Mishneh Torah, Negative Mitzvot
1 א

מצוה ראשונה ממצוות לא תעשה, שלא לעלות במחשבה שיש שם אלוה זולתי ה', שנאמר "לא יהיה לך אלוהים אחרים, על פניי" (שמות כ,ב; דברים ה,ו).

The first of the negative precepts is not to entertain the idea that there is any god but the Eternal, as it is said, “Thou shalt have no other gods before me” (Ex. 20:3).

2 ב

שלא לעשות פסל, לא יעשה בידו ולא יעשו לו אחרים, שנאמר "לא תעשה לך פסל" (שמות כ,ג; דברים ה,ז).

Not to make a graven image; neither to make it oneself not to have it made by others, as it is said, “Thou shalt not make unto thee any graven image” (Ex. 20:4).

3 ג

שלא לעשות עבודה זרה ואפילו לאחרים, שנאמר "ואלוהי מסכה, לא תעשו לכם" (ויקרא יט,ד).

Not to make idols even for others, as it is said, “Thou shalt not make unto thee molten gods” (Ex. 34:17).

4 ד

שלא לעשות צורות לנואי, ואף על פי שאין עובדין אותן, שנאמר "לא תעשון, איתי" (שמות כ,יט).

Not to make any figures for ornament, even if they are not worshipped, as it is said, “Ye shall not make with me (gods of silver….)” (Ex. 20:23).

5 ה

שלא להשתחוות לעבודה זרה, ואף על פי שאין דרך עבודתה בהשתחוויה, שנאמר "לא תשתחווה להם" (שמות כ,ד; דברים ה,ח).

Not to bow down to an idol, even if that be not its mode of worship, as it is said, “Thou shalt not bow down to them” (Ex. 20:5).

6 ו

שלא לעבוד עבודה זרה בדברים שדרכה להיעבד בהם, שנאמר "ולא תעבדם" (שמות כ,ד; שמות כג,כד; דברים ה,ח).

Not to worship an idol in the way in which it is usually worshipped, as it is said, “And thou shalt not serve them” (Ex. 20:5).

7 ז

שלא להעביר למולך, שנאמר "ומזרעך לא תיתן, להעביר למולך" (ויקרא יח,כא).

Not to pass (a child through the fire) to Molech, as it is said, “And thou shalt not give any of thy seed to pass through (the fire) to Molech” (Lev. 18:21).

8 ח

שלא לעשות מעשה אוב, שנאמר "אל תפנו אל האובות" (ויקרא יט,לא).

Not to consult ghosts, as it is said, “Turn ye not unto the ghosts” (Lev. 19:31).

9 ט

שלא לעשות מעשה יידעוני, שנאמר "ואל היידעונים" (ויקרא יט,לא).

Not to resort to familiar spirits as it is said, “…. nor to familiar spirits” (ibid.).

10 י

שלא לפנות אחר עבודה זרה, שנאמר (ויקרא יט, ד): "אל תפנו אל האלילים".

Not to turn to idolatry, as it is said, “Turn ye not unto idols” (Lev. 19:4).

11 יא

שלא להקים מצבה, שנאמר "ולא תקים לך, מצבה" (דברים טז,כב).

Not to set up a pillar (for worship), as it is said, “Neither shalt thou set thee up a pillar (which the Lord thy God hateth)” (Deut. 16:22).

12 יב

שלא ליתן אבן משכית, שנאמר "ואבן משכית לא תיתנו בארצכם" (ויקרא כו,א).

Not to lay down a figured stone for worship, as it is said, “Neither shall ye put down a figured stone in your land” (Lev. 26:1).

13 יג

שלא ליטע אילן במקדש, שנאמר "לא תיטע לך אשרה, כל עץ" (דברים טז,כא).

Not to plant a tree in the Sanctuary, as it is said, “Thou shalt not plant a grove of any kind of tree (near unto the altar of the Lord, thy God)” (Deut. 16:21).

14 יד

שלא לישבע בעבודה זרה לעובדיה, ולא משביעין אותן בה, שנאמר "ושם אלוהים אחרים לא תזכירו, לא יישמע על פיך" (שמות כג,יג).

Not to swear by an idol, to its worshipers, nor cause them to swear by it, as it is said, “And make no mention of the names of other gods” (Ex. 23:13).

15 טו

שלא להדיח בני ישראל אחר עבודה זרה, שנאמר "לא יישמע על פיך" (שמות כג,יג); זו אזהרה למדיח.

Not to lead the children of Israel*Prohibition 15 refers to seduction of inhabitants of a city or tribe in Israel to idolatry; prohibition 16, to enticement of individual Israelites. astray to idolatry, as it is said, “Neither let it be heard out of thy mouth” (Ex. 23:13). This is a prohibition of seduction to idolatry.

16 טז

שלא להסית אדם מישראל אחר עבודה זרה, שנאמר במסית "ולא יוסיפו לעשות" (דברים יג,יב).

Not to entice an Israelite to idolatry, as it is said, (And all Israel shall hear and fear) and shall do no more any such wickedness….” (Deut. 13:12).

17 יז

שלא לאהוב המסית, שנאמר "לא תאבה לו" (דברים יג,ט).

Not to love the enticer to idolatry, as it is said, “Thou shalt not consent**׳תאבה taken in the sense of “to desire”; “to have an affection for”. to him” (Deut. 13:9).

18 יח

שלא לעזוב השנאה למסית, שנאמר "ולא תשמע אליו" (דברים יג,ט).

Not to give up hating the enticer, as it is said, “Nor hearken unto him” (ibid.).

19 יט

שלא להציל המסית אלא עומד על דמו, שנאמר "לא תחוס עינך עליו" (דברים יג,ט).

Not to save the enticer from capital punishment, but to stand by at his execution, as it is said, “Thine eye shall not pity him” (ibid.).

20 כ

שלא ילמד המוסת זכות על המסית, שנאמר "לא תחמול" (דברים יג,ט).

A person whom he attempted to entice to idolatry shall not urge pleas for the acquittal of the enticer, as it is said, “Neither shalt thou spare” (ibid.).

21 כא

שלא ישתוק המוסת מללמד חובה על המסית, אם ידע לו חובה, שנאמר "ולא תכסה עליו" (דברים יג,ט).

A person whom he attempted to entice shall not refrain from giving evidence of the enticer’s guilt, if he has such evidence, as it is said, “Neither shalt thou conceal him” (ibid.).

22 כב

שלא ליהנות בציפויי נעבד, שנאמר "לא תחמוד כסף וזהב עליהם" (דברים ז,כה).

Not to use the ornament (cover) of any object of idolatrous worship, as it is said, “Thou shalt not covet the silver or gold that is on them” (Deut. 7:25).

23 כג

שלא לבנות עיר הנידחת לכמות שהייתה, שנאמר "לא תיבנה עוד" (דברים יג,יז).

Not to rebuild a city that has been led astray to idolatry, as it is said, “…. it shall not be built again” (Deut. 13:17).

24 כד

שלא ליהנות בממון עיר הנידחת, שנאמר "ולא ידבק בידך מאומה, מן החרם" (דברים יג,יח).

Not to make use of the property of a city that has been so led astray, as it is said, “And there shall cleave naught (of the accursed thing) to thine hand” (Deut. 13:18; authorized English version: 13:17).

25 כה

שלא ליהנות בעבודה זרה, ובכל משמשיה ובתקרובת שלה וביין שנתנסך לה, שנאמר "ולא תביא תועבה אל ביתך" (דברים ז,כו).

Not to make use of an idol, or its accessory objects, or its offerings, or its libations, as it is said, “Neither shalt thou bring an abomination into thy house” (Deut. 7:26).

26 כו

שלא להתנבא בשמה, שנאמר "ואשר ידבר, בשם אלוהים אחרים" (דברים יח,כ).

Not to prophesy in its name, as it is said, “…. or he that shall speak in the name of other gods (even that prophet shall die)” (ibid. 18:20).

27 כז

שלא להתנבא בשקר, שנאמר "אשר יזיד לדבר דבר בשמי, את אשר לא ציוויתיו" (דברים יח,כ).

Not to prophesy falsely, as it is said, “(But the prophet) who shall presume to speak a word in my name which I have not commanded him” (ibid. 18:20).

28 כח

שלא לשמוע למתנבא בשם עבודה זרה, שנאמר "לא תשמע, אל דברי הנביא" (דברים יג,ד).

Not to hearken to one who prophesies in the name of an idol, as it is said, “Thou shalt not hearken unto the words of that prophet” (Deut. 13:4).

29 כט

שלא נימנע מהריגת נביא השקר ולא נירא ממנו, שנאמר "לא תגור ממנו" (דברים יח,כב).

Not to refrain from putting a false prophet to death, nor be in fear of him, as it is said, “Thou shalt not be afraid of him” (Deut. 18:22).

30 ל

שלא ללכת בחוקות עובדי עבודה זרה ולא במנהגותם, שנאמר "ולא תלכו בחוקות הגוי" (ויקרא כ,כג).

Not to adopt the institutions of idolaters nor their customs, as it is said, “And ye shall not walk in the manners of the nation (which I am casting out before you) (Lev. 20:23).

31 לא

שלא לקסום, שנאמר "לא יימצא בך . . . קוסם קסמים" (דברים יח,י).

Not to practice divination, as it is said, “There shall not be found among you…. any one that useth divination” (Deut. 18:10).

32 לב

שלא לעונן, שנאמר "לא תעוננו" (ויקרא יט,כו).

Not to observe times*Or “Not to practice soothsaying”. (as favourable or the reverse), as it is said, “…. nor observe times” (Lev. 19:26).

33 לג

שלא לנחש, שנאמר "לא תנחשו" (ויקרא יט,כו).

Not to practise enchantments, as it is said, “Neither shall ye use enchantments” (ibid. 19:26).

34 לד

שלא לכשף, שנאמר "לא יימצא בך . . . ומכשף" (דברים יח,י).

Not to practise witchcraft, as it is said, “There shall not be found among you…. a wizard” (Deut. 18:10).

35 לה

שלא לחבור חבר, שנאמר "וחובר, חבר" (דברים יח,יא).

Not to practise the art of the charmer, as it is said, “…. or a charmer” (Deut. 18:11).

36 לו

שלא לשאול באוב, שנאמר "ושואל אוב" (דברים יח,יא).

Not to consult ghosts, as it is said, “Or a consulter of ghosts” (ibid.).

37 לז

שלא לשאול ביידעוני, שנאמר "ושואל אוב ויידעוני" (דברים יח,יא).

Not to consult a familar spirit, as it is said, “…. or a familiar spirit” (ibid.).

38 לח

שלא לשאול בחלום מן המתים, שנאמר "ודורש אל המתים" (דברים יח,יא).

Not to enquire of the dead in a dream (necromancy), as it is said, “Or a necromancer” (ibid.).

39 לט

שלא תעדה אישה עדי איש, שנאמר "לא יהיה כלי גבר על אישה" (דברים כב,ה).

That a woman shall not wear the attire of a man, as it is said, “The woman shall not wear that which pertaineth to a man” (Deut. 22:5).

40 מ

שלא יעדה איש עדי אישה, שנאמר "ולא ילבש גבר שמלת אישה" (דברים כב,ה), מפני שזה היה מנהג עובדי עבודה זרה וכן מפורש בספרי עבודתה.

That a man shall not wear the attire of a woman, as it is said, “Neither shall a man put on a woman’s garment” (ibid.); for this was the custom of idolaters, as is explained in books treating of idolatrous worship.

41 מא

שלא לכתוב בגוף כעובדי עבודה זרה, שנאמר "וכתובת קעקע, לא תיתנו בכם" (ויקרא יט,כח).

Not to tatoo the body, like the idolaters, as it is said, “…. nor shall ye print any marks upon you” (Lev. 19:28).

42 מב

שלא ללבוש שעטנז כמו שלובשין כומרי עבודה זרה, שנאמר "לא תלבש שעטנז" (דברים כב,יא).

Not to wear garments made of wool and linen, such as the idolatrous priests wear, as it is said, “Thou shalt not wear a garment of diverse sorts….” (Deut. 22:11).

43 מג

שלא להקיף פיאת ראש ככומרי עבודה זרה, שנאמר "ולא תקיפו, פאת ראשכם" (ראה ויקרא יט,כז).

Not to round the corners of the head, as the idolatrous priests do, as it is said, “Ye shall not round the corner of your head” (Lev. 19:27).

44 מד

שלא להשחית כל הזקן כעובדי עבודה זרה, שנאמר "ולא תשחית, את פאת זקנך" (ויקרא יט,כז).

Not to remove the entire beard, like the idolaters, as it is said, “Neither shalt thou mar the corners of the beard” (ibid.).

45 מה

שלא להתגודד כעובדי עבודה זרה, שנאמר "לא תתגודדו" (דברים יד,א); וגדידה ושריטה אחת היא.

Not to cut oneself, like the idolaters, as it is said, “Ye shall not cut yourselves” (Deut. 14:1). “Cutting oneself” (Deut. 14:1) and “Making incisions in the flesh” (Lev. 19:28) are the same.

46 מו

שלא לשכון בארץ מצריים לעולם, שנאמר "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה, עוד" (דברים יז,טז).

Never to settle in the land of Egypt, as it is said, “Ye shall henceforth return no more that way” (Deut. 17:16).

47 מז

שלא לתור אחר מחשבות הלב וראיית העיניים, שנאמר "ולא תתורו . . ." (במדבר טו,לט).

Not to indulge in wayward thoughts and wanton sights, as it is said, “And that ye seek not after your heart (nor after your eyes)” (Num. 15:39).

48 מח

שלא לכרות ברית לשבעה עממין, שנאמר "לא תכרות להם ברית" (דברים ז,ב).

Not to make a covenant with the seven (Canaanite, idolatrous) nations, as it is said, “Thou shalt make no covenant with them” (Ex. 23:32; Deut. 7:2).

49 מט

שלא להחיות אדם משבעה עממים, שנאמר "לא תחייה, כל נשמה" (דברים כ,טז).

Not to keep alive any individual of these seven nations, as it is said, “…. thou shalt save no soul alive” (Deut. 20:16).

50 נ

שלא לחון על עובדי עבודה זרה, שנאמר "ולא תחונם" (דברים ז,ב).

Not to show favour to idolaters, as it is said, “Nor show them favour” (Deut. 7:2).

51 נא

שלא להושיב עובדי עבודה זרה בארצנו, שנאמר "לא יישבו בארצך" (שמות כג,לג).

Not to settle idolaters in our land, as it is said, “They shall not dwell in thy land” (Ex. 23: 33).

52 נב

שלא להתחתן בעובדי עבודה זרה, שנאמר "ולא תתחתן, בם" (דברים ז,ג).

Not to intermarry with idolaters, as it is said, “Neither shalt thou make marriages with them” (Deut. 7:3).

53 נג

שלא יישא עמוני ומואבי בת ישראל לעולם, שנאמר "לא יבוא עמוני ומואבי, בקהל ה'" (דברים כג,ד).

That an Ammonite or Moabite shall never marry the daughter of an Israelite, as it is said, “An Ammonite or Moabite shall not enter (into the congregation of the Lord)” (Deut. 23:4).

54 נד

שלא להרחיק זרע עשיו מן הקהל אלא עד שלושה דורות, שנאמר "לא תתעב אדומי" (דברים כג,ח).

Not to exclude a descendant of Esau from the community of Israel for three generations, as it is said, “Thou shalt not abhor an Edomite …. (the children that are begotten of them shall enter into the congregation of the Lord in their third generation)” (Deut. 23:8-9).

55 נה

שלא להרחיק מצרי מלבוא בקהל אלא עד שלושה דורות, שנאמר "לא תתעב מצרי" (דברים כג,ח).

Not to exclude an Egyptian from the community of Israel for three generations, as it is said, “Thou shalt not abhor an Egyptian….” (Deut. 23:8-9).

56 נו

שלא לקרוא שלום לעמון ומואב בתחילה בשעת מלחמה כשאר גויים, שנאמר "לא תדרוש שלומם, וטובתם" (דברים כג,ז).

Not to offer peace to the Ammonites and Moabites before waging war on them, as should be done to other nations, as it is said, “Thou shalt not seek their peace and prosperity (all thy days for ever)” (Deut. 23:7; Authorized English version: 23:6).

57 נז

שלא להשחית אילני מאכל, וכן כל שיש בו השחתה אסור, שנאמר "לא תשחית את עצה" (דברים כ,יט).

Not to destroy fruit-trees (wantonly or in warfare), nor may anything else be (wantonly) destroyed, as it is said, “Thou shalt not destroy the tree thereof” (Deut. 20:19-20).

58 נח

שלא ייראו אנשי המלחמה ולא יפחדו מאויביהם בשעת מלחמה, שנאמר "לא תערוץ, מפניהם" (דברים ז,כא), "לא, תיראום" (דברים ג,כב).

That those engaged in warfare shall not fear their enemies nor be panic-stricken by them during the battle, as it is said, “….do not tremble, nor be ye terrified because of them” (Deut. 3:22; 7:21; 20:3).

59 נט

שלא יסור מליבנו מעשה עמלק הרע שעשה לנו, שנאמר "לא, תשכח" (דברים כה,יט).

That the evil done to us by Amalek shall not depart from our minds, as it is said, “Thou shalt not forget” (Deut. 25:19).

60 ס

שאנו מוזהרין על ברכת השם, שנאמר "אלוהים, לא תקלל" (שמות כב,כז), ונאמר בעונש "ונוקב שם ה' מות יומת" (ויקרא כד,טז). .וזה הכלל: .כל שענש עליו הכתוב כרת או מיתת בית דין, הרי זו מצות לא תעשה--חוץ ממילה ופסח, שהן בכרת והן מצוות עשה.

(We are charged) not to blaspheme, as it is said, “Thou shalt not revile God” (Ex. 22:27); and in regard to the penalty, it is said, “And he that blasphemeth the name of the Lord shall surely be put to death” (Lev. 24:16). The general principle is that wherever the Scripture prescribes the penalty of excision or a judicial sentence of capital punishment, the offence is the violation of a prohibition. The only exceptions are Circumcision and the Passover, which are affirmative precepts, while their neglect involves the penalty of excision.

61 סא

שלא לעבור על שבועת ביטוי, שנאמר "וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר" (ויקרא יט, יב)

Not to violate an oath (even when it only accompanies the statement of what one intends to do), as it is said, “Ye shall not swear by My name falsely” (Lev. 19:12).

62 סב

שלא ישבע לשוא, שנאמר "לֹא תִשָּׂא אֶת שָׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא" (שמות כ, ו; דברים ה, י).

Not to swear needlessly, as it is said, “Thou shalt not take the name of the Lord, thy God, in vain” (Ex. 20:7).

63 סג

שלא לחלל את שם הקדוש ברוך הוא, שנאמר "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי" (ויקרא כב, לב).

Not to profane the name of the Holy One, blessed be He, as it is said, “Ye shall not profane My holy name” (Lev. 22:32).

64 סד

שלא לנסות את דבר ה', שנאמר "לֹא תְנַסּוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם" (דברים ו, טז).

Not to put the word of God to the test, as it is said, “Ye shall not tempt the Lord, your God” (Deut. 6:16).

65 סה

שלא לאבד בית המקדש, או בתי כנסייות, או בתי מדרשות; וכן אין מוחקין את השמות המוקדשין, ואין מאבדין כתבי הקודש, שנאמר "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן" (דברים יב, ב), "לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה' אֱלֹהֵיכֶם" (שם, ד).

Not to destroy aught of the Sanctuary, of synagogues, or of houses of study, nor erase the holy names (of God); nor may sacred scriptures be destroyed, as it is said, “Ye shall utterly destroy (all the places wherein the nations…. served their gods) …. and burn their groves…. ye shall not do so unto the Lord your God” (Deut. 12:2-4).

66 סו

שלא ילין הצלוב על העץ, שנאמר "לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ" (דברים כא, כג).

That the dead body of an executed criminal shall not remain hanging on the tree over night, as it is said, “Thou shalt not suffer his corpse to remain (over night)” (Deut. 21:23).

67 סז

שלא להשבית שמירה סביב למקדש, שנאמר "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי" (ויקרא יח, ל).

Not to allow the Sanctuary to remain unwatched, as it is said, “And ye shall keep the charge of the Sanctuary” (Num. 18:5).

68 סח

שלא יכנס כהן להיכל בכל עת, שנאמר "וְאַל יָבֹא בְּכָל עֵת אֶל הַקֹדֶשׁ" (ויקרא טז, ב).

That the priest shall not enter the Sanctuary at all times*But only when he is to perform service there., as it is said, “(Speak to Aaron thy brother) that he come not at all times into the holy place” (Lev. 16:2).

69 סט

שלא יכנס בעל מום מן המזבח ולפנים, שנאמר "אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא" (ויקרא כא, כג).

That a person with a physical blemish shall not enter the Sanctuary further than the altar, as it is said, “…. only he shall not go in unto the veil (nor come nigh unto the altar)” (Lev. 21:23).

70 ע

שלא יעבוד בעל מום, שנאמר "אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם" (ויקרא כא, יז).

That a person with a physical blemish shall not serve (in the Sanctuary), as it is said, “Whoever that hath any blemish, shall not approach (to offer the bread of his God)” (Lev. 21:17).

71 עא

שלא יעבוד בעל מום עובר, שנאמר "כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרַב" (ויקרא כא, יח).

That a priest, with a temporary blemish, shall not serve there, as it is said, “No man, in whom there is a blemish, shall draw nigh (to offer the fire-offerings of the Lord)” (Lev. 21:21).

72 עב

שלא יתעסקו הלויים בעבודת הכהנים ולא הכהנים בעבודת הלויים, שנאמר "אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרְבוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם" (במדבר יח, ג).

That the Levites shall not occupy themselves with the service that belongs to the priests, nor the priests, with that belonging to the Levites, as it is said, “…. only they shall not come nigh the vessels of the Sanctuary and the altar, that neither they nor ye die” (Num. 18:3).

73 עג

שלא יכנס למקדש ולא יורה בתורה שתוי יין, שנאמר "יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ בְּבוֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד" (ויקרא י, ט) ונאמר "וּלְהוֹרוֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא י, יא).

That an intoxicated person shall not enter the Sanctuary, nor give decisions in matters of the Law, as it is said, “Do not drink wine nor strong drink…. when ye go into the Tabernacle…. and that ye may teach the children of Israel” (Lev. 10:9-11).

74 עד

שלא יעבוד הזר במקדש, שנאמר "וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם" (במדבר יח, ד).

That one, not a descendant of Aaron in the male line, shall not serve (in the Sanctuary), as it is said, “And a stranger shall not come nigh unto you” (Num. 18:4-7).

75 עה

שלא יעבוד כהן טמא, שנאמר "וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל" (ויקרא כב, ב).

That a priest who is unclean shall not serve (in the Sanctuary), as it is said, “(Speak unto Aaron and his sons) that they separate themselves from the holy things of the children of Israel….” (Lev. 22:2-3).

76 עו

שלא יעבוד כהן טבול יום עד שיעריב שמשו, שנאמר "וְלֹא יְחַלְּלוּ" (ויקרא כא, ו).

That a priest who had had an immersion during the day (to cleanse him from his uncleanness) shall not serve in the Sanctuary till after sunset, as it is said, “…. and they shall not profane the name of their God” (Lev. 21:6).**The permission to serve after sunset can be inferred from Lev. 22:7: “And when the sun is down, he shall be clean, and shall afterwards eat of the holy things, because it is his food.” The prohibition is implied in Lev. 21:6, as above.

77 עז

שלא יכנס טמא לעזרה, שנאמר "וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם" (במדבר ה, ג); זה מחנה שכינה.

That a priest who is unclean shall not enter the courtyard (of the Sanctuary), as it is said, “That they defile not their Camps (in the midst whereof I dwell)” (Num. 5:2-3). This refers to the Camp of the Schechinah (the precincts of the Sanctuary).

78 עח

שלא יכנס טמא למחנה לויה שכנגדו לדורות הר הבית, שנאמר "לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה" (דברים כג, יא); זה מחנה לויה.

That anyone who is unclean shall not enter the Camp of the Levites, and corresponding to it, in subsequent generations was the Temple mount, as it is said, “…. he shall not come within the camp” (Deut. 23:11).

79 עט

שלא לבנות אבני מזבח גזית, שנאמר "לֹא תִבְנֶה אֶתְהֶן גָּזִית" (שמות כ, כא).

Not to build an altar of hewn stone, as it is said, “Thou shalt not build it of hewn stone” (Ex. 20:25).

80 פ

שלא לפסוע על המזבח, שנאמר "וְלֹא תַעֲלֶה בְּמַעֲלוֹת עַל מִזְבְּחִי" (שמות כ, כב).

Not to mount the altar by steps, as it is said, “Neither shalt thou go up by steps unto mine altar” (Ex. 20:26).

81 פא

שלא לכבות אש המזבח, שנאמר "אש, תמיד תוקד על המזבח--לא תכבה" (ויקרא ו,ו).

Not to extinguish the fire on the altar, as it is said, “Fire shall ever be burning upon the altar, it shall never go out” (Lev. 6:6).

82 פב

שלא להקטיר ולהקריב במזבח הזהב, שנאמר "לא תעלו עליו קטורת זרה" (שמות ל,ט).

Not to offer (strange) incense nor any sacrifice upon the golden altar, as it is said, “Ye shall offer no strange incense thereon (nor burnt sacrifice)….” (Ex. 30:9).

83 פג

שלא לעשות במתכונת שמן המשחה, שנאמר "ובמתכונתו, לא תעשו" (שמות ל,לב).

Not to compound oil (for lay use) after the formula of the anointing oil (Ex. 30:23-24), as it is said, “Neither shall ye make aught like it, after the composition thereof” (Ex. 30:32).

84 פד

שלא לסוך בשמן המשחה זר, שנאמר "על בשר אדם, לא ייסך" (שמות ל,לב).

Not to anoint a stranger with the anointing oil, as it is said, “Upon man’s flesh shall it not be poured” (Ex. 30:32).

85 פה

שלא לעשות במתכונת הקטורת, שנאמר "ובמתכונתה, לא תעשו" (ראה שמות ל,לז).

Not to compound aught after the formula of the incense, as it is said, “…. ye shall not make unto yourselves according to the composition thereof” (Ex. 30:37).

86 פו

שלא להוציא בדי הארון, שנאמר "לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ" (שמות כה, טו).

Not to remove the staves from the Ark, as it is said, “…. they shall not be taken from it” (Ex. 25:15).

87 פז

שלא ייזח החושן מעל האיפוד, שנאמר "ולא ייזח החושן, מעל האיפוד" (שמות כח,כח; שמות לט,כא).

That the breastplate shall not be loosened from the ephod, as it is said, “That the breastplate be not loosed from the ephod” (Ex. 28:28).

88 פח

שלא ייקרע המעיל, שנאמר "כפי תחרא יהיה לו--לא ייקרע" (שמות כח,לב).

Not to tear the High Priest’s robe, as it is said, “(it shall have a binding of woven work round about the hole of it)…. that it be not rent” (Ex. 28:32).

89 פט

שלא להעלות קודשים בחוץ, שנאמר "הישמר לך, פן תעלה עולותיך" (דברים יב,יג).

Not to offer up sacrifices outside (the Sanctuary), as it is said, “Take heed to thyself that thou offer not thy burnt-offerings (in any place)” (Deut. 12:13).

90 צ

שלא לשחוט קודשים בחוץ, שנאמר "איש . . . אשר ישחט שור או כשב" (ויקרא יז,ג) "ואל פתח אוהל מועד, לא הביאו . . . ונכרת" (ויקרא יז,ד).

Not to slaughter beasts set apart for sacrifices outside (the Sanctuary), as it is said, “What man soever there be…. who killeth an ox or lamb…. and bringeth it not unto the door of the tabernacle of the congregation…. (that man) shall be cut off….” (Lev. 17:3-4).

91 צא

שלא להקדיש בעלי מומין למזבח, שנאמר "כול אשר בו מום, לא תקריבו" (ויקרא כב,כ); זה הוא איסור הקדשו.

Not to sanctify blemished cattle for sacrifice on the altar, as it is said, “Whatsoever hath a blemish, that shall ye not offer” (Lev. 22:20). This text prohibits such beasts being set apart for sacrifice on the altar.

92 צב

שלא לשחוט בעלי מומין לשם קרבן, שנאמר "לא תקריבו אלה, לה'" (ויקרא כב,כב).

Not to slaughter blemished cattle as sacrifices, as it is said, “….ye shall not offer these unto the Lord” (Lev. 22:22).

93 צג

שלא לזרוק דם בעלי מומין לגבי המזבח, שנאמר בבעלי מומין "לא תקריבו לה'" (ויקרא כב,כד); וזה הוא איסור זריקת דמו.

Not to sprinkle the blood of blemished cattle upon the altar, as it is said, “Ye shall not offer unto the Lord” (Lev. 22:24). This refers to the sprinkling of the blood.

94 צד

שלא להקטיר אימורי בעלי מומין, שנאמר "ואישה, לא תיתנו מהם" (ויקרא כב,כב).

Not to burn the limbs of blemished cattle upon the altar, as it is said, “Nor make an offering by fire of them upon the altar” (ibid. 22:22).

95 צה

שלא להקריב בעל מום עובר, שנאמר "לא תזבח לה' אלוהיך שור ושה, אשר יהיה בו מום" (דברים יז,א); זה הוא מום עובר.

Not to offer up a beast that has a temporary blemish, as it is said, “Thou shalt not sacrifice unto the Lord, thy God, a bullock or sheep wherein is a blemish” (Deut. 17:1). This refers to a passing blemish.

96 צו

שלא להקריב בעל מום מיד הגויים, שנאמר "ומיד בן נכר, לא תקריבו" (ויקרא כב,כה).

Not to offer up a blemished beast that comes from non-Israelites, as it is said, “Neither from a stranger’s hand shall ye offer….” (Lev. 22:25).

97 צז

שלא ייתן מום בקודשים, שנאמר "מום לא יהיה בו" (ויקרא כב,כא); כלומר, לא תיתן בו מום.

Not to inflict a blemish on cattle set apart for sacrifice, as it is said, “There shall be no blemish therein” (Lev. 22:21). This means, “Thou shalt not cause a blemish in it.”

98 צח

שלא להקריב שאור או דבש, שנאמר (ויקרא ב, יא): "כִּי כָל שְׂאוֹר וְכָל דְבַשׁ, לֹא תַקְטִירוּ".

Not to offer up leaven or honey, as it is said, “For ye shall burn no leaven, nor any honey” (Lev. 2:11).

99 צט

שלא להקריב תפל, שנאמר "ולא תשבית מלח ברית אלוהיך" (ויקרא ב,יג).

Not to offer up any offering unsalted, as it is said, “Neither shalt thou suffer the salt of the covenant of thy God to be lacking….” (Lev. 2:13).

100 ק

שלא להקריב אתנן ומחיר, שנאמר "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב" (דברים כג,יט).

Not to bring sacrifices out of the hire of a harlot, or price of a dog*This is a euphemism for sodomy. See Deut. 23:18; (Authorized English Version, 23:17)., as it is said, “Thou shall not bring the hire of a whore or the price of a dog (into the house of the Lord, thy God)” (Deut. 23:19).

101 קא

שלא לשחוט אותו ואת בנו, שנאמר "אותו ואת בנו, לא תשחטו ביום אחד" (ויקרא כב,כח).

Not to slaughter an animal and its young on the same day, as it is said, “Ye shall not kill it and its young, both in one day” (Lev. 22:28).

102 קב

שלא ליתן שמן זית במנחת חוטא, שנאמר "לא ישים עליה שמן" (ויקרא ה,יא).

Not to put olive oil in a sin-offering made of flour, as it is said, “He shall put no oil upon it” (Lev. 5:11).

103 קג

שלא ליתן עליה לבונה, שנאמר "ולא ייתן עליה לבונה" (ויקרא ה,יא).

Not to put frankincense on it, as it is said, “Neither shall he put frankincense thereon” (ibid.).

104 קד

שלא ייתן שמן במנחת סוטה, שנאמר "לא ייצוק עליו שמן" (במדבר ה,טו).

Not to put olive oil in the meal-offering of a woman suspected of adultery, as it is said, “He shall pour no oil upon it” (Num. 5:15).

105 קה

שלא ייתן עליו לבונה, שנאמר "ולא ייתן עליו לבונה" (במדבר ה,טו).

Not to put frankincense on it, as it is said, “Nor put frankincense thereon” (ibid. 5:15).

106 קו

שלא להמיר את הקודשים, שנאמר "לא יחליפנו, ולא ימיר אותו" (ויקרא כז,י).

Not to exchange a beast set aside for sacrifice, as it is said, “He shall not alter it nor change it” (Lev. 27:10).

107 קז

שלא לשנות את הקודשים מקרבן לקרבן, שנאמר בבכור "לא יקדיש איש, אותו" (ויקרא כז,כו); כלומר, לא יקדישנו לקרבן אחר.

Not to transfer a beast set apart for sacrifice from one class of sacrifices to another, as it is said concerning the first-born of cattle, “(The firstling of the beasts….) no man shall sanctify it” (Lev. 27:26); that is, no one shall offer it up as another kind of sacrifice.

108 קח

שלא לפדות בכור בהמה טהורה, שנאמר "אך בכור שור . . . לא תפדה" (במדבר יח,יז).

Not to redeem the firstling of a clean beast, as it is said, “But the firstling of an ox…. thou shalt not redeem” (Num. 18:17).

109 קט

שלא למכור מעשר בהמה, שנאמר "לא ייגאל" (ויקרא כז,לג).

Not to sell the tithe of the herd, as it is said, “…. it shall not be redeemed” (Lev. 27:32-33).

110 קי

שלא למכור שדה החרם, שנאמר "לא יימכר" (ויקרא כז,כח).

Not to sell a field devoted to the Lord, as it is said, “No devoted thing…. shall be sold” (Lev. 27:28).

111 קיא

שלא לפדות שדה החרם, שנאמר "לא ייגאל" (ויקרא כז,כח).

Not to redeem a field devoted to the Lord, as it is said, “Nor shall it be redeemed” (ibid.).

112 קיב

שלא יבדיל ראש חטאת העוף, שנאמר "ומלק את ראשו ממול עורפו" (ויקרא ה,ח).

Not to sever completely the head of a fowl, brought as a sin-offering, as it is said, “…. and he shall wring its head from its neck, but shall not divide it asunder” (Lev. 5:8).

113 קיג

שלא לעבוד בקודשים, שנאמר "לא תעבוד בבכור שורך" (דברים טו,יט).

Not to do work with cattle set apart for sacrifice, as it is said, “Thou shalt do no work with the firstling*By extensive interpretation, the rule is applied to all cattle set apart for any sacrifices.*By extensive interpretation, the rule is applied to all cattle set apart for any sacrifices. of thy bullock….” (Deut. 15:19).

114 קיד

שלא לגזוז את הקודשים, שנאמר "ולא תגוז בכור צאנך" (דברים טו,יט).

Not to shear beasts set apart for sacrifice, as it is said, “Nor shear the firstling of thy sheep” (ibid.).

115 קטו

שלא ישחוט הפסח והחמץ קיים, שנאמר "לא תשחט על חמץ, דם זבחי" (שמות לד,כה).

Not to slaughter the Paschal lamb while there is leaven in the home, as it is said, “Thou shalt not offer the blood of my sacrifice with leaven” (Ex. 23:18 and 34:25).

116 קטז

שלא להניח אימורי הפסח עד שיפסלו בלינה, שנאמר "ולא ילין חלב חגי, עד בוקר" (שמות כג,יח).

Not to leave the part of the Paschal lamb that should be burnt on the altar, till the morning, when it will be no longer fit to be burnt, as it is said, “Neither shall the fat of my sacrifice remain until the morning” (Ex. 23:18 and 34:25).

117 קיז

שלא להותיר מבשר הפסח, שנאמר "ולא תותירו ממנו, עד בוקר" (שמות יב,י).

Not to leave any portion of the flesh of the Paschal sacrifice till the morning unconsumed, as it is said, “And ye shall let nothing of it remain….” (Ex. 12:10).

118 קיח

שלא להותיר מחגיגת ארבעה עשר ליום השלישי, שנאמר "ולא ילין מן הבשר" (דברים טז,ד); מפי השמועה למדו שבבשר חגיגת ארבעה עשר הכתוב מדבר, וזה שנאמר "לבוקר" (שם) לבוקרו של יום שני של פסח, שהוא שלישי לשחיטה.

Not to leave any portion of the festival offering, brought on the fourteenth day of Nissan, unto the third day, as it is said, “….neither shall any of the flesh (which thou sacrificest the first day at even) remain all night (unto the morning)” (Deut. 16:4). Traditionally it was learnt, that this verse refers to the festival offering brought on the fourteenth of Nissan, and the phrase ‘unto the morning’ means until the morning of the second day of Passover, which is the third day from that on which it was killed.

119 קיט

שלא להותיר מבשר פסח שני עד בוקר, שנאמר "ולא ישאירו ממנו עד בוקר" (ראה במדבר ט,יב).

Not to leave any flesh of the Paschal lamb, brought on the second Passover, until the morning, as it is said, “They shall leave none of it unto the morning” (Num. 9:12).

120 קכ

שלא להותיר מבשר התודה עד בוקר, שנאמר "ולא תותירו ממנו, עד בוקר" (ראה ויקרא כב,ל); והוא הדין לשאר הקודשים, שאין מניחין אותן לאחר זמן אכילתן.

Not to leave any flesh of the thanksgiving offering until the morning, as it is said, “Ye shall leave none of it until the morrow” (Lev. 22:30). The same rule applies to the flesh or other sacrifices which may not be left over beyond the time appointed for their consumption.

121 קכא

שלא לשבור עצם בפסח, שנאמר (שמות יב, מו): "ועצם לא תשברו בו".

Not to break a bone of the Pachal lamb, as it is said, “…. neither shall ye break a bone thereof” (Ex. 12:46).

122 קכב

שלא לשבור עצם בפסח שני, שנאמר (שמות יב, מו): "ועצם לא תשברו בו".

Not to break a bone of the Paschal lamb brought on the second Passover, as it is said, “Neither shall they break a bone thereof” (Num. 9:12).

123 קכג

שלא להוציא מבשר הפסח מן החבורה, שנאמר "לא תוציא מן הבית" (שמות יב,מו).

Not to take any of the flesh of the Paschal lamb from the company’s place of assembly, as it is said, “Thou shall not carry forth (aught of the flesh) out of the house” (Ex. 12:46).

124 קכד

שלא לעשות שיירי מנחות חמץ, שנאמר "לא תיאפה חמץ, חלקם" (ויקרא ו,י).

Not to allow the remainder of the meal-offerings (eaten by the priests) to become leavened, as it is said, “It shall not be baked with leaven; (I have given it as) their portion” (Lev. 6:10).

125 קכה

שלא לאכול בשר הפסח נא ומבושל, שנאמר "אל תאכלו ממנו נא, ובשל" (שמות יב,ט).

Not to eat the flesh of the Paschal lamb, raw or sodden, as it is said, “Eat not of it, raw nor sodden at all” (Ex. 12:9).

126 קכו

שלא להאכיל בשר הפסח לגר תושב, שנאמר "תושב ושכיר, לא יאכל בו" (שמות יב,מה).

Not to give flesh of the Paschal lamb to a denizen**A non-Israelite who lives in the land of Israel, and keeps the seven Noachide precepts., to eat thereof, as it is said, “A foreigner and a hired servant shall not eat thereof” (Ex. 12:45).

127 קכז

שלא יאכל הערל בשר הפסח, שנאמר "כל ערל, לא יאכל בו" (שמות יב,מח).

That the uncircumcised shall not eat of the flesh of the Paschal lamb, as it is said, “But no uncircumcised person shall eat thereof” (Ex. 12:48).

128 קכח

שלא להאכיל בשר הפסח לישראל שנשתמד, שנאמר "כל בן נכר, לא יאכל בו" (שמות יב,מג); כלומר, ישראל שנלווה לבני נכר ועבד עבודה זרה כמותם לא יאכל בו.

Not to give of the flesh of the Paschal lamb to an Israelite who had become an apostate, as it is said, “There shall no stranger eat thereof” (Ex. 12:43). That is to say, an Israelite, who joined aliens and worshipped like them, shall not eat of it.

129 קכט

שלא יאכל אדם שנטמא קודשים, שנאמר "והנפש אשר תאכל בשר, מזבח השלמים אשר לה', וטומאתו, עליו" (ויקרא ז,כ).

That a person who is unclean shall not eat of things that are holy, as it is said, “But the soul that eateth of the flesh of the sacrifice of peace-offerings…. (having his uncleanness upon him, even that soul shall be cut off from his people)” (Lev. 7:20).

130 קל

שלא לאכול מן הקודשים שנטמאו, שנאמר "והבשר אשר ייגע בכל טמא, לא ייאכל" (ויקרא ז,יט).

Not to eat of holy things that have become unclean, as it is said, “And the flesh that toucheth anything unclean shall not be eaten” (Lev. 7:19).

131 קלא

שלא לאכול נותר, שנאמר "ואוכליו עוונו יישא . . . ונכרתה הנפש ההיא, מעמיה" (ויקרא יט,ח).

Not to eat flesh of a sacrifice that has been left over (beyond the time appointed for its consumption), as it is said, “Any one who eateth it shall bear his iniquity…. and the soul shall be cut off (from his people)” (Lev. 19:8).

132 קלב

שלא לאכול פיגול, שנאמר "המקריב אותו לא ייחשב לו, פיגול יהיה; והנפש האוכלת ממנו, עוונה תישא" (ויקרא ז,יח); והוא בכרת.

Not to eat of sacrifices that are abhorrent (because it was intended to be eaten beyond the appointed time) as it is said, “….(And if any of the flesh of the sacrifice of his peace-offerings be eaten at all*Explained as meaning, “intended to be eaten on the third day”. See Maimonides’ ‘Book of Precepts’ (Prohibition 132). on the third day, it shall not be accepted); neither shall it be imputed unto him that offereth it; it shall be an abomination” (Lev. 7:18). The penalty is excision. (“The soul that eateth of it shall bear his iniquity”) (ibid.).

133 קלג

שלא יאכל זר תרומות, שנאמר "וכל זר, לא יאכל קודש" (ויקרא כב,י).

That a stranger (one who is not a priest, nor the wife of a priest, nor his unmarried daughter) shall not eat of the heave-offering, as it is said, “There shall no stranger eat of the holy thing” (Lev. 22:10).

134 קלד

שלא יאכל אפילו תושב כוהן ושכירו תרומה, שנאמר "תושב כוהן ושכיר, לא יאכל קודש" (ויקרא כב,י).

That even a sojourner with a priest (Hebrew bondman released in the Jubilee year), or his hired servant (Hebrew bondman released after six years of service) shall not eat of the heave-offering, as it is said, “A sojourner of the priest, or an hired servant (shall not eat of the holy thing)” (ibid.).

135 קלה

שלא יאכל ערל תרומה, והוא הדין לשאר קודשים. .ודבר זה לימדו הכתוב מן הפסח בגזירה שווה, ואינו בפירוש מן התורה; ומפי השמועה למדו שאיסור ערל בקודשים מגופי תורה, ואינו מדברי סופרים.

That an uncircumcised person shall not eat of the heave-offering; and the same applies to other holy things. This rule is inferred from the law of the Paschal offering, by similarity of phrase (Ex. 12:44-45 and Lev. 22:10); but it is not explicitly set forth in the Torah. Traditionally it has been learnt that the rule that the uncircumcised must not eat holy things is an essential principle of the Torah and not an enactment of the Scribes.

136 קלו

שלא יאכל כוהן טמא תרומה, שנאמר "איש מזרעך . . . בקודשים לא יאכל" (ראה ויקרא כא,יז; ויקרא כב,ד).

That a priest who is unclean shall not eat of the heave-offering, as it is said, “Anyone of thy seed…. who is a leper or hath an issue…. he shall not eat of the holy things….” (Lev. 22:3-4).

137 קלז

שלא תאכל חללה קודש, לא תרומות ולא חזה ושוק, שנאמר "ובת כוהן--כי תהיה, לאיש זר" (ויקרא כב,יב).

A priest’s daughter who profaned herself shall not eat of holy things, neither of the heave-offering, nor of the breast, nor of the shoulder (of peace-offerings) (Lev. 10:14), as it is said, “If the priest’s daughter also be married unto a stranger**The law applies also to a priest’s daughter who has profaned herself by illicit intercourse., (she may not eat of the heave-offering of the holy things)” (Lev. 22:12).

138 קלח

שלא תיאכל מנחת כוהן, שנאמר "וכל מנחת כוהן כליל תהיה, לא תיאכל" (ויקרא ו,טז).

Not to eat of the meal-offering brought by the priests, as it is said, “And every meal-offering for the priest shall be wholly offered up. It shall not be eaten” (Lev. 6:16).

139 קלט

שלא לאכול בשר חטאות הנעשות בפנים, שנאמר "וכל חטאת אשר יובא מדמה" (ויקרא ו,כג).

Not to eat of the flesh of sin-offerings, the blood of which is brought within the Sanctuary and sprinkled towards the Veil, as it is said, “And no sin-offering, whereof (any of the blood) is brought into the Tabernacle of the congregation…. shall be eaten; it shall be burnt in the fire” (Lev. 6:23).

140 קמ

שלא לאכול פסולי המוקדשין שהוטל בהם מום בכוונה, שנאמר "לא תאכל, כל תועבה" (דברים יד,ג); מפי השמועה למדנו שבפסולי המוקדשין שהוטל בהם מום הכתוב מדבר.

Not to eat the flesh of beasts set apart as sacrifices, that have been rendered unfit to be offered up by deliberately inflicted blemish, as it is said, “Thou shalt not eat any abominable thing” (Deut. 14:3). We learn by tradition that this text refers to sacrificial beasts rendered unfit by the infliction of a blemish.

141 קמא

שלא לאכול מעשר שני של דגן חוץ לירושלים, שנאמר "לא תוכל לאכול בשעריך, מעשר דגנך" (דברים יב,יז).

Not to eat the second tithe of cereals outside Jerusalem, as it is said, “Thou mayest not eat within thy gates the tithe of thy corn” (Deut. 12:17).

142 קמב

שלא לאכול מעשר שני של תירוש חוץ לירושלים, שנאמר "תירושך" (דברים יב,יז).

Not to consume the second tithe of the vintage outside Jerusalem, as it is said, “or of thy wine” (ibid.).

143 קמג

שלא לאכול מעשר שני של יצהר חוץ לירושלים, שנאמר "ויצהרך" (דברים יב,יז).

Not to consume the second tithe of the oil outside Jerusalem, as it is said, “or of thy oil” (ibid.).

144 קמד

שלא לאכול בכור תמים חוץ לירושלים, שנאמר "לא תוכל . . . ובכורות" (דברים יב,יז).

Not to eat of the unblemished firstling outside Jerusalem, as it is said, “or the firstling (of thy herds or of thy flock)” (ibid.).

145 קמה

שלא יאכלו הכוהנים חטאת ואשם חוץ לעזרה, שנאמר "לא תוכל . . . בקרך, וצאנך" (דברים יב,יז); מפי השמועה למדו שלא בא הכתוב אלא לאסור בשר חטאות ואשמות חוץ לעזרה, לפי שכל דבר שייאכל חוץ למקום אכילתו "לא תוכל לאכול בשעריך" (שם) אקרא בו.

That the priests shall not eat the flesh of the sin-offering or trespass-offering outside the Courtyard (of the Sanctuary); since the text “Thou mayest not eat within thy gates” (ibid.) applies to whatever is eaten outside the place appointed for its consumption.

146 קמו

שלא לאכול בשר העולה, שנאמר "לא תוכל . . . נדריך אשר תידור" (דברים יב,יז); כלומר, לא תוכל לאכול נדריך אשר תידור. .וזו היא אזהרה של כל מועל, שלא ייהנה מן הקודשים האסורים ליהנות מהם; ואם נהנה, מעל.

Not to eat the flesh of the burnt-offering, as it is said, (“Thou mayest not (eat within thy gates)…. nor any of thy vows which thou vowest” (ibid.). This is a prohibition applying to every trespasser, not to enjoy any of the holy things. If he does so, he commits a trespass.

147 קמז

שלא לאכול בשר קודשים קלים קודם זריקת דמים, שנאמר "לא תוכל . . . ונדבותיך" (דברים יב,יז); כלומר, לא תוכל לאכול נדבותיך עד שייזרק דמם.

Not to eat of the flesh of the sacrifices that are holy in a minor degree***Such as peace-offerings, consumed by the owners, with the exception of what is burnt on the alter and the priests’ portions., before the blood has been sprinkled (on the altar), as it is said, “Thou mayest not eat…. thy free-will offerings” (Deut. 12:17); that is, thou mayest not eat thy free-will offerings, till the blood has been sprinkled.

148 קמח

שלא יאכל זר בשר קודשי קודשים, שנאמר "וזר לא יאכל, כי קודש הם" (שמות כט,לג).

That one not of the seed of Aaron, shall not eat the flesh of the holy sacrifices****Such as sin-offerings, trespass-offerings., as it is said, “But a stranger shall not eat thereof, because they are holy” (Ex. 29: 33).

149 קמט

שלא יאכל כוהן ביכורים קודם הנחה בעזרה, שנאמר "לא תוכל . . . ותרומת ידך" (דברים יב,יז); אלו הביכורים.

That the priest shall not eat the first-fruits before they are set down in the Courtyard (of the Sanctuary), as it is said, “(Thou mayest not eat within thy gates)…. nor heave-offerings of thy hand” (Deut. 12:17); this refers to first-fruits.

150 קנ

שלא לאכול מעשר שני בטומאה ואפילו בירושלים עד שייפדה, שנאמר "לא ביערתי ממנו בטמא" (דברים כו,יד).

Not to eat the Second Tithe, even in Jerusalem, in a state of uncleanness, until the tithe had been redeemed, as it is said, “Nor have I removed aught thereof while unclean” (Deut. 26:14).

151 קנא

שלא לאכול מעשר שני באנינות, שנאמר "לא אכלתי באוני ממנו" (דברים כו,יד).

Not to eat the Second Tithe, when mourning, as it is said, “I have not eaten thereof in my mourning” (ibid.).

152 קנב

שלא להוציא דמי מעשר שני בשאר דברים שאין בהם אכילה ושתייה, שנאמר "ולא נתתי ממנו, למת" (דברים כו,יד); וכל שהוא חוץ לצורכי הגוף החי, "נתתי ממנו, למת" אקרא בו.

Not to expend the proceeds of the second tithe on anything but food and drink, as it is said, “Nor given aught thereof for the dead”, (ibid.). Anything outside of things necessary for sustenance comes within the class in the phrase “Given for the dead”.

153 קנג

שלא לאכול הטבל; והטבל הוא הדבר שגידוליו מן הארץ החייב בתרומות ומעשרות, שלא הוציאו ממנו תרומת ה': .שנאמר "ולא יחללו, את קודשי בני ישראל--את אשר ירימו, לה'" (ויקרא כב,טו); כלומר, דברים שהם עתידין להרים אותם לה', לא יעשו אותם חול ויאכלו אותם בטבלם.

Not to eat Tevel. Tevel is produce of the soil, from which heave-offering and tithes have to be separated, so-called before this has been done, as it is said, “And they shall not profane the holy things of the children of Israel which they offer to the Lord” (Lev. 22:15). This means that things from which a portion has to be separated to the Lord must not be regarded as secular and eaten before the separation has taken place.

154 קנד

שלא להקדים תרומה לביכורים, ולא מעשר ראשון לתרומה, ולא מעשר שני לראשון, אלא מוציאין על הסדר: .ביכורים תחילה, ואחר כך תרומה גדולה, ואחר כך מעשר ראשון, ואחר כך מעשר שני; שנאמר "מלאתך ודמעך, לא תאחר" (שמות כב,כח), כלומר לא תאחר דבר הראוי להקדימו.

Not to separate from the produce the heave-offerings (given to the priest), before the first-fruits, nor the first tithe before the heave-offering, nor the second tithe before the first tithe (Levites’ dues); but the separation should proceed in the due order; first-fruits at the beginning, then the great heave-offering, then the first tithe, and last the second tithe, as it is said, “Thou shalt not delay the first of thy ripe fruits, and of thy liquors” (Ex. 22:28); that is to say, not to defer the offering which should be brought earlier.

155 קנה

שלא לאחר הנדרים והנדבות שנדר ושנדב, שנאמר "לא תאחר לשלמו" (דברים כג,כב).

Not to delay bringing vowed or free-will*An offering is vowed, when a particular beast has been set apart for sacrifice. A free-will offering is so called when one promised to bring a special kind of sacrifice without setting apart a particular beast. offerings, as it is said, “(When thou shalt vow a vow unto the Lord, thy God) thou shalt not delay to pay it” (Deut. 23:22).

156 קנו

שלא לעלות לחג בלא קרבן, שנאמר "ולא ייראו פניי, ריקם" (שמות כג,טו).

Not to go up to the Sanctuary for the festival without bringing an offering, as it is said, “They shall not appear before Me empty” (Ex. 23:15).

157 קנז

שלא לעבור על דברים שאסר אדם על נפשו, שנאמר "לא יחל, דברו" (במדבר ל,ג).

Not to transgress in matters wherein one has assumed an obligation, as it is said, “….he shall not break his word” (Num. 30:3).

158 קנח

שלא ייקח כוהן זונה, שנאמר "אישה זונה וחללה לא ייקחו" (ויקרא כא,ז).

That a priest shall not take a harlot in marriage, as it is said, “They shall not take a wife that is a harlot” (Lev. 21:7).

159 קנט

שלא ייקח כוהן חללה, שנאמר "וחללה לא ייקחו" (ויקרא כא,ז).

That a priest shall not take a profaned woman in marriage, as it is said, “…. or profaned” (ibid.).

160 קס

שלא ייקח כוהן גרושה, שנאמר "ואישה גרושה מאישה לא ייקחו" (ויקרא כא,ז).

That a priest shall not take a divorced woman in marriage, as it is said, “Neither shall they take a woman, put away from her husband” (ibid.).

161 קסא

שלא ייקח כוהן גדול אלמנה, שנאמר "אלמנה וגרושה וחללה זונה, את אלה לא ייקח" (ויקרא כא,יד).

That the High Priest shall not take a widow in marriage, as it is said, “A widow, or a divorced woman, or profane, or a harlot (these shall he not take)” (Lev. 21:14).

162 קסב

שלא יבעול כוהן גדול אלמנה, ואפילו בלא קידושים, מפני שמחללה, שנאמר "לא יחלל זרעו, בעמיו" (ויקרא כא,טו); הרי הוא מוזהר שלא לחלל כשרה.

That the High Priest shall not cohabit with a widow, even without marriage, because he profanes her, and it is said, “Neither shall he profane his seed among his people” (ibid. 21:15). He is thus prohibited from profaning one who would be eligible to be married to a priest.

163 קסג

שלא ייכנס כוהן למקדש פרוע ראש, שנאמר "ראשיכם אל תפרעו" (ויקרא י,ו).

That a priest shall not enter the Sanctuary with dishevelled hair*So Maimonides explains it in his Sefer-ha-Mitzvoth, Prohibition 163., as it is said, “Let not the hair of your heads be dishevelled” (Lev. 10:6).

164 קסד

שלא ייכנס כוהן למקדש קרוע בגדים, שנאמר "ובגדיכם לא תפרומו" (ויקרא י,ו).

That a priest shall not enter the Sanctuary with torn garments, as it is said, “Neither rend your garments” (ibid. 10:6).

165 קסה

שלא ייצא כוהן מן העזרה בשעת עבודה, שנאמר "ומפתח אוהל מועד לא תצאו" (ויקרא י,ז).

That the priest shall not leave the Courtyard of the Sanctuary, during service, as it is said, “And ye shall not go out from the door of the tent of the congregation, lest ye die” (Lev. 10:7).

166 קסו

שלא ייטמא כוהן הדיוט לשאר מתים, שנאמר "לנפש לא ייטמא בעמיו" (ויקרא כא,א).

That the ordinary priest shall not defile himself by contact with any dead, other than immediate relatives, as it is said, “There shall none be defiled among his people” (Lev. 21:1-3).

167 קסז

שלא ייטמא כוהן גדול ואפילו לקרוביו, שנאמר "לאביו ולאימו, לא ייטמא" (ויקרא כא,יא).

That a High Priest shall not defile himself with any dead, even if they are relatives, as it is said, “Nor defile himself for his father or mother….” (Lev. 21:11).

168 קסח

שלא ייכנס כוהן גדול עם מת, שנאמר "ועל כל נפשות מת, לא יבוא" (ויקרא כא,יא); כך למדו מפי השמועה, שהוא חייב בבל יבוא וחייב בבל ייטמא.

That a High Priest shall not go (under the same roof) with a dead body, as it is said, “Neither shall he go in unto any dead body (nor defile himself)” (ibid. 21:11). It has been learnt by tradition that a priest, who does so, violates the prohibition, “Neither shall he go in….”, and also the prohibition, “He shall not defile himself”.

169 קסט

שלא ייקח כל שבט לוי חלק בארץ, שנאמר "ונחלה לא יהיה לו" (דברים יח,ב).

That none of the tribe of Levi shall take any portion of territory in the land (of Israel), as it is said, (“The priests, the Levites, even all the tribe of Levi) shall have (no portion) nor inheritance (with Israel)” (Deut. 18:1).

170 קע

שלא ייקח כל שבט לוי חלק בביזה בשעת כיבוש הארץ, שנאמר "לא יהיה לכוהנים הלויים . . . חלק ונחלה" (דברים יח,א).

That none of the tribe of Levi shall take any share of the spoil (at the conquest of the Promised Land), as it is said, “The priests, (the Levites) shall have no portion” (ibid.).

171 קעא

שלא לעשות קורחה על מת, שנאמר "לא תשימו קורחה בין עיניכם--למת" (דברים יד,א).

Not to make a bald spot for the dead, as it is said, “Nor make any baldness between your eyes for the dead” (Deut. 14:1).

172 קעב

שלא לאכול בהמה טמאה, שנאמר "אך את זה, לא תאכלו, ממעלי הגרה" (ויקרא יא,ד; דברים יד,ז).

Not to eat the flesh of unclean beasts, as it is said, “Nevertheless, these shall ye not eat of them that chew the cud” or of them that divide the hoof…(Lev. 11:4).

173 קעג

שלא לאכול דג טמא, שנאמר "ושקץ, יהיו לכם; מבשרם לא תאכלו" (ויקרא יא,יא).

Not to eat unclean fish, as it is said, “They shall be an abomination unto you. Ye shall not eat of their flesh” (Lev. 11:11).

174 קעד

שלא לאכול עוף טמא, שנאמר "ואת אלה תשקצו מן העוף, לא ייאכלו" (ויקרא יא,יג).

Not to eat unclean fowl, as it is said, “And these ye shall have in abomination among the fowls; they shall not be eaten” (Lev. 11:13).

175 קעה

שלא לאכול שרץ העוף, שנאמר "כול שרץ העוף, טמא הוא לכם" (דברים יד,יט).

Not to eat of winged insects, as it is said, “And all winged swarming things are unclean to you; (they shall not be eaten)” (Deut. 14:19).

176 קעו

שלא לאכול שרץ הארץ, שנאמר "וכל השרץ, השורץ על הארץ--שקץ הוא, לא ייאכל" (ויקרא יא,מא).

Not to eat of things that creep upon the earth*Maimonides, in the Sefer-Ha-Mitzvoth, says, on the authority of the Sifra, that prohibition 176 refers to vermin that procreate their kind, while prohibition 177 refers to those that do not do so., as it is said, “And every creeping thing that creepeth upon the earth is an abomination; it shall not be eaten” (Lev. 11:41-42).

177 קעז

שלא לאכול רמש הארץ, שנאמר "ולא תטמאו את נפשותיכם, בכל השרץ הרומש על הארץ" (ויקרא יא,מד).

Not to eat any vermin of the earth, as it is said, “Neither shall ye defile yourselves (with any manner of swarming thing that moveth upon the earth)” (Lev. 11:44).

178 קעח

שלא לאכול תולעת הפירות כשתצא לאוויר, שנאמר "לכל השרץ, השורץ על הארץ--לא תאכלום" (ויקרא יא,מב).

Not to eat a worm found in fruit, after it has emerged, as it is said, “Any swarming thing that creepeth (upon the earth)” (Lev. 11:41).

179 קעט

שלא לאכול שרץ המים, שנאמר "אל תשקצו, את נפשותיכם, בכל השרץ" (ויקרא יא,מג).

Not to eat things that swarm in the water, as it is said, “Ye shall not make yourselves abominable with any swarming thing” (Lev. 11:43 and 46).

180 קפ

שלא לאכול מתה, שנאמר "לא תאכלו כל נבילה" (דברים יד,כא).

Not to eat the flesh of a beast that died of itself, as it is said, “Ye shall not eat of any thing that dieth of itself” (Deut. 14:21).

181 קפא

שלא לאכול טריפה, שנאמר "ובשר בשדה טריפה לא תאכלו" (שמות כב,ל).

Not to eat the flesh of a beast that is terefah (lit. torn), as it is said, “Neither shall ye eat flesh that is torn of beasts in the field” (Ex. 22:30).

182 קפב

שלא לאכול אבר מן החי, שנאמר "לא תאכל הנפש, עם הבשר" (דברים יב,כג).

Not to eat a limb removed from a living beast, as it is said, “And thou shalt not eat the life with the flesh” (Deut. 12:23).

183 קפג

שלא לאכול גיד הנשה, שנאמר "על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה" (בראשית לב,לג).

Not to eat the sinew of the thigh-vein which shrank, as it is said, “….the children of Israel eat not of the sinew which shrank” (Gen. 32:33).

184 קפד

שלא לאכול דם, שנאמר "וכל דם, לא תאכלו" (ויקרא ג,יז; ויקרא ז,כו).

Not to eat blood, as it is said, “Ye shall eat no manner of blood” (Lev. 7:26).

185 קפה

שלא לאכול חלב, שנאמר "כל חלב שור וכשב, ועז--לא תאכלו" (ויקרא ז,כג).

Not to eat tallow-fat, as it is said, “Ye shall eat no manner of fat, of ox, or of sheep, or of goat” (Lev. 7:23).

186 קפו

שלא לבשל בשר בחלב, שנאמר "לא תבשל גדי, בחלב אימו" (שמות כג,יט; שמות לד,כו; דברים יד,כא).

Not to boil flesh-meat with milk, as it is said, “Thou shalt not seethe a kid in its mother’s milk” (Ex. 23:19).

187 קפז

שלא לאכול בשר בחלב, שנאמר "לא תבשל גדי, בחלב אימו" פעם שנייה (שמות לד,כו); כך למדו מפי השמועה, שאחד לאיסור בישול ואחד לאיסור אכילה.

Not to eat flesh with milk, as it is said, a second time, “Thou shalt not seethe a kid in its mother’s milk” (Ex. 34:26). It is learnt by tradition that one of these texts (Ex. 23:19) refers to the prohibition of boiling, the other (Ex. 34:26), to the prohibition of eating.

188 קפח

שלא לאכול בשר שור הנסקל, שנאמר "ולא ייאכל את בשרו" (שמות כא,כח).

Not to eat the flesh of an ox that was condemned to be stoned, as it is said, “…. and its flesh shall not be eaten” (Ex. 21:28).

189 קפט

שלא לאכול פת תבואה חדשה קודם הפסח, שנאמר "ולחם . . . לא תאכלו" (ויקרא כג,יד).

Not to eat bread made of new grain before (the Omer of barley has been offered up on the second day of) Passover, as it is said, “And ye shall eat neither bread, nor parched corn, nor fresh ears until the self-same day”**When the Omer meal-offering was offered up with its prescribed sacrifice. (Lev. 23:14).

190 קצ

שלא לאכול קלי מן החדש, שנאמר "וקלי . . . לא תאכלו" (ויקרא כג,יד).

Not to eat roasted grain of the new produce (before that time), as it is said, “Nor parched corn…. shall ye eat….” (ibid.).

191 קצא

שלא לאכול כרמל מתבואה חדשה, שנאמר "וכרמל לא תאכלו" (ויקרא כג,יד).

Not to eat fresh ears of the new grain (before that time), as it is said, “And green ears shall ye not eat (until this self-same day)” (ibid).

192 קצב

שלא לאכול עורלה, שנאמר "שלוש שנים, יהיה לכם ערלים--לא ייאכל" (ויקרא יט,כג).

Not to eat the fruit of a tree for three years from the time it was planted, as it is said, “…. three years shall it be forbidden unto you. It shall not be eaten” (Lev. 19:23).

193 קצג

שלא לאכול כלאי הכרם, שנאמר "פן תקדש, המלאה הזרע אשר תזרע, ותבואת, הכרם" (דברים כב,ט); זה הוא איסור אכילה.

Not to eat the produce of diverse seeds sown in a vineyard, as it is said, “(Thou shalt not sow thy vineyard with diverse seeds); lest the fruit of thy seed which thou hast sown be forfeited, together with the increase of thy vineyard” (Deut. 22:9). This means that the fruit is prohibited to be eaten.

194 קצד

שלא לשתות יין נסך, שנאמר "אשר חלב זבחימו יאכלו, ישתו יין נסיכם" (דברים לב,לח).

Not to drink wine of idolaters, as it is said, “Which did eat the fat of their sacrifices, and drank the wine of their sacrifices” (Deut. 32:38).

195 קצה

שלא לאכול ולשתות דרך זולל וסובא, שנאמר "בננו זה . . . זולל, וסובא" (דברים כא,כ).

Not to eat or drink like a glutton or drunkard, as it is said, “(This our son is stubborn and rebellious….); he is a glutton and a drunkard” (Deut. 21:20).

196 קצו

שלא לאכול ביום הצום, שנאמר "כי כל הנפש אשר לא תעונה" (ויקרא כג,כט).

Not to eat on the Day of the Fast (Day of Atonement), as it is said, “For whatsoever soul it be that shall not be afflicted (in that same day)*The M S. has here incorrectly והאבדתי “and I shall destroy” which is in the next verse and refers to the violation of the prohibition of work on the Day of Atonement. shall be cut off from among his people” (Lev. 23:29).

197 קצז

שלא לאכול חמץ בפסח, שנאמר "לא ייאכל, חמץ" (שמות יג,ג).

Not to eat leavened bread on Passover, as it is said, “There shall no leavened bread be eaten” (Ex. 13:3).

198 קצח

שלא לאכול תערובת חמץ, שנאמר "כל מחמצת, לא תאכלו" (שמות יב,כ).

Not to eat on Passover any food containing leaven, as it is said, “Ye shall eat nothing leavened” (Ex. 12:20).

199 קצט

שלא לאכול חמץ אחר חצות יום ארבעה עשר, שנאמר "לא תאכל עליו חמץ" (דברים טז,ג).

Not to eat leavened bread after mid-day on the fourteenth (of Nissan), as it is said, “Thou shalt eat no leavened bread with it**The previous verse (Deut. 16:2) reads “Thou shalt sacrifice the Paschal offering unto the Lord, thy God”. No leaven must be eaten by the Israelite when the Paschal sacrifice is offered up (Maimonides’ Sefer-Ha-Mitzvoth on this precept).” (Deut. 16:3).

200 ר

שלא ייראה חמץ, שנאמר "לא ייראה לך חמץ" (שמות יג,ז).

That leavened bread shall not be seen (in an Israelite’s home during Passover), as it is said, “And there shall no leavened bread be seen with thee”. (Ex. 13:7).

201 רא

שלא יימצא חמץ, שנאמר "שאור, לא יימצא בבתיכם" (שמות יב,יט).

That no leaven be in the Israelite’s possession (during Passover), as it is said, “…. there shall be no leaven found in your houses” (Ex. 12:19).

202 רב

שלא ישתה הנזיר יין, ולא דבר שנתערב בו יין וטעמו כטעם יין, שנאמר "וכל משרת ענבים" (במדבר ו,ג); ואפילו החמיץ היין או דבר שנתערב בו היין, הרי זה אסור עליו, שנאמר "חומץ יין וחומץ שיכר לא ישתה" (שם).

That a Nazarite shall not drink wine, or anything mixed with wine which tastes like wine, as it is said, “Neither shall he drink any liquor of grapes” (Num. 6:3); and even if the wine or the mixture has turned sour, it is prohibited to him, as it is said, “And he shall drink no vinegar of wine or vinegar of strong drink” (ibid.).

203 רג

שלא יאכל ענבים לחים, שנאמר "וענבים לחים . . . לא יאכל" (במדבר ו,ג).

That he shall not eat fresh grapes, as it is said, “Nor eat moist grapes” (ibid. 6:3).

204 רד

שלא יאכל ענבים יבשים, שנאמר "ויבשים לא יאכל" (במדבר ו,ג).

That he shall not eat dried grapes (raisins), as it is said, “Nor eat dried (grapes)” (ibid.).

205 רה

שלא יאכל חרצנים, שנאמר "מחרצנים . . . לא יאכל" (במדבר ו,ד).

That he shall not eat the kernels***חרצנים and זג are respectively so rendered in the Targum Onkelos, Rashi and the Biur. The Philadelphia version translates the former term as “pressed grapes”, and the latter as “grape-stones”.***חרצנים and זג are respectively so rendered in the Targum Onkelos, Rashi and the Biur. The Philadelphia version translates the former term as “pressed grapes”, and the latter as “grape-stones”. of the grapes, as it is said, “He shall not eat from the kernels” (ibid. 6:4).

206 רו

שלא יאכל זוגין, שנאמר "ועד זג--לא יאכל" (במדבר ו,ד).

That he shall not eat of the skins of the grapes, as it is said, “He shall not eat…. even to the husk” (ibid. 6:4).

207 רז

שלא ייטמא הנזיר למת, שנאמר "לאביו ולאימו . . . לא ייטמא להם, במותם" (במדבר ו,ז).

That a Nazarite shall not defile himself for any dead person, as it is said, “He shall not make himself unclean for his father, or for his mother…. when they die” (ibid. 6:7).

208 רח

שלא ייכנס באוהל המת, שנאמר "על נפש מת, לא יבוא" (במדבר ו,ו).

That he shall not enter any covered structure where there is a dead body, as it is said, “…. he shall not come near to a dead body” (ibid. 6:6).

209 רט

שלא יגלח הנזיר, שנאמר "תער לא יעבור על ראשו" (במדבר ו,ה).

That the Nazarite shall not cut his hair, as it is said, “…. no razor shall come upon his head” (ibid. 6:5).

210 רי

שלא לקצור כל השדה, שנאמר "לא תכלה פאת שדך בקוצרך" (ויקרא כג,כב).

Not to reap the entire field, as it is said, “…. thou shalt not wholly reap the corner of thy field” (Lev. 19:9 and 23:22).

211 ריא

שלא ללקוט השיבולים הנופלות בשעת קצירה, שנאמר "ולקט קצירך, לא תלקט" (ויקרא יט,ט; ויקרא כג,כב).

Not to gather the ears that have fallen to the ground while reaping, as it is said, “Neither shalt thou gather the gleanings of thy harvest” (ibid. 19:9).

212 ריב

שלא לבצור עוללות הכרם, שנאמר "וכרמך לא תעולל" (ויקרא יט,י).

Not to gather the imperfect clusters of the vineyard, as it is said, “And thou shalt not glean thy vineyard” (Lev. 19:10).

213 ריג

שלא ללקוט פרט הכרם, שנאמר "ופרט כרמך לא תלקט" (ויקרא יט,י).

Not to gather the clusters of grapes that have fallen to the ground”; as it is said, “Neither shalt thou gather every grape of thy vineyard” (Lev. 19:10).

214 ריד

שלא ליקח עומר השכחה, שנאמר "לא תשוב לקחתו" (דברים כד,יט); וכן לכל האילנות יש שכחה, שנאמר "לא תפאר אחריך" (דברים כד,כ).

Not to return to take a forgotten sheaf, as it is said, (“When thou reapest thy harvest) and hast forgotten a sheaf in the field, thou shalt not go again to fetch it” (Deut. 24:19). This applies to all fruit trees, as it is said, “Thou shalt not go over the boughs again” (ibid. 24:20).

215 רטו

שלא לזרוע כלאי זרעים, שנאמר "שדך לא תזרע כלאיים" (ויקרא יט,יט).

Not to sow different kinds of seed together in one field, as it is said, “Thou shalt not sow thy field with diverse seed” (Lev. 19:19).

216 רטז

שלא לזרוע תבואה או ירק בכרם, שנאמר "לא תזרע כרמך, כלאיים" (דברים כב,ט).

Not to sow grain or herbs in a vineyard, as it is said, “Thou shalt not sow thy vineyard with diverse seed” (Deut. 22:9).

217 ריז

שלא להרביע בהמה מין בשאינו מינו, שנאמר "בהמתך לא תרביע כלאיים" (ויקרא יט,יט).

Not to cross-breed cattle of different species, as it is said, “Thou shalt not let thy cattle gender with a diverse kind” (Lev. 19:19).

218 ריח

שלא יעשה מלאכה בשני מיני בהמה כאחד, שנאמר "לא תחרוש בשור ובחמור, יחדיו" (דברים כב,י).

Not to work with beasts of different species, yoked together, as it is said, “Thou shalt not plough with an ox and with an ass together” (Deut. 22:10).

219 ריט

שלא לחסום בהמה בשעת מלאכה בדבר שאוכלת ממנו ונהנית, שנאמר "לא תחסום שור, בדישו" (דברים כה,ד).

Not to muzzle a beast, while it is working in produce which it can eat and enjoy, as it is said, “Thou shalt not muzzle an ox, when it is treading out the corn” (Deut. 25:4).

220 רכ

שלא לעבוד אדמה בשביעית, שנאמר "שדך לא תזרע" (ויקרא כה,ד).

Not to till the ground in the Sabbatical year, as it is said, “…. thou shalt not sow thy field….” (Lev. 25:4).

221 רכא

שלא לעבוד אילן בשביעית, שנאמר "וכרמך לא תזמור" (ויקרא כה,ד).

Not to do any work on the trees in the Sabbatical year, as it is said, “Nor prune thy vineyard” (ibid. 25:4).

222 רכב

שלא לקצור ספיחי שביעית כדרך שקוצרין בשאר השנים, שנאמר "את ספיח קצירך לא תקצור" (ויקרא כה,ה).

Not to reap the aftermath that grows in the Sabbatical year, in the same way as it is reaped in other years, as it is said, “That which groweth of itself of thy harvest, thou shalt not reap” (Lev. 25:5).

223 רכג

שלא לאסוף פירות האילן בשביעית כדרך שאוספין בכל שנה ושנה, שנאמר "ואת עינבי נזיריך לא תבצור" (ויקרא כה,ה).

Not to gather the fruit of the tree in the Sabbatical year in the same way as it is gathered in other years, as it is said, “And the grapes of thy untended vine, thou shalt not gather” (ibid.).

224 רכד

שלא לעבוד בשנת יובל בין אדמה בין אילן, שנאמר בה "לא תזרעו" (ויקרא כה,יא).

Not to cultivate the soil nor do any work on the trees, in the Jubilee Year, as it is said in reference to it, “Ye shall not sow” (Lev. 25:11).

225 רכה

שלא לקצור ספיחי יובל כשאר השנים, שנאמר בו "לא תקצרו את ספיחיה" (ויקרא כה,יא).

Not to reap the aftermath of the field that grew of itself in the Jubilee Year, in the same way as in other years, as it is said, “Neither reap that which groweth of itself” (ibid. (25:11).

226 רכו

שלא לאסוף פירות יובל כאסיפת שאר השנים, שנאמר בו "ולא תבצרו את נזיריה" (ויקרא כה,יא).

Not to gather the fruit of the tree in the Jubilee Year, in the same way as in other years, as it is said, “Nor gather the grapes in it of the untended vine” (Lev. 25:11).

227 רכז

שלא למכור שדה בארץ ישראל לצמיתות, שנאמר "והארץ, לא תימכר לצמיתות" (ויקרא כה,כג).

Not to sell a field in the land of Israel in perpetuity, as it is said, “And the land shall not be sold in perpetuity” (Lev. 25:23).

228 רכח

שלא לשנות מגרשי הלויים ושדותיהם, שנאמר "ושדה מגרש עריהם, לא יימכר" (ויקרא כה,לד); מפי השמועה למדו שזו אזהרה שלא ישתנה.

Not to change the character of the open land (about the cities of) the Levites or of their fields*That is, to change the suburbs into town lots, or vice versa, or the fields into either of the two former classes of land. (T.B. Sotah 57b and Maimonides’ Sefer-Ha-Mitzvoth on Prohibition 228)., as it is said, “But the field of the open land of their cities may not be sold” (Lev. 25:34). It has been learnt by tradition that this is a prohibition forbidding any such change.

229 רכט

שלא לעזוב הלויים, שנאמר "הישמר לך, פן תעזוב את הלוי" (דברים יב,יט), אלא נותנין להם מתנותיהם ומשמחים אותם בהן בכל רגל ורגל.

Not to forsake the Levites, as it is said, “Take heed to thyself that thou forsake not the Levite” (Deut. 12:19); but their gifts (dues) should be given to them, so that they might rejoice therewith on each and every festival.

230 רל

שלא יתבע הלוואה שעברה עליה שביעית, שנאמר "לא ייגוש את ריעהו ואת אחיו" (דברים טו,ב).

Not to demand return of a loan after the Sabbatical year has elapsed as it is said, “….he shall not exact it of his neighbour, or of his brother” (Deut. 15:2).

231 רלא

שלא יימנע מלהלוות לעני מפני השמיטה, שנאמר "הישמר לך פן יהיה דבר" (דברים טו,ט). .זה הכלל--כל מקום שנאמר הישמר או פן או אל, אינו אלא מצות לא תעשה.

Not to refrain from making a loan to a poor man, because of the Sabbatical year, as it is said, “Beware, that there be not a base thought (in thy heart saying: the seventh year, the year of release is at hand….)” (Deut. 15:9). The general rule is that wherever the term “Beware”, “lest”, or “do not” occur, it expresses a prohibition.

232 רלב

שלא יימנע מלהחיות לעני ומליתן לו מה שהוא צריך, שנאמר "לא תאמץ את לבבך" (דברים טו,ז); נמצא הנותן צדקה עושה מצות עשה, והמעלים עיניו מן הצדקה יתר על שביטל עשה עבר על לא תעשה.

Not to refrain from maintaining a poor man and giving him what he needs, as it is said, “Thou shalt not harden thine heart….” (ibid. 15:7). Hence, whoever bestows charity, fulfils an affirmative precept, while one who shuts his eyes and refrains from giving charity, not only neglects a positive duty, but also violates a prohibition.

233 רלג

שלא לשלח עבד עברי ריקם כשייצא חופשי, שנאמר "לא תשלחנו, ריקם" (דברים טו,יג).

Not to send away a Hebrew bondman servant empty handed, when he is freed from service, as it is said, “…. thou shalt not let him go away empty” (Deut. 15:13).

234 רלד

שלא יתבע העני בחובו כשיידע שהוא עני, ולא יצר לו, שנאמר "לא תהיה לו, כנושה" (שמות כב,כד).

Not to demand from a poor man repayment of his debt, when the creditor knows that he is poor, nor press him, as it is said, “Thou shalt not be unto him as a usurer” (Ex. 22:24).

235 רלה

שלא להלוות בריבית לישראל, שנאמר "את כספך--לא תיתן לו, בנשך" (ויקרא כה,לז).

Not to make a loan to an Israelite on interest, as it is said, “Thou shalt not give him thy money upon interest” (Lev. 25:37).

236 רלו

שלא ללוות בריבית, שנאמר "לא תשיך לאחיך" (דברים כג,כ); כך למדו מפי השמועה, שזו אזהרה ללווה שלא יינשך למלווה.

Not to take a loan on interest, as it is said, “Thou shalt not cause thy brother to lend on interest” (Deut. 23:20; Authorized English version 23:19)**Here, תשיך, a causative Hiphil form, is used and literally means that the borrower shall not cause the lender to bite him by usury.. It has been learnt by tradition that this is a prohibition to the borrower not to give the lender an occasion for taking interest.

237 רלז

שלא להשית יד בין לווה ומלווה בריבית, ולא להיות ערב, ולא עד, ולא לכתוב שטר ביניהם, שנאמר "לא תשימון עליו, נשך" (שמות כב,כד).

Not to take part in any usurious transaction between borrower and lender, neither as a surety, nor as a witness, nor as a writer of the bond for them, as it is said, “Neither shall ye lay upon him usury” (Ex. 22:24).

238 רלח

שלא לאחר פעולת שכיר, שנאמר "לא תלין פעולת שכיר, איתך" (ויקרא יט,יג).

Not to delay payment of a hired man’s wages, as it is said, “The wages of the hired man shall not abide with thee all night….” (Lev. 19:13).

239 רלט

שלא ימשכן בעל חוב בזרוע, שנאמר "לא תבוא אל ביתו, לעבוט עבוטו" (דברים כד,י).

Not to exact a pledge from a debtor by force, as it is said, “….thou shalt not go into his house to exact a pledge” (Deut. 24:10).

240 רמ

שלא למנוע העבוט מבעליו העני בעת שהוא צריך לו, שנאמר "לא תשכב, בעבוטו" (דברים כד,יב); כלומר, לא תשכב ועבוטו עימך, אלא תשיבנו לו בלילה, הואיל והוא צריך לו בלילה.

Not to keep the pledge from its owner, who is a poor man, at the time when he needs it, as it is said, “…. thou shalt not lie down with his pledge” (Deut. 24:12). This means: thou shalt not go to sleep while the debtor’s pledge is with thee, but shalt return it to him at night, as he needs it at night.

241 רמא

שלא למשכן האלמנה, שנאמר "ולא תחבול בגד אלמנה" (דברים כד, יז).

Not to take a pledge from a widow, as it is said, “…. nor take a widow’s raiment as a pledge” (Deut. 24:17).

242 רמב

שלא לחבול כלים שעושין בהם אוכל נפש, שנאמר "לא יחבול ריחיים, ורכב" (דברים כד,ו).

Not to take in pledge utensils used in preparing food, as it is said, “No man shall take the nether or upper millstone as a pledge” (Deut. 24:6).

243 רמג

שלא לגנוב נפש מישראל, שנאמר "לא תגנוב" (שמות כ,יב; דברים ה,טז); זה גונב נפש.

Not to kidnap any person in Israel, as it is said, “Thou shalt not steal” (Ex. 20:13). This text refers to kidnapping.

244 רמד

שלא לגנוב ממון, שנאמר "לא, תגנובו" (ויקרא יט,יא); זו היא גניבת ממון.

Not to steal personal property, as it is said, “Ye shall not steal” (Lev. 19:11). This text refers to theft of property.

245 רמה

שלא לגזול, שנאמר "לא תגזול" (ויקרא יט,יג).

Not to rob by violence, as it is said, “Nor rob” (Lev. 19:13).

246 רמו

שלא להסיג גבול, שנאמר "לא תסיג גבול ריעך" (דברים יט,יד).

Not to remove landmarks, as it is said, “Thou shalt not remove thy neighbour’s landmark” (Deut. 19:14).

247 רמז

שלא לעשוק, שנאמר "לא תעשוק את ריעך" (ויקרא יט,יג).

Not to defraud, as it is said, “Thou shalt not defraud thy neighbour” (Lev. 19:13).

248 רמח

שלא לכחש בממון חברו, שנאמר "לא תכחשו" (ויקרא יט,יא).

Not to deny falsely another’s property rights, as it is said, “Neither deal falsely” (Lev. 19:11).

249 רמט

שלא לישבע על כפירת ממון חברו, שנאמר "לא תשקרו" (ויקרא יט,יא); כלומר, לא תישבע על שקר בממון שיש לחברך בידך.

Not to swear falsely in denial of another’s property rights, as it is said, “Neither lie one to another” (ibid.), that is, do not swear falsely in regard to your neighbour’s property which is in your possession.

250 רנ

שלא יונה במקח וממכר, שנאמר "אל תונו, איש את אחיו" (ויקרא כה,יד).

Not to do wrong in buying or selling, as it is said, “And if thou sell aught unto thy neighbour, or buyest aught of thy neighbour, ye shall not wrong one another” (Lev. 25:14).

251 רנא

שלא יונה בדברים, שנאמר "ולא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כה, יז); זו אונאת דברים.

Not to wrong any one in speech, as it is said, “Ye shall not wrong one another” (ibid. 25:17). This refers to wronging in speech*Maimonides, in his Sefer-Ha-Mitzvoth (Prohibition 251), explains it as annoying one by sneers or reproaches..

252 רנב

שלא להונות את הגר בדברים, שנאמר "וְגֵר לֹא תוֹנֶה" (שמות כב, כ).

Not to wrong the stranger in speech, as it is said, “Thou shalt not vex a stranger” (Ex. 22:20).

253 רנג

שלא להונות את הגר במקח וממכר, שנאמר "וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ" (שמות כב, כ).

Not to wrong the stranger in buying or selling, as it is said, “…. nor oppress him” (Ex. 22:20; Authorized English version 22:21).

254 רנד

שלא להחזיר עבד שברח לארץ ישראל לאדוניו שבחוצה לארץ, שנאמר "לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו" (דברים כג, טז).

Not to surrender a slave, who has fled to the land of Israel, to his owner who lives outside Palestine, as it is said, “Thou shalt not deliver unto his master, the servant (who is escaped from his master unto thee)” (Deut. 23:16).

255 רנה

שלא להונות עבד זה, שנאמר "עַמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבֶּךָ . . . בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ" (דברים כג, יז).

Not to wrong such a slave, as it is said, “He shall dwell with thee, in thy midst…. thou shalt not oppress him” (ibid. 23:17).

256 רנו

שלא לענות יתום ואלמנה, שנאמר "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן" (שמות כב, כא).

Not to afflict an orphan or a widow, as it is said, “Ye shall not afflict any widow or fatherless child” (Ex. 22:21).

257 רנז

שלא לעבוד בעבד עברי כעבודת עבד, שנאמר "לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבוֹדַת עָבֶד" (ויקרא כה, לט).

Not to compel the Hebrew servant to do the work of a slave, as it is said, “(And if thy brother…. be sold unto thee) thou shalt not compel him to serve as a bondman” (Lev. 25:39).

258 רנח

שלא למכור אותו ממכרת עבד, שנאמר "לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד" (ויקרא כה, מב).

Not to sell him as a slave, as it is said, “…. they shall not be sold as bondmen” (ibid. 25:42).

259 רנט

שלא לעבוד בעבד עברי בפרך, שנאמר "לֹא תִרְדֶּה בּוֹ בְּפָרֶךְ" (ויקרא כה, מג).

Not to treat a Hebrew servant rigorously, as it is said, “Thou shalt not rule over him with rigour” (ibid. 25:43).

260 רס

שלא להניח הגוי לעבד בעבד עברי הנמכר לו בפרך, שנאמר "לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפָרֶךְ לְעֵינֶךָ" (ויקרא כה, נג).

Not to permit a Gentile to treat harshly a Hebrew bondman sold to him, as it is said, “…. he shall not rule with rigour over him in thy sight” (ibid. 25:53).

261 רסא

שלא למכור אמה עברייה לאחר, שנאמר "לֹא יִמְשׁוֹל לְמָכְרָהּ בְּבִגְדוֹ בָהּ" (שמות כא, ח).

Not to sell a Hebrew maid-servant to another person, as it is said, “…. he shall have no power to sell her, seeing he hath dealt deceitfully with her” (Ex. 21:8).

262 רסב

שלא למנוע מאמה עברייה היעודה שאר כסות ועונה, שנאמר "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעוֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע" (שמות כא, י); והוא הדין לשאר הנשים.

Not to withhold from an espoused Hebrew bondwoman, food, clothing or conjugal rights, as it is said, “…. her food, her raiment, and her duty of marriage, shall he not diminish” (ibid. 21:10). The same is the rule in regard to all married women.

263 רסג

שלא למכור אשת יפת תואר, שנאמר "ומכור לא תמכרנה" (דברים כא, יד).

Not to sell a beautiful woman, (taken captive in war), as it is said, “…thou shalt not sell her for money (Deut. 21:14).

264 רסד

שלא לכבוש אשת יפת תואר שפחה, שנאמר "לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ" (דברים כא, יד).

Not to degrade a beautiful woman (taken captive in war) to the condition of a bondwoman, as it is said, “Thou shalt not make merchandise**According to Sifré, quoted by Maimonides in the Sefer-Ha-Mitzvoth, “make menial use of her”. of her” (ibid. 21:14).

265 רסה

שלא לחמוד, שנאמר "לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ" (שמות כ, יג).

Not to covet***To covet is to plan “taking away what belongs to another”; to lust, is “to long for it”. what belongs to another, as it is said, “Thou shalt not covet thy neighbour’s wife….” (Ex. 20:17).

266 רסו

שלא להתאוות, שנאמר "לֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ" (דברים ה, יז).

Not to lust, as it is said, “Neither shalt thou… desire thy neighbour’s house…” (Deut. 5:18).

267 רסז

שלא יאכל השכיר שלא בשעת גמר מלאכה מן המחובר שהוא עושה בו, שנאמר "וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף" (דברים כג, כו).

That a hired labourer shall not eat produce attached to the soil, at which he is working, at a time when it is not being harvested, as it is said, “…. but thou shalt not move a sickle (unto thy neighbour’s standing corn)” (Deut. 23:26).

268 רסח

שלא ייקח השכיר יתר על אכילתו, שנאמר "וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ" (דברים כג, כה).

That the hired labourer (at harvest time), shall not take more than he can eat, as it is said, “Thou mayest eat grapes thy fill at thy own pleasure, (but thou shalt not put any in thy vessel)” (Deut. 23:25; Authorized English version 23:24).

269 רסט

שלא יתעלם מן האבידה, שנאמר "לֹא תוּכַל לְהִתְעַלֵּם" (דברים כב, ג).

Not to pretend not to have seen lost property, so as to save oneself the trouble of recovering it and restoring it to the owner, as it is said, “… thou mayest not hide thyself….” (Deut. 22:3).

270 רע

שלא להניח הבהמה רובצת תחת משאה בדרך, שנאמר "לֹא תִרְאֶה חֲמוֹר אָחִיךָ" (ראה דברים כב, ד).

Not to leave a beast, that has fallen down beneath its burden, unaided, as it is said, “Thou shalt not see thy brother’s ass (or his ox fall down by the way…. thou shalt surely help him to lift them up again)” (Deut. 22:4; see also Ex. 23:5).

271 רעא

שלא לעשות עול במדה, שנאמר "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בְּמִדָּה" (ויקרא יט, לה); מפי השמועה למדו שהכתוב מזהיר לא תעשו עול במשפט המדה.

Not to commit fraud in measuring, as it is said, “Ye shall do no unrighteousness in judgment, in meteyard” (Lev. 19:35).*Maimonides, in Sefer-Ha-Mitzvoth, (Prohibition 271), explains this to mean a prohibition of measuring land by estimation or otherwise than with absolute accuracy. Traditionally, it has been learnt that this text prohibits unrighteousness in judging of measurements.

272 רעב

שלא להיות אצלנו איפה ואיפה אבן ואבן, שנאמר "לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּבֵיתְךָ אֵיפָה וְאֵיפָה" (דברים כה, יד).

Not to have in our possession diverse**Diverse measures and weights pretending that they are the same denomination. measures and weights, as it is said, “Thou shalt not have in thy house diverse measures, great and small. Thou shalt not have in thy bag diverse weights, great and small” (Deut. 25:13-14).

273 רעג

שלא לעוול המשפט, שנאמר "לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט" (ויקרא יט, טו).

Not to render iniquitous decisions, as it is said, “Ye shall do no unrighteousness in judgment” (Lev. 19:15).

274 רעד

שלא ליקח שוחד, שנאמר "וְשֹׁחַד לֹא תִקָּח" (שמות כג, ח).

Not to take a bribe, as it is said, “And thou shalt take no gift” (Ex. 23:8).

275 רעה

שלא לכבד גדול בדין, שנאמר "וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָּדוֹל" (ויקרא יט, טו).

Not to show special courtesy to a great man, when trying a case, as it is said, “…. nor favour the person of the great” (Lev. 19:15).

276 רעו

שלא יירא הדיין בדין מאדם רע, שנאמר "לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ" (דברים א, יז).

Not to be afraid of a bad man, when trying a case, as it is said, “Ye shall not be afraid of any man” (Deut. 1:17).

277 רעז

שלא לרחם על עני בדין, שנאמר "וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ" (שמות כג, ג).

Not to be moved in trying a case, by the poverty of one of the parties, as it is said, “…. thou shalt not respect the person of the poor” (Lev. 19:15).

278 רעח

שלא להטות משפט אדם חוטא, שנאמר "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ" (שמות כג, ו); למדו מפי השמועה, שזה אביון במצוות.

Not to pervert the judgment of a sinner, as it is said, “Thou shalt not wrest the judgment of thy poor (in his cause)” (Ex. 23:6). Traditionally, it is learnt that this text refers to one who is poor in the fulfilments of precepts.

279 רעט

שלא לרחם על המזיק בדיני קנסות, שנאמר "לֹא תָחוֹס עֵינְךָ" (דברים יט, כא).

Not to spare the offender, in imposing the prescribed penalties on one who has caused damage, as it is said, “Thine eye shall not pity him” (Deut. 19:13).

280 רפ

שלא להטות משפט גרים ויתומים, שנאמר "לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵר יָתוֹם" (דברים כד, יז).

Not to pervert the judgment of strangers or orphans, as it is said, “Thou shalt not wrest the judgment of the stranger or the fatherless” (Deut. 24:17).

281 רפא

שלא לשמוע מאחד מבעלי דינין ואין חברו עימו, שנאמר "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא" (שמות כג, א).

Not to hear one of the parties to a suit in the absence of the other party, as it is said, “Thou shalt not receive a vain report” (Ex. 23:1).

282 רפב

שלא לנטות אחרי רבים בדיני נפשות, אם היו המחייבין יתר על המזכין אחד, שנאמר "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעוֹת" (שמות כג, ב).

Not to decide, in capital cases, according to the view of the majority, when those who are for condemnation exceed by one only, those who are for acquittal, as it is said, “Thou shalt not follow a multitude to do evil” (Ex. 23:2).

283 רפג

שלא ילמד חובה מי שלימד זכות תחילה בדיני נפשות, שנאמר "לא תענה על ריב, לנטות" (שמות כג, ב).

That, in capital cases, one who had argued for acquittal, shall not later on argue for condemnation, as it is said, “Thou shalt not speak out in a cause, turning aside” (Ex. 23:2).

284 רפד

שלא למנות בדיינין אדם שאינו חכם בדברי תורה, אף על פי שהוא חכם בחכמות אחרות, שנאמר "לֹא תַכִּירוּ פָּנִים בַּמִּשְׁפָּט" (דברים א, יז).

Not to appoint as a judge, a person who is not well versed in the laws of the Torah, even if he is expert in other branches of knowledge, as it is said, “Ye shall not respect persons in judgment” (Deut. 1:17).

285 רפה

שלא להעיד בשקר, שנאמר "לֹא תַעֲנֶה בְּרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" (שמות כ, יב).

Not to testify falsely, as it is said, “Thou shalt not bear false witness against thy neighbour” (Ex. 20:16).

286 רפו

שלא יעיד בעל עבירה, שנאמר "אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע לִהְיוֹת עֵד חָמָס" (שמות כג, א).

That a transgressor shall not testify,***This means that this evidence it not to be received by the Court.***This means that this evidence it not to be received by the Court. as it is said, “…. put not thine hand with the wicked, to be an unrighteousness witness” (Ex. 23:1).

287 רפז

שלא יעיד קרוב, שנאמר "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים" (דברים כד, טז); מפי השמועה למדו שלא יומתו אבות בעדות בנים, והוא הדין לשאר הקרובים.

That a relative shall not testify, as it is said, “The fathers shall not be put to death for the children, neither shall the children be put to death for the fathers” (Deut. 24:16). By tradition, it is learnt that this text means that parents are not to be put to death on the evidence of their children, and the same principle applies to other relatives.

288 רפח

שלא לכרות הדין על פי עד אחד, שנאמר "לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ" (דברים יט, טו).

Not to decide a case on the evidence of a single witness, as it is said, “One witness shall not rise up against a man….” (Deut. 19:15).

289 רפט

שלא להרוג נקי, שנאמר "לֹא תִּרְצָח" (שמות כ, יב; דברים ה, טז).

Not to slay an innocent person, as it is said, “Thou shalt not kill” (Ex. 20:13).

290 רצ

שלא לחתוך הדין באומד הדעת, עד שיראו שני עדים גופו של דבר, שנאמר "וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג" (שמות כג, ז).

Not to render a decision on one’s personal opinion, but only on the evidence of two witnesses, who saw what actually occurred, as it is said, “And the innocent and the righteous slay not” (Ex. 23:7).

291 רצא

שלא יורה העד בדין שהעיד בו בדיני נפשות, שנאמר "וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְּנֶפֶשׁ" (במדבר לה, ל).

That a witness, who has testified in a capital case, shall not lay down the law in that particular case, as it is said, “But one witness shall not testify****The Hebrew word יענה, is taken in the sense of “declare”. Deut. 19:15 prohibits a decision on the evidence of one witness (Prohibition 288). against any person to cause him to die” (Num. 35:30).

292 רצב

שלא להרוג מחוייב הריגה קודם שיעמוד בדין, שנאמר "וְלֹא יָמוּת הָרוֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה" (במדבר לה, יב).

Not to execute one guilty of a capital offence, before he has stood his trial, as it is said, “…. that the manslayer die not until he stand before the congregation for judgment” (Num. 35:12).

293 רצג

שלא לחוס על הרודף, אלא הורגין אותו קודם שיגיע לנרדף ויהרגנו או יגלה ערוותו, שנאמר "וְקַצּוֹתָה אֶת כַּפָּהּ לֹא תָחוֹס עֵינְךָ" (דברים כה, יב).

Not to spare a pursuer, but he is to be slain before he reaches the pursued and slays the latter, or uncovers his nakedness, as it is said, “…. then, thou shalt cut off her hand; thine eye shall not pity her” (Deut. 25:12).

294 רצד

שלא לענוש האנוס, שנאמר "וְלַנַּעֲרָה לֹא תַעֲשֶׂה דָּבָר" (דברים כב, כו).

Not to punish any one who has committed an offence under duress, as it is said, “But unto the damsel thou shalt do nothing ….” (Deut. 22:26).

295 רצה

שלא ליקח כופר מן הרוצח, שנאמר "ולא תקחו כופר לנפש רוצח" (במדבר לה, לא).

Not to accept ransom from a murderer, as it is said, “Ye shall take no ransom for the life of a murderer” (Num. 35:31).*In Maimonides’ Sefer-Ha-Mitzvoth, the order of Prohibitions 295 and 296 is reversed.*In Maimonides’ Sefer-Ha-Mitzvoth, the order of Prohibitions 295 and 296 is reversed.

296 רצו

שלא ליקח כופר בגלות רוצח בשגגה, שנאמר "וְלֹא תִקְחוּ כֹּפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ" (במדבר לה, לב).

Not to accept ransom from an accidental homicide, so as to relieve him from exile, as it is said, “And ye shall take no ransom for him that is to flee to the city of his refuge” (Num. 35: 32).

297 רצז

שלא לעמוד על הדם, שנאמר "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט, טז).

Not to stand by idly when a human life is in danger, as it is said, “Thou shalt not stand by the blood of thy neighbour” (Lev. 19:16).

298 רצח

שלא להניח מכשול, שנאמר "וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ" (דברים כב, ח).

Not to leave something that might cause hurt, as it is said, “…. that thou bring not blood upon thine house….” (Deut. 22:8).

299 רצט

שלא להכשיל תם בדרך, שנאמר "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל" (ויקרא יט, יד).

Not to give occasion to the simple-minded to stumble on the road, as it is said, “Nor put a stumbling block before the blind” (Lev. 19:14)**In Maimonides’ Sefer-Ha-Mitzvoth, this prohibits misleading anyone..

300 ש

שלא להוסיף במלקות המחוייב מלקות, שנאמר "לא יוסיף: .פן יוסיף" (דברים כה,ג).

Not to exceed the statutory number of stripes laid on one who has incurred that punishment, as it is said, “(Forty stripes he may give him) and not exceed, lest if he should exceed…” (Deut. 25:3).

301 שא

שלא לרגל, שנאמר "לא תלך רכיל בעמיך" (ויקרא יט,טז).

Not to carry tales, as it is said, “Thou shalt not go about as a talebearer among thy people” (Lev. 19:16).

302 שב

שלא לשנוא בלב, שנאמר "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ" (ויקרא יט, יז).

Not to cherish hatred in one’s heart, as it is said, “Thou shalt not hate thy brother in thy heart” (Lev. 19:17).

303 שג

שלא להלבין פני אדם מישראל, שנאמר "הוכח תוכיח את עמיתך, ולא תישא עליו חטא" (ויקרא יט,יז).

Not to put any person in Israel to shame, as it is said, “Thou shalt surely rebuke thy brother, and not suffer sin***Explained in the Sifra, on this verse, as meaning that, in rebuking, we must not put the rebuked person to shame. upon him” (Lev. 19:17).

304 שד

שלא לנקום, שנאמר "לא תיקום" (ויקרא יט,יח).

Not to take revenge, as it is said, “Thou shalt not avenge” (ibid. 19:18).

305 שה

שלא לנטור, שנאמר "לא תיטור" (ויקרא יט,יח).

Not to bear a grudge, as it is said, “Nor bear a grudge….” (ibid.).

306 שו

שלא ליקח אם על הבנים, שנאמר "לא תיקח האם, על הבנים" (דברים כב,ו).

Not to take the mother-bird with the young, as it is said, “…. thou shalt not take the mother-bird with the young” (Deut. 22:6).

307 שז

שלא לגלח שיער הנתק, שנאמר "ואת הנתק, לא יגלח" (ויקרא יג,לג).

Not to shave off the hair of the scall, as it is said, “…. but the scall shall he not shave” (Lev. 13:33).

308 שח

שלא לתלוש סימני צרעת, שנאמר "הישמר בנגע הצרעת" (דברים כד,ח).

Not to pluck out the marks of leprosy, as it is said, “Take heed in the plague of leprosy” (Deut. 24:8).

309 שט

שלא לעבוד ולזרוע בנחל איתן, שנאמר "אשר לא ייעבד בו, ולא ייזרע" (דברים כא,ד).

Not to plough nor sow the rough valley (in which a heifer’s neck was broken in expiation of a murder on the road, the perpetrator of which remained undiscovered), as it is said, “…. (a rough valley) which may not be ploughed nor sown” (Deut. 21:4).

310 שי

שלא להחיות מכשף, שנאמר "מכשפה, לא תחייה" (שמות כב,יז).

Not to suffer any one practising witchcraft to live, as it is said, “Thou shalt not suffer a witch to live” (Ex. 22:17).

311 שיא

שלא יתחייב חתן בדבר מצורכי רבים כל שנתו, כגון צבא ושמירת החומה וכיוצא בהן, שנאמר "לא ייצא בצבא, ולא יעבור עליו לכל דבר" (דברים כד,ה).

That a bridegroom shall be exempt for a whole year from taking part in any public labour, such as military service, guarding the wall and similar duties, as it is said, “(When a man hath taken a new wife) he shall not go out to war, neither shall he be charged with any business; (but he shall be at home one year….)” (Deut. 24:5).

312 שיב

שלא להמרות על פי בית דין, שנאמר "לא תסור, מכל הדבר" (ראה דברים יז,יא).

Not to rebel against the orders of the Court, as it is said, “Thou shalt not depart from the sentence (which they shall tell thee)” (Deut. 17:11).

313 שיג

שלא להוסיף על מצוות התורה, בין תורה שבכתב בין בפירושה שקיבלו על פה, שנאמר "את כל הדבר, אשר אנוכי מצווה אתכם--אותו תשמרו, לעשות: .לא תוסף עליו" (דברים יג,א).

Not to add to the commandments of the Torah, whether in the Written Law or in its interpretation received by tradition, as it is said, “What thing soever I command you, observe to do it, thou shalt not add to it” (Deut. 13:1; Authorized English version 12:32).

314 שיד

שלא לגרוע מכל מצוות התורה, שנאמר "ולא תגרע ממנו" (דברים יג,א).

Not to take away from the commandments of the Torah, as it is said, “Nor diminish from it” (ibid.).

315 שטו

שלא לקלל הדיין, שנאמר "אלוהים, לא תקלל" (שמות כב,כז).

Not to curse a judge, as it is said, “Thou shalt not curse the judges”****Elohim taken in the sense of “judges”. So too, in Ps. 82:1b. (Ex. 22:27; Authorized English version 22:28).

316 שטז

שלא לקלל הנשיא, והוא המלך או ראש ישיבת ארץ ישראל, שנאמר "ונשיא בעמך, לא תאור" (שמות כב,כז).

Not to curse a ruler, that is, the King or the head of the College in the land of Israel, as it is said, “Nor curse the ruler of thy people” (ibid. 22:27; Authorized English Version 22:28).

317 שיז

שלא לקלל אחד משאר ישראל, שנאמר "לא תקלל חירש" (ויקרא יט,יד).

Not to curse any other Israelite, as it is said, “Thou shalt not curse the deaf” (Lev. 19:14).

318 שיח

שלא לקלל אב ואם, שנאמר "ומקלל אביו ואימו, מות יומת" (שמות כא,יז).

Not to curse a father or mother, as it is said, “And he that curseth his father or his mother shall surely be put to death” (Ex. 21:17).

319 שיט

שלא להכות אב ואם, שנאמר "ומכה אביו ואימו, מות יומת" (שמות כא,טו).

Not to smite a father or a mother, as it is said, “And he that smiteth his father or mother shall surely be put to death” (Ex. 21:15).

320 שכ

שלא לעשות מלאכה בשבת, שנאמר "לא תעשה כל מלאכה" (שמות כ,ט; דברים ה,יג).

Not to do work on the Sabbath, as it is said, “…. thou shalt not do any work” (Ex. 20:10).

321 שכא

שלא להלך חוץ לתחום מדינה כהולכי דרכים בשבת, שנאמר "אל ייצא איש ממקומו" (שמות טז,כט).

Not to travel on the Sabbath outside the limits of one’s place of residence,*2,000 cubits beyond the limits of a town. as it is said, “Let no man go out of his place (on the Sabbath day)” (Ex. 16:29).

322 שכב

שלא לענוש בשבת, שנאמר "לא תבערו אש, בכול מושבותיכם" (שמות לה,ג).

Not to inflict punishment on the Sabbath day, as it is said, “Ye shall kindle no fire in all your habitations (on the Sabbath day)”**Capital punishment by burning could not be inflicted on the Sabbath, and therefore no punishments are inflicted on that day. (Ex. 35:3).

323 שכג

שלא לעשות מלאכה בראשון של פסח, שנאמר "כל מלאכה, לא ייעשה בהם" (שמות יב,טז).

Not to do work on the first day of Passover, as it is said, “…. (And on the first day there shall be a holy convocation) …. no manner of work shall be done in them” (Ex. 12:16).

324 שכד

שלא לעשות מלאכה בשביעי של פסח, שנאמר "כל מלאכה, לא ייעשה בהם" (שמות יב,טז).

Not to do work on the seventh day of Passover, as it is said, “…. no manner of work shall be done in them” (ibid.).

325 שכה

שלא לעשות מלאכה בחג השבועות, שנאמר בו "כל מלאכת עבודה, לא תעשו" (ויקרא כג,כא; במדבר כח,כו).

Not to do work on the Feast of Pentecost, as it is said, concerning it, “….ye shall do no servile work” (Lev. 23:21).

326 שכו

שלא לעשות מלאכה באחד לחודש השביעי, שנאמר בו "כל מלאכת עבודה, לא תעשו" (ויקרא כג,כה; במדבר כט,א).

Not to do work on the first day of the seventh month, as it is said concerning it, “Ye shall do no servile work” (ibid. 23:25).

327 שכז

שלא לעשות מלאכה ביום הכיפורים, שנאמר בו "כל מלאכה, לא תעשו" (ויקרא טז,כט; ויקרא כג,כח; ויקרא כג,לא; במדבר כט,ז).

Not to do work on the Day of Atonement, as it is said concerning it, “Ye shall do no manner of work” (Lev. 23:31).

328 שכח

שלא לעשות מלאכה בראשון של חג, שנאמר בו "כל מלאכת עבודה, לא תעשו" (ויקרא כג,לה; ויקרא כג,לו; במדבר כט,יב).

Not to do work on the first day of the Feast (of Tabernacles), as it is said concerning it, “Ye shall do no servile work” (ibid. 23:35).

329 שכט

שלא לעשות מלאכה ביום שמיני של חג, שנאמר בו "כל מלאכת עבודה, לא תעשו" (ויקרא כג,לו; במדבר כט,לה).

Not to do work on the eighth day of the Feast (of Tabernacles), as it is said concerning it, “Ye shall do no servile work” (ibid. 23:36).

330 של

שלא לגלות ערוות אם, שנאמר "אימך היא, לא תגלה ערוותה" (ויקרא יח,ז).

Not to commit incest with one’s mother (Lev. 18:7).

331 שלא

שלא לגלות ערוות אשת אב, שנאמר "ערוות אשת אביך, לא תגלה" (ויקרא יח,ח).

Not to commit incest with one’s father’s wife (ibid. 18:8).

332 שלב

שלא לגלות ערוות אחות, שנאמר "ערוות אחותך . . . לא תגלה" (ויקרא יח,ט).

Not to commit incest with one’s sister (ibid. 18:9).

333 שלג

שלא לגלות ערוות אחות מן האב ומן האם, שנאמר "ערוות בת אשת אביך מולדת אביך, אחותך היא--לא תגלה, ערוותה" (ויקרא יח,יא).

Not to commit incest with one’s half sister (ibid. 18:9).

334 שלד

שלא לגלות ערוות בת הבן, שנאמר "ערוות בת בנך" (ויקרא יח,י).

Not to commit incest with one’s son’s daughter (ibid. 18:10).

335 שלה

שלא לגלות ערוות בת הבת, שנאמר "או בת בתך, לא תגלה ערוותן" (ויקרא יח,י).

Not to commit incest with one’s daughter’s daughter (ibid. 18:10).

336 שלו

שלא לגלות ערוות הבת; ולמה לא נתפרשה בתורה, מפני שאסר בת הבת שתק מן הבת, ומפי השמועה למדו שאיסור הבת מגופי תורה, כשאר עריות.

Not to commit incest with one’s daughter. Why has this not been explicitly set forth in the Torah ? Since the Torah forbids incest with one’s daughter’s daughter, it is silent on the prohibition of incest with one’s daughter.***As being unnecessary to set forth. It is learnt by tradition that this is an essential law of the Torah like the prohibition of the other classes of incest.

337 שלז

שלא לגלות ערוות אישה ובתה, שנאמר "ערוות אישה ובתה, לא תגלה" (ויקרא יח,יז).

Not to commit incest with one’s wife’s daughter (ibid. 18:17).

338 שלח

שלא לגלות ערוות אישה ובת בנה, שנאמר "את בת בנה" (ויקרא יח,יז).

Not to commit incest with the daughter of one’s wife’s son (ibid. 18:17).

339 שלט

שלא לגלות ערוות אישה ובת בתה, שנאמר "ואת בת בתה, לא תיקח" (ויקרא יח,יז).

Not to commit incest with the daughter of one’s wife’s daughter (ibid. 18:17).

340 שמ

שלא לגלות ערוות אחות האב, שנאמר "ערוות אחות אביך, לא תגלה" (ויקרא יח,יב).

Not to commit incest with one’s father’s sister (ibid. 18:12).

341 שמא

שלא לגלות ערוות אחות האם, שנאמר "ערוות אחות אימך, לא תגלה" (ויקרא יח,יג).

Not to commit incest with one’s mother’s sister (ibid. 18:13).

342 שמב

שלא לגלות ערוות אשת אחי האב, שנאמר "אל אשתו לא תקרב, דודתך היא" (ויקרא יח,יד).

Not to commit incest with one’s father’s brother’s wife (ibid. 18:14).

343 שמג

שלא לגלות ערוות אשת הבן, שנאמר "ערוות כלתך, לא תגלה" (ויקרא יח,טו).

Not to commit incest with one’s son’s wife (ibid. 18:15).

344 שמד

שלא לגלות ערוות אשת אח, שנאמר "ערוות אשת אחיך, לא תגלה" (ויקרא יח,טז).

Not to commit incest with one’s brother’s wife (ibid. 18:16).

345 שמה

שלא לגלות ערוות אחות אישה, שנאמר "ואישה אל אחותה, לא תיקח" (ויקרא יח,יח).

Not to commit incest with one’s wife’s sister (ibid. 18:18).

346 שמו

שלא לגלות ערוות נידה, שנאמר "ואל אישה, בנידת טומאתה--לא תקרב" (ויקרא יח,יט).

Not to have intercourse with a woman, in her menstrual period (ibid. 18:19).

347 שמז

שלא לגלות ערוות אשת איש, שנאמר "ואל אשת, עמיתך--לא תיתן שכובתך" (ויקרא יח,כ).

Not to have intercourse with another man’s wife (ibid. 18:20).

348 שמח

שלא לשכב עם בהמה, שנאמר "ובכל בהמה לא תיתן שכובתך, לזרע" (ראה ויקרא יח,כ; ויקרא יח,כג).

Not to have intercourse with a beast (Lev. 18:23).

349 שמט

שלא תביא אישה בהמה עליה, שנאמר "ואישה, לא תעמוד לפני בהמה לרבעה" (ויקרא יח,כג).

That a woman shall not have intercourse with a beast (Lev. 18:23).

350 שנ

שלא לשכב עם זכר, שנאמר "ואת זכר--לא תשכב" (ויקרא יח,כב).

Not to commit sodomy with a male (Lev. 18:22).

351 שנא

שלא לגלות ערוות האב עצמו, שנאמר "ערוות אביך . . . לא תגלה" (ויקרא יח,ז).

Not to commit sodomy with one’s father (Lev. 18:7).

352 שנב

שלא לגלות ערוות אחי האב עצמו, שנאמר "ערוות אחי אביך, לא תגלה" (ויקרא יח,יד).

Not to commit sodomy with one’s father’s brother (Lev. 18:14).

353 שנג

שלא ליקרב לעריות בדברים המביאין לידי גילוי ערווה, כגון חיבוק ונישוק ורמיזה וקפיצה, שנאמר "אל כל שאר בשרו, לא תקרבו לגלות ערווה" (ויקרא יח,ו); מפי השמועה למדו שזו אזהרה לקריבה המביאה לידי גילוי ערווה.

Not to indulge in familiarities with relatives, such as kissing, embracing, winking, skipping, which may lead to incest, as it is said, “None of you shall approach to any that is near of kin to him, to uncover their nakedness” (Lev. 18:6). It is learnt by tradition that this text is a prohibition of any familiarity that may lead to incest.

354 שנד

שלא יישא ממזר בת ישראל, שנאמר "לא יבוא ממזר, בקהל ה'" (דברים כג,ג).

That a bastard shall not marry the daughter of an Israelite, as it is said, “A bastard shall not enter into the congregation of the Lord” (Deut. 23:2).

355 שנה

שלא תהיה קדשה, והיא הנבעלת בלא כתובה וקידושין, שנאמר "לא תהיה קדשה" (דברים כג,יח).

That there shall be no harlot (in Israel); that is, that there shall be no intercourse with a woman, without previous marriage with a deed of marriage and formal declaration of marriage, as it is said, “There shall be no harlot of the daughters of Israel” (Deut. 23:18; authorized English version 23:17).

356 שנו

שלא יחזיר המגרש גרושתו אחר שנישאת לאחר, שנאמר "לא יוכל בעלה הראשון אשר שילחה לשוב לקחתה" (דברים כד,ד).

That one who divorced his wife shall not re-marry her, if after the divorce she had been married to another man, as it is said, “Her former husband, who had sent her away, may not take her again after that she is defiled” (Deut. 24:4).

357 שנז

שלא תינשא היבמה לאחר חוץ מיבמה, שנאמר "לא תהיה אשת המת" (דברים כה,ה).

That a widow whose husband died childless must not be married to anyone but her deceased husband’s brother*Unless he formally releases her by the ceremony of Chalitza (Deut. 25:7-10)., as it is said, “The wife of the dead shall not be married abroad unto one not of his kin” (Deut. 25:5).

358 שנח

שלא יגרש האונס אנוסתו, שנאמר "לא יוכל שלחה, כל ימיו" (דברים כב,כט).

That one who has raped a damsel and has then (in accordance with the law) married her, may not divorce her, as it is said, “He may not put her away all his days” (Deut. 22:29).

359 שנט

שלא יגרש מוציא שם רע את אשתו, שנאמר בו "לא יוכל לשלחה כל ימיו" (דברים כב,יט).

That a man may not divorce his wife concerning whom he has published an evil report, as it is said, “He may not put her away all his days” (Deut. 22:19).

360 שס

שלא ייקח סריס בת ישראל, שנאמר "לא יבוא פצוע דכא" (דברים כג,ב).

That a eunuch shall not marry a daughter of Israel, as it is said, “He that is crushed (or maimed in his privy parts) shall not enter into the congregation of the Lord” (Deut. 23:2; authorized English version 23:1).

361 שסא

שלא לסרס זכר מכל המינין, לא אדם ולא בהמה חיה ועוף, שנאמר "ובארצכם, לא תעשו" (ויקרא כב,כד).

Not to castrate the male of any species; neither a man, nor a domestic or wild beast, nor a fowl, as it is said, “….neither shall ye do thus in your land” (Lev. 23:24).

362 שסב

שלא למנות על ישראל איש מקהל גרים, שנאמר "לא תוכל לתת עליך איש נוכרי" (דברים יז,טו).

Not to appoint as ruler over Israel, one who comes from non-Israelites, as it is said, “Thou mayest not set a stranger over thee….” (Deut. 17:15).

363 שסג

שלא ירבה המלך סוסים, שנאמר "לא ירבה לו סוסים" (דברים יז,טז).

That the King shall not acquire an excessive number of horses, as it is said, “But he shall not multiply horses to himself” (Deut. 17:16).

364 שסד

שלא ירבה המלך נשים, שנאמר "לא ירבה לו נשים" (דברים יז,יז).

That the King shall not take an excessive number of wives, as it is said, “Neither shall he multiply wives to himself” (Deut. 17:17).

365 שסה

שלא ירבה לו המלך כסף וזהב, שנאמר "וכסף וזהב, לא ירבה לו מאוד" (דברים יז,יז).

That he shall not accumulate an excessive quantity of gold and silver, as it is said, “Neither shall he greatly multiply to himself silver and gold” (Deut. 17:17).

366 שסו

א .אלו הם שש מאות ושלוש עשרה מצוות שנאמרו לו למשה בסיניי, הן וכללותיהן ופרטותיהן ודקדוקיהן; וכל אותן הכללות והפרטות והדקדוקין והביאורין של כל מצוה ומצוה, היא תורה שבעל פה שקיבלו בית דין מפי בית דין.

These are the six hundred and thirteen precepts which were orally imparted to Moses on Sinai, together with their general principles, detailed applications, and minute particulars. All these principles, details, particulars and the exposition of every precept constitute the Oral Law, which each court received from its predecessor. There are other precepts which originated after the Sinaitic Revelation, were instituted by prophets and sages and were universally accepted by all Israel. Such are the reading of the Scroll of Esther (on Purim), the kindling of the Chanucah lights, fasting on the Ninth of Ab, washing of the hands before meals and Erubin (ritual for relaxing the prohibition of carrying on Sabbath or walking outside a city beyond the prescribed limits on Sabbaths and festivals). Each of these precepts has its special interpretations and details, all of which will be expounded in this work.

367 שסז

ב .ויש מצוות אחרות שנתחדשו אחר מתן תורה, וקבעו אותן נביאים וחכמים ופשטו בכל ישראל--כגון מקרא מגילה, ונר חנוכה, ותענית תשעה באב, וידיים, ועירובין. .ויש לכל מצוה ומצוה מאלו פירושין ודקדוקין; והכול יתבאר בחיבור זה.

All these newly established precepts, we are in duty bound to accept and observe, as it is said, “Thou shalt not turn aside (from the sentence which they shall declare unto thee, to the right hand, nor to the left)” (Deut. 17:11). They are not an addition to the precepts of the Torah. In regard to what, then, did the Torah warn us, “Thou shalt not add thereto, nor diminish (from it)” (Deut. 13:1)? The purpose of this text is to teach us that a prophet is not permitted to make an innovation and declare that the Holy One, blessed be He, had commanded him to add it to the precepts of the Torah or had bidden him to abrogate one of these six hundred and thirteen precepts. But if the Court, together with the prophet living at the time, institute an additional precept as an ordinance, judicial decision or decree, this is not an addition (to the precepts of the Torah). For they did not assert that the Holy One, blessed be He, commanded the making of an Erub, or ordered the reading of the Scroll of Esther at the appointed time. Had they said this, they would have been adding to the Torah. We hold, however, that the prophets, in conjunction with the Court, enacted these ordinances, and commanded that the Scroll of Esther be read at the appointed time, so as to proclaim the praises of the Holy One, blessed be He, recount the salvations that He wrought for us, and that He was ever nigh when we cried to Him, and that we should therefore bless and laud Him and inform future generations how true is the reassurance of the Torah in the text, “For what great nation is there that hath God so nigh unto them, as the Lord, our God is (to us), whensoever we call upon Him” (Deut. 4:7). In this way every precept, affirmative or negative, instituted by the Scribes, is to be understood.

368 שסח

ג .כל אלו המצוות שנתחדשו--חייבין אנו לקבלם ולשומרם, שנאמר "לא תסור, מכל הדבר . . ." (ראה דברים יז,יא); ואינם תוספת על מצוות התורה. .ועל מה הזהירה תורה "לא תוסף עליו, ולא תגרע ממנו" (דברים יג,א)--שלא יהיה נביא רשאי לחדש דבר ולומר שהקדוש ברוך הוא ציווהו במצוה זו להוסיפה למצוות התורה, או לחסר אחת מאלו השש מאות ושלוש עשרה מצוות.

I have seen fit to divide this work into fourteen books.

369 שסט

ד .אבל אם הוסיפו בית דין עם נביא שיהיה באותו הזמן מצוה דרך תקנה, או דרך הוראה, או דרך גזירה--אין זו תוספת: .שהרי לא אמרו שהקדוש ברוך הוא ציווה לעשות עירוב או לקרות מגילה בעונתה. .ואלו אמרו כן, היו מוסיפין על התורה.

370 שע

ה .אלא כך אנו אומרים, שהנביאים עם בית דין תיקנו וציוו לקרות המגילה בעונתה כדי להזכיר שבחיו של הקדוש ברוך הוא ותשועות שעשה לנו, והיה קרוב לשווענו כדי לברכו ולהללו, וכדי להודיע לדורות הבאים שאמת מה שהבטיחנו בתורה, "ומי גוי גדול, אשר לו אלוהים קרובים אליו" (ראה דברים ד,ז; דברים ד,ח). .ועל דרך זו היא כל מצוה ומצוה שהיא מדברי סופרים, בין עשה ובין לא תעשה.