כְּשֶׁתִּקְּנּוּ חֲכָמִים דִּבְרֵי תְּפִלּוֹת אֵלּוּ תִּקְּנוּ בְּרָכוֹת אֲחֵרוֹת לְבָרֵךְ אוֹתָן בְּכָל יוֹם, אֵלּוּ הֵן. כְּשֶׁיִּכָּנֵס אָדָם לְמִטָּתוֹ לִישֹׁן בַּלַּיְלָה מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמַּפִּיל חֶבְלֵי שֵׁנָה עַל עֵינַי וְהַמַּשְׁקִיעַ שֵׁינַת תַּרְדֵּמָה וְהַמֵּאִיר לְאִישׁוֹן בַּת עַיִן. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ׳‎ אֱלֹהַי שֶׁתַּצִּילֵנִי מִיֵּצֶר רַע וּמִפֶּגַע רַע וְאַל יְבַהֲלוּנִי חֲלוֹמוֹת רָעִים וְלֹא הִרְהוּרִים רָעִים וּתְהֵא מִטָּתִי שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ וְתַעֲמִידֵנִי מִמֶּנָּה לְחַיִּים וּלְשָׁלוֹם וְהָאִירָה עֵינַי פֶּן אִישַׁן הַמָּוֶת. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ הַמֵּאִיר לָעוֹלָם כֻּלּוֹ בִּכְבוֹדוֹ:

When the sages instituted these services of prayer, they likewise instituted other blessings, to be recited daily. These are as follows: When about to retire to rest for the night, one recites the blessing, "Blessed art Thou, O Lord, our God, king of the Universe, who causest the bands of sleep to fall upon my eyes and givest light to the pupil of the eye. May it be Thy will, O Lord my God, to deliver me from the evil inclination and from mishap. Let not evil dreams nor evil imaginations trouble me. May my rest be perfect before Thee. Cause me to rise from it to life and to peace, and lighten mine eyes lest I sleep the sleep of death. Blessed art Thou, O Lord, who givest light to the whole world in Thy glory."

וְקוֹרֵא פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה מִקְּרִיאַת שְׁמַע וְיָשֵׁן. וַאֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ יְשֵׁנָה עִמּוֹ (קוֹרֵא פָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹ פְּסוּקֵי רַחֲמִים וְאַחַר כָּךְ יִישַׁן). וְאִם אֲנָסַתּוּ שֵׁנָה קוֹרֵא אֲפִלּוּ פָּסוּק רִאשׁוֹן אוֹ פְּסוּקֵי רַחֲמִים וְאַחַר כָּךְ יִישַׁן:

He then reads the first section of the Shema and sleeps. If he is overcome by drowsiness, he reads even if it be only one verse [of the Shema] or verses of a supplicatory character and sleeps.

בְּשָׁעָה שֶׁיִּיקַץ בְּסוֹף שְׁנָתוֹ מְבָרֵךְ וְהוּא עַל מִטָּתוֹ כָּךְ. אֱלֹהַי נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה אַתָּה בְּרָאתָהּ וְאַתָּה יְצַרְתָּהּ וְאַתָּה נְפַחְתָּהּ בִּי וְאַתָּה מְשַׁמְּרָהּ בְּקִרְבִּי וְאַתָּה עָתִיד לִטְּלָהּ מִמֶּנִּי וְאַתָּה עָתִיד לְהַחֲזִירָהּ בִּי לֶעָתִיד לָבוֹא. כָּל זְמַן שֶׁהַנְּשָׁמָה תְּלוּיָה בְּקִרְבִּי מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ יְיָ׳‎ אֱלֹהַי רִבּוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ הַמַּחֲזִיר נְשָׁמוֹת לִפְגָרִים מֵתִים:

When he awakes, after he has completed his rest, he recites, while still on his couch, the following blessing: "O my God, the soul that Thou gavest me is pure. Thou didst create it, Thou didst form it, Thou didst breathe it into me, Thou preservest it within me, Thou wilt take it from me and wilt restore it unto me hereafter. So long as the soul is joined within me, I give thanks unto Thee, O Lord my God, Sovereign of all works. Blessed art Thou, O Lord, who restorest souls unto dead bodies."

כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל הַתַּרְנְגוֹלִים מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יוֹם וּבֵין לָיְלָה. כְּשֶׁלּוֹבֵשׁ בְּגָדָיו מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם מַלְבִּישׁ עֲרוּמִים. כְּשֶׁמַּנִּיחַ סְדִינוֹ עַל רֹאשׁוֹ מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה. כְּשֶׁמַּעֲבִיר יָדָיו עַל עֵינָיו מְבָרֵךְ פּוֹקֵחַ עִוְרִים. כְּשֶׁיֵּשֵׁב עַל מִטָּתוֹ מְבָרֵךְ מַתִּיר אֲסוּרִים. כְּשֶׁמּוֹרִיד רַגְלָיו מִן הַמִּטָּה וּמַנִּיחָם עַל גַּבֵּי קַרְקַע מְבָרֵךְ רוֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם. כְּשֶׁעוֹמֵד מְבָרֵךְ זוֹקֵף כְּפוּפִים. כְּשֶׁנּוֹטֵל יָדָיו מְבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם. כְּשֶׁרוֹחֵץ פָּנָיו מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמַּעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁנָה מֵעֵינָי וּתְנוּמָה מֵעַפְעַפָּי, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ׳‎ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּרְגִּילֵנִי לִדְבַר מִצְוָה וְאַל תַּרְגִּילֵנִי לִדְבַר עֲבֵרָה וְעָוֹן וְתַשְׁלֵט בִּי יֵצֶר טוֹב וְאַל יִשְׁלֹט בִּי יֵצֶר רָע וּתְחַזְּקֵנִי בְּמִצְוֹתֶיךָ וְתֵן חֶלְקִי בְּתוֹרָתֶךָ וְתִתְּנֵנִי לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאַי וְתִגְמְלֵנִי חֲסָדִים טוֹבִים, בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים:

When he hears the crowing of the cock, he recites the blessing, "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe^*This sentence “Blessed … Universe” precedes every one of the following blessings., who hast given to the cock intelligence to distinguish between day and night." When he puts on his garments, he recites, "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, who clothest the naked." When he puts on his headgear he recites, "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, who crownest Israel with glory." When he passes his hands over his eyes, he recites, "Who openest the eyes of the blind." When he sits up on his couch, he recites, "Who loosest those that are bound." When he descends from the couch and puts his feet on the ground, he recites, "Who spreadest forth the earth above the waters". When he stands up, he recites, "Who raisest up them that are bowed down". When he washes his hands, he recites, "Who hast sanctified us by Thy commandments and given us a command concerning the washing of the hands". When he washes his face, he recites the blessing, "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, who removest the bands of sleep from mine eyes and slumber from mine eyelids. May it be Thy will, O Lord my God and God of my fathers to accustom me to religious duties and not accustom me to transgression. Let the good inclination have sway over me and let not the evil inclination have sway over me. Strengthen me in Thy commandments and grant my portion in Thy Law. Grant that I may be vouchsafed grace, loving kindness and mercy in Thy sight and in the sight of all who behold me, and bestow upon me loving kindnesses. Blessed art Thou, O Lord, who bestowest loving kindnesses upon Thy people, Israel.

וְכָל זְמַן שֶׁיִּכָּנֵס לְבֵית הַכִּסֵּא אוֹמֵר קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס הִתְכַּבְּדוּ מְכֻבָּדִים קְדוֹשִׁים מְשָׁרְתֵי עֶלְיוֹן עִזְרוּנִי עִזְרוּנִי שִׁמְרוּנִי שִׁמְרוּנִי הַמְתִּינוּ לִי עַד שֶׁאֶכָּנֵס וְאֵצֵא שֶׁזֶּה דַּרְכָּן שֶׁל בְּנֵי אָדָם. וְאַחַר שֶׁיָּצָא מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה וּבָרָא בוֹ נְקָבִים נְקָבִים חֲלוּלִים חֲלוּלִים גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ שֶׁאִם יִסָּתֵם אֶחָד מֵהֶם אוֹ אִם יִפָּתֵחַ אֶחָד מֵהֶם אִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַיֵּם אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ רוֹפֵא כָל בָּשָׂר וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת:

When one goes to the toilet, he says before entering, "Honoured be ye, O honoured and holy ones, ministers of the Supreme. Protect me, protect me; tarry for me when I enter and till I leave; for this is the way of the children of men".^*These sentences are no longer said. After leaving, he recites the blessing, "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, who hast formed man in wisdom and created in him many orifices and vessels. If one of these should close^*Contrary to their function.^*Contrary to their function. or one of these open, it would be impossible to exist even for a single hour. Blessed art Thou, O Lord, who healest all flesh and doest wondrously."

כְּשְׁחוֹגֵר חֲגוֹרוֹ מְבָרֵךְ אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה. כְּשֶׁלּוֹבֵשׁ נְעָלָיו מְבָרֵךְ שֶׁעָשִׂיתָ לִי כָּל צָרְכִּי. כְּשֶׁמְּהַלֵּךְ לָצֵאת לַדֶּרֶךְ מְבָרֵךְ הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָבֶר. וּמְבָרֵךְ אָדָם בְּכָל יוֹם בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גּוֹי. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד:

When he fastens his girdle, he recites, "Who girdest Israel with strength". When he puts on his shoes, he recites, "Who hast supplied my every want". When he starts to go out, he recites, "Who hast made firm the steps of man". A male recites daily the following blessings, "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, who hast not made me a heathen"; "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, who hast not made me a bondman"; "Blessed art Thou O Lord our God, King of the Universe, who hast not made me a woman".^*A woman omits this blessing and substitutes as follows: “… Who hast made me according to Thy will”.

שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה בְּרָכוֹת אֵלּוּ אֵין לָהֶם סֵדֶר אֶלָּא מְבָרֵךְ כָּל אַחַת מֵהֶן עַל דָּבָר שֶׁהַבְּרָכָה בִּשְׁבִילוֹ בִּשְׁעָתוֹ. כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁחָגַר חֲגוֹרוֹ וְהוּא עַל מִטָּתוֹ מְבָרֵךְ אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה. שָׁמַע קוֹל הַתַּרְנְגוֹל מְבָרֵךְ הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה. וְכָל בְּרָכָה מֵהֶן שֶׁלֹּא נִתְחַיֵּב בָּהּ אֵינוֹ מְבָרֵךְ אוֹתָהּ:

These Eighteen blessings have no appointed order. Each blessing is recited at the appropriate time and occasion. For example: If one has put on his girdle, while still on his couch, he recites the blessing, "Who girdeth Israel with strength". When he hears the cock crow, he recites the blessing, "Who hast given the cock intelligence, etc.". Any of the above blessings for which there is no occasion, is not recited.

כֵּיצַד. לָן בִּכְסוּתוֹ אֵינוֹ מְבָרֵךְ כְּשֶׁעוֹמֵד מַלְבִּישׁ עֲרוּמִים. הָלַךְ יָחֵף אֵינוֹ מְבָרֵךְ שֶׁעָשִׂיתָ לִי כָּל צָרְכִּי. בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים וּבְתִשְׁעָה בְּאָב שֶׁאֵין שָׁם רְחִיצָה אֵינוֹ מְבָרֵךְ עַל נְטִילַת יָדַיִם וְלֹא הַמַּעֲבִיר חֶבְלֵי שֵׁנָה. אִם לֹא נִכְנַס לְבֵית הַכִּסֵּא אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם. וְכֵן שְׁאָר בְּרָכוֹת אֵלּוּ:

For example: If one passed the night without removing his clothes, on arising in the morning he does not recite the blessing, "Who clothest the naked". If one walks barefoot, he does not recite the blessing, "Who hast supplied my every want". On the Day of Atonement and on the Ninth of Ab, when there is no ablution, one does not recite the blessing, "Concerning the washing of hands", nor the blessing, "Who removest the bands of sleep from mine eyes".^*Washing the eyes removes drowsiness. If one has no occasion to visit the toilet, he does not recite the blessing, "Who formest man, etc.". And so with the other blessings.

נָהֲגוּ הָעָם בְּרֹב עָרֵינוּ לְבָרֵךְ בְּרָכוֹת אֵלּוּ זוֹ אַחַר זוֹ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בֵּין נִתְחַיְּבוּ בָּהֶן בֵּין לֹא נִתְחַיְּבוּ בָּהֶן. וְטָעוּת הוּא וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן וְלֹא יְבָרֵךְ בְּרָכָה אֶלָּא אִם כֵּן נִתְחַיֵּב בָּהּ:

The people in most of our cities have the custom of reciting these blessings in the Synagogue, consecutively, whether they were under an obligation to do so or not. This however is an erroneous practice which should not be followed. No blessing should be recited unless there is an obligation to do so.

הַמַּשְׁכִּים לִקְרֹא בַּתּוֹרָה קֹדֶם שֶׁיִּקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע בֵּין קָרָא בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בֵּין קָרָא בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה נוֹטֵל יָדָיו תְּחִלָּה וּמְבָרֵךְ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא. וְאֵלּוּ הֵן. אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. וְהַעֲרֶב נָא יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִּיּוֹת עַמְּךָ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְעוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ לִשְׁמָהּ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ נוֹתֵן הַתּוֹרָה:

If one rises early to read the Torah, before he has recited the Shema, whether it is the Written or the Oral Law that he intends to study, he first washes his hands, recites three blessings and then proceeds to his reading. The blessings are as follows: "Who hast sanctified us by Thy commandments and given us a command concerning the words of the Law. Make pleasant, we beseech Thee, O Lord our God, the words of Thy Law in our mouth and in the mouth of Thy people, all the house of Israel, so that we with our offspring and the offspring of Thy people all the house of Israel may know Thy name and learn Thy Law for its own sake. Blessed art Thou, O Lord, who givest the Law. Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, who hast chosen us from all nations and given us Thy Law. Blessed art Thou, O Lord, who givest the Law."

בְּכָל יוֹם חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ שָׁלֹשׁ בְּרָכוֹת אֵלּוּ וְאַחַר כָּךְ קוֹרֵא מְעַט מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. וְנָהֲגוּ הָעָם לִקְרֹא (במדבר ו כב כז) ״בִּרְכַּת כֹּהֲנִים״. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁקּוֹרִין (במדבר כח ב) ״צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁקּוֹרִין שְׁתֵּיהֶן. וְקוֹרִין פְּרָקִים אוֹ הֲלָכוֹת מִן הַמִּשְׁנָה וּמִן הַבְּרַיְתּוֹת:

It is a duty to recite these three blessings daily and then read a small portion of the words of the Torah. The people have the custom to read the Priestly Benediction.^*Numbers 6:24-26. In some places the section referring to the Daily Sacrifices^*Numbers 28:1-8. is read. In others again, both these sections are read. Chapters or paragraphs from the Mishna or the Boraitha are also read.

וְשִׁבְּחוּ חֲכָמִים לְמִי שֶׁקּוֹרֵא זְמִירוֹת מִסֵּפֶר תְּהִלִּים בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִ(תהילים קמה א) ״תְּהִלָּה לְדָוִד״ עַד סוֹף הַסֵּפֶר. וּכְבָר נָהֲגוּ לִקְרוֹת פְּסוּקִים לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם וְתִקְּנוּ בְּרָכָה לִפְנֵי הַזְּמִירוֹת וְהִיא בָּרוּךְ שֶׁאָמַר וּבְרָכָה לְאַחֲרֵיהֶם וְהִיא יִשְׁתַּבַּח. וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ עַל קְרִיאַת שְׁמַע וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע:

The early Sages lauded one who reads every day psalms from the Psalter, beginning with "the Psalm of David" (Psalm 145) and continuing till the end of the book. It is also settled practice to read verses before and after these Psalms. The Sages appointed a blessing to be recited before the psalms, the one beginning, "Blessed be He who spake", and a blessing to be recited after them, beginning, "Praised be Thy name." Then the blessings for the Shema are recited and the Shema is read.

יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ בָּהֶן לִקְרוֹת בְּכָל יוֹם אַחַר שֶׁמְּבָרְכִין יִשְׁתַּבַּח (שמות טו א יט) ״שִׁירַת הַיָּם״ וְאַחַר כָּךְ מְבָרְכִין עַל שְׁמַע. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁקּוֹרִין (דברים לב א מג) ״שִׁירַת הַאֲזִינוּ״. וְיֵשׁ יְחִידִים שֶׁקּוֹרִין שְׁתֵּי הַשִּׁירוֹת הַכּל לְפִי הַמִּנְהָג:

In some places, it is the custom, after the blessing beginning, "Praised by Thy name," to read daily "The Song of the Red Sea" (Exodus 15:1-18), and then the blessings before the Shema. In other places, the custom is to read Haazinu (Deuteronomy Chapter 32.) Some individuals read both Songs. In this regard, custom always rules.

בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁתִּקְּנוּ בִּרְכַּת הָאֶפִּיקוֹרוֹסִין בַּתְּפִלָּה וְהוֹסִיפוּ הַטּוֹב וְהַמֵּיטִיב בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן נִמְצְאוּ חָמֵשׁ בְּרָכוֹת יְתֵרוֹת. בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים שֶׁהַתְּפִלָּה שֶׁבַע בְּרָכוֹת, וְכֵן אִם לֹא נִתְחַיֵּב בִּשְׁאָר הַיָּמִים בְּכָל הַבְּרָכוֹת הָאֵלּוּ כְּגוֹן שֶׁלֹּא יָשַׁן כָּל הַלַּיְלָה וְלֹא הִתִּיר חֲגוֹרוֹ וְלֹא נִכְנַס לְבֵית הַכִּסֵּא וְכַיּוֹצֵא בְּאֵלּוּ, צָרִיךְ לְהַשְׁלִים מֵאָה בְּרָכוֹת מִן הַפֵּרוֹת:

At the present time, since the institution of the blessing concerning Heretics as a part of the Amidah Service, and the addition of the blessing beginning, "Who is good and Who doest good" to the Grace after meals, there are five additional blessings (beyond the hundred). On Sabbaths and Festivals when the Amidah service consists of seven blessings, and on other days if one was not under the obligation to recite all these benedictions, as, for instance, if one did not sleep the whole night, did not loosen his girdle, or did not need to visit the toilet, and so forth, he has to complete the hundred blessings by partaking of fruit.

כֵּיצַד. אוֹכֵל מְעַט יָרָק וּמְבָרֵךְ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו וְחוֹזֵר וְאוֹכֵל מְעַט מִפְּרִי זֶה וּמְבָרֵךְ לְפָנָיו וּלְאַחֲרָיו וּמוֹנֶה כָּל הַבְּרָכוֹת עַד שֶׁמַּשְׁלִים מֵאָה בְּכָל יוֹם:

How so? He partakes of a little vegetable, reciting the blessings before and after doing so; then a little of various kinds of fruit, reciting the appropriate blessings before and after each kind; and counts the blessings till the hundred, to be daily recited, are completed.

סֵדֶר תְּפִלּוֹת כָּךְ הוּא. בַּשַּׁחַר מַשְׁכִּים אָדָם וּמְבָרֵךְ בְּרָכוֹת אֵלּוּ. וְקוֹרֵא הַזְּמִירוֹת וּמְבָרֵךְ לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם. וְקוֹרֵא אַחַר כָּךְ שְׁמַע וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ. וּמְדַלֵּג קְדֻשָּׁה מִן הַבְּרָכָה רִאשׁוֹנָה שֶׁלְּפָנֶיהָ שֶׁאֵין הַיָּחִיד אוֹמֵר קְדֻשָּׁה. וּכְשֶׁהוּא חוֹתֵם גָּאַל יִשְׂרָאֵל מִיָּד יַעֲמֹד כְּדֵי שֶׁיִּסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה וּמִתְפַּלֵּל מְעֻמָּד כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. וּכְשֶׁיַּשְׁלִים יֵשֵׁב וְיִפּל עַל פָּנָיו וּמִתְחַנֵּן וּמַגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ וּמִתְחַנֵּן מְעַט וְהוּא יוֹשֵׁב בְּדִבְרֵי תַּחֲנוּנִים. וְאַחַר כָּךְ יִקְרָא (תהילים קמה א) ״תְּהִלָּה לְדָוִד״ (מְיֻשָּׁב) וְיִתְחַנֵּן כְּפִי כֹּחוֹ וְיִפָּטֵר לְמַעֲשָׂיו:

The order of the prayers is as follows. In the morning, on arising, a person recites the blessings mentioned above; then reads the Psalms—reciting the appropriate blessings before and after them. Then he reads the Shema, reciting the blessings before and after it, omitting the Kedusha^*Sanctification (Isaiah 6:3, Ezekiel 3.12). from the former of the two blessings before the Shema, this not being recited by an individual in his private devotions. When he has concluded the blessing after the Shema, which closes with the phrase, "Who redeemedst Isael" he immediately rises, so that the reference to the Redemption may be connected with the Amidah prayer, which, as already stated by us, is recited standing. When this prayer is concluded, he sits down, bows his head, offers up supplications, raises his head and still seated, offers further supplications. Then he reads "The Psalm of David" (Psalm 145), offers according to his ability, more supplications, after which he proceeds to his affairs.

וּבִתְפִלַּת הַמִּנְחָה מַתְחִיל לִקְרֹא (תהילים קמה א) ״תְּהִלָּה לְדָוִד״ מְיֻשָּׁב וְאַחַר כָּךְ עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת הַמִּנְחָה וּכְשֶׁמַּשְׁלִים נוֹפֵל עַל פָּנָיו וּמִתְחַנֵּן וּמַגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ וְיִתְחַנֵּן כְּפִי כֹּחוֹ וְיִפָּטֵר לְמַעֲשָׂיו. וּבִתְפִלַּת הָעֶרֶב קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ וְסוֹמֵךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה וּמִתְפַּלֵּל מְעֻמָּד וּכְשֶׁיַּשְׁלִים יֵשֵׁב מְעַט וְיִפָּטֵר. וְהַמִּתְחַנֵּן אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְאַף עַל פִּי שֶׁמְּבָרֵךְ הַשְׁכִּיבֵנוּ אַחַר גָּאַל יִשְׂרָאֵל אֵינָהּ הֶפְסֵק בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה וַהֲרֵי שְׁתֵּיהֶן כִּבְרָכָה אַחַת אֲרֻכָּה:

The afternoon service begins with the reading of "The Psalm of David" (Psalm 145), the worshiper being seated. He then rises and recites the Amidah for the afternoon service. This concluded, he bows his head, offers supplications, raises his head, and offers further supplications according to his ability, and then proceeds to his affairs. In the evening service, the worshipper reads the Shema, reciting the appropriate blessings before and after it. The blessing referring to the redemption of Israel is connected with the Amidah, which is recited, standing. This concluded, the worshipper sits a brief while and withdraws. Whoever adds supplications after the Amidah in the evening acts commendably. Though the blessing concluded, "Who redeemedst Israel" is followed by the blessing beginning, "Cause us to lie down", this is not regarded as an interruption between the blessing relating to redemption and the Amidah, both blessings being regarded as one lengthy blessing.