Yoreh Deah, Teshuva 93 יורה דעה, צ״ג
1 א

ועל הרביעית אשר שאל בנוסח לשם יחוד אשר חדשים מקרוב נתפשט ונדפס בסידורים. הנה בזה אני משיב עד שאתה שואלני נוסח אמירתו יותר ראוי לשאול אם נאמר כי טוב באמירתו. ולדעתי זה רעה חולה בדורנו ועל הדורות שלפני זמננו שלא ידעו מנוסח זה ולא אמרוהו והיו עמלים כל ימיהם בתורה ובמצות הכל ע"פ התורה וע"פ הפוסקים אשר דבריהם נובעים ממקור מים חיים ים התלמוד עליהם נאמר תומת ישרים תנחם והם הם אשר עשו פרי למעלה וגדול מעל שמים חסדם. אבל בדורנו הזה כי עזבו את תורת ה' ומקור מים חיים שני התלמודים בבלי וירושלמי לחצוב להם בורות נשברים ומתנשאים ברום לבבם כל אחד אומר אנכי הרואה ולי נפתחו שערי שמים ובעבורי העולם מתקיים אלו הם מחריבי הדור. ועל הדור היתום הזה אני אומר ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וחסידים יכשלו בם. והרבה היה לי לדבר מזה אבל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע וה' ירחם עלינו:

Regarding your fourth question, about the‏ ‏proper version of‏ ‏L’Shem Yichud, which has‎‏ ‏newly ‎spread and been printed in siddurim: I‏ ‏reply that before you ask me about the‏ ‏version, it would be ‎more appropriate to ask‏ ‏whether saying it is appropriate at all. In my opinion, it is an evil sickness ‎for our‏ ‏generation. Previous generations did not‏ ‏know of this prayer, and did not say it at all. These ‎people toiled their whole lives in Torah‏ ‏and in mitzvot, all according to the Torah‏ ‏and according to ‎the halachic authorities,‎‏ ‏whose words flow from the source of living‏ ‏waters, the vast sea of the ‎Talmud, regarding‏ ‏which it is said, “the integrity of the upright‏ ‏shall guide them.” They bore ‎excellent fruit‏ ‏and their kindness exceeded the heavens.‎ However, in our generation people have left G-d’s Torah and the source of living waters, the two ‎Talmuds, Bavli and Yerushalmi, to dig for themselves broken cisterns. Each one raises himself in the ‎arrogance of his own heart, saying, “I am the one who sees, the gates to heaven are open for me, ‎and for me the world exists.” These people are the destroyers of the generation. For this ‎orphaned generation I say that G-d’s paths are just, and the righteous walk in them, and the ‎Chasidim stumble in them [This is an alteration of Hoshea 14:14, in which the prophet says that ‎sinners will stumble in them.] I have much more to say on this matter, but just as it is a mitzvah to ‎say what will be heard, so too is it a mitzvah not to say something that will be ignored. (Yevamot ‎‎65b) G-d should have mercy upon us …

2 ב

ובגוף דבריו שצריך להוציא מפיו שעושה הכונה על פי הסוד ומביא ראיה מריש זבחים שבגט צריך שיאמר בפירוש שעושה לשם גירושין וכן בנדר גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו ע"כ דברי מעלתו. ואני אומר ממקום שהביא ראיה משם הוא סתירה דהרי מחלק שם בין אשה לקדשים דאשה סתמא לאו לגירושין עומדת ולכך צריך שיאמר בפה וקדשים להכי סתמן כשרים לפי שסתמא לשמן עומדים וא"כ מצות שלנו קדשים נינהו קדשי גבוה וסתמא לשמן עומדים. ומה שהביא מנדרים לא הביא אלא שמחשבה בלי דיבור אינו כלום אבל מעשה בדבר שסתמא לשמה לא בעי שום סיוע. ואני אומר ק"ו הדברים אם בקדשים אף שודאי מצוה שיעשה בפירוש לשמה וכמו שאמרו בזבחים שם לשם ששה דברים הזבח נזבח כו' אפ"ה אתנו בית דין דלא לימא לשמו דלמא אתי למימר שלא לשמו והיינו שלא יאמר ולא יחשוב אפילו בלבו כדמפורש התם בתוספות בזבחים דף ב' ע"ב ד"ה קיימו ב"ד רק יעשה העבודה ולא יחשוב כלל. ואני אומר אם חשו התם שלא יאמר לשמו פן יאמר שלא לשמו וכן שלא יחשוב לשמו פן יחשוב שלא לשמו אף שהוא חשש רחוק שיטעה בין לשמו לשלא לשמו ק"ו בכוונת התפלה והמצות שיש בהם כמה עיקולי ופשורי וכמה חשש קיצוץ בנטיעות כאשר ראינו כ"ז במופת פשיטא שיש לבטל שלא יכוין כלל ודי שעושה המצוה לשם מצוה:

3 ג

ומ"ש מעלתו שטוב להיות הקשר אמיץ בדיבור ומחשבה ומעשה. הנה אנשי כנה"ג הם תיקנו לנו תפלות וברכות וליכא מידי דלא רמיזא בנוסח התפלה והברכה וברכה הוא התעוררות הדיבור ומחשבה וכל מצוה שיש ברכה לפניה א"צ לומר שום דבר לפניה רק הברכה. וכל דבר שאין ברכה לפניה אני נוהג לומר בפי הנני עושה דבר זה לקיים מצות בוראי ובזה די וא"צ יותר. והכונה הוא רק פירוש המלות וכל התיקונים למעלה נעשים מאליהם ע"י מעשינו:

As far as his honour's suggestion that it would be good to ‎have a strong connection between our speech, thought, and action [via the L’Shem Yichud ‎recitation]: The Great Assembly established prayers and blessings for us, and there is nothing that ‎is not hinted to in the text of the prayers and blessings. A blessing awakens our speech and ‎thought, and each mitzvah that is preceded by a blessing does not need anything else before it, ‎just the blessing. If there is no blessing, my practice is to say, “Behold, I am doing this to fulfill the ‎will of my Master,” and this is enough, and nothing else is necessary. We are meant to focus only ‎on the meaning of the words; repair of celestial realms is accomplished inherently, through our ‎actions… I have already revealed my thinking on the matter, that silence would be better, and let ‎the matter sink into oblivion. In thought, too, one should think only about the meaning of the ‎words. One will walk securely on this path, and will not stumble in any way. There is no point in ‎elaborating more on this matter…‎

4 ד

אבל מה שפלפל מעלתו מה שאומרים נוסח ליחד שם יו"ד ה"י בוי"ו ה"י אם יש בזה משום הוגה השם ופלפל בדברי התוספות אם בשני אותיות ראשונות יש איסור הוגה השם. הנה לפי מה שאני זכור מילדותי ששמעתי האנשים ההם היו אומרים שם יו"ד ה"י בוי"ו ה"י במילואו ובזה ודאי ליכא משום הוגה השם. אבל כבר גליתי דעתי שיותר טובה השתיקה וישתקע הדבר וגם במחשבה לא יחשוב רק פירוש המלות ובדרך זה ילך בטח ולא יכשל בשום דבר. ויותר מזה אין להאריך בדברים כאלו. ולרוב הטרדה אקצר. דברי הד"ש: