תלמידיך אנו ומימיך אנו שותים. כלומר דלהיות תלמידיו הוא תפארת וגדולה לז"א תלמידיך אנו ולא שאנו ראויים להיות תלמידיך דזה הוא חשיבות גדול שזכינו ללמוד מחכמתך לא כי אלא מה שאנו אומרים תלמידיך הוא בסוג ראשון דמימיך אנו שותים ואינו בסוג החשוב שהוא כבוד ושבח שאנו תלמידיך. ולפי גירסת הירושלמי דגריס הכל תלמידיך ומימיך אנו שותים א"ש דהכי קאמרי כל הגדולים שלנו הם תלמידיך ושבח להם לומר שהם תלמידיך על דרך אשר יצק מים על ידי אליהו דזה שבח לאלישע שהיה תלמיד לאליהו. ואנו אין אנו בסוג זה רק בתחילת השימוש כמו קטנים ומימך אנו שותים. וכלפי מה שאירע לרבי יוסי בן דורמסקית עם רבי אליעזר דמייתי בסמוך דהוא שאל מה חידוש היה לכם בבית המדרש והשיבו נמנו וגמרו וכו' והקפיד על זה אע"ג דרבי יוסי על הגדולים היושבים בבית המדרש קאמר א"כ מוכרח שהגדולים בזמנינו בעיניו קטנים יחשבו לכן הוכרחו להקטין גם הגדולים ולומר הכל תלמידיך:
אמר להם אע"פ כן. לא שח"ו הי"ל רמות רוחא להחשיב לגדולים תלמידיו והסכים לדבריו ואמר להם אעפ"י כן. אלא דמהנהגת גדולי הדור הוא דהגם שהם ענוים אם רבנן אילני דמלבלבי עושים ענוה. להסכים בענוה שלהם להכניעם כדי שיהיו ענוים וטוב להם וכמו שידעתי מהנהגת הרבנים הגדולים ז"ל אשר זכיתי להכיר בקטנותי. ומשו"ה אמר להם אעפ"י כן. ואין לך מדה והנהגה טובה שאינה רמוזה בתלמוד הקדוש וז"ש וכל דבריהם כגחלי אש פירוש אפילו שיחה קטנה שלהם ושיחת חולין הן הן גופי תורה ז"ש כגחלי אש כגוף התורה שהיא אש דת והוא הדבר אשר אמרו שיחת ת"ח צריכה תלמוד להכניע פ' גימטריא תלמוד דשיחת חולין שלהם ללמד חכמה ומוסר ולפי קדושתם וכונתם להרביץ יראה ומוסר היא צריכה להכניע הפ' ואז יהיה להם בנקל ללמוד תורה:
א"א לבית המדרש בלא חידוש. אפשר דכיון דקדושת בית המדרש היא חמורה מקדושת בית הכנסת ויש שם השראת שכינה. ורבנן קדישי הן רבים ושכינה שורה והם לומדים תורה לשמה ליחד קב"ה ושכינתיה ומיחוד הדודים מתחדשים אורות עליונים ונמשך השפע לרבנן לחדש חידושי תורה ודאי לכן אמר בפשיטות אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש דכיון דע"י יש יחוד למעלה ונולדים אורות חדשים ומופלאים משם נמשך שגם הם יחדשו חידושי תורה. וגמר אומר שבת של מי היתה רמז להם דהנשיא הוא ברצון הבורא יתברך והוא אשר מינהו נשיא ואם כן ה' עמו כי כך רצה בו להיותו נשיא איש על העדה ובעזרתו יתברך נותן כח לעשות חיל חילא לאורייתא ומחדש בטובו:
מרגלית טובה היתה לי בידכם ובקשתם לאבדה ממני. עיין מה שכתבתי אני הדל בקונטריס פתח עינים ועיין מ"ש בעניותי בישוב דברי הרמב"ם ז"ל בקונטריס טוב עין סימן ד' ע"ש. ואמר ובקשתם לאבדה ממני. כלומר דודאי הדרך ארץ שלא לומר תכף ומיד כרבי יוסי בן דורמסקית. ותיסגי להורות ענוה בפעם אחת. אבל הם סירבו הרבה ולכן סרב"ת המכוה היא כאלו הם מבקשים למנוע תורה וז"ש ובקשתם לאבדה ממני כאלו הם משתדלים למנות התורה. ובשביל שאמר להם בלשון הזה לכן אחר כך היו אומרים מעצמם עוד דרש ועוד דרש וק"ל:
ועוד דרש את ה' האמרת היום וכו'. אפשר לרמוז במ"ש בזהר הקדוש דכשיש יחוד מעלה מכריזין מי רוצה לראות בטובת המלך ואז בורחת הסט"א וכו' וז"ש את ה' את מ' ה' קב"ה האמרת לשון ראוה מדברת שהוא לשון זיווג וז"ש את ה' קב"ה ושכינתיה האמרת היום שיתיחדו וזהו שאמר אתם עשיתוני חטיבה אחת פירש רש"י ז"ל לשון הבדלה שעל ידי שאתם כיונתם ליחד קב"ה ושכינתיה הובדלה הסט"א כמדובר. אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם שיהיו מובדלים מכל העמים מדה כנגד מדה: