Mishneh Torah, Positive Mitzvot
1 א

מִצְוָה רִאשׁוֹנָה מִמִּצְווֹת עֲשֵׂה, לֵידַע שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמָר: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ ב, דברים ה ו).

To know that there is a God, as it is said, “I am the Lord, thy God” (Ex. 20:2; Deut. 5:6).

2 ב

לְיַחֲדוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "ה' אֱלֹהֵינוּ, ה' אֶחָד" (דברים ו, ד).

To acknowledge His unity, as it is said, “The Lord our God, the Lord is One” (Deut. 6:4).

3 ג

לְאָהֳבוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְאָהַבְתָּ, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים ו ה, יא א).

To love Him, as it is said, “And thou shalt love the Lord thy God” (Deut. 6:5).

4 ד

לְיִרְאָה מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמָר: "אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" (דברים ו יג, י כ).

To fear Him, as it is said, “The Lord, thy God, shalt thou fear” (Deut. 6:13; 10:20).

5 ה

לְהִתְפַּלַּל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וַעֲבַדְתֶּם, אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם" (שמות כג, כה) – עֲבוֹדָה זוֹ תְּפִלָּה.

To pray to Him, as it is said, “And ye shall serve the Lord your God” (Ex. 23:25). Service here means Prayer.

6 ו

לְדָבְקָה בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וּבוֹ תִדְבָּק" (דברים י כ).

To cleave to Him, as it is said, “To Him shalt thou cleave” (Deut. 10-20).

7 ז

לְהִשָּׁבַע בִּשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וּבִשְׁמוֹ, תִּשָּׁבֵעַ" (דברים ו יג, י כ).

To swear by His name, as it is said, “And by His name, shalt thou swear” (Deut. 10:20).

8 ח

לְהִדַּמּוֹת בִּדְרָכָיו הַטּוֹבִים וְהַיְּשָׁרִים, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְהָלַכְתָּ, בִּדְרָכָיו" (דברים כח, ט).

To imitate His good and upright ways, as it is said, “And thou shalt walk in His ways” (Deut. 28:9).

9 ט

לְקַדַּשׁ שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְנִקְדַּשְׁתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב, לב).

To hallow His name, as it is said, “And I will be sanctified in the midst of the children of Israel” (Lev. 22:32).

10 י

לִקְרוֹת קִרְיַת שְׁמַע פַּעֲמַיִם בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו, ז).

To read the Shema twice daily, as it is said, “And thou shalt speak of them… when thou liest down and when thou risest up” (Deut. 6:7).

11 יא

לִלְמֹד תּוֹרָה וּלְלַמְּדָהּ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ" (דברים ו, ז).

To learn Torah and to teach it, as it is said, “Thou shalt teach them diligently to thy children” (Deut. 6:7).

12 יב

לִקְשֹׁר תְּפִלִּין בָּרֹאשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (דברים ו, ח).

To bind the phylactery on the head, as it is said, “And they shall be as frontlets between thine eyes” (Deut. 6:8).

13 יג

לִקְשֹׁר תְּפִלִּין בַּיָּד, שֶׁנֶּאֱמָר: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ" (דברים ו, ח).

To bind the phylactery on the arm, as it is said, “And thou shalt bind them as a sign upon thy hand” (Deut. 6:8).

14 יד

לַעֲשׂוֹת צִיצִית, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת" (במדבר טו, לח).

To make fringes (Zizith), as it is said, “And they shall make for themselves fringes” (Num. 15:38).

15 טו

לִקְבֹּעַ מְזוּזָה, שֶׁנֶּאֱמָר: "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ" (דברים ו ט; יא, כ).

To affix the Mezuzah, as it is said, “And thou shalt write them on the door-posts of thy house” (Deut. 6:9).

16 טז

לְהַקְהִיל אֶת הָעָם לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה בְּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית, שֶׁנֶּאֱמָר: "הַקְהֵל אֶת הָעָם..." (דברים לא, יב).

To assemble the people to hear the Torah, at the close of the seventh year*On the 2nd day of the Feast of Tabernacles after the close of the Sabbatical year., as it is said, “Assemble the people” (Deut. 31:12).

17 יז

לִכְתֹּב כָּל אִישׁ סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמָר: "כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת" (דברים לא, יט).

That every person shall write a scroll of the Torah for himself, as it is said, “Write ye for yourselves this song” (Deut. 31:19).

18 יח

לִכְתֹּב הַמֶּלֶךְ סֵפֶר תּוֹרָה לְעַצְמוֹ, יָתֵר עַל הָאֶחָד שֶׁלְּכָל אָדָם, עַד שֶׁיִּהְיֶה לוֹ שְׁתֵּי תּוֹרוֹת, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְכָתַב לוֹ אֵת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (דברים יז, יח).

That the King shall write a scroll of the Torah for himself, besides the one which every individual should write, so that he shall possess two scrolls of the Torah, as it is said. “And he shall write for himself a copy of this Torah” (Deut. 17:18).

19 יט

לְבָרַךְ אַחַר הַמָּזוֹן, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דברים ח, י).

To recite grace after meals, as it is said, “And thou shalt eat, and be satisfied, and thou shalt bless the Lord thy God” (Deut. 8:10).

20 כ

לִבְנוֹת בֵּית הַבְּחִירָה, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" (שמות כה, ח).

To build the Sanctuary, as it is said, “And they shall make me a sanctuary” (Ex. 25:8).

21 כא

לְיִרְאָה מִבַּיִת זֶה, שֶׁנֶּאֱמָר: "וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ" (ויקרא יט ל; כו, ב).

To revere the Sanctuary, as it is said, “And revere My sanctuary” (Lev. 19:30).

22 כב

לִשְׁמֹר בַּיִת זֶה תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת" (במדבר יח, ב).

To watch over this edifice continually, as it is said, “…. but thou and thy sons with thee shall minister before the tabernacle of the testimony” (Num. 18:2).

23 כג

לִהְיוֹת הַלֵּוִי עוֹבֵד בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא" (במדבר יח, כג).

That the Levite shall serve in the Sanctuary, as it is said, “But the Levite shall do the service of the tabernacle” (Num. 18:23).

24 כד

לְקַדַּשׁ הַכּוֹהֵן יָדָיו וְרַגְלָיו בְּשָׁעַת הָעֲבוֹדָה, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו..." (שמות ל, יט).

That the priest shall wash his hands and feet at the time of service, as it is said, “And Aaron and his sons shall wash their hands and feet” (Ex. 30:19).

25 כה

לַעֲרֹךְ נֵרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמָר: "יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו" (שמות כז, כא).

To kindle lights in the Sanctuary, as it is said, “…. Aaron and his sons shall set it in order” (Ex. 27:21).

26 כו

לְבָרַךְ הַכּוֹהֲנִים אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמָר: "כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר ו, כג).

That the priests shall bless Israel, as it is said, “Thus shall ye bless the children of Israel” (Num. 6:23).

27 כז

לְהַסְדִּיר לֶחֶם וּלְבוֹנָה לִפְנֵי ה' בְּכָל שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְנָתַתָּ עַל הַשֻׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים" (שמות כה, ל).

To set the shew-bread and the frankincense before the Lord every Sabbath, as it is said, “And thou shalt set upon the table shew-bread” (Ex. 25:30).

28 כח

לְהַקְטִיר קְטֹרֶת פַּעֲמַיִם בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים" (שמות ל, ז).

To offer up incense twice daily, as it is said, “And Aaron shall burn thereon incense of sweet spices” (Ex. 30:7).

29 כט

לַעֲרֹךְ אֵשׁ בְּמִזְבַּח הָעוֹלָה תָּמִיד, שֶׁנֶּאֱמָר: "אֵשׁ תמיד תוקד על המזבח" (ויקרא ו, ו).

To keep fire always burning on the altar of the burnt-offering, as it is said, “The fire shall ever be burning on the altar” (Lev. 6:6).

30 ל

לְהָרִים הַדֶּשֶׁן מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ בְּכָל יוֹם, שֶׁנֶּאֱמָר: "וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן" (ויקרא ו, ג).

To remove the ashes from the altar, as it is said, “…. and he shall take up the ashes” (Lev. 6:3).

31 לא

לשלח טמאים ממחנה שכינה שהוא המקדש, שנאמר: "וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנֶפֶשׁ" (במדבר ה, ב).

To send the unclean out of the Camp of the Shechinah, that is, out of the Sanctuary, as it is said, “That they put out of the camp every leper, and every one that hath an issue, and whosoever is defiled by the dead” (Num. 5:2).

32 לב

לחלוק כבוד לזרעו של אהרן, ולהקדימו לכל דבר שבקדושה, שנאמר: "וְקִדַּשְׁתּוֹ" (ויקרא כא, ח).

To show honour to a descendant of Aaron, and to give him precedence in all things that are holy, as it is said, “And thou shalt sanctify him” (Lev. 21:8).

33 לג

להיות הכהנים לובשים לעבודה בגדי כהונה, שנאמר: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ..." (שמות כח, ב).

That the priests shall put on priestly vestments for the service, as it is said, “And thou shalt make holy garments for Aaron, thy brother” (Ex. 28:2).

34 לד

לשאת הארון על הכתף כשנושאין אותו, שנאמר: "בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ" (במדבר ז, ט).

That, when the Ark is carried, it should be carried on the shoulder, as it is said, “They shall bear it upon their shoulder” (Num. 7:9).

35 לה

למשוח כהנים גדולים ומלכים בשמן המשחה, שנאמר: "שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה" (שמות ל, לא).

To anoint high priests and kings with the oil of anointment, as it is said, “This shall be a holy anointing oil” (Ex. 30:31).

36 לו

להיות הכהנים עובדין במקדש משמרות משמרות, ובמועדים עובדין כאחד, שנאמר: "וְכִי יָבוֹא הַלֵּוִי..." (דברים יח, ו) "לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת" (שם, ח).

That the priests shall serve in the Sanctuary, in divisions, but on festivals, they all serve together, as it is said, “And if a Levite come… (then he shall minister in the name of the Lord)….” (Deut. 18:6-8).

37 לז

להיות הכהנים מיטמאין לקרוביהם, ומתאבלין עליהן כשאר ישראל שהן מצווין להתאבל, שנאמר: "לָהּ יִטַּמָּא" (ויקרא כא, ג).

That the priests defile themselves for their deceased relatives, and mourn for them like other Israelites, who are commanded to mourn for their relatives, as it is said, “…. for her, he shall defile himself” (Lev. 21:3).

38 לח

להיות כהן גדול נושא בתולה, שנאמר: "וְהוּא אִשָּׁה בִּבְתוּלֶיהָ יִקָּח" (ויקרא כא, יג).

That the High Priest shall marry a virgin, as it is said, “And he shall take a wife in her virginity” (Lev. 21:13).

39 לט

להקריב תמידין בכל יום, שנאמר: "שְׁנַיִם לַיּוֹם עוֹלָה תָמִיד" (במדבר כח, ג).

To offer up the regular sacrifices daily, as it is said, “…. two lambs…. day by day for a continual burnt offering” (Num. 28:3).

40 מ

להקריב כהן גדול מנחה בכל יום, שנאמר: "זֶה קָרְבַּן אַהֲרֹן וּבָנָיו" (ויקרא ו, יג).

That the High Priest shall offer a meal-offering daily, as it is said, “This is the offering of Aaron and his sons” (Lev. 6:13).

41 מא

להוסיף קרבן אחר בכל שבת, שנאמר: "וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְּבָשִׂים" (במדבר כח, ט).

To offer up an additional sacrifice every Sabbath, as it is said, “And on the Sabbath-day, two lambs” (Num. 28:9).

42 מב

להוסיף קרבן בכל ראש חודש וחודש, שנאמר: "וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ..." (במדבר כח, יא).

To offer up an additional sacrifice every New Moon, as it is said, “And in the beginning of your months ye shall offer up….” (Num. 28:11).

43 מג

להוסיף קרבן בחג הפסח, שנאמר: "שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיי" (ויקרא כג, לו).

To offer up an additional sacrifice on the Feast of Passover, as it is said, “Seven days ye shall bring an offering made by fire unto the Lord” (Lev. 23:36).

44 מד

להקריב מנחת העומר ממחרת יום ראשון של פסח עם כבש אחד, שנאמר: "וַהֲבֵאתֶם אֵת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן" (ויקרא כג, י).

To offer up the meal-offering of the Omer*First fruits of the Barley Harvest. on the morrow after the first day of Passover, together with one lamb, as it is said, “…. ye shall bring an Omer of the first fruits of your harvest” (Lev. 23:10).

45 מה

להוסיף קרבן ביום עצרת, שנאמר: "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים..." (במדבר כח, כו) "וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה לְרֵיחַ..." (במדבר כח, כז).

To bring an additional offering on the Feast of Weeks, as it is said, “Also on the day of the first fruits…. ye shall bring a burnt-offering for a sweet savour” (Num. 28:26-27).

46 מו

להביא שתי הלחם עם הקרבנות הקרבים בגלל הלחם ביום עצרת, שנאמר: "מִמּוֹשְׁבוֹתֵיכֶם תָּבִיאוּ לֶחֶם תְּנוּפָה" (ויקרא כג, יז) "וְהִקְרַבְתֶּם עַל הַלֶּחֶם" (שם, יח).

To bring on the Feast of Weeks loaves of bread together with the sacrifices which are then offered up in connection with the loaves, as it is said, “Ye shall bring out of your habitations two wave-loaves and offer up with the loaves….” (Lev. 23:17-20).

47 מז

להוסיף קרבן בראש השנה, שנאמר: "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ [...] וַעֲשִׂיתֶם..." (במדבר כט, א).

To offer up an additional sacrifice on the New Year, as it is said, “And in the seventh month, on the first day of the month…. ye shall offer up….” (Num. 29:1-6).

48 מח

להוסיף קרבן ביום הצום, שנאמר: "וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי..." (במדבר כט, ז).

To offer up an additional sacrifice on the Day of the Fast (Day of Atonement), as it is said, “And on the tenth day of the seventh month….” (Num. 29:7-8).

49 מט

לעשות עבודת היום ביום הצום, שנאמר: "בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר" (ויקרא טז, ג), וכל העבודה הכתובה בפרשת "אחרי מות".

To observe, on the Day of the Fast, the service appointed for that day, as it is said, “Thus shall Aaron come into the holy place……” (Lev. 16:3-34). The rest of the service is described in the section Acharé Moth.

50 נ

להוסיף קרבן בחג הסוכות, שנאמר: "וְהִקְרַבְתֶּם עוֹלָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹחַ" (במדבר כט, יג).

To offer up an additional sacrifice on the Feast of Tabernacles, as it is said, “…. and ye shall offer a burnt-offering, a sacrifice made by fire of sweet savour” (Num. 29:12-34).

51 נא

להוסיף קרבן ביום שמיני עצרת, כי רגל בפני עצמו הוא, שנאמר: "בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי" (במדבר כט, לה).

To offer up an additional offering on the Eighth Day of Solemn Assembly, which is a feast by itself, as it is said, “On the eighth day ye shall have a solemn assembly” (Num. 29:35-38).

52 נב

לחוג ברגלים, שנאמר: "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי" (שמות כג, יד).

To celebrate the feasts, as it is said, “three times in the year thou shalt keep a feast to Me” (Ex. 23:14).

53 נג

להיראות ברגלים, שנאמר: "שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ" (שמות כג יז; שם לג, כג; דברים טז טז.

To appear (in the Sanctuary) on the feast, as it is said, “Three times in the year shall all thy males appear (before the Lord thy God in the place which He shall choose)” (Deut. 16:16).

54 נד

לשמוח ברגלים, שנאמר: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" (דברים טז, יד).

To rejoice on the feasts, as it is said, “And thou shalt rejoice on thy feast” (Deut. 16:14).

55 נה

לשחוט כבש הפסח, שנאמר: "וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כָּל קְהַל " (שמות יב, ו).

To slay the Paschal lamb, as it is said, “…. and the whole assembly of the congregation of Israel shall kill it” (Ex. 12:6).

56 נו

לאכול בשר הפסח צלי בלילי חמישה עשר מניסן, שנאמר: "וְאָכְלוּ אֶת הַבָּשָׂר" (שמות יב, ח).

To eat the flesh of the Paschal sacrifice, on the night of the fifteenth of Nissan, as it is said, “And they shall eat the flesh in that night” (Ex. 12:8).

57 נז

לעשות פסח שני, שנאמר: "בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר" (במדבר ט, יא).

To observe the second Passover, as it is said, “On the fourteenth day of the second month, (at even, shall they keep it)” (Num. 9:11).

58 נח

לאכול את בשר פסח שני על מצה ומרור, שנאמר: "עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים יֹאכְלוּהוּ" (במדבר ט, יא).

To eat the flesh of the Paschal lamb on it, with unleavened bread and bitter herbs, as it is said, “And eat it with unleavened bread and bitter herbs” (Num. 9:11).

59 נט

לתקוע בחצוצרות על הקרבנות ובשעת הצרות, שנאמר: "וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצוֹצְרֹת" (במדבר י, י).

To sound the trumpets at the offering of sacrifices and in times of trouble, as it is said, “…. ye shall blow with the trumpets” (Num. 10:9-10).

60 ס

להיות כל קרבנות בהמה מיום שמיני והלאה, שנאמר: "מִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה" (ויקרא כב, כז).

That sacrifices of cattle can only take place when they are at least eight days old, as it is said, “…. and from the eighth day and henceforth (it shall be accepted for an offering)” (Lev. 22:27).

61 סא

להיות כל קרבן בהמה תמים, שנאמר: "תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן" (ויקרא כב, כא).

That every animal offered up shall be without blemish, as it is said, “…. it shall be perfect to be accepted” (Lev. 22:21).

62 סב

למלוח כל קרבן, שנאמר: "עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח" (ויקרא ב, יג).

That every sacrifice be salted, as it is said, “With all thine offerings thou shalt offer salt” (Lev. 2:13).

63 סג

מעשה העולה, שנאמר: "אִם עוֹלָה קָרְבָּנוֹ" (ויקרא א, ג).

To observe the procedure of the burnt-offering, as it is said, “If his offering be a burnt-sacrifice…” (Lev. 1:3).

64 סד

מעשה חטאת, שנאמר: "זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת" (ויקרא ו, יח).

To observe the procedure of the sin-offering, as it is said, “….this is the law of the sin-offering…” (Lev.… 6:18).

65 סה

מעשה האשם, שנאמר: "זֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם" (ויקרא ז, א).

To observe the procedure of the trespass-offering, as it is said, “And this is the law of the trespass-offering….” (Lev. 7:1).

66 סו

מעשה זבח השלמים, שנאמר: "וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים" (ויקרא ז, יא).

To observe the procedure, of the peace-offering, as it is said, “And this is the law of the sacrifice of peace-offerings” (Lev. 7:11).

67 סז

מעשה המנחה, שנאמר: "וְנֶפֶשׁ כִּי תַקְרִיב קָרְבַּן מִנְחָה" (ויקרא ב, א).

To observe the procedure of the meal-offering, as it is said, “And when any will offer a meal-offering” (Lev. 2:1).

68 סח

להקריב בית דין קרבן אם טעו בהוראה, שנאמר: "וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ" (ויקרא ד, יג).

That the Court of Judgment shall offer up a sacrifice, if they have erred in a judicial pronouncement, as it is said, “And if the whole congregation of Israel shall err….” (Lev. 4:13).

69 סט

להקריב היחיד קרבן חטאת אם שגג במצות לא תעשה שחייבים עליה כרת, שנאמר: "וְנֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא" (ויקרא ה, א).

That an individual shall bring a sin-offering, if he has sinned in error by committing a transgression, the conscious violation of which is punished with excision, as it is said, “And if any one sin through error….” (Lev. 4:27).

70 ע

להקריב היחיד קרבן אם נסתפק לו אם חטא חטא שחייבים עליו חטאת או לא חטא, שנאמר: "וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ" (ויקרא ה, יז) וזה הוא נקרא אשם תלוי.

That an individual shall bring an offering, if he is in doubt as to whether he has committed a sin for which one has to bring a sin-offering, as it is said, “..though he knew it not, yet is he guilty. And he shall bring his trespass-offering” (Lev. 5:17-19). This is called a trespass-offering for doubtful sins.

71 עא

להקריב השוגג במעילה, או החוטא בגזילה, או בשפחה חרופה, או שכפר בפיקדון ונשבע; מביא קרבן אשם, וזה הוא הנקרא אשם ודאי.

That an offering shall be brought by one who has in error committed a trespass against sacred things, or robbed, or lain carnally with a bond-maid betrothed to a man, or denied what was deposited with him and swore falsely to support his denial. This is called a trespass-offering for a known trespass.

72 עב

להקריב קרבן עולה ויורד, שנאמר: "ואם לא תגיע ידו" (ויקרא ה,ז), "ואם לא תשיג ידו" (ויקרא ה,יא).

To offer a sacrifice of varying value in accordance with one’s means, as it is said, “If he cannot afford to bring a lamb ….” (Lev. 5:7).

73 עג

להתוודות לפני ה' מכל חטא שיעשה האדם, בשעת הקרבן ושלא בשעת הקרבן, שנאמר: "והתוודו, את חטאתם אשר עשו" (במדבר ה,ז).

To make confession, before the Lord, of any sin that one has committed, when bringing a sacrifice and at other times, as it is said, “Then they shall confess their sin which they have done” (Num. 5:7).

74 עד

להקריב הזב קרבן אחר שיטהר, שנאמר: "וכי יטהר הזב, מזובו" (ויקרא טו,יג).

That a man having an issue shall bring a sacrifice, after he is cleansed of his issue, as it is said, “And when he that hath an issue is cleansed of his issue….” (Lev. 15:13-15).

75 עה

להקריב הזבה קרבן אחר שתטהר, שנאמר: "ואם טהרה, מזובה" (ויקרא טו,כח).

That a woman having an issue shall bring a sacrifice, after she is cleansed of her issue, as it is said, “But if she be cleansed of her issue….” (Lev. 15:28-30).

76 עו

להקריב היולדת קרבן אחר שתטהר, שנאמר: "ובמלאות ימי טוהרה" (ויקרא יב,ו).

*In the printed texts, the order is reversed.*In the printed texts, the order is reversed. That a woman after childbirth, shall bring an offering when she is clean, as it is said, “And when the days of her purifying are fulfilled….” (Lev. 12:6).

77 עז

להקריב המצורע קרבן אחר שיטהר, שנאמר: "וביום השמיני ייקח" (ויקרא יד,י).

That the leper shall bring a sacrifice, after he is cleansed, as it is said, “And on the eighth day….” (Lev. 14:10).

78 עח

לעשר הבהמה, שנאמר: "וכל מעשר בקר וצאן" (ויקרא כז,לב).

To tithe cattle, as it is said, “And concerning the tithe of the herd, or of the flock, even of whatsoever passeth….” (Lev. 27:32).

79 עט

לקדש בכור הבהמה הטהורה ולהקריבו, שנאמר: "כל הבכור אשר יולד" (דברים טו,יט).

To sanctify the firstling of clean cattle and offer it up, as it is said, “All the firstling males….” (Deut. 15:19).

80 פ

לפדות בכור אדם, שנאמר: "אך פדה תפדה, את בכור האדם" (במדבר יח,טו).

To redeem the firstborn male, as it is said, “…. nevertheless, the first-born of man shalt thou surely redeem” (Num. 18:15).

81 פא

לפדות פטר חמור, שנאמר: "ופטר חמור תפדה בשה" (שמות לד,כ).

To redeem the firstling of an ass, as it is said, “And every firstling of an ass thou shalt redeem with a lamb” (Ex. 13:13).

82 פב

לערוף פטר חמור, שנאמר: "ואם לא תפדה וערפתו" (שמות יג,יג; שמות לד,כ).

To break the neck of such firstling if it be not redeemed, as it is said, “And if thou wilt not redeem it, then thou shalt break its neck” (ibid.).

83 פג

להביא כל הקרבנות שיש על האדם בחובה או בנדבה ברגל ראשון שפגע בו, שנאמר: "ובאת שמה" (דברים יב,ה), "והבאתם שמה" (דברים יב,ו).

To bring all offerings, whether obligatory or freewill, on the first festival after these were incurred, as it is said, “….and thither thou shalt come. And thither ye shall bring” (Deut. 12:5-6).

84 פד

להקריב כל הקרבנות בבית הבחירה, שנאמר: "ושם תעשה, כול אשר אנוכי מצווך" (דברים יב,יד).

To offer all sacrifices in the Sanctuary, as it is said, “….and there thou shalt do all that I command thee” (Deut. 12:14).

85 פה

להיטפל בהבאת הקרבנות מחוצה לארץ לבית הבחירה, שנאמר: "רק קודשיך אשר יהיו לך, ונדריך, תישא ובאת" (דברים יב,כו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בקודשי חוצה לארץ.

To take trouble to bring sacrifices to the Sanctuary from places outside the land of Israel, as it is said, “Only thy holy things which thou hast, and thy vows, thou shalt take and go (unto the place which the Lord shall choose)” (Deut. 12:26). It is learnt by tradition that this verse refers to sacrifices that come from outside the Holy Land.

86 פו

לפדות קודשים בעלי מומים ויהיו מותרים באכילה, שנאמר: "רק בכל אוות נפשך תזבח ואכלת בשר" (דברים יב,טו); מפי השמועה למדו שאינו מדבר אלא בפסולי המוקדשין שייפדו.

To redeem cattle, set apart for sacrifices, that contracted disqualifying blemishes, after which they may be eaten by anyone, as it is said, “Nevertheless thou mayest kill (and eat flesh in all thy gates) whatever thy soul lusteth after” (Deut. 12:15). By tradition it is learnt that this verse only refers to sanctified things that have become unfit and that they should be redeemed.

87 פז

להיות התמורה קודש, שנאמר: "והיה הוא ותמורתו יהיה קודש" (ויקרא כז,י; ויקרא כז,לג).

If a beast is exchanged for one that had been set apart as an offering, both become sacred, as it is said, “….it and the exchange thereof shall be holy” (Lev. 27:10).

88 פח

לאכול שיירי מנחות, שנאמר: "והנותרת ממנה, יאכלו אהרון ובניו" (ויקרא ו,ט).

That the remainder of the meal-offerings shall be eaten, as it is said, “And the remainder thereof shall Aaron and his sons eat” (Lev. 6:9).

89 פט

לאכול בשר חטאת ואשם, שנאמר: "ואכלו אותם אשר כופר בהם" (שמות כט,לג).

That the flesh of a sin-offering and trespass-offering shall be eaten, as it is said, “And they shall eat those things wherewith the atonement was made” (Ex. 29:33).

90 צ

לשרוף בשר קודש שנטמא, שנאמר: "והבשר אשר ייגע בכל טמא" (ויקרא ז,יט).

To burn meat of the holy (sacrifice) that has become unclean, as it is said, “And the flesh which toucheth anything that is unclean shall be burnt with fire” (Lev. 7:19).

91 צא

לשרוף הנותר, שנאמר: "והנותר, מבשר הזבח--ביום, השלישי, באש, יישרף" (ויקרא ז,יז).

To burn meat of the holy (sacrifice) that has remained over, as it is said, “But the remainder of the flesh of the sacrifice on the third day (shall be burnt with fire)” (Lev. 7:17).

92 צב

לגדל הנזיר שיערו, שנאמר: "גדל פרע, שיער ראשו" (במדבר ו,ה).

That the Nazarite shall permit his hair to grow, as it is said, “….he shall let the locks of the hair of his head grow” (Num. 6:5).

93 צג

לגלח הנזיר שיערו על קרבנותיו במלאות ימי נזרו, או בתוך ימי נזרו אם נטמא, שנאמר: "וכי ימות מת עליו" (במדבר ו,ט).

That the Nazarite shall shave his hair when he brings his offerings at the completion of the period of his Nazariteship, or within that period, if he has become defiled, as it is said, “And if any die (very suddenly) by him…” (Num. 6:9).

94 צד

לקיים אדם כל מה שהוציא בשפתיו, מקרבן או צדקה וכיוצא בהם, שנאמר: "מוצא שפתיך, תשמור ועשית" (דברים כג,כד).

That a man should fulfill whatever he has uttered, whether in regard to an offering or to charity, and so forth, as it is said, “That which is gone forth out of thy lips, thou shalt keep and perform” (Deut. 23:24).

95 צה

לדון בהפרת נדרים בכל הדינים האמורין בפרשה.

To decide in cases of annulment of vows, according to the rules set forth in the Torah. (Num. 30:2-17).

96 צו

להיות כל נוגע בנבילה טמא, שנאמר "וכי ימות מן הבהמה" (ויקרא יא, לט).

That anyone who touches the carcass of a beast that died of itself shall be unclean, as it is said, “And if any beast (of which ye may eat) die….” (Lev. 11:39).

97 צז

להיות שמונה שרצים מטמאין, שנאמר "וזה לכם הטמא" (ויקרא יא, כט).

That eight species of creeping things defile by contact, as it is said, “These also shall be unclean unto you” (Lev. 11:29-30).

98 צח

להיות האוכלין מיטמאין, שנאמר "מכל האוכל אשר יאכל" (ויקרא יא, לד).

That foods become defiled (by contact with unclean things), as it is said, “Of all food which may be eaten….” (Lev. 11:34).

99 צט

להיות הנידה טמאה ומטמאה לאחרים.

That a menstruating woman is unclean and defiles others (Lev. 15:19-24).

100 ק

להיות היולדת טמאה כנידה.

That a lying-in woman is unclean like a menstruating woman (ibid. 12:2-5).

101 קא

להיות המצורע טמא ומטמא.

That a leper is unclean and defiles (ibid. 13:2-46).

102 קב

להיות בגד מנוגע טמא ומטמא.

That a leprous garment is unclean and defiles (ibid 13:47-59).

103 קג

להיות בית מנוגע מטמא.

That a leprous house defiles (ibid. 14:34-46).

104 קד

להיות הזב מטמא.

That a man, having a running issue, defiles (ibid. 15:1-15).

105 קה

להיות שכבת זרע מטמאה.

That the seed of copulation defiles (ibid. 15:16).

106 קו

להיות זבה מטמאה.

That a woman, having a running issue, defiles (ibid. 15:25-27).

107 קז

להיות המת מטמא.

That a corpse defiles (Num. 19:11-16).

108 קח

להיות מי נדה מטמאין לאדם טהור, ומטהרין מטומאת מת בלבד. וכל אלו הדינין של טומאות אלו, רוב משפט כל טומאה וטומאה מהן מבואר בתורה שבכתב.

That the waters of separation defile one who is clean, and cleanse the unclean from pollution by a dead body (Num. 19:19-22). With reference to these modes of uncleanness, most of the rules and regulations concerning each of them are explained in the Pentateuch.

109 קט

להיות הטהרה מכל הטמאות בטבילה במי מקוה, שנאמר: "וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ" (ויקרא טו, טז) למדו מפי השמועה שרחיצה זו במים שכל גופו עולה בהן בבת אחת.

That purification from all kinds of defilement shall be effected by immersion in the waters of a Mikvah, as it is said, “…. then he shall wash all his flesh in water” (Lev. 15:16). It has been learnt by tradition that this means that the washing must be in a sufficient quantity of water, so that the entire body is totally immersed at one time.

110 קי

להיות הטהרה מן הצרעת בין צרעת אדם בין צרעת בית בעץ ארז ואיזוב ושני תולעת ושתי ציפורים ומים חיים, שנאמר: "זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע" (ויקרא יד, ב).

That the procedure of cleansing leprosy, whether of a man or of a house, takes place with cedar-wood, hyssop, scarlet thread, two birds, and running water, as it is said, “This shall be the law of the leper in the day of his cleansing” (Lev. 14:1-7).

111 קיא

להיות המצורע מגלח כל שערו, שנאמר: "וְהָיָה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ" (ויקרא יד, ט).

That the leper shall shave all his hair, as it is said, “But it shall be on the seventh day, that he shall shave all his hair” (Lev. 14:9).

112 קיב

להיות המצורע ידוע לכל בדברים האמורים בו "בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרֻעַ וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא" (ויקרא יג, מה). וכן כל שאר הטמאים צריכין להודיע את עצמן.

That the leper shall be universally recognised as such by the prescribed marks. “His garments shall be rent and the hair of his head dishevelled and he shall cover his upper lip and shall cry ‘unclean, unclean’” (Lev. 13:45). So too, all other unclean persons should declare themselves as such.

113 קיג

לעשות פרה אדומה להיות אפרה מוכן, שנאמר: "וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר יט, ט).

To carry out the ordinance of the Red Heifer so that its ashes shall be always available, as it is said, “And it shall be kept for the congregation….” (Num. 19:9).

114 קיד

להיות מעריך אדם נותן דמים הקצובין בפרשה, שנאמר: "אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר" (ויקרא כז, ב).

That one who vows to the Lord the monetary value of a person shall pay the amount appointed in the Scriptural portion, as it is said, “When a man shall clearly utter a vow. .” (Lev. 27:2-8).

115 קטו

להיות מעריך בהמה טמאה נותן דמיה, שנאמר: "וְהֶעֱמִיד אֶת הַבְּהֵמָה" (ויקרא כז, יא).

That one, who vows to the Lord the monetary value of an unclean beast, shall pay its value, as it is said, “…. then he shall set the beast (before the priest, and the priest shall value it)” (Lev. 27:11-13).

116 קטז

להיות מעריך ביתו נותן כערך הכהן, שנאמר: "וְאִישׁ כִּי יַקְדִּישׁ" (ויקרא כז, יד).

That one, who vows the value of his house, shall pay according to the appraisal of the priest, as it is said, “…. the priest shall estimate it” (Lev. 27:14-15).

117 קיז

להיות מקדיש שדהו נותן בערך הקצוב בפרשה, שנאמר: "וְהָיָה עֶרְכְּךָ כְּפִי זַרְעוֹ" (ויקרא כז, טז).

That one who sanctifies to the Lord a portion of his field, shall pay according to the estimation appointed in the Scriptural portion, as it is said, “…. thy estimation shall be according to the sowing thereof” (Lev. 27:16-24).

118 קיח

לשלם השוגג במעילה מה שמעל לה' ולהוסיף חומש, שנאמר: "וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם" (ויקרא ה, טז).

That he who, in error, makes unlawful use of sacred things, shall make restitution of the value of his trespass and add a fifth, as it is said, “And he shall make amends for the sin he has committed in regard to the holy things (and shall add the fifth part thereto)” (Lev. 5:16).

119 קיט

להיות נטע רבעי קודש, שנאמר: "יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים" (ויקרא יט, כד).

That the fruit of fruit-bearing trees in the fourth year of their planting shall be sacred, as it is said, “(But in the fourth year) all the fruit thereof shall be holy” (Lev. 19:24).

120 קכ

להניח פיאה.

To leave the harvest of the corner of the field or orchard for the poor (Lev. 19:9).

121 קכא

להניח לקט.

To leave the gleanings of the harvest for the poor (Lev. 19:9).

122 קכב

להניח עומר השכחה.

To leave the forgotten sheaves for the poor (Deut. 24: 19-20).

123 קכג

להניח עוללות בכרם.

To leave for the poor, the gleanings of the vineyard (Lev. 19:10; Deut. 24:21).

124 קכד

להניח פרט הכרם לפי שבכל אלו נאמר "לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם" (ויקרא יט, י) (ויקרא כג, כב) וזו היא מצות עשה שלהם.

To leave for the poor, the single grapes of the vineyard (Lev. 19:10). In regard to all the fore-going precepts (120-124), it is said, “For the poor and the stranger, thou shalt leave them” (Lev. 19:10). And this text constitutes their affirmative precept.

125 קכה

להביא ביכורים לבית הבחירה, שנאמר: "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ" (שמות כג, יט) (שמות לד, כו).

To bring the first-fruits to the Sanctuary, as it is said, “The very first of the first-fruits of thy land (thou shalt bring into the house of the Lord, thy God)” (Ex. 23:19).

126 קכו

להפריש תרומה גדולה לכהן, שנאמר: "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּתֵּן לוֹ" (דברים יח, ד).

To set apart the great heave-offering for the priest, as it is said, “The first fruit of thy corn and thy wine…. (shalt thou give unto him)” (Deut. 18:4).

127 קכז

להפריש מעשר דגן ללוים, שנאמר: "כָּל מַעְשַׂר הָאָרֶץ" (ויקרא כז, ל).

To set apart the tithe of the corn for the Levites, as it is said, “And all the tithe of the land, whether of the seed of the land or of the fruit of the tree, (is the Lord’s)” (Lev. 27:30).

128 קכח

להפריש מעשר שני להיאכל לבעליו בירושלים, שנאמר: "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר" (דברים יד, כב) מפי השמועה למדו שזה הוא מעשר שני.

To set apart the second tithe to be eaten by its owner in Jerusalem, as it is said, “Thou shalt surely tithe” (Deut. 14:22). It has been learnt by tradition that this refers to the second tithe.

129 קכט

להיות הלוים מפרישין מעשר מן המעשר שלקחו מישראל ונותנין אותו לכהנים, שנאמר: "וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר" (במדבר יח, כו).

That the Levites shall set apart a tithe of the tithes, which they had received from the Israelites, and give it to the priests, as it is said, “Thus speak unto the Levites…. (ye shall offer up an heave-offering …. even a tithe of the tithes)” (Num. 18:26).

130 קל

להפריש מעשר עני תחת מעשר שני בשלישית ובשישית בשבוע, שנאמר: "מִקְצֵה שָׁלֹשׁ שָׁנִים תּוֹצִיא אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ" (דברים יד, כח).

To set apart in the third and sixth year the tithe for the poor, instead of the second tithe, as it is said, “At the end of three years, thou shalt bring forth all the tithe of thine increase….” (Deut. 14:28-29).

131 קלא

להתוודות וידוי מעשר, שנאמר: "ואמרת לפני ה' אלוהיך ביערתי הקודש" (דברים כו,יג).

To make the declaration, when bringing the second tithe to the Sanctuary, as it is said, “Then thou shalt say before the Lord, thy God….” (Deut. 26:13-16).

132 קלב

לקרות על הביכורים, שנאמר: "וענית ואמרת לפני ה' אלוהיך" (דברים כו,ה).

To read the portion prescribed on bringing the first fruits, as it is said, “And thou shalt speak and say before the Lord, thy God” (Deut. 26:5-10).

133 קלג

להפריש חלה לכוהן, שנאמר: "ראשית, עריסותיכם--חלה, תרימו תרומה" (במדבר טו,כ).

To set apart a portion of the dough for the priest, as it is said, “Ye shall offer up a cake of the first of the dough for an heave-offering” (Num. 15:20).

134 קלד

להשמיט קרקע, שנאמר: "והשביעית תשמטנה ונטשתה" (שמות כג,יא).

To let the land lie fallow (in the Sabbatical year), as it is said, “But the seventh year, thou shalt let it rest and lie still” (Ex. 23:11).

135 קלה

לשבות מעבודת הארץ, שנאמר: "בחריש ובקציר, תשבות" (שמות לד,כא).

To cease from tilling the land (in that year) as it is said, “In earing time and in harvest time thou shalt rest” (Ex. 34:21).

136 קלו

לקדש שנת יובל בשביתה כשמיטה, שנאמר: "וקידשתם, את שנת החמישים" (ויקרא כה,י).

To keep the Jubilee year holy by resting and letting the land lie fallow, as it is said, “And ye shall hallow the fiftieth year” (Lev. 25:10).

137 קלז

לתקוע בשופר בשנת היובל, שנאמר: "והעברת שופר תרועה" (ויקרא כה,ט).

To sound the Ram’s horn in the Sabbatical year, as it is said, “Then thou shalt cause the trumpet of the Jubilee to sound (on the tenth day of the seventh month)” (Lev. 25:9).

138 קלח

ליתן גאולה לארץ בשנת היובל, שנאמר: "ובכול, ארץ אחוזתכם, גאולה, תיתנו לארץ" (ויקרא כה,כד).

To grant redemption to the land in the Jubilee year, as it is said, “And in all the land of your possession, ye shall grant a redemption for the land” (Lev. 25:24).

139 קלט

להיות גאולה בבתי ערי חומה עד שנה, שנאמר: "ואיש, כי ימכור בית מושב" (ויקרא כה,כט).

That houses sold within a walled city may be redeemed within a year, as it is said, “And if a man sell a dwelling-house (in a walled city then he may redeem it within a whole year after it is sold)” (Lev. 25:29).

140 קמ

למנות שני יובל שנים ושמיטים, שנאמר: "וספרת לך, שבע . . ." (ויקרא כה,ח).

To count the years of the Jubilee by years and by cycles of seven years, as it is said, “And thou shalt number seven (Sabbaths of years)” (Lev. 25:8).

141 קמא

להשמיט כספים בשביעית, שנאמר: "שמוט כל בעל משה ידו" (דברים טו,ב).

To release debts in the seventh year, as it is said, “Every creditor that lendeth aught to his neighbour shall release it” (Deut. 15:2).

142 קמב

לנגוש לנוכרי, שנאמר: "את הנוכרי, תיגוש; ואשר יהיה לך" (דברים טו,ג).

To exact the debt of an alien, as it is said, “Of a foreigner thou mayest exact it; but that which is thine with thy brother, thine hand shall release” (Deut. 15:3).

143 קמג

ליתן מן הבהמה לכוהן הזרוע והלחיים והקיבה, שנאמר: "ונתן, לכוהן, הזרוע" (דברים יח,ג).

To give to the priest the due portions of the carcass of cattle, as it is said, “And they shall give to the priest the shoulder, and the two cheeks and the maw” (Deut. 18:3).

144 קמד

ליתן ראשית הגז לכוהן, שנאמר: "וראשית גז צאנך--תיתן לו" (דברים יח,ד).

To give the first of the fleece to the priest, as it is said, “And the first of the fleece of thy flock shalt thou give him” (Deut. 18:4).

145 קמה

לדון בדיני חרמים, מהם לה' ומהם לכוהן, שנאמר: "אך כל חרם אשר יחרים" (ויקרא כז,כח).

To decide in regard to dedicated property as to which is sacred to the Lord, and which belongs to the priest, as it is said, “…. notwithstanding, no devoted thing (that a man shall devote unto the Lord…. shall be sold or redeemed)” (Lev. 27:28).

146 קמו

לשחוט בהמה חיה ועוף ואחר כך יאכל בשרם, שנאמר: "וזבחת מבקרך ומצאנך" (דברים יב,כא).

To slay, according to the ritual, cattle, deer, and fowl, and then their flesh may be eaten, as it is said, “….thou shalt kill of thy herd, and of thy flock as I commanded thee” (Deut. 12:21).

147 קמז

לכסות דם חיה ועוף, שנאמר: "ושפך, את דמו, וכיסהו, בעפר" (ויקרא יז,יג).

To cover the blood of undomesticated animals (deer, etc.) and of fowl, that have been killed, as it is said, “(he shall pour out its blood) and cover it with dust” (Lev. 17:13).

148 קמח

לשלח הקן, שנאמר: "שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך" (דברים כב,ז).

To set the mother-bird free when taking the nest, as it is said, “…. but thou shalt in any wise let the dam go and the young take for thyself” (Deut. 22:6-7).

149 קמט

לבדוק בסימני בהמה, שנאמר: "זאת החיה אשר תאכלו" (ויקרא יא,ב).

To examine the marks in cattle, as it is said, “….these are the beasts which ye may eat” (Lev. 11:2).

150 קנ

לבדוק בסימני העוף עד שיבדיל בין טמא לטהור, שנאמר: "כל ציפור טהורה, תאכלו" (דברים יד,יא).

To examine the marks in fowl, so as to distinguish between the unclean and the clean, as it is said, “Of all clean birds ye may eat” (Deut. 14:11).

151 קנא

לבדוק בסימני חגבים לידע טהור מן הטמא, שנאמר: "אשר לו כרעיים" (ויקרא יא,כא).

To examine the marks in locusts, so as to distinguish the clean from the unclean, as it is said, “(yet these may ye eat of every flying, creeping thing that goeth upon all four) which have legs (above their feet)” (Lev. 11:21).

152 קנב

לבדוק בסימני דגים, שנאמר: "את זה, תאכלו, מכול, אשר במים" (ויקרא יא,ט; דברים יד,ט).

To examine the marks in fishes, as it is said, “These shall ye eat of all that are in the waters….” (Lev. 11:9).

153 קנג

לקדש חודשים ולחשב שנים וחודשים בבית דין בלבד, שנאמר: "החודש הזה לכם, ראש חודשים" (שמות יב,ב).

That the new month shall be solemnly proclaimed as holy, and the months and years shall be calculated by the Supreme Court only, as it is said, “This month shall be unto you the beginning of months; it shall be the first month of the year unto you” (Ex. 12:2).

154 קנד

לשבות בשבת, שנאמר: "וביום השביעי תשבות" (שמות כג,יב; שמות לד,כא).

To rest on the Sabbath, as it is said, “And on the seventh day thou shalt rest” (Ex. 23:12; 34:21).

155 קנה

לקדש שבת, שנאמר: "זכור את יום השבת, לקדשו" (שמות כ,ז).

To hallow the Sabbath, as it is said, “Remember the Sabbath day, to keep it holy” (Ex. 20:8).

156 קנו

לבער חמץ, שנאמר: "ביום הראשון, תשביתו שאור מבתיכם" (שמות יב,טו).

To remove leaven (on the Eve of Passover), as it is said, “….even on the first day*i.e. before the first day of Passover, there shall be no leaven in the home. ye shall put away leaven out of your houses” (Ex. 12:15).

157 קנז

לספר ביציאת מצריים בלילה הראשון של חג המצות, שנאמר: "והגדת לבנך" (שמות יג,ח).

To discourse concerning the departure from Egypt on the first night of the Feast of Passover, as it is said, “And thou shalt tell thy son on that day, saying….” (Ex. 13:8).

158 קנח

לאכול מצה בליל זה, שנאמר: "בערב, תאכלו, מצות" (שמות יב,יח).

To eat unleavened bread on this night, as it is said, “…. at even, ye shall eat unleavened bread” (Ex. 12:18).

159 קנט

לשבות בראשון של פסח, שנאמר: "וביום הראשון, מקרא קודש" (שמות יב,טז).

To rest on the first day of Passover, as it is said, “And on the first day there shall be a holy convocation…. (no work shall be done….)” (Ex. 12:16).

160 קס

לשבות בשביעי בו, שנאמר: "וביום השביעי, מקרא קודש" (שמות יב,טז; במדבר כח,כה).

To rest on the seventh day of that feast, as it is said, “And on the seventh day, there shall be a holy convocation, (no work shall be done in them)” (Ex. 12:16).

161 קסא

לספור מקצירת העומר תשעה וארבעים יום, שנאמר: "וספרתם לכם, ממוחרת השבת" (ויקרא כג,טו).

To count forty-nine days from the time of cutting the Omer (first sheaves of the Barley Harvest), as it is said, “And ye shall count unto you from the morrow after the Sabbath (feast)” (Lev. 23:15).

162 קסב

לשבות ביום חמישים, שנאמר: "וקראתם בעצם היום הזה, מקרא קודש" (ויקרא כג,כא).

To rest on the fiftieth day, as it is said, “And ye shall proclaim on the self-same day that it be a holy convocation” (Lev. 23:21).

163 קסג

לשבות בראשון של חודש השביעי, שנאמר: "באחד לחודש, יהיה לכם שבתון" (ויקרא כג,כד).

To rest on the first day of the seventh month, as it is said, “In the seventh month, on the first day of the month, shall ye have a Sabbath” (Lev. 23:24).

164 קסד

להתענות בעשירי בו, שנאמר: "ובעשור לחודש תענו את נפשותיכם" (ראה ויקרא טז,כט; במדבר כט,ז).

To fast on the tenth day of that month, as it is said, “On the tenth day of the month, ye shall afflict your souls” (Lev. 16:27).

165 קסה

לשבות ביום הצום, שנאמר: "שבת שבתון" (ויקרא טז,לא; ויקרא כג,לב).

To rest on the day of the Fast (Day of Atonement), as it is said, “A Sabbath of rest…. (it shall be unto you)” (Lev. 23:32).

166 קסו

לשבות בראשון של חג הסוכות, שנאמר: "ביום הראשון, מקרא קודש" (ויקרא כג,לה).

To rest on the first day of the Feast of Tabernacles, as it is said, “On the first day there shall be a holy convocation; (ye shall do no servile work therein)” (Lev. 23:35).

167 קסז

לשבות בשמיני של חג, שנאמר: "וביום השמיני מקרא קודש" (ראה ויקרא כג,לו).

To rest on the eighth day of that feast, as it is said, “On the eighth day shall be a holy convocation…. (ye shall do no servile work therein)” (Lev. 23:36).

168 קסח

לישב בסוכה שבעת ימים, שנאמר: "בסוכות תשבו, שבעת ימים" (ויקרא כג,מב).

To dwell in booths seven days, as it is said, “Ye shall dwell in booths seven days” (Lev. 23:42).

169 קסט

ליטול לולב, שנאמר: "ולקחתם לכם ביום הראשון, פרי עץ הדר כפות תמרים" (ויקרא כג,מ).

To take on that feast a palm branch and the other three plants, as it is said, “And ye shall take unto yourselves on the first day the fruit of goodly trees….” (Lev. 23:40).

170 קע

לשמוע קול שופר בראש השנה, שנאמר: "יום תרועה, יהיה לכם" (במדבר כט,א).

To hear the sound of the ram’s horn on the New Year, as it is said, “…. it shall be a day of blowing the horn unto you” (Num. 29:1).

171 קעא

ליתן מחצית השקל בכל שנה ושנה, שנאמר: "זה ייתנו, כל העובר על הפקודים" (שמות ל,יג).

To give half a shekel every year (to the Sanctuary for provision of the public sacrifices), as it is said, “This shall they give, everyone that passeth (among them that are numbered)” (Ex. 30:13).

172 קעב

לשמוע מכל נביא שיהיה בכל דור ודור אם לא יוסיף ולא יגרע, שנאמר: "אליו, תשמעון" (דברים יח,טו).

To heed the call of every prophet in each generation, provided that he neither adds to, nor takes away from the Torah, as it is said, “…. unto him ye shall hearken” (Deut. 18:15).

173 קעג

למנות מלך, שנאמר: "שום תשים עליך מלך" (דברים יז,טו).

To appoint a king, as it is said, “Thou shalt surely set a king over thee” (Deut. 17:15).

174 קעד

לשמוע מכל בית דין הגדול שיעמדו להם לישראל, שנאמר: "ועל המשפט אשר יאמרו לך--תעשה" (דברים יז,יא).

To accept the rulings of every Supreme Court in Israel, as it is said, “…. according to the judgment of which they tell thee, thou shalt do” (Deut. 17:11).

175 קעה

לנטות אחרי רבים אם תהיה מחלוקת בין הסנהדרין בדינין, שנאמר: "אחרי רבים--להטות" (שמות כג,ב).

To give the decision according to the majority, when there is a difference of opinion among the members of the Sanhedrin as to matters of law, as it is said, “To incline after many” (Ex. 23:2).

176 קעו

למנות שופטים ושוטרים בכל קהל וקהל מישראל, שנאמר: "שופטים ושוטרים, תיתן לך" (דברים טז,יח).

To appoint judges and officers in every community of Israel, as it is said, “Judges and officers shalt thou appoint unto thee” (Deut. 16:18).

177 קעז

להשוות בין בעלי דינין בשעה שעומדין בדין, שנאמר: "בצדק, תשפוט עמיתך" (ויקרא יט,טו).

To treat parties in a litigation with equal impartiality, as it is said, “In righteousness shalt thou judge thy neighbour” (Lev. 19:15).

178 קעח

להעיד בבית דין למי שיש לו עדות, שנאמר: "והוא עד, או ראה או ידע" (ויקרא ה,א).

That one who possesses evidence shall testify in Court, as it is said, “…. and if one is a witness, and hath seen or known, (if he do not tell, then he shall bear his iniquity)” (Lev. 5:1).

179 קעט

לחקור העדים הרבה, שנאמר: "ודרשת וחקרת ושאלת, היטב" (דברים יג,טו).

To examine witnesses thoroughly, as it is said, “Then shalt thou enquire and make search and ask intelligently…” (Deut. 13:15).

180 קפ

לעשות לעדים זוממין כמו שזמו לעשות, שנאמר: "ועשיתם לו, כאשר זמם" (דברים יט,יט).

To do unto false witnesses, as they had purposed to do (to the accused), as it is said, “Then shall ye do unto him as he had thought to have done” (Deut. 19:19).

181 קפא

לערוף את העגלה כמצותה, שנאמר: "וערפו שם את העגלה, בנחל" (דברים כא,ד).

To decapitate the heifer in the manner prescribed, as it is said, “…. and they shall break off the heifer’s neck in the valley” (Deut. 21:4).

182 קפב

להכין שש ערי מקלט, שנאמר: "תכין לך, הדרך, ושילשת" (דברים יט,ג).

To establish six cities of refuge (for those who had committed accidental homicide), as it is said, “Thou shalt prepare thee a way and divide the borders of thy land” (Deut. 19:3).

183 קפג

לתת ללויים ערים לשבת, וגם הן קולטות, שנאמר: "ונתנו ללויים . . . ערים" (במדבר לה,ב).

To give the Levites cities to dwell in, these to serve also as cities of refuge*Under special conditions (See Maimonides’ Code Hilchoth Rozeach 10:13)., as it is said, “…. that they give unto the Levites…. cities….” (Num. 35:2).

184 קפד

לעשות מעקה, שנאמר: "ועשית מעקה לגגך" (דברים כב,ח).

To make a parapet (for the roof), as it is said, “…. thou shalt make a parapet for thy roof” (Deut. 22:8).

185 קפה

לאבד עבודה זרה וכל משמשיה, שנאמר: "אבד תאבדון את כל המקומות" (דברים יב,ב).

To destroy idolatry and its appurtenances, as it is said, “Ye shall utterly destroy all the places (wherein the nations which ye possess**Only in the land of Israel. served their gods)” (Deut. 12:2-3).

186 קפו

להרוג אנשי עיר הנידחת ולשרוף את העיר, שנאמר: "ושרפת באש את . . . כל שללה" (דברים יג,יז).

To slay the inhabitants of a city that has become idolatrous and to burn that city, as it is said, “And thou shalt burn with fire (the city and all the spoil thereof)” (Deut. 13:16-17).

187 קפז

לאבד שבעה עממים מארץ ישראל, שנאמר: "החרם תחרימם" (דברים כ,יז).

To exterminate the seven Canaanite nations from the land of Israel, as it is said, “But thou shalt utterly destroy them….” (Deut. 20:17).

188 קפח

להכרית זרעו של עמלק, שנאמר: "תמחה את זכר עמלק" (דברים כה,יט).

To destroy the seed of Amalek, as it is said, “Thou shalt surely blot out the remembrance of Amalek” (Deut. 25:19).

189 קפט

לזכור מה שעשה לנו עמלק תדיר, שנאמר: "זכור, את אשר עשה לך עמלק" (דברים כה,יז).

Always to keep in remembrance what Amalek did, as it is said, “Remember what Amalek did unto thee” (Deut. 25:17).

190 קצ

לעשות במלחמת הרשות כמשפט הכתוב בתורה, שנאמר: "כי תקרב אל עיר" (דברים כ,י).

In a permissive****** As distinguished from obligatory wars. war, to observe the procedure prescribed in the Torah, as it is said, “When thou comest nigh to a city, (then proclaim peace unto it)” (Deut. 20:10).

191 קצא

למשוח כוהן למלחמה, שנאמר: "והיה, כקורבכם אל המלחמה; וניגש הכוהן" (דברים כ,ב).

To anoint a special priest (to address the soldiers) in a war, as it is said, “And it shall be when ye are come nigh unto the battle, that the priest shall approach (and speak unto the people)” (Deut. 20:2).

192 קצב

להתקין יד במחנה, שנאמר: "ויד תהיה לך, מחוץ למחנה" (דברים כג,יג).

To have a place outside the camp for sanitary purposes, as it is said, “Thou shalt have a place also without the camp” (Deut. 23:13).

193 קצג

להתקין יתד, שנאמר: "ויתד תהיה לך, על אזנך" (דברים כג,יד).

To keep that place sanitary, as it is said, “And thou shalt have a paddle with thy equipment” (Deut. 23:14-15).

194 קצד

להשיב את הגזל, שנאמר: "והשיב את הגזילה אשר גזל" (ויקרא ה,כג).

To restore that which one took by robbery, as it is said, “He shall restore that which he had robbed” (Lev. 5:23).

195 קצה

ליתן צדקה, שנאמר: "פתוח תפתח את ידך" (דברים טו,ח; דברים טו,יא).

To give alms, as it is said, “Thou shalt surely open thine hand to thy brother, to thy poor” (Deut. 15:11).

196 קצו

להעניק לעבד עברי, שנאמר: "הענק תעניק, לו" (דברים טו,יד); וכן אמה עברייה.

To bestow liberal gifts upon the Hebrew bondman (at the end of his term of service), as it is said, “And when thou lettest him go free…. thou shalt furnish him liberally” (Duet. 15-14); and the same should be done to a Hebrew bondwoman.

197 קצז

להלוות לעני, שנאמר: "אם כסף תלווה את עמי" (שמות כב,כד); "אם" זה אינו רשות אלא מצוה, שנאמר: "והעבט, תעביטנו" (דברים טו,ח).

To lend to a poor person, as it is said, “If thou lend money to any of my people” (Ex. 22:24). The word “If” here is not to be taken as permissive, but obligatory, as it is said, “And thou shalt surely lend him (sufficient for his need)” (Deut. 15:8).

198 קצח

להלוות לנוכרי בריבית, שנאמר: "לנוכרי תשיך" (דברים כג,כא); מפי השמועה למדו שזו מצות עשה.

To lend to an alien at interest, as it is said, “Unto a stranger, thou mayest lend upon interest” (Deut. 23:21). According to tradition, this is mandatory*R. Abraham Ben David criticizes this view and regards it as permissive..

199 קצט

להשיב המשכון לבעליו, שנאמר: "השב תשיב לו את העבוט" (דברים כד,יג).

To return a pledge to its owner, as it is said, “Thou shalt, in any case, deliver him the pledge again; (when the sun goes down)” (Deut. 24:13).

200 ר

ליתן שכר שכיר בזמנו, שנאמר: "ביומו תיתן שכרו" (דברים כד,טו).

To pay wages to the hired man at the due time, as it is said, “In the same day, thou shalt give him his hire” (Deut. 24:15).

201 רא

להיות השכיר אוכל בזמן שכירותו, שנאמר: "כי תבוא בכרם ריעך" (דברים כג,כה), "כי תבוא בקמת ריעך" (דברים כג,כו).

That the hired labourer shall be permitted to eat (of the produce which he is reaping), as it is said, “When thou comest into thy neighbour’s vineyard (then thou mayest eat grapes thy fill….); when thou comest into the standing corn of thy neighbour, (then thou mayest pluck the ears with thine hand….)” (Deut. 23:25-26).

202 רב

לעזוב מעל חברו או מעל בהמתו, שנאמר: "עזוב תעזוב, עימו" (שמות כג,ה).

To relieve a neighbour of his burden and help to unload his beast, as it is said, “…. thou shalt surely release it with him” (Ex. 23:5).

203 רג

להקים המשא על הבהמה, שנאמר: "הקם תקים, עימו" (דברים כב,ד).

To assist in replacing the load upon a neighbour’s beast, as it is said, “…. thou shalt surely help him to lift them up again” (Deut. 22:4).

204 רד

להשיב האבידה, שנאמר: "השב תשיבם, לאחיך" (דברים כב,א).

To restore lost property, as it is said, “Thou shalt surely bring them back unto thy brother” (Deut. 22:1).

205 רה

להוכיח החוטא, שנאמר: "הוכח תוכיח את עמיתך" (ויקרא יט,יז).

To rebuke the sinner, as it is said, “…. thou shalt surely rebuke thy neighbour” (Lev. 19:17).

206 רו

לאהוב כל בני אדם מבני ברית, שנאמר: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח).

To love all human beings, who are of the covenant, as it is said, “Thou shalt love thy neighbour as thyself” (Lev. 19:18).

207 רז

לאהוב את הגר, שנאמר: "ואהבתם את הגר" (דברים י, יט).

To love the stranger, as it is said, “Ye shall love the stranger” (Deut. 10:19).

208 רח

לצדק מאזניים עם המשקלות, שנאמר: "מאזני צדק אבני צדק" (ויקרא יט, לו).

To ensure that scales and weights are correct, as it is said, “Just balances, just weights (a just ephah and a just hin shall ye have)” (Lev. 19:36).

209 רט

לכבד החכמים, שנאמר: "מפני שיבה תקום" (ויקרא יט, לב).

To honour the wise, as it is said, “Thou shalt rise up before the hoary head” (Lev. 19:32).

210 רי

לכבד אב ואם, שנאמר "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ" (שמות כ, יא); (דברים ה, טו).

To honour father and mother, as it is said, “Honour thy father and thy mother” (Ex. 20:12).

211 ריא

ליראה מאב ואם, שנאמר: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ" (ויקרא יט, ג).

To revere father and mother, as it is said, “Ye shall fear, every man, his mother and his father” (Lev. 19:3).

212 ריב

לפרות ולרבות, שנאמר: "פרו ורבו" (בראשית ט, ז).

To propagate the human race, as it is said, “Be fruitful and multiply” (Gen. 1:28).

213 ריג

לבעול בקידושין, שנאמר: "כי יקח איש אשה ובא אליה" (דברים כב, יג) וראה דברים כד, א.

To take a wife by the sacrament of marriage, as it is said, “When a man take a wife and marry her” (Deut. 24:1).

214 ריד

לשמח חתן את אשתו שנה, שנאמר: "נקי יהיה לביתו שנה אחת" (דברים כד, ה).

That the newly married husband shall (be free) for one year to rejoice with his wife, as it is said, “…. he shall be free at home one year and shall cheer his wife” (Deut. 24:5).

215 רטו

למול את הבן, שנאמר: "וביום השמיני ימול בשר ערלתו" (ויקרא יב, ג).

To circumcise the male offspring, as it is said, “And on the eighth day, the flesh of his foreskin shall be circumcised” (Lev. 12:3).

216 רטז

לייבם אשת אח, שנאמר: "יבמה יבוא עליה" (דברים כה,ה).

To marry the widow of a brother who has died childless, as it is said, “…. her husband’s brother shall go in unto her” (Deut. 25:5).

217 ריז

לחלוץ ליבם, שנאמר: "וחלצה נעלו מעל רגלו" (דברים כה,ט).

That the widow formally release the brother-in-law, (in case he refuses to marry her), as it is said, “…. and she shall loose his shoe from off his foot….” (Deut. 25:8-9).

218 ריח

לישא אונס שנאמר: "ולו תהיה לאישה" (דברים כב,כט).

That the violator (of an unbetrothed virgin) shall marry her, as it is said, “…. and she shall be his wife” (Deut. 22:28-29).

219 ריט

לישב מוציא שם רע עם אשתו כל ימיו, שנאמר: "ולו תהיה לאישה" (דברים כב,יט).

That one who defames his wife’s honour (by false charges of inchastity before marriage) must live with her all his lifetime, as it is said, “And she shall be his wife (he may not put her away all his days)” (Deut. 22:19).

220 רכ

לדון במפתה בחמישים שקל עם שאר דינין, שנאמר: "כי יפתה איש" (שמות כב,טו).

To impose a penalty of fifty shekels upon the seducer (of an unbetrothed virgin) and enforce the other rules in connection with the case, as it is said, “If a man entice a virgin….” (Ex. 22:15-16).

221 רכא

לעשות ליפת תואר ככתוב, שנאמר: "וראית, בשביה, אשת, יפת תואר" (דברים כא,יא).

To deal with a beautiful woman taken captive in war, in the manner prescribed in the Torah, as it is said, “(when thou goest forth to war) …. and seest amongst the captives a beautiful woman….” (Deut. 21:10-14).

222 רכב

לגרש בשטר, שנאמר: "וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה" (דברים כד,א; דברים כד,ג).

To divorce by a formal written document, as it is said, “And he shall write unto her a bill of divorcement and give it into her hand” (Deut. 24:1).

223 רכג

לעשות לסוטה כתורה, שנאמר: "ועשה לה הכוהן, את כל התורה הזאת" (במדבר ה,ל).

That the woman suspected of adultery be dealt with as prescribed in the Torah, as it is said, “And the priest shall execute upon her all this law” (Num. 5:30).

224 רכד

להלקות הרשעים, שנאמר: "והפילו השופט והכהו" (דברים כה,ב).

To punish the wicked by the infliction of stripes, as it is said, “…. the judge shall cause him to lie down and to be beaten in his presence” (Deut. 25:2).

225 רכה

להגלות רוצח בשגגה, שנאמר: "וישב בה, עד מות הכוהן" (במדבר לה,כה).

To exile one who committed accidental homicide, as it is said, “…. (and the congregation shall restore him to his city of refuge) …. and he shall abide in it unto the death of the high priest” (Num. 35:25).

226 רכו

להיות בית דין הורגין בסיף, שנאמר: "נקום, יינקם" (שמות כא,כ).

That the Court shall pass sentence of death by decapitation with the sword, as it is said, “He shall surely be avenged”*Cp. “And I will bring a sword upon you that shall execute the vengeance of the covenant” (Lev. 26:25). (Ex. 21:20).

227 רכז

להיות בית דין הורגין בחנק, שנאמר: "מות יומת הנואף, והנואפת" (ויקרא כ,י).

That the Court shall pass sentence of death by strangulation, as it is said, “Both the adulterer and the adulteress shall surely be put to death”**Where the mode of execution is not specifically set forth, it is to take place by strangulation (Rashi in loco). (Lev. 20:10).

228 רכח

להיות בית דין שורפין באש, שנאמר: "באש ישרפו אותו, ואתהן" (ויקרא כ,יד).

That the Court shall pass sentence of death by burning with fire as it is said, “They shall burn him and them with fire” (Lev. 20:14).

229 רכט

להיות בית דין סוקלין באבנים, שנאמר: "וסקלתם אותם" (דברים כב,כד).

That the Court shall pass sentence of death by stoning, as it is said, “And ye shall stone them (with stones that they die)” (Deut. 22:24).

230 רל

לתלות מי שנתחייב תלייה, שנאמר: "ותלית אותו, על עץ" (דברים כא,כב).

To hang the dead body of one who has incurred that penalty, as it is said, “Thou shalt hang him on a tree” (Deut. 21:22).

231 רלא

לקבור הנהרג ביומו, שנאמר: "כי קבור תקברנו ביום ההוא" (דברים כא,כג).

To inter the executed on the day of execution, as it is said, “…. but thou shalt surely bury him on that day” (Deut. 21:23).

232 רלב

לדון בעבד עברי כהלכותיו, שנאמר: "כי תקנה עבד עברי" (שמות כא,ב).

To deal judicially with the Hebrew bondman, in accordance with the laws appertaining to him, as it is said, “If thou buy a Hebrew servant….” (Ex. 21:2-6).

233 רלג

לייעד אמה עברייה, שנאמר: "אשר לו יעדה" (שמות כא,ח), "ואם לבנו, ייעדנה" (שמות כא,ט).

To espouse a Hebrew maid-servant, as it is said, “(If she please not her master) who hath not espoused her, (then he shall let her be redeemed, and if he espouse her to his son….)” (Ex. 21:8-9).

234 רלד

לפדות אמה עברייה, שנאמר: "והפדה" (שמות כא,ח).

To redeem her, as it is said, “he shall redeem her” (Ex. 21:8).

235 רלה

לעבוד בעבד כנעני לעולם, שנאמר: "לעולם, בהם תעבודו" (ויקרא כה,מו).

To keep the Canaanite slave forever, as it is said, “They shall be your bondmen for ever” (Lev. 25:46).

236 רלו

להיות החובל משלם ממון, שנאמר: "וכי יריבון אנשים--והכה איש" (שמות כא,יח).

That he who inflicts a bodily injury shall pay monetary compensation, as it is said, “And if men strive together and one smite (another…, he shall pay…)” (Ex. 21:18-19).

237 רלז

לדון בנזקי בהמה, שנאמר: "וכי ייגוף שור איש את שור ריעהו" (שמות כא,לה).

To judge cases of injuries caused by beasts, as it is said, “And if one man’s ox hurt another’s ox….” (Ex. 21:35-36).

238 רלח

לדון בנזקי הבור, שנאמר: "כי יפתח איש בור" (שמות כא,לג).

To judge cases of damage caused by an uncovered pit, as it is said, “If a man shall open a pit ….” (Ex. 21:33-34).

239 רלט

לדון לגנב בתשלומין או במיתה, שנאמר: "וכי יגנוב" (ראה שמות כא,לז), "אם במחתרת" (שמות כב,א), "וגונב איש ומכרו" (שמות כא,טז).

To adjudge a thief to pay compensation, or (in certain cases) suffer death, as it is said, “If one steals an ox or an ass….” (Ex. 21:37); “If a thief is found breaking in….” (Ex. 22:1); “And he that stealeth a man and selleth him….” (Ex. 21:16).

240 רמ

לדון בנזקי הבער, שנאמר: "כי יבער איש, שדה או כרם" (שמות כב,ד).

To adjudicate cases of damage caused by trespass of cattle, as it is said, “If a man shall cause a field or vineyard to be eaten….” (Ex. 22:4).

241 רמא

לדון בנזקי האש, שנאמר: "כי תצא אש ומצאה קוצים" (שמות כב,ה).

To adjudicate cases of damage caused by fire, as it is said, “If fire break out and catch thorns so that there be consumed….” (Ex. 22:5).

242 רמב

לדון בדין שומר חינם, שנאמר: "כי ייתן איש אל ריעהו כסף או כלים" (שמות כב,ו).

To adjudicate cases of damage by a gratuitous depositary, as it is said, “If a man shall deliver to his neighbour money or stuff….” (Ex. 22:6-7).

243 רמג

לדון בדין נושא שכר ושוכר, שנאמר: "כי ייתן איש אל ריעהו חמור או שור" (שמות כב,ט).

To judge cases of liability of a paid depositary, as it is said, “If a man deliver to his neighbour an ass…. to keep (and it die)” (Ex. 22:9).

244 רמד

לדון בדין השואל, שנאמר: "וכי ישאל איש מעם ריעהו" (שמות כב,יג).

To adjudicate cases of loss for which a gratuitous borrower is liable, as it is said, “And if a man borrow aught from his neighbour….” (Ex. 22:13-14).

245 רמה

לדון בדין מקח וממכר, שנאמר: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך" (ויקרא כה,יד).

To adjudicate cases of purchase and sale, as it is said, “And if thou sell aught unto thy neighbour….” (Lev. 25:14).

246 רמו

לדון בדין טוען וכופר, שנאמר: "על כל דבר פשע" (שמות כב,ח).

To adjudicate other cases between a plaintiff and a defendant, as it is said, “For every manner of trespass, for ox, (for ass, for sheep, the cause of both parties shall come before the judges)” (Ex. 22:8).

247 רמז

להציל הנרדף ואפילו בנפש הרודף, שנאמר: "וקצותה, את כפה" (דברים כה,יב).

To save the pursued even at the cost of the life of the pursuer, as it is said, “Thou shalt cut off her hand….” (Deut. 25:12).

248 רמח

לדון בדיני נחלות, שנאמר: "איש כי ימות, ובן אין לו" (במדבר כז,ח).

To adjudicate cases of inheritances, as it is said, “And if a man die, and have no son, (then you shall cause his inheritance to pass to his daughter, and it shall be unto the children of Israel a statute of judgment)” (Num. 27:8-11).