Chapter 12י״ב
1 א

הָאַחִין אוֹ הַשֻּׁתָּפִין שֶׁבָּאוּ לַחֲלֹק אֶת הַשָּׂדֶה וְלִטּל כָּל אֶחָד חֶלְקוֹ. אִם הָיְתָה כֻּלָּהּ שָׁוָה וְאֵין שָׁם מָקוֹם טוֹב וּמָקוֹם רַע אֶלָּא הַכּל אֶחָד חוֹלְקִין לְפִי הַמִּדָּה בִּלְבַד. וְאִם אָמַר אֶחָד מֵהֶם תְּנוּ לִי חֶלְקִי מִצַּד זֶה כְּדֵי שֶׁיְּהֵא סָמוּךְ לְשָׂדֶה אַחֵר שֶׁלִּי וְיִהְיֶה הַכּל שָׂדֶה אַחַת שׁוֹמְעִין לוֹ וְכוֹפֶה אוֹתוֹ עַל זֶה שֶׁעִכּוּב בְּדָבָר זֶה מִדַּת סְדוֹם הִיא. אֲבָל אִם הָיָה חֵלֶק אֶחָד מִמֶּנָּה טוֹב אוֹ קָרוֹב לַנָּהָר יוֹתֵר אוֹ קָרוֹב לַדֶּרֶךְ וְשָׁמוּ אוֹתָהּ הַיָּפֶה כְּנֶגֶד הָרַע וְאָמַר תְּנוּ לִי בְּשׁוּמָא שֶׁלִּי מִצַּד זֶה אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ אֶלָּא נוֹטֵל בְּגוֹרָל. אָמַר לָהֶם תְּנוּ לִי (בְּשׁוּמָא שֶׁלִּי מִצַּד זֶה) חֲצִי מִדָּתָהּ מִן הַצַּד הָרַע בְּלֹא שׁוּמָא וְטל אַתָּה מִן הַצַּד הַטּוֹב כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה חֶלְקִי סָמוּךְ לַשָּׂדֶה שֶׁלִּי. הוֹרוּ מִקְצָת הַגְּאוֹנִים שֶׁשּׁוֹמְעִין לוֹ. וְלָזֶה דַּעְתִּי נוֹטָה וְכֵן רָאוּי לָדוּן:

Brothers or joint owners that came to divide a joint field, that each would take their share - if it was all equally valuable and there was no part that was of greater value than another part (lit: a good place and a bad place) rather it was all [of] one [quality] - they divide it by measurement alone. And if one said "give me my portion from this side so that it will be adjacent to another field of mine and it will all be one [adjoined] field" - he is listened to, and he can force him on this, for blocking of this [type of] matter [of benefit to one with no harm to another] is the nature of Sodom. But if one portion was better [quality land] or nearer to a river or near the road, and they evaluated the better [portion] relative to the worse [portion]. and he said "give to me according to my estimate from this side [of the field] - he is not listened to - rather he takes according to drawn lots. [If] he said "Give me half its measured size from the inferior side without appraisal and you take from the better side, so that my portion will abut my field, some of the Gaonim instructed that we listen to him [and force the other to agree]. And according to this [ruling] my own mind is inclined [accordingly], and so is fitting to rule.

2 ב

הַבְּכוֹר שֶׁחָלַק נוֹטֵל שְׁנֵי חֲלָקִים שֶׁלּוֹ כְּאֶחָד. אֲבָל הַיָּבָם שֶׁחָלַק עִם אֶחָיו בְּנִכְסֵי הָאָב נוֹטֵל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק אֶחָיו בְּגוֹרָל. אִם עָלוּ בְּמָקוֹם אֶחָד עָלוּ וְאִם עָלוּ בִּשְׁתֵּי מְקוֹמוֹת עָלוּ:

3 ג

אֶרֶץ מְרֻבַּעַת שֶׁהָיָה הַנָּהָר מַקִּיף לָהּ מִזְרָח וְצָפוֹן וְהַדֶּרֶךְ דָּרוֹם וּמַעֲרָב חוֹלְקִין אוֹתָהּ בַּאֲלַכְסוֹן כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ לָזֶה נָהָר וְדֶרֶךְ וְלָזֶה נָהָר וְדֶרֶךְ. וְאִם אָמַר תְּנוּ לִי הַחֵצִי שֶׁמִּצַּד זֶה שֶׁהוּא בְּצַד שָׂדִי שׁוֹמְעִין לוֹ. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר כָּל דָּבָר שֶׁהוּא טוֹב לָזֶה וְאֵין עַל חֲבֵרוֹ הֶפְסֵד כְּלָל כּוֹפִין אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת:

4 ד

אֶחָד מִן הָאַחִין אוֹ מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁמָּכַר חֶלְקוֹ לְאַחֵר מְסַלְּקִין אֶת הַלּוֹקֵחַ וְנוֹתְנִין לוֹ שְׁאָר הָאַחִין אוֹ שְׁאָר הַשֻּׁתָּפִין דָּמִים שֶׁנָּתַן וְהוֹלֵךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּנֵס זָר בֵּינֵיהֶן:

If one of the brothers or partners has sold his share to a stranger, the buyer may lawfully be removed. The other brothers or partners reimburse him and he leaves, so that a stranger might not thrust himself upon them.

5 ה

וְלֹא עוֹד אֶלָּא הַמּוֹכֵר קַרְקַע שֶׁלּוֹ לְאַחֵר יֵשׁ לַחֲבֵרוֹ שֶׁהוּא בְּצַד הַמֵּצַר שֶׁלּוֹ לִתֵּן דָּמִים לַלּוֹקֵחַ וּלְסַלֵּק אוֹתוֹ וְזֶה הַלּוֹקֵחַ הָרָחוֹק כְּאִלּוּ הוּא שָׁלִיחַ שֶׁל בֶּן הַמֵּצַר. בֵּין שֶׁמָּכַר הוּא בֵּין שֶׁמָּכַר שְׁלוּחוֹ בֵּין שֶׁמָּכְרוּ בֵּית דִּין יֵשׁ בּוֹ דִּין בֶּן הַמֵּצַר. אֲפִלּוּ הָיָה הַלּוֹקֵחַ תַּלְמִיד חָכָם וְשָׁכֵן וְקָרוֹב לַמּוֹכֵר וּבֶן הַמֵּצַר עַם הָאָרֶץ רָחוֹק בֶּן הַמֵּצַר קוֹדֵם וּמְסַלֵּק אֶת הַלּוֹקֵחַ. וְדָבָר זֶה מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו יח) "וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב" אָמְרוּ חֲכָמִים הוֹאִיל וְהַמֶּכֶר אֶחָד הוּא טוֹב וְיָשָׁר הוּא שֶׁיִּקְנֶה מָקוֹם זֶה בֶּן הַמֵּצַר יוֹתֵר מִן הָרָחוֹק. הָיוּ בְּנֵי הַמֵּצַר רַבִּים כֻּלָּם זוֹכִים בְּזוֹ הַשָּׂדֶה הַנִּמְכֶּרֶת וְהִיא בֵּינֵיהֶם לְפִי מִנְיָנָם וְנוֹתְנִין מִן הַדָּמִים לַלּוֹקֵחַ. וְהוּא שֶׁבָּאוּ כֻּלָּם בְּפַעַם אַחַת. אֲבָל אִם קָדַם אֶחָד מֵהֶן וְסִלֵּק אֶת הַלּוֹקֵחַ זָכָה בָּהּ לְבַדּוֹ הוֹאִיל וְהוּא בֶּן הַמֵּצַר. וְכֵן אִם בָּאוּ מִקְצָתָן וּמִקְצָתָן בִּמְדִינָה אַחֶרֶת מְסַלְּקִין אוֹתוֹ אֵלּוּ הָעוֹמְדִים כָּאן בִּלְבַד וְהִיא לָהֶן. וְכֵן הַמּוֹכֵר לְאֶחָד מִבְּנֵי הַמֵּצַר אוֹ לְאֶחָד מִן הַשֻּׁתָּפִין שֶׁלּוֹ בְּמַשָּׂא וּמַתָּן אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ שֻׁתָּפוֹ בַּקַּרְקַע זָכָה בָּהּ. וְאֵין שְׁאָר הַשֻּׁתָּפִין אוֹ שְׁאָר בְּנֵי הַמֵּצַר נוֹטְלִין עִמּוֹ:

Furthermore, if a man sold his land to a stranger, his neighbor owning adjoining land has the right to pay the price back to the buyer and evict him; the distant buyer is treated as if he were an agent of the owner of the adjacent field. The law of pre-emption prevails regardless of whether the sale was made by the owner in person or through an agent or by the court. Even if the [new] buyer is a scholar, a neighbor, or a relative to the seller, and the owner of the adjacent field is ignorant and distant, the latter has nevertheless priority and may lawfully evict the buyer. This rule is derived from the biblical expression : "Do what is right and good in the sight of the Lord" (Deuteronomy 6:18). The sages have declared : Since the purchaser can as easily buy a similar field elsewhere, it is good and right that the owner of the adjacent land should buy this place rather than a distant person. (Bava Metzia 108a).

6 ו

הַמּוֹכֵר כָּל נְכָסָיו לְאֶחָד אֵין בַּעַל הַמֵּצַר שֶׁל שָׂדֶה אַחַת מְסַלֵּק אֶת הַלּוֹקֵחַ מֵאוֹתָהּ הַשָּׂדֶה שֶׁהֲרֵי הִיא וְהָאַחֶרֶת קָנָה כְּאֶחָד. וְכֵן הַמּוֹכֵר לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים אוֹ הַלּוֹקֵחַ מִן הָעַכּוּ''ם אֵין בּוֹ דִּין בֶּן הַמֵּצַר:

7 ז

הַמּוֹכֵר לָעַכּוּ''ם מְשַׁמְּתִין אוֹתוֹ עַד שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו כָּל אֹנֶס שֶׁיָּבוֹא מִן הָעַכּוּ''ם עַד שֶׁיִּנְהֹג הָעַכּוּ''ם עִם בֶּן הַמֵּצַר שֶׁלּוֹ בְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל בַּכּל. וְאִם אֲנָסוֹ שֶׁלֹּא כְּדִין יִשְׂרָאֵל מְשַׁלֵּם הַמּוֹכֵר:

8 ח

הַשְּׂכִירוּת אֵין בָּהּ מִשּׁוּם דִּין בֶּן הַמֵּצַר:

9 ט

הַמְמַשְׁכֵּן מָקוֹם וְאַחַר כָּךְ מְכָרוֹ לָזֶה שֶׁהוּא מְמֻשְׁכָּן בְּיָדוֹ אֵין בּוֹ מִשּׁוּם דִּין בֶּן הַמֵּצַר. וְכֵן הַמּוֹכֵר מָקוֹם רָחוֹק כְּדֵי לִגְאל מָקוֹם קָרוֹב. אוֹ שֶׁמָּכַר רַע כְּדֵי לִגְאל יָפֶה בְּדָמָיו. אוֹ שֶׁמָּכַר כְּדֵי לִתֵּן מְנַת הַמֶּלֶךְ. אוֹ שֶׁמָּכַר לִקְבוּרָה אוֹ לִמְזוֹן הָאִשָּׁה אוֹ הַבָּנוֹת אֵין בְּאֶחָד מֵאֵלּוּ דִּין בֶּן הַמֵּצַר אֶלָּא זָכָה הַלּוֹקֵחַ.

If one gave property as a mortgage and then sold it to the mortgagee, the law of pre-emption does not apply. So too, if one sold a distant piece of property that he might redeem one that is close to his home, or if he sold an inferior field that he might redeem a better one for its price, or if he sold land to pay the royal tax or to take care of funeral expenses or for maintenance to wife or daughters, the neighbor's right of pre-emption does not apply to any of these cases, and the buyer acquires title. Why does not the right of pre-emption apply in such cases? Because in all these, the owners are anxious to sell because of urgent need. If you were to apply to them the rule of pre-emption, they would find no buyer, for one would say: "Why should I bother and purchase so that the adjacent landowner may come and evict me? The owners cannot afford to wait until the adjacent landowner will bring money and buy the property.

10 י

(י) וְלָמָּה אֵין בָּהֶן דִּין בֶּן הַמֵּצַר. שֶׁכָּל אֵלּוּ טְרוּדִין הֵן לִמְכֹּר וּמִשּׁוּם צֹרֶךְ גָּדוֹל מוֹכְרִין וְאִם תֹּאמַר יֵשׁ בָּהֶן דִּין בֶּן הַמֵּצַר לֹא יִמְצְאוּ לוֹקֵחַ שֶׁהֲרֵי אוֹמֵר לָמָּה אֶטְרַח וְאֶקַּח כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא זֶה וִיסַלֵּק אוֹתִי וְאֵין הַבְּעָלִים יְכוֹלִין לְהַמְתִּין עַד שֶׁיָּבִיא בַּעַל הַמֵּצַר מָעוֹת וְיִקְנֶה:

11 יא

הֲרֵי שֶׁטָּעַן הַלּוֹקֵחַ וְאָמַר מִפְּנֵי הַמַּס וְכַיּוֹצֵא בּוֹ מָכַר לוֹ הַמּוֹכֵר וּבַעַל הַמֵּצַר אוֹמֵר שֶׁקֶר אַתָּה טוֹעֵן לְבַטֵּל זְכוּתִי. עַל בַּעַל הַמֵּצַר לְהָבִיא רְאָיָה וְאַחַר כָּךְ יוֹצִיא מִיַּד הַלּוֹקֵחַ. וְאִם לֹא הֵבִיא רְאָיָה יִשָּׁבַע הַלּוֹקֵחַ הֶסֵּת:

12 יב

אֲפִלּוּ הָיָה שָׁם בַּדָּבָר סָפֵק אֵין הַלּוֹקֵחַ מִסְתַּלֵּק אֶלָּא בִּרְאָיָה בְּרוּרָה שֶׁהֵבִיא בַּעַל הַמֵּצַר. לְפִיכָךְ אִם טָעַן הַלּוֹקֵחַ וְאָמַר גַּזְלָן אַתָּה לְשָׂדֶה זוֹ אָרִיס אַתָּה לְשָׂדֶה זוֹ אוֹ שׂוֹכֵר אוֹ מְמַשְׁכֵּן צָרִיךְ בַּעַל הַמֵּצַר לְהָבִיא רְאָיָה שֶׁהוּא בַּעַל הַמֵּצַר וְשֶׁהַקַּרְקַע זוֹ בְּחֶזְקָתוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

13 יג

הַמּוֹכֵר לִיתוֹמִים קְטַנִּים אֵין בּוֹ דִּין בַּעַל הַמֵּצַר. הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר שֶׁעוֹשִׂין חֶסֶד עִם אֵלּוּ יָתֵר מִבַּעַל הַמֵּצַר:

14 יד

וְכֵן הַמּוֹכֵר לְאִשָּׁה אֵין בּוֹ דִּין בַּעַל הַמֵּצַר מִפְּנֵי שֶׁאֵין דַּרְכָּהּ לִטְרֹחַ תָּמִיד וְלִקְנוֹת הוֹאִיל וְלָקְחָה חֶסֶד הוּא שֶׁתַּעֲמֹד הַקַּרְקַע בְּיָדָהּ:

15 טו

מָכַר לְטֻמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוּס בַּעַל הַמֵּצַר יָכוֹל לְסַלְּקָן מִפְּנֵי שֶׁהֵן סָפֵק אִשָּׁה:

16 טז

הָיְתָה הַקַּרְקַע שֶׁל אֶחָד מֵהֶן וְהַבִּנְיָן אוֹ הָאִילָנוֹת שֶׁל אֶחָד אִם יֵשׁ לְבַעַל הַבִּנְיָן אוֹ לְבַעַל הָאִילָנוֹת זְכוּת בַּקַּרְקַע כָּל אֶחָד מֵהֶן בֶּן הַמֵּצַר שֶׁל חֲבֵרוֹ. לְפִיכָךְ אִם מָכַר אֶחָד מֵהֶן חֶלְקוֹ חֲבֵרוֹ מְסַלֵּק הַלּוֹקֵחַ. אֲבָל אִם אֵין לְבַעַל הָאִילָנוֹת אוֹ לְבַעַל הַבִּנְיָן זְכוּת בַּקַּרְקַע אֶלָּא כָּל זְמַן שֶׁיִּרְצֶה אוֹמֵר לוֹ עֲקֹר אִילָנְךָ אוֹ הֲרֹס בִּנְיָנְךָ וּמָכַר בַּעַל הַשָּׂדֶה זָכָה הַלּוֹקֵחַ וְאֵין בַּעַל הָאִילָנוֹת אוֹ בַּעַל הַבִּנְיָן מְסַלֵּק אוֹתוֹ. וְאִם מָכַר בַּעַל הַבִּנְיָן אוֹ בַּעַל הָאִילָן הֲרֵי בַּעַל הַקַּרְקַע מְסַלֵּק אוֹתוֹ:

17 יז

הָיָה מַפְסִיק בֵּינוֹ וּבֵין מֵצַר שֶׁל חֲבֵרוֹ רְכַב דְּקָלִים אוֹ בִּנְיָן גָּבוֹהַּ וְחָזָק אוֹ גּוּמָא וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן רוֹאִין אִם יָכוֹל לְהַכְנִיס אֲפִלּוּ תֶּלֶם אֶחָד בְּתוֹךְ הַדָּבָר הַמַּפְסִיק עַד שֶׁיִּתְעָרְבוּ שְׁתֵּי הַשָּׂדוֹת הֲרֵי זֶה בֶּן מֵצַר שֶׁלּוֹ וּמְסַלֵּק הַלּוֹקֵחַ. וְאִם לָאו אֵינוֹ מְסַלֵּק הַלּוֹקֵחַ: