Vaera, Siman 13 וארא, י״ג
1 א

לֵךְ אֶל פַּרְעֹה בַּבֹּקֶר הִנֵּה יֹצֵא הַמָּיְמָה וְגוֹ', כֹּה אָמַר ה' בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי ה' הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדִי עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם (שמות ז, יז) לָמָּה לָקוּ הַמַּיִם תְּחִלָּה בְּדָם? מִפְּנֵי שֶׁפַּרְעֹה וְהַמִּצְרִיִּים הָיוּ עוֹבְדִין לַיְאוֹר. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הַכֵּה אֱלוֹהוֹ תְּחִלָּה בְּפָנָיו וְאַחַר כָּךְ עַצְמוֹ. מָשָׁל הֶדְיוֹט אוֹמֵר: מְחוֹ אֱלָהַיָּא וְיִבְהָתוּן כֻּמָּרַיָּא. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן וְגוֹ', הַכֵּה מַה שֶּׁבַּיְאֹר וּבַאֲגַמִּים וּבַנְּהָרוֹת וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם, מַה שֶּׁבַּקִּיתוֹן. וְהָיָה דָם בָּעֵצִים וּבָאֲבָנִים. אֲפִלּוּ מַה שֶּׁהַמִּצְרִים הָיוּ רוֹקְקִים, כֻּלּוֹ דָּם.

Get thee unto Pharaoh in the morning; lo, he goeth out unto the water (Exod. 7:14). Thus the Lord said: Through this (water) you shall cause him to know that I am the Lord. I will smite the water of the Nile with the staff that is in your hand, and it shall turn to blood. Why were the waters turned to blood first? Because Pharaoh and the Egyptians worshipped the Nile, and the Holy One, blessed be He, said: Smite his god first and then him, as in the popular aphorism, “Strike the gods and the priests will be frightened.” And the Lord said unto Moses: “Say unto Aaron: Stretch out thy hand, and smite” (Exod. 7:19). Smite the water of the Nile, the roots of the plants in the rivers, and indeed, every source of their water, even that which is in their ladles. And blood appeared in the wood and stone, and even the spittle of the Egyptians turned to blood.

2 ב

אָמַר רַבִּי אָבִין הַלֵּוִי בְּרַבִּי, מִמַּכַּת הַדָּם הֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל. כֵּיצַד? הַמִּצְרִי וְיִשְׂרָאֵל בְּבַיִת אֶחָד וְהַגִּגִּית מְלֵאָה מַיִם, וְהַמִּצְרִי הוֹלֵךְ לְמַלֹּאת אֶת הַקִּיתוֹן מִתּוֹכָהּ, מוֹצִיאָהּ מְלֵאָה דָּם. וְיִשְׂרָאֵל שׁוֹתֶה מַיִם, וּמִצְרִי דָּם מִתּוֹךְ הַגִּגִּית, וְהַמִּצְרִי אוֹמֵר לוֹ: תֵּן לִי בְּיָדְךָ מְעַט מַיִם, וְנוֹתֵן לוֹ, וְנַעֲשִׂים דָּם. אָמַר לוֹ: נִשְׁתֶּה בְּתוֹךְ הַקְּעָרָה אֲנִי וְאַתָּה בְּיַחַד. יִשְׂרָאֵל שׁוֹתֶה מַיִם, וְהַמִּצְרִי שׁוֹתֶה דָּם. וּכְשֶׁהָיָה לוֹקֵחַ מִיִּשְׂרָאֵל בְּדָמִים יְקָרִים, הָיָה שׁוֹתֶה מַיִם. מִכָּאן הֶעֱשִׁירוּ יִשְׂרָאֵל.

R. Abin the Levite said: The Israelites became wealthy because of the plague of blood. How did that happen? If an Egyptian and am Israelite lived in the same house and used a common water tank, the Egyptian would find his ladle filled with blood, but when the Israelite dipped his ladle into the tank, he would obtain pure water. If the Egyptian pleaded, “Hand me a little of your water,” it would turn to blood. And if the Egyptian said, “Let us drink together from the same ladle,” the Israelite would be able to drink water while the Egyptian was forced to drink blood. However, if he paid a high price, he could then drink water. This is how the Israelites became wealthy.

3 ג

וְכַמָּה הָיְתָה הַמַּכָּה עוֹשָׂה בָּהֶם? רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה. אֶחָד מֵהֶם אוֹמֵר, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יָמִים הָיָה מַתְרֶה בָּהֶם עַד שֶׁלֹּא תָּבוֹא הַמַּכָּה, וְשִׁבְעָה יָמִים הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּמָּלֵא שִׁבְעַת יָמִים אַחֲרֵי הַכּוֹת ה' אֶת הַיְאֹר. וְהָאַחֵר אוֹמֵר: שִׁבְעָה יָמִים הָיָה מַתְרֶה בָּהֶן, וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה יָמִים הַמַּכָּה מְשַׁמֶּשֶׁת בָּהֶן

How long did the plagues last among them? R. Johanan and R. Nehemiah discussed this question. The former said: He warned them for twenty-four days before inflicting a plague upon them, but the plague lasted seven days, as it is said: And seven days were fulfilled, after that the Lord had smitten the river (Exod. 7:25). The latter held that he warned them for seven days, while the plague itself continued for twenty-four days.

4 ד

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת, כְּשֵׁם שֶׁהֵבִיא עַל הַמִּצְרִיִּים, כָּךְ הוּא עָתִיד לְהָבִיא עַל מַלְכוּת אֱדוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: כַּאֲשֶׁר שֵׁמַע לְמִצְרָיִם יָחִילוּ כְּשֵׁמַע צֹר (ישעיה כג, ה). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָל צֹר חָסֵר שֶׁבַּמִּקְרָא, בְּמַלְכוּת אֱדוֹם הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁהִיא מְצֵרָה לְיִשְׂרָאֵל. וְכָל צוֹר מָלֵא, בְּקַפּוֹטְקְיָא הַכָּתוּב מְדַבֵּר. מִצְרַיִם לָקוּ בְּדָם, אַף אֱדוֹם כֵּן. וְנֶהֶפְכוּ נְחָלֶיהָ לְזֶפֶת וַעֲפָרָהּ לְגָפְרִית וְהָיְתָה אַרְצָהּ לְזֶפֶת בֹּעֵרָה, לַיְלָה וְיוֹמָם לֹא תִכְבֶּה, לְעוֹלָם יַעֲלֶה עֲשָׁנָהּ, מִדּוֹר לְדוֹר תֶּחֱרָב לְנֵצַח נְצָחִים וְגוֹ' (ישעיה לד, ט-י).

R. Eleazar the son of Pedat declared: Just as He brought afflictions upon the Egyptians, so in the future will He bring them upon the kingdom of Edom, as it is said: When the report cometh to Egypt, they shall be sorely pained at the report of Tyre (Isa. 23:5). R. Eliezer said: Each time the word Tyre is written defectively in Scripture (i.e., without the vav, as in this verse), it refers to the kingdom of Edom, which oppressed Israel, but when the word Tyre is spelled plene (with the letter vav), it alludes to Cappadocia.12A district in Asia Minor where Israel was not oppressed. Hence, the Midrash argues, the biblical text avoids the defective spelling which dould be interpreted as “oppression.” Just as Egypt was stricken with blood, Edom will also be stricken, as it is said: The streams thereof shall be turned into pitch, and the dust thereof into brimstone, and the land shall become burning pitch. It shall not be quenched night nor day, the smoke thereof shall go up forever (Isa. 34:9–10).

5 ה

לְפִי שֶׁבִּטְּלָה יִשְׂרָאֵל מִן הַתּוֹרָה שֶׁכָּתוּב בָּהּ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה (יהושע א, ח). לְפִיכָךְ אֲנִי פּוֹרֵעַ מִמֶּנָּה בָּאֵשׁ שֶׁלֹּא תִּכְבֶּה לְעוֹלָם בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. וּלְפִי שֶׁשָּׂרְפָה בֵּיתִי שֶׁהֶעָשָׁן הָיָה יוֹצֵא מִמֶּנּוּ, דִּכְתִיב: וְהַבַּיִת יִמָּלֵא עָשָׁן (ישעיה ו, ד), לְפִיכָךְ לְעוֹלָם תַּעֲלֶה עֲשָׁנָהּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר (ישעיה סו, ו). אוֹמֵר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֶלָּא קוֹל מֵהֵיכָל (ישעיה סו, ו), אֵין אַתֶּם זְכוּרִים מָה עֲשִׂיתֶם בַּהֵיכָל. קוֹל ה' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו. (ישעיה סו, ו) וְאֵימָתַי יִהְיֶה הַגְּמוּל הַזֶּה? לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: גְּמוּל אֱלֹהִים הוּא יָבוֹא וְישַׁעֲכֶם (ישעיה לה, ד).

Because Egypt forced Israel to neglect the Law, concerning which it is written: But thou shalt meditate therein day and night (Josh. 1:8), I will exact punishment from it with a fire that shall not be quenched night nor day. Why was fire used? Because they burned “My house from which smoke poured forth” (the Temple), as it is said: And the house was filled with smoke (Isa. 6:4). Therefore, the smoke thereof shall go up forever (ibid. 39:4). But it also says: And thus the Sound of an uproar from the city (ibid. 66:6). And so the Holy One, blessed be He, said to them: Hark, it cometh from the Temple. Do you not remember what you did in the Temple? Hark! The Lord rendereth recompense to His enemies (ibid. 66:6). When will they be recompensed? This refers to the Messianic Age, as it is said: The messenger of the Lord, he will come, and he will save them (ibid. 35:4).