Mishneh Torah, Testimony
Chapter 1א׳
1 א

הָעֵד מְצֻוֶּה לְהָעִיד בְּבֵית דִּין בְּכָל עֵדוּת שֶׁיּוֹדֵעַ. בֵּין בְּעֵדוּת שֶׁיְּחַיֵּב בָּהּ אֶת חֲבֵרוֹ בֵּין בְּעֵדוּת שֶׁיְּזַכֵּהוּ בּוֹ. וְהוּא שֶׁיִּתְבָּעֶנּוּ לְהָעִיד בְּדִינֵי מָמוֹנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה א) "וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ":

1. A witness is commanded to testify in court with of all of the relevant testimony, whether it is evidence that causes a colleague to be held liable, or testimony that vindicates him. With regards to financial cases, this will only apply when he is called to testify. As it is written ( Leviticus 5:1), "And he should witness, see, and know (of the matter), if he does not testify, he will bear his sin."

2 ב

הָיָה הָעֵד חָכָם גָּדוֹל וְהָיָה בְּבֵית דִּין פָּחוּת מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה. הוֹאִיל וְאֵין כְּבוֹדוֹ שֶׁיֵּלֵךְ לִפְנֵיהֶם עֲשֵׂה שֶׁל כְּבוֹד תּוֹרָה עָדִיף וְיֵשׁ לוֹ לְהִמָּנַע. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּעֵדוּת מָמוֹן. אֲבָל בְּעֵדוּת שֶׁמַּפְרִישׁ בָּהּ מִן הָאִסּוּר וְכֵן בְּעֵדוּת נְפָשׁוֹת אוֹ מַכּוֹת הוֹלֵךְ וּמֵעִיד שֶׁנֶּאֱמַר (גמרא ברכות יט ב) "אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה לְנֶגֶד ה'". כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל הַשֵּׁם אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב:

3 ג

כֹּהֵן גָּדוֹל אֵינוֹ חַיָּב לְהָעִיד אֶלָּא עֵדוּת שֶׁהִיא לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד. הוֹלֵךְ לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל וּמֵעִיד בָּהּ. אֲבָל בִּשְׁאָר הָעֵדֻיּוֹת פָּטוּר:

4 ד

מִצְוַת עֲשֵׂה לִדְרשׁ אֶת הָעֵדִים וּלְחָקְרָן וּלְהַרְבּוֹת בִּשְׁאֵלָתָן וּמְדַקְדְּקִין עֲלֵיהֶן וּמְסַיְּעִין אוֹתָן מֵעִנְיָן לְעִנְיָן בְּעֵת הַשְּׁאֵלָה כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתְּקוּ אוֹ יַחְזְרוּ בָּהֶן אִם יֵשׁ בְּעֵדוּתָן דֹּפִי. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יג טו) "וְדָרַשְׁתָּ וְחָקַרְתָּ וְשָׁאַלְתָּ הֵיטֵב". וּצְרִיכִין הַדַּיָּנִים לְהִזָּהֵר בְּעֵת חֲקִירַת הָעֵדִים [שֶׁמָּא מִתּוֹכָהּ יִלְמְדוּ לְשַׁקֵּר. וּבְשֶׁבַע חֲקִירוֹת בּוֹדְקִין אוֹתָם]. בְּאֵי זוֹ שָׁבוּעַ. בְּאֵי זוֹ שָׁנָה. בְּאֵי זֶה חֹדֶשׁ. בְּכַמָּה בְּחֹדֶשׁ. בְּאֵי זֶה יוֹם מִימֵי הַשַּׁבָּת. וּבְכַמָּה שָׁעוֹת בַּיּוֹם. וּבְאֵי זֶה מָקוֹם. אֲפִלּוּ אָמַר הַיּוֹם הֲרָגוֹ אוֹ אֶמֶשׁ הֲרָגוֹ שׁוֹאֲלִין לָהֶן בְּאֵי זֶה שָׁבוּעַ בְּאֵי זוֹ שָׁנָה בְּאֵי זֶה חֹדֶשׁ בְּכַמָּה בַּחֹדֶשׁ בְּאֵי זֶה יוֹם בְּאֵי זוֹ שָׁעָה. וּמִכְּלַל הַחֲקִירוֹת יֶתֶר עַל הַשֶּׁבַע הַשָּׁווֹת בַּכּל שֶׁאִם הֵעִידוּ עָלָיו שֶׁעָבַד עֲבוֹדָה זָרָה שׁוֹאֲלִין לָהֶן אֶת מֶה עָבַד וּבְאֵי זוֹ עֲבוֹדָה עָבַד. הֵעִידוּ שֶׁחִלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת שׁוֹאֲלִין אוֹתָן אֵי זוֹ מְלָאכָה עָשָׂה וְהֵיאַךְ עָשָׂה. הֵעִידוּ שֶׁאָכַל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים שׁוֹאֲלִין אוֹתָן אֵי זֶה מַאֲכָל אָכַל וְכַמָּה אָכַל. הֵעִידוּ שֶׁהָרַג אֶת הַנֶּפֶשׁ שׁוֹאֲלִין אוֹתָן בַּמֶּה הֲרָגוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה הֲרֵי הוּא מִכְּלַל הַחֲקִירוֹת:

It is a biblical positive command to investigate the witnesses and to subject them to searching inquiry and many questions, — — as it is written: "You shall investigate and inquire and interrogate thoroughly" (Deuteronomy 13:15). The judges should be careful in examining the witnesses, lest through the inquiry the witnesses learn to tell lies. The judges must examine the witnesses by asking them seven types of questions: In what seven-year cycle was the crime committed? In what year? In what month? On what day of the month? On what day of the week? At what hour? In what place? — —

5 ה

הַחֲקִירוֹת וְהַדְּרִישׁוֹת הֵן הַדְּבָרִים שֶׁהֵן עִקַּר הָעֵדוּת וּבָהֶן יִתְחַיֵּב אוֹ יִפָּטֵר. וְהֵן כַּוָּנַת הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשָׂה וְכִוּוּן הַזְּמַן וְכִוּוּן הַמָּקוֹם שֶׁבָּהֶן יָזֹמּוּ הָעֵדִים אוֹ לֹא יָזֹמּוּ. שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהָזִים הָעֵדִים עַד שֶׁיְּכַוְּנוּ הַזְּמַן וְהַמָּקוֹם:

6 ו

וְעוֹד מַרְבִּין לִבְדֹּק הָעֵדִים בִּדְבָרִים שֶׁאֵינָן עִקָּר בָּעֵדוּת וְאֵינָהּ תְּלוּיָה בָּהֶם. וְהֵם הַנִּקְרָאִים בְּדִיקוֹת. וְכָל הַמַּרְבֶּה בִּבְדִיקוֹת הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. כֵּיצַד הֵן הַבְּדִיקוֹת. הֲרֵי שֶׁהֵעִידוּ עָלָיו שֶׁהָרַג וְנֶחְקְרוּ בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת שֶׁמָּנִינוּ. שֶׁהֵן בְּכַוָּנַת הַזְּמַן וְכַוָּנַת הַמָּקוֹם. וְנִדְרְשׁוּ בְּכַוָּנַת הַמַּעֲשֶׂה וְכִוְּנוּ הַמַּעֲשֶׂה וְכִוְּנוּ הַכְּלִי שֶׁהֲרָגוֹ בּוֹ. בּוֹדְקִין אוֹתָן עוֹד וְאוֹמְרִים לָהֶן מֶה הָיָה לְבוּשׁ הַנֶּהֱרָג אוֹ הַהוֹרֵג. בְּגָדִים לְבָנִים אוֹ שְׁחוֹרִים. עֲפַר הָאָרֶץ שֶׁנֶּהֱרַג עָלֶיהָ לָבָן אוֹ אָדֹם. אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֵם הַבְּדִיקוֹת. מַעֲשֶׂה שֶׁאָמְרוּ הָעֵדִים הֲרָגוֹ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי תַּחַת הַתְּאֵנָה וּבָדְקוּ הָעֵדִים וְאָמְרוּ לָהֶם תְּאֵנִים שֶׁלָּהּ שְׁחוֹרוֹת הָיוּ אוֹ לְבָנוֹת עֻקְצִין שֶׁל אוֹתָם הַתְּאֵנִים אֲרֻכּוֹת הָיוּ אוֹ קְצָרוֹת. וְכָל הַמַּרְבֶּה בִּבְדִיקוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח:

They must furthermore question the witnesses exhaustively concerning things that are not essential for the testimony, the validity of which does not depend on them. These are referred to as bedikoth (cross-examination). The more bedikoth a judge uses [to test the evidence], the more praise he deserves. Here is an example of bedikoth: If witnesses testified that a man killed a person, they were subjected to the seven types of questions we have enumerated, relating to the exact time and place. If, upon being questioned, they gave a precise description of the act itself and the weapon with which the accused had killed a person, they are cross-examined as follows : What clothes did the slain or the slayer wear? Were they white or black? Was the dust of the earth, where the slaying took place, white or red? Such questions are bedikoth. It once happened that the witnesses stated that the accused had killed a person on a certain spot under a fig tree. When they were cross-examined, they were asked: Were the figs black or white? Were the stalks long or short? (Sanhedrin 40a).