Volume II, Exodus, Ki Tisa חלק ב, ספר שמות, כי תשא
1 א

ענין מחצית השקל. כדאיתא בגמ' (קידושין מ':) לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, היינו שלא יהיה לו תקופות וגם שלא יתייאש עצמו וזהו העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל רק תמיד יהיה לו חצי המשקל.

2 ב

ומשחת בו את אהל מועד וגו' ואת השלחן ואת כל כליו ואת המנרה ואת כליה וגו' ראה קראתי בשם בצלאל וגו' ועשו את כל אשר צויתך וגו' ואת השלחן ואת כליו ואת המנרה הטהרה ואת כל כליה. להבין מה שבהמשיחה כתיב בשלחן כל כליו ובמנורה כליה ובעשיה כתיב בשלחן כליו ובמנורה כל כליה, כי שלחן מורה על מצות שיש בהם הנאת הגוף כגון אכילת שבת ויו"ט וכדומה ובהם צריך האדם להזהר בלי להתפשט הנאת הגוף רק לצמצם, לכן לא נאמר בעשית השלחן כל כליו, אבל מנורה שמורה על מצות שאין בהם שום הנאת עוה"ז כגון תפילין וציצית וכדומה, שבהם צריך האדם להתפשט בזה המצוה ולקיימה בכל מיני דקדוקים לכן נאמר בעשית המנורה כל כליה, אכן משיחת הכלים שרומז שהשי"ת מברר כל מעשה האדם שאפילו הנאת הגוף שהיה להאדם היה הכל לכבוד שמים, לכן נאמר בהשלחן ואת כל כליו שאפילו כל התפשטות שהיה לך בהמצוה הזאת ואפילו הנאת הגוף ג"כ יברר השי"ת שהיה לכבוד שמים, אבל במנורה לא נצרך לכתוב כל כליה כיון שבהתפשטות אלו המצות אין בהם הנאה, אם כן בטח כל מה שדקדק האדם בהם יותר מתברר הכל לטוב.

3 ג

המשכן וכליו מרמזין על צורת אדם, כדאיתא בתיקוני הזהר (הקדמה י"ג) ותקונא דמשכנא הוה ציורא דעובדא דבראשית, כי הכל הוא אחד תקונא דמשכנא ועובדא דבראשית וצורת האדם, ארון (אולי הכונה שבו הלוחות) הוא נגד המוח נשמה שנתת בי טהורה היא, כפורת הוא נגד הלב כדאיתא בזה"ק (פנחס רל"ה.) ובתיקונים (הקדמה י"ג:) (בתיקונים הנוספים תקונא תליתאה ק"מ:) שכרובים הם נגד כנפי ריאה שמנשבים על הלב לקרר חום החמדות, מזבח הקטורת הוא נגד חוטם הריח, שלחן הוא נגד אזנים, מנורה הוא נגד עינים, מזבח הנחושת הוא נגד הפה ששם נתבררו כל אכילות ולכן פרסו על מזבח הנחושת בעת נסיעתן בגד ארגמן שרומז על דבור (עיין מד"ר דברים פ"ח).

4 ד

ששה פרשיות נאמרו כאן והם נגד ששה שאלות ששואלין את האדם שאיתא בגמ' (שבת ל"א.) אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה קבעת עתים לתורה עסקת בפריה ורביה צפית לישועה פלפלת בחכמה הבנת דבר מתוך דבר. נשאת ונתת באמונה, הוא נגד מחצית השקל שזה הוא אזהרה לכל נפש מישראל שיחקור בנפשו מה הוא חלקו ומדרגתו כגון שבט יהודה שנקרא בדחנא דמלכא ויוסף שר האופים כמו שנתבאר בחלק ראשון (פרשת וישב ד"ה וישב א') ובאם לא יתנהג האדם במדה הראוי לו ושייך לחלקו זה נקרא שאינו נושא ונותן באמונה וזהו מחצית השקל. קבעת עתים לתורה, הוא נגד פרשת הכיור, כי כיור מורה על סילוק נגיעה כמבואר בחלק ראשון (פרשת תשא ד"ה ורחצו) וזהו נקרא קביעת עת לתורה לסלק כל נגיעותיו ומניעותיו רק לשום לב לדברי תורה. עסקת בפריה ורביה, הוא נגד פרשת שמן המשחה כי ענין פריה ורביה, הוא להתפשט ולפרסם הקדושה הנמצאת בעומק הלב, כמבואר בחלק ראשון (פרשת תזריע) על פסוק אשה כי תזריע וילדה זכר, שלא יתפלא האדם האיך יוכל להולד נפש קדוש שמקודש יותר מן המולידו מתשוקת אשה שהוא הסתרה, כי בזיוג מוכרח להיות הסתרה ומכל שכן מצד האשה לא יבין האדם זאת, אכן בזה יתברר שבטח נמצא כח כמוס בה והוא עמוק מאוד, ובלידת הנפש נתפרסם ונתפשט הקדושה וכן במשיחה נתפשט הקדושה אף על הדומם. צפית לישועה, הוא נגד פרשת הקטורת שאפילו במקום שהאדם מצדו מייאש עצמו שלא נמצא בו טובה מראה השי"ת שנמצא שם ריח טוב ויוכל להתקן, וזהו דאיתא בגמ' (עירובין כ"א:) אלו ואלו עתידין שיתנו ריח. פלפלת בחכמה, הוא נגד פרשת בצלאל כי ענין פלפול הוא להבין מההיפוך איך הוא רצון השי"ת כעת, כי הס"א מהלכת אחר רצון השי"ת כקוף בפני אדם כדאיתא בזה"ק (בלק קפ"ט.) דסטר מחדא הוי דאזלא בתר קדושא כקוף בתר בני נשא. הבנת דבר מתוך דבר, הוא נגד פרשת שבת, להבין מכל הצמצום שרומז על העתיד שלא תצטרך למעשה ידיך ולפיכך נאסר לעת עתה מלאכה בשבת.

5 ה

וידבר ה' אל משה לך רד כי שחת עמך. בזה החטא נאבד מישראל כל ההדר שקבלו בזו הפרשה בסדר קדושה והתנשאות. כי כן מנהג השי"ת שאדם מקבל טובה ואח"כ נעלה ממנו ועל ידי זה מרעים וצועק בכל לבו ומתפלל להשי"ת כמו שכתיב (תהלים ק"ב,י"א) כי נשאתני ותשליכני, ועל ידי זה הצעקה מחזיר לו השי"ת כל מה שאבד בהוספת טובה ובזה נקראו הטובות על שמו כי קנה אותם ע"י שסבל מהם, וזה נקרא בזה"ק (בראשית ט"ז:) מטי ולא מטי וע"י זה נקבע הקדושה בלבו יתד שלא תמוט לנצח, לכן נכתבו בכאן הסדר שנאבד נגד הסדר שנכתב בקנינם הקדושה. לך רד כי שחת עמך הוא נגד פרשת כי תשא, שרומז על התנשאות למעלה להתכלל בשורשו, כי מזה הוא עיקר ההתנשאות כשמאחד כל הנפרדים ונתכלל לשורשו והשאתם הוא היפוך מזה שהוא פירוד לבל יתאחדו החלקים ולא יוכלו עוד להתכלל בשורשם. סרו מהר הוא נגד פרשת הכיור, כי נטילת ידים הוא סילוק נגיעה כמבואר בחלק ראשון (פרשת תשא ד"ה ורחצו) שהאדם יסלק כל נגיעותיו מצדו וסרו הוא לשון התעקשות שלא יטה אוזן רק יתעקש בנגיעתו כרצונו. עשו להם עגל מסכה הוא נגד פרשת שמן המשחה, כי שמן הוא אור, ואור יכול להתפשט מאד, וכדאיתא במדרש (תנחומא תרומה ב') כי לקח טוב נתתי לכם וכו' שני פרקמטוטין עומדין זה עם זה אחד בידו מטכסא ואחד בידו פלפלין, אמרו זה לזה בוא ונחליף ביני ובינך, נטל זה את הפלפלין וזה המטכסא מה שביד זה אין ביד זה וכו' אבל התורה אינה כן זה שונה סדר זרעים וזה שונה סדר מועד השנו זה לזה נמצא ביד זה שנים וביד זה שנים, והיינו כי דברי תורה הוא אור, ומאור יכול להדליק כמה נרות ואינו חסר כלום, ומסכה הוא היפך מזה כי הוא דבר הניתך ונחסר כמה. וישתחוו לו היא נגד פרשת הבשמים, כי בשמים מפקח לב האדם ובהריחו עולה שכלו למעלה עם הריח, כדאיתא בגמ' (יומא ע"ו:) חמרא וריחני פקחין והשתחואה במקום שאין רצון השי"ת הוא היפוך מזה שנכפף קומתו ושכלו ויורד למטה. וכן ויזבחו לו הוא נגד קטורת, כי קטורת רומז שיש חיבור והתקשרות (כדאיתא בזה"ק פנחס רכ"ד.) וכל נפשות ישראל מתאחדים ועל ידי זה נתאחד כל הבריאה, וזביחה במקום שאין רצון השי"ת היא היפוך מזה כי זביחה היא פירוד ההרכבה והוצאות החיים. ויאמרו אלה אלהיך ישראל הוא נגד פרשת בצלאל, כי בצלאל הכין כל הכלים לקבל פנימיות קדושה, כי כל הכלים הוכנו לסגולתם המיוחדת להם שעל ידם יהיה ניכר הקנין בפרט שיש בישראל בקדושה, כי הגביעים מורים על כלי קיבול לקבל בכל פעם תוספות קדושה, והכפתורים מורים על קדושה קבועה שנמצא בנו מאבותינו והפרחים על יראה, והם הביאו את הקדושה בהסתר שערבו את הקדושה בדבר הניתך שאין עליו בלתי דבר הנראה על הגוון ולא כונה עמוקה שלמעלה מתפיסת אדם, וזה הוא אלה, שאין בזה יותר רק מה שנראה. והנה עם קשה עורף הוא, הוא נגד שבת, כי כל הימים טובים נקראים פני ה' כמו שכתיב (שמות כ"ג,ט"ו) ולא יראו פני ריקם שהאדם צריך לעמוד אז פנים בפנים נגד השי"ת כי אז משפיע השי"ת השפעה מרובה לישראל, ושבת היא תוך ופנימיות מכל המועדים והתוך מקדושת כל ההשפעות, ונגד זה כתיב קשה עורף שהפנו עורף מהשפעת השי"ת, והנה כל זה היה כדי להיטיב לישראל בהחזרת טובה, בהוספה מרובה, כי אחר החטא נתעורר לב האדם בתשובתו ועל ידי זה נקרא כל סגולת קדושה שסיגל על שמו.

6 ו

ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא. ראיתי היינו שהשי"ת אמר שהוא קבע בהם זאת המדה כדי שיהיה להם חיזוק נגד העכו"ם.

7 ז

ויפן וירד משה מן ההר וגו' לחת כתבים משני עבריהם. איתא בגמ' (שבת ק"ד.) ואמר רב חסדא כתב שבלוחות נקרא מבפנים ונקרא מבחוץ כגון נבוב בובן רהב בהר סרו ורס, ועי"ש ברש"י ותוס', ונראה שבא לשבח בזה את ישראל שחטאם אין פוגם בשורש חייהם, רק מהשפה ולחוץ וזה הוא נקרא מבפנים, שבעומק יש בישראל שורש החיים אף במקום שנתראה על הגוון לחטא. וזה נבוב בובן, נבוב הוא חלל שאף שנראה שיש חלל בלבו והוא ריק מד"ת, בובן היא לשון צינור המקלח מים, היינו שבפנים ושורש החיים שלו נוזלים דברי תורה. רהב הוא תאוה כמו שאיתא (בזה"ק תרומה ק"ע:) ששר של מצרים נקרא רהב שהיו שטופי זמה כמו שנאמר (עמוס ח',ח') ונגרשה ונשקעה כיאור מצרים שהמים שלהם הם עכורים שזה רומז על תאוות עכורות, ואם אפילו נראה זאת על הגוון בישראל מ"מ הוא בהר שהר מורה שאין בו לחלוחות, כן בעומק ישראל הם בלי לחלוחות תאוה. סרו הוא כעס כדאיתא בגמ' (ב"מ נ"ט:) מפני שסורו רע ששורש עכו"ם הוא כעס וזה נקרא סורו שכל תנועותיו ואל כל אשר יפנה הוא רע, ושורש ישראל הוא לב טוב וזה המדה נקרא ישראל סתם, ולכן אפילו אם נתראה בישראל על הגוון מדת הכעס מ"מ בעומק הוא ורס שמורה על דבר רך כמו ממרס בדמו, לרוס את הסולת שבעומק לב ישראל הוא בלי שום כעס.

8 ח

ודבר ה' אל משה פנים אל פנים כאשר ידבר איש אל רעהו וישב אל המחנה. ואיתא במדרש (רבה תשא פמ"ה,א') שהש"י אמר לו שישוב כשאהיה בכעס אתה מרצה אותי וכשתהיה בכעס אהיה מרצך, בזה הראה לו הקב"ה שאהבת השי"ת לישראל אינה פוסקת אפילו רגע, וכמו שכתיב (דברים כ"ג,ו') ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלהיך שזה הפסוק הוא התשע וארבעים בפרשת תצא שפרשת תצא היא הפרשה המ"ט בתורה, וזה רומז שאחר זיקוק שבע שבועות שבעתים שהוא תכלית הזיקוק נתגלה שכל התורה היא אהבת ישראל, ואף מה שנראה לפעמים ההיפוך ג"כ היא אהבה, שאהבה רבה מהשי"ת לישראל היא אהבת עולם שאינו פוסק אף רגע, וכמו שכתיב (תהלים פ"ה,ט') אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו, והענין נתבאר בחלק ראשון (ספר תהלים) שרצה לשמוע במה עוסק השי"ת בינו לבין עצמו לכן אמר אשמעה מה ידבר, כי בעת שהשי"ת משפיע נבואה על הנביא או שהוא מתפלל להקב"ה והכנת הנביא היה תמיד להמשיך רצון ושפע טוב, אז ודאי היה רואה שהשי"ת הוא עוסק בטובת ישראל ורואה אהבת השי"ת לישראל, אכן רצה לדעת ולשמוע מה ידבר השי"ת בינו לבין עצמו, ושמע שמדבר שלום אל עמו, וזה ראיה הגדולה מבלעם שהוא קטרג על ישראל ורצה להמשיך כעס ומכל מקום גם אז עסק השי"ת בטובת ישראל ויהפך לנו את הקללה לברכה.

9 ט

ויאמר משה אל ה' ראה אתה אמר אלי העל את העם הזה וגו' וראה כי עמך הגוי הזה. היינו כי בחטא היה ענין עמוק ועיקר כונתם היה שיהיה השי"ת מוכרח (כביכול) להמשך אחריהם להשפיע להם כל דבר שיבקשו אותו, ובאמת בבית המקדש נענו כל ישראל בתפלתם, כמו שכתיב (מלכים א' י',מ"ג) ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי שהנכרי נענה בטובות עוה"ז מיד, ובישראל כתיב (שם ל"ט) אשר תדע את לבבו, שאם הטובה הזה שהוא מבקש עליה לא תעבירהו על דעת קונו אזי תתן לו ואם לאו יסיר השי"ת את התפלה מלבו שלא יחמוד עוד לזו הטובה, נמצא דעל כל פנים נענה בתפלתו, וכן זה היה כונת ישראל בחטא הזה שרצו שהנהגת השי"ת יהיה מפורש לנגד עיניהם, כמו שהיה בבית המקדש, ואיתא בגמ' (כתובות ס"ב:) מתחלה כתיב תביאמו ותטעמו ולבסוף כתיב ועשו לי מקדש, וזה היה טענת משה רבינו וראה כי עמך הגוי הזה, היינו וראה שהרגישו בגודל אהבתך שאמרת ועשו לי מקדש עוד קודם ביאת ארץ ישראל, וכונו בדעתם לדעתך, כי באמת חטא העגל לא היה רק על הגוון ובשורש לבם היו דבוקים בהשי"ת, כי בעת שהשי"ת חקק על הלוחות המאמר זכור את יום השבת בזו הרגע עשו את העגל, כי שבת מורה שעומק הלב יהיה דבוק בהשי"ת.

10 י

ויאמר משה אל ה' ראה אתה אמר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי. איתא בגמ' (מגילה ל"א.) אמר רב הונא אמר רב שבת שחל להיות בחולו של מועד בין בפסח בין בסוכות מקרא קרינן ראה אתה, הענין בזה הוא מפני שאז הוא התחלפות הזמנים, ואז יתעורר לב ישראל וצועק ומרעים להשי"ת הנה עובר עלי זמן חדש והנהגה חדשה, ובמה אזכה את ארחי כי אינו יודע ההרפתקאות שיעברו עלי, וזה נרמז בתפלת משה רבינו כי משורש משה רבינו ע"ה מתעורר הצעקה שהוא החכמה מכל ישראל ובכל דור מאיר משה רבינו עליו השלום שהוא המנהיג והשי"ת מנהו לרעיא מהימנא, וכשרואה התחדשות הנהגה בהתחלפות הזמנים עומד ומרעיש וצועק אתה אמר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי, שלא אדע מה יעבור עלינו בזמן הבא, ועל זה השיב לו השי"ת אל תירא כלום, אני נותן לך שנים עשר שמירות ואזהרות שבהם יכלכלו דרכיהם ובזה יצלחו, שמר לך את אשר אנכי מצוך היום הנני גרש מפניך את האמרי והכנעני והחתי והפרזי והחוי והיבוסי, השמר לך פן תכרת ברית ליושב הארץ, היינו שלא יהיה לשום נפש מישראל שום התחברות עם עכו"ם ושלא יוטב בעיניו שום מדה ממדותיהם אף שנראה שהוא מדה טובה, וע"ז יודמה ליושב בבית המדרש שזה צריך ליזהר רק היוצא לשוק ועוסק במשא ומתן מפני שיש לו עסקים עמם אבל לא אני, לזה באה האזהרה השניה אלהי מסכה לא תעשה לך שלא יהיה לך מחשבות כעס ותאוה כי הם אינם מסחורתי ולא כאלה חלק יעקב, כי הם נקראים אלהי מסכה. את חג המצות תשמור, שלא תהא רעבתן רק לברר כל תאוות אכילה בצמצום גדול. כל פטר רחם לי, כל פתיחות רחמנות שיש בלבך תדע שאינו בא רק ממנו לכן לא תהרהר אחר מדותיו של הקב"ה כשתראה צדיק ורע, כיון שהשי"ת הוא אב הרחמים וכל הרחמנות שיש בלבך בא מחמת שהשי"ת שלח לך, א"כ אין לך להרהר, שהש"י יודע מה שמנהג בעולמו.

11 יא

ויאמר ה' אל משה פסל לך שני לחת אבנים כראשנים וכתבתי על הלחת את הדברים אשר היו על הלחת הראשנים אשר שברת. ואיתא בגמ' (שבת פ"ז.) יישר כוחך ששברת, מחמת שהיה קשה בעיני משה מאד שבירת הלוחות לכן הראה לו השי"ת כי באמת למעלה אין שום פירוד ורק בעולם הזה נתראה כנפרדים וזה דאיתא בגמ' (חגיגה י"ד:) אמר להם ר' עקיבא כשאתם מגיעין אצל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים כי למעלה אין שום פירוד בין מים למים כי הכל אחד וכדאיתא בתיקוני הזהר (תיקון מ' פ':) דהא לית תמן פרודא לעילא וכו', ובזה"ק (בראשית כ"ו:) עיין שם כל הענין.

12 יב

אלהי מסכה לא תעשה לך. שלא יהיה האדם קל בדעת שהנאות וחדות מעוה"ז יטו דעתו, כי זה נקרא מסכה, כמו שמצינו אצל שלמה המלך שכתיב (מ"א ז',ח') ובית יעשה לבת פרעה שרצה להרחיב קדושת השי"ת בעולם אף שלא יהיה לב ישראל מבורר ועומד נגד השי"ת, ולכן כתיב (מ"א י"א,כ"ז) בנה את המלוא, ולעתיד יגמור, ולכן נאמר ובית יעשה לשון עתיד, כי כשנגמר בית המקדש אז היה בדעת שלמה שכבר הגיע העת, כי שלמה בבנותו המקדש כדי שיכנסו קדושת כל הכלים בו לכן היה אז זך לב ומבורר ולא עשה בו שום רושם כל האלף מיני זמר שנזכר בגמ' (שבת נ"ו:).

13 יג

אלהי מסכה לא תעשה לך. הנה עיקר שם אדם הוא הבינה והשכל שיש בו כי מצד הגוף כמקרה הבהמה יקרה גם אותו, ומצד זה לא נקרא אדם, אכן הגוף אינו רק נרתיק לשורש החיים וכל המחשבות ורצונות ומעשים העוברים על האדם הם מצד הגוף, ולכן כשאדם יחמוד לדבר מה צריך להיישיר דעתו ולהעמיד על התבוננות כאילו היה החיים שלו נפרד מהגוף, ואם עיקר החיים שלו חומד לזה הדבר מוכח שהוא קיים לעולמי עד, כי מצד הגוף לא יוכל זאת להבין יען ששורש הגוף אינו אלא לשעה לכן יתאוה לדברים קטנים שהם ג"כ לשעה, ואף שיבין הגוף שאין בזה חיי עולם מ"מ יחפוץ בזה, מחמת שכל שורשו הוא רק לפי שעה, אבל הנפש יבין שבזה שאינו רק לפי שעה לא יחפוץ בזה, וזה שאמר דניאל (דניאל ז',ט"ו) אתכרית רוחי אנא דניאל בגו נדנה, היינו שכרה החיים שלו כאלו עומד בפני עצמו נפרד מן הגוף שהגוף הוא הנרתיק שלו, וזה הוא אלהי מסכה כי מסכה הוא לשון מזיגה וערבוב, שאם בא לידך איזה חמדה לא תערבב בה כוחות והנאת עוה"ז, כי אז לא תבין הדבר לאמתו אם טוב הוא רק צריך להתבונן בחיים אמתים.

14 יד

ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה. שהשי"ת אמר למשה אף שדברי תורה נראים מפורשים מ"מ לא ישיגם האדם רק כשיביט להשי"ת, כי משה רבינו רצה שיקבעו כל הדברי תורה בלב כל נפש מישראל יתד שלא תמוט לעולם, והשיב לו השי"ת שלא יוכל להבין הדברי תורה כל נפש כמו שמשה רבינו הבין, יען שהוא מביט להשי"ת ביותר, רק כל אחד יבין כפי מדרגתו, וזה כתב לך.