אשרי האיש אשר לא הלך. זה שאמר הכתוב (משלי יא כז) שוחר טוב יבקש רצון. מי הוא זה. זה דוד מלך ישראל שהיה שוחר בטובתן של ישראל להעמיד מהן כ"ד משמרות כהונה ועשרים וארבע משמרות לויה. יבקש רצון שהיה מבקש רחמים שתשרה עליו שכינה כדי לברך את ישראל. והיכן ברכן באשרי האיש. (שם) ודורש רעה תבואנו. זה דואג ואחיתופל: Another thing is the man. The one who wrote (Samuel 2: 7) said King David came and sat before the Lord. As well as Tani Rabbi Chaya, there is no yeshiva for help but only the kings of Beth David. My mother's rabbi by the name of Rish Lakish said there was no yeshiva for help but a place for the kings of the house of David. And yes he says and David sits down. And yet a fraudulent rabbi named Rabbi Ishmael said there was no sitting upstairs that was said (Daniel 7:14) a kinship on one of the Kamia. Who do not have a leg jump. Said (Ezekiel 1: 7) with their feet straight. And spelling (Isaiah and B) resins stand above him. And spell (Zechariah 3: 3) and I gave you moves between these stands. Upstairs there is no seating and David sits. Said Rabbi
דבר אחר אשרי האיש. זה שאמר הכתוב (שמואל-ב ז יח) ויבא המלך דוד וישב לפני ה'. וכן תני רבי חייא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. רבי אמי בשם ריש לקיש אמר אין ישיבה בעזרה אלא מקום מלכי בית דוד בלבד. וכן הוא אומר וישב דוד. ולא כן אמר רב הונא בשם רבי ישמעאל אין ישיבה למעלה שנאמר (דניאל ז טז) קרבת על חד מן קאמיא. שאין להם קפיצת הרגל. שנאמר (יחזקאל א ז) ורגליהם רגל ישרה. וכתיב (ישעיה ו ב) שרפים עומדים ממעל לו. וכתיב (זכריה ג ז) ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. למעלה אין ישיבה ודוד יושב. אמר רבי אמי אף למלכי בית דוד אין להם ישיבה. ומהו וישב שסמך עצמו. ולמי היתה ישיבה הוי אומר לכהן גדול. שנאמר (שמואל-א א ט) ועלי הכהן יושב על הכסא. אם כן מהו וישב לפני ה' שישב עצמו בתפלה. תמן תנינן עמוני ומואבי איסורן איסור עולם אבל נקבותיהן מותרות מיד. (שמואל-ב ז יח) ויאמר מי אנכי וגו' ומי ביתי כי הביאותני עד הלום. מה הוא עד הלום. לא די שבאתי בקהל אלא שעשיתני מלך. ואין הלום אלא מלך שנאמר (שמואל-א י כב) הבא עוד הלום איש. (שמואל-ב ז יט) ותקטן עוד זאת בעיניך כאינש דאמר לחבריה זעירא הדא באפך. (שם) ותדבר גם אל בית עבדך למרחוק. שהייתי רחוק ונתקרבתי. (שם) וזאת תורת האדם. זאת שכתבת בתורתך (דברים כג ד) לא יבא עמוני ומואבי. לא כתבת אלא על האדם אבל נקבותיהן מותרות מיד. וזאת תורת האדם אברהם יצחק ויעקב אין כתיב כאן. אלא תורת האדם. ומי הוא משובח שבנביאים ומשובח שבמלכים. משובח שבנביאים זה משה. משובח שבמלכים זה דוד. את מוצא שכל מה שעשה משה עשה דוד. משה הוציא את ישראל ממצרים. ודוד הוציא את ישראל משעבוד מלכיות. משה עשה מלחמות בסיחון ועוג. ודוד עשה מלחמותיו של הקב"ה שנאמר (שמואל-א כה כח) כי מלחמות ה' אדוני נלחם. משה מלך על ישראל ויהודה שנאמר (דברים לג ה) ויהי בישורון מלך. ודוד מלך על ישראל ויהודה. משה קרע להם את הים. ודוד קרע להם את הנהרות שנאמר (תהלים ס ב) בהצותו את ארם נהרים. משה בנה מזבח. ודוד בנה מזבח. זה הקריב וזה הקריב. משה נתן להם חמשה חומשי תורה. וכנגדם נתן להם דוד ספר תהלים שיש בו חמשה ספרים. אשרי האיש. למנצח משכיל. מזמור לאסף. תפלה למשה. יאמרו גאולי. משה בירך את ישראל באשריך. ודוד בירך באשרי. (משלי ח ח) בצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש. אין בהם לא קפדנות ולא עקמנות. מצינו שעקם הכתוב שתים ושלש אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו שנאמר (בראשית ז ח) מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה. אמר רבי יודן בר' מנשיא אף כשבא לפתוח בסימני טהרה. (ויקרא יא ד) את הגמל כי לא מפריס פרסה אין כתיב כאן אלא כי מעלה גרה. (שם ז) ואת החזיר כי לא מעלה גרה אין כתיב כאן אלא כי מפריס פרסה. אמר דוד אף הקב"ה העיד עלי ואמר (שמואל-א יג יד) בקש ה' לו איש כלבבו. וכינה שמו לבוראו מה בוראו לא מוציא דבר מגונה מפיו אף דוד כן. היה לו לומר ארור האיש אשר הלך בעצת רשעים או אשרי האיש אשר הלך בעצת צדיקים. ולא אמר אלא לא הלך. כיוצא בדבר אתה אומר (ירמיה טו א) אם יעמוד משה ושמואל. אתה מוצא שכל מה שכתוב בזה כתוב בזה. זה לוי וזה לוי. זה בנה מזבח וזה בנה מזבח. זה הקריב וזה הקריב. זה מלך וזה מלך. וכן הוא אומר (דברים יח טו) נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים. וכן תמצא בירמיה. מה שכתוב בזה כתוב בזה. כיוצא בדבר דוד ושלמה. מה שכתוב בזה כתוב בזה. רבי יודן אומר המזמור הזה משובח מכל המזמורים:
דבר אחר אשרי האיש. זה שאמר הכתוב (תהלים פד יב) כי שמש ומגן ה' אלקים. חזקיה בר' חייא אמר אשריהם צדיקים הנביאים שהם מדמים הצורה ליוצרה. ואת הנטיעה לנוטעה. כמה דאת אמר כי שמש ומגן ה' אלקים. ואמר (יחזקאל מג ב) והנה כבוד אלקי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו. אלא אין משמיעים לאזן אלא מה שהיא יכולה לשמוע ואין מראין לעין אלא מה שהיא יכולה לראות. דבר אחר כי שמש ומגן ה' אלקים. אי מה השמש הזו קופחת אף הקב"ה כן. תלמוד לומר ומגן. מה המגן הזה מגין את האדם כך הקב"ה מגין על עולמו. ר' חייא בר אבין אמר מאיר כשמש ומסיך כמגן. דבר אחר מגן זה תריס טארג"א פרסאה שהוא מקיף את האדם משלש רוחותיו. ומנין לרבות רוח הרביעי. תלמוד לומר (תהלים ה יג) ה' כצנה רצון תעטרנו. דבר אחר שמש ומגן מדבר באברהם אבינו. כי שמש זה אברהם שנאמר (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח. ומגן זה אברהם שנאמר (בראשית טו א) אנכי מגן לך. אלקים זה אברהם שנאמר (שם כג ו) נשיא אלקים אתה בתוכנו. חן וכבוד יתן ה' זה אברהם דכתיב (שם יג ב) ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. לא ימנע טוב להולכים בתמים זה אברהם שנאמר (שם יז א) התהלך לפני והיה תמים. ואם באברהם הכתוב מדבר היה לו שיאמר לא ימנע טוב להולך בתמים ומהו להולכים בתמים. אלא מה אברהם שהלך לפני הקב"ה בתמימות נעשה לו מגן אף כל מי שמהלך לפניו בתמימות נעשה לו מגן. ואחריו מה כתיב (תהלים פד יג) אשרי אדם בוטח בך. אברהם אין כתיב כאן אלא אדם. כל אדם. אמר דוד אשרי האיש נתת שלוה לרשעים ואין נאין בשלותן אלא עומדין. ר' יודן פתח ואמר (משלי כה ו) אל תתהדר לפני מלך ובמקום גדולים אל תעמוד. ר' יודן גרס לה ממקום שפתח זה סתם זה. וממקום שסתם זה פתח זה. ור' פינחס עבד לה אריכא פתח (תהלים קיט ק) מזקנים אתבונן. את מוצא בתחלה היה הקב"ה מברך את עולמו שנאמר (בראשית א כח) ויברך אותם אלקים. כיון שעמד נח ברכו שנאמר (שם ט א) ויברך אלקים את נח ואת בניו. עמד אברהם וברכו שנאמר (שם כד א) וה' ברך את אברהם בכל. מהו (שם יב ב) והיה ברכה. אמר רב נחמן שמסר לו את הברכות ואמר לו עד כאן הייתי זקוק לברך את עולמי מכאן ואילך הרי הברכות מסורות לך ולמאן דאת יהיב ליה ברכה בריך. כיון שעמד יצחק ברכו. מה כתיב (שם כה ה) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. מה נתן לו. ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן (אמרי). רבי יהודה אומר זו בכורה. ור' נחמיה אמר זו ברכה. ורבנן אמרי זו קבורה ודיאתיקי (שטר ירושה). אמר ר' לוי בשם רבי חמא לא ברכו אלא מתנות נתן לו. ולמה לא ברכו. משל למלך שהיה לו פרדס ומסרו לאריס והיה בו כל מיני אילנות כרוכין זה בזה. אחד של סם חיים ואחד של סם המות. אמר האריס אם אני משקה של סם חיים של סם המות יחיה עמו. ואם אין אני משקהו היאך זה של סם חיים חי. חזר ואמר אותו אריס לשנה זו אני משלים את אריסותי והולך לי ומה דאהנייה למריה דפרדיסא עביד. כך אמר אברהם אני איני מברך את יצחק לפי שעכשיו בני ישמעאל ובני קטורה מתברכים. אמר אנא בשר ודם היום כאן ומחר בקבר ומאי דבעי למיעבד בעולמו יעשה. כיון שמת אברהם נגלה הקב"ה על יצחק וברכו שנאמר (שם כה יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו. וכן עשה ליעקב שנאמר (שם לה ט) וירא אלקים אל יעקב עוד בבואו מפדן ארם ויברך אותו. ועמד יצחק וברך את יעקב בנתינה שנאמר (שם כז כח) ויתן לך האלקים מטל השמים. וחתם בקריאה (שם כח א) ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו. עמד יעקב לברך את השבטים ופתח במה שחתם יצחק. הדא הוא דכתיב (שם מט א) ויקרא יעקב אל בניו. וחתם בזאת שנאמר (שם כח) וזאת אשר דבר להם אביהם. עמד משה לברך את ישראל אמר יעקב בכורו של מקום פתח בקריאה וחתם בזאת הריני פותח במה שחתם זקני ופתח (דברים לג א) בזאת הברכה. וחתם (שם כט) באשריך. כיון שעמד דוד פתח במה שחתם משה ואמר אף אני אברך את ישראל באשרי:
דבר אחר אשרי האיש. רבי נחמיה פתח (קהלת ז יט) החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים. אלו עשרה בני אדם שנאמר ספר תלים על ידם ואלו הן - אדם ומלכי צדק אברהם משה ודוד ושלמה ואסף ושלשה בני קרח. על אילין לא איתפלגות ועל מה איתפלגות רב ורבי יוחנן אמר לידותון על הדינין שעברו עליו ועל ישראל. ר' הונא בשם ר' אבא אמר אף על פי שנאמר על ידי עשרה זקנים לא נתקן אלא על ידי דוד מלך ישראל. משל לחבורה של זמרין שהיתה מבקשת לומר שבחו של מלך הימנון למלך. אמר להם המלך כולכם זכאין כולכם זמרין כולכם משובחין וראויין לומר הימנון אלא איש פלוני יאמר על ידי כולכם שקולו ערב יותר מן הכל. הדא הוא דכתיב (שמואל-ב כג א) ונעים זמירות ישראל. של כולם ערבים אבל של דוד בן ישי יותר מן הכל. מנעים זמירותיהן של ישראל גדול בן גדול אביינוס בן אביינוס. מהו אומר בסוף תלים (תהלים עב כ) כלו תפלות דוד בן ישי. וכשם שנאמר על ידי עשרה בני אדם כך נאמר בעשרה מיני זמר - בניצוח בניגון במזמור בשיר בתפלה בהלל בברכה בהודיה באשרי בהללויה. וגדול מכולם הללויה שכולל שם ושבח בבת אחת. רב קרא כל ספרא הללו יה:
אשר לא הלך בעצת רשעים. א"ר שמעון בן פזי וכי מאחר שלא הלך היכן עמד ומאחר שלא עמד היכן ישב ומאחר שלא ישב היכן לץ. אלא לומר לך שאם הלך סופו לעמוד ואם עמד סופו ללוץ ואם לץ עליו הכתוב אומר (משלי ט יב) ולצת לבדך תשא. ללמדך שמצוה גוררת מצוה ועבירה וכו'. וכי מאחר שלא הלך ולא עמד ולא ישב יכול לא יעשה לא טובה ולא רעה אלא ישים יד לפה תלמוד לומר כי אם בתורת ה' חפצו. א"ר ברכיה מה בא הכתוב לומר (קהלת ז יז) אל תרשע הרבה. הא ציבחר (פי' מעט) לירשע אלא אם הרשעת אל תוסף. רבי שמעון בן יוחאי אומר ישב אדם ולא עשה עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה. רבי זעירא אמר והוא שבאת לידו וניצל ממנה. שנאמר (תהלים לד טו לז כז) סור מרע ועשה טוב. סור מרע על מנת לעשות טוב. וכן הוא אומר (תהלים קיט ג) אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו. תני דבי רבי יהושע בן קרחא עשרים אשרי כתיב בספר תלים כנגד עשרים הוי שבספר ישעיה. אמר רבי תמה אני האיך למדנו ר' יהושע עשרים אשרי כתיב. ואני אומר עשרים ושתים. ולמה כנגד עשרים ושתים אותיות. ועליהם הוא אומר (תהלים יט טו) יהיו לרצון אמרי פי. יעשו לדורות ויכתבו לדורות אמרי פי ויחוקקו לדורות. ולא יהיו קורין בהם כקורין בספרים אלא יהיו קורין בהן ונוטלין שכר עליהם כנגעים ואהלות. (שם) יהיו לרצון אמרי פי. אמר ר' ירמיה בר שלום בשם ר' יוחנן מאי דכתיב (שם סא ה) אגורה באהלך עולמים. וכי תעלה על דעתך שהיה מבקש דוד דירת שני עולמים. אלא כך אמר דוד יהו מזכירים אותי בבתי כנסיות ובתי מדרשות וכאלו חי וקיים אני בשני עולמים:
דבר אחר אשרי האיש. מדבר באדם הראשון. אמר אדם הראשון אשרני אם לא עמדתי בדרכיו של נחש ואשרי אם לא ישבתי במושבו של ליצנות. רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר אמר הנחש לשון הרע על בוראו. אמר לחוה מפני מה אין אתם אוכלין מן העץ הזה אמרה לו כן צוה לנו הקב"ה שלא לאכול ממנו ושלא ליגע בו ושלא ליקרב אצלו. מה עשה הנחש נטל את חוה דחפה עליו ולא מתה והקב"ה לא צוה אלא שלא לאכול והוסיפה על הדבור אמר לה הנחש מן העץ הזה אכל המקום וברא את העולם ואם אתם אוכלין ממנו אתם יכולים לבראות עולם כמותו שנאמר (בראשית ג ה) והייתם כאלקים. אלא כל אומן שונא בר אומנותיה. מכאן שהיה לייצן:
כי אם בתורת ה'. אמר ר' לוי שש מצוות שנתן הקב"ה לאדם הראשון שנאמר (שם ב טז) ויצו ה' אלקים על האדם. ובתורתו יהגה אלו שש מצוות שנתן לו.
והיה כעץ שתול שנטלו הקב"ה ושתלו בגן עדן. אשר פריו יתן בעתו זה קין. ועלהו לא יבול זה הבל. וכל אשר יעשה יצליח זה שת. לא כן הרשעים זה נחש. על כן לא יקומו רשעים במשפט הכל מתרפאין לעתיד לבוא חוץ מן הנחש וגבעוני. שנאמר (ישעיה סה כה) זאב וטלה ירעו כאחד. גבעוני שנאמר (יחזקאל מח יט) והעובד העיר יעבדוהו מכל שבטי ישראל יאבדוהו. שלש מדות טובות נתן הקב"ה לישראל רחמנים ביישנים וגומלי חסדים. שנאמר (דברים יג יח) ונתן לך רחמים. וכתיב (שמות כ יז) ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו. מכאן אמרו כל מי שאין לו בשת פנים ברי לנו שלא עמדו אבותיו על הר סיני. וכתיב (דברים ז יב) ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד וגו'. ראה דוד בגבעונים שאין בהן אחד מכל אלה עמד ורחקם. שנאמר (שמואל-ב כא ב) והגבעונים לא מבני ישראל המה. ואף עזרא רחקם שנאמר (נחמיה יא כא) והנתינים יושבים בעופל. ואף הקב"ה מרחקן לעתיד לבוא שנאמר (יחזקאל מח יט) והעובד העיר יעבדוהו יאבדוהו כתיב. שהעובדים הם הגבעונים יעבדוהו לעתיד לבוא. שנאמר (יהושע ט כז) ויתנם יהושע חוטבי עצים וגו'. כי יודע ה' דרך צדיקים זו אדם וחוה. ודרך רשעים תאבד זה נחש שאין לו רפואה לעתיד לבא:
דבר אחר כעץ שתול. נטוע אינו אומר אלא שתול. ללמדך שאפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו. (יהושע א ח) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך אם עשית כן (שם) אז תצליח את דרכך בעולם הזה. ואז תשכיל לעולם הבא. אמר שלמה (משלי ו כב) בהתהלכך תנחה אותך. בעולם הזה. (שם) בשכבך תשמור עליך בקבר מן הרמה. (שם) והקיצות היא תשיחך לעולם הבא:
דבר אחר אשרי האיש. מדבר בנח איש צדיק שלא הלך בעצת שלשה דורות דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה. על דעתיה דר' יהודה דאמר בעצת רשעים זה דור אנוש. ובדרך חטאים דור המבול. ובמושב לצים זה דור הפלגה שהיו כולם ליצנים. כי אם בתורת ה' חפצו אלו שבע מצוות שנצטוו בני נח. ובתורתו יהגה יומם שהגה דבר מתוך דבר ואמר מה טעם ריבה המקום בטהורין יותר מן הטמאין אלא שהיה רוצה להקריב לו מהן. מיד (בראשית ח כ) ויקח מכל הבהמה הטהורה. והיה כעץ שתול ששתלו בתיבה. דאמר ר' יהושע בן לוי ארבעה חדשים היתה התיבה עומדת במים כספינה הצפה על פני המים. אשר פריו יתן בעתו. אמר ר' יודן כל בני גילו היו מולידין בני חמשים שנה בני שבעים ושמונים והוא בן חמש מאות שנה. שנאמר (שם ה לב) ויהי נח בן חמש מאות שנה. רבי חייא בשם ר' אבא אמר כבש המקום מעיינו שלא יוליד בן שהוא בן ק' בדור המבול ויאבד עמהן לפי שאין בית דין של מעלה עונשין אלא לבן ק' שנה ואם היה לו באותו זמן בן של ק' שנה היה מת עמהן. א"ר שמעון בן לקיש עתידה לחזור לעיקרה לימות המשיח. שנאמר (ישעיה סה כ) כי הנער בן מאה שנה ימות. אם תאמר שהיו בדור המבול פחות ממאה שנה ואבדו. אני אומר בעוון אבותם נענשו שנאמר (בראשית ו יב) כי השחית כל בשר. דבר אחר למה כבש מעיינו שלא יוליד וירבה זרעו ויאבדו בדור המבול ומתעצב בהן. ואם תאמר צדיקים יהיו היה צריך לעשות תיבות הרבה. לכך כבש הקב"ה מעיינו עד חמש מאות שנה הוי אומר אשר פריו יתן בעתו זה שם. ועלהו לא יבול זה חם. וכל אשר יעשה יצליח זה יפת. לא כן הרשעים זה דור המבול. כההיא דתנינן דור המבול אין להם חלק לעולם הבא ואין עומדין בדין. כי יודע ה' דרך צדיקים זה נח ובניו. ודרך רשעים תאבד זה דור המבול:
דבר אחר אשרי האיש. זה אברהם שנאמר (שם כ ז) ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא. אשר לא הלך בעצת רשעים זה דור הפלגה. שנאמר (שם יא ד) הבה נבנה לנו עיר. ואין הבה אלא עצה שנאמר (שופטים כ ז) הבו לכם דבר ועצה הלום. ואין עיר אלא אלוה דכתיב (דניאל ד י-כ) עיר וקדיש. נחלקו לג' כתות אחת אומרת נעלה ונשב שם ואחת אומרת נעשה עמו מלחמה ואחת אומרת נעלה ונעבוד שם עבודה זרה. ושלשתן לקו אחת נעשו קופין רוחין ושדין ואחת בלע ה' פלג לשונם ואחת נפץ ה' אותם הדא הוא דכתיב (משלי י כד) מגורת רשע היא תבואנו. ובדרך חטאים לא עמד אלו סדומיים. שנאמר (בראשית יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים. ובמושב לצים זה אבימלך. שנאמר (שם כ טו) הנה ארצי לפניך ולא קבל. כי אם בתורת ה' חפצו זה אברהם. שנאמר (שם יח יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה. ובתורתו יהגה. א"ר שמואל בר נחמני אברהם לא היה לו אב שילמדו תורה מאין למד. תני רבי שמעון בן יוחאי מלמד שזימן לו הקב"ה שתי כליותיו כשני רבנן והיו נובעות ומלמדות אותו חכמה כל הלילה. הדא הוא דכתיב (תהלים טז ז) אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי. ור' שמואל בר נחמני בשם רבי יונתן אמר קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין ועירובי חצירות. שנאמר (בראשית כו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי. והיה כעץ שתול על פלגי מים שנטלו הקב"ה ושתלו בארץ ישראל. דבר אחר שנטלו הקב"ה ושתלו בגן עדן. אשר פריו יתן בעתו זה יצחק. ועלהו לא יבול זה ישמעאל. וכל אשר יעשה יצליח אלו בני קטורה. על כן לא יקומו רשעים במשפט זה נמרוד וחבריו:
דבר אחר אשרי האיש. זה שבטו של לוי שלא הלך בעצת מעשה העגל שנאמר (דברים לג ח) תומיך ואוריך לאיש חסידך. ובדרך חטאים לא עמד שכן כתיב (שמות לב לא) אנא חטא העם הזה חטאה גדולה. ובמושב לצים שנאמר (שם ו) וישב העם לאכל ושתו ויקומו לצחק. ובני לוי כתיב בהן (שם כו) ויאספו אליו כל בני לוי. ר' ברכיה בשם ר' שמואל בר נחמני אמר מאן לא בעי למיהוי בר ביתא דמלכא. אלא משה אמר מי שלא נתן נזם לעגל יבוא אצלי. מיד ויאספו אליו כל בני לוי. כי אם בתורת ה' חפצו זה שבטו של לוי. שנאמר (מלאכי ב ו) תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו. והיה כעץ שתול ששתלו הקב"ה בארץ ישראל. שכולם נכנסו לארץ. ר' זעירא אמר בשם ר' יהושע מכל שבטו של לוי לא מתו אלא אהרן ומרים:
דבר אחר אשרי האיש. אלו בניו של קרח שלא הלכו בעצת אביהם שנאמר (במדבר טז כו) סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה. ובדרך חטאים (שם יז ג) את מחתות החטאים. ובמושב לצים זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ועל אהרן. מה עשה כינס כל הקהל שנאמר (שם טז יט) ויקהל עליהם קרח את כל העדה. התחיל לומר ליצנות ואומר להן אלמנה אחת היתה בשכונתי ועמה שתי נערות יתומות והיתה לה שדה אחת. באתה לחרוש אמר לה משה (דברים כב י) לא תחרוש בשור וחמור יחדו. באתה לזרוע אמר לה משה (ויקרא יט יט) שדך לא תזרע כלאים. באתה לקצור ולעשות ערימה אמר לה הניחי לקט שכחה ופאה. באתה לעשות גורן אמר לה תני תרומה ותרומת מעשר ומעשר ראשון ומעשר שני. הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. מה עשתה מכרה את השדה ולקחה שני כבשות ללבוש מגזותיהן וליהנות מפירותיהן. כיון שילדו בא אהרן ואמר לה תני לי את הבכורות שכך אמר לי הקב"ה (דברים טו יט) כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר. הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו. הגיע זמן גיזה וגזזה אותן אמר לה תני לי ראשית הגז שכן אמר לי הקב"ה (שם יח ד) וראשית גז צאנך תתן לו. אמרה אין לי כח לעמוד באיש הזה הרי אני שוחט אותן ואוכלתן. כיון ששחטן אמר לה תני לי הזרוע והלחיים והקיבה. אמרה לו אפילו ששחטתי אותן לא נצלתי מידו. הן עלי חרם. אמר לה תנה לי שכך אמר הכתוב (במדבר יח יד) כל חרם בישראל לך יהיה. נטלה והלך לו. הניחה בוכה היא ושתי בנותיה. אריך כדין הא ביזתא עלובתא. כ"כ הם עושים ותולין בהקב"ה. מכאן שהיה ליצן. כי אם בתורת ה' חפצו אלו בניו שאמרו שירה ואמרו חייבין אנו בכבוד אבינו נחלוק כבוד למשה רבינו עמדו והכריעו עצמן בשביל כבודו של משה. ובתורתו יהגה אלו בניו של קרח. כיון שנבלעו עדת של קרח נמצאו בניו כתורן של ספינה שנאמר (שם כו י) ויהיו לנס. רבי אומר נקרעו כל סביבותיהן ואותו מקום שהיה תחתיהן לא נקרע. רבי שמואל בר נחמני אמר לא היו שלשתן עומדין על מקום אחד אלא כל אחד ואחד היה עומד בפני עצמו ודומין כג' עמודים. והיינו דאמרי ברייתא על מאן קאים עלמא על תלתא עמודי. איכא דאמרי שלשה אבות ואית דאמרי חנניה מישאל ועזריה ואית דאמרי תלתא בני קרח. לא כן הרשעים זה קרח ועדתו. כי יודע ה' דרך צדיקים אלו בניו של קרח. ודרך רשעים תאבד זה קרח ועדתו:
כי אם בתורת ה' חפצו. זה שאמר הכתוב (תהלים מה ה) והדרך צלח רכב. הדור הוא המלמד בשעה שמקבץ את החכמים ולא להחניפם אלא על דבר אמת. הדורות הן ומשובחות שמועתן של רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש שהן יושבין ומפלפלין בהן. (שם) ותורך נוראות ימינך. רבי חייא אמר אם חפצת בתורה שנכתבה בנוראות ושנתנה בימין שנאמר (דברים לג ב) מימינו אש דת למו. את עתיד שתהא יושב ודורש ומורה הוראות. ר' אבא אמר אם חפצת בתורה סופה נקראת על שמך כגון משנתו של רבי הושעיא ובר קפרא וכיוצא בהן. ולמה נקראת על שניהם לפי שיגעו בה. תדע לך שכן התורה של הקב"ה היא שנאמר (תהלים יט ח) תורת ה' תמימה. ומשה עלה למרום ועשה שם מ' יום ונתן נפשו עליה לפיכך נקראת על שמו. שנאמר (מלאכי ג כב) זכרו תורת משה עבדי:
דבר אחר כי אם בתורת ה' חפצו. שכל מי שעוסק בתורה הקב"ה עושה לו חפציו. ר' אליעזר אומר אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם רוצין אנו ליגע בתורה יום ולילה אבל אין לנו פנאי. אמר להם הקב"ה קיימו מצות תפילין ומעלה אני עליכם כאילו אתם יגעים בתורה יומם ולילה. ר' יוחנן אמר מהדא מלה (שמות יג ט) והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך. ר' יהושע אמר מה שאומר ר' אליעזר אינו אלא פרט ללילות שאין מצות תפילין מתקיימת אלא ביום שנאמר (שם י) ושמרת את החוקה הזאת למועדה מימים ימימה. אמר לו ר' אליעזר ומה את מקיימת ובתורתו יהגה יומם ולילה. אמר לו רבי יהושע זו קרית שמע. שאם אדם קורא אותה שחרית וערבית מעלה עליו הקב"ה כאלו יגע בתורה יומם ולילה. בר קפרא אמר כל מי שהוא קורא שני פרקים שחרית וערבית קיים ובתורתו יהגה יומם ולילה. אמר רבי ברכיה אף אבות הראשונים קבעו את המשנה שהיו יושבים ביום שהוא נוטל מן הלילה ובלילה שהוא נוטל מן היום. שאלו את ר' יהושע מהו שילמוד אדם חכמה יונית. אמר להן צאו וראו שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ומותרין אתם. משום שנאמר (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה. חזר ואמר להם לא ילמד אדם את בנו חכמה יונית ואפילו אומנות שלא יבטל מדברי תורה אפילו שעה אחת שנאמר (דברים ל יט) ובחרת בחיים. תנן בשחר מברך ב' לפניה ואחת לאחריה ובערב מברך ב' לפניה וב' לאחריה. שתהא הגיית יומם ולילה שוין על שם (יהושע א ח) והגית בו יומם ולילה. רבי יוסי אומר על שם (תהלים קיט קסד) שבע ביום הללתיך. ר' יוסי בר אבין בשם רבי יהושע אמר כל המקיים שבע ביום הללתיך כאילו קיים והגית בו יומם ולילה:
דבר אחר כי אם בתורת ה' חפצו. זה שאמר הכתוב (ישעיה נה א) הוי כל צמא לכו למים. מה המים מן השמים שנאמר (ירמיה י יג) לקול תתו המון מים בשמים. כך דברי תורה נתנו מן השמים שנאמר (שמות כ יט) אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. מה המים חנם לעולם כך דברי תורה חנם לעולם. שנאמר (ישעיה נה א) לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב. מה המים יורדין בעולם בקולות וברקים שנאמר (תהלים כט ג) קול ה' על המים. כך דברי תורה (שמות יט טז) ויהי וגו' בהיות הבקר ויהי קולות וברקים. מה המים חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם. שנאמר (משלי ד כב) כי חיים הם למוצאיהם. וכתיב (דברים לב מז) לא דבר רק הוא מכם. מה המים יורדין טיפין טיפין ונעשו נחלים כך דברי תורה אדם לומד הלכה אחת היום והלכה אחת למחר עד שנעשה כמעין נובע. א"ר אוניא מה המים עשויין לגנות ופרדסים יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר (הושע יד י) כי ישרים דרכי ה'. א"ר מה המים מכסין ערותו של ים כך דברי תורה מכסין ערותן של ישראל. שנאמר (משלי י יב) ועל כל פשעים תכסה אהבה. מה המים אין הגדול מתבייש לומר לקטן השקני מים כך דברי תורה אין הגדול מתבייש לומר לקטן למדני פרק אחד או הלכה אחת. מה המים אם אדם צמא להם אין אדם מתעצל לשתותן כך דברי תורה אין התלמיד מתעצל לילך אצל הרב ללמוד הימנו. מעשה היה בר' יוסי שהלך אצל רבו ללמוד וכו'. הדא הוא דכתיב (דברים לג ד) מורשה קהלת יעקב. לכל מי שמתקהל ביעקב. ואפילו הגרים שעוסקים בתורה שקולים ככהן גדול שנאמר (ויקרא יח ה) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. כהנים לוים ישראלים לא נאמר אלא האדם. חזי מה כתיב ביתרו (דברי הימים-א ב נה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ וגו'. ושמעיה ואבטליון מבני בניו של סיסרא היו ולמדו תורה ברבים כאנשי כנסת הגדולה. לכך כתיב (דברים ה יט) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם:
והיה כעץ שתול. זה שאמר הכתוב (משלי ג יח) עץ חיים היא למחזיקים בה. א"ר יצחק בר' חייא למה נקרא תורה עץ חיים. שחביבה על כל החיים. א"ר יודן למה נמשלה בעץ החיים. מה עץ החיים פרוש לכל באי עולם (בגן עולם) בג"ע כך התורה פרושה לכל החיים ומביאתן לחיי העולם הבא. תנא עץ חיים מהלך חמש מאות שנה וכל מימי בראשית מתפלגין תחתיו. ר' שמואל בר רב יצחק היה שותל עצמו מחבורה לחבורה כדי לקיים (תהלים קיט צט) מכל מלמדי השכלתי. מהו על פלגי מים כמו טבריה וחברותיה ציפורי וחברותיה. אשר פריו יתן בעתו אלו תלמידיו של אדם שיגעין בתורה ועושין את היום עתים עת לתורה עת למקרא עת למשנה עת לתלמוד. ועלהו לא יבול שהכל צריכין לשיחתו ולתלמודו. וכל אשר יעשה יצליח שהכל צריכים לעצתו. כגון ר' אלעזר בן ערך שהיה יועץ עצות ומתקיימות ומצליחות. אמרו לו נביא אתה. אמר להן לא נביא אנכי ולא בן נביא אלא כך אני מקובל מרבותי כל עצה שהיא לשם שמים סופה להתקיים. א"ר מנשיא מקרא מלא הוא שנאמר (משלי יט כא) ועצת ה' היא תקום. עצה שיש בה דבר ה' היא תקום:
לא כן הרשעים. זה שאמר הכתוב (שיר השירים ב א) אני חבצלת השרון. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה חביבה אני שחבבת אותי מכל האומות. חבצלת שעשיתי לך צל על ידי בצלאל. השרון שאמרתי לפניו שירה על ידי משה. דבר אחר השרון חביבה אני שהייתי חבויה בצלן של מצרים ולשעה קלה כנסני הקב"ה לרעמסס והרטבתי במעשים טובים כשושנה ואמרתי לפניו שירה. שנאמר (ישעיה ל כט) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. א"ר יוחנן בשם ר' שמעון בן יהוצדק פסוק הזה בא ללמד על פרעה ועל סנחריב. דבר אחר אני חבצלת השרון אני הוא וחביבה אני שהייתי חבויה בסיני שכפה עלי ההר כגיגית. שנאמר (שמות יט יז) ויתיצבו בתחתית ההר. ובשעה קלה הרטבתי במעשים טובים כשושנה ואמרתי (שם כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. דבר אחר אני חבצלת השרון חביבה אני שהייתי חבויה בצלה של מלכיות וכשיגאל אותי הקב"ה אני מרטבת במעשים טובים ואומרת לפניו שירה. שנאמר (תהלים צח א) שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה. א"ר ברכיה אמרו דור המדבר אני הוא וחביב אני שכל הטובות שבעולם חבויין בי. הדא הוא דכתיב (ישעיה מא יט) אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן. וכשיבקש הקב"ה ממני אני מחזיר לו את פקדונו ואני מרטיב כשושנה ואומרת לפניו שירה. שנאמר (שם לה א) ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן. ורבנן אמרי ארץ אומרת חביבה אני שכל מתי עולם חבויין בי וכשיבקש הקב"ה אני מחזיר לו פקדונו ומרטבת כשושנה ואומרת לפניו שירה. שנאמר (שם כד טז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק. רבי יודן ור' אלעזר אמר משל את הצדיקים במשובח שבמינין ובמשובח שבאותו המין. משובח שבמינין שושנה ובמשובח שבאותו המין שושנת העמקים. ולא כשושנת הר שהיא נוחה לכמוש אלא כשושנת העמקים שמרטבת והולכת. ומשל את הרשעים במגונה שבמינין ובמגונה שבאותו המין. וזהו המוץ. שנאמר (תהלים לה ה) יהיו כמוץ לפני רוח. ואומר לא כן הרשעים כי אם כמוץ. ואם תאמר כמוץ שבבקעה שיש בו לחלוחית לא אלא כמוץ הרים לפני רוח. א"ר אבא בר כהנא אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אני שושנת העמקים הנתונה בעמקי הצרות וכשידלני המקום ממעמקי הצרות אני מרטבת במעשים טובים כשושנה ואומרת לפניו שירה. שנאמר (שם מ ד) ויתן בפי שיר חדש. אתיא דרבנן כהדא דר' אלעזר המודעי לעתיד לבוא באין אומות העכו"ם לקטרג את ישראל לפני הקב"ה ואומרים לפניו רבונו של עולם אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים אלו עובדים עבודה זרה ואלו עובדים עבודה זרה אלו מגלים עריות ואלו מגלים עריות מפני מה הללו יורדין לגיהנם והללו יורדין לגן עדן. אומר להן אם כן תרד כל אומה ואומה ואלקיה עמה שנאמר (מיכה ד ה) כי כל העמים ילכו איש בשם אלקיו. רבי ראובן בשם ר' חנינא אמר אלמלא מקרא כתוב אי איפשר לאומרו שנאמר (ישעיה סו סז) כי באש ה' נשפט. שופט אין כתיב כאן אלא נשפט. והוא שדוד אמר (תהלים כג ד) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע. שבטך אלו הייסורין שנאמר (שם פט לג) ופקדתי בשבט פשעם. ומשענתך זו התורה שנאמר (במדבר כא יח) במחוקק במשענותם. המה ינחמוני. יכול בלא ייסורין תלמוד לומר אך. יכול בעולם הזה תלמוד לומר (תהלים כג ו) אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי. ולמה ושבתי בבית ה'. אבא תנחומא אמר למה הצדיקים דומין בעולם הזה לטבלא המוקבעת באבנים טובות ומרגליות ונקובות ידים בתוכה נוטלה ונשפך כל מה שבתוכה ונראה שבח הטבלא. כך הרשעים נבלעים מן העולם כחציר שנאמר (ישעיה מ ח) יבש חציר נבל ציץ. וצדיקים נראין לעולם שנאמר (שם) ודבר אלקינו יקום לעולם. אלו הצדיקים שקיימו דבר אלקינו:
על כן לא יקומו רשעים במשפט. זה שאמר הכתוב (משלי טו ז) שפתי חכמים יזרו דעת. אלו ישראל שעשו זר לארון שנאמר (שמות כה יא) ועשית עליו זר זהב. ולב כסילים לא כן אלו אומות עכו"ם שנעשו זרים למקום. דבר אחר שפתי חכמים יזרו דעת. אלו ישראל שממליכין למקום תמיד בכל יום ומיחדים שמו ערב ובקר. ולב כסילים לא כן אלו המינין שאומרים טומטום הוא העולם. דבר אחר ולב כסילים לא כן. ר' יודן ור' פנחס אמרי אמר הקב"ה לרשעים אני בראתי את העולם שנאמר (בראשית א ז) ויהי כן. ואתם אומרים לא כן. חייכם על כן לא יקומו רשעים במשפט. והא טב להון אם אינם עומדין ונותנין דין אלא כאיניש דאמר קם פלניא בדינא ולא הוה ליה הקמת רגל. רבי אבא בר כהנא אמר רשעים שנים וחטאים שנים. אלו ארבע מלכיות שאין להם הקמת רגל ליום הדין. ר' שמואל בר נחמני אמר פורעניות אחת מכלה אותן ואית לה הדין קרייא. על כן לא יקומו רשעים במשפט. במשפטים אין כתיב אלא במשפט. הדא הוא דכתיב (ירמיה י ח) ובאחת יבערו ויכסלו. (תהלים לד כב) תמותת רשע רעה. (משלי כד טז) כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה אחת ולא בשתים:
כי יודע ה' דרך צדיקים. זה שאמר הכתוב (משלי טו ג) בכל מקום עיני ה' צופות רעים וטובים. מנין (בראשית כט לא) וירא ה' כי שנואה לאה. ודרך רשעים תאבד. אמר רבי אליקים איבד הקב"ה דרכן של רשעים מפני הצדיקים שלא יטעו בה. אמר ר' אלעזר אף בתחלה אבד מן הרשעים וכיון שהטריחו בה נתנה להם שנאמר (משלי ג לד) אם ללצים הוא יליץ. תדע לך שכן הוא צא ולמד מבלעם הרשע בשעה ששלח לו בלק לקלל את ישראל מה הוא אומר לו (במדבר כב יח) אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב. ישן ונראה לו בחלום הקב"ה שנאמר (שם ט) ויבא אלקים אל בלעם. אמר לו אל תלך עמהם. מיד אמר בלעם בשביל שאני צדיק אינו מבקש להטריחני. אמר לו ואקלל אותו מכאן. אמר לו לא תאור את העם. אמר לו תאמר שאברכם. אמר לו אינן צריכין לברכתך כי ברוך הוא. אמר ר' תנחומא אומרין לזיבורא לא מדובשך ולא מעוקצך. אמר רבי ברכיה כשרצה הקב"ה וברוך שמו לבראת האדם ראה צדיקים ורשעים עומדין ממנו. אמר אם אני בורא אותו הרי הרשעים עומדין ממנו ואם איני בורא אותו היך צדיקים עומדים. מה עשה הקב"ה פילג דרכן של רשעים מנגד פניו ושיתף מדת רחמים ובראו. הדא הוא דכתיב כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים וגו'. איבדה ממנו. דבר אחר ודרך רשעים תאבד. את מוצא איבד לנמרוד מפני אברהם ואבימלך מפני יצחק עשו מפני יעקב. הוי אומר כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך וגו'. דבר אחר ודרך רשעים תאבד. שכן הוא אומר (ישעיה סו יד) ונודעה יד ה' את עבדיו. אימתי (שם) וזעם את אויביו. אמר רבי יוחנן עמד הקב"ה לישב בדין עם הצדיקים והרשעים והוא דן את הצדיקים ומזכן לגן עדן ודן את הרשעים ומחייבן לגיהנם הרשעים אומרים לא דן אותנו כראוי למי שביקש זכה ולמי שביקש חייב והקב"ה אומר אני לא בקשתי לפרסם אתכם. מה עושה הקב"ה קורא לאגלין שבהם והם יורדין לגיהנם. אמר ר' פנחס כל מי שהוא מוחלט בעבירות אינו יכול לחזור בו ואין לו מחילה עולמית. אומר הקב"ה לרשעים אתם הציתם אש של גיהנם (משלי כו כא) פחם לגחלים ועצים לאש ואני נוקם מכם דיני דינין. רבי הונא בשם רבי שמעון בן לקיש אמר (ישעיה סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות. שפשעו לא נאמר אלא הפושעים שעדיין הולכין ופושעין: