יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, מַה הוּא לִתֵּן אִסְפְּלָנִית עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה בְּשַׁבָּת. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: אָסוּר לִתֵּן אִסְפְּלָנִית עַל גַּבֵּי הַמַּכָּה בְּשַׁבָּת לְכַתְּחִלָּה. אֲבָל אִם נָתַן מֵעֶרֶב שַׁבָּת מֻתָּר. אַתְּ מוֹצֵא, בָּשָׂר וָדָם מַכֶּה בָּאִזְמֵל וּמְרַפֵּא בָּרְטִיָּה. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא בַּמַּכָּה שֶׁמַּכֶּה, בּוֹ מְרַפֵּא. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁבָּאוּ לְמָרָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתּוֹת מַיִם מִמָּרָה וְהָיָה מֹשֶׁה סָבוּר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לוֹ שֶׁיַּשְׁלִיךְ שָׁם דְּבַשׁ אוֹ דְּבֵלָה וְהַמַּיִם מִתְמַתְּקִין, רְאֵה מַה כְּתִיב שָׁם: וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מֹשֶׁה, אֵין דְּרָכַי כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם. עַכְשָׁו אַתָּה צָרִיךְ לִלְמֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ. וַיַּרְאֵהוּ לֹא נֶאֱמַר כָּאן אֶלָּא וַיּוֹרֵהוּ, הוֹרָהוּ בִּדְרָכָיו. Then Moses sang (Exod. 15:1). May our master teach us whether one may place a plaster upon a sore on the Sabbath? Thus do our masters teach us: It is forbidden to place a plaster upon a sore for the first time on the Sabbath, but if one has placed it there prior to the Sabbath, he is permitted (to change the plaster during the Sabbath). You find that if a man injures someone with a knife, he dresses the wound with a bandage, but the Holy One, blessed be He, does not do so. He heals with what He wounds. And so you find that when they reached Marah, and were unable to drink the water because it was extremely bitter, Moses was of the opinion that the Holy One, blessed be He, would tell him to sweeten it with honey or with pressed figs. Observe, however, what is written there: And he cried unto the Lord; and the Lord showed him a tree (Exod. 15:25). The Holy One, blessed be He, said to him: My way is not man’s way, and you must learn this fact. Thus it is said: The Lord showed him a tree. Actually, the verse does not say and the Lord showed him (vayir’shu) but rather taught him (vayorehu). He taught him His ways.
וּמֶה הָיָה הָעֵץ? רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: שֶׁל עֲרָבָה הָיָה. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: הַרְדּוּפְנִי מַר הָיָה. רַבִּי אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי אוֹמֵר: שֶׁל זַיִת הָיָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר: קַרְדָּנִין. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עִקְּרֵי תְּאֵנָה וְעִקְּרֵי רִמּוֹן. מִכָּל מָקוֹם, מַר הָיָה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה מֻפְלָאִין דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִדַּרְכֵי בָּשָׂר וָדָם. בָּשָׂר וָדָם, בַּמָּתוֹק מְרַפֵּא אֶת הַמָּר. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּמָּר מְרַפֵּא אֶת הַמָּר. הָא כֵּיצַד? נוֹתֵן דָּבָר הַמְחַבֵּל בְּתוֹךְ דָּבָר הַמְחַבֵּל, לַעֲשׂוֹת נֵס בְּתוֹךְ נֵס. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָה יִשְאוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים וְיִמְרְחוּ עַל הַשְּׁחִין וְיֶחִי (ישעיה לח, כא). הֲלֹא בָּשָׂר חַי שֶׁאַתָּה נוֹתֵן עָלָיו דְּבֶלֶת תְּאֵנִים, מִיָּד הוּא נִסְרָח. הָא כֵּיצַד? נָתַן דָּבָר הַמְחַבֵּל לְתוֹךְ דָּבָר הַמְחַבֵּל, לַעֲשׂוֹת בּוֹ נֵס. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, וַיֵּצֵא אֶל מוֹצָא הַמַּיִם וַיַּשְׁלֶךְ שָׁם מֶלַח וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר ה' רִפֵּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת (מלכים ב ב, כא). וַהֲלֹא מַיִם מְתוּקִין שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לְתוֹכָן מֶלַח מִיָּד נִפְסָדִים. הָא כֵּיצַד? נוֹתֵן דָּבָר הַמְחַבֵּל לְתוֹךְ דָּבָר הַמְחַבֵּל, לַעֲשׂוֹת בּוֹ נֵס. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: לֹא כָּךְ הוּא אֻמָּנוּתִי, אֶלָּא בְּמַה שֶּׁאֲנִי מַכֶּה, בּוֹ אֲנִי מְרַפֵּא. הִלְכָּךְ הוֹאִיל וְאֵלּוּ הַמַּיִם מָרִים, אֲנִי מְרַפְּאָן בְּדָבָר מַר. What kind of tree was it? R. Joshua held: It was a willow tree. R. Nathan declared: It was a bitter ivy tree, while R. Eleazar of Modi’im insisted: It was an olive tree. R. Joshua the son of Karha maintained that it was a cedar tree. Others said that it was the root of a fig tree and the root of a pomegranate tree. In any case, it was extremely bitter. R. Simeon the son of Gamliel said: Come and observe how different the ways of the Holy One, blessed be He, are from the ways of man. Man improves the taste of a bitter thing with something sweet, but the Holy One, blessed be He, improves the taste of a bitter thing by adding something bitter. How does He do that? He places something that causes damage into a thing that is damaged and thereby performs a miracle. For example, And Isaiah said: Let them take a cake of figs and lay it for a plaster on the boil, and he shall recover (Isa. 38:21). Is it not a fact that if you place a cake of figs on a raw piece of flesh, the flesh will decay immediately? This verse illustrates that He places a thing that injures upon something that was injured in order to perform a miracle. Similarly, And he went forth unto the spring of the waters and cast salt therein, and said: “Thus saith the Lord: I have healed these waters; there shall not be from thence anymore death or miscarrying” (II Kings 2:21). Is it not a fact that sweet water into which you put salt water is spoiled immediately? But here He placed a thing that is distasteful into something that was distasteful, and thus performed a miracle thereby. The Holy One, blessed be He, declared unto Moses: Is it not a fact that I am a unique craftsman? Do I not heal with what I wound? If these waters are bitter, I will make them palatable by adding something that is bitter.
וְכֵן הַצַּדִּיקִים בְּמַה שֶּׁהֵן מְקַנְתְּרִין, בּוֹ הֵן מְתַקְּנִין. תֵּדַע לְךָ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁקִּנְתֵּר מֹשֶׁה, בְּאָז קִנְתֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ וְגוֹ' (שמות ה, כג). אָמַר מֹשֶׁה: בְּאָז סָרַחְתִּי. בְּאָז אֲנִי מְתַקֵּן וְאוֹמֵר שִׁירָה. לְכָךְ נֶאֱמַר אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה. Similarly the righteous make amends with the very words with which they rebuke. You know this to be so from the fact that when Moses reproached God, he did so with an az (“then”), as is said: Then as I came to Pharaoh to speak in Thy name, he hath dealt ill with this people (Exod. 5:23). And Moses said: With an az I reproached God, and with an az I shall make amends to Him. Hence, it is said: Then (az) sang Moses.