Machshavot Charutz
Chapter 1א׳
1 א

זה ספר

2 ב

מחשבות חרוץ

3 ג

תולדות אדם הגדול בענקים, אור בהיר הוא בשחקים, גאון הגאונים, קודש הקדשים, שר התורה. רבינו שבגולה, איש אלקים, המפורסם בכל קצוי ארץ, אדונינו מורינו רבינו צדוק הכהן נבג"מ זצוקללה"ה מלובלין. בן הרב הגאון החסיד וכו' ר' יעקב הכהן ז"ל אבד"ק קריזבורג. הובא לבית הדפוס בהוצאת הנגיד והחסיד ומפורסם מו"ה יוסף קראטקע נ"י מווארשא, ובנו האברך הנגיד מו"ה עקיבא נ"י, בהשתדלותי ויגיעתי המעתיק והמלבה"ד שלמה גבריאל ראזענטהאל מווארשא וכעת בגור בן הרב הגאון החסיד מו"ה מרדכי זאב ז"ל אבד"ק קאליבעל.

4 ד

פיעטרקוב שנת תער"ב לפרק קמא

5 ה

אודה לד' כי טוב שזכיתי להיות מחובר לקודש לציין המראה מקומות בהספה"ק הזה בב' חצאי עגולים כזה ( ) וכל מה שמוקף בב' חצאי מרובעים כזה [ ] הוא הכל מדברי רבינו הגדול זצוקללה"ה בעצמו, ואם המצא ימצא מה מוקף בב' חצאי עגולים חוץ ממראה מקום הוא טעות הדפוס כי לא הוספתי חס וחלילה מאומה בו מלבד המכל מקום כנ"ל. המעתיק והמלבה"ד.

6 ו

המחשבה היא עיקר האדם כידוע, אבל כמה מחשבות אינון כמו שכתוב בתיקוני זוהר סוף תיקון י"ט מ"א א' ע"ש חשיב ד', ובתיקון ס"ט (קי"ב סע"א) איתא בין ג' לד' וכמה מחשבין אינון דא לעילא מן דא כו' ולעילא מכולהו מחשבה סתימא כו' וכמה מחשבין אינון לבושא דא לדא ע"ש, וידוע דכל מה שלמעלה כן הוא למטה בנפש האדם שהוא כצלמינו כדמותינו, וכל השגות בני אדם הוא בדמות אדם כי מבשרי אחזה אלו"ק כנודע, וגם במחשבת האדם יש כמה מדריגות ויש עומק ראשית דמחשבה שממנו המשכת כל המחשבות הסתום ונעלם מהאדם וזהו המחשבה סתימא, והלבוש התחתון שהוא התגלות המחשבה בפועל כפי מה שהם ההרהורים והמחשבות העוברים במוח האדם גם זה אינו עיקר המחשבה שהוא החכמה בכל מקום שזהו עיקר האדם כ"ח מ"ה כמו שכתוב בתיקון כ"ב ס"ז א' בגימ' אדם כנודע והיא המחשבה העושית רושם במוח להתפשט מיד ללב וממנה לכל הגוף, כי אבא ואימא תרין רעין דלא מתפרשין כי מחשבה הנוגעת עד שורש אבא הרומז לחכמה שבמוח כנודע היא מחוברת עם הבינה שבלב שהם כח הרגשת אדם, ומיד הוא מרגישה בלב וגורמין הולדה לכחות המעשה כענין עין רואה ולב חומד וכלי המעשה גומרים דמצינו ראיה בחכמה כמו שכתוב ולבי ראה הרבה חכמה, מ"מ וגם בזה יש כמה מדריגות והיינו דגם בהרגשה שבלב יש גם כן הרבה מדריגות וגם בה יש הרגשה חיצונית שאינה במעמקי הלב ופנימיותו כלל כי הלב ממנו תוצאות חיים, והרגשה גמורה הוא מה שנוגע לעומק חיותו זהו שורש הבינה שבלב הנמשך מעומק החכמה שבמוח. ומחשבה כזו שעיקר נקודת החיות שבלב נתלה בה זהו עיקר האדם לא שאר מחשבות חיצוניות שהם לבושי המחשבה הפנימיית והעיקריית, וכמעט אין אדם שיהיה נקי לגמרי גם בלבוש החצוני מהמחשבה שיהיה בלתי לה' לבדו ולא יעלה כל ימיו על מחשבתו רגע אחד הרהור אחר, וחטא אדם הראשון היה במחשבה כמ"ש בתקוני זוהר שם ושם, וזהו הדמיון שהכניס בו הנחש במה שאמר והייתם כאלקים וגו' כי זהו שורש של כל המחשבות של תוהו והבלים ודמיונות שבאדם לדמות עצמו שיהיה באיזה מעלה וענין שהוא למעלה ממנו ושאין ראוי לה כל אחד כפי השגתו, ואדם הראשון שהיה בתכלית השלימות על דרך אני אמרתי אלקים אתם וגו' הכניס בו דמיון שיהיה ממש כן, ועל זה הוצרכה תורה להזהיר קדושים תהיו יכול כמוני תלמוד לומר כו' (ויקרא רבה סוף פרק כ"ד) כי כשהוא בתכלית המדריגה מקדושה עד שידמה למאלכי השרת הוא בכח הבחירה שבו אין היצר רע מניחו לעולם כלל ומסיתו שיוכל להתקדש כביכול כמוהו ממש, ומזה יוכל להפילו מאגרא רמה לבירא עמיקתא חס ושלום כמו שקרא להאיש ולשבתי צבי שם רשעים ירקב על ידי רבוי פרישותם גבר כח הדמיון שבהם לחשוב שיוכלו לדמות לעליון ובא להם על ידי שחשבו עצמם תחלה קדושים, וזהו שורש הסתת הנחש שמתחיל במועט עד כו' ותחלתו במחשבה ודמיון ובלבוש החיצוני של מחשבה אלא שנוגע לכל מדריגות שבמחשבה כדאיתא שם:

7 ז

וכל זמן שלא נתקן חטא אדם הראשון לגמרי שיהיה על ידי משיח המקווה במהרה בימינו אין המחשבה נקיה לגמרי עדיין מדמיונות כל אחד כפי מדריגתו, והקדוש בקדושתו יוכל לטעות גם כן בדמיונות שונות שנחשבות למחשבת הבל ותהו אשר מזה נגרם גם למעשה דאין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, דהצדיק הוא העושה רק טוב אך היצר מתלבש גם בו לדמות לו שהוא טוב והוא חוטא בהטוב כי אינו טוב אלא כפי הדמיון של היצר המתעהו, וזה מצד הדמיונות שבמחשבה אבל כל זה אינו ענין למחשבה שהוא עיקר האדם דזהו החכמה שבמוח שהוא נשמה שנתת בי טהורה כידוע דנפש רוח נשמה נהשמה היא במוח והיא מהשם יתברך כמו שכתוב ויפח באפיו וגו' מאן דנפח כו' חלק אלו"ק על כן היא טהורה. ועל זה אמרו (שיר השירים רבה ה' ב') הקדוש ברוך הוא לבן של ישראל כמו שכתוב צור לבבי וחלקי וגו', כי מוחא ולבא תרין רעין כנזכר ועל ידי שהוא שוכן במוחו דזהו נקרא "חלקי" ממילא הוא גם בלבו, וכל הדמיונות הם לבושים חיצונים המקיפים המחשבה הפנימיות דעל כן המשילו בסנהדרין מ"ד א' החטאים לחילפי הסובבים האסא שהוא עיקר האדם הישראלי שבפנימיות לבו ומוחו, וכידוע דברי רמב"ם (סוף פרק ב' מהלכות גירושין) בטעם כופין עד שיאמר רוצה אני, אלא שמכל מקום הלבושים דמחשבה פועלים לפי שעה קצת גם בפנימיות והיינו בלבושין שבפנימיות כי גם בפנימיות המחשבה יש מה שדא לבושא לדא וכמו שנתבאר. ועיקר שלימות האדם הוא במחשבה שיהיה מחשבתו שקוע תמיד יומם ולילה בעבודתו יתברך אהבתו ויראתו ותלמוד תורתו כל אחד לפי כחו והשגתו הרי זה נקרא אדם שלם כפי מדריגתו שהגיע למדריגת שלימותו כפי השגתו בשלימות, דיש נפשות קטנות מאוד שאין להם שום השגה בשלימות רק בנגלות ועובדות בפועל, והם אותם שממדריגות התחתונות שבעשיה ואין להם שום הרגשה מהשגת אלקות בלב, וגם הם יש להם אחיזה בחלק אלו"ק ממעל שבהם במחשבה תתאה שכינתא תתאה שהיא סוף המעשה השוכנת בכל הנפשות דישראל, וזה כאשר מחשבתו אדוקה יום ולילה בנגלות התורה ומצות המושג לכל אחד מישראל גם כן. והרי לבוש זה הוא מלביש גם כן מחשבה סתימאה שלמעלה מהכל כמו כל המחשבות שכולם רק לבושין אלא שזה חיצון יותר וזה פנימי יותר, אלא שזה צריך ליזהר יותר בהשתדלות בחיצוניות המחשבה וצריך יגיעה לטהר כפי האפשר שהרי כל דביקותו בקודש הוא גם כן רק בלבוש החיצוני דמחשבה, אבל מי שזוכה להשיג מחכמת האמת שהוא השגת אלקות שבמוחו המוליד הרגשה בלב והמשכה לכל כחות הגוף עד שחכמת אדם תאיר פניו, ממילא מעט מהאור דוחה הרבה מהחושך שהם הבלי הדמיונות של תוהו שבחיצוניות המחשבה ואין צריך יגיעה כל כך בטהרתה: