Chapter 8ח׳
1 א

הַמּוֹסֵר מָמוֹן חֲבֵרוֹ בִּידֵי אַנָּס חַיָּב לְשַׁלֵּם מִן הַיָּפֶה שֶׁבִּנְכָסָיו. וְאִם מֵת גּוֹבִין מִיּוֹרְשָׁיו כִּשְׁאָר כָּל הַמַּזִּיקִין. בֵּין שֶׁהָיָה הָאַנָּס עַכּוּ"ם בֵּין שֶׁהָיָה יִשְׂרָאֵל הֲרֵי זֶה הַמּוֹסֵר חַיָּב לְשַׁלֵּם כָּל מַה שֶּׁלָּקַח הָאַנָּס. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָשָׂא הַמּוֹסֵר וְלֹא נָתַן בְּיָדוֹ אֶלָּא הִרְגִּיל בִּלְבַד:

If an informer turned another's property into the hands of an oppressor, he must pay compensation out of his best property.— — Whether the oppressor was Jewish or not, the informer must make good whatever the oppressor took away.— —

2 ב

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהֶרְאָה הַמּוֹסֵר מֵעַצְמוֹ. אֲבָל אִם אֲנָסוּהוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אוֹ יִשְׂרָאֵל אַנָּס לְהַרְאוֹת וְהֶרְאָה הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין. וְאִם נָשָׂא וְנָתַן בַּיָּד אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָנוּס חַיָּב לְשַׁלֵּם. שֶׁהַמַּצִּיל עַצְמוֹ בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם:

This rule applies only when the informer pointed out the property of his own accord. If, however, he was compelled by a non-Jewish or a Jewish oppressor to do so, he is exempt from paying compensation.— — One who saves himself at the expense of another's property must pay for it.

3 ג

כֵּיצַד. הֲרֵי שֶׁגָּזַר הַמֶּלֶךְ לְהָבִיא לוֹ יַיִן אוֹ תֶּבֶן וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. וְעָמַד מוֹסֵר וְאָמַר הֲרֵי יֵשׁ לִפְלוֹנִי אוֹצַר יַיִן אוֹ תֶּבֶן בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי וְהָלְכוּ וּלְקָחוּהָ. חַיָּב לְשַׁלֵּם. אֲנָסוֹ הַמֶּלֶךְ לְמוֹסֵר זֶה עַד שֶׁיַּרְאֶה לוֹ אוֹצְרוֹת יַיִן אוֹ תֶּבֶן אוֹ עַד שֶׁיַּרְאֶה לוֹ מָמוֹן חֲבֵרוֹ שֶׁהוּא בּוֹרֵחַ מִלְּפָנָיו וְהֶרְאָה לוֹ מִפְּנֵי הָאוֹנֵס הֲרֵי זֶה פָּטוּר. שֶׁאִם לֹא יַרְאֶה לוֹ יַכֵּהוּ אוֹ יְמִיתֵהוּ:

4 ד

נָשָׂא מָמוֹן חֲבֵרוֹ בְּיָדוֹ וּנְתָנוֹ לְאַנָּס חַיָּב לְשַׁלֵּם מִכָּל מָקוֹם. אַף עַל פִּי שֶׁהַמֶּלֶךְ אֲנָסוֹ לְהָבִיא. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים שֶׁאִם אֲנָסוֹ לְהָבִיא וְהֵבִיא חַיָּב בְּשֶׁלֹּא הִגִּיעַ הַמָּמוֹן לִרְשׁוּת הָאַנָּס. אֲבָל אַנָּס שֶׁאָנַס יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁהֶרְאָהוּ וְעָמַד הָאַנָּס עַל הַמָּמוֹן וְנַעֲשָׂה בִּרְשׁוּתוֹ וְאָנַס אֶת יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁהוֹלִיכוֹ לוֹ לְמָקוֹם אַחֵר. וַאֲפִלּוּ הוֹלִיכוֹ זֶה הַמּוֹסֵר שֶׁהֶרְאָהוּ. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִלְּשַׁלֵּם. שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָמַד הָאַנָּס בְּצַד הָאוֹצָר כְּבָר אָבַד כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ וּכְאִלּוּ נִשְׂרַף:

If one took another's money and gave it to an oppressor, he must repay under all circumstances, even if the king compelled him to deliver it.— —

5 ה

בַּעֲלֵי דִּין שֶׁהָיְתָה בֵּינֵיהֶם מְרִיבָה עַל הַקַּרְקַע אוֹ עַל מִטַּלְטְלִין. זֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי וְזֶה אוֹמֵר שֶׁלִּי. וְעָמַד אֶחָד מֵהֶן וּמְסָרָהּ בְּיַד עוֹבֵד כּוֹכָבִים. מְנַדִּין אוֹתוֹ שֶׁיַּחְזִיר הַדָּבָר לִכְמוֹ שֶׁהָיָה וִיסַלֵּק יַד אַנָּס מִבֵּינֵיהֶם וְיַעֲשׂוּ דִּין בְּיִשְׂרָאֵל:

6 ו

מִי שֶׁנִּתְפַּשׂ עַל חֲבֵרוֹ וְלָקְחוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מָמוֹן מִמֶּנּוּ בִּגְלַל חֲבֵרוֹ. אֵין חֲבֵרוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם. אֵין לְךָ מִי שֶׁנִּתְפָּשׂ עַל חֲבֵרוֹ וְיִהְיֶה חֲבֵרוֹ חַיָּב לְשַׁלֵּם חוּץ מִן הַנִּתְפָּשׂ מִפְּנֵי הַמַּס הַקָּצוּב עַל כָּל אִישׁ וְאִישׁ בְּכָל שָׁנָה אוֹ הַנִּתְפַּשׂ עַל הַתְּשׁוּרָה שֶׁנּוֹתֵן כָּל אִישׁ וְאִישׁ לְמֶלֶךְ בְּעָבְרוֹ עֲלֵיהֶם הוּא אוֹ חֵילוֹתָיו הֲרֵי זֶה חַיָּב לְשַׁלֵּם לוֹ. וְהוּא שֶׁיִּקְחוּ מִמֶּנּוּ בְּפֵרוּשׁ בִּגְלַל פְּלוֹנִי בִּפְנֵי עֵדִים:

7 ז

מִי שֶׁיֵּשׁ עָלָיו עֵדִים שֶׁמָּסַר מָמוֹן חֲבֵרוֹ. כְּגוֹן שֶׁהֶרְאָה מֵעַצְמוֹ אוֹ שֶׁנֶּאֱנַס וְנָשָׂא וְנָתַן. וְלֹא יָדְעוּ הָעֵדִים כַּמָּה הִפְסִידוֹ בִּמְסִירָתוֹ וְהַנִּמְסָר אוֹמֵר כָּךְ וְכָךְ הִפְסִידַנִי. וְהַמּוֹסֵר כּוֹפֵר בְּמַה שֶּׁטָּעֲנוֹ. אִם תָּפַשׂ הַנִּמְסָר אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ אֶלָּא נִשְׁבָּע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ וְזוֹכֶה בְּמַה שֶּׁתָּפַשׂ. וְאִם לֹא תָּפַשׂ אֵין מוֹצִיאִין מִן הַמּוֹסֵר אֶלָּא בִּרְאָיָה בְּרוּרָה:

8 ח

אֵין מַשְׁבִּיעִין אֶת הַמּוֹסֵר שֶׁהֶרְאָה מֵעַצְמוֹ לֹא שְׁבוּעָה חֲמוּרָה וְלֹא שְׁבוּעַת הֶסֵּת. מִפְּנֵי שֶׁהוּא רָשָׁע וְאֵין לְךָ פָּסוּל יָתֵר מִזֶּה. אֲבָל הַמּוֹסֵר שֶׁאֲנָסוּהוּ לְהַרְאוֹת אוֹ לְהָבִיא וְנָשָׂא וְנָתַן בַּיָּד. אַף עַל פִּי שֶׁהוּא חַיָּב לְשַׁלֵּם אֵינוֹ רָשָׁע אֶלָּא בֶּן תַּשְׁלוּמִין הוּא בִּלְבַד וּמַשְׁבִּיעִין אוֹתוֹ כִּשְׁאָר הַכְּשֵׁרִין:

9 ט

אָסוּר לִמְסֹר הָאָדָם בְּיַד עַכּוּ''ם בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיָה רָשָׁע וּבַעַל עֲבֵרוֹת וַאֲפִלּוּ הָיָה מֵצֵר לוֹ וּמְצַעֲרוֹ. וְכָל הַמּוֹסְרוֹ בְּיַד עַכּוּ''ם בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּמָמוֹנוֹ אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא:

It is forbidden to turn a Jew over into the hands of a heathen, whether physically or financially, even if he happens to be wicked and sinful, and even if he is the cause of one's distress and pain. Anyone who hands a Jew over into the hands of heathen, whether physically or financially, has no share in the world to come.

10 י

מֻתָּר לַהֲרֹג הַמּוֹסֵר בְּכָל מָקוֹם וַאֲפִלּוּ בַּזְּמַן הַזֶּה שֶׁאֵין דָּנִין דִּינֵי נְפָשׁוֹת. וּמֻתָּר לְהָרְגוֹ קֹדֶם שֶׁיִּמְסֹר אֶלָּא כְּשֶׁאָמַר הֲרֵינִי מוֹסֵר פְּלוֹנִי בְּגוּפוֹ אוֹ בְּמָמוֹנוֹ. וַאֲפִלּוּ מָמוֹן קַל הִתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה. וּמַתְרִין לוֹ וְאוֹמְרִין לוֹ אַל תִּמְסֹר. אִם הֵעֵז פָּנָיו וְאָמַר לֹא כִּי אֶלָּא אֶמְסְרֶנּוּ מִצְוָה לְהָרְגוֹ וְכָל הַקּוֹדֵם לְהָרְגוֹ זָכָה:

An informer may be slain anywhere, even at the present time when Jewish courts do not try capital cases. It is permissible to slay him before he has informed. As soon as he says that he is about to inform against an individual or his property, even a small amount of money, he has surrendered himself to death [as an outlaw]. He must be warned and told: "Do not inform." If he has acted impudently, replying: "Not so, I will inform against him," it is a religious duty to slay him ; whoever hastens to kill him attains merit.

11 יא

עָשָׂה הַמּוֹסֵר אֲשֶׁר זָמַם וּמָסַר. יֵרָאֶה לִי שֶׁאָסוּר לְהָרְגוֹ אֶלָּא אִם כֵּן הֻחְזַק לִמְסֹר הֲרֵי זֶה יֵעָנֵשׁ שֶׁמָּא יִמְסֹר אֲחֵרִים. וּמַעֲשִׂים בְּכָל זְמַן בְּעָרֵי הַמַּעֲרָב לַעֲנשׁ הַמּוֹסְרִים שֶׁהֻחְזְקוּ לִמְסֹר מָמוֹן בְּנֵי אָדָם וְלִמְסֹר הַמּוֹסְרִים בְּיַד הָעַכּוּ''ם לְעָנְשָׁם וּלְהַכּוֹתָם וּלְאָסְרָם כְּפִי רִשְׁעָם. וְכֵן כָּל הַמֵּצֵר לַצִּבּוּר וּמְצַעֲרָן מֻתָּר לְמָסְרוֹ בְּיַד עַכּוּ''ם לְהַכּוֹתוֹ וּלְאָסְרוֹ וּלְקָנְסוֹ. אֲבָל מִפְּנֵי צַעַר יָחִיד אָסוּר לְאָסְרוֹ. וְאָסוּר לְאַבֵּד מָמוֹנוֹ שֶׁל מוֹסֵר וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְעָנְשׁוֹ שֶׁהֲרֵי מָמוֹנוֹ לְיוֹרְשָׁיו:

If the informer has executed what he planned, and reported, it seems to me that it is forbidden to kill him, unless he is a confirmed informer, in which case he should be killed lest he continue to inform against others. There are frequent cases in the cities of Northern Africa where informers, who are known to report Jewish funds to oppressors, are killed or handed over to the non-Jewish authorities to be executed, beaten, or imprisoned, in accordance with their wickedness.— — It is forbidden to destroy the property of an informer, even though it is permissible to destroy him physically, since his property belongs to his heirs.

12 יב

רוֹדֵף שֶׁהָיָה רוֹדֵף אַחַר חֲבֵרוֹ לְהָרְגוֹ אוֹ לִדְבַר עֲבֵרָה וְשָׁבַר אֶת הַכֵּלִים בֵּין שֶׁל נִרְדָּף בֵּין שֶׁל כָּל אָדָם. פָּטוּר מִן הַתַּשְׁלוּמִין מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְחַיֵּב בְּנַפְשׁוֹ. שֶׁכֵּיוָן שֶׁרָדַף הִתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה:

13 יג

נִרְדָּף שֶׁשָּׁבַר כֵּלִים שֶׁל רוֹדֵף פָּטוּר. לֹא יְהֵא מָמוֹנוֹ חָבִיב מִגּוּפוֹ. וְאִם שָׁבַר כֵּלִים אֲחֵרִים חַיָּב. שֶׁהַמַּצִּיל עַצְמוֹ בְּמָמוֹן חֲבֵרוֹ חַיָּב:

14 יד

מִי שֶׁרָדַף אַחַר הָרוֹדֵף לְהוֹשִׁיעַ הַנִּרְדָּף וְשָׁבַר אֶת הַכֵּלִים בֵּין שֶׁל רוֹדֵף בֵּין שֶׁל כָּל אָדָם פָּטוּר. וְלֹא מִן הַדִּין אֶלָּא תַּקָּנָה הִיא שֶׁלֹּא יִמָּנַע מִלְּהַצִּיל אוֹ יִתְמַהְמֵהַּ וִיעַיֵּן בְּעֵת שֶׁיִּרְדֹּף:

15 טו

סְפִינָה שֶׁחִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר מִכֹּבֶד הַמַּשּׂוֹי. וְעָמַד אֶחָד מֵהֶן וְהֵקֵל מִמַּשָּׂאָהּ וְהִשְׁלִיךְ בַּיָּם פָּטוּר. שֶׁהַמַּשָּׂא שֶׁבָּהּ כְּמוֹ רוֹדֵף אַחֲרֵיהֶם לְהָרְגָם וּמִצְוָה רַבָּה עָשָׂה שֶׁהִשְׁלִיךְ וְהוֹשִׁיעָם: סְלִיקוּ לְהוּ הִלְכוֹת חוֹבֵל וּמַזִּיק בְּסַ''ד