Psalm 52נ״ב
1 א

למנצח משכיל לדוד. בבוא דואג האדומי. זה שאמר הכתוב (קהלת ה ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. רבי יהושע בן לוי אמר בפוסקי צדקה הכתוב מדבר. אל תתן את פיך בצביון שאתה נותן ואין אתה נותן. (שם) אל תאמר לפני המלאך. זה שליח צבור שהוא בא ואומר לו תן מה שפסקת. ואתה אומר שגגה היתה ולא הייתי יודע מה דברתי. למה יקצוף האלקים. על אותו הקול שהוצאת בפיך ואמרת ליתן ואין אתה נותן. (שם) וחבל את מעשה ידיך. מצוות שהיו בידך אתה מאבדם. דבר אחר אל תתן את פיך. אמר רבי לוי בחנפין הכתוב מדבר. למה יקצוף. על אותו הקול שאתה מחניף בפיך. וחבל את מעשה ידיך. מעט משא ומתן שיש בידך אתה מכניס בהן ערבוביא. דבר אחר אל תתן את פיך לחטיא את בשרך. רבנן אמרי במרים הכתוב מדבר. בשעה שדברה במשה שלקתה בבשרה. שנאמר (במדבר יב א) ותדבר מרים ואהרן במשה. ומה היה לה (שם י) והנה מרים מצורעת כשלג. אל תאמר לפני המלאך. זה משה. שנאמר (שם כ טז) וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. וכי מלאך היה. אלא זה משה. למה יקצוף. על אותו הקול שהוציאה בפיה על משה הצדיק. וחבל את מעשה ידיך. אלו התופים. שנאמר (שמות טו כ) ותקח מרים הנביאה אחות אהרן. דבר אחר מדבר בלשון הרע. שהם מחטיאים בפיהם את בשרם ממה שהם מוציאים בפיהם לוקים בצרעת. אל תאמר לפני המלאך. זה הכהן. שנאמר (מלאכי ב ז) כי מלאך ה' צבאות הוא. שהמצורע בא אצלו. שנאמר (ויקרא יד ב) זאת תהיה תורת המצורע. המוציא שם רע. ואומר (שם) והובא אל הכהן. למה יקצוף האלקים. על אותו הקול שהוצאת בפיך ואמרת לשון הרע על חבירך. וחבל מעשה ידיך. מעט תורה שיש בידיך אתה מאבדה. ומי היה זה דואג שאמר לשון הרע על דוד ונצטרע. שנאמר גם אל יתצך לנצח ושרשך מארץ חיים סלה. ומהו יתצך שנצטרע. כענין שנאמר (שם מה) ונתץ את הבית. ומי גרם לו על ידי שאמר לשון הרע על דוד. שנאמר בבוא דואג האדומי ויגד לשאול וגו':

2 ב

דבר אחר בבוא דואג האדומי. זה שאמר הכתוב (משלי יח כא) מות וחיים ביד לשון. שהכל תלוי בלשון. אם יבקש אדם לומר לשון הרע אומר. ואם בקש לשון טוב אומר. לכן אל יאמר אדם הואיל וניתנה רשות ללשוני הריני מדבר מה שאני מבקש. כבר הזהירה התורה ואמרה (תהלים לד יד) נצור לשונך מרע. ואם תאמר שמא אתה מפסיד כלום. חס ושלום שאתה משתכר ורוח הקדש צווחת ואומרת (משלי כא כג) שומר פיו ולשונו. דבר אחר מות וחיים ביד לשון. ראה כמה קשה לשון הרע שאין אדם מוציאו מתוך פיו עד שהוא כופר בעיקר. שנאמר (תהלים יב ה) אשר אמרו ללשוננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו. ומי יעמוד כנגדם גיהנם. כביכול הקב"ה צווח מן בעלי הלשון ואומר (שם צד טז) מי יקום לי עם מרעים. ומי יכול לעמוד בהן גיהנם. ואף גיהנם חוזרת ואומרת לו איני יכולה. והקדוש ברוך הוא חוזר ואומר לה אני מלמעלה ואת מלמטה. שכן הוא אומר (שם קכ ד) חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים. אמר הקב"ה לישראל אם רצונכם להנצל מגיהנם הרחיקו עצמכם מלשון הרע ואתם זוכים לחיי העולם הבא. שנאמר (שם לד יג) מי האיש החפץ חיים. אמרו רבותינו מעשה היה ברוכל אחד שהיה מסבב בעיירות של צפוריא וכו'. דבר אחר מות וחיים ביד לשון. כלכלה של תאנים. אכל ולא בירך זה מות ביד לשון. אכל ובירך זה חיים ביד לשון. הכל תלוי בלשון. דבר אחר מות וחיים. אם זכה לתורה זכה לחיים לפי שהתורה נקרא עץ חיים. שנאמר (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. והתורה רפואה ללשון. שנאמר (שם טו ד) מרפא לשון עץ חיים. לכן מי שעוסק בלשון הרע מתחייב בנפשות. בא וראה כמה קשה לשון הרע מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים. כי בשלש עבירות הללו כתיב גדול גדולה. ובלשון הרע כתיב גדולות. לשון מדברת גדולות וגו'. בעבודה זרה כתיב (שמות לב לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה. ובגילוי עריות כתיב (בראשית לט ט) ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלקים. ובשפיכות דמים כתיב (שם ד יג) גדול עוני מנשוא. בא להודיעך שקשה לשון הרע משלש העבירות הללו. דבר אחר שההורג את הנפש אינו הורג אלא נפש אחת. והאומר לשון הרע הורג שלשה. המספרו והמקבלו והנאמר עליו. ומנין אתה למד זה מדואג שאמר לשון הרע על אחימלך לפני שאול ונהרגו שלשתן. שאול שקבלו. ואחימלך שנאמר עליו. ודואג שאמרו. שאול שקבלו שנאמר (דברי הימים-א י יג) וימת שאול במעלו. ואחימלך שנאמר עליו שנאמר (שמואל-א כב טז) מות תמות אחימלך. ודואג שאמרו שנטרד מן העולם. שנאמר גם אל יתצך לנצח. מן חיי העולם. ומי גרם לו. לשון הרע. שנאמר בבוא דואג האדומי ויגד לשאול:

3 ג

דבר אחר בבוא דואג. זה שאמר הכתוב (משלי כו כו) תכסה שנאה במשאון. תני ר' חייא מפרסמין את החנפים מפני חלול השם. שנאמר (יחזקאל ג כ) ובשוב צדיק מצדקתו. ולמה הקב"ה נועל הדרך לפניו. בשביל לפרסם מעשיהם לבריות שלא יארע בו דבר משום העבירות ויהיו הבריות קוראות תגר כנגד מדת הדין. בשביל כך הקב"ה רצה לפרסם מעשיו למי שהוא מחניף את חבירו. ולמדנו זה מדואג שהיה ראש לסנהדרין. שנאמר (שמואל-א כא ח) אביר הרועים אשר לשאול. ובשביל שהיה בו לשון הרע אף על פי שהיה בו תורה הכתוב פרסמו כדי להודיע לבריות מעשיו הרעים שלא ליפרע ממנו ויהיו קורין תגר לפני הקב"ה כנגד מדת הדין. לפיכך פרסמו הכתוב. ולמה נקרא שמו אדומי. על שם עירו נקרא אדומי. ר' שמואל אמר על שקינא בדוד שנקרא אדמוני. ולא הוא קינא בלבד אלא כל שבטו נתקנאו בו זיפים ואנשי קעילה ונבל. ר' אבא בר כהנא אמר על שהתיר דמן של נוב עיר הכהנים. שנאמר (שם כב יח) ויסוב דואג האדומי וגו' וימת ביום ההוא. רב נחמן אמר על שהתיר דמו של דוד. שאמר לשאול בן מות הוא ודמו מותר ואשתו מותרת לינשא לאחר. בר קפרא אמר שאסר דמו של אגג לשאול. ואמר לו כתוב בתורה (ויקרא כב כח) אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. ואתה הולך להמית נער וזקן טף ונשים ביום אחד. לכך נאמר אדומי. בשביל שנתחייבו על ידו. ר' יצחק אמר שהיה מאדים פני דוד בהלכה. שכל מי שנושא ונותן עמו מסלקו בתשובותיו. ר' חנינא אמר מה אדום מבליע זכיותיו של ישראל כך דואג מבליע זכיותיו של דוד. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו מה אדום נוקם ונוטר כך דואג נוקם ונוטר לדוד:

4 ד

דבר אחר ויגד לשאול מה ויגד אגדי ליה. א"ל עשה לדוד מלך בחייך לפי שאין נשאלין בתומים ואורים אלא למלך ולבית דין ולמי שצורך צבור בו ודוד נשאל באורים ותומים. וכיון שאמר לו את הדבר נכנס בלבו רוח קנאה. ומנין שכן הוא אומר (שם כב יג) בתתך לו לחם וחרב. ולא דייך אלא ושאול לו באלקים. לפיכך בשביל זה (שם טז) מות תמות אחימלך. כיון שראה פניו של שאול זועפות עליו מיד (שם יד) ויען אחימלך את המלך ויאמר ומי בכל עבדיך כדוד נאמן. א"ל לא זה ולא זה. וכי תחלה קרא היום הזה (שם טו) היום החלותי לשאול לו באלקים חלילה לי. למוד הייתי להיות שואל לו. אלא (שם) אל ישים המלך בעבדו דבר בכל בית אבי. אמר לו וכל כך היית למוד להיות שואל לו ואין אתה חייב מיתה כיון שהוציא עליו איפופסין של מות. מיד (שם יז) ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו. לפגוע בהם. ולא שמעו לו. זה שאמר הכתוב (קהלת ח ה) שומר מצוה לא ידע דבר רע. זה אבנר שלא הניחו לפגוע בכהנים. שנאמר (שמואל-א כב יז) ולא אבו עבדי המלך. כיון שראה שלא שמעו לו אמר לו לדואג מה אתה עומד. הכיתם בלשון הכם בחרב. שנאמר (שם יח) ויאמר המלך לדואג סוב אתה ופגע בכהנים. עמד והכה אותם. שנאמר (שם) וימת ביום ההוא שמונים וחמשה איש. ראה אי זה גבורה היה לו שלא סייעו אדם בעולם אלא הוא עצמו הרגן. ולא אלו בלבד אלא (שם יט) ואת נוב עיר הכהנים הכה לפי חרב. ודוד צווח ואומר מה תתהלל ברעה הגבור חסד אל כל היום. אמר לדואג אדם גבור וראש לסנהדרין יתעסק ברעה הזאת ואומר לשון הרע. ברעה הגבור. אמר לו וזו גבורה היא שרואה אדם את חבירו על פי הבור ודוחפו לבור. ורואה אותו על ראש הגג ודוחפו. זו גבורה היא. אלא אימתי הוא גבור בשעה שיבוא חבירו ליפול ואוחזו בידו שלא יפול. וכן מי שרואה חבירו שנופל לבור ומעלהו. ואתה ראית שאול כועס עלי והטלת מים על איברי (אולי צ"ל אל הבור). ברעה הגבור. כך אדם עושה. חסד אל כל היום. אמר לו סבור אתה שאם לא קבלנו אחימלך ולא נתן לנו פרוסה לא היה אדם מישראל שיתן. נהוגין הן ישראל לעשות חסד אל כל היום:

5 ה

דבר אחר חסד אל כל היום. זו התורה. שנאמר (משלי לא כו) ותורת חסד על לשונה. אדם שהוא עוסק בתורה כמותך יעסוק בדברים הללו ותעשה תורתך פלסתר. ברעה הגבור. דבר אחר מצווין הן ישראל לעשות חסד לכל מי שיבוא. חסד אל כל היום. אמר לו דוד לדואג אדם שעוסק בחסד אל כל היום עושה דבר קשה. כביכול שכל מי שהוא עוסק בתורה כאילו עושה חסד אל כל היום ואומר לשון הרע. ברעה הגבור. א"ר יוסי בן זימרא בא וראה כמה הוא קשה לשון הרע. כי כמה איברים יש באדם. יש מהן זקופין ויש מהן מוטין ויש מהן עומדין והלשון הזה בבית האסורין והלחיים מקיפות אותה וכמה מנגנאות יש עליו ואין אדם יכול לעמוד בו. ואילו היה זקוף ונראה על אחת כמה וכמה:

6 ו

אהבת רע מטוב. אמר לו דוד לדואג אהבת רעתו של שאול יותר מטובתך. שאילו לא קבל ממך לשון הרע לא היה נענש. יש אדם שמשקר ונושא פנים לאדם שיאכילהו וישקהו. אבל אתה שמא עני היית הרי אתה חכם גבור ועשיר וראש לסנהדרין למה עשית כן. (ירמיה ט כב-כג) אל יתהלל חכם בחכמתו. כי אם בזאת וגו'. ואין זאת אלא תורה שנאמר (דברים ד מד) וזאת התורה. (ירמיה ט כג) השכל וידוע אותי. וכן הוא אומר (שמואל-ב ח טו) ויהי דוד עושה משפט וצדקה. ואומר (שמואל-א יח יד) ויהי דוד בכל דרכיו משכיל. א"ר שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן הראה הקב"ה לאברהם תורה וקרבנות גיהנם וגליות. תורה מנין שנאמר (בראשית טו יז) ולפיד אש. ואין לפיד אלא תורה שנאמר (שמות כ טו) וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים. תנור אש זה גיהנם. שנאמר (מלאכי ג יט) בוער כתנור. וכתיב (ישעיה לא ט) אשר אור לו בציון. קרבנות (בראשית טו ט) קחה לי עגלה משולשת. גליות (שם יב) והנה אימה חשכה גדולה. אימה זו בבל. חשכה זו יון. גדולה זו מדי. נופלת עליו זה אדום. אמר הקב"ה לאברהם עתיד הוא בית המקדש ליחרב והקרבנות בטלין שהיו מכפרין עליהן. מה רצונך שישתעבדו בניך בגליות ואל ישתעבדו בגיהנם. אמר רב חנינא בר פפא אברהם בירר לו את הגליות אמר מוטב שישתעבדו ישראל בגליות ואל ישתעבדו בגיהנם. והוא שהקדוש ברוך הוא אומר לישראל אבוכון הוא. וכן הוא אומר (ישעיה נא א) הביטו אל צור חוצבתם. זה אברהם. שנאמר (שם ב) הביטו אל אברהם אביכם: