Letter 1א׳
1 א

רעי אהובי נפתלי!

My Dear Naphtali:

2 ב

כאשר שפרה לנו העת, זה לא כביר, אחרי הפרדנו שנים רבות, להשתעשע יחד שעה קלה, בעברך דרך עיר מושבי, לא פללת אז, נפתלי יקירי, כי נושא הענין, שעליו הטפנו מלים, יקח לבבי לארך ימים, וכי יהיה עוד כל מעיני בו גם עתה. — אתה, ידידי, מצאתנו, כי נהפכתי לאיש אחר בהשקפותי על הדת, וביותר בתהלוכותי והנהגתי בדרך אמונה, עד כי לא יכולת לשום מעצור לרוחך, השקט והדגול במדת הסבלנות, והשאלות: "מאימתי"? "מדוע"? התפרצו מלבך הסוער. — להשיב דבר, ערכתי אליך המון תלונות ודברי שטנה, נגד הדת והיהדות, כי למן העת הרחקתי נדוד מבית אבי ומארץ מולדתי, נפקחו עיני לראות נכוחה, בהתהלכי את אנשים מביני דבר ובקראי בספרי חכמה ודעת.

When, recently on the occasion of your trip through the town of my residence, we were privileged to meet again, after many years of separation, for a short meeting hour, you did not imagine, my dear Naphtali, what interest the subject of our conversation had - and, indeed, still has - for me. You found me so changed in my religious views and practices that, despite your habitual tolerance, you could not suppress the questions which rose, as it were, spontaneously to your lips, "since when?" and "Why?" As answer I gave you a whole series of accusations against Judaism, concerning which my eyes had been Opened by reading and contact with the world since I had left home and parents.

3 ג

— את שפעת דברי אלה, שמעת במנוחת לבב, ורק באחרונה שאלתני: "התאמין להכיר ולדעת היטב את עצם הדבר אשר חצי תלונתך נחתו בו"? האם בעינים פקוחות ובקורת ישרה ונאמנה, היטבת לראות ולהבין, עד כי כה נתברר לך הדבר שהוא מקור חיינו, ולמצער, "לא נוכל לעבור עליו בבלי משים, ולהרחיקהו בקלות דעת"? די באר הוכחתני לדעת, כי המקורים ששאבתי מהם ידיעותי בעניני הדת המה, מצד אחד: ההרגל, החנוך וסדר למוד הפולנים בתורה ובתלמוד כטעם תפל, בבלי רגש ובלי שום שכל; ומצד השני: סופרים נוצרים ומתקנים (רעפארמאטארען) חדשים, — ועל כלם, החפץ והרצון להתאים את הגיוני הלב הפנימיים עם צרכי החיים החיצונים, ולהרחיב את חוג הענג והשעשועים, ככל אשר ידרוש הזמן והטעם החדש.

You listened quietly to my speech, and, when I had done, replied, "Do you believe that you really understand the object which you are thus condemning? Have you acquired with your own eyes, and by dint of honest, earnest investigation, an actual understanding of a matter which, inasmuch as it is the holiest and most important consideration of our life, should at least not be cast aside thoughtlessly and unreflectingly ? "You showed me that the only sources of my knowledge were, on the one hand, the mechanical practice of parental customs and a few imperfect and undigested fragments of the Bible and Talmud acquired from Polish teachers, and, on the other hand, Christian writers, modern reformers, and especially that view of life which our present age has brought forth, and which has, as its chief endeavor, the suppression of the inner voice of conscience in favor of the external demands of comfort and ease.

4 ד

— במו פי הודיתי, כי כל אלה אמנם לא יספיקו דים לקנות מושג נאמן בדבר האמונה והדת, ובקשתיך להורות אותי דעה והשכל ולהבינני דבר לאשורו, והנה קול הרכב קורא: "עלו המרכבה"! ולפני הפרדך מעלי לא יכולת, ידידי, להגיד לי רק את המלה הקטנה: "בכתובים"! — אמנם, נפתלי יקירי, במבוכה הביאותני, מכלי אוכל עוד להשען על ידיעותי והשקפותי בעניני הדת שהיו לי עד כה; אבל עוד לא עקרת אותן משרש ולא בטלת טענותי ותנואותי, ומה גם כי לא הנחלת לי על מקומן דעות והשקפות אחרות טובות ונאמנות מאלה. — אי לזאת, נשען על טוב לבבך ורשיונך, ארחיב בנפשי עז לשנות. לפניך "בכתובים" המון טענותי ותלונותי, לא למען הצדיק בעיניך דרכי חיי והנהגתי, רק מלב טהור וחפצי הנאמן כי תורני דבר אמת לאשורו. - על כל דת, לפי דעתי, לקרב את האדם יותר אל תעודתו, והתעודה הזאת התוכל להיות אחרת, אם לא "אשר והשתלמות"?

I was forced to confess the insufficiency of my knowledge, begged you for instruction; then the coachman called, and, in bidding me good-by, you had only time to call "in writing." You have, therefore, made me distrustful, my dear Naphtali, of the opinions I have hitherto held, but you have not refuted them, nor given me better ones in their stead. I, therefore, take advantage of your kind permission, and repeat to you in writing a number of my charges, not for the purpose of defending my present mode of life, but in the sincere desire of information and guidance. Every religion, I believe, should bring man nearer to his ultimate end. This end, what else can it be than the attainment of happiness and perfection?

5 ה

והנה אם נקח את פנות ההשקפה הזאת לקנה המדה בנוגע אל היהדות, לדאבון נפשנו תוצאות משפטנו רק זועה! אל איזה אשר תנהל ותביא היהדות את המחזיקים בבריתה? — מראש מקדם מנת גורלה רק עוני ועבדות; אין מודע ומכיר לישראל בלאומים, או לנבזה וחדל אישים יחשב בעיניהם; ובעוד אשר יתר העמים העפילו עלות על ראש הפסגה של מעשי אנוש ותחבולותיו (קולטור), מרום ההצלחה והאשר, הנה היהודים, על עמדם יעמדו תמיד, עניים וחסרי כל דבר, אשר יוכל להרים את האדם לרום המעלה, וישית לחייו לוית חן ויפי.

But if we take these principles as a criterion for Judaism, what utterly depressing results do we not obtain? To what happiness does Judaism conduct its professors? From time immemorial misery and slavery have been their lot; misunderstood or despised by the other nations, and while the rest of mankind mounted to the summit of culture, prosperity, and fortune, its adherents remained always poor in everything which makes human beings great and noble, and which beautifies and dignifies existence.

6 ו

— התורה בעצמה, תסגור עלינו את דרך ההנאה והתענוג, ותתיצב כצר נגד שמחות החיים! זה אלפים שנה הננו ככדור משחק בידי העמים האחרים, וגם בעת הנוכחית עודם מרחיקים אותנו מדרך ההצלחה והאשר. — וההשתלמות"?, איזה שלמות בכשרון המעשה ובהשכלה? איזה גדולות עשתה היהדות בשדה המדעים והמצאות החכמה, וביחוד, איזה גדולות ונצורות עשתה היהדות, אם נציג אותה בשורה אחת עם המצריים, הצורים, היונים, הרומאים, האיטלקים, הצרפתים, הבריטאנים והאשכנזים?

The Law itself interdicts all enjoyments, is a hindrance to all the pleasures of life. For two thousand years we are as the plaything of fate, as a ball tossed from hand to hand, even in the present time driven from all the paths of happiness. And as for the perfecting of human acquirements, what culture, what conquests in the domain of science, art, or invention, in a word, what great achievements have Jews wrought compared with Egyptians, Phoenicians, Greeks, Romans, Italians, French, English, or Germans?

7 ז

ואף כי שדדנו מכל דבר הנוגע ללאומיותנו, בכל זאת כעם נחשבנו בעיניהם, וירתקו אותנו אל חבל מולדתנו שלשלת כל אסון ופגע, למען יוכלו לטפול עלינו עונות וחטאים חטאת לאומים! — והתורה?, הלא היא בראש, אשמה בכל אלה! ע"י החקים המבדילים אותנו מכל העמים, למצער, תעורר חשד בלבות שכנינו ותפיח מדון ושנאה כבושה עלינו;— היא תכניע את רוחנו לשאת ולסבול במנוחה כל עמל ותלאה, ולכן היינו סחי ומאוס גם שחוק לרבים; היא תאסור עלינו ההתחרות ביצרי מעללי איש ומלאכת מחשבת;

Robbed of all the characteristics of nationality, we are, nevertheless, deemed a nation, and every one of us is by his very birth doomed to form an additional link in this never-ending chain of misery. The Law is chiefly at fault for all this: by enjoining isolation in life, and thereby arousing suspicion and hostility; by breaking the spirit through the inculcation of humble submissiveness, thereby inviting contempt ; by discouraging the pursuit of the formative arts; by dogmas which bar the way of free speculation, and by removing, through the separation in life, every incentive to exertion in science and art, which, therefore, do not flourish among us.

8 ח

— ע"י עיקרי האמונה והדת תמנע אותנו מהעמיק דבר בעיון ובחקירה חפשית; ומפני ההבדל אשר תבדילנו, לא נראה שכר טוב בעמלנו, ולא נשבע פרי הלולים מעץ הדעת, ועל שדה חכמת היהודים עלו כלו קמשונים, — וחכמת הדת בעצמה? היא תבלבל את המוח ותעורר את הרוח להעמיק חקר בדברים אשר אין להם שחר, ולמצוא חפץ בענינים קטני ערך, עד כי לא נוכל עוד להגות דעה בהגיון ישר; ונפלאת היא בעיני תמיד עליך, ידידי, עליך, אשר חוננת בטוב טעם ודעת, ולבך נמשך אחרי כל נועם ויפי, איש כמוך, אשד טעמת מצוף דבש הגיוני "ווירגיל", "טאססא" "ושאקספער", באת עד חקר מעלת רוח לייבניץ וקאנט והחלטות דעותיהם ביסוד מוסד, איככה תוכל אתה, למצוא חפץ בדברים הטפלים, אשד בכתבי הקדש וספרי התלמוד, אשר תוכן עניניהם לא יתאים עם השכל הישר והבריא.

As for our own lore, it perverts the mind and leads it astray into subtleties and the minutia of petty distinctions, until it becomes incapable of entertaining simple and natural opinions, so that I have always wondered not a little how you, who have taste and understanding for the beauties of Virgil, Tasso, and Shakespeare, and who are able to penetrate into the consistent structures of Leibnitz or Kant, can find pleasure in the rude and tasteless writings of the Old Testament, or in the illogical disputations of the Talmud ?

9 ט

— ואיזה פעולה תפעל התורה על הלב והחיים? יראה ורעד כל היום בלב היהודי, פן לא מלא דבר שהוא מקטני ערך כדת התורה, עד כי הלב ימוג, ידל וייבש. היא תורה לנו לעבוד את ה' מיראה, ליחס כל דבר, אף הקטן שבקטנים בחיי אדמתנו, רק לה' לבדו; והחיים בעצמם, על פיה, המה חיי נזירים תמידיים, חיי תפלה ועבודת אלקים — וכבוד והדר ישוו להיהודי אשר ימוג אחור משאון התבל ודעת דרכיה לא יחפוץ, — אף כי היא תכלכלהו להם — והוא יבלה ימיו ושנותיו בצום ותפלה, וקריאת ספרים חסרי טעם ושום שכל.— שים נא לכך ידידי על הספר הנקוב בשמו "אורח חיים" אשר נתן לנו למורה דרך, המכלכל בקרבו כל חובות היהדות, ומה יורה לנו? רק הלכות תפלה, דברי הצומות והחגים?! האם נמצא בו אף מלה אחת על דבר החובות וצרכי החיים בפועל? — בימינו אלה כמעט נמנע הדבר למלאות את כל המצות והחוקים, אשר בלי תפונה חוקקו ונתנו בעד עת אחרת. מה כבדו ההבדלות וההגבלות על דרכינו ומסעינו, מה רבו אבני הנגף וצורי מכשל ע"י הדת, בבואנו בקשרי המשא ומתן עם אינם יהודים, ומה עצמו המגיעות בגללה בכשרון המעשה!

And what effect has it, the Law, upon heart and life ? The broad principles of universal morality are narrowed into anxious scrupulosity about insignificant trifles ; nothing is taught except to fear God, everything, even the pettiest details of life, is referred directly to God; life itself becomes a continuous monastic service, nothing but prayers and ceremonies; he the most praiseworthy Jew, who lives most secluded, and knows least of the world, though he permits it to support him, but wastes his life in fasting and praying, and the perusal of senseless writings. Look yourself at the book which is put into our hands as the "Path of Life," and which contains the whole duty of the Jew, what else does it teach except praying and fasting and the keeping of holidays ? Where is there one word of the active, busy life around us? And this, too, just in our time? Why, it is quite impossible to keep these laws intended for an entirely different time. What limitation in travelling, what embarrassment in association with Gentiles, what difficulties in every business !

10 י

אמנם חלילה לך בתשובתך להזכיר לפני השתדלות העת החדשה, אשר תתחרה לתקן (רעפארמירען) ולהיטיב כל דבר ברוחה, ואשר תכרית מעט מעט כל סרח העודף, ותסיר כל דבר, אשר לא יתאים עם מושג תעודת האדם ועם דרישות הזמן.

Please, please do not point, for an answer, to the reformistic tendencies of the age, how little by little everything is being cut away which does not harmonize with the conception of the destiny of man or the needs of the time. Is not this in itself a step outside of Judaism ?

11 יא

— האם לא תחשב זאת לצעד מחוץ ליהדות? ולמה לא נכונן אנחנו בעצמנו את המושגים האלה כסדר ומשטר, מהשען על הדברים הסותרים את עצמם, ואשר סוף סוף ישארו כגולמים, אשר כל איש הישר בעיניו יעשה בהם;

Should one not rather, if one is a Jew, consistently carry out these notions, instead of attaching oneself to such contradictory principles, by which nothing can be attained except capricious, fortuitous patchwork ?

12 יב

אבל לזאת יחסרו לנו האחדות, בתי פקידות ואנשי שם שנסמוך עליהם, וההשתדלות הזאת השאר בין כה רק ברשות יחידים בודדים במועדם; — דעות מדעות שונות שוררות בין הרבנים והמטיפים; בעת אשר אחדים מהם מטעם ההשכלה סותרים את בנין האמונה והדת ועוקרים כמה חוקים משרשם, יחזיקו אחרים עד למאד במעוז הדת ויבצרו את הבנין הנוטה לנפול, עד כי נכונים המה להקבר תחת משואות מפלתו. בעיני ראיתי זה לא כביר רב אחד צעיר לימים, אשר גם על מסעיו, מיראה ופחד פן יתגאל במאכלים לא כשרים, הסתפק במזון דל ורזה; בכל פעם אשר בקרוהו, מצאו אותו יושב והוגה תמיד בספרי התלמוד הגדולים, הרב הזה יריד בשיחו, ונפשו תאבל על אחדים מבני עדתו, כי כה התמכרו לההשכלה החדשה, עד כי בימי מועד ושבת לא יסגרו את בתי מסחרם.— מה תהי אחריתנו נפתלי אהובי?. אנכי עומד על הפרק לקחת לי אשה; אך ה' יודע, אימה חשכה נופלת עלי, בחשבי, כי אולי יהיה מוטל עלי למלאות חובות אב לבנים.

And, besides, for this very reform, everything is lacking, unity, legally constituted legislative bodies, authority. All of these efforts are only the doings of individuals, the most divergent opinions prevail among the Rabbis and preachers; while some as enlightened men of the time tear down, others hold fast to the rotten building, and wish themselves to be buried under it. I myself recently saw a young Rabbi who, whenever he travels, in simple-minded piety, contents himself with prisoner's fare, and whom, when one visits him, one may still find poring over the folios of the Talmud; nay, he is even said to grieve earnestly over the fact that some of the members of his congregation are so far advanced in enlightenment that they do not close their places of business on the Sabbath. What shall become of us, dear Naphtali? I am about to marry, but, God knows, when I think that perhaps I shall be called upon to exercise the duties of a father to children, I tremble.

13 יג

— סלח לי, ידידי ואהובי, כי לא שמתי מעצור לרוחי ולבי ערום נגדך, להגיד לך את כל מערכי לבי, מבלי העלם דבר, אף כי ידעתי, כי עליך להוקיר ולכבד את הדברים אשר אשים בהם דופי, ומחויב הנך לכבדם מטעם משמרת כהונתך בתור רב בישראל; אולם לבי סמוך ובטוח על גודל אהבתנו משנות נעורינו, כי בכתבך אלי את תשובתך על מכתבי זה, תשכח את מצבך הנוכחי, כי את אשר יורה מצב כזה יודע אנכי די והותר.

Excuse me, dear friend, that I have spoken so freely and unreservedly, although I know that you revere all this very much, and, I suppose, must do so as Rabbi, on account of your position; still I am confident that you have so much love left for me from former days, that you will, in answering me, forget your office; for what that teaches, I know sufficiently well.

14 יד

— חיה בטוב

Farewell.

15 טו

רעך

Your

16 טז

בנימין

Benjamin.