על חטאת פימו דבר שפתימו של וייב"ש ממונכ"ן אשר נשבע לשקר לפני השמאים בריגנשפורק על הודאתו נדרשתי לתור ולבקש לו תשוב' וכפרה על חטאתו אשר חטא ובדכאות לב ובשברון מתני' תוהא ומתחרט על אשר יצא תקלה זו מתחת ידו ואמרו חכמי' הבא לטהר מסייעין לו לכן נעתרתי לו להמציא לו תרופה ותעלה להחזירו על כנו ועל בסיסו ועל כושרו ועל יושרו וילמדו תועה בינה. “For the sins of their mouths, the words of their lips” of Feivush of Munich, who swore falsely to the tax assessors at Regensburg according to his admission. I have been asked to search and seek repentance on his behalf and atonement for the sin he committed. With a contrite heard and tottering limbs, he is perplexed and regretful over the error he caused, and the Sages stated that “we assist one who comes to cleanse himself.” I have therefore acceded to his request to prescribe a remedy for him, which will be effective to return him to his basis and foundation, to his acceptability and integrity, so that the wayward will learn to understand.
אמרי' פ' שבועת הדיינים נזדעזעה כל העולם כולו בשעה שאמ' הקב"ה לא תשא כדאית' הת' וחכמי' מנו שבועת שוא אצל עבירות חמורות וכת' הרוקח שבוע' חמורה כאילו כופר בעיקר כו', לכן אני אומר ילקה קודם והוא רחום בערב ג' פעמים שני וחמישי ושני בבית הכנסת ולאחר המלקות יתוודה בקול רם שישמעו הכל ויאמר בלשון אשכנז נשבעתי לשקר על הודאתי חטאתי עויתי פשעתי לא אשוב בדרך הזה עוד ובשביל שחטאתי חטא זה לקיתי. It is stated in the chapter “Shevu’at Ha-dayanim” (Shevu’ot 38b): “The whole world shook when the Holy One said ‘Do not take the Lord’s name in vain.’” And the Sages listed oaths in vain among the most severe sins. And Roke’ah states that oaths are so severe, that it is like denying the principle [of God’s existence]. Therefore, I say that he should be flogged prior to the recitation of Ve-hu Rahum in the evening three times, on Monday, Thursday, and Monday, in the synagogue. After the flogging, he should confess aloud so that all hear him. He should say in the Ashkenazic language (=Yiddish): “I swore falsely, by my own admission. I have sinned. I have been crooked. I have transgressed. I will never return to that path, and because I committed this sin, I have been flogged.”
וכה"ג כתב הא"ז פרק גיד הנשה אטבח שנמצא אחריו חלב אע"ג דלא הוי במזיד בודאי ואע"ג דלא הוי עבירה חמורה ואין לחלק דהתם הכשיל הרבים משום הכי עונשו מרובה דהא פרישנא דהתם אין ברור שהוא מזיד, וגם אינו מן העבירות החמורות כשבועת שוא להכי אמינא שיש להחמיר הכא לכל הפחות כמו התם, ועוד כיון שנתפרסם חטאו לרבים איכא חילול השם להכי אין להקל עליו. This is similar to what Or Zaru’a wrote concerning the case in the chapter “Gid Ha-nasheh” (Hullin 93b) concerning a butcher who was found to have overlooked forbidden fats, even though it was not necessarily intentional, and even though it was not a severe transgression. We may not distinguish on the grounds that the other case had such a severe punishment because he caused others to sin, because, as has been explained, in that case it is not clear that he was willful, and it is not one of the severe transgressions like swearing in vain. Therefore I say that we should be at least as harsh in this case as in that case. Moreover, since his sin has been publicized to the masses, there is a desecration of God’s name, so we should not go easy on him.
וגם כתב הרוקח וילקה כמה פעמים ויתענה מ' יום רצופים לבד שבתות ור"ח וי"ט וכשישלים להתענו' מ' יום יתענה עוד כמניין השבתות ור"ח וי"ט שהיו בתוך המ' יום ולאחר כן יתענה שנה תמימה שיני וחמישי ואם אינו יכול לסבול צער התענית לאחר המ' יום אז יתן ממון לצדקה ויסבול צער אחר כאשר ישיתו עליו חכמי העיר ויהא נזהר כל ימיו שלא יצא שבועה מפיו אפילו לדבר אמת ואפילו בלשון אשכנז כו' כדאיתא ברוקח. Roke’ah also states that he should be flogged several times and fast for forty consecutive days, except for Shabbat, Rosh Hodesh, and festivals, and when he completes the forty-day fast, he should make up the number of Shabbatot, Roshei Hodesh, and festivals that coincided with those forty days. Then he should fast on Monday and Thursday for an entire year. If he cannot tolerate the pain of fasting after those forty days, he should give money to charity and suffer a different pain, as the sages of that city will impose upon him. He should take care, for the rest of his life, that no oath leaves his mouth, even if true, and even in the language of Ashkenaz, as stated in Roke’ah.
ואם אין עדים בדבר שעשה שבועת שקר אלא השמאים או שאר עדים שהן מן הקהל אז אינו פסול לשבועה דכולם נוגעים בדבר הם כיון שקנסו אותו לתוך כיסם וגם הוסיפו על הודאתו נמצא שכולם נהנים בו וזה אינו צריך פנים ואפילו הוא עצמו מודה דאין אדם משי' עצמו רשע ומסתמא הכא ליכא עדים אלא שהם מתוך הקהל ואפילו קודם שעשה תשובה אינו פסול לשבועה אם אין עדים אחרים אלא מתוך הקהל: If there are no witnesses that he took a false oath except for the assessors or other witnesses from within the communal authorities (kahal), then he is not disqualified from taking an oath, for they are all interested parties, as they impose fines that go into their own wallets. They have also assessed more based on his confession, and thus they all derive benefit from him. This does not require an involved discussion. Even though he admits, one cannot self-incriminate, and presumably there are no other witnesses other than those from the communal authorities. And even before he repents, he is not disqualified from taking an oath unless there are other witnesses who are not from within the communal authorities.
נאם הקטן יעקב וויילא: So states the insignificant Yaakov Weil.
הג"ה: בפרק זה בורר משמע בהג"ה באשר"י דנשבע לשקר בשביל ממון אינו חוזר לכשרותו עד שראינו שפירש מן השבועה בממון חשוב כמו טבח דנפיק טריפה מתותיה ידיה כי' ע"ש: