Chapter 5ה׳
1 א

כָּל הַהוֹרֵג בִּשְׁגָגָה גּוֹלֶה מִמְּדִינָה שֶׁהָרַג בָּהּ לְעָרֵי מִקְלָט וּמִצְוַת עֲשֵׂה לְהַגְלוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה כה) "וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדל". וְהֻזְהֲרוּ בֵּית דִּין שֶׁלֹּא יִקְחוּ כֹּפֶר מִן הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה כְּדֵי לֵישֵׁב בְּעִירוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה לב) "וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ":

Anyone who has killed inadvertently is banished from the town where he has slain to the cities of refuge. It is a positive command to banish him, as it is written: "There he shall remain until the death of the high priest" (Numbers 35:25). The court has been warned not to accept ransom from a man who has killed inadvertently, allowing him to stay in his own town, as it is written : "You must not accept ransom [in order to allow one to stay home] instead of his flight to a city of refuge" (35:32).

2 ב

אֵין הָרוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה גּוֹלֶה אֶלָּא אִם כֵּן מֵת הַנֶּהֱרָג מִיָּד. אֲבָל אִם חָבַל בּוֹ בִּשְׁגָגָה אַף עַל פִּי שֶׁאֲמָדוּהוּ לְמִיתָה וְחָלָה וּמֵת אֵינוֹ גּוֹלֶה שֶׁמָּא הוּא קֵרֵב אֶת מִיתַת עַצְמוֹ אוֹ הָרוּחַ נִכְנְסָה בַּחֲבּוּרָה וַהֲרָגָתְהוּ. אֲפִלּוּ שָׁחַט בּוֹ כָּל שְׁנֵי הַסִּימָנִים וְעָמַד מְעַט אֵינוֹ גּוֹלֶה עַל יָדוֹ. לְפִיכָךְ אִם לֹא פִּרְכֵּס כְּלָל אוֹ שֶׁשְּׁחָטוֹ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ כְּגוֹן בַּיִת סָתוּם שֶׁל שַׁיִשׁ הֲרֵי זֶה גּוֹלֶה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

The man who killed inadvertently is not banished unless the victim died immediately. But if a man wounded a person inadvertently, even though the victim was judged to be fatally hurt and he fell ill and died, the man is not banished, because the victim may have hastened his own death.— —

3 ג

יִשְׂרָאֵל שֶׁהָרַג בִּשְׁגָגָה אֶת הָעֶבֶד (אוֹ אֶת גֵּר תּוֹשָׁב) גּוֹלֶה. וְכֵן הָעֶבֶד שֶׁהָרַג בִּשְׁגָגָה אֶת יִשְׂרָאֵל אוֹ אֶת גֵּר תּוֹשָׁב וְכֵן גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג אֶת גֵּר תּוֹשָׁב אוֹ אֶת הָעֶבֶד בִּשְׁגָגָה גּוֹלֶה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה טו) "לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם":

Ein Israelit, der unabsichtlich einen Sklaven oder einen ansässigen Proselyten גֵּר תּוֹשָׁב (Ben Noach) erschlagen hat, muss flüchten. Das Gleiche muss auch ein Sklave tun, der einen Israeliten oder einen ansässigen Proselyten unabsichtlich erschlagen hat oder auch ein Proselyt, der einen andern ansässigen Proselyten oder einen Sklaven unabsichtlich erschlagen hat. Alle diese werden verbannt, wie auch geschrieben steht: »Den Kindern Israel und den Proselyten, und den Beisaßen unter ihnen (Num. 35:15).«

4 ד

גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג אֶת יִשְׂרָאֵל בִּשְׁגָגָה אַף עַל פִּי שֶׁהוּא שָׁגַג הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג. אָדָם מוּעָד לְעוֹלָם. וְכֵן גֵּר תּוֹשָׁב שֶׁהָרַג גֵּר תּוֹשָׁב מִפְּנֵי שֶׁעָלָה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁמֻּתָּר לְהָרְגוֹ הֲרֵי זֶה קָרוֹב לְמֵזִיד וְנֶהֱרָג עָלָיו הוֹאִיל וְנִתְכַּוֵּן לְהָרְגוֹ. וְעַכּוּ''ם שֶׁהָרַג אֶת הָעַכּוּ''ם בִּשְׁגָגָה אֵין עָרֵי מִקְלָט קוֹלְטוֹת אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה טו) "לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל":

Ein ansässiger Proselyt (Ben Noach), der einen Israeliten unabsichtlich tötet, wird hingerichtet. Obwohl er unersetzlich tötete, gilt der Mensch immer als verantwortlich für seine Taten מוּעָד לְעוֹלָם. Das gleiche gilt, wenn ein ansässiger Proselyt einen ansässigen Proselyten tötet, weil er denkt, dass töten erlaubt sei, ist es einem vorsätzlichen Mord nahe und wird dafür getötet. Ein Nichtjude, der einen Nichtjuden tötet darf keine Zuflucht in den Exilstädten suchen, weil es steht: »Für die Kinder Israels« (Num. 35:15).

5 ה

הַבֵּן שֶׁהָרַג אֶת אָבִיו בִּשְׁגָגָה גּוֹלֶה וְכֵן הָאָב שֶׁהָרַג אֶת בְּנוֹ גּוֹלֶה עַל יָדוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁהֲרָגוֹ שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת לִמּוּד. אוֹ שֶׁהָיָה מְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת אַחֶרֶת שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לָהּ. אֲבָל אִם יִסֵּר בְּנוֹ כְּדֵי לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה אוֹ חָכְמָה אוֹ אֻמָּנוּת וּמֵת פָּטוּר:

Ein Sohn, der seinen Vater unabsichtlich ermordet, muss verbannt werden; ebenso auch ein Vater, der seinen Sohn tötet, jedoch nur dann, wenn es nicht beim Unterricht oder bloß bei der Anleitung zu einem fremdartigen Hand werke geschieht, von dem der Sohn keinen Nutzen ziehen kann. Bestraft aber Jemand seinen Sohn beim Studium der Tora oder beim Unterricht in den Wissenschaften, oder während der Anleitung zu einer Profession und er stirbt in Folge dessen, so ist der Vater frei.

6 ו

וְכֵן הָרַב הַמַּכֶּה אֶת תַּלְמִידוֹ אוֹ שְׁלִיחַ בֵּית דִּין שֶׁהִכָּה אֶת בַּעַל דִּין הַנִּמְנָע מִלָּבוֹא לַדִּין וֶהֱמִיתוֹ בִּשְׁגָגָה פָּטוּר מִן הַגָּלוּת שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט ה) "לַחְטֹב עֵצִים". לְדִבְרֵי הָרְשׁוּת. יָצָא הָאָב הַמַּכֶּה אֶת בְּנוֹ וְהָרַב הָרוֹדֶה אֶת תַּלְמִידוֹ וּשְׁלִיחַ בֵּית דִּין שֶׁהֲרֵי שָׁגְגוּ וְהָרְגוּ בִּשְׁעַת עֲשׂוֹת הַמִּצְוֹת:

Das Gleiche gilt nun auch von einem Lehrer, der seinen Schüler bestraft, oder einem Gerichtsdiener, welcher eine Angeklagten züchtigt, der sich weigert vor Gericht zu erscheinen, wenn diese den Schuldigen unabsichtlich töteten, in welchem Falle sie nämlich nicht mit Verbannung bestraf werden. Denn es steht geschrieben: »Holz abzuhauen« (Deut. 19:5), es handelt sich hier also um eine Handlung, der man nicht verpflichtet ist, weshalb jene Strafe nicht in Anwendung kommt bei einem Vater, der seinen Sohn züchtigt, bei einem Lehrer, der seinen Schüler bestraft, noch bei einem Gerichtsdiener, da diese den unvorsätzlichen Mord bei Ausübung ihrer Pflichten begangen haben.

7 ז

בַּתְּחִלָּה אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד מַקְדִּימִין לְעָרֵי מִקְלָט וּבֵית דִּין שֶׁל אוֹתָהּ הָעִיר שֶׁהָרַג בָּהּ שׁוֹלְחִין וּמְבִיאִין אוֹתוֹ מִשָּׁם וְדָנִין שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט יב) "וְשָׁלְחוּ זִקְנֵי עִירוֹ וְלָקְחוּ אֹתוֹ מִשָּׁם". מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב מִיתָה מְמִיתִין אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט יב) "וְנָתְנוּ אֹתוֹ בְּיַד גֹּאֵל הַדָּם". מִי שֶׁנִּפְטַר פּוֹטְרִים אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה כה) "וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם". מִי שֶׁנִּתְחַיֵּב גָּלוּת מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה כה) "וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ":

Originally, a manslayer with or without intent would flee immediately to one of the cities of refuge, and the court of the town where he killed a person would send and fetch him from there and try him.— — If condemned to death, he was executed;— — if acquitted, he was set free;— — if condemned to exile, he was sent back to his place.— —

8 ח

כְּשֶׁמְּשִׁיבִין אוֹתוֹ מוֹסְרִין לוֹ שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים שֶׁמָּא יַהַרְגֵנוּ גּוֹאֵל הַדָּם בַּדֶּרֶךְ. וְאוֹמֵר לָהֶם אַל תִּנְהֲגוּ בּוֹ מִנְהַג שׁוֹפְכֵי דָּמִים, בְּשׁוֹגֵג בָּא מַעֲשֶׂה לְיָדוֹ:

Bei der Rückreise werden ihm zwei Gelehrte beigegeben, mit den Worten: »Man behandle ihn nicht wie einen der Blut vergossen hat, nur aus Versehen ist ihm dies begegnet«, deren Aufgabe es ist, zu verhüten, dass der Bluträcher ihn nicht auf der Rückreise töte.

9 ט

רוֹצֵחַ בִּשְׁגָגָה שֶׁהֲרָגוֹ גּוֹאֵל הַדָּם חוּץ לִתְחוּם עִיר מִקְלָטוֹ פָּטוּר שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט ו) "וְלוֹ אֵין מִשְׁפַּט מָוֶת":

Ein Bluträcher, der einen unvorsätzlichen Mörder außerhalb des Bereiches seiner Asylstadt erschlägt [1,5 km], ist frei, denn es steht geschrieben: »Ihm kann die Todesstrafe nicht zuerkannt werden« (Deut. 19:6).

10 י

אֶחָד הַהוֹרְגוֹ בַּדֶּרֶךְ קֹדֶם שֶׁיִּכָּנֵס לְעִיר מִקְלָט אוֹ שֶׁהֲרָגוֹ בַּחֲזִירָתוֹ עִם הַשְּׁנַיִם שֶׁשּׁוֹמְרִין אוֹתוֹ. נִכְנַס לְעִיר מִקְלָטוֹ וְיָצָא חוּץ לִתְחוּמָהּ בְּזָדוֹן הֲרֵי זֶה הִתִּיר עַצְמוֹ לְמִיתָה וּרְשׁוּת לְגוֹאֵל הַדָּם לְהָרְגוֹ. וְאִם הֲרָגוֹ כָּל אָדָם אֵין חַיָּבִין עָלָיו שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לה כז) "אֵין לוֹ דָּם":

Dies gilt nun sowohl, wenn er ihn auf dem Wege zur Asylstadt, noch bevor er dieselbe erreichte, als auch, wenn ihn auf seiner Rückreise, in Gegenwart der ihm zu seinem Schutz mitgegebenen Begleiter ermordete. Hat der Schuldige, nachdem er die Asylstadt bereits erreicht hatte, wieder mutwillig die Grenzen derselben überschritten, so hat er se Leben preisgegeben und der Bluträcher hat das Recht ihn zu töten. Tötet ihn aber irgend ein Anderer, so ladet dieser dadurch keine Schuld auf sich, denn es steht geschrieben »Es findet bei ihm keine Blutschuld statt« (Num. 35:27).

11 יא

יָצָא חוּץ לִתְחוּם עִיר מִקְלָטוֹ בִּשְׁגָגָה כָּל הַהוֹרְגוֹ בֵּין גּוֹאֵל הַדָּם בֵּין שְׁאָר אָדָם גּוֹלֶה עַל יָדוֹ. הֲרָגוֹ בְּתוֹךְ תְּחוּם עִיר מִקְלָטוֹ אֲפִלּוּ גּוֹאֵל הַדָּם הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג עָלָיו:

If he unwittingly left the limits of his city of refuge, whoever killed him was banished on account of him, whether blood-avenger or any other man. If a man killed him within the limits of his city of refuge, he was executed on account of him, even if he was a blood-avenger.

12 יב

הַמִּזְבֵּחַ קוֹלֵט שֶׁנֶּאֱמַר בְּהוֹרֵג בְּזָדוֹן (שמות כא יד) "מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת" מִכְּלָל שֶׁהַהוֹרֵג בִּשְׁגָגָה אֵינוֹ נֶהֱרָג בַּמִּזְבֵּחַ לְפִיכָךְ הַהוֹרֵג בִּשְׁגָגָה וּקְלָטוֹ מִזְבֵּחַ וַהֲרָגוֹ שָׁם גּוֹאֵל הַדָּם הֲרֵי זֶה נֶהֱרָג עָלָיו כְּמִי שֶׁהֲרָגוֹ בְּתוֹךְ עִיר מִקְלָט:

Der Altar hat ebenfalls die rechtliche Wirkung einer Asylstätte, denn es heißt beim vorsätzlichen Mörder: »So sollst du ihn von meinem Altare hinwegführen zum Tode« (Ex. 21:14), woraus zu schließen ist, dass derjenige, welcher einen unvorsätzlichen Mord begangen, beim Altar nicht getötet werden darf. Wenn sich daher Jemand der einen unabsichtlichen Mord verübte, im Asylbereich des Altars befindet und wird dort vom Bluträcher erschlagen, so verfällt dieser in Folge dessen eben so gut der Hinrichtung als wenn er es innerhalb einer Freistadt getan hätte.

13 יג

אֵין קוֹלֵט אֶלָּא גַּגּוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ בֵּית הָעוֹלָמִים בִּלְבַד וְאֵין קוֹלֵט אֶלָּא כֹּהֵן וַעֲבוֹדָה בְּיָדוֹ. אֲבָל זָר אוֹ כֹּהֵן שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵד בְּשָׁעָה שֶׁנֶּהֱרָג אוֹ שֶׁהָיָה עוֹבֵד וְלֹא הָיָה עַל גַּגּוֹ שֶׁל מִזְבֵּחַ אֶלָּא סָמוּךְ לוֹ אוֹ אוֹחֵז בְּקַרְנוֹתָיו אֵינוֹ נִקְלָט:

Dies Asylrecht ist jedoch nur auf die oberste Fläche des Altars גַּגּוֹ im Ewigen=Hause בֵּית הָעוֹלָמִים beschränkt, und gilt auch nur zu Gunsten eines im Altardienste begriffenen Priesters, wogegen aber dieser Ort einem Nichtpriester oder einem Priester, der im Augenblicke, wo man ihm nach dem Leben trachtet, grade keinen Dienst verrichtet, keinen Schutz gewährt. Eben so wenig findet ein diensttuender Priester Schutz, wenn er nicht grade auf der obersten Fläche des Altars sich befindet, sondern sich nur in dessen Nähe aufhält, oder sich auf die Ecken desselben stützt.

14 יד

וְכֵן מִי שֶׁקְּלָטוֹ הַמִּזְבֵּחַ אֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ שָׁם אֶלָּא מוֹסְרִין [לוֹ] שׁוֹמְרִין וּמַגְלִין אוֹתוֹ לְעִיר מִקְלָטוֹ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בִּמְחֻיַּב גָּלוּת. אֲבָל מִי שֶׁפָּחַד מִן הַמֶּלֶךְ שֶׁלֹּא יַהַרְגֶנּוּ בְּדִין הַמַּלְכוּת אוֹ מִבֵּית דִּין שֶׁלֹּא יַהַרְגוּהוּ בְּהוֹרָאַת שָׁעָה וּבָרַח לַמִּזְבֵּחַ וְנִסְמַךְ לוֹ וַאֲפִלּוּ הָיָה זָר הֲרֵי זֶה נִצָּל וְאֵין לוֹקְחִין אוֹתוֹ מֵעִם הַמִּזְבֵּחַ לָמוּת לְעוֹלָם. אֶלָּא אִם כֵּן נִתְחַיֵּב מִיתַת בֵּין דִּין בְּעֵדוּת גְּמוּרָה וְהַתְרָאָה כִּשְׁאָר כָּל הֲרוּגֵי בֵּית דִּין תָּמִיד:

Dies Alles gilt aber nur von einem zur Verbannung Verurteilten; wer hingegen aus Furcht vor dem Urteil des Königs oder des Gerichts [aus Not], dem er als Opfer fallen könnte, zum Altar läuft und sich an denselben lehnt, der wird verschont. In diesem Falle reißt man ihn vom Alter nicht weg, um ihn hinzurichten, es sei denn, dass er vom Gericht, nach erfolgtem vollständigen Zeugenverhör und gehöriger Verwarnung, in aller, bei solchen Fällen üblichen Förmlichkeit, zum Tode verurteilt worden wäre. [Dann reißt man ihn vom Altar weg.]