(משלי כו ד): "אל תען כסיל כאיוולתו" - מה כתיב אחריו? (משלי כו ה): "ענה כסיל כאיוולתו"! אמר רב הונא: "אל תען כסיל כאיולתו" - במקום שמכירין אותך ואותו, "פן תשוה לו גם אתה", שלא יהו אומרים 'בואו וראו חכם נושא ונותן עם הכסיל'; "ענה כסיל כאיוולתו" - אמר רבי יהושע בן לוי: במקום שאין מכירין אותך ואותו, למה? "פן יהיה חכם בעיניו", שלא יהו אומרים 'אילולי לא היה חשוד בדברים שהוא מדבר עליו, לא היה שותק לו'.
(משלי כו ח): "כצרור אבן במרגמה, כן נותן לכסיל כבוד" - אמר רבי אלכסנדראי: כל מי שהוא חולק כבוד לכסיל - כזורק אבן למרקוליס.
(משלי כה יח): "כמתלהלה היורה זיקים חצים ומוות" - אמר רבי אלעזר בר' שמעון: כל מי שהוא יושב ומרמה את חבירו בדברים קשים - כאילו זורק לו חצים ומוות. (משלי כו יט): "כן איש רימה את רעהו ואמר 'הלא משחק אני'" - מה כתיב אחריו: (משלי כו כ): "באפס עצים תכבה אש, ובאין נרגן ישתוק מדון" - מה האש, במקום שאין עצים אין האש, כך במקום שאין לשון הרע ישתוק מדון. מה כתיב אחריו: (משלי כו כא): "פחם לגחלים ועצים לאש, ואיש מדיינים לחרחר ריב".
(משלי כו כד): "בשפתיו יינכר שונא, ובקרבו ישית מרמה" - אמר רבי זעירא: מדבריו של אדם אתה יודע אם אוהבך אם שונאך; שכן מצינו בהמן הרשע, שהיה מדבר עם מרדכי בפה, ובליבו היה שנאתו, שנאמר (אסתר ו ז): "ויאמר המן בליבו וגו'", ועוד פסוק אח (אסתר ה ט): "ויימלא המן על מרדכי חמה". וכן מצינו בעשו הרשע, שהיה מדבר עם יעקב, ובליבו היה שונאו, שנאמר (בראשית כז מא): "יעברו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי". תמן תנינן: עשר נקודות בתורה: (בראשית טז ה): "ישפוט ה' ביני וביניך" - יו"ד שביניך נקוד, מלמד ששרה אמנו אומרת 'תחזור הגר לשפחותה', ואברהם אבינו היה אומר 'לאחר שעשינו אותה גבירה אנו חוזרין ומשעבדין אותה?! חילול שם שמיים בדבר', אם כן יכריע המקום על דבריי ועל דברייך, שנאמר (בראשית כא יב): "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", מה ראשונה על אודות הגר, אף שניה על אודות הגר. (בראשית יט לג): "ולא ידע בשכבה ובקומה" - מפני מה נקוד? מלמד שלא ידע בשכבה, אבל בקומה ידע, בשכבה של בכירה ובקומה של צעירה, מלמד שעבירה גוררת עבירה. (בראשית לז יב): "ויילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם" - את נקוד עליו, מלמד שלא הלכו לרעות אלא לאכול ולשתות, והרי דברים קל וחומר: מה אם בשעה שהלכו לאכול ולשתות יצא מהם מחיה לעולם, אם הלכו לתלמוד תורה על אחת כמה וכמה. (במדבר ט י): "או בדרך רחוקה" - מלמד שלא היתה דרך רחוקה אלא מאסקופת העזרה ולחוץ. (במדבר ג לט): "כל פקודי הלויים אשר פקד משה ואהרן", 'ואהרן' נקוד עליו, מלמד שלא היה אהרן מן המניין. (במדבר כט טו): "ועשרון עשרון" - עשרון הראשון נקוד עליו, מלמד שלא היה טעון שני עשרונות, אלא עשרון אחד. (במדבר י לה): "ויהי בנסוע הארון" - בין למעלה בין למטה נקוד, רבי אמר: ספר היה בפני עצמו ונגנז. (במדבר כא ל): "ונשים עד נופח אשר עד מידבא" - נקוד עליו, מלמד ששיירו שם פליטה. (דברים כט כח): "הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו" - נקוד על לנו ולבנינו, מלמד שאמרו ישראל לפני הקב"ה: ריבון העולמים, על מה שבגלוי מצווין, ואין מצווין על מה שבסתר? אמר להם הקב"ה: אף על מה שבגלוי אין אתם יכולים לעמוד. (בראשית לג ד): "ויפול על צואריו וישקהו ויבכו" - נקוד על 'וישקהו', מלמד שלא בנשיקה ממש של אהבה, אלא של שנאה. אמר רבי שמעון בן מנסיא: וכי מה היה חושב עשו הרשע באותה שעה, בכלל אוהב או בכלל שונא, הוי אומר בכלל שונא, וכך הוא אומר (משלי כא א): "פלגי מים וגו'", הא למדת שהיה מדבר עם יעקב בפה, ושנאה בליבו, שנאמר "ובקרבו ישית מרמה". אמר רבי סימון: בשעה שהיה עשו הרשע מתחנן לפני אביו, ואומר (בראשית כז לח): "ברכני גם אני אבי", היה בדעתו לברכו יותר מיעקב אחיו, מיד הפליגתו רוח הקודש, אמרה לו 'יצחק יצחק, אל תאמין בחנוניו של רשע, שנאמר:
(משלי כו כה): "כי יחנן קולו אל תאמן בו, כי שבע תועבות בליבו". מהו "כי שבע תועבות בליבו"? אמר רבי יוחנן: מלמד שהשיבתו שכינה ליצחק ואמרו לו 'גלוי וידוע לפניי שהוא עתיד להחריב בית המקדש ולשעבד בשנים עשר שבטים'. באותה שעה בירכו ברכה קלה, אמר לו (בראשית כז מ): "ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד", אימתי? כל זמן שהם יושבין ומתעסקין בתורה, אבל אם פשעו בדברי תורה - "ופרקת עולו מעל צוארך", מייד (בראשית כז כב): "והידיים ידי עשו", אם זכו - "הקול קול יעקב", ואם לאו - "והידיים ידי עשו".