Chapter 15:1ט״ו:א׳
1 א

אז ישיר משה ובני ישראל, ר' נחמיה אומר כל המקבל עליו מצוה אחת באמנה כדאי הוא שתשרה עליו רוח הקדש שכן מצינו באבותינו שבשכר אמנה שהאמינו אבותינו בה' זכו ושרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה שנא' ויאמינו בה' ובמשה עבדו ונאמר אז ישיר משה ובני ישראל. וכן את מוצא שלא ירש אברהם אבינו העולם הזה והעולם הבא אלא בזכות אמנה שהאמין בה' שנ' והאמין בה' ויחשבה לו צדקה. וכן את מוצא שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמנה שנ' ויאמן העם (שמות ד) וכה"א אמונים נוצר ה' (תהלים לא) מזכירין אמונת אבות ואו' ואהרן וחור תמכו בידיו וגו' ואומר זה השער לה' צדיקים יבאו בו (שם קיח) בבעלי אמנה מהו אומר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים (ישעיה כו) השער הזה כל בעלי אמונה נכנסין בו וכה"א טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור כי שמחתני ה' בפעליך במעשה ידיך ארנן (תהלים צב) מי גרם לנו לבא לידי שמחה זו שכר אמנה שהאמינו אבותינו בעולם הזה שכלו לילה [לפיכך זכינו לעולם הבא שכולו בקר] לכך נאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. וכן יהושפט אומר לעם האמינו בה' אלהיכם ותאמנו האמינו בנביאיו והצליחו (דה"ב כ) וכתיב עיניך הלא לאמונה (ירמיה ה) וכתיב וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב) וכתיב חדשים לבקרים רבה אמונתך (איכה ג). וכן אתה מוצא שאין הנליות /הגלויות/ מתכנסות אלא בשכר אמנה שנ' אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש וגו' (שה"ש ד) וכתיב וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי באמונה (הושע ב). הא גדולה אמנה לפני הקב"ה שבשכר אמונה שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה שנ' ויאמינו בה' ובמשה עבדו אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' וכן הוא אומר ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו (תהילים ק״ו:י״ב)

R. Nechemiah says: If one takes upon himself a single mitzvah in (true) faith, he is worthy of having the Holy Spirit repose upon him. And thus do we find with Moses, David, and Devorah that (in the fulness of their faith) they chanted song and the Holy Spirit reposed upon them. And thus do you find that Israel were redeemed from Egypt only in reward for their faith, viz. (Exodus 4:31) "And the people believed, etc." And thus is it written (Psalms 31:24) "The L rd guards the faithful." The faithfulness of the fathers is brought to remembrance, viz. (Exodus 17:12) "And Aaron and Chur supported his (Moses') hands, and his hands were (lifted in) faithfulness until the sun set." And it is written (Psalms 108:20) "This is the gate to the L rd. Tzaddikim (faithful in prayer) will enter through it." What is written of the "believers"? (Isaiah 26:2) "Open the gates and let there enter a nation that is (a) tzaddik, a keeper of faith" — this gate is to be entered by all believers. (Psalms 92:2-5) "It is good to praise the L rd and so sing to Your exalted name. To proclaim in the morning Your lovingkindness, and Your faithfulness in the nights. With a ten-stringed harp, with voice and lyre together. For You have gladdened me by Your deeds, O L rd. At the work of Your hands I will sing." What made him worthy of this joy? The belief held by our fathers in this world, which is all "night." Thus, "to proclaim in the world (to come) Your lovingkindness and Your faithfulness in the 'nights'" (i.e., this world). And thus with Yehoshafat (II Chronicles 20:20) "And they rose early in the morning and they went to the desert of Tekoa. And as they went forth Yehoshafat arose and said: 'Hear me, Judah and dwellers of Jerusalem: Believe in the L rd your G d and you will rest assured. Believe in His prophets and you will succeed.'" And it is written (Jeremiah 5:3) "O L rd, are Your eyes not (looking) for belief?" (Habakkuk 2:4) "And the tzaddik in his belief shall live", and (Eichah 3:23) "They (Your mercies) are renewed every morning — Great is Your faithfulness." And thus do you find that the exiles are gathered in, only in reward for faith, as it is written (Song of Songs 4:8) "With Me, from Levanon, My bride; With Me from Levanon shall you come (out of exile). You shall look (upon the redemption) merosh amanah" (homiletically: "in the merit of emunah [belief]). (Hoshea 2:22) "And I will betroth you to Me forever … and I will betroth you to Me with emunah."

2 ב

אז ישיר משה, יש אז לשעבר ויש אז לעתיד לבא. אז הוחל (בראשית ד), אז אמרה חתן דמים (שמות ד), אז ישיר משה אז ישיר ישראל (במדבר כא), אז ידבר יהושע (יהושע י), אז אמר דוד (דה"א טו), אז אמר שלמה (מל"א ח), הרי אלו לשעבר. יש אז לעתיד לבא, אז תיראי ונהרת (ישעיה ס), אז יבקע כשחר (שם נח), אז ידלג כאיל פסח, אז תפקחנה (שם לה), אז תשמח בתולה (ירמיה לא), אז ימלא שחוק פינו (תהלים קכו), אז יאמרו בגוים הרי אלו לעתיד. ד"א אז שר משה אין כתיב כאן אלא אז ישיר משה נמצינו למדין תחיית המתים מן התורה: משה ובני ישראל משה שקול כנגד כל ישראל וישראל שקולין כמשה בשעה שאמרו שירה. ד"א משה ובני ישראל מגיד שאמר משה שירה כנגד כל ישראל: את השירה הזאת וכי שירה אחת היא והלא עשר שירות הן, הראשונה שנאמרה במצרים שנ' השיר יהיה לכם כליל התקדש חג וגו' (ישעיה ל), השנייה שנאמרה על הים שנ' אז ישיר משה השלישית שנאמרה על הבאר שנ' אז ישיר ישראל (במדבר כא), הרביעית שאמר משה שנ' ויהי ככלות משה לכתוב את דברי השירה הזאת (דברים לא), החמישית שאמר יהושע שנ' אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' וגו' (יהושע י), הששית שאמרה דבורה וברק שנ' ותשר דבורה וברק בן אבינועם (שופטים ה), השביעית שאמר דוד שנ' וידבר דוד לה' את דברי השירה הזאת (שמלכים ב כ״ב:ט״ז), השמינית שאמר שלמה שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהלים ל) וכי דוד בנאו והלא שלמה בנאו שנ' ויבן שלמה את הבית ומה ת"ל מזמור שיר חנוכת הבית לדוד אלא לפי שנתן דוד נפשו עליו לבנותו נקרא על שמו וכה"א זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי עד אמצא מקום לה' משכנות לאביר יעקב הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדי יער (שם קלב) וכה"א ראה ביתך דוד (מל"א יב) הא לפי שנתן נפשו עליו נקרא על שמו. וכן אתה מוצא שכל דבר שאדם נותן נפשו עליו נקרא על שמו. בשלשה דברים נתן נפשו משה עליהם ונקראו על שמו. נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו שנ' זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג) והלא תורת אלהים היא שנ' תורת ה' תמימה משיבת נפש (תהלים יט) הא מה ת"ל תורת משה עבדי לפי שנתן נפשו עליה נקראת על שמו והיכן מצינו במשה שמסר נפשו על התורה שנ' ויהי שם עם ה' (שמות לד) ואומר ואשב בהר וגו' (דברים ט) הא לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו. נתן נפשו על ישראל נקראו על שמו שנ' לך רד כי שחת עמך (שמות לב) והלא עם ה' הם שנ' והם עמך ונחלתך (דברים ט) ואומר באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו (יחזקאל לו) הא מה ת"ל לך רד כי שחת עמך לפי שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו. והיכן מצינו במשה שנתן נפשו עליהם שנ' ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם (שמות ב) וכתיב ויפן כה וכה הא לפי שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו. נתן נפשו על הדיינין ונקראו על שמו שנ' שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך (דברים טז) והלא המשפט לאלהים הוא [שנ' כי המשפט לאלהים הוא (שם א)] מה ת"ל תתן לך אלא מתוך שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו. ומנין שנתן נפשו עליהם שנ' ויצא ביום השני וגו' ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט עלינו וישמע פרעה וגו' (שמות ב) וכתיב ולכהן מדין שבע בנות ויבאו הרועים ויגרשום (שם) מדינין ברח ולדינין חזר צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים ל״ג:כ״א) הא לפי שנתן נפשו עליהם נקראו על שמו. התשיעית שאמר יהושפט שנ' ויועץ יהושפט ויעמד משוררים לה' מהללים בהדרת קדש בצאת לפני החלוץ אומר הודו לה' כי לעולם חסדו (דה"ב כ) ומה נשתנית הודיה זו מכל הודיות שבתורה שבכל הודיות שבתורה נאמר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו ובזו לא נאמר כי טוב אלא כביכול לא היתה שמחה לפניו במרום על אבדן של רשעים, אם על מיתתן של רשעים לא היתה שמחה לפניו במרום, קל וחומר על הצדיקים שאחד שקול ככל העולם כולו שנ' וצדיק יסוד עולם (משלי י). העשירית לעתיד לבא שנ' שירו לה' שיר חדש תהלתו מקצה הארץ (ישעיהו מ״ב:י׳) [ואומ' שירו לה' שיר חדש תהלתו בקהל חסידים (תהילים קמ״ט:א׳)] כל השירות שעברו קרואות בלשון נקבה כשם שהנקבה יולדת כך התשועות שעברו היה אחריהם שעבוד אבל התשועה העתידה להיות אין אחריה שעבוד לכך קרואה בלשון זכר שנ' שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו (ירמיה ל) שכשם שהזכר אינו יולד כך התשועה העתידה לבא לא יהא אחריה שעבוד שנ' ישראל נושע בה' תשועת עולמים לא תבושו ולא תכלמו עד עולמי עד (ישעיה מה):

(Exodus 15:1) "Az yashir Mosheh": Az ("then") sometimes signals the past and sometimes signals the future. The past: (Genesis 4:26) "Az men began", (Exodus 4:26) "Az she said", (Exodus 15:1) "Az Moses sang", (Numbers 21:17) "Az Israel sang", (Joshua 10:12) "Az Joshua spoke", (I Chronicles 15:2) "Az David said", (I Kings 8:12) "Az Solomon said." And sometimes "Az" signals the future, viz.: Isaiah 60:5) "Az you will see and flow", (Ibid. 58:8) "Az your light shall break forth as the morning", "Then there shall be opened", (Ibid. 35:6) "Az the lame man shall leap as a hart", (Ibid. 5) (Jeremiah 31:12) "Az the virgin will rejoice in the dance", (Psalms 126:2) "Az our mouth will be filled with laughter", (Ibid.) "Az they will say among the nations." Variantly: It is not written "Then Moses sang," but then Moses will sing" — whence we derive the resurrection from Scripture. (Exodus 15:1) "Moses and the children of Israel": Moses was equivalent to all of Israel, and all of Israel, to Moses, when they sang the song. Variantly: "Moses and the children of Israel": We are hereby apprised that Moses chanted the song opposite all of Israel (i.e., that his voice was over and against those of all of Israel.) "this song": There are ten "songs." The first, that sung in Egypt, viz. (Isaiah 30:29) "The song (of Sancherev's destruction [on Pesach night]) will be to you as that of the night on which you sanctified the festival (Pesach [in Egypt]), etc." The second, that of the sea — "Then Moses sang." The third, that of the well (Numbers 21:17) "Then Israel sang." The fourth, that of Moses, viz. (Devarim 31:22) "And Moses wrote this song (32:1-43). The fifth, that of Joshua, viz. (Joshua 10:12) "Then Joshua spoke to the L rd on the day the L rd delivered, etc." The sixth, that of Devorah and Barak, viz. (Judges 5:1) "And Devorah and Barak the son of Avinoam sang, etc." The seventh, that of David, viz. (II Samuel 22:1) "And David spoke to the L rd the words of this song, etc." The eighth, that of Solomon, viz. (Psalms 30:1) "A psalm, a song of the inauguration of the Temple of David." Now did David built it? Did not Solomon build it? viz. (I Kings 6:14) "And Solomon built the Temple." Why, then, is it written "A psalm, a song of the inauguration of the Temple of David? But because David devoted his life to building it, it was called by his name. Similarly, (Psalms 132:1-6) "Remember, O L rd, unto David, al of his tribulation (in seeking a place for Your sanctuary), which, (to find the place,) he swore to the L rd, vowed to the Strength of Jacob: Forefend that I came to the test of my habitation (my palace), that I go up on the bed spread out before me, that I give (superfluous) sleep to my eyes or slumber to my lids, before I find the (fore-ordained) place for (the Temple of) the L rd, the habitation of the Strength of Jacob. We had heard it (that place) to be in Efrat (the most select of places), and, lo, we have found it in the fields of the forest (in the boundary of Benjamin, who is likened to a beast of the forest" [viz. Genesis 49:27]). And what is written afterwards? (I Kings 12:16) "See your house, O David." Because David devoted his life to it, it was called by his name. And thus you find that whatever a man devotes his life to is called by his name. Moses devoted his life to three things, and they were (all) called by his name. He devoted his life to Torah and it was called by his name, viz. (Malachi 3:22) "Remember the Torah of Moses, My servant." Now is it not the Torah of G d? viz. (Psalms 19:8) "The Torah of the L rd is whole, restoring the soul." How, then, are we to understand "the Torah of Moses, My servant"? Because he devoted his life to it, it is called by his name. And whence do we find that he gave his life for Torah? In (Exodus 34:28) "And he was there with the L rd (to receive the Torah) … Bread he did not eat, etc." And it is written (Devarim 9:10) "And I stayed on the mountain forty days and forty nights, etc." — Because he devoted his life to Torah, it was called by his name. Because he devoted his life to Israel, they were called by his name, viz. (Exodus 32:7) "Go, descend, for your people have wrought corruptly." Now are they not the people of the L rd? viz. (Devarim 9:29) "For they are Your people and Your inheritance," and (Ezekiel 36:20) "… when it was said of them: These are the people of the L rd, and they came out of His land." How, then, are we to understand "Go, descend, for your people have wrought corruptly"? Because he devoted his life to them, they were called by his name. And whence do we find that he devoted his life to them? In (Exodus 2:11) "And it was in those days that Moses grew, and he went out to his brothers and he saw their toils," and (bid. 12) "And he turned here and there (… and he smote the Egyptian, etc.") Because he devoted his life to them, they were called by his name. He devoted his life to the judges, and they were called by his name, viz. (Devarim 16:18) "Judges and officers shall you appoint for yourself in all of your gates." Now is justice not the L rd's? How, then, are we to understand "shall you appoint for yourself"? Because he devoted his life to them, they were called by his name. And whence is it derived that he devoted his life to them? From (Exodus 2:13-17) "And he went out on the second day … and he said "Who made you an officer and a judge over us? … And Pharaoh heard … And the priest of Midian had seven daughters … And the shepherds came and drove them away. Because he devoted his life to them, they were called by his name. The ninth (song): (II Chronicles 20:21) "And he (Yehoshafat) took counsel with the people, and he set up singes to the L rd and lauders of (His) majestic holiness. When they went out before the vanguard (of the army) they said; 'Give thanks to the L rd, for His lovingkindness is forever!'" Why is this thanksgiving different from all the other sin the Torah, where it is written "Give thanks to the L rd for (the good, for His lovingkindness is forever"? __ It is to say, as it were, that there is no rejoicing before Him over the destruction of the wicked. If over that of the wicked there is no rejoicing, how much more so (is there grief) over that of the righteous, one of whom is over and against the entire world, viz. (Mishlei 10:25) "And the righteous one is the foundation of the world." The tenth (song) in time to come, viz. (Isaiah 42;10) "Sing to the L rd a new song, His praise from the end of the earth (Ibid. 48:42) "Say: The L rd has redeemed His servant Jacob. All of the (other) songs are denominated in the feminine ("zoth"). Just as a female bears (and then travails again), so, the past salivations were followed by subjugation. But the future (ultimate) redemption will not be followed by subjugation — wherefore it is denominated in the masculine ("zeh" [viz. Isaiah 26:1]). As it is written (Jeremiah 30:6) "Ask now and see if a male has ever given birth. Why, then, do I see that every man puts his hands upon his loins (as a woman giving birth?") For just as a male does not bear (and thus travail), so, the future redemption will not be followed by subjugation. As it is written (Isaiah 45:17) "Israel will be saved by the L rd, an eternal salvation. You will not be ashamed or abashed forever."

3 ג

לה', לה' אמרוה ולא אמרוה לבשר ודם, לא כענין שנאמר להלן ותצאנה הנשים מכל ערי ישראל לשיר והמחולות לקראת שאול וגו' ואומר ותענינה הנשים המשחקות וגו' (שמ"א יח) אבל כאן לה' אמרוה ולא אמרוה לבשר ודם:

(Exodus 15:1) "to the L rd": They sang it to the L rd, and not to flesh and blood as (they did) in (I Samuel 18:6) "And all the (rejoicing) women went out, etc." But here, they sang it to the L rd, and not to flesh and blood.

4 ד

ויאמרו לאמר, ר' נחמיה אומר שרת רוח הקדש על ישראל ואמרו שירה כבני אדם שהן קוראין את שמע. ר' עקיבא אומר רוח הקדש שרת על ישראל ואמרו שירה כבני אדם שהן קוראין את ההלל. ר' אליעזר בן תדאי אומר משה היה פותח בדברים תחלה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו. משה היה פותח ואומר אשירה לה' וישראל עונין אחריו וגומרין עמו אשירה לה' כי גאה גאה משה היה פותח ואומר עזי וזמרת יה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, משה היה פותח ואומר ה' איש מלחמה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו ה' איש מלחמה ה' שמו:

(Exodus, Ibid.) "And they said, saying": R. Nechemiah says: The Holy Spirit reposed upon them and they intoned song as one reciting the Shema (i.e., one, beginning, and the other continuing). R. Akiva says: As men reciting the Hallel. R. Eliezer b. Tadai says; Moses would begin with his words, and Israel would respond (with theirs). Moses would begin: "I shall sing to the L rd," and Israel would end with him and respond: "I shall sing to the L rd for He is high on high. Horse and its rider He cast into the sea." Moses would say (2) "The strength and vengeance of the L rd" and Israel would end with him and respond "The strength and vengeance of the L rd has been salivation to me." Moses would begin (3) "The L rd is a man of war," and they would end with him: "The L rd is a man of war; the L rd is His name."

5 ה

אשירה לה', נאה גדולה לה' נאה גבורה לה' [נאה התפארת והנצח וההוד לה'] וכן דוד אמר לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד (דה"א כט): אשירה לה' כי גאה גאה, משל למה"ד למלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו הכל מקלסין לפניו שהוא גבור והוא חלש שהוא עשיר והוא עני שהוא חכם והוא טפש שהוא רחמני והוא אכזרי שהוא דיין שהוא נאמן ואין בו אחת מכל המדות הללו אלא הכל מחניפין לו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כל מה שמקלסין אותו יותר הוא מקלוסו. אשירה לה' שהוא גבור שנ' האל הגדול הגבור והנורא (דברים י) ואומר ה' עזוז וגבור ה' גבור מלחמה (תהלים כד) ואומר ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר (ישעיהו מ״ב:י״ג) ואומר מאין כמוך ה' גדול אתה וגדול שמך בגבורה (ירמיה י). אשירה לה' שהוא עשיר שנ' הן לה' אלהיך השמים וגו' (דברים י) ואומר לה' הארץ ומלואה וגו' (תהלים כד א) ואומ' אשר לו הים והוא עשהו (שם צה) ואומ' לי הכסף ולי הזהב וגו' (חגי ב) ואומר הן כל הנפשות לי הנה כנפש האב ונפש הבן לי הנה הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח ד): אשירה לה' שהוא חכם שנ' [ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג׳:י״ט) ואומר עמו חכמה וגבורה (איוב י״ב:י״ג) ואומר] כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה (משלי ב) ואו' יהיב חכמתא לחכימין ומנדעא לידעי בינה (דניאל ב) ואו' מי לא ייראך מלך הגוים כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך (ירמיה י). אשירה לה' שהוא רחמן שנ' ה' ה' אל רחום וחנון וגו' (שמות לד) [ואומר חנון ורחום ה' (תהילים קמ״ה:ח׳)] ואומר כי אל רחום ה' וגו' (דברים ד) ואומר זכור רחמיך ה' וגו' (תהלים כה) ואומר טוב ה' לכל וגו' (שם קמ) ואומר לה' אלהינו הרחמים והסליחות (דניאל ט). אשירה לה' שהוא דיין שנ' כי המשפט לאלהים הוא ואומר אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב) ואומר הצור תמים פעלו וגו' (דברים לב ד). אשירה לה' שהוא נאמן שנ' האל הנאמן וגו' (שם ז) ואומר אל אמונה ואין עול וגו' הא לו נאה גדולה וגבורה ותפארת והנצח וההוד. אשירה לה' שהוא נאה שהוא הדור שהוא משובח ואין כערכו שנ' כי מי בשחק יערוך לה' ידמה לה' בבני אלים, ואומר אל נערץ בסוד קדושים רבה ואומר ה' אלהי צבאות מי כמוך חסין יה (תהלים פט) מהו צבאות אות הוא בתוך צבא שלו וכן הוא אומר ואתא מרבבות קדש (דברים לג) אות הוא בתוך רבבות קדש שלו וכן דוד אומר אין כמוך באלהים ה' ואין כמעשיך (תהלים פו) וכה"א דודי צח ואדום ואומר ראשו כתם פז, ואומר עיניו כיונים על אפיקי מים ואומר לחייו כערוגת הבושם ואומר ידיו גלילי זהב ואומר שוקיו עמודי שש (שה"ש ה). ר' יוסי הגלילי אומר הרי הוא אומר מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח) מפי עוללים אלו עוברים שבמעי אמן שנ' או כנפל טמון לא אהיה וגו' (איוב ג׳:ט״ז) ויונקים אלו שיונקים משדי אמן שנ' אספו עוללים ויונקי שדים (יואל ב). רבי אומר עוללים אלו עוללים שבחוץ שנ' להכרית עולל מחוץ (ירמיה ט) ואומר עוללים שאלו לחם (איכה ד) יונקים אלו שעל שדי אמן שנ' אספו עוללים ויונקי שדים (יואל ב) אלו ואלו פתחו פיהם ואמרו שירה לפני המקום שנ' אשירה להי וגו'. ר' מאיר אמר אף עוברין שבמעי אמן פתחו פיהן ואמרו שירה לפני המקום שנ' במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל (תהלים סח) ולא ישראל בלבד אמרו שירה לפני המקום אלא אף מלאכי השרת שנ' ה' אדוננו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים (שם ח).

(Ibid. 1) "I shall sing to the L rd": Befitting is (the ascription of) "strength" to the L rd. And thus did David say (I Chronicles 29:11) "To you, O L rd, is (befitting [the ascription of]) greatness, might, splendor, triumph, and majesty." A king of flesh and blood enters a province, and all praise him as "strong" — when he is weak; as "rich" — when he is poor; as "wise" — when he is foolish; as "merciful" — when he is cruel; as "trusty" — when he is not. He is lacking in all of these (fine) attributes — All men are flattering him. But it is not so with Him who spoke and brought the world into being. He transcends all that He is praised for. "I shall sing to the L rd," who is strong — (Devarim 10:17) "the G d who is great and strong and awesome," (Psalms 24:8) "the L rd, mighty and strong, the L rd, strong in war," (Isaiah 42;13) "The L rd as a mighty one shall go forth. As a man of war, He will stir up wrath. He will shout; He will scream. He will overpower His foes," (Jeremiah 10:14) "There is none like You, O L rd. Great are You and great is Your name in strength." "I shall sing to the L rd," who is rich" — (Devarim 10:19) "To the L rd your G d are the heavens, etc.", (Psalms 24:1) "To the L rd is the earth and its fullness, etc.", (Ibid. 95:5) "His is the sea and He has made it," (Chaggai 2:8) "Mine is the silver and Mine is the gold," (Ezekiel 18:4) "All of he souls are Mine. The soul of the father and the soul of the son alike are Mine." "I shall sing to the L rd," who is wise — (Mishlei 2:6) "For the L rd shall give wisdom. From His mouth are knowledge and understanding", (Daniel 2:21) "He gives wisdom to the wise, and knowledge to the knowers of understanding". (Jeremiah 10:7) "Who will not fear You, King of the nations? For among all the sages of the nations and in all of their kingdoms, there is none like You." "I shall sing to the L rd," for He is merciful — (Exodus 34:6) "Hashem, Hashem, the G d who is merciful and gracious", (Devarim 4:31) "For a merciful G d is the L rd your G d", (Psalms 25:6) "Remember Your mercies, Hashem, etc.", (Ibid. 145:8) "Good is the L rd to all, and His mercies are on all his works", (Daniel 9:9) "To the L rd our G d is mercy and forgiveness." "I shall sing to the L rd," who is a Judge" — (Devarim 1:17) "… for the judgment is G d's", (Psalms 82:1) "G d stands in the assembly of the almighty. (In the midst of the judges shall He judge,:), (Devarim 32:4) "The Rock, perfect is His work, (for all of His ways are judgment."). "I shall sing to the L rd," who is trusty (Ibid. 7:9) "the trusty G d, etc." (Ibid. 32:4) "… a G d of trust, without wrong, etc." "I shall sing to the L rd," who is comely, who is glorious, who is exalted, whose like does not exist — (Psalms 89:7) "For who in the heavens can be compared to the L rd, can be likened to the L rd among the sons of the mighty"? (Ibid. 8) "G d greatly dreaded in the great council of the holy, (held in awe by all around Him?") And it is written (Ibid. 9), "O L rd, the G d of hosts ("tzeva'oth"), who, as You, is mighty, O L rd?: What is "tzeva'oth" (acronymically)? He is an "oth" (i.e., unique) in the midst of His retinue ("tzava"). And thus is it written (Devarim 33:2) "Ve'atha" ('and He shall come') from Rivevoth Kodesh" (figuratively: "the ten thousands of His holy ones.") And thus did David say (Psalms 86:8) "There is none like You among the great ones, O L rd, and there are none like Your works." And (Song of Songs 5:19-15) "My Beloved is clear and red," "His head is finest gold," "His eyes are like doves by water-courses," "His cheeks are like beds of spice," His hands are rods of gold," "His legs are pillars of marble" — His are comeliness, greatness, strength, and glory! R. Yossi says (Psalms 8:3) "From the mouths of olelim and yonkim You have founded strength. "olelim" — infants in their mothers' womb, as in (Iyyov 3:16) "Why was I not like a buried stillbirth, like olelim who never saw the light"? "yonkim" — those who seek their mothers' breasts, as in (Joel 2:16) "Gather olelim and suckers ("yonkei") of the breasts." Rebbi says: "Olelim are infants outside (their mothers' womb), viz. (Jeremiah 9:20) "to cut off the olel outside," and (Eichah 4:4) "Olelim begged for bread. "Yonkim" are those at their mother's breasts, viz.: "and suckers ("yonkei") of the breasts." These and those (at the splitting of the sea) opened their mouths and chanted song before the L rd. R. Meir says: Even fetuses in their mothers' wombs opened their mouths and chanted song before the L rd, viz. (Psalms 68:27) "In assemblies bless G d — the L rd, from the source of Israel." And not Israel alone chanted song before the L rd, but also the ministering angels, as it is written (Ibid. 8:2) "How mighty is Your name in all the earth — (You) who have spread Your splendor on the heavens!"

6 ו

כי גאה גאה, גאני וגאתיו גאני במצרים שנ' ואמרת אל פרעה כה אמר ה' בני בכורי ישראל (שמות ד) אף אני גאתיו במצרים שנ' השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ושמחת לבב כהולך בחליל לבא בהר ה' אל צור ישראל (ישעיהו ל׳:כ״ט). דבר אחר כי גאה גאה גאני וגאתיו גאני על הים שנ' ויסע מלאך האלהים (שמות יד) אף אני גאתיו על הים ושרתי לפניו שירה שנ' אשירה לה' כי גאה גאה. ד"א כי גאה גאה, גאה ועתיד להתגאות שנ' כי יום לה' צבאות על כל גאה ורם על כל נשא ושפל ואומר על כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים [ועל כל ההרים הרמים ועל כל מגדל גבוה וגו'] ועל כל אניות תרשיש ועל כל שכיות החמדה ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ואומר והאלילים כליל יחלוף (ישעיה ב). ד"א כי גאה גאה. מתגאה הוא על כל המתגאים שבמה שאומות העולם מתגאים לפניו בו הוא נפרע מהם שכן הוא אומר בדור המבול שורו עבר ולא יגעיל תפלט פרתו ולא תשכל (איוב כא י) ואומר ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון ישאו בתוף וכנור וישמחו וגו' מה נאמר שם [ויאמרו לאל סור ממנו וגו'] מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו אמרו לא טפת גשמים היא, אין אנו צריכין לה אלא ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה (בראשית ב) אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאים בה לפני בה אני נפרע מכם שנ' ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה (שם ז). ר' יוסי בן דורמסקית אומר הם נתנו עיניהם העליונה בתחתונה כדי לעשות תאותם והקב"ה פתח עליהם מעינות מלמעלה ומלמטה כדי לאבדם שנ' ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום וארובות השמים נפתחו (שם). וכן אתה מוצא באנשי מגדל שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהם שנ' ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ ואחריו מה כתיב ויפץ ה' אותם משם (שם יא). וכן את מוצא באנשי סדום שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהם שנ' ארץ ממנה יצא לחם ותחתיה נהפך כמו אש מקום ספיר אבניה ועפרות זהב לו ואומר נתיב לא ידעו עיט ולא שזפתו עין איה ואומר לא הדריכוהו בני שחץ ולא עדה עליו שחל (איוב כ״ח:ז׳-ח׳) אמרו הסדומיים אין אנו צריכין שיבא אדם אצלנו אלא הרי מזון יוצא מאצלנו וכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות יוצאות מאצלנו בואו ונשכח תורת רגל מארצנו אמר להם הקב"ה שוטים שבעולם בטובה שהשפעתי לכם אתם מתגאים אתם אמרתם נשכח תורת רגל מארצנו אף אני אשכח אתכם מן העולם שנ' פרץ נחל מעם גר הנשכחים מיני רגל דלו מאנוש נעו (שם) ואומר ישליו אוהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל מי גרם להם לאשר הביא אלוה בידו (שם יב). וכה"א ותגבהינה ותעשנה תועבה לפני ומה גרם להם ואסיר אתהן כאשר ראיתי (יחזקאל טז). וכה"א הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ושלות השקט היה לה, ולכך, ויד עני ואביון לא החזיקה (שם). וכה"א לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה כגן ה' כארץ מצרים (בראשית יג) ואחר מה כתיב ותשקן את אביהן יין בלילה הוא (שם יט) וכי מאין היה להם יין במערה אלא שזמן להם הקב"ה יין כענין שנאמ' והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס (יואל ד) אם כן זימן הקב"ה למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו. וכן אתה מוצא במצריים שבמה שנתגאו לפניו בו נפרע מהם שנ' ויקח שש מאות רכב בחור וכתיב אחריו מרכבות פרעה וחילו ירה בים וגו'. וכן אתה מוצא בסיסרא שבמה שנתגאה לפניו בו נפרע ממנו שנ' ויזעק סיסרא את כל רכבו תשע מאות רכב וגו' (שופטים ד׳:י״ג) וכתיב מן שמים נלחמו הככבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא. וכן אתה מוצא בשמשון הגבור במה שנתגאה לפניו בו נפרע ממנו שנ' ויאמר שמשון אל אביו אותה קח לי כי היא ישרה בעיני ואומר ואביו ואמו לא ידעו כי מה' וגו' (שם יד) וכתיב ויאחזוהו פלשתים וינקרו את עיניו ויורידו אותו עזתה (שם טז). ר' יהודה אומר תחלת קלקולו בעזה היתה ולכך לא היה ענשו אלא בעזה. וכן אתה מוצא באבשלום במה שנתגאה בו נפרע ממנו שנ' וכאבשלום לא היה איש יפה וגו' ובגלחו את ראשו וגו' (שמואל ב י״ד:כ״ה), ר' יהודה אומר נזיר עולם היה והיה מגלח לשנים עשר חדש שנא' ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא וגו' ואומר כי נדר נדר עבדך בשבתי בג' וגו' (שם טו), ר' יוסי הגלילי אומר נזיר ימים היה והיה מגלח אחת לשלשים יום שנ' מקץ ימים לימים וגו', רבי או' כל ערב שבת היה מגלח שכן דרך בני מלכים לגלח בכל ערב שבת מה היה בסופו ויקרא אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רוכב על הפרד וגו' (שם יח). וכן את מוצא בסנחריב במה שנתגאה בו נפרע ממנו שנ' ביד מלאכיך חרפת ה' וגו' ואומר אני קרתי ושתיתי מים וגו' (מל"ב יט) ואומר ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף (שם) אמרו הגדול שבהם היה ממונה על מאה ושמונים וחמשה אלף והקטון שבהם אין פחות משני אלפים שנ' ואיך תשוב את פני פחת אחד עבדי אדוני הקטנים וגו' (שם יח) ואומר זה הדבר אשר דבר ה' עליו בזה לך לעגה לך וגו' את מי חרפת וגדפת וגו' (שם יט) וכתיב עוד היום בנוב לעמוד (ישעיה י). וכן אתה מוצא בנבוכדנצר במה שנתגאה בו נפרע ממנו שנ' ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה (שם יד) ואומר אעלה על במתי עב מהו אומר אחריו אך אל שאול תורד. וכן אתה מוצא בצור במה שנתגאה בו נפרע ממנו שנ' כה אמר ה' אלקים צור את אמרת אני כלילת יופי בלב ימים גבוליך (יחזקאל כ״ז:ג׳-ד׳) מה כתיב שם כה אמר ה' אלקים הנני עליך צור והעליתי עליך גוים רבים כהעלות הים לגליו (שם כו) וכן אתה מוצא בנגיד צור שנ' בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר ה' אלהים יען גבה לבך ותאמר אל אני ומה כתיב אחריו מותי ערלים תמות ביד זרים (שם כח) הא במה שאו"ה מתגאין לפניו בו נפרע מהם שנאמר כי גאה גאה: סוס ורוכבו רמה בים, וכי סוס אחד היה ורכבו אחד היה והלא כבר נאמר ויקח שש מאות רכב בחור [ואומר מרכבות פרעה וגו'] אלא כשישראל עושין רצונו של מקום אויביהן אין עומדין לפניהם אלא כסוס אחד ורכבו. כיוצא בו אתה אומר כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס ורכב (דברים כ) וכי סוס אחד היה ורכב אחד היה [והלא כבר נאמר עם רב ממך] אלא כשישראל עושין רצונו של מקום וכו': סוס ורוכבו, מגיד שהסוס קשור ברכבו ורכבו קשור בסוס עולים במרום ויורדים לתהום ואין נפרדים זה מזה. משל לאדם שזרק שני כלים לאויר ונפרדים הן מיד זה מזה אבל כאן סוס ורוכבו יחד רמה ירה. כתוב אחד אומר רמה בים וכתוב אחד אומר ירה בים כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, רמה שהיו עולין למרום, ירה שהיו יורדים לתהום ד"א [רמה כיון שראו ישראל שרה של אומה נופל התחילו נותנים שבח לכך נאמר רמה] וכן אתה מוצא שאין הקב"ה עתיד להפרע מן המלכיות לעתיד לבא עד שיפרע משריהן תחלה שנ' והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואח"כ על מלכי האדמה באדמה (ישעיהו כ״ד:כ״א) ואומר איך נפלת משמים הילל בן שחר (שם יד) ואח"כ נגדעת לארץ חולש על גוים ואומר כי רותה בשמים חרבי (שם לד) ואח"כ הנה על אדום תרד: סוס ורוכבו, הקב"ה מביא סוס ורוכבו ומעמידן בדין ואומר לסוס למה רצת אחר בני והוא אומר מצרי הריצני בעל כרחי שנ' וירדפו מצרים וגו', ואומר למצרי למה רצת אחרי בני והוא אומר הסוס הריצני על כרחי שנ' כי בא סוס פרעה וגו'. מה עשה המקום מרכיב את האדם על הסוס ודן אותם יחד שנ' סוס ורוכבו רמה בים. שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש בשעה שאדם מת והגוף כלה הקב"ה מעמידו בדין אמר לו עד שתשאלני על הגוף שהוא טמא שאלני על הנשמה שהוא טהורה משל למלך בשר ודם שהיה לו פרדס נאה וכו'. איסי בן שמאי אומר נאמר כאן סוס סתום ונאמר להלן סוס מפורש שנ' והיה ביום ההוא נאם ה' אכה כל סוס בתמהון ורוכבו בשגעון ועל בית יהודה אפקח את עיני וכל סוס העמים אכה בעורון (זכריה יב) ונאמר וזאת תהיה המגפה אשר יגוף ה' וגו' (שם יד) ואומר וכן תהיה מגפת הסוס והפרד הגמל והחמור (שם) [בא מפורש ולמד על הסתום] מה מפורש בחמשים מכות אף סתום בחמשים מכות.

(Exodus 15:1) "For He is high on high": He exalted me, and I exalted Him. He exalted me in Egypt, viz. (Exodus 4:22) "My first-born son is Israel," and I exalted Him in Egypt, viz. (Isaiah 20:29) "The song will be for you, as on the night of the sanctification of the festival (of Pesach), and rejoicing of heart as one going with flute to come to the mountain of the L rd, to the Rock of Israel." Variantly: He exalted me at the (Red) Sea, viz. (Exodus 14:19) "And the angel of G d who went before the camp of Israel, etc." I, likewise, exalted Him at the sea and chanted song before Him, viz. "I shall sing to the L rd for He is high on high." Variantly: "for He is high on high": He is exalted (now) and is destined to be exalted, viz. (Isaiah 2:12) "For there is a day for the L rd of hosts over all the exalted and high and against all the uplifted — and he will be brought low", and (Ibid. 13) "against all the lofty and exalted cedars of Levanon", and (Ibid. 16) "against all the ships of Tarshish, and against all the splendid palaces", and (Ibid. 17) "the height of man will be lowered, and the pride of men will be brought down, and the L rd alone will be exalted on that day", and (Ibid. 18) "all the false gods will disappear." Variantly: "for high on high": He exalts Himself over the exalted. With what the nations of the world exalt themselves before Him, He exacts punishment of them. In the generation of the flood, (Iyyov 21:10) "His (the evildoer's) bull begets, and does not fail. His cow bears without miscarriage," (11) "they send out their young, (sprightly) as sheep; their children prance about." (12) "they raise (their voices) with drum and harp; they rejoice at the sound of the flute." What do they say? (15) "What is the Almighty that we should serve Him, and what will we gain if we pray to Him?" They say: What do we need Him for? Only for a drop of rain? We have wells and pits — (Genesis 2:6) "A vapor rose from the earth and watered the entire face of the ground!" The Holy One Blessed be He said to them: Fools, do you vaunt yourselves before Me with the good that I bestowed upon you!" With that (itself) I will exact punishment of you! As it is written (Ibid. 7:12) "And the rain was on the earth forty days and forty nights." They set their eyes (["eineihem" for erotic gazing]), the higher (the males) upon the lower (the female) in order to vent their lust, and the Holy One Blessed be He opened against them wells ("mayanoth" [like "eineihem"]) from above and below to destroy them, as it is written (Ibid. 11) "On this day, all the fountains of the great deep burst, and the windows of heaven were opened." And thus do you find with the men of the tower (of Bavel) that with what they vaunted themselves before Him, He exacted punishment of them. As it is written (Genesis 11:4) "And they said: Let us build for ourselves a city and a tower with its top in the heavens, and let us make a name for ourselves lest we be scattered, etc." (Ibid. 6-8) "And the L rd said … Let us go down, etc…. And the L rd scattered them from there, etc." And thus do you find with the men of Sodom, that with what they vaunted themselves before Him, He exacted punishment of them. As it is written (Iyyov 28:5-8) "A land from which bread had issued forth — its place was overturned, as if (consumed by) fire. A place of sapphire were its stones, and dusts of gold were there. (And now it is) a path unknown (i.e., unfrequented) by brigands, and unseen by the falcon's eye, untrodden by the haughty (beasts) and not crossed by the lion." The Sodomites said: We need no men to come to us. Food "sprouts" from us, and silver and gold and precious stones and pearls sprout from us. Let us come and forget the way of the wayfarer from our land — At which the Holy One Blessed be He said to them: Fools that you are! Do you vaunt yourselves in the good that I have bestowed upon you! You have said: Let us forget the Torah of the foot (i.e., the wayfarer) from our land. I, likewise, will "forget" you from the world, viz. (Ibid. 4) "A stream (of fire and brimstone) burst forth from its source (upon Sodom and Gomorrah), who (i.e., the people of Sodom) caused the (codes of the) wayfarer to be forgotten." And (Ibid. 12:6) "The tents of robbers are at peace, and those who anger G d dwell secure." Where from? From what? (Ibid.) "from what G d has brought into his (the evildoer's) hand." And thus is it written (Ezekiel 16:50) "And they (the men of Sodom) were haughty and committed abomination before Me, and I removed them (from the world) when I saw (their ways). And (Ibid. 49) "Behold, this was the sin of Sodom, your sister. She and her daughters had pride, surfeit of bread, and peaceful serenity — wherefore she did not strengthen the hand of the poor and the needy. And thus is it written (Genesis 13:10) "Before the L rd destroyed Sodom and Gomorrah, it (Sodom) was like the Garden of the L rd, like the land of Egypt." What is written afterwards? (Genesis 19:33) "And they (the daughters of Lot) made their father drink wine that night." Whence did they have wine in the cave? The Holy One Blessed be He "readied" it for them, as in (Yoel 4:18) "And it will be on that day, that the mountains will drip wine. (If the Holy One Blessed be He thus "readies" (things) for His angerers, how much more so for the doers of His will!) And thus do you find with the Egyptians, that with what they vaunted themselves, He exacted punishment of them, (Exodus 14:7) "And he (Pharaoh) took six hundred chariots and all (the other) chariots of Egypt," and it is written (Ibid. 15:4) "The chariots of Pharaoh and his host He cast into the sea, etc." And thus with Sisra, with what they vaunted themselves before Him, punishment was exacted of them, (Judges 9:13) "And Sisra massed all his chariots, nine hundred iron chariots, etc.", and it is written (Ibid. 5:20) "The stars fought from heaven. From their courses they fought against Sisra." And thus do you find with Samson, the mighty. With what he vaunted himself, punishment was exacted of him, viz. (Ibid. 14:3) "And Samson said to his father: Take her for me, for she is just in my eyes," and it is written (Ibid. 16:21) "And the Philistines seized him and gouged out his eyes. And they brought him down to Azzah." R. Yehudah says: The beginning of his lapse was in Azzah; therefore, his punishment was in Azzah. And thus with Avshalom — With what he vaunted himself, punishment was exacted f him, viz. (II Samuel 14;25-26) "And as Avshalom there was no man so beautiful in all of Israel … and when he shaved his head, etc." He as an "eternal Nazirite," who had to shave once every twelve months, viz. (Ibid. 15:7-8) "And it was at the end of forty years that Avshalom said to the king, etc." R. Yossi Haglili says: He was a "Nazirite of days," who shaved once in thirty days, viz. (Ibid. 14:26) "And it was from days to days that he shaved, etc." Rebbi says: He shaved every Sabbath eve, this being the norm for princes. What happened in the end? (Ibid. 18:9) "And Avshalom was encountered by David's servants, and Avshalom was riding on a mule…" (and he was undone by his hair and was killed.) And thus Sancheriv — With what he vaunted himself, punishment was exacted of him, viz. (II Kings 19:23) "Through your envoys you have blasphemed the L rd, etc.", and (Ibid. 24) "It is I (Sancheriv), who have drawn and drunk the water of strangers, etc.", and (Ibid.) "An angel of the L rd went out and smote in the Assyrian camp one hundred and eighty-five thousand, etc." They said: The greatest of them commanded one hundred and eighty-five thousand, and the smallest of them no less than two thousand, viz. (18:24) "So how can you refuse anything even to the deputy of one of my master's lesser servants, etc." (Ibid. 19:21-22) is the thing that the L rd spoke concerning him … Whom have you blasphemed, etc." and (Isaiah 10:32) "This same day at Nov he shall stand and waver his hand, etc." And thus with Nevuchadnezzar — With what he vaunted himself, punishment will be exacted of him, viz. (Ibid. 14:13-14) "And you said in your hearts … I will mount the heights of a cloud, etc." What is written afterwards? (Ibid. 15) "Instead, you will be brought down to Sheol, etc." And thus with. And thus with. And thus with Tyre and Malchah — With what they vaunted themselves, punishment was exacted of them. As it is written (Ezekiel 17:3) "Tyre, you have said: I am the quintessence of beauty, etc." And of Malchah it is written (Ibid. 28:2) "You have set your heart like the heart of G d, etc." And about Tyre it is written (Ibid. 26:3) "Behold, I (the L rd) am against you, O Tyre, etc." And about Malchah it is written (Ibid. 28:10) You will die the death of the uncircumcised, etc." — whence we find that with what the nations of the world vaunted themselves punishment was exacted of them — wherefore it is written "for He is high on high." (Exodus 15:1) "A horse and its rider He has cast into the sea": Now was there only one horse and one chariot? Is it not written (Ibid. 14:7) "And he took six hundred choice chariots"? __ When Israel does the will of the L rd, its foes oppose it, as it were, with one horse and its rider. Similarly, (Devarim 20:1) "When you go out to war against your enemy and you see horse and chariot." Now was there only one horse and one chariot? __ When Israel does the will of the L rd, etc." "a horse and its rider": When a horse is tied to its rider, and the rider to the horse, they rise and descend to the depths without separating. When a man throws two vessels into the sea they immediately separate, but here: "a horse and its rider" together He cast into the sea. One verse (here) states "ramah vayam" ("He lifted into the sea"), and another, (Ibid. 9) "yarah vayam" ("He cast into the sea'). How are these two verses to be reconciled? "ramah" — they rose to the heights; "yarah" — they descended to the depths. Variantly: When Israel saw the plenipotentiary of the kingdom (Egypt) falling, they began to exult. And thus do you find, that the Holy One Blessed be He is not destined to exact punishment of the kingdoms in time to come without first exacting punishment of their plenipotentiaries, viz. (Isaiah 24;21) "And it will be on that day that the L rd will exact punishment of the hosts of heaven on high, etc.", and (Ibid. 14:12) "How you have fallen from heaven, glowing morning star" (the plenipotentiary of Bavel), followed by (Ibid.) "How you (Nevuchadnezzar) have been scooped down to the earth, you who cast lots over the nations!" And (Ibid. 34:5) "For My sword has been sated in the heavens," followed by (Ibid.) "Behold, it shall descend upon Edom, etc." "a horse and its rider": The Holy One Blessed be He brings horse and rider, stands them in judgment, and says to the horse: Why did you pursue My children? The horse: An Egyptian spurred me on against my will, viz. (Ibid. 14:23) "And Egypt pursued, etc." The L rd to Egypt: Why did you pursue My children? The Egyptian: The horse spurred me on against my will, viz. (Ibid. 15:19) "When the horse of Pharaoh came with its chariot and its riders, etc." What does the L rd do? He mounts the man of the horse and judges both of them together, viz. "a horse and its rider He cast into the sea." Antoninos asked Rabbeinu Hakadosh: When a man dies and his body disintegrates, how can the Holy One Blessed be He stand him in judgment? Rabbeinu Hakadosh: Before you ask be about the body, which is tamei (impure), ask me about the soul, which is pure (i.e., How can that stand for judgment?) (Rabbeinu Hakadosh, continuing:) This may be compared to (the instance of) a king of flesh and blood, who had a beautiful orchard, etc. (see Sanhedrin 91a and b). Issi b. Yehudah says: It is written here "horse," unqualified (i.e., the punishments of the horse are not specified), and, elsewhere, "horse," qualified, viz. (Zechariah 12:4) "I will smite every horse with craze, and its rider with distraction. But I will open My eyes to the house of Yehudah, and every horse of the peoples I will smite with blindness," and (Ibid. 14:12) "And this will be the plague with which the L rd will strike all the peoples who massed against Jerusalem, etc.", and (Ibid. 15) "And thus (i.e., as that of the men) will be the plague of the horse, the mule, the camel, and the ass, etc." Just as in the qualified, five smitings, so, in the unqualified, five smitings.