Nefesh HaChayim
An Introduction by the Author's Son הקדמת בן המחבר
1 א

מלפנים זאת. שכל מחבר חבור. מקדים הקדמה בראש ספרו. מהם נהגו להודיע מה ראו על ככה לבוא במגילת ספר. מהם מודיעים תכלית כוונת תועלת החבור. מהם עקבותיהם עקב ענוה ויראת ה' הקודמת לחכמתם. להשפיל עצמו על ד"א לבל יתרברב במחברתו. ואם לבנו ייעדנה לקבעו בדפוס. הנה בן יכבד אב למלל גבורת אביו המחבר. ולהשמיע תהלת החבור. איש איש, לפי מהללו:

The motivation for this is that everyone who authors a text starts with an introduction at the beginning of his book. Some have the custom to inform us what to expect to unfold in the book. Some inform us of the book’s key purpose and the intention of its utility. Some follow the path of expressing that humility and fear of God-H’ precedes their wisdom, to humble himself using words of Torah, so as not to boast about his composition. And if he should appoint his son to arrange its printing, lo, it falls to the son to recount the fatherly author’s valor and to make known the text’s glory. Each is praiseworthy in its own way5Paraphrasing Mishlei 27:21.

2 ב

ואנכי במה אקדם. נער אנכי לא ידעתי דבר שיוחקו מלי בספר. ואף כי לא בי הוא לכוין לב במה אחל. אם כה אומר להשמיע תהלות דברים שנאמרו ביראת ה' לחיים. ותכליתם. הלא דבר שפתים אך למחסור* בדבר אשר עין בעין יראו. ויהיו נדברים בין יראי ה' אשר קרבת אלהים יחפצון. וכל קוראי ספרו אשר יקראוהו באמת. לעומתו יאמרו ברוך שחלק מחכמתו ליראיו:

And I, how shall I start? I am a young man. I don’t know any reason that my words should be set down in a book. And it’s even that I don’t have it within me to choose a direction of how I should start, other than to praise what is stated in the book Yir’aht H’ La-chayyim6This is the original title of the collection of essays that we now call the Neffesh Ha-chayyim. and their purpose, because excess speech only results in loss[*7The asterisk denotes that the following annotation addresses this text. All of the annotations were authored by Rav Chayyim other than the ones in this introduction and the long one between Gates 1 and 2. Those were authored by Rav Chayyim’s son, the compiler and editor of the Neffesh Ha-chayyim, the fine scholar Reb Itzele.] when dealing with things that are clearly apparent to the eye, and when discussed between those who fear God-H’, who desire to grow close to God-Elohi”m. And anyone who reads his book—who reads it sincerely8Paraphrasing T’hillim 145:18—regarding him is said “blessed is He who distributed His wisdom to those who fear Him”.

3 ג

הגהה: ואולי יתכן פי' הכתוב ודבר שפתים אך למחסור (משלי י"ד) שלדבר שנראה בהשקפה שיש בו איזה חסרון. נצרך דבר שפתים להמתיק, אבל באין מחסור. למה זה רוב דברים:

Annotation: It could be possible that the meaning of this verse (“excess speech only results in loss”) is that when, from our world-view, it appears that there is something lacking, it requires words to correct. But when there is no lack, why add more words?

4 ד

ואם אתן אומר בשבח הראוי לכבוד מר אבא הגאון צדיק המפורסם נ"ע. עירום אנכי מלהבין בין להעריך דרכי תורתו וצדקתו. ולא עמדי הוא להכיר ולהכירנו לאחרים. זקני ת"ח וגאוני גדולי רבני מדינתינו נ"י. שלהם נודע כח מעשיו בנגלה ובנסתר. להם נאה לספר שמו וזכרו. כי רב הוא. ועל ספרו כלם יכתבו. והאומנם צדק דרכיו ארץ מלאה. ומעשיו הכריזוהו:

And if I should seek to state the correct amount of praise for the honor of my father—the genius, the righteous, the famous (his soul rests in Eden)—I am naked of the power of understanding to evaluate the extent of his Torah and his righteousness. It’s not within my capacity to adequately recognize it myself, nor to acquaint others with it. My elders, scholars of Torah and geniuses, the greatest of the rabbis of our nation (may their lights continue to illuminate), who knew the powers of his accomplishments in the revealed and the hidden, for them it was pleasant to retell their memories of him, for that is vast. And about his book all will write. And indeed, the righteousness of his ways will fill the earth, and his actions will speak for him.

5 ה

ומי כל בשר אשר לא שמע קל משרוקיתא. שבחא דעבד בארעא. וחסנא ותוקפא איתיהיבת ליה באורייתא קשוט ועובדין טבון וקשוט דעבד. התקנת ברבו יתירא להחויא כמצביי' בחילא דאלהא דשמיא:

Is there anyone who hasn’t had his attention drawn to note9Heb.: ah-sheir lo sha-ma kawl mahs-roo-keeta—Lit.: heard the whistling sound the praiseworthy acts that he did in the land, and the strength and power given him in the true Torah, and good and truthful acts that he performed—how additional greatness was awarded him10Aram.: hawt-k’naht b’r’voo yateera—Ref.: Daniel 4:33, as if he stands among God’s legions in heaven?

6 ו

הוא הגבר שהקים עולה של תורה בזמנו במדינתא בתורת חסד. ופיהו פתח בחכמה למאות תלמידים. וזכה להגדיל תורה. לאגמורי. ולמסבר. אזן וחקר ותקן. ובנה לו בית תלמוד גדול עומד על שלשה עמודים. תורה ועבודה וגמילות חסדים:

He was the man who took upon himself the yoke of Torah in his time, in his land, as an expression of compassion. And he taught wisdom to hundreds of students. And he merited enlarging Torah, to teach and to explain. He heard and researched and corrected. And he built a great institution of learning that stands on three foundations: Torah, service11Heb.: avoda and compassion12Heb.: oo-g’mee-loot cha-sa-deem.

7 ז

ולא נפלאת היא שזכה וזכה את הרבים. כי מנעוריו נשא עולה של תורה בשקידה נפלאה. ובהיותו למעלה מבר ארביסר. קבע למודו עם אחיו הגדול הגאון מהו' שמחה ז"ל. והוו גרסי יממא ולילי. וזקנינו ספרו לנו. שכאשר לא הוה להון אור הנר מצוי. אור הלבנה הוה יפה להון לגירסא דלילא. וקבלו אז דרכה של תורה מרב רבנן גאון הגאונים ארי' דבי עלאה רבא אריה ליב נ"ע. בעל שאגת אריה*:

And it’s not surprising that he earned merit for himself and enabled the public to be worthy of merit, for from his youth he bore the yoke of Torah with tremendous assiduousness. And at the age of fourteen he learned fixedly with his older brother, the genius, our teacher Simkha (OBM). And he acquired knowledge day and night. And our elders told us the story of how when the light of candles was not available, the light of the moon was enough for them to learn at night. And at that time they received the path of Torah from the rabbi of rabbis, genius of geniuses, the lion of the supernal residence, Rabbi Aryei Leib (in Eden is his resting place), the author of the Shaagaht Aryei[*].

8 ח

הגהה: והגאון בעל ש"א ז"ל, היה כמה שנים אב"ד פה ק"ק, והיה מודע למשפחת אבא מארי ז"ל, ובהיותו פה חבר חבורו היקר שו"ת ש"א, ובנסעו מפה להדפיסו היה מר אבא נ"ע קטן בשנים, ומדי עברו דרך פה אחרי הדפיס ספרו הנ"ל, נתאכסן בבית א"ז ז"ל כמה שבועות, ויחן את פני העיר וקבע הוראות פה. והיה אז אבא מארי ז"ל כבר חמיסר. ומאהבה שאהבו, ואת אחיו הגדול נ"ע, קבע להם משנתם שתהא סדורה:

Annotation: And the genius, the author of the Shaagaht Aryei (OBM) was for some years the chief justice of our court here in this holy community, and was known to my father, my master’s (OBM) family. While he was here he authored his valuable composition Responsa of the Shaagaht Aryei. And when he left here to print it, my respected father (his resting place is in Eden) was young. When he traveled through here after publishing his book, he stayed over at my grandfather’s (OBM) home for a few weeks, graced the city with his presence, and taught here. My father, my master (OBM) was then fifteen years old, and out of love for him and his older brother (his resting place is in Eden), he directed their studies so that they should be well-organized.

9 ט

וכד היה כבר עשרים וחמש. הוה גמיר בכלא תלמודא. ופוסקים ראשונים ואחרונים. והיה לומד תורה עם אחיו הגאון וצדיק דמי לבר אלהין מוה' שלמר זלמן נ"ע* ומה טוב ונעים היה שבת אחים גם יחד בתורה ועבודה. ושניהם כאחד למדו תורה מהרב הדומה למלאך ה' צבאות עיר וקדיש מן שמיא רבינו הגדול רשכב"ה הגאון מרנא ורבנא אליהו החסיד זצוק"ל מק"ק ווילנא. והוא ז"ל האציל מרוחו עליהם. רוח חכמה וכו'. אשרי עין ראתה כל אלה. הרואים ראו ושמחו. והשומעים למשמע אזן תאבה נפש:

By the time he was twenty-five he had completed the entire Talmud, and early and late po-skim, and he would learn Torah with his brother—the genius who is like the residents of heaven—our teacher Rav Shlomo Zalman[*] (his resting place is in Eden). How pleasant was the joining of brothers together13Paraphrasing T’hillim 133:1 in Torah and service. The two of them, as one, learned Torah from the rabbi who resembles God-YHV”H-Tz’va-ote’s angel, spiritual guardian and holy from heaven, our great rabbi, the rabbi of all who live in exile, the genius, our master and teacher Eliyahu, the pious (may the memory of the righteous and holy be a blessing) of the holy community of Vilna. And he (OBM) emanated from his spirit-Ruakh upon them a spirit-Ruakh of wisdom14Paraphrasing Bamidbar 11:17… . Fortunate is the eye that saw all of this15Paraphrasing the Yom Kippur Mahkhzore, regarding those who witnessed the service in the Beit Ha-mikdash. Those who saw, looked and rejoiced. And those who heard with their ears, their souls-Neffesh craved more.

10 י

הגהה: ונודע ביהודה וגדול שמו בישראל. וקצות דרכו בקדש. הנם כתובים על ספר תולדות האדם ח"א וח"ב שחבר הרב המובהק הדרשן הגדול מהו' יחזקאל פייוויל מ"מ דקרתא רבתי ווילנא, ועוד ח"ג אצלו בכתובים. ואבא מארי ז"ל היה גדול בשנים מאחיו הגאון מוהר"ש זלמן נ"ע ז' שנים וט' ימים, ונולד שנת תק"ט יו"ט שני של חג השבועות יום שנתנה תורה לישראל, ונתעלה מאתנו בן ע"ב ביום חנינותו י"ד סיון ה' לסדר ויהי בנסע הארון. שנת כל הכתוב לחיים:

Annotation: And he is famous in Judah and known as a genius among Israel16Paraphrasing T’hillim 76:2. A short description of his holy ways are recorded in the book Tole-dote Ha-ahdahm, parts one and two, authored by the Rav-par-excellence, the great preacher, our teacher Yechezkel Feivel (preacher of correctness) from the great city Vilna. And he still has the third part in manuscript form. My father, my master (OBM) was older than his brother the genius, our teacher Rav Shlomo Zalman (his resting place is in Eden) by seven years and nine days, and was born in 5509, the second day of the holiday of Shavuot, the day that the Torah was given to Israel, and ascended from among us at the age of 72 on the day he was freed, the 14th day of Sivan during the week that B’ha-ah-lote-kha is read, in the year 5581.

11 יא

ויותר מלמודו היה גדול שמושו ששמש את רבו החסיד נ"ע. ובימים הרבים שעמד לפניו. אנהיר ליה שבילי דאורייתא בנגלה ונתיבות פליאות בנסתר הוא הוא דחזא רבי' מקמי'* וגליה ליה מסכתא ונהירו דחכמתא. וקימים אשר למד לפניו באימה וביראה ברתת ובזיע. מן נהר דינור דהוה נגיד ונפיק מן קדמוהי. כן כאשר לימד והודיע לבניו ותלמידיו הימים אשר עמד לפניו. אימתיה דרביה הוה עליה במורא נפלאה כאלו עומד לפניו במרום. וכאשר פתח בשמעתתא ודכיר שמי' דרבי'. הוי מרתע כלא גופיה וזיוהי שנין עלוהי מאש המתלקחת בלבבו בהגיגו דרכי צדקתו וחסידותו וטהרת קדושתו. ואור תורתו נקנית לו. באשר היה כחו יפה בהמעלות שהתורה נקנית בהם. ומאדרת אליהו התלבש ענוה ויראה:

And beyond his learning, greater still was his service to his teacher (his resting place is in Eden). During the long period that he waited upon him, he illuminated to him the paths of revealed Torah and the wondrous paths in the recondite—this [emphatic] being the “seeing your Teacher before you”[*]. And the sections of the Talmud were revealed to him and wisdom shined brightly for him. And to him it seemed as only a short time that he learned before him in reverence and awe/fear, with trembling and great physical effort. From the River Dinoor17After death, souls immerse in the River Dinoor—a river of fire—to purify themselves. Reb Itzele likens Rav Chayyim’s learning with the Vilna Gaon to drawing from that river of fire. he would draw and then take his leave. In that same way he taught and informed his children and students about the great oceans that stood before him. Reverence for his teacher was upon him as a wondrous awe/fear, as if he was standing before him in the heavens. And when he began discussions of halakha and recalled the name of his teacher, his entire body would tremble and his appearance would change dramatically as a result of the flashing fire in his heart/ minds when he would think about his ways of righteousness and piousness, and his purity of holiness. And he acquired the light of Torah because his powers were strong in the qualities by which Torah is acquired. And from Eliyahu’s mantle18Heb.: ah-deh-ret eliyahu—Referring to the prophet Eliyahu’s mantle which he cast upon Elisha when God selected him to be a prophet (M’lakhim Alef 19:19). he donned humility and awe/fear.

12 יב

הגהה: ואולי ענין הנאמר בעירובין (י"ג ב') ואלו חזיתיה מקמיה כו' והיו עיניך ראות את מוריך. הוא כענין הכתוב (שמות ל"ג) וראיתי את אחורי ופני לא יראו. עפ"י מדרש שמות פ"ג אקי"ק אשר אקי"ק ע"ש מעשי אני נקרא (וסוף פרטי המעשים כלולים במחשבה הקדומה) ולזאת נקראת המחשבה פנים. שקודמת, והמעשה מאוחרת, ובמחשבה עצמה יש מחשבה קדומה וכוללת, והיא פנימית ומחשבה מאוחרת המתפשטת מהפנימית לדבור או למעשה. (והוא דעת המתפשט בפנימית המידות) והיא היא הנכרת מתוך מעשה או דבר המאוחר בעקימת שפתיו דהוי מעשה. אבל פנימית המחשבה הקדומה. א"א להביאה בדיבור כענין דבש וחלב תחת לשונך (עי' חגיגה י"ג א') והוא דעת העליון כענין לא קאים אינש אדעתיה דרבי' (עבודת כוכבים ו' ע"ב) ואינה נתפסת להתלמיד אלא בהארת פנים של רבו לתלמיד חכם ומבין מדעתו וכל זה הוא במחשבות שבלב איש אבל בו ית"ש אשר לא מחשבותי מחשבותיכם כתיב (ישעיה נ"ה) כללות מחשבתו לית מחשבה תפיסא בשום אופן, אף לעליונים, ורק מחשבתו המתפשטת לקיום מעשיו נכרת ממעשיו לכל נביא ונביא כפי מדרגתו וזהו וראית את אחורי את לרבות המחשבה המתפשטת לקיום המעשה ונכרת ע"י כח מעשיו ונקראת ע"ש המעשה ופני לא יראו אף ע"י כח מעשיו המאוחרים אל הקודם. (וכהוראת מלת יראו בצירי):

Annotation: Perhaps this matter that is mentioned in Eruvin 13b: “...and if your eyes could see before you... ‘and your eyes will behold your teacher’” (Yeshayahu 30:20) is like the matter mentioned in the verse (Sh’mote 33: 23) “and you will see my back, but my face may not be seen”. It can be interpreted per Midrash Sh’mote, chapter 3 on “I will be what I will be”—My names reflect My actions (and all of the details of the final outcome were included in the initial conception in thought). For that reason the initial conception in thought is called “face”, for it precedes. And the action comes later. And even within the conception in thought itself there’s the initial and overall/abstract [thought] which is hidden internally, and [also] the later thought that flows from the internal which is expressed as speech or action. (This is the knowledge that unfolds within the personality characteristics19Heb.: mee-dote—which can also be understood as the lower seven s’feerote..) And it [emphatic] is recognized as the effect of action or in speech (which is action). But the earlier internal thought is impossible to express as speech, as in the context of “honey and milk under your tongue” (refer to Chageega 13a [for more details]). And that is the supernal knowledge, as per the context of “a person can’t understand his teacher…” (Avoda Za-ra 6b): that a student can’t grasp it unless his teacher illuminates the subject to a scholar who is then capable of understanding on his own. All of this are about thoughts in a person’s heart/mind, but in reference to Him (blessed be His name), for whom “My thoughts are not your thoughts” (Yeshayahu 55:8)—no one can conceive in any manner the general form of His thoughts, even supernal beings. And it’s only His thoughts that unfold to accomplish His actions that are recognizable from His action by each prophet depending on their level. And this is “and you shall observe et my back”, the “et” meaning to include the thought that unfolds to accomplish the action. And it is recognizable via the power of His actions, and it is described relative to the action. “And you will not see My face”—even via the powers of His actions, which come later than what precedes them, (and per the lessons about the word yeir-oo).

13 יג

וגדולה ענוה של כבוד מר אבא הגאון נ"ע ונתלבש בכל דרכי' ונתיבותי'. וקצות דרכיו אספרה באשר מדרך ענוה. להיות את דכא. או לרומם את דכא אתו (סוטה ה' ע"א). הן שתי אלה ראתה בו עין כל יקר. שמעודו ועד שיבה נתן נפשו להחיות רוח שפלים במאדו וצדקת פזרונו. ולהיות את נדכאים. וגם עדיו כי באו אביוני אדם. ששו ושמחו כי קרבם ימין. והרחיב לבבם בפיוסי דברים. ובדברי חן שהוצק בשפתותיו:

And great was the humility of my honored father, the genius (his resting place is in Eden). And he was clothed with all of its20The Torah’s ways and paths. I will tell a few of his ways related to the path of humility, in being with the despondent or extolling being with the humble (Sota 5a). Both of these were apparent in him to any who are worthy, for from his youth through his old age he gave his soul-Neffesh to revive the spirit-Ruakh of the lowly, financially and with the righteousness of his generosity, and to be with the oppressed. And it was his crowning jewel, because the desperately poor rejoiced, because he drew them close with his right hand, and expanded their hearts/minds with soothing words, and with graceful words that arose from his lips.

14 יד

עוד מדרך הענוה האמיתית. שיהיו כל עניני הגוף נבזה ונמאס בעיניו באמת. עד שלאפס ותהו יחשבו מבלי הרגיש לא ענג ולא נגע. ורק בדרכי ה' יגבהו. שיהא לבם פתוח לתורה ועבודה וקדושה. ואך בה' ישמחו כי ישיתו לבם מדור נאה לו ית"ש. ככתוב (ישעי' כט). ויספו ענוים בה' שמחה. וכמאמר הרגיל תמיד בפינו בעמדנו בתפלה לאמר ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה. ואח"כ פתח לבי בתורתך ואחרי מצותיך תרדוף נפשי. הן כל מכירי כבוד מר אבא הגאון ז"ל. המה יעידו ויגידו מענותנותו הגדולה. אשר אם היה נעלב לא העליב. והיה שפל רוח בפני כל אדם. ובתענוגי הגוף. אף למעוטא דמעוטא היה חושש. ושם דרכיו לבלי הרגיש תענוג. ואף כי הגיעו ימי הזקנה שנתייסר ביסורים של אהבה במאדו ונפשו קבלם בשמחה ובצהלת פנים. מבלי הוציא אנחה (כמאמר חז"ל (ברכות סב ע"א) קבלה דיסורי שתיקותא) ודעתיה הוה בדיחא עליה כל שני דקביל עליה יסורים. ורק ע"ז היה מצטער אותו צדיק על שהוכרח לכלכל גופו לפי מחלהו. ובמסתרים היו עיניו יורדים טיף טיף. (ועיני ראו ולא זר). ועם כי לבו היה דוי ע"ז. היה שמח ביסוריו הממעטים לו הרגש התענוג. עד שלא שם לבו לא לענג ולא לנגע:

Additionally, among the ways of genuine humility are to genuinely despise and be repulsed by anything that has to do with the physical, to the point that they are considered as being nothingness and void, and not to experience any pleasure or attachment. And also to regard highly only God’s ways, so that their heart/minds would be open to Torah and service and holiness, so that they would rejoice only in God and so that they would prepare their heart/ minds to be a pleasant dwelling place for Him (blessed be His name), as is written (Yeshayahu 29:19): “The meek will increase their joy in God-YHV”H”, and per the verse that is often upon our lips when we stand in prayer saying: “And to those who curse me, may my soul-Neffesh be silent, and may my soul-Neffesh be like dust to all.” And further on: “Make my heart/mind receptive to your Torah and then my soul-Neffesh will pursue your commandments”. So too, anyone who knew my honored father the genius (OBM) can testify and tell of his great humility, that he would be offended rather than be offending, and was lowly in spirit before everyone. And regarding physical pleasures—he would be careful to absolutely minimize them, and he set about his ways without feeling pleasure. And even when old age arrived and he was afflicted with afflictions-of-love21Heb.: yee-soo-rei ah-ha-va in his property and his soul-Neffesh, he accepted them with joy and a jubilant expression, without expressing sighs (as our sages state [Berakhot 62a] about those who accept affictions in silence), and he was in a happy frame of mind all those years when he accepted afflictions. And that righteous man only regretted that he had to support his physical needs responding to his illness. And behind closed doors his eyes would drop tears (and my eyes witnessed this, not a stranger). And even though his heart/mind was pained over it, he happily accepted his affliction that allowed him to minimize his perception of physical pleasure, to the extent that he paid no mind to pleasure or wounds22Heb.: l’oh-neg v’lo l’neh-ga—Reb Itzele expresses these opposing physical states using two words spelled with the same three letters: ayin, nun and-gimmel..

15 טו

וכל רואי השמש בגבורתו. המה ראו כן תמהו. שעם כל כניעת גופו ונמיכת רוחו למילי דעלמא. כן נהפוך לבבו במילי דשמיא. ללבוש עוז והדר. ועד זיבולא בתרייתא. לבו היתה שומה לעשות מדור נאה לתורה ועבודה וג"ח. ומה מאוד גבה לבו בדרכי ה' ללחום מלחמתה של תורה. וכל מצוה שהחל ברוח חכמה וגבורה. גמרה ברוח דעת ויראת ה' ודבר אחד מדבריו לא שב. והוציא לאור מחשבתו הטובה לפני רבבות עם. והכל בשובה ודברים מחוכמים אשר בנחת היו נשמעים:

Anyone who witnessed the Sun at its peak saw it and was amazed. For despite subjugating his body and reducing his spirit-Ruakh relative to wordly values, in the same way his heart/mind took the opposite position regarding heaven’s values, donning an aspect of boldness and splendor, even unto the last shovelful of dirt thrown on his grave23Paraphrasing Berakhot 8a. His heart/mind was attentive to create a pleasant dwelling place for Torah, service and compassionate action. How very proud he was to advance God’s ways, to fight the Torah’s battles. And any mitzva that he began with a spirit-Ruakh of wisdom and boldness, he completed with a spirit-Ruakh of understanding and awe/fear of God. He regretted not one of his words, and publicized his fine thoughts before the nation’s multitudes. And all was done calmly and with words that were full of wisdom and which were received with ease.

16 טז

עיקר הענוה. שלא להרגיש מעשיו הטובים שפעל. וערך מעלותיו שהשיג. וכל אשר יגדלו פעולותיו ומעלותיו ושכלו ירבה להכיר גדולתו ית"ש. כן רוח האלקים תוסיף תת כח הרגש חסרונו. ותדמים הרגש עצמות מעלותיו. וכשרואה שמתיקר בעיני אנשים לכבדו מצטמק ורע עליו המעשה* ומחשב לו חסרונותיו להקטין עצמו לבלתי רום לבבו. (כמו שמצינו ברב (יומא פז א') כד הוה הזי אמבוה כו'):

A central feature of humility is not to be moved by one’s good actions nor by the merit of the high standing that one has achieved. And to the extent that one’s actions and standing grow great, his intellect increasingly recognizes God’s (blessed be His name) greatness. In a similar way the spirit-Ruakh of God-Elohi”m increases his ability to be aware of his lack of abilities, and silences the sensation of the greatness of his own standing. And when he observes that others find it valuable to honor him, it’s too much24Heb.: mitz-ta-meik—paraphrasing Shabbat 37b and the behavior is repugnant to him[*], and reminds him of his lack of abilities, and to belittle himself so that his heart/mind doesn’t become proud (as we found in the case of Rav—Yoma 87a—when he saw large groups of people following him to honor him).

17 יז

הגהה: ודרך דרש אולי הוא כוונה שניי' במה שאמר ר"א לתלמידיו (ברכות כח ב) הזהרו בכבוד חבריכם שצריך זהירות שלא יוגבה לבו מהכבוד שחביריו נוהגים בו:

Annotation: And using an homiletic approach, perhaps this is the second intention of what Rabbee Eliezer stated to his students (Berakhot 28b): “Be mindful of your friends’ honor”—that they should be careful that their own hearts/ minds don’t become prideful beyond the degree of honor that their friends use in relating to them.

18 יח

ומי שלא ראה דרכי כבוד אבא הגאון ז"ל בזה. לא יאומן כי יסופר. כל תחבולותיו ועלילותיו אשר שם שם לו בזה. רגיל על לשונו היה. שכל חדושים שמחדש. הן בגפ"ת. או בשו"ת. ושיערה דעתו דחדי לבי' מפלפולי'. הוא חושש לנהנה מד"ת. והיה קרוב בעיניו שהחדוש אולי אינו לאמתה של תורה. ממאמרם ז"ל (ר"פ אלו דברים) כל המתיהר חכמתו מסתלקת הימנו (ודרך בדיחותא היה אומר. שזהו נחשב אצלו לשוחד. שמשחד עצמו בחדותא דמסתיי'). והיה מתיגע לסתור דברי עצמו ולחזור לשנות דבריו. ולשקול בפלס שכלו איך להעמיד על האמת בסברה ישרה. ובשקול דעת נכונה. והרואה יראה ויבין מחכמתו שנתקיימה לו. איך היה מקטין שכלו בעיניו ודעתו היה שפלה עליו. כמאמרם ז"ל (תענית ז' א') אין ד"ת מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עליו:

And anyone who didn’t witness how my honored father-the-genius (OBM) behaved wouldn’t believe it when told about it. All of his strategies and plotting that he set in place for himself—he made it a habit that all of the novel interpretations of Torah that he developed, whether in G’mara, RaSh”Y’s commentary and Tosafote, or in Responsa, he evaluated whether he was becoming happy as a result of the intellectual effort. He was concerned about gaining pleasure from the words of Torah, and he would carefully examine if his novel interpretation perhaps wasn’t a genuine expression of Torah. [We learn from] the statements of the sages (OBM, start of the perek eiloo d’varim) that anyone who becomes egotistical loses his wisdom (and as a kind of joke he would say that he considered it as a kind of bribe, that he bribes himself with the joy of success). And he would make the effort to disprove his own words and to change his words, and to weigh on the balance scales of his intellect how to genuinely establish a correct theory, and the correct reasoning. And anyone who observed would see and understand in his wisdom that he accomplished it. How he would denigrate his opinion of his own knowledge. His opinion of what he knew would be lowly to him, as the sages stated (Taanit 7a): “Words of Torah only survive in someone whose opinion of his own knowledge is lowly”.

19 יט

היה אוהב תוכחת מוסר. וכל דבריו היו כאש. והוה להיט מפומיה שלהבת י"ק באהבה. ורשפי אש ביראה. וכל אזן שמעה היה נמס לבבו כהמס דונג. ונמשך אחרי מיליו דחסדאין באגדתא דהוה דריש בפרקיה. ומענותנותי' לא מלאו לבו להוכיח לברייתא. והוכיח במישור לעצמו בכל דבריו. והיה כבא ללמד ונמצא למד* ורובי מוסריו היו להשפיל גבהות הלב:

He loved ethical admonition25Heb.: toe-kh’khote moosar, and all of his words were like fire. They flamed from his mouth [like] the flame of God-Y”H with love, and flashes of fire with awe/fear26Paraphrasing Shir Hashirim 8:6. Anyone who heard them, his hearts/minds melted like liquefying wax, and they were drawn after his charming words27Paraphrasing Gittin 7a of Aggad’ta that he would expound from time to time. And as a result of his humility he didn’t find the courage to admonish others—he honestly admonished himself with all his words. And when he started to teach, the result was that he learned[*]. The majority of his admonishments were to reduce inflated ego28Heb.: l’hahsh-peel gahv-hoot ha-lev xxviii.

20 כ

הגהה: ואולי כן כוונת הכתוב (ישעיה נ) ה' אלהים נתן לי לשון למודים וגו' יעיר לי אזן לשמוע כלמודים היינו שה' ית"ש נתן לי לשון למודים בתוכחת מוסר לאחריני. והוא ית"ש העיר אזנו שילמד גם הוא מוסר לעצמו. כלימודים שמלמד לאחריני:

29In this paragraph and the next Reb Itzele explains how Rav Chayyim permitted himself to include direct quotes from the Zohar, the Ariza”l’s writings and other sources not normally permitted to be taught in public.Annotation: And maybe this was the intention of the verse (Yeshayahu 50:4): “God-ADN”Y God-YHV”H has granted me a tongue able to teach… He arouses my ear to be able to hear what the students perceive.” Meaning that God-H’ (blessed be His name) gave me the ability to teach mussar to others. And He (blessed be His name) aroused his ear so that he also could teach himself mussar, like the lessons that he teaches to others.

21 כא

ועם כי רובי דבריו בדרשותיו היו עומדים ברומו של עולם. מיוסדים ע"פ זוהר וכתבי האר"י ז"ל (כאשר המבינים הבינו בדברים). הוא ז"ל מענות צדקתו. הלבישם והפשיטם וגנזם. לבל יגדיל דבריו כדורש בנסתרות. להמתיקם כדבש וחלב תחת לשונו. וכבשם תחת לבושו מלדורשן להדיא בהמון. ורבים שלא מלאו כריסם בתלמוד. להטהר ממעשיהם ברוח נכון ביראת ה'. לבל יכשלו בהבלי חבלי השוא.

And while most of what he stated in his teachings was among the most profound, based on the Zohar and the writings of the Ariza”l (as those who understood were able to glean), he, out of his humble righteousness, clothed them, simplified them30Heb.: hil-be-shahm v’hifsheetahm—Reb Itzele employs a play on words here: Hil-be-shahm means “he clothed them”, while hifsheetahm has two possible meanings. In the context of clothes it means “unclothed them”. But the word could also be understood as being derived from the root word pa-shoot (simple), with hifsheetahm meaning “he simplified them”. and hid them—avoiding expounding the concealed parts of Torah in public31Heb.: l’vahl yahgdeel d’va-rav k’doe-reish ba-nistarote—It is prohibited to expound the secrets of the Torah in public.—so as to:
• sweeten them like honey and milk under his tongue, and like perfume under their garments,
• not expound them in public to the masses and to the crowds who hadn’t filled their bellies with Talmud32The R’MA in Yoreh Dei-ah 246:4, citing the RaMBa”M (in Sefer Ha-ma-da, at the end of chapter 4 of Hilkhote Y’sodei Ha-Torah) states that one should not study the recondite parts of Torah until one’s belly is filled with knowledge of what is prohibited and what is permitted, and the laws pertaining to the mitzvote (i.e., Talmud and poskim). Reb Itzele may be referring here to the Chassidim whose study halls Rav Chayyim said held books of Mussar and didn’t even have a full set of Talmud.,
• to [motivate them to] purify their behaviors with proper attitudes of awe/fear of God-H’ so that they shouldn’t be caused to fail by the vanities of the world of falsehood.

22 כב

ולפי הוראת השעה שהיה נראה לו להוציא איזה דברים מבלי הצפינם. היה קורא ע"ע לא המדרש עיקר אלא המעשה (וממילא נשמע כוונתו על סיפא דמשנה זו וכל המרבה דברים כו' (לשון רבי המלך) שממלל מלין לצד עלאה להגדילם בעיני השומעים (ועיין מדרש שמואל שם):

But when the situation demanded it he would say things without concealing them. He’d declare to himself: “the main thing is not study, but rather the practice”33Mishna Avot 1:17. And it seems that he was referring to the last part of this Mishna: “…and one who speaks excessively…34This concludes with “…causes sin.”” (these being the words of my teacher, the king35Who is Reb Itzele referring to here?)—that he cites esoteric sources directly36Heb.: sheh-m’ma-leil mee-leen l’tzahd ma-ah-la—paraphrasing Daniel 7:25,37And as concisely and as powerfully relevant as he was able so as to impress those who hear them38Heb.: b’ei-nei ha-shome-im (literally: in the eyes of those who hear)—Here Reb Itzele makes a reference to the experience of synesthesia during the giving of the Torah at Sinai, where Israel “saw the thunder and the flames” (Shemot 20:15). to take them seriously.39Rav Chayyim veered from his normal practice of hiding the deep meanings of what he taught only when the seriousness of how badly people were behaving demanded that he teach using the sources directly. And then he would remind himself that what is critical is how people behave and not the teachings that are used to teach them, and that in certain dire situations it is justified to publicly teach what is not normally taught in public. This was especially so when addressing the Chassidim, who held the Zohar and the writings of the Ariza”l in the highest esteem. By doing so, he would be able to limit to a minimum what he needed to say. Refer to Midrash Shmuel comments on that [for more details]40In Rav di Uzeda’s Midrash Shmuel, near the end of his commentary on this section of Mishna Avot, he quotes Rav Yosef ben Nakh-mee-ahsh: “‘for the body’: for the uneducated masses who are called ‘body’.”.

23 כג

בכל דרכיו. היה ממעט כבוד עצמו להרבות כבוד שמים. הן במילי דצבורא. בפרט בעניני הכלל. מודעת שהשליך נפשו מנגד ועסק הרבה יתר על כדי כחו. ואף כי זקן היה. היו ידיו אמונה. עד בא השמש. ואף ככלות כח רח"ל גם על משכבו בחליו. רעיוניו סליקו. ועיניו היו נשואות השמימה. לשתף שם שמים בצערא דהכלל והפרט. בגנוחי ואנחות בשברון מתנים. ואנחותיו הרבות בזה היו שוברות כל גוף השומע. (והיה רגיל להוכיח אותי על שראה שאינני משתתף בצערא דאחרינא. וכה היה דברו אלי תמיד שזה כל האדם לא לעצמו נברא. רק להועיל לאחריני ככל אשר ימצא בכחו לעשות). ודן והורה. אוהב שלום. ורודף שלום. אוהב את הבריות וקרבן לתורה*:

In everything he did he would minimize his own honor so as to increase heaven’s honor, in public affairs and specifically in matters of general concern. It’s well known that he cast his own life aside41Paraphrasing Shoftim 9:17 and engaged himself to the extreme limits of his abilities. Even when he was old, he acted reliably to the end42Heb.: ha-ya ya-dahv ehmoona ahd bo ha-sheh-mehsh—Paraphrasing Exodus 17:12 where Moses reliably held his hands aloft during the battle with Amalek all night long, until the sun rose the next morning.. And even when his energies were depleted (may the Merciful save us), even on his bed during his illness, he contemplated the future43Aram.: ra-ai-yo-nahv sleekoo—Paraphrasing Daniel 2:29, and he would be gazing heavenward to associate heaven’s Name with the suffering of the masses and the individuals, with groans and the sighs of extreme exertion, and his many sighs would distress all who heard them. (He would regularly reprove me about not being involved with the sufferings of others, and he would always tell me that man was not created to care only for himself, but rather to be helpful to others to the maximum extent of his abilities.) He would offer judgment and instruct; a lover of peace and a seeker of peace. He loved all beings and brought them closer to Torah.[*]

24 כד

הגהה: וכגוונא שהורגלנו להציע תפלת שהע"ה (מ"א ח' כ"ז) כי האמנם ישב אלקים על הארץ ד"מ שכמו שקרוב להאמין שאיש חסד עם כי הוא עתיר נכסין וגדול כבודו לאדירי עם בחכמה וגבורה ועושר יבחר לו מקום לישב בשפל ולהיות את נדכאים ארץ מליחה לא מקום זרע ומים אין לשתות למען יוכל גמול כל מיני חסדים טובים כחפץ לבו רק להיטיב בכל מילי דמיטב ככל החזיון הזה אמר שהע"ה שם יאמן נא דבריך כו' כי האמנם (ל' אמונת אומן) ישב אלקים על הארץ שתמצא ידך לגמול כל חסדים טובים אשר יחטא איש לרעהו תעשה חסד בגבורה להציל עשוק מיד עושקו איש אשר יסיג גבול רעהו תשיבהו על אדמתו כי יצמאו למים ונתת להם מטר רעב כי יהיה ונתת לחם לקצירי ומריעי תעלה ארוכה לכל נגוע לבב תחבוש לעצבותו ומלאה הארץ דרכי טובך להטיב בכל מיני הטבה:

Annotation: In that same vein we had the habit of expressing King Shlomo’s prayer (M’lakhim Alef 8:27): “If only God-Elohi”m would truly dwell on Earth”44This sentence is an actual quote of the start of Shlomo Ha-mellekh’s prayer to God when the construction of the Temple was completed. The rest of the annotation is a paraphrased condensation of the remainder of the prayer.—that You should deign to bestow all possible compassion. If a person should sin against another, [may You] act compassionately within the framework of compassionate justice to save the oppressed from the hand of his oppressor; to return a man’s property from the one who took it; if they are thirsty for water, provide them with rain; if there be starvation, provide food; to the ill and sickly45Aram.: l’k’tzeeree u-m’eeree (see Rosh Ha-shanna 16a and N’darim 49b) provide healing; to anyone who is heartsick, attend to their melancholy. And the land will be filled with Your good ways in order to bestow goodness in all possible ways.

25 כה

וזה היה דרך למודו בקדש מעודו. הן בתורה. והן בדרכי ה' הישרים שהיה מורה. הניח כבוד עצמו. ובחר לו ללמד באשר ייטב להם לאחריני. אשר כקטן כגדול ישמעון. בכל רובי תורותיו אשר זכה וזכה את הרבים. לא הניח ידו מלהגיד לבני עירו אחר תפלת השחר פרשה מסדרא דשבוע יום יום. וכל הנכנסין לביהמ"ד יצאו מלא דבר כאשר כ"א קלט לפי דרכו. אוהבי הפשט קלטו עומק פשוטו במקרא. ודורשי הרשומים. דרוש דרשו ממה שלקחה אזנם. מה שנזרקה מפיו מדי דברו בקצרה. וכל השומעים שמחו במתק שפתיו אשר ברור מללו כקורא הפרשה לפני תשב"ר. וכ"כ היתה מצוה זו חביבה בעיניו שהניח כל דבריו בקדש והוה רהיט לבי מדרשא בעוד שכל הצבור מתפללין וקטן וגדול שם הוא וחדותא שלימתא הוה חדי מינה. באמרו בלאגמורי דבר הצריך תלמוד. לאו כולי עלמא גמירי. וזאת התורה כל אפיין שוין באבנתא. ומטיב לכולם. ועלץ לבו בזה. ילמדו ענוים דרכו:

This was the way he taught holiness from when he was very young. Whether it was related to Torah or any of the other pathways of God that he would teach, he would set aside his own honor and decide to teach whatever would benefit others, children or adults, drawing from the reservoir of Torah that he merited, and by which he enabled the public to gain merit. He never ceased teaching those who lived in his town, after morning prayers, daily, something about the weekly Torah reading. All who entered the study hall exited full of his words, each one retaining according his ability. Those who loved learning the plain meaning of the text absorbed his deep understanding of the plain meaning of Scripture. And those who expounded commentaries were able to expound based on what they heard him say in his concise statements. All who heard him rejoiced in the sweetness of his words which were so clear it was as if he were reciting the section before very young children learning from their teacher. Fulfilling this mitzva was so dear to him that he would finish his prayers and would rush off to the study hall while the rest of the congregation were still praying, young and old. And he expressed perfect joy when he taught something that required teaching, something that few had learned. And this Torah, all of it was equal in value, and beneficial to all. And his heart/mind would rejoice in it. Let the humble learn from his ways46Paraphrasing T’hillim 25:9.

26 כו

ומודעת שלבו ראה הרבה חכמה. והגדיל תורה. והוסיף עבודה. וממעשיו המרובים. אף חכמתו נתקיימה לו בכל מדע. לחדש חדושי תורה בגפ"ת המתוקים מדבש (והנם בכתובים פסקי פסקי מה שכתבו תלמידיו. כי לא הוה ניחא ליה לכתוב על ספר בעצמו כל דבר שאינו הלכה למעשה) והרבה להשיב מנעוריו ועד שיבה לכל גדולי רבני מדינתינו וגאוני זמנינו. וכולם נקבעו הלכה למעשה. (ועם כי בעו"ה המון גנזי שו"ת שגנזם. נשרפו בעו"ה באש ששולח ממרום יום ד' י"ד אייר בשנת תקע"ה. ונשרפה ר"ל כחצי העיר וגם הוא היה מהם שהיו בתיו לאכול אש. ורק על בית אולפנא דידי'. רחמי ה' מתלקחת בתוך האש שאכלה סביביו וקצותיו והוא נשאר כאוד מוצל מאש. וגם הספרים נצולו. ברוך שעשה נס במקום הזה. אמנם הרבה מהם נשארו ביד התלמידים שהעתיקו להם. והרבה מבדרן בעלמא. ה' יהא עוזר לאספם ולחברם יחד).

And it’s understood that his heart/mind witnessed much wisdom47Paraphrasing Kohelet 1:16, and he enlarged the Torah48Paraphrasing Yeshayahu 42:21 and contributed effort. As a result of his many actions, his wisdom was expressed49Heb.: chokh-ma-toe nit-ka-yeh-met, paraphrasing Avot 3:11: “Anyone whose fear of sin has priority over his wisdom, his wisdom will endure.” in every field of knowledge, to create novel understandings of Torah in G’mara, RaSh”Y’s commentary and Tosafote that are sweeter than honey (and this is despite that in the fragments that his students recorded they wrote that he wasn’t comfortable authoring a book that wasn’t related to applied Halakha). And he responded generously, from his youth until his old age, to all of the great rabbis of our nation and the geniuses of our time, and they were all accepted as applied Halakha. (And it’s due to our sins that most of the responsa that he stored away were destroyed by fire— due to our sins—in the fire that was sent from heaven on Wednesday, the 14th of Iyar in the year 5575, and nearly half the city was burned—may the Merciful save us—and his home was among those that the fire claimed. And only his teaching hall50The Volozhin Yeshiva—God’s mercies flamed within the fire that consumed around it and at its edges—and it remained, like a brand saved from the fire51Paraphrasing Z’kharya 3:2. And the books also survived—blessed be He who performed a miracle in this place. However, many of them remained with the students who were copying them for themselves, and many are scattered around the world52Presumably with Rav Chayyim’s respondents.. May God assist those who collect and compile them.)

27 כז

ועם כי חזינא לדעתיה דמר אבא ז"ל דיהיב דעתיה עליהון לקבצם יחד. אמנם על כולם לא נצטויתי מאתו להדפיסם. רק על דא נצטויתי מפורש יוצא מפיו יום העלותו השמימה בנוראות דברים. להתחזק בכל כחי לחזק בית אולפנא דידיה שלא תמוש תורה ח"ו. וגם על הקונטרסים הללו נתן קולו עלי מקירות לבבו. שלא אשנה מדבריו כאשר המה כתובים. ככה צוויתי להדפיסם בזרוז:

And though my father (OBM) intended to gather them, he never, however, directed me to publish any of them. It’s only this that he explicitly commanded me about, with fearsome words, issued from his lips on the day he ascended to the heavens: to use all my abilities to preserve his teaching hall so that Torah shouldn’t disappear (heaven forefend). And also regarding these essays he instructed me, from the depths of his heart, that I shouldn’t change any of his words, to leave them as written, and I was commanded to publish them quickly.

28 כח

וניתי ספר ונחזי ענותנותי'. שהניח דעתו מחבורים גדולים. והמעיט עצמו למיהב דעתי' על הקונטרסים הללו המעטים ונמוכים לפי ערכו הגבוה. כי מודעת שדבר ה' היתה אל אליהו חסידא נ"ע. ונגלו לו תעלומות חכמה. כאשר כבר יצא אור דבריו בדפוס. ועוד עשר ידות לו בנסתרות בכתובים כמו שהאריך מר אבא הגאון נ"ע בהקדמתו לספרא דצניעותא. (ושמעתי ממר אבא הגאון ז"ל. שכל כתבי הקדש בנסתרות ממרן אלי' ז"ל. נכתבו קודם שהגיע לארבעים כי מאז בינה יתירה התוספת ליה שלא היה הזמן מספיק להכתב כל מה שנגלה לו). ומר אבא ז"ל קלט סלת מכל בית נכאות רבו ז"ל. להבין מדעתו ראשי פרקים פנימיות דרך עץ החיים להאר"י ז"ל. והיו חקוקים על לוח לבו. ומענותנותיה שייף ועייל מעט מזעיר בקונטרסים הללו. ופתח כמחט סדקית למי שלבו פתוח לפתוח פתח כפתחו של אולם. וברוחב בינתו חקק וחצב הדברים שקלן והמירן וצרפם לדרך התורה ועבודה ויראת ה'. להורות הדרך ילכו. והמעשה אשר יעשון. וכאשר מעודו נפשו אותה לזכות את הרבים בדבר השוה לכל נפש. כן היתה מגמת נפשו קשורה בזה בחד קטירא בעלותה למרום:

Bring a book and observe his modesty, for he set aside his own opinions in favor of the great texts, and played himself down so as to set down his understanding in these few concise essays, lowly in comparison to his very high worth. It’s well known that God’s word came to Eliyahu the pious53The Vilna Gaon (may his soul-Neshama rest in Eden), and the concealed aspects of wisdom were revealed to him—his illuminating words have already been published. And he had command of ten times54Paraphrasing Shmuel Bet 19:44 more of the recondite texts, as my father the genius (OBM—may his soul-Neshama rest in Eden) described at length in his introduction to the Sifra D’tznee-oota. (And my father, the genius (OBM) told me that all of our teacher Eliyahu’s writings on the recondite aspects of Torah were written before he reached the age of forty, for then he received an additional measure of Beena 55Ref.: Ahvote 5:25 and no longer had the time to record all that was revealed to him.) And my father (OBM) collected the finely refined flour from all of his teacher’s (OBM) treasure houses56Reb Itzele seems to make a play on words here, using the phrase beit n’kha-ote (perfumery) while perhaps implying beit n’khote (treasure house), so as to understand, based on his own efforts, the hints to the hidden meanings of the Ari’s (OBM) Derekh Etz Chayyim57This is the book that is now known as the Etz Chayyim., and they were engraved on the most immediately accessible parts of his heart/mind. In his humility, he spread and inserted the tiniest amount into these essays. And he created an opening the size of the eye of a needle, which for one whose heart is open, is an entrance to a great hall. With the breadth of his understanding he engraved and quarried58Heb.: cha-kahk v’cha-tzahv—Reb Itzele here uses descriptors from the meditative text Sefer Y’tzeera these words. He weighed them, converted them and refined them towards the way of Torah and service and fear/awe of God, so as to teach the path on which they should walk and what they should do. All along his soul-Neffesh desired to provide merit for the masses by creating something suitable for all people. Truthfully, his soul-Neffesh’s mission was still single-minded when it ascended to the heavens.59In this paragraph Reb Itzele seems to say that Rav Chayyim wrote the Neffesh Ha-chayyim for two purposes: to help the masses learn how to behave, and also to provide an acceptable entrance to the recondite aspects of Torah for those whose hearts are open to that potential.

29 כט

ומי שלא ראה העוז והענוה דיליה ביום הלקחו מאתנו. לא ראה עוז וענוה. שמעת תפלת השחר עד עת צאת נשמתו למרום. כל שעה ושעה החליף כח. רגע היה משפיל גופו בדבריו כאשר הרגיש שישוב העפר אל הארץ כשהי'. ופניו שחורות כעורב. וכרגע היה מתאזר עוז בדביקות נפלא ופניו היו מאירים כאור פני מלך חיים. לקשר נפשו ברוחו שתשוב אל האלהים אשר נתנה בטהרה עד רוחו ונשמתו אליו ית"ש נאספו בנשיקה. והיו צרורים בצרור החיים את ה':

And one who didn’t observe his strength and humility on the day when he was taken from us, never observed courage and humility. From the time of the morning prayers until his soul-Neshama departed for the heavens, each and every hour he renewed his strength. One minute he would reduce his physical body with his words, when he felt it would return to the dust, to the earth where it originated, and his face was dark like a raven. And in the next moment gather his strength in amazing/wondrous attachment, and his face would shine like the light of the living King, to connect his soul-Neffesh with his soul-Ruakh, so that he would return to God-Elohi”m in purity, until his soul-Ruakh and soul-Neshama was gathered back to Him (blessed be His name) with a kiss, and they were bound up with the tz’rore ha-chayyim with God-H’.

30 ל

וטרם לקח אותו אלהים. אותיום אזעיר גרמיה וקמיט פניו בנמיכת קול ורוח ממללא מנשמת חיים. וכה היו דבריו ז"ל. אף ברי יטריח להדפיס הקונטרסים חיש מהר. ואתה בני ידעת. שאף שללמוד לא זכיתי. זכוני מן השמים ללמד לאחריני. ולעשות קיום לת"ת כן אם שלא זכיתי ליראה את ה'*. אולי אזכה מן השמים. שיתקבלו דברי בקונטרסים הללו. להשריש יראת ה' ותורה ועבודה זכה בלב ישרי לב המבקשים דרכי ה'. אלה הדברים אשר דבר לי:

Before God-Elohi”m took him, on that same day he pulled himself together60Heb.: ahz-eer gahrmei—This phrase is difficult to translate. Reb Itzele seems to have used an initial alef preceding an Aramic word as a reflexive indicator—doing something to oneself. Z’eer could be translated as compact, draw together, or young. So the first word of the phrase could mean “caused himself to be compacted”, or “rejuvenated”. Gahrmei could be translated as “his bones” or “himself”. So I’ve translated it as “pulled himself together”. It might also have been translated as “revived himself”. I’ve guessed as to its meaning. and set his face with a quiet voice, a speaking soul-Ruakh61Paraphrasing Onkeloos’s translation of neffesh chaya in Bereshit 2:7, arising from a living soul-Neshama. And this is what he (OBM) said: “Ahf B’ree62Heb.: ahf bree—The name of the angel responsible for rain. Rav Chayyim refers to his son by this most affectionate name. will make an effort to publish the essays quickly. And you, my son, know that although I did not merit to learn63Rav Chayyim, though a truly great scholar, considered his level of knowledge to be small., heaven rewarded me to teach others, and to cause involvement with Torah to persist. Truly, even if I didn’t merit holding God in fear/awe[*] perhaps heaven will consider me meritorious enough to accept my words in these essays, so that they cause fear/awe of God and unsullied service to take root in the hearts/minds of those upright hearts/minds who seek God’s ways64Paraphrasing Divrei Ha-yamim 1 16:10.” These are the words that he spoke to me.

31 לא

הגהה: ומי שידע שמענותנותו היה נחשב בעיניו עוד ליהיר לא נפלאת היא מה שנדמה לו שלא הבין יראת ה'. כענין מאמר חז"ל (ברכות ל"ג ב') אטו יראה מלתא זוטרתי היא וכו' אין לגבי משה מלתא זוטרתי היא. משל לאדם שמבקשים ממנו כלי גדול ויש לו דומה עליו ככלי קטן. קטן ואין לו דומה עליו ככלי גדול. והענין שכל מי שהוא עניו יותר אינו מרגיש ענותנותו ואדרבה נחשב בעיניו למתיהר ואת חביריו מחשיב לענוים. ומשרע"ה העניו מאוד מכל האדם. ודאי הי' מחזיק עצמו למתיהר ואת כל ישראל החזיק לענוים נגדו וזהו לגבי משה שהי' עניו ביותר והחזיק את ישראל לענוים אמר שאצלם יראה מלתא זוטרתי כי היא עקב ענוה כמאמרם ז"ל מה שעשתה חכמה וכו' עשתה ענוה עקב לסוליתה ורק לגבי דידי' נחשב לו יראה לדבר גדול מחמת שנחשב בעיניו ליהיר עוד ואולי לזאת מביא הגמ' משל השני מכלי קטן ואין לו למען דרוש תיבת מעמך שבקרא:

Annotation: And anyone who knew that because of his humility he still considered himself to be conceited, won’t be surprised that he perceived himself as not understanding fear/awe of God-H’. This is per our sages (OBM) statement (Berakhot 33b): “Is fear/awe65Our editions of Berakhot have “Is fear/awe of heaven an insignificant matter?” an insignificant small matter? … Yes! For Moshe Rabbeinu it was an insignificant matter. This is analogous to the case of someone from whom a large utensil is demanded, and he has it available. For him the large utensil is considered to be just like a small one. But if a small utensil is demanded from someone who doesn’t have one, even that small utensil is considered to be like a large one.” And the situation is that someone who is greatly humble doesn’t perceive his humility. On the contrary, he considers himself conceited, and he considers his peers to be humble. And Moshe Rabbeinu, who was more humble than any other person, it’s certain that he considered himself to be conceited while considering all the rest of Israel, in comparison, to be humble. And this [verse]66The perspective of the cited verse in D’varim 10:12 is in the context of Moshe who was exceedingly humble and considered Israel to be humble. He stated that for them fear/awe was an insignificant matter, for it is the effect of humility, as they (OBM) stated “what wisdom accomplished… humility accomplished; it’s the result of a precursor”. It was only in reference to himself that he perceived fear/awe as a significant matter, because he perceived himself as conceited still. And maybe it’s for that reason that the G’mara brings the second metaphor about one who lacks even a small utensil, so as to expound the word in the text “from you”67Heb.: mei-eemkha.

32 לב

ואחרי הדברים האלה. הלא דמוע תדמע עין כל הירא את דבר ה'. כאשר יכניס בלבו דברים הללו היוצאים מן הלב בעקב ענוה ויראת ה' לחיים. ואם האדם הגדול בתורה. ועמלו היה בתורה. כל ימיו עשה נ"ר ליוצרו. נדמה לו שאין בו יראת ה'. אנן מה נעני אבתריה:

After hearing these words, wouldn’t anyone who is in fear/awe of God cry tears, when these words that came from the heart/mind pierce the heart/ mind, as the final product of humility and awe/fear of God for life68Heb.: v’yir-aht hashem l’chayyim—This is what Reb Itzele entitled this collection of essays. It might be translated variously as “Chayyim’s fear/awe of God” (where “Chayyim” refers to his father), “Fear/awe of God to Enable Life” or “Fear/awe of God for the Living”.? And if the person is great in Torah, and his effort was in Torah, and all his life he gave pleasure to his Former, it will seem to him as if he has no awe/fear of God. And if he said that, what could we say69Paraphrasing Berakhot 31a about ourselves?

33 לג

ועם כי בי הוא. שלא נזדרזתי לקיים מילי דאבוהא. להזדרז לאשר ציוני.

And I am at fault that I haven’t rushed to fulfill my father’s words, to quickly do what he commanded me.

34 לד

(ונענשתי ע"ז כפליים בפרי בטני על חטאת נפשי. א' שלשנה האחרת י"ד סיון תקפ"ב יום פטירת מר אבא ז"ל. נולד לי בן זכר והכנסתיו לברית. ונקרא על שם נפש החיים. ואיננו כי לקח אותו אלהים ביום שלישי למילה. ושנה זו ה' כסליו יום ש"ק היה פרשה ויצא יצא ממני הדר כבן שמונה יפה תואר נחמד ואהוב. וכבר היה יודע לישא וליתן בגמרא כמר שמחה נפתלי הערץ. צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי. והוא רחום יכפר עון. ולא יוסיף לדאבה עוד).

(And I have been punished two-fold via my children for this mortal sin. First, the following year, on the fourteenth of Sivan 5582, the day that my father (OBM) passed away, a son was born to me, and I entered him into the covenant via circumcision. He was named after the Neffesh Ha-chayyim. And he is no longer with us for God-Elohi”m took him on the third day after his circumcision. And this year, on the fifth of Kislev, on the holy Shabbat, parsha va-yeitzei, my splendor left me70Paraphrasing Eikhah 1:6, an eight-year old son, handsome, lovely and beloved. He already knew how to give and take about G’mara like an adult: Simkha Naftali Hertz71His name. “God is righteous, for his words I have disobeyed.”72Eikhah 1:18 “And nevertheless, He is merciful and is forgiving of iniquity.”73T’hillim 78:38 “And they will not continue to agonize any longer.”74Yirmiyahu 31:11)

35 לה

אמנם לא מלבי ח"ו ברם הורעת השעה בעו"ה היא שגרמה. כי מיום שהורם העטרה. טובה בעינינו לא ראינו ונשארתי כאיש נדהם רצוץ לבב. מאשר השתרג. ומשתרג. ולא מצאתי לי עת לפטור עצמי ממלאכת שמים שצוויתי ממנו על בית אולפנא דידיה. כאשר מודעת לכל. ולפום שיעורא דילי שיערתי רצון מר אבא ז"ל. שאולי לא יהא ניחא ליה לדחות מעשה גדול ת"ת דרבים מפני מצוה זו:

However, it was not my own idea, but rather a result of circumstance, caused as a result of our many sins. For from the day that the crown was caused to ascend75Probably meaning the day of his father’s passing. we’ve no longer observed good, and I was left stunned, broken hearted, left behind and straggling. And I didn’t find an instant in which I was free from heaven’s labor, that I was commanded regarding his house of teaching76The Volozhiner yeshiva, as everyone knows. And to decide how to allocate my effort, I considered my father’s (OBM) desires, that perhaps it wouldn’t be acceptable to him to defer the great cause of enabling the many to be involved with Torah over this commandment.

36 לו

וגם דמיתי לחבר מילין דאגדתא דיליה לדרושיו על פרקי אבות שהיה דורש שבת בשבתו במילין בסימין ושמו נאה לו רוח חיים. באשר מלאים רוח עצה ורוח בינה ודעת וחיים הם למוצאיהם:

And I also intended to compile some of his texts about his commentaries on Avot that he’d deliver each week on Shabbat, that I titled (referring to his name) as soul-Ruakh Chayyim, in that they are full of the soul-Ruakh of advice, and the soul-Ruakh of understanding and knowledge, and they are life77Heb.: chayyim to those who encounter them.

37 לז

וגם לקבץ כל השו"ת ולסדרם. לקרותם בשם נשמת חיים. כי בדבריו נותן נשמה ותבונה למבינים כענין ונשמת מי יצא ממך (איוב כ"ו). (וקונטרסים הללו קראתים נפש החיים כחתימתו של מר אבא ז"ל בתשובותיו וכל מכתביו) ברם לית אתר פנוי לזה מרובי הטרדות והעבודה המוטלת עלי. ה' ירחיב. ובגין דא לדא אשתהי עד האידנא. ואם שגיתי ה' יכפר. (וגם הוו לי דעת קדושי' תרי הגאונים הגדולים אשר בק"ק ווילנא יע"א. שהסכמתם שלא לאחר המוקדם בדעת כבוד מר אבא הגאון נ"ע. עדי יוקבצו השו"ת דאתבדרן בעלמא):

And I also intended to assemble his responsa and to organize them, and to entitle them soul-Nishmaht Chayyim, for with his words he would provide soul-Neshama and deep understanding78Heb.: t’voona to those capable of understanding, as per the verse (Ee-yove 26:4): “Whose breath issued from you?” (And I entitled these essays Neffesh Ha-chayyim, as my father (OBM) signed his responsa and all his letters.) But there was no space left unoccupied79Paraphrasing Tikkoonei Zohar 70 due to the many responsibilities and tasks that were incumbent upon me (may God expand them). And for those reasons I was delayed until now. And if I erred, may God atone. (And two great geniuses who are in the holy congregation of Volozhin—may God-Elohi”m shield them—offered me their opinions that they agreed with me that I shouldn’t delay what my respected father—the genius (may he rest in Eden)—wanted done first until after assembling the responsa that were scattered around the world.)

38 לח

ועתה אחרי שמן השמים עוררוני לעשות רצון צדיק כבוד מר אבא הגאון נ"ע יהא רעוא להפיק רצון יראי ה' המתאווים לתורת חיים. ויהי נועם ה' לכונן מעשי ידינו להוציא לאור מה שהנם עוד בכתובי'. ומשמיא יאמצו כח ב"ד הרב המופלג מבקש מטמוני יראת ה' כש"ת מוה' אברהם שמחה שי' שטרח ויגע בפעולת צדיק לחיים בעסק הדפסת הקונטרסים האלו. והטיבה ה' לטובים שהטיבו מטובם לסייע. והמתעסקים בגופם כולם ישאו ברכה מה'. וזכותי' דכבוד מר אבא הגאון זללה"ה יהוי בסעדא דכל החפצים לעשות רצונו הטוב. להביא עליהם ברכת טוב ומטיב:

And now, after heaven aroused me to do the will of my righteous and respected father (the genius—may he rest in Eden), may it be Your will to attract the desire of those who fear/awe God, who yearn for the Torah of life80Alternately: who yearn for Chayyim’s Torah. May God find it pleasant to confirm our handiwork81Paraphrasing T’hillim 90:17 so as to bring to light what was until now only in manuscripts. May heaven strengthen the powers (with heaven’s assistance) of the very fine rabbi, the one who seeks the concealed aspects of fear/awe of God, the crown of Torah, our teacher Avraham Simkha (may he live on), who toiled and labored in righteousness for life82Alternately: in righteousness for Chayyim involved in the publication of these essays. And may God treat in a goodly way those who, out of their goodness, contributed to help. And may those who physically assisted receive blessing from God. And may the merit of my respected father, the genius (may his memory be a blessing in the life of the world-to-come) assist all those who carry out his goodly will, so as to bring them a blessing of good and still more good.

39 לט

ואתם בית ישראל. צאו וראו הדרך הישרה שידבק בה האדם. שימו לבבכם לכל הדברים שנאמרו ביראת ה' לחיים וראוין הם למי שאמרן. ולמי שנאמרו. ויהא רעוא דיתאמרו הני מילי מעליותא בין יראי ה'. לאחוז קירות לבב אחב"י לתורת חסד. ועבודה שלמה. ותפלה זכה. ופעולת צדיק לחיים שמסר נפשו בחייו על תורה ועבודה. תוסיף אומץ לכל האיש החפץ חיים. בתורה ועבודה בכל לבבם ונפשם. ולעורר אוצר הטוב בחסד ורחמין נפישין על נפשות בית ישראל שי' ונפש נענה

And you, the House of Israel, go out and witness the straight path to which a person should cleave. Pay attention to everything stated in the Yir’aht Ha-shem L’chayyim, for they are worthy of the one who stated them, and to whom they were stated. May it be Your will that these words be considered significant among those who fear/awe God, to influence the hearts of our brothers, the House of Israel, towards a Torah of compassion, and to total service, and a high level of prayer, and to righteous activity resulting in life, for he devoted his soul-Neffesh during his lifetime to Torah and service. May anyone who desires life be strengthened in Torah and service with all their hearts and souls-Neffesh, to arouse the goodly treasure in soulful83Heb.: n’feesheen compassion and mercy upon the souls-Neffesh of the House of Israel (may they live on), and may the soul-Neffesh receive a response.

40 מ

יצחק בהגאון המחבר מוה' חיים זללה"ה מוולאזין:

Yitzkhak, the son of the genius, the author, our teacher, the Rav Chayyim (may his memory be a blessing in the world-to-come) from Volozhin