Chapter 7ז׳
1 א

בְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים מַקְרִיבִין מוּסַף רֹאשׁ חֹדֶשׁ אַחַר תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר. וְכַמָּה הוּא מוּסַף רֹאשׁ חֹדֶשׁ. פָּרִים שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים הַכּל עוֹלוֹת. וּשְׂעִיר עִזִּים חַטָּאת:

2 ב

מַעֲשֵׂה כָּל הָעוֹלוֹת אֶחָד הוּא כְּמַעֲשֵׂה הַתָּמִיד. וּמַעֲשֵׂה הַחַטָּאוֹת שֶׁל רָאשֵׁי חֳדָשִׁים וְשֶׁל מוֹעֲדוֹת כְּמַעֲשֵׂה הַחַטָּאת הַנֶּאֱכֶלֶת שֶׁבֵּאַרְנוּ:

3 ג

בְּפֶסַח מַקְרִיבִין קָרְבַּן מוּסָף בְּכָל יוֹם. מִיּוֹם הָרִאשׁוֹן עַד יוֹם הַשְּׁבִיעִי כְּמוּסַף רָאשֵׁי חֳדָשִׁים. פָּרִים שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד וְשִׁבְעָה כְּבָשִׂים הַכּל עוֹלוֹת וּשְׂעִיר חַטָּאת הַנֶּאֱכֶלֶת. בְּיוֹם שֵׁנִי שֶׁל פֶּסַח שֶׁהוּא יוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן מַקְרִיבִין יֶתֶר עַל מוּסָף שֶׁל כָּל יוֹם כֶּבֶשׂ לְעוֹלָה עִם עֹמֶר הַתְּנוּפָה. וְהִיא מִנְחָה שֶׁל צִבּוּר כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ:

On Passover, the additional offering was presented every day, from the first to the seventh day, like the additional offering of Rosh Hodesh. — — On the second day of Passover, which is the sixteenth day of Nisan, they presented a lamb as a burnt-offering, together with the sheaf of wave offering, over and above the daily additional offering. — —

4 ד

וּזְמַנּוֹ קָבוּעַ וּלְפִיכָךְ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת הַטֻּמְאָה:

5 ה

אֵין מְבִיאִין מִנְחָה זוֹ אֶלָּא מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג י) "וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן". מִצְוָתוֹ לָבוֹא מִן הַקָּרוֹב. לֹא בָּא מִן הַקָּרוֹב מְבִיאִין אוֹתָהּ מִכָּל מָקוֹם מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

6 ו

מִצְוָתוֹ לְהִקָּצֵר בַּלַּיְלָה בְּלֵיל שִׁשָּׁה עָשָׂר. בֵּין בְּחל בֵּין בְּשַׁבָּת:

7 ז

וְכָל הַלַּיְלָה כָּשֵׁר לִקְצִירַת הָעֹמֶר. וְאִם קְצָרוּהוּ בַּיּוֹם כָּשֵׁר:

8 ח

מִצְוָתוֹ לָבוֹא מִן הַקָּמָה. לֹא מָצְאוּ יָבִיאוּ מִן הָעֳמָרִים:

9 ט

מִצְוָתוֹ לָבוֹא מִן הַלַּח. לֹא מָצְאוּ יָבִיאוּ מִן הַיָּבֵשׁ:

10 י

דַּרְכָּן הָיָה לְהָבִיא מִשָּׂדוֹת שֶׁבַּדָּרוֹם. הָיָה נָר חֲצִי הַשָּׂדֶה וְזוֹרֵעַ חֶצְיָהּ בְּשָׁנָה זוֹ וּבְשָׁנָה אַחֶרֶת נָר חֲצִי הַשָּׂדֶה שֶׁזָּרַע וְזוֹרֵעַ הַחֵצִי שֶׁנָּר וּמֵבִיא מִמֶּנּוּ:

11 יא

עֹמֶר זֶה מִן הַשְּׂעוֹרִים הָיָה בָּא. וְדָבָר זֶה הֲלָכָה מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ. וְכֵיצַד הָיָה נַעֲשֶׂה. מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב יוֹצְאִין שְׁלוּחֵי בֵּית דִּין וְעוֹשִׂין אוֹתוֹ כְּרִיכוֹת בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נֹחַ לִקְצֹר. כָּל הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְשָׁם מִתְכַּנְּסוֹת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה נִקְצַר בְּעֵסֶק גָּדוֹל. וְקוֹצְרִין שָׁלֹשׁ סְאִין שְׂעוֹרִין בִּשְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים. וּבְשָׁלֹשׁ קֻפּוֹת. וּבִשְׁלֹשָׁה מַגָּלוֹת. כֵּיוָן שֶׁחָשְׁכָה אוֹמֵר לָהֶם הַקּוֹצֵר לְכָל הָעוֹמְדִים שָׁם. בָּא הַשֶּׁמֶשׁ אוֹמְרִין לוֹ הִין. בָּא הַשֶּׁמֶשׁ אוֹמְרִים לוֹ הִין. בָּא הַשֶּׁמֶשׁ אוֹמְרִין לוֹ הִין. מַגָּל זֶה אוֹמְרִין לוֹ הִין. מַגָּל זֶה אוֹמְרִין לוֹ הִין. מַגָּל זֶה אוֹמְרִין לוֹ הִין. קֻפָּה זוֹ אוֹמְרִין לוֹ הִין. קֻפָּה זוֹ אוֹמְרִין לוֹ הִין. קֻפָּה זוֹ אוֹמְרִין לוֹ הִין. וְאִם הָיָה שַׁבָּת אוֹמֵר לָהֶן שַׁבָּת הַיּוֹם אוֹמְרִים לוֹ הִין. שַׁבָּת הַיּוֹם אוֹמְרִין לוֹ הִין. שַׁבָּת הַיּוֹם אוֹמְרִין לוֹ הִין. וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר לָהֶן אֶקְצֹר וְהֵן אוֹמְרִין לוֹ קְצֹר. אֶקְצֹר וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ קְצֹר. אֶקְצֹר וְהֵם אוֹמְרִים לוֹ קְצֹר. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר. וְכָל כָּךְ לָמָּה מִפְּנֵי אֵלּוּ הַטּוֹעִים שֶׁיָּצְאוּ מִכְּלַל יִשְׂרָאֵל בְּבַיִת שֵׁנִי. שֶׁהֵן אוֹמְרִין שֶׁזֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה (ויקרא כג יא) (ויקרא כג טו טז) "מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" הוּא שַׁבָּת בְּרֵאשִׁית. וּמִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵינָהּ שַׁבָּת אֶלָּא יוֹם טוֹב וְכֵן רָאוּ תָּמִיד הַנְּבִיאִים וְהַסַּנְהֶדְרִין בְּכָל דּוֹר וְדוֹר שֶׁהָיוּ מְנִיפִין אֶת הָעֹמֶר בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן בֵּין בְּחל בֵּין בְּשַׁבָּת. וַהֲרֵי נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (ויקרא כג יד) "וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה". וְנֶאֱמַר (יהושע ה יא) "וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי". וְאִם תֹּאמַר שֶׁאוֹתוֹ הַפֶּסַח בְּשַׁבָּת אֵרַע כְּמוֹ שֶׁדִּמּוּ הַטִּפְּשִׁים. הֵיאַךְ תָּלָה הַכָּתוּב הֶתֵּר אֲכִילָתָם לֶחָדָשׁ בְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ הָעִקָּר וְלֹא הַסִּבָּה אֶלָּא נִקְרָה נִקְרֶה. אֶלָּא מֵאַחַר שֶׁתָּלָה הַדָּבָר בְּמָחֳרַת הַפֶּסַח הַדָּבָר בָּרוּר שֶׁמָּחֳרַת הַפֶּסַח הִיא הָעִלָּה הַמַּתֶּרֶת אֶת הֶחָדָשׁ וְאֵין מַשְׁגִּיחִין עַל אֵי זֶה יוֹם הוּא מִימֵי הַשָּׁבוּעַ:

This sheaf came from barley, in accord with an ancient tradition transmitted from our teacher Moses. How was it made ready? On the eve of the festival messengers of the supreme court came out and tied the grain in bunches while still attached to the ground to make it easier to reap. All the nearby towns-people assembled, that it might be reaped with much pomp. Three measures of barley were reaped by three men, in three baskets, with three sickles. As soon as it grew dark, each reaper called out to all who were standing there: "Has the sun set?" They replied: "Yes!" "Has the sun set?" They replied: "Yes!" "Has the sun set?" They replied: "Yes!" "Is this a sickle?" They replied: "Yes!" "Is this a sickle?" "Yes!" "Is this a sickle?" "Yes!" "Is this a basket?" "Yes!" "Is this a basket?" "Yes!" "Is this a basket?" "Yes!" If it was on a Sabbath, he called out: "Is today Sabbath?" and they replied: "Yes!" "Is today Sabbath?" "Yes!" "Is today Sabbath?" "Yes!" Then he asked them: "Shall I reap?" and they replied: "Yes!" "Shall I reap?" "Yes!" "Shall I reap?" "Yes!" Everything was repeated three times.

12 יב

קְצָרוּהוּ וּנְתָנוּהוּ בְּקֻפּוֹת וֶהֱבִיאוּהוּ לָעֲזָרָה וַחֲבָטוּהוּ. וְזוֹרִין וּבוֹרְרִין. וְלוֹקְחִין אֶת הַשְּׂעוֹרִין וּמְהַבְהֲבִין אוֹתוֹ בָּאוּר. בְּאַבּוּב מְנֻקָּב. כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָאֵשׁ שׁוֹלֵט בְּכֻלָּן שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ב יד) "אָבִיב קָלוּי בָּאֵשׁ גֶּרֶשׂ כַּרְמֶל". מִפִּי הַשְּׁמוּעָה לָמְדוּ שֶׁאֵינוֹ מְדַבֵּר אֶלָּא בְּמִנְחַת הָעֹמֶר בִּלְבַד. וְאַחַר שֶׁקּוֹלִין אוֹתוֹ שׁוֹטְחִין אוֹתוֹ בָּעֲזָרָה וְהָרוּחַ מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ. וְנוֹתְנִין אוֹתוֹ לְרֵחַיִם שֶׁל גָּרוֹסוֹת וְטוֹחֲנִין אֶת הַשָּׁלֹשׁ סְאִין וּמוֹצִיאִין מִן הַכּל עִשָּׂרוֹן שֶׁהוּא מְנֻפֶּה בִּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה נָפָה. וְהַשְּׁאָר נִפְדֶּה וְנֶאֱכָל לְכָל אָדָם. וְחַיָּב בְּחַלָּה וּפָטוּר מִן הַמַּעַשְׂרוֹת כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ. וְלוֹקְחִין זֶה הָעִשָּׂרוֹן שֶׁל סלֶת הַשְּׂעוֹרִים וּבוֹלְלִין אוֹתוֹ בְּלוֹג שֶׁמֶן בְּשִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן וְנוֹתְנִין עָלָיו קֹמֶץ לְבוֹנָה כִּשְׁאָר הַמְּנָחוֹת. וּמְנִיפוֹ בַּמִּזְרָח מוֹלִיךְ וּמֵבִיא מַעֲלֶה וּמוֹרִיד וּמַגִּישׁוֹ כְּנֶגֶד חֻדָּהּ שֶׁל קֶרֶן מַעֲרָבִית דְּרוֹמִית כִּשְׁאָר הַמְּנָחוֹת. וְקוֹמֵץ וּמַקְטִיר. וְהַשְּׁאָר נֶאֱכָל לַכֹּהֲנִים כִּשְׁיָרֵי כָּל הַמְּנָחוֹת. ואֵימָתַי קוֹמְצִין אוֹתוֹ. לְאַחַר שֶׁמַּקְרִיבִין מוּסַף הַיּוֹם וְכֶבֶשׂ הָעוֹלָה קֹדֶם תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם:

Why was all this required? Because of the heretical Sadducees who deviated from the Jewish community during the period of the Second Temple, asserting that the biblical expression on the day after the sabbath (Leviticus 23:11), [used in connection with the omer offering] refers to the original Sabbath. But traditionally interpreted, this verse refers to the festival and not to the Sabbath. This was the view of the prophets and the Sanhedrin at all times from generation to generation: they waved the omer on the sixteenth of Nisan, whether it was a weekday or a Sabbath. It is written in the Torah: "You shall eat no bread or parched grain or fresh ears [of the new crop] until that very day" (14); and it is written: "The day after Passover, they ate some of the produce of the land, unleavened cakes and parched grain" (Joshua 5:11). Were you to say that that Passover happened to occur on a Sabbath, as the foolish [heretics] have imagined, then why has Scripture made the permission to eat of the new grain depend on something that is not the essential factor but merely accidental? Since, however, Scripture has indeed made the matter depend on the day after Passover, it becomes obvious that the day after Passover is the determining factor that makes the new grain permissible, without paying attention to the day of the week that happens to coincide with it.

13 יג

אָסוּר לִקְצֹר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִין מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי תְּבוּאָה קֹדֶם לִקְצִירַת הָעֹמֶר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג י) "רֵאשִׁית קְצִירְכֶם" שֶׁיִּהְיֶה תְּחִלָּה לְכָל הַנִּקְצָרִים. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּקָצִיר שֶׁרָאוּי לְהָבִיא מִמֶּנּוּ עֹמֶר. אֲבָל בֵּית הַשְּׁלָחִין שֶׁבָּעֲמָקִים הוֹאִיל וְאֵינוֹ רָאוּי לְהָבִיא מִמֶּנּוּ קוֹצְרִין אוֹתוֹ מִלִּפְנֵי הָעֹמֶר. אֲבָל לֹא יִגְדּשׁ:

It is forbidden to reap any one of the five kinds of grain in Eretz Yisrael before the reaping of the omer (sheaf of wave-offering), as it is written: "The first of your harvest" (Leviticus 23:10), meaning that it should be the first of all that is harvested.— —

14 יד

תְּבוּאָה שֶׁהִשְׁרִישָׁה קֹדֶם הָעֹמֶר הָעֹמֶר מַתִּירָהּ. וְאִם לָאו אָסוּר לְקָצְרָהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁאָסוּר לְאָכְלָהּ עַד שֶׁיָּבוֹא הָעֹמֶר הַבָּא:

15 טו

תְּבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ מֻתָּר לִקְצֹר מִמֶּנָּה לְהַאֲכִיל לִבְהֵמָה. וְקוֹצְרִין מִפְּנֵי הַנְּטִיעוֹת שֶׁלֹּא יִפָּסְדוּ. וְקוֹצְרִין לְפַנּוֹת מָקוֹם לְבֵית הָאָבֵל אוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג י) "קְצִירְכֶם" וְלֹא קְצִיר מִצְוָה:

16 טז

וְאַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לִקְצֹר לֹא יַעֲשֶׂה אוֹתָן כְּרִיכוֹת כְּדֶרֶךְ הַקּוֹצְרִין. אֶלָּא יַנִּיחֵם צְבָתִים צְבָתִים:

17 יז

כְּבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁאֵין מְבִיאִין מְנָחוֹת וְלֹא מִנְחַת נְסָכִים וְלֹא בִּכּוּרִים מִן הֶחָדָשׁ קֹדֶם הֲבָאַת הָעֹמֶר. וְאִם הֵבִיא פָּסוּל. וְלֹא יָבִיא קֹדֶם לַהֲבָאַת שְׁתֵּי הַלֶּחֶם. וְאִם הֵבִיא כָּשֵׁר:

18 יח

וְכָל הַמַּקְרִיב מִנְחָה מִן הֶחָדָשׁ תְּחִלָּה מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָינוּ:

19 יט

תְּבוּאָה שֶׁזְּרָעָהּ אַחַר שֶׁקָּרַב הָעֹמֶר וּקְצָרָהּ אַחַר שֶׁקָּרַב הָעֹמֶר שֶׁל שָׁנָה הַבָּאָה הֲרֵי זוֹ סָפֵק אִם מְבִיאִין מִמֶּנָּה מְנָחוֹת לְכַתְּחִלָּה טֶרֶם הֲבָאַת שְׁתֵּי הַלֶּחֶם הוֹאִיל וּתְבוּאָה זוֹ עָבַר עָלֶיהָ הֲבָאַת שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּקְצִירַת הָעֹמֶר. אוֹ אֵין מְבִיאִין עַד שֶׁיָּבִיאוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם אַחַר הֲבָאַת הָעֹמֶר שֶׁל שָׁנָה אַחֶרֶת:

20 כ

וְכֵן תְּבוּאָה שֶׁהָיְתָה בַּקַּרְקַע וְחָנְטוּ עָלֶיהָ אוֹ הֵנֵצּוּ עָלִים שֶׁלָּהּ כְּשֶׁהֵבִיאוּ שְׁתֵּי הַלֶּחֶם הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם הֲנָצַת הֶעָלִין אוֹ חֲנָטָתָן כְּמוֹ הֻשְׁרְשָׁה וְהֻתְּרָה לְהָבִיא מִמֶּנָּה מְנָחוֹת אוֹ אֵינָהּ חֲשׁוּבָה הַשְׁרָשָׁה. לְפִיכָךְ לֹא יָבִיא וְאִם הֵבִיא הֻרְצָה:

21 כא

וְהַקּוֹצֵר קֹדֶם קְצִירַת הָעֹמֶר אֵינוֹ לוֹקֶה וְהַקָּצִיר כָּשֵׁר:

22 כב

מִצְוַת עֲשֵׂה לִסְפֹּר שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת מִיּוֹם הֲבָאַת הָעֹמֶר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג טו) "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת" "שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת". וּמִצְוָה לִמְנוֹת הַיָּמִים עִם הַשָּׁבוּעוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג טז) "תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם". וּמִתְּחִלַּת הַיּוֹם מוֹנִין לְפִיכָךְ מוֹנֶה בַּלַּיְלָה מִלֵּיל שִׁשָּׁה עָשָׂר בְּנִיסָן:

It is a biblical positive command to count seven full weeks from the day that the omer is brought, as it is written: "From the day after the sabbath, the day you bring the sheaf of wave-offering, you shall count seven full weeks" (15). The days must be counted along with the weeks, as it is written: "You shall count fifty days" (16). The counting must be performed from the beginning of the day. Accordingly, one is to do the counting at night, beginning with the night preceding the sixteenth of Nisan.

23 כג

שָׁכַח וְלֹא מָנָה בַּלַּיְלָה מוֹנֶה בַּיּוֹם וְאֵין מוֹנִין אֶלָּא מְעֻמָּד. וְאִם מָנָה מְיֻשָּׁב יָצָא:

If one forgot and failed to count at night, he may count at daytime. The counting must be performed while standing; but if one counted while sitting, he has fulfilled his duty.

24 כד

מִצְוָה זוֹ עַל כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל וּבְכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְנָשִׁים וַעֲבָדִים פְּטוּרִין מִמֶּנָּה:

Every Jew is required to perform this duty, everywhere and at all times. Women and slaves, however, are exempt from it.

25 כה

וְצָרִיךְ לְבָרֵךְ בְּכָל לַיְלָה בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר קֹדֶם שֶׁיִּסְפֹּר. מָנָה וְלֹא בֵּרֵךְ יָצָא וְאֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ:

Every night, before counting, one is required to recite the following blessing: "Blessed art thou, Lord our God, King of the universe, who hast sanctified us with thy commandments, and commanded us concerning the counting of the omer." If one has counted without the blessing, he has fulfilled his duty, and need not count over again.