Chapter 9ט׳
1 א

מִצְוַת עֲשֵׂה לְהַשְׁמִיט הַמַּלְוֶה בַּשְּׁבִיעִית שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו ב) "שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ". וְהַתּוֹבֵעַ חוֹב שֶׁעָבְרָה עָלָיו שְׁבִיעִית עָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו ב) "לֹא יִגּשֹׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו":

It is a biblical positive command to cancel a cash debt in the sabbatical year, as it is written: "Every creditor shall remit the due that he claims from his neighbor" (Deuteronomy 15:2). If a man claims a debt which has remained over the sabbatical year, he breaks a prohibitive command, as it is written: "He shall not exact it of his neighbor, his brother" (2).

2 ב

אֵין שְׁמִטַּת כְּסָפִים נוֹהֶגֶת מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג שֶׁיֵּשׁ שָׁם שְׁמִטַּת קַרְקַע. שֶׁהֲרֵי יָשׁוּב הַקַּרְקַע לִבְעָלָיו בְּלֹא כֶּסֶף. וְדָבָר זֶה קַבָּלָה הוּא. אָמְרוּ חֲכָמִים בִּזְמַן שֶׁאַתָּה מְשַׁמֵּט קַרְקַע אַתָּה מְשַׁמֵּט כְּסָפִים בְּכָל מָקוֹם בֵּין בָּאָרֶץ בֵּין בְּחוּצָה לָאָרֶץ. וּבִזְמַן שֶׁאֵין שָׁם שְׁמִטַּת קַרְקַע אֵין אַתָּה מְשַׁמֵּט כְּסָפִים בִּשְׁבִיעִית אֲפִלּוּ בָּאָרֶץ:

The law concerning remission of funds is biblically applicable only at a time when the jubilee is observed, involving the remission of landed property, inasmuch as land then returns to its original owner without payment. This rule is based on tradition. The sages have declared: At a time when you remit landed property you must remit funds at any place, whether in Eretz Yisrael or in the Diaspora; and when remission of land no longer exists, you are not required to remit funds in the seventh year, even in Eretz Yisrael (Mo'ed Katan 2b).

3 ג

וּמִדִּבְרֵי סוֹפְרִים שֶׁתְּהֵא שְׁמִטַּת כְּסָפִים נוֹהֶגֶת בַּזְּמַן הַזֶּה בְּכָל מָקוֹם וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּשְׁתַּכֵּחַ תּוֹרַת שְׁמִטַּת הַכְּסָפִים מִיִּשְׂרָאֵל:

4 ד

אֵין שְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת כְּסָפִים אֶלָּא בְּסוֹפָהּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו א) "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה" שְׁמִטָּה וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה וְשָׁם הוּא אוֹמֵר (דברים לא י) "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה בְּחַג הַסֻּכּוֹת". מָה שָׁם אַחַר שֶׁבַע אַף הַשְׁמָטַת כְּסָפִים אַחַר שֶׁבַע. לְפִיכָךְ הִלְוָה אֶת חֲבֵרוֹ בַּשְּׁבִיעִית עַצְמָהּ גּוֹבֶה חוֹבוֹ כָּל הַשָּׁנָה. וּכְשֶׁתִּשְׁקַע חַמָּה בְּלֵילֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית אָבַד הַחוֹב:

5 ה

שָׁחַט אֶת הַפָּרָה וְחִלְּקָהּ עַל דַּעַת שֶׁהַיּוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל מוֹצָאֵי שְׁבִיעִית וְנִתְעַבֵּר אֱלוּל וְנִמְצָא אוֹתוֹ הַיּוֹם סוֹף שְׁבִיעִית אָבְדוּ הַדָּמִים. שֶׁהֲרֵי עָבְרָה שְׁבִיעִית עַל הַחוֹב:

6 ו

שְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֶת הַמִּלְוֶה וַאֲפִלּוּ מִלְוֶה שֶׁבִּשְׁטָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחֲרָיוּת נְכָסִים הֲרֵי זֶה מְשַׁמֵּט. וְאִם סִיֵּם לוֹ שָׂדֶה בְּהַלְוָאָתוֹ אֵינוֹ מַשְׁמִיט. וְהַשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת אֶת הַשְּׁבוּעָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו ב) "לֹא יִגּשֹׁ" מִכָּל מָקוֹם לֹא לְשַׁלֵּם וְלֹא לְהִשָּׁבַע:

7 ז

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּשְׁבוּעַת הַדַּיָּנִין וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהּ מִדְּבָרִים שֶׁאִם יוֹדֶה בָּהֶן שְׁבִיעִית מְשַׁמַּטְתָן. אֲבָל שְׁבוּעַת הַשּׁוֹמְרִין וְהַשֻּׁתָּפִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִשָּׁבוּעוֹת שֶׁאִם יוֹדֶה יְשַׁלֵּם הֲרֵי זֶה יִשָּׁבַע אַחַר הַשְּׁמִטָּה:

8 ח

הִלְוָהוּ וּתְבָעוֹ וְכָפַר בּוֹ. וְהִגִּיעַ הַשְּׁמִטָּה וְהוּא בִּכְפִירָתוֹ. וְהוֹדָה אַחַר שֶׁעָבְרָה שְׁבִיעִית. אוֹ שֶׁבָּאוּ עָלָיו עֵדִים אַחַר הַשְּׁבִיעִית אֵין הַשְּׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת:

9 ט

הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ וְקָבַע לוֹ זְמַן לְעֶשֶׂר שָׁנִים אֵינוֹ מְשַׁמֵּט. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בָּא לִידֵי (דברים טו ב) "לֹא יִגּשֹׁ" הֲרֵי הוּא עַתָּה אֵינוֹ יָכוֹל לִנְגּשֹׁ. הִתְנָה עִמּוֹ שֶׁלֹּא יִתְבָּעֶנּוּ שְׁבִיעִית מְשַׁמֶּטֶת:

10 י

הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵרוֹ וְהִתְנָה עִמּוֹ שֶׁלֹּא תְּשַׁמְּטֶנּוּ שְׁבִיעִית הֲרֵי זֶה נִשְׁמָט שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל דִּין הַשְּׁבִיעִית. הִתְנָה עִמּוֹ שֶׁלֹּא יְשַׁמֵּט הוּא חוֹב זֶה וַאֲפִלּוּ בַּשְּׁבִיעִית תְּנָאוֹ קַיָּם. שֶׁכָּל תְּנַאי שֶׁבְּמָמוֹן קַיָּם. וְנִמְצָא זֶה חִיֵּב עַצְמוֹ בְּמָמוֹן שֶׁלֹּא חִיְּבַתּוּ תּוֹרָה שֶׁהוּא חַיָּב:

11 יא

הַקָּפַת הַחֲנוּת אֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת. וְאִם עֲשָׂאָהּ מִלְוֶה נִשְׁמֶטֶת. שְׂכַר שָׂכִיר אֵינוֹ נִשְׁמָט. וְאִם זְקָפוֹ עָלָיו בְּמִלְוֶה נִשְׁמָט:

12 יב

קְנָסוֹת שֶׁל אוֹנֵס וְשֶׁל מְפַתֶּה וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע אֵינָם נִשְׁמָטִין. וְאִם זְקָפָן בְּמִלְוֶה נִשְׁמָטִים. וּמֵאֵימָתַי נִזְקָפִין בְּמִלְוֶה מִשְּׁעַת הַעֲמָדָה בַּדִּין:

13 יג

הַמְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ קֹדֶם הַשְּׁמִטָּה אֵין כְּתֻבָּתָהּ נִשְׁמֶטֶת. וְאִם פְּגַמְתָּהּ אוֹ זְקַפְתָּהּ עָלָיו בְּמִלְוֶה נִשְׁמֶטֶת:

14 יד

הַמַּלְוֶה עַל הַמַּשְׁכּוֹן אֵינוֹ מַשְׁמִיט. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַחוֹב כְּנֶגֶד הַמַּשְׁכּוֹן. וְאִם הָיָה יֶתֶר מַשְׁמִיט הַיֶּתֶר:

15 טו

הַמּוֹסֵר שִׁטְרוֹתָיו לְבֵית דִּין וְאָמַר לָהֶם אַתֶּם גְּבוּ לִי חוֹבִי זֶה אֵינוֹ נִשְׁמָט שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו ג) "וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ" וְזֶה בֵּית דִּין תּוֹבְעִין אוֹתוֹ. וְכֵן בֵּית דִּין שֶׁחָתְכוּ אֶת הַדִּין וְכָתְבוּ אִישׁ פְּלוֹנִי אַתָּה חַיָּב לִתֵּן לָזֶה כָּךְ וְכָךְ אֵינוֹ נִשְׁמָט. שֶׁזֶּה כְּגָבוּי הוּא וּכְאִלּוּ בָּא לְיָדוֹ וְאֵינוֹ כְּמִלְוֶה:

If one delivered his bonds to the court and said to them: "You will collect this debt for me," it is not canceled, as it is written: "You must remit whatever is due you from your brother" (Deuteronomy 15:3), and in this case it is the court that exacts payment from him.— —

16 טז

כְּשֶׁרָאָה הִלֵּל הַזָּקֵן שֶׁנִּמְנְעוּ מִלְּהַלְווֹת זֶה אֶת זֶה וְעוֹבְרִין עַל הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה (דברים טו ט) "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר" וְגוֹ' הִתְקִין פְּרוֹזְבּוּל כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁמֵט הַחוֹב עַד שֶׁיַּלְווּ זֶה אֶת זֶה. וְאֵין הַפְּרוֹזְבּוּל מוֹעִיל אֶלָּא בִּשְׁמִטַּת כְּסָפִים בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁהִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אֲבָל שְׁמִטָּה שֶׁל תּוֹרָה אֵין הַפְּרוֹזְבּוֹל מוֹעִיל בָּהּ:

When Hillel the Elder saw that the people refrained from giving loans one to another and transgressed what is written in the Torah: "Beware lest you harbor the base thought…" (9), he ordained a prozbul whereby a loan is secured and not cancelled, so that the people might extend loans mutually. The prozbul is effective only in regard to remission of cash debts at the present time, being applicable on rabbinic grounds; the biblical remission, however, cannot be counteracted by the prozbul at all.

17 יז

אֵין כּוֹתְבִין פְּרוֹזְבּוּל אֶלָּא חֲכָמִים גְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר כְּבֵית דִּינוֹ שֶׁל רַבִּי אַמִּי וְרַבִּי אַסִּי שֶׁהֵן רְאוּיִין לְהַפְקִיעַ מָמוֹן בְּנֵי אָדָם. אֲבָל שְׁאָר בָּתֵּי דִּינִין אֵין כּוֹתְבִין:

18 יח

זֶהוּ גּוּפוֹ שֶׁל פְּרוֹזְבּוּל. מוֹסְרַנִי לָכֶם פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי הַדַּיָּנִין שֶׁבְּמָקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁכָּל חוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי שֶׁאֶגְבֶּנּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה. וְהַדַּיָּנִין אוֹ הָעֵדִים חוֹתְמִין מִלְּמַטָּה:

This is the formula of the prozbul: "I inform you, judges so-and-so in such-and-such locality, that I will collect any debt due to me whenever I please." And the judges, or witnesses, sign below.

19 יט

אֵין כּוֹתְבִין פְּרוֹזְבּוּל אֶלָּא עַל הַקַּרְקַע. אִם אֵין קַרְקַע לַלּוֹוֶה מוֹכֵר לוֹ הַמַּלְוֶה כָּל שֶׁהוּא בְּתוֹךְ שָׂדֵהוּ אֲפִלּוּ קֶלַח שֶׁל כְּרוּב. הִשְׁאִילוֹ מָקוֹם לְתַנּוּר אוֹ לְכִירָה כּוֹתְבִין עָלָיו פְּרוֹזְבּוּל. הָיְתָה לוֹ שָׂדֶה מְמֻשְׁכֶּנֶת כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוּל:

20 כ

כּוֹתְבִין לְאִישׁ עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ וְלִיתוֹמִים עַל נִכְסֵי אַפַּטְרוֹפּוּס. אֵין לוֹ קַרְקַע וְלָעָרֵב יֵשׁ לוֹ קַרְקַע כּוֹתְבִין עָלֶיהָ פְּרוֹזְבּוּל. הָיָה לוֹ חוֹב עַל חֲבֵרוֹ וְיֵשׁ לַחֲבֵרוֹ קַרְקַע הוֹאִיל וְהוּא תַּחַת שִׁעְבּוּדוֹ כּוֹתֵב עָלָיו פְּרוֹזְבּוּל:

21 כא

אֶחָד שֶׁלָּוָה מֵחֲמִשָּׁה צְרִיכִים פְּרוֹזְבּוּל לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. וַחֲמִשָּׁה שֶׁלָּווּ מֵאֶחָד דַּיּוֹ פְּרוֹזְבּוּל אֶחָד לְכֻלָּן:

22 כב

כָּתַב הַפְּרוֹזְבּוּל תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ הִלְוָה אֵינוֹ מוֹעִיל. אֶלָּא מַשְׁמִיט עַד שֶׁיִּכְתֹּב הַפְּרוֹזְבּוּל אַחַר שֶׁהִלְוָה. נִמְצֵאתָ אוֹמֵר שֶׁכָּל מִלְוֶה הַקּוֹדֶמֶת לִפְרוֹזְבּוּל אֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת בִּפְרוֹזְבּוּל זֶה. וְאִם הַפְּרוֹזְבּוּל קוֹדֵם לַמִּלְוֶה נִשְׁמֶטֶת בִּפְרוֹזְבּוּל זֶה:

23 כג

לְפִיכָךְ פְּרוֹזְבּוּל הַמֻּקְדָּם כָּשֵׁר. וְהַמְאֻחָר פָּסוּל. כֵּיצַד. כְּתָבוֹ בְּנִיסָן וְהִקְדִּים זְמַנּוֹ מֵאֲדָר כָּשֵׁר. שֶׁהֲרֵי הוּרַע כֹּחוֹ שֶׁאֵינוֹ מַשְׁמִיט אֶלָּא עַד אֲדָר. אֲבָל אִם אִחֵר זְמַנּוֹ וּכְתָבוֹ מֵאִיָּר פָּסוּל שֶׁהֲרֵי מְיַפֶּה כֹּחוֹ שֶׁאֵינוֹ מַשְׁמִיט עַד אִיָּר שֶׁלֹּא כַּדִּין. שֶׁאֵין דִּינוֹ שֶׁלֹּא יַשְׁמִיט אֶלָּא עַד נִיסָן בִּשְׁעַת מְסִירַת הַדְּבָרִים לְבֵית דִּין:

24 כד

הַמּוֹצִיא שְׁטַר חוֹב אַחַר שְׁבִיעִית וְאֵין עִמּוֹ פְּרוֹזְבּוּל אָבַד חוֹבוֹ. וְאִם אָמַר הָיָה לִי וְאָבַד נֶאֱמָן. שֶׁמִּזְּמַן הַסַּכָּנָה וְאֵילָךְ בַּעַל חוֹב גּוֹבֶה שֶׁלֹּא בִּפְרוֹזְבּוּל. וְלֹא עוֹד אֶלָּא כְּשֶׁיָּבִיא בַּעַל חוֹב אֶת שְׁטָרוֹ אוֹ כְּשֶׁיָּבוֹא לִתְבֹּעַ בְּמִלְוֶה עַל פֶּה אוֹמְרִים לַנִּתְבָּע שַׁלֵּם לוֹ. וְאִם טָעַן הַנִּתְבָּע וְאָמַר אַיֵּה פְּרוֹזְבּוּל שֶׁלּוֹ. אוֹמְרִים לַתּוֹבֵעַ הָיָה לְךָ פְּרוֹזְבּוּל וְאָבַד אִם אָמַר הֵן נֶאֱמָן. וְאִם הוֹדָה שֶׁלֹּא כָּתַב פְּרוֹזְבּוּל אָבַד חוֹבוֹ. וְהַיְתוֹמִים אֵינָן צְרִיכִין פְּרוֹזְבּוּל:

25 כה

הוֹצִיא פְּרוֹזְבּוּל וְטָעַן הַנִּתְבָּע וְאָמַר מִלְוֶה זוֹ שֶׁהוּא תּוֹבֵעַ אַחַר פְּרוֹזְבּוּל זֶה הָיְתָה וְהַתּוֹבֵעַ אוֹמֵר קֹדֶם פְּרוֹזְבּוּל הָיְתָה הַתּוֹבֵעַ נֶאֱמָן. שֶׁאִלּוּ אָמַר הָיָה לִי וְאָבַד נֶאֱמָן וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין זְמַן הַפְּרוֹזְבּוּל שֶׁאָבַד:

26 כו

טָעַן הַנִּתְבָּע וְאָמַר מִלְוֶה יֵשׁ לוֹ אֶצְלִי. וְהַתּוֹבֵעַ אוֹמֵר לֹא כִּי אֶלָּא הַקָּפַת חֲנוּת הִיא שֶׁאֵינָהּ נִשְׁמֶטֶת שֶׁהֲרֵי לֹא זָקַפְתִּי מִלְוֶה הֲרֵי זֶה נֶאֱמָן. שֶׁהֲרֵי אִם יִרְצֶה יֹאמַר מִלְוֶה הָיְתָה וּפְרוֹזְבּוּל הָיָה לִי וְאָבַד. שֶׁכֵּיוָן שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים פְּרוֹזְבּוּל חֲזָקָה הִיא שֶׁאֵין אָדָם מַנִּיחַ דָּבָר מֻתָּר וְאוֹכֵל דָּבָר אָסוּר:

27 כז

תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁהִלְווּ זֶה אֶת זֶה וּמָסַר דְּבָרָיו לְתַלְמִידִים וְאָמַר מוֹסְרַנִי לָכֶם שֶׁכָּל חוֹב שֶׁיֵּשׁ לִי שֶׁאֶגְבֶּנּוּ כָּל זְמַן שֶׁאֶרְצֶה אֵינוֹ צָרִיךְ לִכְתֹּב פְּרוֹזְבּוּל. מִפְּנֵי שֶׁהֵן יוֹדְעִים שֶׁהַשְׁמָטַת כְּסָפִים בַּזְּמַן הַזֶּה מִדִּבְרֵיהֶם וּבִדְבָרִים בִּלְבַד הִיא נִדְחֵית:

28 כח

כָּל הַמַּחֲזִיר חוֹב שֶׁעָבְרָה עָלָיו שְׁבִיעִית רוּחַ חֲכָמִים נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְצָרִיךְ הַמַּלְוֶה לוֹמַר לַמַּחֲזִיר מַשְׁמִיט אֲנִי וּכְבָר נִפְטַרְתָּ מִמֶּנִּי. אָמַר לוֹ אַף עַל פִּי כֵן רְצוֹנִי שֶׁתְּקַבֵּל יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו ב) "לֹא יִגּשֹׁ" וַהֲרֵי לֹא נָגַשׂ. וְאַל יֹאמַר לוֹ בְּחוֹבִי אֲנִי נוֹתֵן לְךָ אֶלָּא יֹאמַר לוֹ שֶׁלִּי הֵם וּבְמַתָּנָה אֲנִי נוֹתֵן לְךָ:

29 כט

הֶחֱזִיר לוֹ חוֹבוֹ וְלֹא אָמַר לוֹ כֵּן. מְסַבֵּב עִמּוֹ בִּדְבָרִים עַד שֶׁיֹּאמַר לוֹ שֶׁלִּי הֵם וּבְמַתָּנָה נְתַתִּים לְךָ. וְאִם לֹא אָמַר לֹא יְקַבֵּל מִמֶּנּוּ אֶלָּא יִטּל מְעוֹתָיו וְיֵלֵךְ לוֹ:

30 ל

מִי שֶׁנִּמְנָע מִלְּהַלְווֹת אֶת חֲבֵרוֹ קֹדֶם הַשְּׁמִטָּה שֶׁמָּא יִתְאַחֵר הַחוֹב שֶׁלּוֹ וְיִשָּׁמֵט עָבַר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר הִשָּׁמֶר לְךָ וְגוֹ'. וְחֵטְא גָּדוֹל הוּא שֶׁהֲרֵי הִזְהִירָה עָלָיו תּוֹרָה בִּשְׁנֵי לָאוִין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו ט) "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן" וְגוֹ'. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הִשָּׁמֶר אוֹ פֶּן אוֹ אַל הֲרֵי זֶה מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה. וְהַתּוֹרָה הִקְפִּידָה עַל מַחֲשָׁבָה רָעָה זוֹ וּקְרָאַתּוּ (דברים טו ט) "בְּלִיַּעַל". וַהֲרֵי הוֹסִיף הַכָּתוּב לְהַזְהִיר וּלְצַוּוֹת שֶׁלֹּא יִמָּנַע אֶלָּא יִתֵּן שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו י) "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ" וְגוֹ'. וְהִבְטִיחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּשְׂכַר מִצְוָה זוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו י) "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ" וְגוֹ':