Chapter 7 ז׳
1 א

ויבא המלך והמן (אסתר ז, א) וגו' נראה כי לכך כתיב כאן לשתות עם אסתר ולא כתיב אל המשתה אשר עשתה אסתר כמו שכתוב למעלה ר"ל אל המשתה אשר הזמינה אסתר שלא מדעת המלך לכך אמרה יבא המלך והמן אל המשתה שכבר הזמינה בלא דעת אחשורוש ובפעם שניה לא עשתה המשתה רק שהזמינה אסתר אותם קודם אל המשתה ובקשה מן המלך שיבא אל המשתה ודבר זה מפני שכבר עשה המלך רצונה פעם אחת ובא אל המשתה לכך אמרה באולי יהיה זה דבר רע בעיני אחשורוש שאין סמכה דעתה שיבא עם המן למשתה פעם שנית מאחר שעשה המלך רצונה פעם אחד אבל שתי פעמים אין זה ראוי עד שאמר המלך שהיה סומכת על דבר זה כי המלך עושה רצונה בכל ולכך לא עשתה הסעודה שהוא המשתה עד שאמר המלך שיבא אל המשתה ולכך לא כתיב רק לשתות עם אסתר ולא אל המשתה אשר עשתה אסתר דכיון שעשתה זה ברצון המלך כאלו המלך היה שהרי הסכים לעשות כך ועוד מפני כי הסעודה הראשונה הוא כמו שדרך להתחבר האוהבים ביחד בסעודה רק שכל סעודה נקרא על שם המשתה והסעודה השניה לא היה בשביל להתחבר ביחד שדבר זה היה בסעודה הראשונה ולכך היה הסעודה השנית כדרך האוהבים ששמחים יחד וזהו יותר מן אכילתם ביחד בסעודה כי זה כמו ריעות לגמרי ולכך אצל הסעודה הראשונה כתיב (שם ה, ה) אל המשתה ואצל הסעודה שניה כתיב לשתות עם אסתר שהוא בודאי יותר מן הסעודה הראשונה שעיקר הוא האכילה ובזה יתורץ מה שהזמינה המן פעם שנית ג"כ כי לפירוש אשר אמרנו כי הזמינה אותו אסתר מפני כי לפני שבר גאון ולכך הזמינה אותו שנית עד כי המן יחשוב בדעתו כאלו המלך יש לו ריעות עמו שכך מוכח הסעודה השניה כי הסעודה הראשונה היא רק כדרך מי שמזמין את אוהבו לסעודה אבל הסעודה השניה הוא כמו רעים וחברים שמתחברים לשתות ולכך כתיב לשתות עם אסתר וכך נכון. תנתן לי נפשי בשאלתי (אסתר ז, ג) וגו' אע"ג דהמן לא היה כוונתו על אסתר עם כל זה אמרה תנתן לי נפשי בשאלתי כי דבר זה בודאי כאלו היתה חייבת מיתה מאחר שנגזר על עמה הרי הגזירה ג"כ עליה שהרי היא מן האומה הזאת ג"כ והמן אמר על כלל האומה שאין שוה להניחם וזה גנאי לה ביותר כי סוף סוף דין הריגה עליה ולכך אמר שתנתן לי נפשי בשאלתי וכבר אמרנו כי הבקשה היא יותר מן השאלה ולכך אצל נפשי שייך לומר נפשי בשאלתי ואצל עמי שהוא כל האומה יותר שייך בקשה שהוא יותר משאלה. כי נמכרנו אני ועמי (שם ז, ד) וכו' פי' מה שאמרה כי נמכרנו ולמה הוצרכה לומר דבר זה רק היה לה לומר כי רוצה להרוג אותנו רק כי כך אמרה כל מה שעשה לא עשה זה רק בשביל שהוא צורר היהודים וראיה לזה כי נתן הכסף למסור את ישראל בידיו ואם עשה זה לטובת המלך מה לו לזה אם לא ירצה המלך לאבדם מה לו בכך רק שעשה זה משום צורר היהודים ומה שאמר כי נמכרנו אף כי לא מכר אותם בודאי מכירה היה רק כי המלך חזר ונתן לו הכסף כמו שאמר (שם ג, יא) הכסף נתון לך, ואמר ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו וגו', (שם ז, ד) ובגמרא (מגילה טז, א) כי אין הצר שוה בנזק המלך (שם ז, ד) איקני בושתי וקטלה ואיקני בדידי ובעי למקטלי, הוקשה דלא הוי צריך לכתוב כלל כי אין הצר שוה בנזק המלך שכבר אמרה כי נמכרנו להשמיד ולהרוג ואלו נמכרנו לעבדים ולשפחות וכו' ובזה די ולכך דרשו כי דבר זה נאמר על דבר אחר כי אין הצר שוה בנזק המלך ג"כ בשאר דברים שהרי איקני בושתי ואיקני בדידי וא"כ אין הצר שוה בנזק המלך ויאמר המלך ויאמר לאסתר המלכה (שם ז, ה) לפי פשוטו היה נראה לפרש כי לכך כתיב שני פעמים ויאמר ללמד כי תכף ומיד התחיל לומר כמו מי שהוא נבהל על הדבר שהוא שומע ומתחיל מיד לשאול על הדבר ששמע לכך ויאמר הא' לא בא רק שהתחיל מיד להשיב על הדברים ויאמר השני בא לומר מה הם הדברים שאמר לאסתר המלכה, ומה שאמר (שם) מי הוא זה ואי זה הוא וגו' וכי לא ידע אחשורוש בעצמו כי המן עשה והלא אחשורוש נתן לו רשות שיעשה המן זה ויראה כי כך אמר אחשורוש כי אף אם נתתי לו רשות מ"מ הי' לו לחזור ולשאול בשעת מעשה כאשר ירצה לשלוח ולא לכתוב הספרים ולשלוח אותם מעצמו לכך אמר מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן, ועוד כי בשביל שאמרה אסתר אני ועמי כלומר כי היה כונת המן עלי לכך אמרה אסתר אני ועמי ואל"כ שהיה שונא את יהודים בלבד היה לו למכור אותם לעבדים ודבר זה היה טובה למלך רק כי כוונתו להרוג אותי כמו שעשה לושתי ודבר זה לא היה יכול אם מכרם לעבדים ומה שלא אמר אחשורוש למכור אותם לעבדים בשביל שהמן היה חפץ לאבדם לכך אמר והעם לעשות בו כטוב בעיניך כלומר מאחר שכן הוא טוב בעיניך לאבדם ואמרה אסתר בודאי אמר לאבדם בשביל שכוונתו היה עלי ועל זה אמר מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות ואחשורוש חשב מתחלה כך שאמרה אסתר כי נמכרנו אני ועמי כונתה כי בפי' אמר המן להרוג את אסתר ועמה ולכך אמר מי הוא זה ואי זה הוא וגומר וכאשר אמרה אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה (שם ו) הבין וידע כי מפני כך אמרה אסתר כי נמכרנו אני ועמי (שם ד) כמו שאמרנו למעלה כי מאחר שלא מכר אותם לעבדים ולשפחות בודאי היה כוונתו על אסתר, ורז"ל פרשו במדרש (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרנח, ז) כי לכך כתיב ויאמר שני פעמים כי מתחלה לא היה מדבר רק על ידי מתורגמן וכיון שאמרה אליו אסתר משאול קא אתינא אשתעי מיד בהדה וזהו ויאמר ויאמר, וכך פירושו שאלו כתיב ויאמר המלך לאסתר המלכה בלבד הייתי אומר לאו דוקא שאמר לאסתר המלכה בעצמו רק שהיה על ידי שליח ולכך קאמר אחר כך עוד ויאמר המלך לאסתר פעם שנית שדבר המלך לאסתר המלכה ולא על ידי השליח וממילא כי לפני זה היה מדבר על ידי השליח וגם לפירוש זה צריך לומר מה שאמר מי זה ואיזהו וגומר כמו שאמרנו ונראה כי לדברי רז"ל בא לאשמעינן מה שאמר ויאמר ויאמר שני פעמים שעתה היה מדבר בעצמו עמה היינו שלא היתה ראויה שתבוא הגאולה כי אם על ידי שהיה לאסתר חבור גמור אל המלך אחשורוש וזהו כאשר היה מדבר עמה פה אל פה לא על ידי מתורגמן אבל ע"י מתורגמן אין זה חבור גמור כי אחשורוש כ"כ רשע היה והיה נוטה להמן הרשע לגמרי כמו שהתבאר גודל רשעתו ועל ידי אסתר שהיא צדקת הגיע לו הסלוק מן הרשעות בדבר מה ולכך צריך שיהיה לאחשורוש חבור הגמור אל אסתר והיה נפרד מהמן הרשע ולכך כאשר כתיב ויאמר ויאמר להורות על חבור הזה לאסתר תכף אמר מי זה ואיזהו ג"כ כי מכאן ואילך היה נפרד החבור מהמן והיה מתחבר לאסתר שעל ידה היה הגאולה. איש צר ואויב (שם ו) וגומר, אע"ג כי אחשורוש הוא שעשה שמכרם לו וא"כ כאשר אמרה (שם) איש צר ואויב הרי ג"כ בכלל הזה אחשורוש שמכר כי כבר אמרנו למעלה כי יש להוכיח כי המן מחשבתו היה על אסתר האח' כאשר ג"כ עשה לושתי כמו שהתבאר ואין להקשות כי המן לא ידע כי אסתר היא יהודית כמו שלא ידע אחשורוש כי בשביל זה אמרה ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו (שם, ד) כלומר וכי לא די שמכר אותם לעבדים ולשפחות רק כי כונתו היה על אסתר להרוג אותה ואף כי אחשורוש לא ידע זה שהיא יהודית ולכך אמרה אסתר אני ועמי (שם) הקדימה לומר אני קודם עמי שהוא רוצה להרוג אותי רק שבקש על כלל האומה ואני בכלל רק כי לא יוכל לומר על המלכה שום דבר רע לכך הוא עומד על כל עמה לאבד אותם ובכלל הזה הוא אסתר וזה היה חמת המלך כאשר חשב עליו שעשה הכל בשביל אסתר כמו שאמרנו. איש צר ואויב המן הרע הזה (אסתר ז, ו) לא הוי ליה לומר רק איש צר ואויב המן הרע או הוי למכתב איש הרע הזה ולמה אמרה המן הרע זכרה אותו בשמו ואמרה הזה הוא דבר כפל ולפי פשוטו נראה שלכך אמרה הזה שהיה אומר אחשורוש אל אסתר כי הזמינתה לסעודה לכבודו ועתה אומרת עליו כך ועל זה אמרה המן הרע הזה כלומר כי רציתי שיהיה לפני וישיב על דברי ואם אמרתי שלא בפניו היה בא אל המלך בהתנצלות שוא ושקר ועתה יאמר לפני המלך כי למה עשה דבר כמו זה ודבר זה אחד מן הדיעות שנזכרו למעלה שלכך הזמינה אסתר אותו לסעודה, ועוד יש לפרש כי הזה בא למעט כי זהו רשע ואויב ואין אחר כמוהו אבל בגמרא (מגילה טז, א) אמרו כך ותאמר אסתר איש צר ואויב המן (שם) מלמד שהיתה אסתר מחוי ידה כלפי אחשורוש ובא מלאך וסטר ידה כלפי המן ע"כ. וקשה מה צריך למלאך לסטר את ידה כלפי המן הרי אמרה המן הרע ונראה כי כך פירושו כי המלך אמר מי הוא זה ואיזה הוא ואם אסתר אמרה המן הרע בלבד ולא היה מחוי בידה כלפי אחשורוש היה אסתר דוברת שקרים וכתיב (תהלים קא, ז) דובר שקרים לא יכון, כי מה היה אפשר להמן לעשות אם לא אחשורוש שמכרם לו ונתן אותם ביד המן ומדברי שקר לא תבא הגאולה כיון דכתיב (שם) דובר שקרים לא יכון, לכך אמרה אסתר איש צר והיה מחוי כלפי אחשורוש כי הצר אשר הוא מחוי בידה עליו הוא המוכר ואמרה ואויב המן הרע כלומר כי אלו שניהם עשו אחשורוש והמן הרע על ידי אלו שניהם היה זה וכדי שלא תבא אסתר לידי סכנה מה שאמרה על אחשורוש איש צר ולכך בא מלאך וסטרה כלפי המן ואין הפירוש מה שכתיב הזה שהוציאה אסתר מלת הזה מפיה רק מה שמחוי ידה כלפי המן הוא כמו מלת זה כי חרש שאינו יכול לדבר והוא מרמז דבר זה נחשב דבור לכל דבר לכך כתיב המן הרשע הזה כך יראה לפרש, ועוד יש לומר מפני שכתיב (שם) דובר שקרים לא יכון ומפני שהוא אמר מי הוא זה ואיזהו אשר מלאו לבו לעשות כן ובודאי העיקר אשר יש לתלות בו הוא אחשורוש שמכרם ובלא אחשורוש לא היה אפשר לו להמן לעשות דבר ואם אסתר היתה אומרת המן הרע בלבד דברים אלו הם שקר כי העיקר הוא אחשורוש וכתיב (שם) דובר שקרים לא יכון ומכ"ש איך אפשר שתבא גאולה על ידי שקר שאין המן בלבד היה פועל זה כי אם על ידי אחשורוש ג"כ לכך היה מחוי בידה כלפי אחשורוש כלומר כי זה אחשורוש וגם המן הם בעלי מעשים ואם היתה אומרת המן הרע בלבד שייך לומר דובר שקרים לא יכון ולכך בא מלאך וסטר את ידה כלפי המן ולכך גמרה הדבור לומר הזה כאלו אמרה כלפי המן אני מחוי ולא כלפי אחשורוש כי לא היה כוונתה עליו ידעה אסתר כי המלך סטר ידה לכך גמרה הדבור ומעתה לא יקשה הרי דובר שקרים לא יכון כי סוף סוף היא אמרה האמת רק שהמלאך סטר את ידה אבל פי' ראשון עיקר ונכון, המן הרע הזה (אסתר ז, ו) סמך אל המן הרע ולא אמר המן הצר והאויב והרע הזה מפני שם רע כאשר הוא אדם רע בעצמו ולא שהוא רק בשביל שנאה או בשביל שום דבר לכך הרע סמך אצל שמו כי השם מורה על עצמו של אדם ודבר זה יתבאר בסמוך. והמלך קם בחמתו ממשתה היין (אסתר ז, ז) וגומר, לא היה צריך לומר רק והמלך קם בחמתו אל גינת הביתן אלא לומר הטעם למה קם ואמר מפני שהיה יושב במשתה דרך שמחה ואהבה וריעות ואף אם היה בכעס זמן מועט אח"כ היה מתפייס כאשר היו יושבים במשתה היין ולכך אמר שלא רצה להתפייס וקם ממשתה היין ואח"כ כתיב והמלך שב מגנת הביתן אל בית משתה (שם ח) ולא אל משתה היין שכיון שיצא ממשתה היין כבר בטל משתה היין אע"ג שחוזר אח"כ לא חזר רק אל בית משתה לא אל משתה היין עצמו כי הבית ששם היה המשתה נקרא בית המשתה ולא נקרא על שם היין לומר בית משתה היין וכאשר המשתה היה בטל כאשר קם לגינת הביתן נקרא הבית ששם היה המשתה בית המשתה לא משתה היין ולכך כתיב גם כן והמלך שב מגינת הביתן וגומר ולא היה צריך לומר רק והמלך שב אל בית המשתה רק שלא תאמר כי כוונת המלך שרצה לבא אל בית המשתה להיות בבית המשתה אע"ג שלא הי' חוזר לגמרי אל משתה היין סוף סוף הי' רוצה להיות בבית ששם המשתה ובסוף יבא אל המשתה ויבא לידי קרוב ועל זה אמר שאינו כך כי שב מגינת הביתן שלא היה רוצה להיות עוד בגינת הביתן ולא היה רוצה לשוב אל בית המשתה רק שלא היה רוצה להיות עוד בגינה ולא שהיה חפץ בבית המשתה כלל. ובגמרא (מגילה טז, א) והמלך שב מגינת הביתן (אסתר ז, ח) מקיש שיבה לקימה מה קימה בחמה אף שיבה בחמה דאזיל ואשכח מלאכי שרת דאידמו ליה לגברי דקיימה ועקרי אילני דבוסתנא ושדו אמר להו מאי עבידתיכו אמרו ליה דפקדינן המן, אתא לביתיה והמן נופל על המטה נפל מבעי ליה אמר ר' אליעזר שבא מלאך והפילו עליה, ופרשו כך מפני שהוקשה להם כי בודאי מה שהיה קם ממשתה היין אל גינת הביתן היה לשכך חמתו שהיה לו ויותר היה ראוי שלא ילך לשכך חמתו ואין זה צורך אל הגאולה כי אדרבא שכוך חמתו הוא הצלה להמן לכך אמרו אדרבא הוסיף חימה כי היו נראים לו המלאכים כבני אדם וקוצצין אילנות ועוד כי מקיש שיבה לקימה מדכתיב והמלך שב מגינת הביתן דלא הוי צריך לכתוב כמו שהתבאר למעלה רק שהוא בא להקיש שיבה לקימה וכל זה מפני כי יש לחשוב כי המן מה שעשה בשביל שהיה שונא ליהודים וא"כ מאיזה טעם חייב מיתה שכל אחד מבקש לאבד שונא שלו ובודאי אלו היהודים היו אומתו של אחשורוש אז הסברא נותן שינקום נקמתם ממנו אבל כיון שאינם אומתו אדרבא אחשורוש היה שונא היהודים וא"כ למה היה רוצה ליקח נקמתו מן המן ואף על גב כי נראה שאסתר אמרה בשביל זה כאשר אמר המלך מי זה ואיזה אשר מלאו לבו לעשות כן ואמרה איש צר אויב המן הרע הזה אמרה איש צר כלומר כי המן הוא לישראל כמו שני בני אדם אשר שניהם עומדים במקום צר וכל אחד רוצה להפיל השני שיהיה לו הרוחה וכך המן שהוא מזרע עשיו כשזה נופל זה קם ולפיכך המן מבקש וחפץ להפיל את ישראל ועל זה קרא את המן איש צר לישראל שהוא עם ישראל כאלו במקום אחד הם צר שאין מחזיק שניהם יחד, ואמר ואויב כי הוא שונא להם מחמת דתם לכך אמר אויב ויותר מזה אמר שהוא אדם רע בעצמו ומאחר שהוא רע עושה רעה לאחרים מחמת רעתו ועל אדם רע אין שאלה למה עשה זה כי האדם הרע עושה רע אף בלא טעם כלל ומפני כי אין דבר זה נכנס בלב האדם שיהיה אדם כמו זה ולא יאמין ולכך אדמי ליה כי בני המן עקרי אילנא ואמרו שהוא ציווי המן ואין יותר רע ומשחית כמו מי שקוצץ אילנות טובות וכדכתיב אצל זה לא תשחית את עצה לנדוח עליו גרזן (דברים כ, יט) ומכ"ש לאחשורוש שגדלו להמן ואין זה רק בשביל שהוא אדם רע והרע חפץ ברע וכל זה לברר דברי אסתר שאמרה (אסתר ז, ו) כי המן רע היה. והמן נופל על המטה וגו' (שם ז, ח) לפי פשוטו כתב נופל ולא כתיב נפל על המטה שאם לא ראה אותו נופל היה חושב אחשורוש כי באולי בא עליה ואפילו היה באונס סוף סוף גנאי לה ומכל שכן באולי יחשוב כי נתרצה לו ולכך כתיב נופל כי ראה אותו נופל ואמר הגם לכבוש (שם) וגו' ובגמרא (מגילה טז, א) אמר נופל על המטה נפל מ"ל אלא שבא מלאך והפילו, ונראה לומר כי גם רז"ל פירשו נופל כאשר בא אחשורוש היה נופל המן על המטה ולכך כתיב נופל רק שהוקשה להם איך קרה דבר זה שדוקא היה נופל בשעה שאחשורוש שב מגינת הביתן וכי במקרה היה זה ולכך אמרו כי המלאך היה מפילו כאשר בא אחשורוש דוקא ולא קודם לכן של יחשוב אחשורוש כי המן בא עליה כמו שאמרנו, ויש לפרש ג"כ כי דקדקו רז"ל דנופל משמע שהנפילה בעצמו הוא חדוש כי נפל משמע שכבר נפל ואין בנפילה חדוש רק לפי שרצה לבקש ולחנן על עצמו על מה שעשה אבל נופל משמע שהנפילה בעצמו הוא חדוש ולכך דרשו כי המלאך הפילו אבל נפל לא משמע חדוש וזה ידוע. ופני המן חפו (אסתר ז, ח) קשיא מה הוצרך לומר ומפני המן חפו, ונראה לומר כי עתה התחיל להיות פניו חפו ולבסוף נתלה והוא הבזיון הגדול שהוא על הראשון כי כן ענין הנס כי מתחיל קצת בתחלה ולבסוף נעשה לגמרי לכך התחלת דבר זה כי פני המן חפו והוא הבושה כי הבושה שהוא השתנות הפנים עליון על הכל כי הבושה מגיע אל זיו וקלסטר הפנים שהוא לאדם מעולם העליון ולכך אמרו המלבין פני חבירו ומבטל זיו וקלסטר הפנים אין לו חלק לעולם הבא (בבא מציעא נט, א) ולכך כאשר באה הפורעניות על המן התחיל בזה מה שאמר ופני המן חפו ואח"כ הגיע לו שנתלה ודבר זה בזוי אל צלם האדם שהוא צלם אלקים וכמו שיתבאר וגם נטל נפשו ממנו וגם בשרו נתן לעוף השמים. ביום ההוא וכו' (אסתר ח, א) מה שהוצרך לכתוב זה וכי דבר זה חדוש כ"כ הרי היה נתלה על העץ בשביל אסתר כ"ש שיתן לה ביתו, ודבר זה ג"כ כמו שאמרנו כי עיקר הכתוב בא לומר כי המן נמחה זכרו מן העולם לכך נתלה דוקא ולא שאר מיתה כי התליה הוא בזיון אל צלמו עד שנמחה ובטל צלמו אשר הוא הכרתו וכאשר נמחה צורתו הוסיף עליו שלא יהיה לו שום דבר כלל בעולם רק כי יהיה נמחה שמו מן העולם שאם היה נשאר הבית לקרוביו או מי שיהיה היה שם וזכרון עוד להמן כי היה נזכר שמו על ביתו וכדכתיב (דברים כי תבוא כה, ט) ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו, ולא ימחה שמו מישראל, אע"ג כי זה ר"ל שיהיה נושא אשתו ודבר זה נקרא בית אחיו מ"מ שייך לומר בקיום הבית שלא נמחה שמו והיה הבית אליו זכר של מה והש"י גזר עליו שיהיה נמחה שמו לגמרי וכל בניו ג"כ נמחו מן העולם ואפילו למ"ד כי מבניו היו תוזרים על הפתחים אדרבא דבר זה ג"כ שנמחה זכרו כאשר היו חוזרים על הפתחים והיה זכרו לרעה כי היו חוזרים על הפתחים ויותר גרע זה ממיתה וזהו זכר אל הרע. ובמדרש (עיין במדרש אגדת אסתר פרשה ה, א) לג' חלקים נחלק עושרו של המן שליש לבנין ב"ה ושליש לעומלי תורה ושליש למרדכי ואסתר, ופי' זה כי מצד אלו שלשה הם בטול לכח המן דהיינו התורה וב"ה ומרדכי ואסתר, כי התורה היא לישראל והיא על הכל ובכח זה היו גוברין על המן בתורה שהיא על הכל וגם ב"ה הוא גובר על כח המן כמו שיתבאר ואלו שני דברים דהיינו ב"ה והתורה שניהם מגיע מעלתם עד שער החמשים אשר משם בא מפלת המן הרשע כמו שנתבאר למעלה באריכות, ומרדכי ואסתר ג"כ היה גוברין על המן ומפני כי אלו ג' היו מבטלים כח המן ולכך לאלו שלשה חלקים נחלק עושר של המן כי לפי גודל כחו של המן לא היה לו מבטל רק אלו שלשה והבן זה מאוד ולפיכך מספר הכתוב רק שנתן אחשורוש לאסתר רק בית המן ולא מספר ג"כ שנתן לאסתר כל עושרו אלא שלא הגיע לאסתר רק שליש אבל שני שלישים היו לעומלי תורה ולבנין ב"ה והשליש בטל אצל שני השלישים וכבר התבאר למעלה כי מה שאמר שליש למרדכי ואסתר ר"ל כי היה להם ברכה של עושר וכן מה שליש לעומלי תורה היינו כי לעומלי התורה היה ברכת העושר וכן לבנין ב"ה נתן הש"י לישראל עושרו שיבנה ב"ה ברכת עושר כי המן היה מוכן לרבוי עושר כי על כן נקרא המן שיש לו המון ומאחר שהוא מוכן אל המון היינו לקבל אבל הצדיק בולע אותו וליקח ממנו כמו שהתבאר למעלה כל זה. ויאמר חרבונה אחד מן הסריסים (אסתר ז, ט) מה שהוצרך לומר הכתוב שהיה אחד מן הסריסים מפני שאם היה זה על ידי אחר שאינו המלך ויועציו היה הנס על ידי אותו איש אשר יעץ למלך לעשות זה וכאלו לא היה הגאולה על ידי אסתר המלכה ודבר זה אינו ראוי להיות דבר שהוא שייך אל הגאולה שלא היה ע"י אסתר ולכך לא היה על ידי אחד מן היועצים אשר המלך שואל לעצתו רק היה זה על ידי אחד מן הסריסים שהיה אצל המלך וספר לו המעשה בלבד כמו שדרך הסריסים לספר הדבר אשר היה ולא היה זה עצה כלל ולכך אמרו בירושלמי (מגילה פרק ג, הלכה ז) שגם כן צריך לומר וגם חרבונה זכר לטוב, ונראה כי דעת הירושלמי כי חרבונה זה היה אליהו זכר לטוב מפני שקשה דאיך אפשר לומר שתבא הגאולה זאת על ידי חרבונה אפילו אם תאמר שלא היה הדבר שספר חרבונה רק ספור דברים בלבד ולא היה זה העצה מ"מ אין ראוי שתבא הגאולה כי אם על ידי אסתר ומרדכי ולכך אמרו כי גם זה על ידי אליהו זכר לטוב והיה זה ג"כ מן השמים כך דעת הירושלמי ואפילו אם תאמר דלאו אליהו היה סבר הירושלמי כי אליהו היה עושה שליחתו ע"י חרבונה כי גם אליהו שליח הוא אל מה שהש"י רוצה לעשות וכיון שלא היה עושה רק שליחות הש"י אין לומר בזה שהיה על ידו ג"כ הגאולה ולכך צריך לומר וגם חרבונה זכר לטוב כי היה שליח אליהו. ובמדרש (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרנט) ויאמר חרבונה אמר ר' חמא בר חנינא אף חרבונה הרשע באותה עצה היה כיון שראה שלא נתקיימה עצתו מיד ברח היינו דכתיב (איוב כז, כב) וישלך עליו ולא יחמול מידו ברוח יברח, רב אמר חרבונה זכור לטוב, ויש אומרים באותו שעה בא אליהו זכרונו לברכה ונדמה לחרבונה אמר אדוני המלך יש עץ אחד בביתו מבית קדשי הקדשים גבוה חמשים אמה וצוה המלך לתלות המן לקיים מה שנאמר (עזרא ו, יא) יתנח אע מן ביתה וזקיף יתמחא עלוהי ולקח המלך כל אשר המן ונתן לאסתר לקיים מה שנאמר (שם) וביתיה נוולא יתעביד על דנא, ויאמר חרבונה אף חרבונה שונאו של מרדכי היה על זה נאמר נפל שור הביא שוחטין אמר חרבונה וכי הרעה הזאת בלבד עשה לך הוא היה עם בגתן ותרש באותה עצה, תדע לך שכן היה שמיד כשהודיעך הדבר מיד שוטמו והכין לו צלוב והנה הוא בביתו של המן מיד אמר המלך תלוהו עליו, וגם אל המדרש הזה הוקשה לו איך היה הגאולה על ידי חרבונה ומה ענין לו אל הגאולה לכך אמרו שהיה חרבונה עם המן באותה עצה וכאשר לא נתקימה עצתו ברח והיה ירא שיהיה נודע לאסתר כי חרבונה היה באותה העצה ולכך אמר אלו דברים וסוף סוף בשביל שהיה ירא מן אסתר דבר הדברים האלו והיה הכל מצד אסתר אבל מצד עצמו לא היה זה, וכן למ"ד שהיה חרבונה שונא את מרדכי רק בשביל שראה פורעניות של המן היה גומר הפורעניות של המן כמו דאמרי אנשי (שבת לב, א) נפל תורא חדד סכינא ולכך היה דבר זה בשביל המפלה שבא על המן תחלה ולכך לא שייך דבר זה אל חרבונה רק שהיה נמשך דבר זה אל עיקר הגאולה שבא על המן תחלה מן הש"י ולא היה מן חרבונה, ורב שאמר כי יש לומר ואף חרבונה זכור לטוב סבר כי הש"י היה עושה דרים אלו ע"י אליהו ולכך צריך לומר ואף חרבונה זכר לטוב אף שמעשה עץ ממש דהיינו כי הש"י היה עושה ע"י חרבונה ושם דבר זה בפיו עד שאמר כך סוף סוף היה על ידו דבר טוב ולכך צריך לומר וגם חרבונה זכור לטוב וכדי שלא תאמר כי היה דבר זה בא על ידי חרבונה שהוא אחד מן הסריסים וא"כ איך דבר זה שהוא עיקר הגאולה דהיינו תליית המן בא על ידי אחד מן האומות לכך בא ה' בשם חרבונה במקום א' כי למעלה כתיב חרבונא באלף וכן בה"א שהוא אות אחד מן השם לומר כי הש"י היה פועל שאמר חרבונה דבר זה ולכך אין לאות חבור הה"א אל חרבונה כלל כי אין הה"א רק תוספת ואין כאן רק חלוק ה"א באלף להורות על הכונה שאמרנו, ומה שאמר כי העץ היה מבית קדשי הקדשים דבר זה התבאר למעלה כי ב"ה היה בחלקו של בנימין שהיה מרדכי מן בנימין ועולה ב"ה עד שער החמשים מצד מעלתו ומדריגתו והוא שהיה גורם שנתלה המן כי ב"ה הוא לעבודתו יתברך ולכך ב"ה הפך המן שעשה עצמו ע"ז לכך העץ הזה הוא כחו של מרדכי כי ב"ה היה בחלקו של בנימין וג"כ היה נקרא מרדכי על שם מרי דכיא שהיה בקטורת שהיו מכניסין לפני ולפנים אל בית קדשי הקדשים והוא היה ג"כ הפך המן כי ב"ה הוא לעבודת הש"י והמן עושה עצמו ע"ז ודברים אלו עוד יהיו מבוארים ולכך אמר שהיה העץ הזה נשאר מן ב"ה שלא היו שולטים בו האויבים כי אין מגיעים אל המעלה הזאת החמשים כלל לכך היה נשאר העץ ומכח העץ הנשאר שלא היו שולטים בו האויבים היה תליותו של המן וזה שאמר שהיה העץ מבית המקדש והבן זה. ויאמר חרבונה הנה העץ אשר עשה המן גבוה חמשים אמה (אסתר ז, ט) וגו' מה שהוצרך לומר חרבונה הנה העץ חמשים אמה מה בכך יהיה חמשים או ארבעים אמה רק אמר אל המלך ראה כמה מחשבותיו של המן כי כבר עשה העץ חמשים אמה כדי שיהיה נגלה לעין כל שעושה עץ זה למרדכי לתלותו עליו ואף כי לא נתן עדיין המלך רשות ואלו עשה עץ קטן לא היה זה נחשב דבר כאשר לא היה נגלה דבר זה אבל שהיה העץ הזה נגלה לכל ועשה זה בלא רשות המלך ולכל הפחות היה לו לשאול את המלך קודם וליטול רשות מן מלך ואח"כ לעשות העץ רק כי עשה גנאי למלך. ויתלו את המן על העץ (אסתר ז, י) וגו' מה שהוצרך לומר אשר הכין למרדכי כבר אמרנו כי הדבר הזה שהכין המן למרדכי היה גורם לו התליה להמן בעבור שהכין העץ למרדכי שכיון שהוא הכין אותו למרדכי היה נהפך עליו כי כל אשר חשב המן לעשות למרדכי נהפך עליו וכמו שתקנו ג"כ בברכה כי פור המן נהפך לפורינו והדבר הזה הוא ידוע לאנשי חכמה ועוד יתבאר זה. וחמת המלך שככה (אסתר ז, י) מה שהוצרך לומר חמת המלך שככה ומה בכך אם לא היה שככה הרי בחימה היה על המן בלבד ויותר היה טוב שלא היה חמת המלך שככה על המן ולכך דרשו במדרש (אסתר רבה ג, טו) וחמת המלך שככה שתי שככות האחד מלך מלכי המלכים והשני מלך בשר ודם, ור"ל שהכתוב בא לומר כי חמת המלך עליון שככה ואל תאמר כי עדיין חמת מלך עליון אינה שככה כי ישראל היו חוטאים ונגזר עליהם כליון ונהפך הגזירה על המן אשר היה מבקש רעתם ואותם שחטאו ונגזר הגזירה עליהם יהיו מקיימים וא"כ עדיין ח"ו יש לחוש לגזירה אחרת מן הש"י ועל זה אמר שאינו כך כי שככה חמת מלך עליון ובשביל זה שככה חמת המלך בשר ודם ג"כ ולא תאמר כי אותם דברים שזכר המן על ישראל כמו שנזכר בדברי המן עדיין היו בלב המלך ומה שדרשו שתי שככות מדלא כתיב וחמת המלך שך אלא שתי שכיכות האחד למלך עליון והשני על מלך בשר ודם כמו שאמרנו ומעתה יבא הכתוב על נכון ויאמר המלך תלהו עליו וחמת המלך שככה דהיינו חמת מלך עליון וגם חמת מלך בשר ודם ג"כ שככה ולכך ביום ההוא וגו'.