כֵּיצַד כּוֹתְבִין אֶת הַמְּזוּזָה. כּוֹתְבִין שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת (דברים ו ד) ״שְׁמַע״ (דברים יא יג) ״וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ״ עַל דַּף אֶחָד בִּירִיעָה אַחַת וְעוֹשֶׂה לָהּ רֶוַח מִלְּמַטָּה וְרֶוַח מִלְּמַעְלָה כְּמוֹ חֲצִי צִפֹּרֶן. וְאִם כְּתָבָהּ בִּשְׁנַיִם אוֹ בִּשְׁלֹשָׁה דַּפִּין כְּשֵׁרָה. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂנָּה כְּזָנָב אוֹ כְּמוֹ עִגּוּל אוֹ כְּקוּבָּה וְאִם עָשָׂה כְּאַחַת מֵאֵלֶּה פְּסוּלָה. כְּתָבָהּ שֶׁלֹּא עַל הַסֵּדֶר כְּגוֹן שֶׁהִקְדִּים פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה פְּסוּלָה. כְּתָבָהּ בִּשְׁנֵי עוֹרוֹת אַף עַל פִּי שֶׁתְּפָרָן פְּסוּלָה. סֵפֶר תּוֹרָה שֶׁבָּלָה וּתְפִלִּין שֶׁבָּלוּ אֵין עוֹשִׂין מֵהֶן מְזוּזָה. וְלֹא מִן הַגִּלְיוֹנִים שֶׁל סֵפֶר תּוֹרָה אֵין כּוֹתְבִין עָלָיו מְזוּזָה לְפִי שֶׁאֵין מוֹרִידִין מִקְּדֻשָּׁה חֲמוּרָה לִקְדֻשָּׁה קַלָּה: How is the Mezuzah*Sections of Scripture placed on doorposts. written? Two sections of the Pentateuch, those beginning, "Hear, O Israel" (Deuteronomy 6:4) and, "And it shall come to pass" (Deuteronomy 11:13) are written in a single column on one slip of parchment. A space of half a nail's breadth is left as a margin above and below the column. If the Pentateuchal sections were written in two or three columns, the Mezuzah is fit for use. They must not however be written in the shape of a tail (broad at the top line and gradually narrowing to a point), or of a circle, or of a tent (narrow at the top and broadening to the base). A Mezuzah written in any of these forms is unfit for use. If the text was written out of order, for example, if the second section was in front of the first, it is unfit for use. If it was written on two slips of parchment, even though these were sewn together, the Mezuzah is unfit for use. A Scroll of the Law that has become worn out or phylacteries that are worn out may not be used for a Mezuzah. Nor may margins cut off from a scroll of the Law be so used; for anything dedicated to a sacred purpose may not be degraded from a higher to a lower degree of sacredness.
וּמִצְוָה לַעֲשׂוֹת רֶוַח שֶׁבֵּין פָּרָשַׁת (דברים ו ד) ״שְׁמַע״ לִ (דברים יא יג) ״וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ״ פָּרָשָׁה סְתוּמָה. וְאִם עָשָׂה אוֹתָהּ פְּתוּחָה כְּשֵׁרָה לְפִי שֶׁאֵינָהּ סְמוּכָה לָהּ מִן הַתּוֹרָה. וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּתָגִין שֶׁבָּהּ. וְאֵלּוּ הֵן הַתָּגִין שֶׁעוֹשִׂין בַּמְּזוּזָה: It is a Mitzvah (an act of piety) to separate the section beginning, "Hear, O Israel" from that beginning, "And it shall come to pass" by a "closed" space (blank of nine letters). If the division between the two sections was an "open" one (the second section beginning a new line), the Mezuzah is fit for use, as, in the Pentateuch, the second section does not immediately follow the first. Special heed should be paid to the tittles in the Mezuzah. The following are the tittles which are made in the Mezuzah.
פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה יֵשׁ בָּהּ שֶׁבַע אוֹתִיּוֹת עַל כָּל אוֹת מֵהֶן שְׁלֹשָׁה זַיִנִּי״ן. וְאֵלּוּ הֵן. שִׁי״ן עַיִ״ן שֶׁל (דברים ו ד) ״שְׁמַע״ וְנוּ״ן דְּ(דברים ו ה) ״נַפְשְׁךָ״ וּתְרֵי זַיִנִּי״ן שֶׁל מְזוּזֹת וּתְרֵי טֵיתִי״ן שֶׁל (דברים ו ח) ״טֹטָפֹת״. וּפָרָשָׁה שְׁנִיָּה יֵשׁ בָּהּ שֵׁשׁ אוֹתִיּוֹת עַל כָּל אוֹת מֵהֶן שְׁלֹשָׁה זַיִנִּי״ן. וְאֵלּוּ הֵן. גִּימֶ״ל שֶׁל (דברים יא יד) ״דְגָנֶךָ״ וּתְרֵי זַיִנִּי״ן שֶׁל (דברים ו ט) ״מְזוּזוֹת״ וּתְרֵי טֵיתִי״ן שֶׁל טֹטָפוֹת וְצַדִּי״ק שֶׁל (דברים יא כא) ״הָאָרֶץ״. וְאִם לֹא עָשָׂה תָּגִין אוֹ שֶׁהוֹסִיף בָּהֶן אוֹ גָּרַע מֵהֶן לֹא פָּסַל. וְאִם כְּתָבָהּ שֶׁלֹּא בְּשִׂרְטוּט אוֹ שֶׁלֹּא דִּקְדֵּק בְּמָלֵא וְחָסֵר אוֹ שֶׁהוֹסִיף מִבִּפְנִים אֲפִלּוּ אוֹת אַחַת הֲרֵי זוֹ פְּסוּלָה: In the first section, there are seven letters, each of which should have above it three upright lines in the shape of the letter Zain. They are the Shin and Ayin in Shema; Nun in Nafshecha; the two Zain in Mezuzoth; the two Teth in Totafoth. The second section has six letters, each of which should have above it three Zain-shaped lines. They are the Gimel in Degancha; the two Zain in Mezuzoth; the two Teth in Totafoth; the Tzadi in Ha-aretz. If the tittles were omitted or if they are more or less than those specified, the Mezuzah has not been rendered unfit for use. But if it was written without the lines having been ruled, or if the scribe paid no heed to plene or defective letters, or if he added in the text even a single letter, the Mezuzah is unfit for use.
מִנְהָג פָּשׁוּט שֶׁכּוֹתְבִים עַל הַמְּזוּזָה מִבַּחוּץ כְּנֶגֶד הָרֶוַח שֶׁבֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה שַׁדַּי וְאֵין בָּזֶה הֶפְסֵד לְפִי שֶׁהוּא מִבַּחוּץ. אֲבָל אֵלּוּ שֶׁכּוֹתְבִין מִבִּפְנִים שְׁמוֹת הַמַּלְאָכִים אוֹ שֵׁמוֹת קְדוֹשִׁים אוֹ פָּסוּק אוֹ חוֹתָמוֹת הֲרֵי הֵן בִּכְלַל מִי שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. שֶׁאֵלּוּ הַטִּפְּשִׁים לֹא דַּי לָהֶם שֶׁבִּטְּלוּ הַמִּצְוָה אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ מִצְוָה גְּדוֹלָה שֶׁהִיא יִחוּד הַשֵּׁם שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאַהֲבָתוֹ וַעֲבוֹדָתוֹ כְּאִלּוּ הוּא קָמֵעַ שֶׁל הֲנָיַת עַצְמָן כְּמוֹ שֶׁעָלָה עַל לִבָּם הַסָּכָל שֶׁזֶּהוּ דָּבָר הַמְהַנֶּה בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם: It is a universal custom to write the word Shaddai (Almighty) on the other side of the Mezuzah, opposite the blank space between the two sections. As this word is written on the outside, the practice is unobjectionable. They, however, who write names of angels, holy names, a Biblical text or inscriptions usual on seals, within the Mezuzah, are among those who have no portion in the world to come. For these fools not only fail to fulfill the commandment but they treat an important precept that expresses the Unity of God, the love of Him, and His worship, as if it were an amulet to promote their own personal interests; for, according to their foolish minds, the Mezuzah is something that will secure for them advantage in the vanities of the world.*A reproof to those who sell Mezuzoth to be worn as amulets !
וּמִצְוָה לִכְתֹּב (דברים יא כא) ״עַל הָאָרֶץ״ בְּשִׁיטָה אַחֲרוֹנָה בֵּין בְּרֹאשׁ בֵּין (בְּאֶמְצַע) הַשִּׁיטָה. וְנָהֲגוּ כָּל הַסּוֹפְרִים לִכְתֹּב אוֹתָהּ בִּשְׁתַּיִם וְעֶשְׂרִים שִׁיטוֹת וְעַל הָאָרֶץ בְּרֹאשׁ שִׁיטָה אַחֲרוֹנָה. וְאֵלּוּ הֵן הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבְּרֹאשׁ כָּל שִׁיטָה וְשִׁיטָה עַל הַסֵּדֶר. שְׁמַע. ה׳. הַדְּבָרִים. לְבָנֶיךָ. וּבְשָׁכְבְּךָ. בֵּין. וְהָיָה. מִצְוָה. בְּכָל. יוֹרֶה. עֵשֶׂב. פֶּן. וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם. הַשָּׁמַיִם. וַאֲבַדְתֶּם. וְשַׂמְתֶּם. אֹתָם. אֹתָם. בַּדֶּרֶךְ. וּבִשְׁעָרֶיךָ. אֲשֶׁר. עַל הָאָרֶץ: It is a Mitzvah (act of piety) to write Al Ha-aretz (the last two words) on the last line, either at the beginning or in the middle of the line. All the scribes follow the custom of writing the Mezuzah in twenty-two lines, and (the last two words) Al Ha-aretz at the commencement of the last line. The following are the words in order, which begin each of the lines: (See the Hebrew text on the corresponding right-hand side, page 127b.)
כְּשֶׁכּוֹפְלִין אוֹתָהּ גּוֹלְלִין אוֹתָהּ מִסּוֹף הַשִּׁיטָה לִתְחִלָּתָהּ עַד שֶׁתִּמְצָא כְּשֶׁיִּפְתַּח הַקּוֹרֵא לִקְרוֹת יִקְרָא מֵרֹאשׁ הַשִּׁיטָה לְסוֹפָהּ. וְאַחַר שֶׁגּוֹלְלָהּ מַנִּיחָהּ בִּשְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל קָנֶה אוֹ שֶׁל עֵץ אוֹ שֶׁל כָּל דָּבָר וּמְחַבֵּר אוֹתָהּ אֶל מְזוּזַת הַפֶּתַח בְּמַסְמֵר אוֹ חוֹפֵר בִּמְזוּזַת הַפֶּתַח וּמַכְנִיס בָּהּ הַמְּזוּזָה: When the Mezuzah is folded, it is rolled up from the end of the line to the beginning, so that anyone opening it is able to read it from the beginning to the end of the line. After it has been rolled up, it is placed in a cylinder of reed, wood or other material, which is attached to the doorpost with a nail; or else a cavity is hollowed out in the doorpost, into which the Mezuzah is inserted.
וְקֹדֶם שֶׁיִּקְבָּעֶנָּה בִּמְזוּזַת הַפֶּתַח מְבָרֵךְ תְּחִלָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לִקְבֹּעַ מְזוּזָה. וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ בִּשְׁעַת כְּתִיבָתָהּ שֶׁקְּבִיעָתָהּ זוֹ הִיא הַמִּצְוָה: Before one affixes it to the doorpost, he recites the blessing, "Blessed art Thou, O Lord our God, King of the Universe, Who hast sanctified us with Thy commandments, and commanded us to affix the Mezuzah". No blessing is recited at the time when it is written, because the affixing of it constitutes the fulfillment of the precept.
תְּלָאָהּ בְּמַקֵּל פְּסוּלָה שֶׁאֵין זוֹ קְבוּעָה. הִנִּיחָהּ אַחֲרֵי הַדֶּלֶת לֹא עָשָׂה כְּלוּם. חָפַר בִּמְזוּזַת הַפֶּתַח וְהִכְנִיס הַמְּזוּזָה כְּמוֹ נֶגֶר וְהִיא כִּבְרִיחַ הַקְּרָשִׁים בַּטַּבָּעוֹת פְּסוּלָה. הֶעֱמִיק לָהּ טֶפַח פְּסוּלָה. חָתַךְ קָנֶה וְהִכְנִיס בּוֹ מְזוּזָה וְאַחַר כָּךְ חִבֵּר הַקָּנֶה אֶל קָנִים אֲחֵרִים וְהֶעֱמִיד מִן הַכּל מְזוּזַת הַפֶּתַח פְּסוּלָה מִפְּנֵי שֶׁקָּדְמָה קְבִיעַת הַמְּזוּזָה לַעֲשִׂיַּת מְזוּזַת הַפֶּתַח: If one suspended it on a staff, it is unfit, for this is not affixing it (to the doorpost). If one placed it behind the door, he has not fulfilled the precept. If he perforated the door and forced the Mezuzah into it like a nail, as a bolt is inserted in the staple-ring, it is unfit. If it was placed in a hollow of the doorpost at a depth of a hand-breadth, it is unfit. If one cut a stick, put a Mezuzah on it, attached this stick to other sticks and made of them all a doorpost, it is unfit, because the affixing of the Mezuzah preceded the erection of the doorpost.
מְזוּזַת הַיָּחִיד נִבְדֶּקֶת פַּעֲמַיִם בְּשָׁבוּעַ. וּמְזוּזַת רַבִּים פַּעֲמַיִם בְּיוֹבֵל. שֶׁמָּא נִקְרְעָה מִמֶּנָּה אוֹת אַחַת אוֹ נִמְחֲקָה מִפְּנֵי שֶׁהִיא קְבוּעָה בַּכְּתָלִים מַרְקֶבֶת: The Mezuzah of a private dwelling is examined once every seven years; that attached to a public building twice in the Jubilee (fifty years). The object is to ascertain whether a letter has been torn away or obliterated; because owing to the Mezuzah being affixed to walls, it is liable to decay.
הַכּל חַיָּבִין בִּמְזוּזָה אֲפִלּוּ נָשִׁים וַעֲבָדִים. וּמְחַנְּכִים אֶת הַקְּטַנִּים לַעֲשׂוֹת מְזוּזָה לְבָתֵּיהֶם. הַשּׂוֹכֵר בַּיִת בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְהַדָּר בְּפֻנְדָּק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל פָּטוּר מִן הַמְּזוּזָה שְׁלֹשִׁים יוֹם. אֲבָל הַשּׂוֹכֵר בַּיִת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַיָּב בִּמְזוּזָה מִיָּד: The fulfillment of the precept of the Mezuzah is incumbent upon all Israelites, including women and slaves (of Israelites). Children under the age of thirteen years are trained to affix the Mezuzah to their rooms. One who rents a dwelling outside the Holy Land, or lodges at an inn in the Holy Land is exempt from the obligation of affixing a Mezuzah for a period of thirty days after beginning his occupancy. But if one rents a home in the Holy Land, the duty of affixing a Mezuzah devolves immediately.
הַמַּשְׂכִּיר בַּיִת לַחֲבֵרוֹ עַל הַשּׂוֹכֵר לְהָבִיא מְזוּזָה וְלִקְבֹּעַ אוֹתָהּ אֲפִלּוּ הָיָה נוֹתֵן שָׂכָר עַל קְבִיעָתָהּ. מִפְּנֵי שֶׁהַמְּזוּזָה חוֹבַת הַדָּר הִיא וְאֵינָהּ חוֹבַת הַבַּיִת. וּכְשֶׁהוּא יוֹצֵא לֹא יִטְּלֶנָּה בְּיָדוֹ וְיֵצֵא. וְאִם הָיָה הַבַּיִת שֶׁל כּוּתִי הֲרֵי זֶה נוֹטְלָהּ כְּשֶׁיֵּצֵא: If one lets a dwelling to another person, the duty devolves upon the lessee to bring a Mezuzah and attach it, even if he has to pay for doing so, for the precept of the Mezuzah is the personal obligation of the occupant and not an obligation attaching to the structure. When he surrenders possession, he must not, on quitting the premises, remove the Mezuzah. But if the owner is a non-Israelite, the Jewish tenant, when leaving, takes it away.