ואלה תולדות יצחק בן אברהם כו׳ פיריש רש״י יעקב ועשו האמורים בפרשה אברהם הוליד את יצחק פירש רש״י שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה כו׳:
הנה נודע מאמר רז״ל כל מקום שנאמר אלה פוסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים וי״ו מוסיף על ענין ראשון ולהבין איך יצדק זה בנדון דידן הלא מקודם בפרשה הקודמת כתיב ואלה תולדות ישמעאל כו׳ אם כן בכאן הוי ליה למימר אלה תולדות יצחק כו׳ לפסול את הראשונים גם להבין איך שייך זה בכל אדם כי קבלנו מפי סופרים ומפי ספרים שכל התורה מוכרחת להיות בכל אדם ובכל זמן:
אך דנודע כי האבות הן הן המרכבה וברא כרעה דאבוה לכן אנחנו נקראים בחינת רגלין מהמרכבה עליונה כמאמר שש מאות אלף רגלי והנה האב מזכה את בנו בנוי בחכמה בכח כו׳ וזאת גם כן נחלת עבדי ה׳ אנחנו עם סגולתו אשר נחלנו מאבותינו הקדוישם והוא כי כתיב בתורתינו הקדושה (דברים ו׳, ה׳) ואהבת את ה׳ אלהיך ואיך אפשר זה הלא אין אנו משיגים אותו יתברך לכן הנחיל לנו אברהם אבינו ע״ה מדת אהבה שנוכל לאהוב אותו יתברך. וכל כך את ה׳ אלהיך תירא ולא היה אפשר גם כן לכן הנחיל לנו יצחק אבינו עליו השלום מדת היראה וכן כתיב גם כן שם, י״ג דע את אלהי אביך ועבדהו וזהו הנחיל לנו יעקב אבינו ע״ה שהוא סוד הדעת כנודע בספרי קבלה שנוכל לידע אותו יתברך אם נרצה. והנה אמרו רז״ל בשעת קבלת התורה חזר הקב״ה אל בני ישמעאל שיקבלו התורה אמרו מה כתיב בה אמר להם לא תנאף אמרו לו אי הכי לא בעינא כו׳ וכן אל בני עשו אמרו מה כתיב בה כו׳ לא תרצח ולא רצו גם כן נמצא בישמעאל היה בחינת ניאוף והוא סוד אהבה הנפולה כנודע בסוד השבירה שהיה הקב״ה בונה עולמות ומחריבן כדי שיהיה בחירת שכר ועונש כמבואר אצלנו כמה פעמים באריכות ועל כן מסיימת הפרשה הקודמת אצל בני ישמעאל על פני כל אחיו נפל כי אצלו הוא סוד האהבה הנפולה ולא כאלה חלק ה׳ עמו בני ישראל שיש לנו הדעת דע את אלהי אביך ועבדהו צריך שנעלה בחינת האהבה לאהבה העליונה כמבואר במקום אחר וכמו שאמר הבעש״ט נשמתו בגנזי מרומים ואיש אשר יקח את אחותו וגו׳ חסד הוא (ויקרא ב׳, י״ז) היינו האהבה הנפולה וצריך להעלותה כמבואר במקום אחר וכן בכל המדות וזהו ואלה הוי״ו שהוא סוד הדעת שעל ידה מעלה המדות המדות ואז הוא מוסיף על ענין ראשון שמוסיף ומרחיב גבול הקדושה בהוצאת הניצוצות הקדושות מן הקליפה ומעלה אותן. והנה יש אנשי רשע ושוטים שאומרים מה יעשה שהשם יתברך נותן לו אהבה רעה וזהו נקרא ליצני הדור שאומרים מאב״י מל״ך שהוא השם יתברך נתעברה שרה הגוף נקרא שרה כנודע ממדרש הנעלם דהיינו שמאת השם יתברך בא האהבה רעה לתוך הגוף כעובר בבטן המלאה ומה נעשה מה עשה הקב״ה צר קלסתר פניו של יצחק כו כי באותה שעה בבוא איו האהבה רעה ח״ו צריך לירתע ולהזדעזע מאוד מהשם יתברך וזהו צר קלסתר פניו של יצחק ואז דומה לאברהם רצה לומר הוא מתחיל לדמות האהבה זו לאהבה העליונה לאמר הלא זו נפלה מן האהבה העליונה בחינת אברהם והנה יעקב ועשו נמצאים בכל אדגם כי כל אדם הוא מעורב טוב ורע והטוב נקרא יעקב והרע נקרא עשו וזהו מה פירש רש״י ואלה תולדות כו׳ יעקב ועשו האמורים בפרשה דהיינו כשמפריש הטוב מן הרע ומעלה את הטוב כנ״ל והבן:
ואלה תולדות יצחק בן אברהם וגו׳ איתא במדרש זה שאמר הכתוב גיל יגיל אבי צדיק כשנולד יצחק נתעורר שמחה בעולם שמים וארץ ומזלות היו שמחים שנאמר (ירמיה ל״ג, כ״ה) אם לא בריתי יומם ולילה וגו׳ ואין בריתי אלא יצחק שנאמר (בראשית י״ז, כ״א) ואת בריתי אקים את יצחק. והנה להבין הענין נקדים פסוקי פרשת וירא (שם י״ח, י״ב-ט״ו) ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן ויאמר ה׳ אל אברהם למה זה וגו׳ היפלא וגו׳ ותכחש שרה וגו׳ ולהבין הפסוקים הללו כי לכאורה יפלא מה זה ועל מה זה לא האמינה שרה על בשורת הזרע ומהו הענין שצחקה היתכן ששרה אמנו שהיתה נביאה ובלת רוח הקודש כמו שאמר הכתוב (בראשית כ״א, י״ב) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ואמרו רז״ל לרוח הקודש שבה ולמדו מזה שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות ואיך לא תאמין היא על בשורות והבטחות המקום וגם מה שכתוב אחר כך ותכחש שרה וגו׳ לכחש נגדו יתברך שאמר למה זה צחקה שרה וגם להבין דברי רז״ל שאמרו שינה הקב״ה מפני דרכי שלום לומר ואני זקנתי אף שהיא אמרה ואדני זקן ומה דרכי שלום הוא ומה היה מחלוקת והעדר השלום אם היה אברהם שומע הדרכים על אמתתן שאמרה עליו שהוא זקן:
אך סוד הענין הוא דכבר כתוב אצלנו במקום אחר על פסוק ביום עשות ה׳ אלקים ארץ ושמים מתחלה עלה במחשבה לבורא העולם במדת הדין ראה שאין העולם מתקיים הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין והיוצא ממה שמבואר שם כי הוצרך להיות דווקא כך להיות עולה במחשבה לבורא במדת הדין ואחר כך לשתף עמו מדת הרחמים עבור כי בנין העולם היא על ידי חסד כמו שאמר הכתוב (תהלים פ״ט, ג׳) עולם חסד יבנה וחסדו הגדול יתברך לא היו יכולים הנבראים לקבלו בלי דבר מה שיצמצם חסדו הגדול עד שיתגלה רק כפי מה שיוכלו לקבלו לכך נברא העולם על ידי ששיתף מדת הדין למדת הרחמים שמדת הדין מצמצם את הרחמים והחסד לעכבו מבלי שירד יותר מכח קבלת המקבלים שלא היה בנין העולם כלל מגודל הופעת החסד והיה מתבטל ממציאות אם לא צימצום מדת הדין באופן ששיתוף מדת הדין במדת החסד הוא גם כן חסד מפני שהוא גם כן קיום העולם שלולא הדין לא היה פעולת החסד יוצא לפועל על ידי ביטול המציאות שלא היה כח בנבראים לקבלו והוא היה מתקת הדין והתכללותו בחסד לצורך קיום העולם ולא היה שינוי רצון ח״ו אלא שהוצרך להיות כך. ולכך כתיב בהבראם שהוא אותיות באברהם למפרע להורות על כוונה זו שבריאת העולם היה על ידי אור ישר ואור חוזר כמבואר שם שאברהם כסדר הוא בחינת אור הישר ומה שאין כן למפרע הוא להורות על אור החוזר שאמר לעולמו די לצמצם את החסד הישר שלא יתפשט עד בלי די. וכמו שבריאת עולם היה על ידי חסד וגבורה לכוונה הנ״ל כמו גם כן כל הנהגות הבורא ברוך הוא יתברך בעולם הוא כן שמקודם שבא איזה חסד בין בכלל בין בפרט אפילו לאדם אחד צריך להיות תחלה צמצום הבא מצד הגבורה לצמצם השפעת החסד בכדי שיוכלו לקבלו וכן באדם הרוצה להתקרב להשם יתברך ולילך בדרכיו להתדמות למדותיו של קונו צריך להיות גם כן שיהא לו מדה המצמצת את החסד. ולהבינך זה דנודע סוד פתיחת התורה בבי״ת שהיא לשון בית שהבית מצמצם את מה שבתוכו כמו כן התורה שנקראת תורת חסד צריכה להיות לה מדה המצמצמת בכדי שיוכל לקבלה והמדה המצמצמת התורת חסד היא היראה שיהא יראת חטאו קודמת לחכמתו שהיראה מצמצמת את התורת חסד עד שהתורה תביאנו לידי מעשה ולידי פרי העובדא שאם אין לו היראה המצמצמת את התורה שנקרא חסד אין כח להמקבל לקבלו בכדי שתפעול בו פעולתה שהוא לבוא לידי מעשה ולידי קירוב לבורא יתברך מגודל הופעת אורה נתהוה ביטול מציאת פעולתה ועל ידי היראה שהיא בית נצמצם אורה שאינו מופיע לו אלא עד כדי קיום פעולת חסדה שעל ידי התורה יתפעל פעולת כוונת השם יתברך שהוא לשמור ולעשות. כמאמר רז״ל חבל על דלית ליה דרתא ותרעא לדרתא עביד שהוא כמ״ש שהיראה נקראת דירה ובית על שם כח המצמצם שהיא מצמצמת לו התורת חסד עד כדי שיעור שצריך לקיים ולהוציא פרי מעשה להביא אותה לידי עובדות ועל כן חבל על דלית ליה דרתא בחינת בית שהיא היראה ותרעא לדרתא עביד כי מאחר שאין לו בית לצמצם בכניסתו לשער התורה הוא נכנס לקמום שאינו מוגבל בו עד שיפעול בו פעולת כוונת הבורא יתברך בנתינת התורה לישראל שהיא לשמור ולעשות והוא אינו יכול לשומרה מאחר שהתורה שלו אינה מוגבלת כפי שיעור הצריך לו להתהוות מציאת פעולת התורה. ועל כן הוא פתיחת התורה בב׳ שקודם חכמתו צריך לבוא לבחינת בית שהיא היראה שאז על ידי שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת פירוש תבוא לכלל קיום כאמור וכל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו אין חכמתו מתקיימת כי נתהווה על ידי גודל התפשטות החסד של תורה מבלתי המצמצם ביטול מציאות התהוות הפעולה ואינה מתקיימת ח״ו וכשיש לו בחינת בית תחלה שהוא בחינת פתיחת התורה אז יוכל לקיים גם כן על ידה מצות הכנסת אורחים שהוא להורות להם הדרך ילכו בה ולהאכיל מפרי עץ התורה שהוא משיג דהיינו לקרב בני אדם זולתו על ידי התורה שבהשגתו לדרך ה׳ כפי מה שהן צריכים לפי שיעורן לפעול על ידו פעולת המעשים וכל זה על ידי שיש לו היראה בחינת בית שמופיע להם ומצמצם להם את חסד התורה עד כדי שיוכלו לקבלו על ידי שאצלו היא התורה בבחינת בית שהיא היראה מה שאין כן אם אין לו בחינת בית שהוא היראה להיכן יביא את האורחים כי על ידי שאין בו דבר המצמצם את דבורי התורה היוצאין מפיו אין בו כח לצמצם את התורה של חסד עד כשיעור שיוכלו המקבלים לקבלו שיביאו לידי פעולת העשייה ונתהווה ביטול מציאות שאין פעול על ידה שום פעולה וכשיש בו היראה בחינת בית כאמור יוכל להביא לתוכה אורחים לשעבדם לתורה כמו שכתוב (בראשית י״ב, ה׳) ואת הנפש אשר עשו בחרן ותרגום אונקלוס דשעבידו לאורייתא על ידי הצמצום שהוא הבית. וזהו את בריתי אקים את יצחק (שם י״ז, כ״א) שהתורה נקראת ברית וקיום הברית שהיא התורה היא את יצחק פירוש עם יצחק הוא היראה והצמצום שעל ידו נעשה קיום לתורה וכמו שאמרו כל שיראת חטאו קודמת לכחמתו חכמתו מתקיימת שיוצא מכח אל הפעול לבוא לידי עובדא ולסוד זה היא עקידת יצחק על ידי אברהם כי אברהם אבינו ע״ה המשיך מדת החסד מלמעלה לבני דורו כמו שאמר הכתוב (ישעיה מ״א, ח׳) אברהם אוהבי שנמשך על ידו מדת החסד והאהבה לעולם אך לגודל הופעת אור החסד היה ביטול מציאות הפעולה לכך היה המשכת הגבורה שהוא פחד יצחק היראה העליונה שנמשכה על ידי יצחק לעולם בכדי שיתקיים פעולת החסד שכבר התחיל אברהם להמשיך שעל ידי פחד יצחק צמצם החסד בכדי שיוכלו המקבלים לקבלו. אך שהוא צריך להתכללות להיות נכללים הגבורות בחסדים לכך נצטווה אברהם אביו ע״ה על העקידה שהוא לשון התקשרות שעל ידי שמעורר אברהם בעצמו מדת אכזריות ממדת פחד יצחק עבור אהבתו של הבורא יתברך נתכלל מדת יצחק גם כן באברהם וכאמור אצלנו במקום אחר באריכות מזה והרשעים ברשעתן מפרידים כביוכל התכללות הגבורות מן החסדים ומפילים את עצמם ואת העולם ברוע הדינים המסתעפים ממדת הגבורה שהם דינים נפולים ממדת הגבורה העליונה והצדיקים על ידי שמגביהים את אצמן עם הדינים ושרשן ומכללין אותן בחסדים אדרבה הוא להם לסעד ולעזר וכמו שאמרו שהגבורות שהם ממדת פחד יצחק מצמצמין להם החסד אל בכדי שיוכלו לקבלו וזה בעסק התורה ובכל הנהגת העולם:
והנה קודם שבא אברהם אבינו ע״ה שהוא התחלת שני אלפים תורה כנודע היו שני אלפים תהו כמו שכתוב (בראשית ב׳, ד׳) אלה תולדות השמים והארץ ראשי תיבות תה״ו ואחר רמז שני אלפים תהו נאמר בהבראם אותיות באברהם ללמד שממנו היה בחינת תולדות והולדה היפך התהו הקודם שזהו שנאמר תולדות המשים והארץ בהבראם באברהם שאלה הן התולדות והולדה מה שאין כן דורות הקדומים שהן בחינת תהו ולא הולדה וכל זה שהיו בחינת תהו הוא על ידי שבדורתן על ידי מעשיהן המקלקלין נפרדה מדת פחד יצחק מן התכללות החסד ונסתעפו ענפי הדינין למטה בהתגברותן עד שלא נתגלה מדת החסד ושאר מדות האלהות שהבורא מנהיג על ידם את עולמו כמבואר אצלנו על פסוק (בראשית כ״ד, א׳) ואברהם זקן וגו׳ עד אברהם לא היו זקנה כי המדות עליונות נקראים י״ג תקוני דיקנא שעל ידם מנהיג הבורא את עולמו ועד אברהם לא הי מי שימשיך המדות עליונות למטה בחינת זקן הנ״ל על ידי התגברות הרע והדינין הנפולין ממדת הגבורה בלי התכללות במדת החסד שבעבור זה לא נמשך אור תיקון המדות בחינת זקן למטה ועל כן אל הוי זקנה גם כן בגשמי ואברהם התחיל להמשיך ובא בימים עליונים בחינת המדות עליונות בחינת זקן. וכל זה על ידי שהיה איש החסדים והתחיל להגביהו להעלות הדינין הנפולין בכדי שיוכלו להמשיך אור תיקון פעולת המדות בחינת זקן להתגלות אך שבמדתו לבד שהוא רק חסד לא היה די להיות תיקון יושר המדות עבור שהיה מדתו מדת החסד בלי מצמצם לכך לא נעשה תיקון הגמור עד הולדת יצחק שנתגלה ונמשכה בחינת היראה שעל ידו יצומצם החסד כפי שיפעול פעולה הראויה לתיקון העולם ולתיקון המתקת הדינים בכדי שיתגלו המדות בחינת זקן י״ג תיקוני דיקנא לזה העולם שיהא התחלת שני אלפים תורה שעל ידי הולדת יצחק מדת יראה על ידי כן יהיה בחינת צמצום ובחינת בית להתורה שהתחילה מאז בימי אברהם שהוא תורת חסד באופן שיהא פתיחת התורה בימי אברהם בב׳ בבחינת בית וצמצום שהוא יראה הולדת יצחק כמו באמת פתיחת התורה בכתוב בב׳ בראשית ברא וגו׳ כמו כן גם כן בזמן פתיחתה שהתחילו אז שני אלפים תורה היה צריך כם כן לפתוח בב׳ ביראה שיהא הולדת יצחק לצמצם התורה של חסד שנמשכה על ידי אברהם וכמבואר למעלה שאפילו כהיום צריך אצל כל אדם בהווה להתחיל התורה שלו בב׳ בחינות בית להיות יראתו קודמת לחכמתו שיהא חכמתו מתקיימת:
ונבוא לביאור הכתובים ותצחק שרה בקרבה שהוא באמת לשון שמחה שקבלה דבר הבשורה טובה באמונה שידעה כי אין מעצור לו יתברך להושיע אך שהיתה תמהה על גודל הנס שידעה שאז על ידי קלקלול הדורות היה התפשטות הדינים והתגברותן שנפלו מעולם היראה על ידי שאין התכללות הבחסדים ונס כזה להמשיך בנים נמשך מן י״ג תקוני דיקנא העליונים מן נוצר חסד שהיא אותיות רצון בחינת זקן והיה לה תימה ופליאה נשגבה כח הנס הגדול שהפליא השם יתברך לעשות שלפני הנראה אי אפשר למדות עליונות להתגלות למטה וכמו שבארנו עד אברהם לא הוי זקנה לא נמשכו בחינת זקנה ממדות עליונות עבור התגברות ונפלות הדינין מעולם הגבורה ובעת בשורת הולדת יצחק עדיין מקודם זה לא היה גם כן אברהם בבחינת זקנה בשלימות כמשמעות סדר הכתובים שנכתב פסוק ואברהם זקן אחר הולדת יצחק וגידולו ועל זה היתה מפלאת פליאת גודל הנס שעושה הבורא ברוך הוא שימשיך בנים על ידי התגלות בחינות זקן י״ג תקוני דיקנא בדור שפל כזה שלפני הנראה בדעת האדם אינו באפשרי להמשיך ולגלות מדות העליונות אז מגודל התגברות הדינין בדור ההוא. וזהו ותצחק שרה וגו׳ ואדוני זקן שבאמת מה שאמרה ואדני הוא על הבורא ברוך הוא ורצה לומר כי אחרי בלותי היתה לי עדנה כבר היתה לי וכמאמר רז״ל שפירסה נדה באותה שעה שכבר אני רואה אמיתית הנס אך התימה הוא ואדוני זקן שדבר זה נמשך מבחינת ואדני זקן שהן י״ג תיקוני דיקנא שהוא אלהותו יתברך ובדור הזה הוא תימה שיומשך התגלות המדות עליונות כאמור כי מה שכתוב לעיל שאברהם המשיך המדות עליונות הוא אחר לידת יצחק שאז נעשה התכללות חסד עם גבורה והמשכת היראה בעולם אבל קודם לזה היה תימה גדולה שנמשכו המדות העליונות להתגלות בעולם ויאמר ה׳ אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמר האף וגו׳ פירוש למה לה תמיה על זה לאמר האף פירוש עבור האף שהם הדינים שבעולם שהן שלון אף אמנם אלד שהוא לשון תמיה להמשיך תולדות מבחינת זקנה בדור שאף שולט בה ואני זקנתי שהמשכה הזאת מבחינת זקן י״ג תיקוני דיקנא של אלהותו יתברך היפלא מה׳ דבר אני אמדיך לה ההולדה מעולם הפלא ששם אין דינים שהוא אותיות אלף סוד אלופו של עולם שהוא רחמים גמורים ופשוטים שאין בהם תערובות דינים כלל שהוא סוד בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא במזל שהוא א׳ שהוא סוד פלא האמור וזהו היפלא מה׳ דבר שהוא לשון פלא עולם הפלא האמור כי לשם אינם מגיעים מניעת הדינין כלל. וכיון שבא הבשורה מלידת יצחק התחילה מדת יצחק להופיע שנפלה יראת אלהים בעולם התחילה להתתקן מדת החסד של אברהם להתצמצם עד כשיעור הצורך לפעולת תיקון העולם שהוא בחינת בית והיתה פתיחת התורה בב״ית והתחילו הדינין להיות נמתקין מעט מעט עד שבא יצחק ונתכלל במדת החסד של אברהם ונמתקו כל הדינים:
וזהו שינה הקב״ה מפני השלום שהוא יתברך שינה הדינין להמתיקם בחסד על ידי בשורת לידת יצחק ועל ידי הופעת הרחמים הפשוטים מבחינת פלא וכל זה מפני דרכי שלום שיהא התכללות הגבורות בחסדים למען יתגלו המדות עליונים בעולם שלא יהיה עיכוב על ידי הדינים שזה נקרא שלום כשנכללים הגבורות בחסדים כנודע:
והנה תיכף אחר הבשורה כשאמר הבורא יתברך אמירת היפלא להמשיך לה הולדת יצחק מעולם הפלא נעשה כן מיד כי אמירתו אינו בזמן ולא מחוסר מעשה ונמשכו הרחמים הפשוטים מעולם הפלא ונעשה בחינת לידת יצחק בכח שנולדה המדה פחד יצחק בעולם מדת היראה לצמצם מדת החסד של אברהם כפי התיקון הצריך אז אף שלא היה לידה בפועל ממש עדיין מכל מקום בחינת מדתו כבר נמשכה ועל ידי זה נעשה התחלת התורה של שני אלפים תורה שהתחילו בימי אברהם בשלימות בהתחלת ב׳ שנמשך מדת היראה ועל ידי כן לא היה עוד תמיה בעיני שרה גודל הנס כי כבר התחיל להתתקן עיכוב הדינין על ידי הופעת הרחמים מבחינת פלא והתגלות תורת חסד בבחינת ב׳ שהיא היראה שהוא כדאי לתיקון הדינים שלא יעכבו עוד. וגם אצלה היתה התחזקות אמונתו יתברך ביותר ממדריגה שהיתה לה מקודם על ידי התפשטות היראה ברגע הבשורה והתחלת חיזוק תיקון המדות והתורה על ידי הפתיחה שנתקן עכשיו ברגע ההיא וברגע ההיא כשאמר השם יתברך להמשיך מסוד פלא הרחמים ונעשה כך ברגע מיד ניתקן לה תימה כי נתחזק אצלה האמונה ביותר כי אף שהיה לה אמונה מקודם מכל מקום כמה וכמה מדריגות יש בזה עד אין סוף באופן שברגע על ידי הבשורה נעשה התחזקות כל המדות בעולם על ידי המשכת היראה ברגע ההוא על ידי דבורו של הקב״ה:
וזהו ותכחש שרה פירוש שכחשה בכל אלקים אחרים זולתו יתברך אף שמקודם היתה גם כן צדקת גדולה עד מאוד מכל מקום על ידי זה ההמשכה נעשה לה הוספה באמונתה בו יתברך והוסיפה להכחיש באלקים אחרים במדריגה יותר ממה שהיתה בתחילה שהאמונה אין לה שיעור והבן זה. וכל הכופר בעבודה זרה כמודה בכל התורה כולה שבאמת אז גם כן נעשה התחזקות פתיחת תורת חסד במדריגה יתירה מן הקודם על ידי בחינת ב׳ שנשפע אז ברגע הבשורה שכמו שנתחזקה בבחינת האמונה כך נתחזקה בחינת תורת חסד וכל זה על ידי המשכת היראה באמירתו יתברך היפלא שהמשיך והאציל הרחמים הפשוטים מבחינת פלא שעל ידי זה נעשה הולדת יצחק מדת היראה תיכף בעולם וזהו ותכחש שרה כמו שכתוב שהוסיפה לכחש בכל עבודה זרה ואלקים אחרים על ידי שניתוסף לה האמונה מחמת התפשטות היראה. וזה כי יראה שהוא נתינת טעם למה ותכחש שרה שהוסיפה לכחש יותר ממדריגה הקודם ואמר כי יראה על ידי שנפלה עליה היראה שנמשכה כבר בחינת יראה לידת יצחק על ידי אמירתו יתברך היפלא כאמור ועל ידי הופעת רחמים נעשה מיתוק הדינים והתגלות תורת חסד על ידי הצמצום של היראה ואז לא היה לה תימה על התגלות המדות ואז התחילה לומר לא צחקתי כי עכשיו אחר אמירת השם יתברך היפלא הרי לא צחקתי אין לי עוד צחוק שהוא גודל הפלאת הנס על ידי עיכוב הדינים שכעת בהופעת הרחמים שמבחינת פלא וצמצום התור על ידי התפשטות היראה שהיא תורת חסד שהוא התחת התורה כפי שיעור הצריך לתקיון העולם אין עוד מניעת הדינין שכבר נתפשט הרחמים ותורת החסד כשיעור התיקון על ידי בחינת בי״ת שמצמצמו לפי ערך המקבלים ויאמר לא כי צחקת שמקודם צחקת והי לך תימה על שלא היה עדיין התפשטות הרחמים מעולם הפלא וגודל מעלת האמונה וגודל הכחשה באלקים אחרים בעולם שלא נתפשט עדיין בחינת הולדת יצחק והבן זה:
וזהו כוונת המדרש גיל יגיל אבי צדיק שבאמת על ידי בחינת הולדת יצחק שהוא התפשטות היראה בעולם לצמצם מדת אברהם כפי שיעור התיקון יגיל אבי צדיק פירוש מדת חסד אברהם ישמח רצה לומר ניתקן על תיקונו לפעול פעולתו כפי צורך התיקון על ידי מדת פחד יצחק שמצמצמו ומתקנו כפי הקיום הצריך לעולם שמים וארץ וכו׳ הכל שמחים פירוש כי הכל נבראו בהתורה כנודע והנהגתו הוא בהפועל תמיד שהיא התורה וכל זמן שלא היה התפשטות היראה בעולם בחינת לידת יצחק לצמצם תורת חסד כפי שיעור הצריך לתקיון העולם ולהנהגתו לא היה עדיין שלימות בהנהגתן שלע פי התורה שעל כן מקודם שבא אברהם היה נקרא שני אלפים תהו על ידי שלא היה שלימות בהנהגת שמים וארץ שלא היה תורת חסד שהיא מנהיגתו עדיין במדה שיצמצם אותה כפי שיעור שיוכלו לקבל פעולתה והנהגתה. וזהו שמסיים במדרש שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה שהוא התורה הנקרא ברית חוקות שמים וארץ לא שמתי שעיקר קיום שמים וארץ והנהגתן שהוא על ידי ברית התורה שהוא המקיימן והמחיה אותן וחסד התורה אי אפשר לשמים וארץ לקבלן כי אם על ידי צמצום היראה כמבואר למעלה וכל זמן שלא היה היראה בעולם קודם הולדת יצחק באמת היו שני אלפים תהו מטעם זה ועל ידי הולדת יצחק נתקיימו על קיומם מתורת חסד שנתצמצמה על ידי היראה כפי שיעור הצריך לקיומם והנהגתם ומסיים עוד ואין ברית אלא יצחק פירוש שאין קיום ותיקון ברית התורה אלא יצחק פירוש על ידי מדת יצחק על ידי היראה המצמצם אותה לפי שיעור הצריך לתקון העולם שנאמר ואת בריתי אקים את יצחק כמבואר שקיום הברית שהיא התורה היא את פירוש עם יצחק עם מדת היראה שמצמצם לתורת חסד ועל כן שמים וארץ שמחים שעל ידי הולדת יצחק התפשטות היראה בא להם התיקון קיומם והנהגתם כשיעור הצריך להם:
וזהו ואלה תולדות יצחק בן אברהם כי מה שאמר הכתוב (בראשית ב׳, ד׳) אלה תולדות השמים והארץ בהבראם שנרמז בראשי תיבות תהו וההולדה היה באברהם כל זה על ידי מדת יצחק גם כן כאמור למעלה שהוא התפשטות של היראה לצמצם החסד של אברהם ועל ידי זה נעשה צמצום תורת חסד בכדי שיהיה בחינת ההולדה בעולם שיקראו אלה תולדות השמים היפך התהו שיוכל העולם להתנהג על ידי התורה בחינת הולדה ותולדות וזהו ואלה תולדות שיקראו בשם תולדות היפך התהו שאינה הולדה הוא על ידי יצחק בן אברהם שהוא המצמצם לתורת חסד בכדי שיוכל להיות הולדה ולא שמדת יצחק לבד היא הולדה בלא החסד לזה מבאר הפסוק אברהם הוליד את יצחק פירוש עם יצחק שעיקר ההולדה היא אברהם עם יצחק בהתכללות הגבורות בחסדים שהם גם כן לחסד יחשבו על ידי שהוא לתיקון קיום העולם בכדי שיהיה בחינת הולדה על ידי צמצום החסד שעל ידי מדת יצחק ואם כן נעשין אחדות וכוונה אחד ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן:
ויעקב איש תם יושב אוהלים. הנה נודע ענין התלבשות התורה שבכל דבר יש בו כח הפעול ובכל דבר צריך להתקרב את עצמו להבורא ברוך הוא אף שהוא נראה דבר ארצי וגשמיי כאמור אצלנו כמה פעמים וזה בחינת מדריגת יעקב מה שאין כן בחינת עשו הוא המותרות כמו שכתוב (מלאכי א׳, ב׳-ג׳) ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי את הוא לשון רבוי כי הרבוי של יעקב הוא אהוב אצלי מה שאין כן הרבוי שהוא המותרות שהם מבחינת עשו שנאתי וזה ויעקב איש תם מלשון שלימות על ידי שהוא יושב אוהלים, אוהלים הוא מלשון התלבשות והתכסות שבכל התלבשות והכיסוין רואה הבהירות ומעלן ומדבקן לשרשן ועל ידי זה יוצא מבחינת חסרון מאחר שבכל דבר הוא אצלו עבודת ה׳ בודאי שאין שלימות גדולה מזה על ידי שמיישבן בשרשן. וזהו וירח את ריח בגשיו מה שעובד ה׳ מן הלבושין גם כן עולה נחת רוח לפניו יתברך ועל ידי זה ויברכהו והבן. וזהו כריח שדה אשר ברכו ה׳ כמו שכתב רש״י הוא חקל תפוחין שמייחד כל הדברים ומעלה לחקל העליון וצריך בזה לילך ממדריגה למדריגה ועל ידי התעוררותו מסייעין אותו מלמעלה וזהו ויתן ויחזור ויתן והבן ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן:
עקב אשר שמע אברהם בקולי. ואיתא במדרש דפליגי ר״ש ולוי חד אמר על ידי שתי כליות של אברהם אבינו ע״ה שהיו נובעות חכמה וחד אמר מעצמו למד תורה. הנה נודע כי זאת התורה אדם כי התורה מחכמה נפקת וחכמה הוא עולם המחשבה ונודע שהתורה היא קומה שלימה מרמ״ח מצוות עשה ושס״ה לא תעשה וכן האדם נברא ברמ״ח איברים ושס״ה גידים על ידי השתלשלות מן המקור הרוחני שהיא התורה נשתלשל כך בגשמי בקומת האדם הגשמי ונודע כי כל אומן קודם שיעשה שום כלי מצייר תחלה הכלי במחשבתו כמו שהיא עתידה להיות ואחר כך מוציא את תמונתה לפועל במעשה כך גם כן כתיב בפסוק תחילה וייצר ה׳ אלקים את האדם (בראשית ב׳, ז׳) ואחר כך ויעש ה׳ את האדם במעשה וייצר הוא לשון ציור שמתחילה עלה במחשבתו יתברך עולם המחשבה הנזכר קומה הרוחניות כמו שהוא שם במחשבתו יתברך ואחר כך עשה הוא יתברך במעשה גם כן בקומה גשמיות כמו שהיתה אצלו במחשבה עליונה הקומה הרוחניות וזהו אחר כך ויעש ה׳ כו׳ במעשה וצריך האדם שלא להכחיש המעשה עם המחשבה וצריך האדם שלא להכחיש המעשה עם המחשבה על ידי שיתנהג ח״ו שלא על פי התורה שהיא קומת הציור שצייר הבורא יתברך תחלה במחשבתו כמו שאמר סוף מעשה במחשבה תחילה. וזהו בצלם אלהים עשה את האדם שהיא התורה שנתצמצמה מעולם המחשבה להתלבש בלבושין כמבואר אצלנו בכדי להשוות אל קומת האדם שהוא גם כן מחומר וצורה בכדי שיוכל לאחוז בה כמבואר אצלנו מה פעמים וזהו אותו צלם המתוקן לו דמות דיוקן יוצרו הוא, יוצרו הוא לשון ציור כמו שציירו הבורא יתברך במחשבה עליונה עד שנשתלשל גם כן בקומה הגשמיות על כן צריך בכל דבר שבעולם ששם בחינת התורה כי כח הפעול בנפעל לדמות למחשבה העליונה לבל יכחיש המעשה נגד המחשבה ויכול האדם להבין מקומה שלו דברים עליונים רוחנים שבקומה העליונה העומד ברומו של עולם כמו שאמר הכתוב (איוב י״ט, כ״ו) ומבשרי אחזה אלוה מאחר שאם זוכה שלא לפסוק מהמקור הוא אחדות אחד וכל זה על ידי שלא יכוין בכל דבר לתועלת עצמו כי אז ח״ו יפסיקנו משרשו האמור רק שימימת את בחינת עצמו וזהו אין התורה מתקיימת להיות בגדר קיום ואחדות במקור אלא במי שממית עצמו דהיינו בחינת עצמו רק לעשות נחת רוח לו יתברך כמו שאמר הכתוב בכל דרכך דעהו ליחד לקומה העליונה להיות דיוקן יוצרו. אך שיש בקומות האדם הגשמי לבד רמ״ח איברים ושס״ה גידים יש עוד שערות שאינם בכלל הנ״ל ואיזהו מקומן בקומה הרוחניות בהתורה כי בודאי נשתלשלו גם כן מקומה הרוחניות אך דנודע כי לבד התרי״ג מצוות יש עוד כמה וכמה חדושים שחדשו הסופרים ועשוי הרחקה ומשמרת למשמרת וכמו שאמרו עשו משמרת למשמרתי:
וזהו בחינת השערות כי כמו שהשערות בקומה הגשמית הן שלמור איברים הצריכים שימור מקרירות והפסד כמו שגזרה חכמתו יתברך כך גם כן ברוחניות הסייגים והגדרים שחדשו הסופרים הן משמרת למצוות התורה והבן:
ובזה יובן המדרש חד אמר שתי כליות שהיו נובעין חכמה שזכה למדריגה אף שלא קבלו את התורה בזמן ההוא מכל מקום על ידי השגה עליונה שהיה לו השיג את התורה בזמן ההוא כמו שהיתה קודם שנתנה כמו שהיתה במחשבה עליונה כאמור אצלנו במקום אחר וחד אמר מעצמו למד כמו שאמור לעיל מבשרי אחזה אלוה מעצמותו מן הקומה הגשמיות השיג בקומה הרוחניות הקדושה כמו שהיא עם בחינותיה גם כל מה שעתידים הסופרים לחדש שהן משמרת שבאין מבחינת שערות גם כן קיים על ידי זה כמו שאמרו רז״ל קיים אברהם אבינו ע״ה אפילו עירובי תבשילין וזהו וישמור משמרתי אף שהוא מבחינת משמרת שהם מצוות דרבנן קיים וכל זה על ידי שהמית עצמו כאמור וכל מעשיו והסתכלותו הכל לשם שמים ולכן מפני שבכל דבר לא כיוון לעצמו לכך לא היה רואה מבחינת עצמותו ובחינת קומתו כי אם דבר שמביאו אל השיווי לקומה עליונה ובכל דבר היה מסתכל הפנימית שנכסה בקומת הגשמית המכונה בשם אהל כמו שנאמר הכתוב (במדבר י״ט, י״ד) אדם כי ימות באהל בבחינת אהל לא יסתכל כי אם אל הפנימיות שבתוכו ולא יכוין לעצמו ח״ו רק שידמה ליוצרו ולעשות רצונו יתברך:
בפסוק ויבואו עבדי יצחק וגו׳ ואיתא במדרש אין אנו יודעין אם מצאו מים או לא כשהוא אומר מצאנו מים הוי מצאו מים: In the verse, Isaac's servants came (Gen. 26:32): It is stated in the Midrash, “We do not know if they found water or not; when it says, We have found water (Gen. 26:32), we see they found water” (Genesis Rabbah 64.10).
להבין הענין נקדים פסוק (ירמיה ב׳, י״ג) אותי עזבו מקור מים חיים כי הוא השם יתברך הוא המקור שממנו השפעות החיות לכל חי בכל האופנים אין עוד מלבדו וכל הדבוק בו הוא דבוק בשורש החיות אשר לא יכזבו מימיו ובלבד אשר לא יהיה הפסקה מצדו כי אם ח״ו על ידי עונותיו יפסיק את עצמו מהמקור יעדר חיותו ממנו אך מצדו יתברך אין שום הפסק כמו שאמר הכתוב (ישעיה נ״ט, ב׳) כי אם עונותיכם היו מבדילים וגו׳ ומי שחיותו הוא מסטרא אחרא הנקרא בורות נשברים שהם מים מכונסים שנפלו שם ניצוצות החיות בעת השבירה שהם נקראים לטעם זה בורות נשברים שהם מים מכונסים שנפלו שם ניצוצות החיות בעת השבירה שהם נקראים לטעם זה בורות נשברים זה נפסק משורשו העליון ונקרא מפריד אלוף ולכך אבות העולם שהם פתחו צינורות השכל בעולם ולמדו דעת לבאי עולם איך לחפור את עצמו לבחינת באר מים חיים להיות דבוקין בהמקור שמשם שורש חיותו ונקראים תלמידיהם בשם עבדים כמו שאמר הכתוב עבדי יצחק כי עבדות שלהם לבורא יתברך היתה על ידי האבות: To understand this matter we will begin with the verse, they have forsaken me, the source of living waters (Jeremiah 2:13). Its meaning is that Blessed God is the source from whom comes the flow of life-force to all living things in all manners, there is no other besides [God] (Deut. 4:35); and anyone who is attached to [God] is attached to the root of life-force whose waters do not fail (Isaiah 58:11) – but only so long as there is no blockage from his side. For if, God forbid, on account of his sins he blocks himself from the source, his life-force will become absent; but from Blessed [God’s] side there is no blockage as the verse says, but your iniquities have made a separation [between you and your God] (Isaiah 59:2). But one whose life-force is from the Other Side, who are called broken cisterns (Jeremiah 2:13) since they are gathered waters into which fell sparks of life-force at the moment of breaking, and for this reason they are called broken cisterns – such a person is blocked from his Upper Root and is called separator of close friends (Proverbs 16:28, 17:9). And therefore the Ancestors of the World, who opened the pipelines of intelligence in the world and taught awareness to all people, how to dig himself into the aspect of a well of living water (Gen. 26:19), to be attached to the source from which comes the root of his life-force. And [the Ancestors’] disciples are called by the name “servants,” as the verse says, Isaac’s servants (Gen. 26:32), since their service of the Blessed Creator came by way of the Ancestors.
אך אחרי מות אברהם נסתמו מעינות החכמה ההיא מחמת שסתמום פלשתים שהוא בחינת שנקבע באדם שנתגבר על העולם ונתגבר יסוד העפר וכפי זה נתלש כח הרוחני והשכלי ובבוא יצחק בנו ואחז בדרך אביו ולימד דעת הנ״ל גם כן לבני דורו לשוב לחפור לבחינת באר מים חיים בכמה מיני שכליים ועצות גדולות ונעלמות עד כי וישב יצחק ויחפור את בארות המים וכל זה הוא על ידי האמונה שהוא מבוא לזה שיאמין באמונה שלימה שהשם יתברך מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה ואין עוד מלבדו ואז על ידי האמונה ישתוקק לו ויתאוה לאחוז ולדבק את עצמו בהשם יתברך שהוא בחינת נחל שראשי תיבות של נפשנו חכתה לה׳ שהוא על ידי אמונה ואז על ידי זה יבוא לשרשו שהוא המעין של באר מים חיים כנ״ל וזה ויחפרו עבדי יצחק בנחל בבחינת נ״ל כאמור. וימצאו שם באר מים חיים וגו׳ ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה ויעתק משם ויחפור באר אחרת ולא כבו עליה ויקרא שמה רחובות כי עתה וגו׳: But after Abraham’s death, these springs of wisdom were stopped up, because they were stopped by the Philistines (Gen. 26:18) who are the aspect of evil which is set in a person, who had overpowered the world; and the element of Earth had overpowered [the others] and in proportion the spiritual and intellectual powers weakened. But when Isaac, his son, came and held to his father’s path, he taught this awareness to the people of his generation as well – to return and dig to the aspect of a well of living water through many types of intelligences and great and concealed counsels – until Isaac dug again the wells of water (Gen. 26:18). All this comes by way of faith, which is the precursor to this: that one believes with complete faith that Blessed God, the whole earth is filled with [God’s] Glory (Isaiah 6:3) and no place is void of [God], there is no other besides [God] (Deut. 4:35). And then, by way of this faith, he yearns for [God] and desires to hold to and attach himself to Blessed God, who has the aspect of valley [nahal] (Gen. 26:19), which is an acronym for Our soul waits for the LORD [nafsheynu hiktah la-ADONAI] (Psalm 33:20), which [means] by way of faith. And then, through this, he comes to his root, which is the spring of the well of living waters that we have described. And that is [the meaning of] when Isaac's servants dug in the valley (Gen. 26:19) – the aspect of valley as we have stated – and found there a well of living water (Gen. 26:19), etc., The herdsmen of Gerar quarreled … so he called the name of the well Esek etc. (Gen. 26:20), Then they dug another well, and they quarreled over that also, so he called its name Sitnah (Gen. 26:21), And he moved from there and dug another well, and they did not quarrel over it. So he called its name Rehoboth, saying, “For now [the LORD has made room for us]” etc. (Gen. 26:22).
וצריך אני למודעי להשכיל ולהבין ענין הג׳ בארות בשמותן כי האבות הסתכלו בעין שכלם הגדול עד סוף כל הדורות עם כל התלאות שיעברו עליהם ונודע כי בזמן שבית המקדש היה קיים היה ריבוי הדעת האמיתית איך להתקרב לגדר שידבקו את עצמם לבחינת באר מים חיים יותר ויותר מבזמן הגלות שאפילו אומות העולם היו מכירין אצת הכרה ומביאין קרבנות כמו שכתוב בתפלת שלמה המלך ע״ה והנכרי אשר יבא וגו׳ וכמו שמצינו אפילו סמוך לחורבן שלח להם הקיסר קרבן כנודע אך שהיה עדיין בעולם גם בזמן בית המקדש בחינת טוב ורע עד שעל ידי עוונות ישראל נתגבר הרע ונחרב הבית ועל כן נקרא בחינת הבאר עשק ואחר כך ויחפרו באר אחרת שהוא בית המקדש השני שבימי עזרא שנחרבה גם כן דעת הנ״ל עד שידעו לחפור לבחינת באר ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה על שם קטרוג השטן שהגביר כח החומרי על הדעת עד שויעתק משם בבחינת המשך הזמן שהוא הגלות האורך ויחפור באר אחרת שהוא בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו שאז לא יהיה קטרוג הרע כלל כמו שכתוב (זכריה י״ג, ב׳) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ שאז יהיה עולם שכולו טוב ויקרא שמה רחובות כי אז יהיה הרחבת הדעת כמו שאמר הכתוב ומלאה הארץ דעה וגו׳ ונזכה לדבק באור אין סוף ברוך הוא להשיג מהותו יתברך ולדבק בהשם יתברך דביקות עולם וזהו שכתוב אחר זה ויעל משם באר שבע כי השכינה נקרא בשם באר שבע שיזכו להיות במדריגה עליונה והבן. אך צריך כל אדם להחזיק את עצמו אף בזמן שהרע מעכבו ואינו מניחו לעלות לבחינת באר מכל מקום יראה בעין שכלו שגם שם הוא צמצום אלהותו יתברך כאמור אצלנו במקום אחר מזה ויראה על המניעה ויבין ממנה מהו שורש חיותה מאיזה מדה היא אם מבחינת חסד או גבורה ויראה להביאה לשרשה שעל ידי המדה ההוא שמעוררים אותו לקרבו יתחיל בה לעבוד להבורא יתברך בין במחשבה בין בדבור בין במעשה כי המדות האלו הם אלהות אך שנפלו ממקומן בשבירה ואז נעשה מהם גם כן טוב וכן אם באו לו מניעות מצד הדינים הבאים עליו ששרשו למעלה מדת הגבורה שהוא מדת יצחק יבין בדעתו שאלו הדינים הם ממקום העליון הקדוש אך שנפלו על ידי ירידת מדריגות למקום הדינים שהוא מקום בורות נשברים ויאחז במדת הגבורה ליראה את השם יתברך ולעבוד תיכף לבורא יתברך בזה ולהביאן לשרשן וימתקו הדינים כי זה סוד אין הדינין נמתקין אלא בשרשן שהוא מדת יצחק כי מיד שעל ידי אלו הדינין שבאו על ידי עונותיו מתחזק את עצמו ועובד עמהם בשורש אחיזתן עד שבאו לשורשן ששם הוא רק אלהות הגמור נתבטלו הדינין ונמתקין: And now I must give awareness, education, and understanding regarding the matter of the three wells and their names, for the Ancestors looked through their great mind’s eye to the end of all the generations, with the tribulations that would befall them. It is known that during the time that the Temple stood there was an expansion of true awareness, how to draw close to the boundary in order to attach themselves to the aspect of a well of living water, more and more than in a time of exile; and even the Nations of the World would recognize a slight recognition, and would bring sacrifices as is written in the prayer of King Solomon, peace be upon him, And when the foreigner shall come etc. (1 Kings 8:41), and as we find that even just before the Destruction the Caesar sent them a sacrifice, as is known (cf. Gittin 55b-56a). However, even in the time of the Temple the aspect of Good and Evil was still in the world, until on account of Israel’s sins Evil overpowered [Good] and the Temple was destroyed. And therefore the aspect of the well was called Esek. And afterward they dug another well (Gen. 26:21), which is the Second Temple of Ezra’s days, when this awareness again expanded until they knew how to dig to the aspect of “well.” And they quarreled over that also, so he called its name Sitnah (Gen. 26:21) on account of the Satan’s accusation, for the power of materiality had overcome the awareness until he moved from there (Gen. 26:22) in the aspect of the passage of time, which is the lengthy exile, and dug another well (Gen. 26:22), which is the coming of our Righteous Messiah, speedily in our days, when there will be no Evil accusation at all as is written, I will remove from the land … the spirit of uncleanness (Zechariah 13:2), for then the world will be entirely Good. So he called its name Rehoboth (Gen. 26:22), for then will be expansion of awareness as the verse says, for the earth shall be full of awareness of the LORD (Isaiah 11:9). And we will merit to attach to the light of Blessed Infinity, to comprehend Blessed [God’s] Nature and to attach to Blessed God with eternal attachment. And that is [the meaning of] what is written after this, From there he went up to Beersheba (Gen. 26:23); for the Shekhinah is called “Beersheba,” we will merit to be on a high level, and understand this. However, every person must strengthen himself even in the times when Evil obstructs him and does not allow him to rise up to the aspect of “well;” nevertheless he should see through his mind’s eye that even in that place is a contraction of Blessed [God’s] Divinity, as we have said in a different place. And he should look at the obstruction and understand from it what is the root of his life-force, from which characteristic it is, whether from the aspect of Mercy [hesed] or Strength [gevurah]. And he should see to bring it to its root, for through this characteristic, which he arouses to bring it close, through it he begins to serve the Blessed Creator, whether in thought or in word or in deed; for these characteristics are Divinity, but they fell from their place in the breaking. And then Good will be made out of them as well. And similarly, if obstructions come to him from the side of judgments – coming to him from his root Above, the characteristic of Strength [gevurah], which is the characteristic of Isaac – he should understand through his awareness that these judgments are from the Upper Holy Place, except that they fell through the descent of the levels to the place of judgments, which is the place of broken cisterns (Jeremiah 2:13). And he should hold to the characteristic of Strength [gevurah], to revere Blessed God and to serve Blessed God immediately through this [characteristic], and to bring them to their roots and sweeten the judgments. For this is the secret: the judgments can only be sweetened at their roots, which is the characteristic of Isaac. For immediately when, through these judgments that came on account of his sins, he strengthens himself and serves with them at the root of their hold until they arrive at their root; for in that place is only absolute Divinity, the judgments are nullified and sweetened.
ובזה יבואר הש״ס בשבת שאברהם אבינו ע״ה אמר ימחו אל קדושת שמך ויצחק אמר פלגא עלי פלגא עליך הרי יצחק הוא מדת הגבורה והמליץ יותר מאברהם והוא מובן ממה שכתוב למעלה כי הוא שורש הדינין ועל ידי שהביאו הדינין לשרשן נתבטלו כמאמרים אין הדינין נמתקין אלא בשרשם דייקא ואז אחר כך בא בחינת יעקב שהוא המשכה כמו שאומרים ואלהי יעקב המשכת הוא״ו הכולל ומאחד בימין. וזהו ויבואו עבדי יצחק ויגידו וגו׳ ואמר במדרש אינו יודע אם מצאו מים שאין אנו יודעים על ידי הדינים איך למצוא המים כל זמן שלא נבוא באלו הדינים לשרשן שהוא בחינת יצחק ועל כן ויגידו לו שהמשיכו לו הדינים להשורש ואז מצאו מים מימי החסד שנכלל שמאל בימין מאחר שעבדו בזה לבורא יתברך שעבודתו נקרא ימין כי באמת אין שום מניעה כי אדרבה על ידי המניעה הוא עיקר העבדות כאמור וכמבואר אצלנו על פסוק (בראשית ל״ו, י״ב) ותמנע היתה פילגש וגו׳ ותמנע לשון מניעה מי שאומר שיש לו מניעה הוא בקליפות בחינת אליפ״ז בן עשו שאין לו דעת הנ״ל ולכן אמרו רז״ל שיעקב היה דומה אותו כי היה דוחה הרע והחיות שבתוך המניעה היה מקרב לשורשו ועובד בו להשם יתברך כאמור:
וזהו ויצא יעקב מבאר שבע וגו׳ כי על ידי שיצא ממקום מולדתו והלך אל מקום אשר לא הורגל בו נפל אל מקום הדינים ומניעות שהוא לשון חרנה ואז ויפגע במקום שנודע כי לשון פגיעה נופל על התקרבות שני דברים שהקריב המניעות הנפולין לשרשן למקום גבוה:
בפסוק ויאמר ה׳ לה שני גוים וגו׳ ודרשו רז״ל שני גאים אלו אנטונינוס ורבי וכו׳ הנה נודע כי על ידי חטא אדם הראשון ודורו שאחריו נפלו ניצוצות הקדושים ונשמות בין העמים ועל ידי אותם ניצוצות הקדושים ונשמות בין העמים ועל ידי אותם ניצוצות הקדושים מתנהגים האומות וחיותן על ידי זה כי לולא זאת לא היה להם חיות כלל כי כל חיות הוא מהקדושה העליונה ועל ידי שנתלבשו בהם הנשמות הקדושות שנפלו ממקורן יש להם חיות ושפע כי מצילין תיק הספר עם הספר ואף שיש בתוכן מעות כמו כן בענין זה עבור הנשמות והניצוצת הקדושים מצמצם הבורא יתברך אצלם ליתן להם חיות שהם בחינת תיקן הקדוש ואף שהרע שבהן גדול ועב מאוד ובאמת זה סוד גלות השכינה ומזה באים נשמות הגרים שמתגיירים בין העמים כי מי שיש בו נשמה מן הקדושה הוא מגייר את עצמו ולכן נפזרו ישראל בין העמים כדי לברר הניצוצות מהן על ידי הדעת והתורה שניתנה לישראל ויאמינו בזה כי מלכותו בכל משלה ועל ידי התעסקות ישראל עמהם במשא ומתן והדבורים שמדברים עמהם ששם ניצוצות הקדושים מלובשים וכשישראל מאמין בזה ומקרבן אצלו שיהיו כלולים בו ונמשך את עצמו עמהם למעלה מקרבן לשרשן וצריך לזה דעת ועבודה תמה ואמיתית ועל זה מצפה משיח שנברר הניצוצות ואז כשיוגמר הבירור יפסק חיותן ויבוטלו לגמרי כמו שאמר הכתוב (זכריה י״ג, ב׳) ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ וגם הבורא ברוך הוא לא יצטרך אז להצמצם אצלם מאחר שהעיקר היה עבור הקדושה המתלבשת בהן. וזהו סוד בכל צרתן לו צר לו בוי״ו כי כמו שהגלות לישראל הוא עבור הנשמות הקדושות הנפולין לבררן כמו כן צריך הבורא יתברך למען קדושתו לבלתי ידח ממנו נדח להצמצם את עצמו כביכול למקום השפל כזה להחיותו ולקיימו בכדי שיהיה להם קיום שהן בחינת תיק הקודשה וכשיהיו האומות קיימין בכל דור אז יוכלו ישראל לברר מהם מעט מעט עד שיוגמר התיקון במהרה בימינו אמן. ואם לא היה מצמצם להם החיות לא היה להם החיות לא היה להם קיום ולא היה אפשר לעשות תיקון והבן ואי״ה בביאת המשיח אז יהי גאולה שלימה ותמה במהרה בימינו בב׳ הבחינות כביכול לעצמו יתברך ולישראל עמו:
ואיתא בכתבי האר״י ז״ל שיצחק אהב את עשו כי ציד בפיו כי נשמת רבי עקיבא היתה מדברת מפיו כי היתה כלולה בו בבחינת ראש של עשו ותבין כל זה עם מה שכתוב למעלה כי הוא היה באמת רע גמור אך שראה יצחק שבשעת דבורו עמו היה משיג יצחק בתוכו נשמת רבי עקיבא שהוא מבחינת נשמות הקודושת שבאים לחיותן ואף שהיה יצחק אבינו ע״ה מרכבה לו יתברך ובודאי לא היה אפשר לעשו לרמותו כמו שנראה מהפסוקים אך הוא מובן עם מ״ש. ומטעם זה תבין גם כן איך נתאחדו שניהם יעקב אבינו ע״ה שהיה מובחר שבאבות מרכבה להשם יתברך עם עשו שהוא רע גמור ולמה לא בראם השם יתברך שיוולדו לכל הפחות זה אחר זה בשני עבורין וגם תמוה שיהי בבטן צדקת כרבקה ואף שיהיה שניהם כאחד במקור אחד אך שרצה הבורא ברוך הוא על ידי השקפתו הגודלה שיעקב אבינו צריך דווקא לברר ממנו הניצוצות הקדושים ההם ונודע כי מי שרציך להעלות שום דבר המונח למטה צריך לשתות ולירד עד המקום ההוא למען יאחז בהדבר שצריך להעלותו לכך הוצרך שיתאחדו במקום אחד בבת אחת בקירוב גדול בכדי שיוכל לברר ממנו הקדושה המלובשת בו שהוא רע בעצם על ידי מותרות וסיגי הדין שביצחק כנודע ויתחיל לברר מיד ביצירתן על ידי התאחדותן ביחד במקור אחד וזהו וידו אוחזת בעקב עשו כי עקב הוא לשון הילוך כאמור כי כל הלוכן והנהגתן של העמים הוא על ידי הקדושה המלובשת בהן ואחז יעקב בעקב הנ״ל לבררו והיה גם כן כך בדורות הבאין מבני יעקב שהלכו בעקבותיו כמו רבי שבירר גם כן והוציא לאור נשמת אנטונינוס:
וזה שאמר הכתוב (מלאכי א׳, ב׳-ג׳) הלוא אח עשו ליעקב ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי לכאורה תמוה איך הוא תשובה על השאלה הקודמת בפסוק על מה שאמר אהבתי אתכם וגו׳ ואמרתם במה אהבתנו הלא אח עשו וגו׳ ואיך הוא מודיע אהבתו לנו שהוא אוהב את יעקב במה שאמר הלא אח עשו וגו׳ אך הוא מובן עם האמור שבודאי היא הוכחה ברורה על אהבתו אותנו ישראל כי אח עשו ליעקב מפני מה נתאחדו שניהם במקור אחד בבת אחת הלא זה מטעם האמור בכדי שיוציא ממנו החיות הקדוש המלובשת בו שעל ידו הוא חי ומתנהג על ידה כאמור לעיל ונמצא כי זה הוא שהיה האחוה במקור אחד הוא העדר חיות בכדי שישאר הרע לעצמו בלא חיות כמו שאמר הכתוב (קהלת ח׳, ט׳) עת אשר שלנו האדם באדם לרע לו כי על ידי הדינין שמביא האדם בליעל לאדם הקדושה מתחזקין יותר בעבודת ה׳ ומבררין הניצוצות שחיותן על ידם כמו שכתוב בזוהר הקדוש דוחקא דלהון ממהר פורקנא דישראל התלוי בבירור הנ״ל ונמצא שרע לו על ידי זה שממעטין ישראל החיות המלובש בהן ובודאי ניכר לעין האהבה הגדולה שאהב אותנו ישראל על ידי שאח עשו ליעקב כאמור:
וזהו שאמר הכתוב (יחזקאל כ״ו, ב׳) אמלאה החרבה ודרשו רז״ל לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים כי המילוי ושלימות שלהן הוא מבחינת החורבן שהם נשמות הנפולין שנפלו ביניהם שהן מעולם מחורבן כנודע ואי״ה במהרה בימינו כשיגמר הבירור יהיה המלוי בסטרא דקדושה ויהיה הרחבת גבול הקדושה בשלימות ואז תתיישב ירושלים ותחרב צור מפי שלא יהי להם עוד חיות מן הקדושה. ולכך צוה השם יתברך לישראל שיקדימו ליתן שקליהן שעל ידי זה לא היתה יכולה לחול עליהם גזירת המן כמו שאמרו רז״ל שמצות שקלים בטלה גזירת המן ששקל בשבילן עשרת אלפים ככר כסף והוא כי אמרות ה׳ צרופה שהצירוף של האותיות נמסר לישראל להיות יכולת בידם להפכו לטוב ומן אותיות שקל ששקלו יקיימו בצירוף ההוא מצות הבורא נעשה מצירוף הזה בסיטרא אחרא שהיא בחינת עשו אותיות לק״ש שהוא שקל וזהו בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש (עובדיה א׳, י״ח) שעל ידי אש התלהבות בית יעקב שיעשו המצוות לשם פועלן בדחילו ורחימו על ידי זה יתגבר כח הקדושה ונתהפכה צירוף אותיות לרע להן לאומות העולם ועל דרך זה בכל האופנים מהפכים ישראל בצירוף שהיה מתחילה בקליפות ונתחזק כח וגבול הקדושה והבן:
וזהו שני גוים בבטנך גאים מלשון חשיבות כי שניהם נחשבים בשם חשיבות אף שהאחד הוא רע מצד עצמו אך מפניש הוא תיק לקדושה המתלבשת בו כמבואר לעיל שנשמות קדושות וגדולות היו כלולין בו וזה שאמרו רז״ל על פסוק כי ציד בפיו שהיה שואל אבא איך מעשרין את התבן ואת המלח כי מה שכתוב ציד בפיו רצה לומר ציד הנשמות הקדושות שהיו מלובשין בפיו היו מדברין ממנו מפניו אותן נשמות בשעה שהיה מדבר עם יצחק שהיה משיג זה וביחוד נשמת רבי עקיבא שהיתה כלולה בו:
ונודע כי רבי עקיבא נשא בתחילה את בת כלבא שבוע והדירו ממנו הנאה והיו שוכבין על תבן ובא אליהו ז״ל ואדמי ליה כגברא עניא ובקש מהם תבן באמרו שאשתו ילדה וצריכה לשכב על תבן ונתן לו רבי עקיבא תבן וזהו מדה טובה מאוד וכל זה צפה והשיג יצחק אבינו ע״ה כי בשעת דבורו עמו היה אומר לו רצה לומר היה מדבר עמו אותו ניצוץ הקדוש שעתיד ליתן צדקה מתבן שהוא רמז על נשמת רבי עקיבא והבן:
וזהו שאמרו רז״ל אלו אנטונינוס ורבי שהם שני גאים שהוא כמבואר לעיל שזה מצד בירור הניצוצות שבירר יעקב עכשיו גם רבי ואנטונינוס שהם מדורות הבאין אחריו:
ובזה יובן דאיתא במדרש לעתיד לבוא יאמרו בני עשו לישראל אחינו אתם והקב״ה משיב להם אם תגביה כנשר ואם מבין כוכבים שים קנך משם אורידך וגו׳ כי אחר שיוגמר הבירור בודאי יפול הרע ממילא מחמת העדר החיות ואין לו שום צד אחוה ואחיזה עם יעקב מאחר שאין בו צד קדושה והבן:
ויתן לך האלהים וגו׳ פירש רש״י יתן ויחזור ויתן:
הנה להבין זה נודע שעיקר העבודה האלהות הוא בדעת כמו שאמר הכתוב (דברי הימים א כ״ח, ט׳) דע את אלהי אביך ועבדהו והדעת הוא תענוג שעל ידי שעובד השם יתברך בדעת רחב נמשך לו תענוג בעבודתו מעולם התענוג אך דנודע שהתענוג תמידי אינו תענוג ועל כן צריך הפסק כי בשעה שעובד האדם בהרגשת תענוג הרוחני אז כן נמשך תענוג גדול ועולה מעבודתו להבורא ברוך הוא ויש לו יתברך אז שעשועים מן העבודה שעובד זה בתענוג הרוחני ועל כן נתעורר תענוג בשורש הכל כמו שנתעורר אז בהתחלק והחלק נעשה דבק בו יתברך כי אי אפשר להרגיש תענוג כי אם על ידי דביקות ומעורר כך בהשורש ועבור שלא יהא תענוג תמידי מסלקין ממנו הדעת ונותנים לו בתוספות יותר ובגדלות יותר מן הדעת הראשון שהיה בו ונקרא גדלות שני כנודע שעל כן הדעת הוא המשכה בחינת ו׳ של שם המיוחד על ידי שתמיד הוא נמשך יותר ומתגדל ועל כן נשים דעתן קלות כי על ידי שאין להם זאת המדריגה שיהא להן הוספת הדעת תמיד והדעת שניתן להם בקטנות קיים תמיד על מקומו בלי תוספות ויתרון על כן דעתן קלות. וזהו ויתן ויחזור ויתן פירוש ו׳ יתן שהוא סוד הדעת ויחזור ויתן אחר שיסתלק בכדי שיהיה תוספת ויתרון דעת בבחינת גדלות שני כאמור כי באמת הבא ליטהר מסייעין לו כי על ידי אתערותא דלתתא מסייעין לו וממשיכין לו הדעת מעולם התענוג בכדי שיתחזק בעבודתו ונודע שהדעת נקרא יעקב והדעת הוא המכריע ובחינת המתקת הדינין הבאים מצד הגבורה שמי שעובד בדעת ומרגיש תענוג עליון רוחני בעבודתו נעשה על ידי זה מיתוק כל הדינים וזהו ויתן לך האלהים פירוש בחינת אלקים שהוא מדת הגבורה יסכים גם כן ויומתק ליתן לך ולהופיע עליך כל הברכות על ידי ו׳ יתן שהוא הדעת הממתיק הדינים שהוא בחינת יעקב שנתעורר באתערותא דלתתא להנתן לך מלמעלה הוספת יתרון דעת שהוא ויחזור ויתן מטל השמים מתענוג העליון עולם התענוג ומשמני הארץ פירוש על ידי משמני ארץ על ידי אתערותא דלתתא שהיא בחינת ארץ ועל כן נאמרה ברכה זו על ידי יצחק שהוא מדת הגבורה לכוונה זו שעל ידי הדעת נעשה המתקה כאמור לעיל:
והנה בזוהר הקדוש דרשו כל הענין של אמירת יצחק לעשו וצא השדה וצודה וגו׳ על ראש השנה שאז זמן התעוררות מדת יצחק למידן כל בני עלמא וכו׳ ויבוא גם השטן וכו׳ משוט בארץ למיחזי חובא דסל בני עלמא למיצד ציד להביא למדת פחד יצחק וקודשא בריך הוא יהיב לון עיטא לישראל לאשתזבא לאתערא בשופר לעורר על ידי זה קול יעקב מדת רחמנות כמו שכתוב הקול קול יעקב ואז אין הידים ידי עשו כי כאשר נתעורר על ידי השופר קול יעקב מדת רחמנות כמו שכתוב הקול קול יעקב ואז אין הידים ידי עשו כי כאשר נתעורר על ידי השופר קול יעקב מדת רחמנות אזי נמתקין כל הגבורות והוא על ידי התעוררות התשובה הבאה על ידי קול השופר כמו שכתוב (עמוס ג׳, ו׳) אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו שעל ידו נתעורר כל ישראל בתשובה והתשובה ממתקת כל הדיניםע ל ידי שכללו ישראל בקרבן שמאל בימין.ונכללו כולן בימין לעבוד להשם יתברך בכל האפשרי ומתחרטין על העבר לכך נמחלו להם כל עונותיהם ונעשו זכיות כנודע ויש להשם יתברך תענוג גדול וכפול ממה שעבירות נעשו כזכיות שדבר שהוא בקליפות נתעלה מאוד לבוא בקדושה וכל זה בא על ידי קול יעקב קול השופר שעל ידי זה בא סבת הרחמנות:
ובזה יבואר הפסוק ויבא לו יין וישת איתא בזוהר הקדוש [זח״ג ק] מאתר רחיקא קריב ליה גם מצינו שעל תיבת לו יש שני טעמים שהיא מרכא כפולא והכל כמבואר למעלה שעל ידי מדת יעקב מדת הרחמנות שנתעורר על ידו שבשביל קול השופר עשו תשובה ועשו מן העוונות זכיות שהעבירותש עשו הוא בחינת יין שמביא יללה לעולם ועל ידי התשובה שנתעורר למעלה מדת רחמנות על ידי קול יעקב קולה השופר ותפלות הביאו לו יין פירוש אפילו מה שמביא יללה לעולםש הם עונות בחינת יין כאמור הביא אליו יתברך וישת שהתענוג מזה הבורא יתברך שדבר רחוק נתקרב להקדושה וזהו ויבא לו פירוש מדת קול יעקב הביא לו יין שהוא עוונות ישראל שנמחלו וחזרו להתכלל בקדושה ופירש בזוהר הדבר רחוק ממנו יתברך בתחלה קודם התשובה שהיה להם עוונות רבים והתגברות הדינים על ידי זה ועל ידי קול יעקב נתעורר רחמנות ונעשה המתקה למטה שנמתקו ונמחלו העוונות והמתקה למעלה על ידי הרחמנות שהוא הממתיק הדינין הבאים מצד פחד יצחק וזהו מאתר רחיקא קריב ליה שהיה רחוק מהשם יתברך קריב ליה שנעשה קרוב להשם יתברך שנתקרבו ישראל להשם יתברך ועונותיהן נעשים כזכיות והיה להבורא תענוג כפול ממה שיש לו בעבודת הצדיקים שנודע כי מדבר שהוא רחוק ונתקרב יש להשם יתברך יותר תענוג וכמו שאמרו רז״ל במקום שבעלי תשובה עומדים וכו׳ ולכן הטעם כפול שתחת מלת לו מורה על זה כי נודע שהטעמים הוא מעולם התענוג ובשביל שיש לבורא יתברך מבחינת יין שהביא בחינת יעקב תענוג כפול לכך יש טעם כפול להורות על זה כי מבחינת יין יש לו תענוג וטעם כפול יותר ממעשה הצדיקים על ידי שמאתר רחיקא קריב ליה שמדריגות רחוקות ממנו יתברך נתקרבו אצלו ולכן כתיב אחר זה ויברכהו כי אף מדת פחד יצחק מסכמת לברך את ישראל כל שפע טוב וברכה בראש השנה והכל על ידי מדת קול יעקב שהביא אליו בחינת יין וישת מזה והתענג בזה מאוד שהוא סוד הדעת ההמתקה ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן. אמן נצח סלה ועד.