Chapter 7ז׳
1 א

תַּלְמִיד שֶׁגָּלָה לְעָרֵי מִקְלָט מַגְלִין רַבּוֹ עִמּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וָחָי עֲשֵׂה לוֹ כְּדֵי שֶׁיִּחְיֶה וְחַיֵּי בַּעֲלֵי חָכְמָה וּמְבַקְּשֶׁיהָ בְּלֹא תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּמִיתָה חֲשׁוּבִין. וְכֵן הָרַב שֶׁגָּלָה מַגְלִין יְשִׁיבָתוֹ עִמּוֹ:

If a student was banished to a city of refuge, his teacher must be exiled with him, as it is written: "And he shall live" (Deuteronomy 19:5); that is, make it possible for him to live. Life without study is like death for scholars who seek wisdom. So too, if a teacher went into exile, his school must be exiled with him.

2 ב

עֶבֶד שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָט אֵין רַבּוֹ חַיָּב לְזוּנוֹ וּמַעֲשֵׂה יָדָיו לְרַבּוֹ. אֲבָל אִשָּׁה שֶׁגָּלְתָה לְעִיר מִקְלָט בַּעְלָהּ חַיָּב לְזוּנָהּ. וְאֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר לָהּ צְאִי מַעֲשֵׂה יָדַיִךְ לִמְזוֹנוֹתַיִךְ אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ מַסְפִּיקִין לָהּ:

Wenn ein Sklave nach einer Asylstadt verbannt wird, so hat sein Herr nicht nötig ihn zu ernähren, während der Ertrag von seiner Hände Arbeit nichts desto weniger dem Herrn angehört. Eine Frau hingegen, welche nach einer Asylstadt zu flüchten genötigt war, muss von ihrem Mann ernährt werden, und dieser darf sie keineswegs mit den Worten abfertigen: Bestreite deinen Lebensunterhalt mit dem, was du dir mit deinen Händen erwirbst, — es sei denn, dass dieser Erwerb hierzu ausreiche.

3 ג

רוֹצֵחַ שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ לְהַגְלוֹתוֹ וּמֵת קֹדֶם שֶׁיִּגְלֶה מוֹלִיכִין עַצְמוֹתָיו לְשָׁם. וְרוֹצֵחַ שֶׁמֵּת בְּעִיר מִקְלָטוֹ קוֹבְרִין אוֹתוֹ שָׁם. וּבְעֵת שֶׁיָּמוּת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מוֹלִיכִין עַצְמוֹת הָרוֹצֵחַ מִשָּׁם לְקִבְרֵי אֲבוֹתָיו:

Wenn ein Totschläger, der zur Verbannung verurteilt worden ist, noch ehe er die Flucht antreten konnte, stirbt, so werden seine Knochen in die Asylstadt gebracht. Ein Totschläger, der in einer Asylstadt starb, wird auch daselbst begraben und sobald der Hohepriester stirbt, werden seine Gebeine von dort nach der Grabstätte seiner Vorfahren gebracht.

4 ד

שְׁאָר הַלְוִיִּם הַשּׁוֹכְנִים בְּעָרֵי מִקְלָט כְּשֶׁיָּמוּת אֶחָד מֵהֶן אֵינוֹ נִקְבָּר בְּעִיר וְלֹא בְּתוֹךְ הַתְּחוּם. שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה ג) "וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכל חַיָּתָם". לְחַיִּים נִתָּנוּ וְלֹא לִקְבוּרָה:

Andere in einer Asylstadt ansässige Leviten werden, wenn sie sterben, weder in der Stadt selbst, noch in deren Bereiche beerdigt, denn es steht geschrieben: »Und deren Bezirke seien für das Vieh und ihre Habe, und all ihren Lebensbedarf« (Num. 35:3), hier ist also nur des Bedarfs für das Leben gedacht, nicht aber dessen, was man zum Zwecke der Beerdigung nötig hat.

5 ה

רוֹצֵחַ שֶׁהָרַג בִּשְׁגָגָה בְּעִיר מִקְלָטוֹ. גּוֹלֶה בָּהּ מִשְּׁכוּנָה לִשְׁכוּנָה וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִן הָעִיר. וְכֵן לֵוִי שֶׁהָרַג בִּמְדִינָתוֹ גּוֹלֶה לִמְדִינָה אַחֶרֶת מֵעָרֵי הַלְוִיִּם. לְפִי שֶׁכֻּלָּן קוֹלְטוֹת כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר. וְאִם הָרַג חוּץ מֵעָרֵי הַלְוִיִּם וּבָרַח לְעִירוֹ הֲרֵי זֶה קוֹלְטוֹ:

Wenn ein Totschläger in seiner Asylstadt wieder einen unvorsätzlichen Totschlag verübt, so muss er aus einem Stadtviertel nach dem andern flüchten, darf aber nie aus der Stadt heraustreten. Wenn ein Levit in seiner Wohnstadt einen Mord begeht, so muss er nach einer andern levitischen Stadt flüchten, weil sämtliche dem Stamme Levi zugehörenden Städte das Asylrecht besitzen, worauf wir später wieder zurück kommen werden (8:9). Hat Jemand den Todschlag außerhalb der Leviten Städte begangen und flieht nach seinem levitischen Wohnorte, so übt dieser das Asylrecht zu seinen Gunsten.

6 ו

עִיר מִקְלָט שֶׁרֻבָּהּ רַצְחָנִים אֵינָהּ קוֹלֶטֶת. שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע כ ד) "וְדִבֶּר בְּאָזְנֵי זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא אֶת דְּבָרָיו" וְלֹא שֶׁשָּׁוִין דִּבְרֵיהֶם לִדְבָרָיו. וְכֵן עִיר שֶׁאֵין בָּהּ זְקֵנִים אֵינָהּ קוֹלֶטֶת שֶׁנֶּאֱמַר זִקְנֵי הָעִיר הַהִיא:

Wenn der größere Teil der Einwohner einer Stade aus Totschlägern besteht, so hört sie auf das Asylrecht auszuüben, denn es steht geschrieben: »Und er spricht in die Ohren der Stadtältesten seine Worte« (Josua 20:4), also wird vorausgesetzt, dass seine Worte nicht den ihrigen gleich seien. So hat auch eine Stadt, in welcher sich keine Ältesten befinden, kein Asylrecht, weil geschrieben steht »Den Ältesten dieser Stadt«.

7 ז

רוֹצֵחַ שֶׁגָּלָה לְעִיר מִקְלָט וְרָצוּ אַנְשֵׁי הָעִיר לְכַבְּדוֹ. יֹאמַר לָהֶם רוֹצֵחַ אֲנִי. אָמְרוּ לוֹ אַף עַל פִּי כֵן יְקַבֵּל מֵהֶן:

If a homicide was exiled to a city of refuge and its inhabitants wished to honor him, he must say to them: "I am a homicide." If they replied: "Nevertheless," he should accept the honor from them.

8 ח

הַגּוֹלֶה אֵינוֹ יוֹצֵא מֵעִיר מִקְלָטוֹ לְעוֹלָם. וַאֲפִלּוּ לִדְבַר מִצְוָה אוֹ לְעֵדוּת בֵּין עֵדוּת מָמוֹן בֵּין עֵדוּת נְפָשׁוֹת. וַאֲפִלּוּ לְהַצִּיל נֶפֶשׁ בְּעֵדוּתוֹ אוֹ לְהַצִּיל מִיַּד הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים אוֹ מִיַּד הַנָּהָר אוֹ מִיַּד הַדְּלֵקָה וּמִן הַמַּפּלֶת. וַאֲפִלּוּ כָּל יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לִתְשׁוּעָתוֹ כְּיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה אֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. וְאִם יָצָא הִתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

An exiled man must never leave his city of refuge, not even to fulfill a religious duty or bear witness in a civil or a capital case, — — not even if all Israel needs his help, as that of Joab ben Zeruiah; he must not leave the city until the death of the high priest. If he did leave, he surrendered himself to death [as an outlaw], as we have explained.

9 ט

אֶחָד כֹּהֵן גָּדוֹל הַמָּשׁוּחַ בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה. וְאֶחָד הַמְרֻבֶּה בִּבְגָדִים. וְאֶחָד הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הָעוֹבֵד. וְאֶחָד הַכֹּהֵן שֶׁעָבַר. כָּל אֶחָד מֵאַרְבַּעְתָּן שֶׁמֵּת מַחְזִיר אֶת הָרוֹצֵחַ. אֲבָל מְשׁוּחַ מִלְחָמָה אֵינוֹ מַחְזִיר מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּכֹהֵן הֶדְיוֹט:

Auch der nur durch mehrfache Kleider Erkennbare Priester הַמְּרֻבֶּה בִּבְגָדִים, sowohl der amtlich Fungierende Priester הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל הָעוֹבֵד, als auch der außer Dienst sich Befindende Priester, Alle ermöglichen durch ihren Tod die Rückkehr des Totschlägers. Der zum Kriege gesalbte Priester hingegen ist nicht geeignet durch seinen Tod die Rückkehr des Flüchtlings zu ermöglichen, weil man ihn nur als einen gewöhnlichen Priester betrachtet.

10 י

רוֹצֵחַ שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ לִגְלוֹת וְלֹא הָיָה שָׁם כֹּהֵן גָּדוֹל. וְהַהוֹרֵג כֹּהֵן גָּדוֹל וְלֹא הָיָה שָׁם כֹּהֵן גָּדוֹל אַחֵר. וְכֹהֵן גָּדוֹל שֶׁהָרַג וְלֹא הָיָה שָׁם כֹּהֵן גָּדוֹל אַחֵר. הֲרֵי אֵלּוּ גּוֹלִין וְאֵינָן יוֹצְאִין מֵעִיר מִקְלָט לְעוֹלָם:

Wenn das Verbannungsurteil über einen Totschläger zu einer Zeit ausgesprochen wird, wo kein Hohepriester vorhanden ist, oder wenn Jemand einen Hohepriester totschlägt, oder gar dieser [der Hohepriester] einen Mord begeht, und kein anderer Hohepriester während dessen vorhanden ist, so müssen jene flüchtig werden, und dürfen nie mehr die Asylstadt verlassen.

11 יא

נִגְמַר דִּינוֹ לְגָלוּת וְאַחַר כָּךְ מֵת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל קֹדֶם שֶׁיִּגְלֶה הָרוֹצֵחַ. הֲרֵי זֶה פָּטוּר מִן הַגָּלוּת. וְאִם עַד שֶׁלֹּא נִגְמַר דִּינוֹ מֵת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וּמִנּוּ כֹּהֵן אַחֵר תַּחְתָּיו וְאַחַר כָּךְ נִגְמַר דִּינוֹ הֲרֵי זֶה חוֹזֵר בְּמִיתָתוֹ שֶׁל שֵׁנִי שֶׁנִּגְמַר דִּינוֹ בְּפָנָיו:

Stirbt der Hohepriester, nachdem das Verbannungsurteil des Totschlägers ausgesprochen worden, und noch bevor er seine Flucht angetreten, so braucht dieser nicht mehr zu flüchten. Stirbt aber der Priester, noch vor Fällung des Urteils, so darf der Totschläger erst nach dem Tode des neuen Hohenpriesters, bei dessen Amtsantritt sein Urteil gesprochen wurde, in seine Heimat zurückkehren.

12 יב

נִגְמַר דִּינוֹ וְנִמְצָא הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל בֶּן גְּרוּשָׁה אוֹ בֶּן חֲלוּצָה. בָּטְלָה כְּהֻנָּה וּכְאִלּוּ נִגְמַר דִּינוֹ בְּלֹא כֹּהֵן גָּדוֹל וְאֵינוֹ יוֹצֵא מִשָּׁם לְעוֹלָם:

Fand es sich, nachdem das Urteil gesprochen war, dass der Hohepriester, der Sohn einer geschiedenen Frau, oder einer Frau sei, welche die Leviratsehe vollzogen hat, so wird die Hohepriesterstelle als nicht besetzt betrachtet, und das Urteil ist demnach zu einer Zeit gesprochen, wo kein Hohepriester vorhanden war, aus diesem Grund ist es ihm nicht gestattet, jemals seine Asylstadt zu verlassen.

13 יג

רוֹצֵחַ שֶׁשָּׁב לְעִירוֹ אַחַר מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. הֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר כָּל אָדָם. וְאִם הֲרָגוֹ גּוֹאֵל הַדָּם נֶהֱרָג עָלָיו שֶׁכְּבָר נִתְכַּפֵּר לוֹ בְּגָלוּתוֹ:

A homicide who returned to his town, after the death of the high priest, was regarded as any other man; if the blood-avenger killed him, he would be executed on account of him, having already obtained atonement in his exile.

14 יד

אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְכַּפֵּר לוֹ אֵינוֹ חוֹזֵר לַשְּׂרָרָה שֶׁהָיָה בָּהּ לְעוֹלָם. אֶלָּא הֲרֵי הוּא מוּרָד מִגְּדֻלָּתוֹ כָּל יָמָיו הוֹאִיל וּבָאָה תַּקָּלָה זוֹ הַגְּדוֹלָה עַל יָדוֹ:

Even though he had obtained atonement, he could never come back to public office held by him previously. He was deprived of his high office throughout his life, because such a dire mishap had occurred through him.

15 טו

אַף עַל פִּי שֶׁהַחוֹבֵל בְּאָבִיו בְּזָדוֹן חַיָּב מִיתַת בֵּית דִּין כְּמוֹ הַהוֹרֵג שְׁאָר אָדָם. אִם חָבַל בְּאָבִיו אוֹ בְּאִמּוֹ בִּשְׁגָגָה אֵינוֹ חַיָּב גָּלוּת. שֶׁלֹּא חִיְּבָה תּוֹרָה גָּלוּת אֶלָּא [לְהוֹרֵג] נֶפֶשׁ אָדָם בִּשְׁגָגָה בִּלְבַד כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

Wennschon Derjenige, welcher seinen Vater vorsätzlich verwundete, zu Folge eines Richterspruchs hingerichtet wird, grade so wie Jemand, der einen Andern ermordete, so brauche dennoch der, welcher seinen Vater oder seine Mutter unabsichtlich verwundete, keineswegs flüchtig zu werden, weil die Tora nur Demjenigen, der vorsätzlich ein Menschenleben hinmordete, die Flucht auferlegte, wie wir bereits oben gezeigt haben.