Chapter 4ד׳
1 א

הַטוֹעֵן שֶׁנִּגְנַב מִבֵּיתוֹ הַפִּקָּדוֹן אִם נִשְׁבַּע וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים שֶׁשֶּׁקֶר טָעַן וְשֶׁהַפִּקָּדוֹן הַזֶּה אֶצְלוֹ הֲרֵי זֶה מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל שֶׁהֲרֵי הוּא עַצְמוֹ הַגַּנָּב. וְאִם טָבַח וּמָכַר אַחַר שֶׁנִּשְׁבַּע מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה. וְאֵינוֹ מֵבִיא אָשָׁם עַל פִּי עֵדִים עַל שְׁבוּעָתוֹ. וְאֵינוֹ מֵבִיא חֹמֶשׁ שֶׁאֵין הַחֹמֶשׁ מִשְׁתַּלֵּם עִם הַכֶּפֶל. וְאִם בָּאוּ עֵדִים קֹדֶם שֶׁיִּשָּׁבַע אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא הַקֶּרֶן בִּלְבַד:

If a man pleads that the thing entrusted to him has been stolen from his home, and takes an oath to that effect, and then witnesses come and testify that he pleads falsely and that the entrusted object is still in his possession, he must pay double, because he himself is the thief. If he slaughtered or sold an entrusted animal after taking the oath [denying theft], he must pay fourfold or fivefold.— —

2 ב

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁנִּשְׁבַּע קֹדֶם שֶׁיִּשְׁלַח בַּפִּקָּדוֹן יָד. אֲבָל אִם שָׁלַח בּוֹ יָד וְטָעַן טַעֲנַת גַּנָּב וְנִשְׁבַּע וּבָאוּ עֵדִים פָּטוּר מִן הַכֶּפֶל שֶׁכֵּיוָן שֶׁשָּׁלַח יָד נִתְחַיֵּב בּוֹ וְקָנָהוּ:

This rule applies if the keeper had taken an oath before he made illegitimate use of the entrusted object. But if he had made use of it and then pleaded that it was stolen, affirming this on oath, and witnesses appeared afterwards, he is exempt from paying double, because as soon as he made use of it he became answerable for it and acquired title to it.

3 ג

וְכֵן הַטּוֹעֵן טַעֲנַת אֲבֵדָה בְּפִקָּדוֹן וְנִשְׁבַּע וְחָזַר וְטָעַן טַעֲנַת גַּנָּב וְנִשְׁבַּע וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים פָּטוּר מִן הַכֶּפֶל שֶׁכְּבָר יָצָא הַפִּקָּדוֹן מִידֵי הַבְּעָלִים מִשְּׁבוּעָה רִאשׁוֹנָה:

4 ד

הַטּוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב בָּאֲבֵדָה וְנִשְׁבַּע וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים שֶׁהָאֲבֵדָה בִּרְשׁוּתוֹ וְשֶׁקֶר טָעַן מְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב ח) "עַל כָּל אֲבֵדָה". וְהוּא שֶׁיִּטְעֹן שֶׁנִּגְנְבָה בְּלִסְטִים מְזֻיָּן שֶׁהוּא אָנוּס וּפָטוּר. אֲבָל אִם טָעַן שֶׁנִּגְנְבָה בְּלֹא אֹנֶס פָּטוּר מִן הַכֶּפֶל מִפְּנֵי שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם עַל פִּי טַעֲנָתוֹ שֶׁשּׁוֹמֵר אֲבֵדָה כְּשׁוֹמֵר שָׂכָר הוּא כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר:

If a man pleads that someone's lost article which he had found was stolen from him, affirming this on oath, and then witnesses testify that the lost article is in his possession and that he has pleaded falsely, he must pay double, as it is written: "Concerning any lost thing" (Exodus 22:8). This law applies only when he claims that it was stolen by an armed robber, in which case he should be exempt since he was a victim of compulsion. If, however, he pleads that it was stolen without compulsion, he is exempt from paying double, because his own plea condemns him to pay for it, since a guardian of found property is regarded as a paid guardian [who is liable in case of theft], as will be explained.

5 ה

הַטּוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב בְּפִקָּדוֹן וְנִשְׁבַּע. וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים שֶׁהוּא בִּרְשׁוּתוֹ. וְחָזַר וְטָעַן בּוֹ טַעֲנַת גַּנָּב וְנִשְׁבַּע וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים שֶׁעֲדַיִן בִּרְשׁוּתוֹ הוּא. אֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים חַיָּב כֶּפֶל עַל כָּל טַעֲנָה וְטַעֲנָה. וְאִם נִשְׁבַּע חָמֵשׁ פְּעָמִים נִמְצָא מְשַׁלֵּם שִׁשָּׁה הַקֶּרֶן שֶׁהִפְקִיד אֶצְלוֹ וַחֲמִשָּׁה בְּקֶרֶן מִשּׁוּם חֲמִשָּׁה כְּפֵלוֹת שֶׁל חָמֵשׁ שְׁבוּעוֹת:

6 ו

טָעַן טַעֲנַת גַּנָּב וְנִשְׁבַּע וְחָזַר וְטָעַן טַעֲנַת אֲבֵדָה וְנִשְׁבַּע. וּבָאוּ עֵדִים שֶׁלֹּא נִגְנַב וְהוֹדָה הוּא שֶׁלֹּא אָבַד הוֹאִיל וּמְשַׁלֵּם תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל עַל פִּי עֵדִים אֵינוֹ מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ עַל שְׁבוּעָה אַחֲרוֹנָה אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדָה. שֶׁהַמָּמוֹן הַמְחַיְּבוֹ בְּכֶפֶל פּוֹטְרוֹ מִן הַחֹמֶשׁ:

7 ז

מָסַר שׁוֹרוֹ לִשְׁנַיִם וְטָעֲנוּ טַעֲנַת גַּנָּב וְנִשְׁבְּעוּ וְהוֹדָה אֶחָד מֵהֶם וְהַשֵּׁנִי בָּאוּ עָלָיו עֵדִים. שְׁנֵיהֶן מְשַׁלְּמִין אֶת הַקֶּרֶן. וְאִם תָּפַשׂ בַּעַל הַפִּקָּדוֹן אֶת הַכֶּפֶל אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. וְזֶה שֶׁהוּא מְשַׁלֵּם חֹמֶשׁ כִּשְׁאָר הַנִּשְׁבָּעִין שְׁבוּעַת הַפִּקָּדוֹן שֶׁהוֹדוּ מֵעַצְמָן:

8 ח

בַּעַל הַפִּקָּדוֹן שֶׁתָּבַע אֶת הַשּׁוֹמֵר וְנִשְׁבַּע שֶׁנִּגְנַב וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב וְתָבַע הַשּׁוֹמֵר אֶת הַגַּנָּב וְהוֹדָה לוֹ הַגַּנָּב שֶׁגָּנַב וְתָבַע בַּעַל הַפִּקָּדוֹן אֶת הַגַּנָּב וְכָפַר וּבָאוּ עֵדִים שֶׁגָּנַב. אִם בֶּאֱמֶת נִשְׁבַּע הַשּׁוֹמֵר כְּשֶׁטָּעַן שֶׁנִּגְנַב נִפְטַר הַגַּנָּב מִן הַכֶּפֶל בְּהוֹדָאָתוֹ לַשּׁוֹמֵר. וְאִם בְּשֶׁקֶר נִשְׁבַּע אֵין מוֹצִיאִין הַכֶּפֶל מִן הַגַּנָּב. וְאִם תָּפְשׂוּ הַבְּעָלִים הַכֶּפֶל אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדָן. תָּבְעוּ הַבְּעָלִים אֶת הַשּׁוֹמֵר וְשִׁלֵּם וְאַחַר כָּךְ הֻכַּר הַגַּנָּב וּתְבָעוּהוּ הַבְּעָלִים וְהוֹדָה לָהֶן שֶׁגָּנַב וְאַחַר כָּךְ תְּבָעוֹ הַשּׁוֹמֵר וְכָפַר בּוֹ וּבָאוּ עֵדִים שֶׁגָּנַב אֵין מוֹצִיאִין הַכֶּפֶל מִן הַגַּנָּב וְאִם תָּפַשׂ הַשּׁוֹמֵר אֶת הַכֶּפֶל אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ וְכֵן הַדִּין בְּתַשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה אִם טָבַח הַגַּנָּב אוֹ מָכַר:

9 ט

הַטּוֹעֵן טַעֲנַת גַּנָּב בְּפִקָּדוֹן שֶׁל קָטָן אַף עַל פִּי שֶׁנָּתַן לוֹ כְּשֶׁהוּא קָטָן וּתְבָעוֹ כְּשֶׁהוּא גָּדוֹל וְנִשְׁבַּע וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַכֶּפֶל שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב ו) "כִּי יִתֵּן אִישׁ" וְאֵין נְתִינַת קָטָן כְּלוּם וְצָרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה נְתִינָה וּתְבִיעָה שָׁוִין בַּגָּדוֹל:

10 י

שׁוֹמֵר שֶׁגָּנַב מֵרְשׁוּתוֹ כְּגוֹן שֶׁגָּנַב טָלֶה מֵעֵדֶר שֶׁהֻפְקַד אֶצְלוֹ וְסֶלַע מִכִּיס שֶׁהֻפְקַד אֶצְלוֹ. אִם יֵשׁ עָלָיו עֵדִים חַיָּב בְּכֶפֶל. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֶחְזִיר הַסֶּלַע לִמְקוֹמוֹ וְהַטָּלֶה לְעֶדְרוֹ הֲרֵי זֶה חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן עַד שֶׁיּוֹדִיעַ הַבְּעָלִים. שֶׁהֲרֵי כָּלְתָה שְׁמִירָתוֹ וּכְאִלּוּ לֹא הֶחְזִיר כְּלוּם עַד שֶׁיּוֹדִיעַ בְּעָלָיו. אֲבָל הַגּוֹנֵב סֶלַע מִכִּיס חֲבֵרוֹ אוֹ כְּלִי מִבֵּיתוֹ וְהֶחְזִיר דָּבָר הַגָּנוּב מִבֵּיתוֹ לִמְקוֹמוֹ אִם יָדְעוּ הַבְּעָלִים בִּגְנֵבָתוֹ וְלֹא יָדְעוּ בַּחֲזִירָתוֹ עֲדַיִן הַגַּנָּב חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ עַד שֶׁיִּמְנֶה אֶת מְעוֹתָיו:

11 יא

מָנָה אֶת כִּיסוֹ וּמְצָאוֹ שָׁלֵם הַמִּנְיָן פָּטוּר. וְאִם לֹא יָדְעוּ הַבְּעָלִים לֹא בִּגְנֵבָתוֹ וְלֹא בַּחֲזִירָתוֹ אֲפִלּוּ מִנְיָן אֵינוֹ צָרִיךְ אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהֶחֱזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ נִפְטַר מֵאַחֲרָיוּתוֹ:

12 יב

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ רוּחַ חַיִּים. אֲבָל הַגּוֹנֵב טָלֶה מֵעֵדֶר חֲבֵרוֹ וְיָדְעוּ בּוֹ הַבְּעָלִים וְהֶחֱזִירוֹ לָעֵדֶר שֶׁלֹּא מִדַּעַת הַבְּעָלִים וּמֵת אוֹ נִגְנַב חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ. וְאִם מָנוּ אֶת הַצֹּאן וְהִיא שְׁלֵמָה פָּטוּר. וְאִם לֹא יָדְעוּ הַבְּעָלִים לֹא בִּגְנֵבָתוֹ וְלֹא בַּחֲזִירָתוֹ אַף עַל פִּי שֶׁמָּנוּ אֶת הַצֹּאן וְהִיא שְׁלֵמָה חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתוֹ עַד שֶׁיּוֹדִיעַ אֶת הַבְּעָלִים כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְרוּ אֶת הַטָּלֶה הַגָּנוּב שֶׁהֲרֵי לִמְדוֹ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת חוּץ מִדֶּרֶךְ שְׁאָר הַצֹּאן שֶׁבְּעֵדֶר זֶה: