Chapter 13:19י״ג:י״ט
1 א

ויקח משה את עצמות יוסף עמו – להודיע חכמתו וחסידותו של משה, שכל ישראל עוסקין בבזה – ומשה עוסק במצות עצמות יוסף. עליו הכתוב אומר (משלי י) "חכם לב יקח מצות, ואויל שפתים ילבט". ומשה, מהיכן היה יודע היכן היה קבור יוסף? – אמרו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור, והיא הראתה למשה קבר יוסף. אמרה לו: במקום הזה שמוהו!

(Exodus 13:19) "And Moses took the bones of Joseph with him": This apprises us of the wisdom and saintliness of Moses. All of Israel were occupying themselves with the spoils (of Egypt), and Moses was occupying himself with the mitzvah of the bones of Joseph. Of him it is written (Mishlei 10:8) "The wise of heart will take mitzvoth." And how did Moses know where Joseph was buried? It was said: Serach the daughter of Asher was left of that generation, and she showed Moses the grave of Joseph, saying to him: In that spot did they place him.

2 ב

עשו לו מצרים ארון של מתכת, ושקעוהו בתוך נילוס. בא ועמד על נילוס, נטל צרור וזרק לתוכו, וזעק ואמר: יוסף, יוסף, הגיעה השבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו, שהוא גאל את בניו. תן כבוד לה' אלהי ישראל, ואל תעכב את גאולתך, כי בגללך אנו מעוכבים. ואם לאו – נקיים אנחנו משבועתך! מיד צף ארונו של יוסף ונטלו משה. ואל תתמה בדבר הזה, הרי הוא אומר (מלכים ב ו) "ויהי האחד מפיל את הקורה והברזל נפל למים, ויצעק ויאמר אהה אדוני, והוא שאול!" והרי דברים ק"ו: ומה אלישע, תלמידו של אליהו, הציף הברזל – ק"ו למשה רבו של אליהו.

The Egyptians made a metal casket for him and sank it in the Nile. (Moses) thereupon stood at the Nile, threw a stone into it, and shouted: "Joseph, Joseph, the oath that the Holy One Blessed be He swore to our father Abraham that He would redeem His children, has materialized. Accord honor to the L rd, the G d of Israel, and do not delay our redemption, for it is on your behalf that we are delayed. If you reveal yourself, good; if not we are absolved of your oath (to take your bones with us)" — whereupon Joseph's casket rose to the surface and Moses took it. And do not wonder at this phenomenon. For it is written (II Kings 6:5-6) "As one of them was felling a tree, the ax blade fell into the water, and he cried out 'Alas, master, (Elisha); it was borrowed!' And the man of G d said: 'Where did it fall?' And he showed him the place and he (Elisha) cut off a stick and threw it there, and the iron floated." Now does this not follow a fortiori, viz.: If iron floated for Elisha, the disciple of Eliyahu, how much more so for Moses, the master of Eliyahu! ...

3 ג

רבי נתן אומר בקיפוסולין של מצרים היה קבור יוסף. ללמדך שבמדה שהאדם מודד בה מודדים לו: מרים המתינה למשה שעה אחת, שנאמר (שמות ב) "ותתצב אחותו מרחוק לדעה", והמקום עכב לה במדבר הארון והשכינה, והכהנים והלויים, וכל ישראל – שבעת ימים עם ענני כבוד; שנאמר (במדבר יב) "והעם לא נסע עד האסף מרים".

R. Nathan says: Joseph was buried in the tombs of the kings. To teach us that as one metes it out to others, so is it meted out to him. Miriam waited a short time for Moses, viz. (Ibid. 2:4) "And his sister stood from afar to know what would be done with him" — and the L rd held back for her in the desert the ark, the Shechinah, the Cohanim, and the Levites and all of Israel for seven days with the seven clouds of glory, viz. (Numbers 12:15) "And the people did not travel until Miriam was gathered back." ...

4 ד

יוסף זכה לקבור את אביו, שאין באחיו גדול ממנו, שנאמר (בראשית נ) "ויעל יוסף לקבור את אביו" כתיב שם "ויעל עמו גם רכב גם פרשים". מי לנו גדול כיוסף, שלא נתעסק בו אלא משה!

Joseph merited to bury his father, and there was none among his brothers greater than he, viz. (Genesis 50:7) "and Joseph went up to bury his father," (9) "and there went up with him both chariots and horsemen" — Who was there among us as great as Joseph, who was attended only by Moses! ...

5 ה

משה נתעסק בעצמות יוסף, שאין בישראל גדול ממנו, שנאמר "ויקח משה את עצמות יוסף עמו". מי לנו גדול כמשה, שלא נתעסק בו אלא שכינה, שנאמר (דברים לד) "ויקבור אותו בגיא"! ולא עוד, אלא שעם יעקב עלו עבדי פרעה וזקני ביתו – ועם יוסף הארון והשכינה והכהנים והלויים וכל ישראל ושבעה ענני כבוד. ולא עוד, אלא שהיה מהלך ארונו של יוסף עם ארון חי העולמים, והיו עוברים ושבים אומרים: מה טיבן של שני ארונות הללו? והם אומרים להם: זה ארונו של מת, וזה ארונו של חי העולמים. ואומרים להם: מה טיבו של מת להלוך עם ארון חי העולמים? – ואומרים להם: המונח בארון זה – קיים מה שכתוב במונח בארון זה.

Moses occupied himself with the bones of Joseph, there being none in Israel greater than he (Moses), viz. "And Moses took the bones of Joseph with him." Who was there among us greater than Moses, who was attended by the Shechinah Himself, viz. (Devarim 34:6) "And He buried him in the valley." And, what is more, with (the casket of) Jacob there went up the servants of Pharaoh and the elders of his household, while with Joseph there went up the ark and the Shechinah and the Cohanim and the Levites and all of Israel and the seven clouds of glory. And, what is more, the casket of Joseph went alongside the ark of "the Life of the Worlds" (i.e., the Ten Commandments), and when the passersby asked: What are these two arks? they were told: This is the ark of a dead man and the other is the ark of "the Life of the Worlds." And when they asked: How is it that the ark of a dead man goes alongside the ark of "the Life of the Worlds"? they were told: He who lies in this ark fulfills what is written in what lies in the other ark. ...

6 ו

במונח בארון זה כתיב (שמות כ) "אנכי ה' אלהיך", וביוסף כתיב (בראשית נ) "התחת אלהים אני". במונח בארון זה כתיב (שמות כ) "לא יהיה לך אלהים אחרים", וביוסף כתיב (בראשית מב) "את האלהים אני ירא". (שמות כ) "לא תשא", וביוסף כתיב (בראשית מב) "חי פרעה". (שמות כ) "זכור את יום השבת", וביוסף כתיב (בראשית מג) "וטבוח טבח והכן", ואין "הכן" אלא ערב שבת – כתיב הכא והכן וכתיב התם (שמות טז) "והיה ביום הששי והכינו". (שמות כ) "כבד את אביך", וביוסף כתיב (בראשית לז) "ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם, לך ואשלחך אליהם, ויאמר לו הנני" – יודע היה שאחיו שונאים אותו, ולא רצה לעבור על דברי אביו. (שמות כ) "לא תרצח", לא רצח לפוטיפר. (שמות כ) "לא תנאף", לא נאף לאשת פוטיפר. (שמות כ) "לא תגנוב", לא גנב פרעה, שנאמר (בראשית מז) "וילקט יוסף את כל הכסף" וגו'. (שמות כ) "לא תענה ברעך", ויוסף לא הגיד לאביו מה שעשו לו אחיו. והרי דברים ק"ו: ומה דבר של אמת לא ענה, של שקר על אחת כמה וכמה! (שמות כ) "לא תחמוד", שלא חמד אשת פוטיפר.

In what lies in the other ark it is written (Exodus 20) "I am the L rd your G d," and of Joseph it is written (Genesis 50:19) "Am I in the place of G d?" In what lies in this ark it is written (Exodus 20) "There shall not be before you any other gods," and of Joseph it is written (Genesis 42:18) "It is G d whom I fear." (Exodus 20) "You shall not take the name of the L rd your G d in vain." And of Joseph it is written (Genesis 42:15) "By the life of Pharaoh," (Joseph not swearing by "the life" of the L rd.) (Exodus 20) "Remember the Sabbath day." Joseph (Genesis 42:16) "slaughter an animal and prepare it," "prepare" alluding to Sabbath eve, it being written here "prepare," and elsewhere (Exodus 16:5) "And it shall be on the sixth day that they shall prepare." (Exodus 20) "Honor your father." Joseph (Genesis 37:13) "And Israel said to Joseph: Are your brothers not grazing (the sheep) in Shechem? Go, and I will send you to them. And he said to him: Here I am" (at your service). Joseph knew that his brothers hated him, but he would not transgress the words of his father. (Exodus 20) "You shall not kill." He did not kill Potiphar (even though he could have.) (Exodus 20) "You shall not commit adultery." He did not commit adultery with the wife of Potiphar. (Exodus 20) "You shall not steal." He did not rob Pharaoh, viz. (Genesis 47:14) "And Joseph collected all of the money, etc." (Exodus 20) "You shall not testify falsely against your neighbor." Joseph did not tell his father what his brothers had done to him. Now does this not follow a fortiori, viz.: If he did not testify (against them) even truthfully, how much more so, falsely! (Exodus 20) "You shall not covet." He did not covet Potiphar's wife.

7 ז

כתיב (ויקרא יט) "לא תשנא", וביוסף אומר (בראשית נ) "וינחם אותם וידבר על לבם". כתיב (ויקרא יט) "לא תקום ולא תטור", וכתיב (בראשית נ) "ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה". (ויקרא כה) "וחי אחיך עמך", (בראשית מז) "ויכלכל יוסף את אביו".

It is written (Leviticus 19:17) "Do not hate your brother in your heart." And of Joseph it is written (Genesis 50:21) "And he counseled them and he spoke to their hearts." It is written (Leviticus 19:18) "You shall not take revenge and you shall not bear a grudge," and (in respect to Joseph, Genesis 50:20) "And you contemplated evil against me, but G d contemplated it for the good." (Leviticus 25:36) "And let your brother live with you." (Genesis 47:12) "And Joseph sustained his father and his brothers, etc."

8 ח

כי השבע השביע – השביעם שישבעו לבניהם. ר' נתן אומר: מפני מה השביע את אחיו, ולא השביע את בניו? – אמר: אם אני משביע את בני – אין המצרים מניחים אותם. ואם אומרים 'אבינו העלה את אביו' – מיד הם אומרים להם: אביכם מלך היה! – לפיכך השביע את אחיו ולא השביע בניו.

(Exodus 13:19) "For hashbea hishbia the children of Israel": He (Joseph) had made them (his brothers) swear ("hashbea") that they would beswear ("hishbia") their children. R. Nathan says: Why did Joseph beswear his brothers and not his sons (to bury him in Canaan)? He reasoned: If I beswear my sons (to do this), the Egyptians will not permit them. And if they would say: But our father (Joseph) brought up his father (Jacob), immediately (upon his death), they would answer: Your father was a king (and could do as he wished.) Therefore, he beswore his brothers and not his sons.

9 ט

אמר להם יוסף: אביו ירד לרצונו – ואני העלתיו על כרחי, כי הוא השביעני. משביע אני עליכם: ממקום שגנבתוני – שם תחזירוני. וכן עשו לו, שנאמר (יהושע כד) "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים – קברו בשכם, בחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני חמור אבי שכם במאה קשיטה, ויהי לבני יוסף לנחלה".

Variantly: Joseph said to them (his brothers): My father went down (to Egypt) of his own free will and I brought him back perforce, for he beswore me to do so (viz. Genesis 50:5). I beswear you, from the place (Canaan) that you stole me, there shall you return me. And thus did they do with him, as it is written (Joshua 24:32) "And the bones of Joseph, which the children of Israel brought up (from Egypt), they buried in Shechem."

10 י

פקוד יפקוד אלהים אתכם – פקד אתכם במצרים, יפקוד אתכם בים סוף. פקד אתכם על הים, יפקוד אתכם במדבר. פקד אתכם במדבר, יפקוד אתכם על נחלי ארנון. פקד אתכם בעולם הזה, יפקוד אתכם בעולם הבא:

(Exodus, Ibid.) "G d pakod ('remember') yifkod ('will remember') you": He remembered you in Egypt — He will remember you at the Red Sea. He remembered you in the desert — He will remember you at Nachalei Arnon. He remembered you in this world — He will remember you in the world to come.

11 יא

והעליתם את עצמותי מזה אתכם – שומע אני מיד? תלמוד לומר אתכם, כשתהיו עולים. ומנין שאף עצמות שאר השבטים העלו עמם? שנאמר "מזה אתכם":

(Ibid.) "and you shall bring up my bones from here with you": I might think, immediately. It is, therefore, written "with you" — when you go up. And whence is it derived that they also brought up the bones of the other tribes? From "from here with you."