Mivchar HaPeninim
Chapter 1א׳
1 א

אמר החכם. בחכמה. החכמים משלימים גמול הבורא. ומגיע [האדם] לעבודת האל בחייו. ולשם טוב אחרי מותו:

1. THE sage says, Wisdom is the means by which the wise thoroughly evince their gratitude towards their Creator; by which they become his true worshippers during life, and obtain a good name after death.

2 ב

ואמר. אין לך דבר שמחדד השכל. כמוסר וחכמה. ואין דבר שמורה על דעת הדעתן. כמנהגו הטוב:

2. Nothing, says he, tends so greatly to render the intellect acute as instruction and wisdom; nor is anything more calculated to manifest true knowledge, than good conduct.

3 ג

ואמר שאלת החכם. חצי החכמה. ופיוס בני אדם. חצי השכל. וסדר ההוצאה. חצי הספוק:

3. The questions of the wise are indicative of wisdom; affability towards mankind denotes intellect; and economy is equivalent to half a subsistence.

4 ד

ואמר איזה אדם ראוי למלוך? אמר חכם שמלך. או מלך שידרוש [החכמה]:

4. Who is the most fitted to rule? The wise man who has succeeded to power or dominion, or the king searching after wisdom.

5 ה

ואמר ראוי למחזיק בחכמה ובצדק. שלא ירא משום אדם: ואמר הצדיקים אינם יראים כי אם האלהים לבדו:

5. The wise and the just should fear no man; for the pious fear none but God.

6 ו

ואמר אבדת השכל. אינה נמצאת. והחכמה נוטה עמו. באשר הוא נוטה:

6. The means of attaining wisdom once neglected, are irrecoverable; but wisdom leans to those who seek her.

7 ז

ואמר הטורח בבקשת החכמה ובמוסר מקנה העטרות. והנזירים יעשו העטרות מזהב הלשון המדברת. ויושמו בראשי אוהביהם:

7. He who strives after wisdom and morality, strives for a diadem of golden words and sublime expressions, woven by the poet to deck the brow of his dearest and most deserving friends.

8 ח

ואמר הטורח בבקשת החכמה והמוסר. טורד מקנות [י״א מקצות] העונות והעבירות. מביא האדם למאוס בעולם כלה. ולאהב עולם הקיים:

8. The pursuit of wisdom arrests the commission of iniquities, and inclines man to despise this transient world, and to love the everlasting one.

9 ט

ואמר במקום המשתה והשחוק. לא תשכון החכמה. אבל היא מגורשת משם:

9. The sage was wont to say, Wisdom is incompatible with the banquet and the revel—her presence is not welcomed there.

10 י

ואמר מי שחננו הבורא חכמה. לא ידאג להפקד הצער והיגיעה [כי אחרית החכמה השלום והמנוחה ואחרית הזהב הכסף הצער והיגיעה]:

10. He whom the Creator has endowed with wisdom will never be dismayed in trouble or distress; for the end of wisdom is peace and tranquility, whilst that of gold and silver is grief and vexation.

11 יא

ואמר החכם. איני דורש החכמה לתקוה שאבוא עד קצה. ואגיע עד תכליתה. אבל אדרוש אותה שלא אהיה סכל ואין ראוי למשכיל זולתו:

11. I do not vainly hope, said the sage, to attain wisdom in its fullest extent, but solely to escape the imputation of ignorance, a principle imperative on every rational being.

12 יב

וצוה החכם לבנו. בני אל תהי חכם בדברים. אך היה במעשה. כי החכמה שבמעשה. תועילך לעולם הבא. ושבדברים בכאן תשאר:

12. He also counsels his son not to be wise in words, but in deeds; for practical wisdom benefits man hereafter, whilst wordy wisdom extends not beyond this transient world.

13 יג

וצוה החכם את בנו. היה יושב לפני חכמים. שאם תדע ישבחוך. ואם תסכל ילמדוך. ואם יעידו לך יועילוך:

13. He likewise enjoined his son to court the society of the wise; For, said he, they will award praise to thy knowledge; instruct thine inexperience; and their commendations will benefit thee.

14 יד

ואמר לי ספור הכסילים. אסירי המות. התירו מאסרכם בחכמה.

14. He used to say, It is peculiar to the ignorant to be fettered by death,— wisdom must loosen the shackles.*

15 טו

ואמר לולי החכמה. לא היינו מבקשים המעשה. ולולי המעשה. לא היינו מבקשים החכמה. וטוב שאניח אותה מפני שלא אדענה. משאניחנה ממאוס בה:

15. Wisdom, excites us to activity, and activity induces wisdom; yet it is less unpardonable to neglect wisdom from ignorance, than to neglect it from disdain.

16 טז

ושאלו לחכם מפני מה חכמת יותר מחבריך? אמר להם מפני שהוצאתי בשמן יותר ממה שהוציאו חבירי ביין:

16. To the question, How he became wiser than his companions? he replied, Because, I spent more in oil than they in wine.

17 יז

ואמר. גוף בלא חכמה. כבית בלא יסוד:

17. Man without wisdom, is like a house without a foundation.

18 יח

ואמר מי שנודע בחכמה. מביטין אליו בעין ההדור:

18. He who is renowned for wisdom is regarded with respect .

19 יט

ואמר שתוק ותנצל. שמע ותלמוד:

19. Be silent, and thou are safe; be attentive, and thou wilt be instructed.

20 כ

ואמר אין דבר שמועיל לאדם כדעת מעלתו והשגתו שכלו בחכמה וידבר בפיהם:

20. Nothing is more useful to man, than to be conscious of his station, the extent of his wisdom, and power of perception; by these only must his words be regulated.

21 כא

ואמר. האדם חכם בעודנו מבקש החכמה. וכאשר יחשוב שהגיע אל תכליתה. הוא סכל.

21. During the pursuit of wisdom man may be termed wise; but the conceit of having attained it, renders him a fool.

22 כב

ואמר לא הנחילו האבות לבנים דבר שהוא חשוב מן החכמה. כי האדם קונה הון בחכמה. ומאבדו באולת וישאר חסר כל.

22. The most precious bequest is wisdom; for wealth is obtained by wisdom, but is forfeited by folly, to the inevitable sacrifice of all.

23 כג

ואמר אם תכנע לדרוש החכמה. תכובד כשדורשין אותה ממך:

23. He who humbles himself in quest of wisdom, will in turn be honored by those who seek it of him.

24 כד

ואמר החכמה. היא היחוס הגדול. והאהבה. היא הקורבה הקרובה:

24. Wisdom constitutes the noblest pedigree, and love the closest -tie.

25 כה

ואמר. המלכים שופטי הארץ. והחכמים שופטי המלכים:

25. Kings judge the world, but the wise judge kings.

26 כו

ואמר. רצון החכם בחכמה. ורצון הכסיל באולת:

26. Wisdom is the delight of the wise—folly of the fool.

27 כז

ואמר מה טוב המעשה. תיפהו החכמה. ומה טובה החכמה תיפהו המעשה. ומה טוב המעשה תיפהו הנחת:

27. Admirable is the deed crowned by wisdom, delightful is wisdom crowned by practice, yet more excellent still is practice decked by gentleness and grace.

28 כח

ואין דבר שנלוה אל דבר. טוב מן הענוה אל החכמה. ומן היכולת אל המחילה:

28. There is no happier union than that of modesty with wisdom, and power with clemency.

29 כט

ואמר מי שמתעסק בתורה. לא יתכן שיהא צוארו עב וגופו שמן:

29. Robustness and obesity are seldom the portion of the devotee to study and religion.

30 ל

וצוה החכם את בנו. היה חכם. ולמד. ומאזין. או אוהב החכמה. ואל תהי החמישית פן תאבד:

30. The wise man thus enjoined his son: Endeavour to be wise, to learn, and to be attentive; neglect these and thou art undone.

31 לא

ואמר אין ראוי שתתבייש לשאול כאשר אינך יודע. כדי שתדע. ולא תתבייש כששואלין ממך מה שלא ידעת. לומר איני יודע:

31. Scruple not to be enlightened on subjects of which thou art ignorant, so that thou be spared the blush of confessing thine own folly.

32 לב

ודע כי מעלת השכל מן האמונה. כמעלת הראש מן הגוף. כשיאבד הראש. יאבד הגוף. וכאשר יאבד השכל. תאבד האמונה:

32. Know that the connexion of reason and faith is as that of the head and the body; for as the loss of the head necessarily entails that of the body, so does the loss of reason involve that of faith.

33 לג

ואמר ערך כל אדם כפי מה שהוא יודע:

33. Man's worth is estimated according to his knowledge.

34 לד

ואמר אם בני אדם יכבדוך לעושר או לשררה. אל יערב לך. כי הכבוד ההוא יפנה בפנותם. אבל יערב לך אם יכבדוך בשביל החכמה או בעבור יראה או בעבור מוסר:

34. Let not the honour bestowed on thy wealth and power elate thee, for that honour vanishes when they disappear; but gratifying indeed is that honour elicited by wisdom, fear of the Lord, and morality.

35 לה

ואמר דומים החכמים בארץ. למאורות בשמים:

35. The wise of the earth resemble the luminaries of the heavens.

36 לו

ושאלו לחכם מי הם יותר גדולים. החכמים או העשירים? אמר החכמים:

36. It was asked of the sage: Who are superior, the wise or the rich? The wise, was his reply.

37 לז

אמרו לו אם כן מפני מה החכמים בפתחי העשירים יותר מהעשירים בפתחי החכמים? אמר מפני שחכמים מכירים מעלת העושר. והעשירים אינן מכירין מעלת החכמה.

37. But why, objected the querist, are the wise more frequently at the door of the rich, than the rich at the door of the wise? Because, rejoined he, the wise know the value of wealth, whilst the opulent do not know that of wisdom.

38 לח

ואמר אין שפתי חלקות מדת המאמין אלא בבקשת החכמה:

38. The true believer only condescends to flatter when he pursues wisdom.

39 לט

ואמר תחלת החכמה שתיקה. שניה לה שמיעה. שלישית זכרון. רביעית מעשה. חמישית מורה:

39. The first step to wisdom is silence; the second attention; the third memory; the fourth activity; the fifth study.

40 מ

ואמר כשתשב בין החכמים. יהי רצונך לשמוע יותר מלדבר:

40. In the assembly of the wise be more disposed to listen than to speak.

41 מא

ואמר מי שעובד כראוי את השם ילמדהו ה׳ את החכמה ויראו את מבועיה מלבו על לשונו.

41. God will bestow wisdom on those who truely revere him, and her outpourings will be conveyed from the heart to the tongue.

42 מב

ואמר אין האדם חכם עד שיהו בו שלש מדות. שלא יבזה מי שהוא קטן ממנו בעודו דורש את החכמה. ואל יקנא במי שגדול ממנו בממון. ושלא יקבל שכר על חכמתו:

42. He alone can be considered wise who possesses the following three qualities, not to despise inferiors in their endeavours to attain wisdom; not to envy those who are wealthier than himself; and not to barter his wisdom for lucre.

43 מג

ואמר שאל את החכמים שאלת השוטים. ושמור שמירת הנדיבים:

43. Seek wisdom even in the language of folly, but impart it unsparingly and with discretion, after the manner of the liberal.

44 מד

ואמר הטובה שבמדות האדם. שיהיה שואל:

44. Man's most estimable peculiarity is an inquiring mind.

45 מה

ואמר מי שלבש בבקשת החכמה לבוש הבושת. ילבוש מהכסילות אפוד מעיל. ועל כן תקרעו מעיל הבושת בבקשת החכמה:

45. He who seeks wisdom in the garb of bashfulness, will be enveloped in the attire of folly; let therefore the votary of wisdom divest himself of that garb.

46 מו

ואמר כל מי שרבו פניו. תמעיט חכמתו:

46. Arrogance diminishes wisdom.

47 מז

ואמר החכם: מצאתי החכמה בין הבושת והסבל. ושאלת הכסיל בין הבשת והגאוה:

47. The wise man continues: Wisdom is ever found accompanied by diffidence and patience, and the interrogatories of the fool by meanness and pride.

48 מח

ואמר עם הפחד. תאבד תקוה. ועם הבשת חסרון החכמה:

48. Timidity is incompatible with hope, as is bash fulness with wisdom.

49 מט

והחכמה אבדת המאמין. צריך שיבקשנה אפילו בידי הכופרים:

49. It is imperative on the true believer to repair the loss of wisdom, even through the medium of the sceptic.

50 נ

וצוה החכם לבנו למד את החכמה. כי אם תהיה קטן עם זה תהיה גדול עם אחר:

50. The sage recommended his son, to be untiring in the acquisition of wisdom; For though, said he, thou mayest be subordinate to some, thou will prove superior to others.

51 נא

ואמר כמה מגונה הסכלות בזקן.

51. How degrading is folly in old age!

52 נב

ואמר למד חכמה למי שאינו יודע. ולמוד ממי שיודע. וכאשר תעשה זה תדע מה שלא ידעת. ותזכור את אשר ידעת:

52. Impart learning to the ignorant, and receive it from the erudite; thus wilt thou acquire that of which thou art ignorant, and retain that which thou hast acquired.

53 נג

ואמר בקשת החכמה בימי הזקנה כתיו על החול. ובקשת החכמה בימי הנערות כפתוח על האבן:

53. Wisdom sought after in old age fades like letters traced in sand, whilst that obtained in youth may endure like characters engraved in stone.

54 נד

ואמר אל תמסרו החכמה למי שאינו ראוי לה פן תחמסוה. ואל תמנעוה מאנשיה פן תחמסו אותה. ואל תגמלו רשע כרשעתו. פן יאבד שכרכם אצל הבורא:

54. Withhold knowledge from the unworthy, lest you wrong wisdom; refuse it not from the deserving, lest you wrong them; nor requite the wicked according to their wickedness, lest you forfeit the reward of your Creator.

55 נה

ואמר הזריזות. שתשמור מה שצוית בו לעשות. ותעזוב מה שלא צוית בו.

55. Obedience consists in our promptitude to observe the commands enjoined on us, and in abstaining from things prohibited to us.

56 נו

ואמר החכם. לא יגנה אותו הרש. ולא תעבירהו התאוה. (י״א תעבירהו):

56. Poverty can never disgrace the wise man, nor will lust subdue him.

57 נז

ואמר כי כסיל השיב על אדם חכם. אמר לו החכם אם היית יודע מה שאני אומר. לא היית מבזה אותי. או אם לא הייתי מכיר מה שאתה אומר. הייתי מאשים אותך. אך לא ידעת את אשר דברתי. על כן האשמתני. וידעתי סכלתך. ודנתיך לזכות:

57. The sage who was once contradicted by an illiterate man, thus replied: Hadst thou been able to appreciate my words, thou wouldst have acquiesced in them; or had I not penetrated thy meaning, I should have condemned thee; but though thy ignorance merit reproach, I who know thy folly acquit thee.

58 נח

ואמר כל חכמה שלא ידובר בה. כמטמון שאין מוציאין ממנו:

58. Wisdom lying dormant is like an unproductive treasure.

59 נט

ואמר החכמה שני חלקים. החכמה שבלב. היא החכמה שמועילה. והחכמה שבלשון. מבלי מעשה. והיא טענת הבורא על ברואיו.

59. Wisdom may be comprised under the following two heads: the wisdom of the heart which is of real effect, and the wisdom of the tongue unaccompanied by deeds; the one is the most useful, the other causes man to incur the reproach of his maker.

60 ס

ואמר דעות בני אדם ארבע. יודע ויודע שיודע. חכם. שאל מאתו. יודע ואינו יודע שיודע. תכירהו ועזרהו שלא יהא נשכח. אינו יודע. ויודע שאינו יודע. למדהו. אינו יודע והוא מראה. בעצמו שיודע. סכל [הוא] הרחיקהו:

60. Mankind may be classified thus: 1st. the learned man, who is conscious of his learning; he may be termed truly wise—of him shalt thou seek knowledge. 2nd. If learned, but unconscious of his learning, remind him of it (that he may not further forget it). 3rd. If ignorant, and aware of his ignorance, instruct him. 4th. But if ignorant, and assuming to be learned, he is a fool, dismiss him.

61 סא

ואמר אל תאמר במה שלא תדע. אדע. פן תחשד במה שתדע:

61. He used to say, Pretend not to that of which thou art ignorant, lest thine actual knowledge should be discredited.

62 סב

ואמר אין מדה שאחריתה לטובה כאמונת אלהים. וכבוד האבות. ואהבת החכמה. ושמוע מוסר:

62. No virtues lead to more felicitous results than faith in God, honour to parents, love to wisdom, and attention to moral instruction.

63 סג

ואמר מעשה הכסיל בעת חטאו שמאשים בני אדם. ומעשה מבקש המוסר שמאשים את עצמו. ומעשה החכם החסיד שלא יאשים לא עצמו ולא אחרים:

63. The fool is prone to impute his faults to others; the votary of moral improvement will freely confess his errors; but the truly pious and wise will endeavour to avoid either.

64 סד

ואמר אל תבוש לקבל האמת מאיזה [מקום] שיבא אפילו מאדם פחות:

64. Be ready to accept truth from whomsoever it may emanate, even from inferiors.

65 סה

ואמר מי שמתחכם מבלי חכמה. כחמור הרחים סובב סובב ואינו זז ממקומו:

65. He who would philosophize without wisdom, may be compared to an ass, which moves round the millstone, without advancing beyond it.

66 סו

ואמר חמלו על נכבד שנקל. ועל עשיר שנורש. ועל חכם שנפל בין הפתאים.

66. The sage observed, Pity the noblehearted who has fallen; the rich that has become reduced, and the wise, whose lot is cast amongst the fools.

67 סז

ואמר אין מי שצריך לחמול עליו. כחכם שנפל עליו דין כסיל:

67. None deserves our pity more than the wise who has become subjected to the judgment of fools.

68 סח

ואמר אל תשליכו הפנינים לפני החזירים. כי אינם עושים [בהם] מאומה. ואל תמסרו החכמה למי שאינו יודע מעלתה. כי היא יקרה מפנינים. ומי שאינו דורש אותה רע יותר מהחזיר:

68. Cast not pearls to the swine, for they are valueless to them; intrust not wisdom to him, who cannot appreciate it; for wisdom is dearer than pearls, and he who seeks it not, is inferior to the brute.

69 סט

ואמר החכם שאינו עושה בחכמתו. תוכחתו נופלת על הלבבות. כאשר יפול הגשם על האבנים. ואמר מי שאין דבריו דומין למעשיו. הוא מבייש [מעשיו ועצמו] ואת נפשו. על כן כשיצא הדבר מן הלשון [בלי לב] לא יעבור האזן:

69. The sage observes: The exhortation of the wise, unaccompanied by practice, falls on the heart as rain on stone; and he whose words are at variance with his deeds disgraces himself; hence, words which emanate not from the heart can never penetrate the ear.

70 ע

ואמר אין אדם מכיר בטעות מלמדו. עד שידע המחלקות:

70. We can only be sensible of the errors of our preceptors, when we have heard their doctrines contested.

71 עא

ושאלו לחכם האיך נאה לזקן שילמוד? ואמר אם הכסילות גנאי הוא לו. הלמוד נאה לו:

71. On being asked, whether the acquisition of knowledge befits old age? the sage replied, If ignorance be a disgrace, then must learning be an ornament.

72 עב

ואמר ארבעה דברים אין אדם חשוב מתגדל בהם. שיקום ממקומו לאביו. ושיכבד אורחיו. ושיעיין [עניינו] מרכבותיו אפילו יש לו מאה עבדים. ושיכבד החכם לקחת מחכמתו:

72. True dignity will never scorn the performance of the following four duties: 1st. To rise from his seat before his parent 2nd. To wait upon his guest. 3rd. To devote personal attention to the state of his horses, equipage, and property, though he may have a hundred servants to do it 4th. To respect the learned, so as to profit by their wisdom.

73 עג

ואמר מי שיושב בין החכמים מכובד. ומי שיושב בין הכסילים נבזה:

73. The society of the wise confers honour, that of the ignorant contempt.

74 עד

ואמר הזהרו מן הכסיל שעובד. ומן החכם החוטא:

74. Avoid the ignorant who feign piety, and the learned man who is sinful.

75 עה

ואמר בקשת החכמה כחפוש המטמונים. ולא יערכנה זהב ופנינים:

75. Seek wisdom with the avidity with which thou wouldst search for hidden treasures, for it is more precious than gold and silver.