Torah 66:1 ס״ו:א׳
1 א

וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי, וַיֹּאמֶר וְכוּ' אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ יְהִי לְךָ כֵן וְכוּ': (מלכים־ב ב)

Viyhe Na Pi Shnayim (May a Double Portion) of your spirit be upon me.” And he answered, “…If you see me as I am being taken from you, it will be so for you; but if not, it will not be so.” (2 Kings 2:9-10)

2 ב

וְהִנֵּה נִתְקַיֵּם אַחַר כָּךְ בֶּאֱלִישָׁע פִּי שְׁנַיִם. נִמְצָא, שֶׁהָיָה אֱלִישָׁע מִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה יוֹתֵר מֵאֵלִיָּהוּ רַבּוֹ, כִּי כָּל הַנִּסִּים וְהַגְּדוֹלוֹת שֶׁעָשָׂה אֱלִישָׁע, כֻּלָּם הָיוּ עַל יְדֵי תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מגילה כז) עַל פָּסוּק: סַפְּרָה נָּא לִי אֶת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע – וֶאֱלִישָׁע כִּי עָבִיד, בִּתְפִלָּה הוּא דְּעָבִיד:

[The blessing of] “a double portion” was indeed later fulfilled in Elisha. Thus it was that Elisha would pray with greater kavanah than his master, Eliyahu. For all the miracles and great deeds that Elisha performed were achieved by means of prayer. Commenting on the verse “Tell me, please, of all the great deeds that Elisha has done” (2 Kings 8:4) , our Sages, of blessed memory, said: That which Elisha accomplished, he accomplished through prayer ( Megillah 27a) .

3 ג

א דַּע, שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַתַּלְמִיד גָּדוֹל מֵהָרַב, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ פִּי שְׁנַיִם כְּרַבּוֹ, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הַכֹּל יִהְיֶה בְּכֹחוֹ שֶׁל רַבּוֹ. וְזֶה בְּחִינַת: וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי – בְּרוּחֲךָ דַּיְקָא, שֶׁעַל יְדֵי בְּחִינַת הָרוּחַ עַצְמוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ רַבּוֹ, יִהְיֶה לוֹ פִּי שְׁנַיִם כְּמוֹתוֹ.

Know, it is possible for the student to be greater than the master—that is, for him to possess double the portion of his teacher. Even so, whatever [he accomplishes] is by virtue of his master’s strength. This is the meaning of “May a double portion of your spirit be upon me”—specifically “your spirit,” since it was through his master Eliyahu’s spirit itself that he came to have twice as much.

4 ד

כִּי אִיתָא, שֶׁיֵּשׁ לְהַצַּדִּיק בְּחִינַת שְׁנֵי רוּחוֹת: רוּחַ לְעֵלָּא, רוּחַ לְתַתָּא. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית ו׳:ט׳) אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת נֹחַ נֹחַ; נֹחַ לְעֵלָּא נֹחַ לְתַתָּא [כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם בְּזֹהַר נֹחַ (דף נט:) עַל פָּסוּק זֶה, עַיֵּן שָׁם בְּתוֹסֶפְתָּא, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: לָמָּה נֹחַ תְּרֵי זִמְנָא, אֶלָּא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק דִּי בְּעָלְמָא, אִית לֵהּ תְּרֵין רוּחִין: רוּחָא חַד בְּעָלְמָא דֵּין, וְרוּחָא חַד בְּעָלְמָא דְּאָתִי, וְהָכֵי תִּשְׁכַּח בְּכֻלְּהוּ צַדִּיקֵי וְכוּ' עַיֵּן שָׁם]. דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ בְּחִינַת חִיּוּת לְמַעְלָה, וְחִיּוּת לְמַטָּה. וְהָרוּחַ וְהַחִיּוּת שֶׁלְּמַעְלָה, הוּא גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד.

For in fact the tzaddik possesses two spirits, a spirit on high and a spirit in this world. This is as it is written (Genesis 6:9) , “These are the chronicles of Noach, Noach”—Noach on high, Noach below. {As the Zohar writes concerning this verse in the Tosefta (Supplement) to the portion of Noach (I, 59b ) : “Why does it say Noach twice? However, every living tzaddik has two spirits: one spirit in this world, and another spirit in the next world. You will find this to be so for all the tzaddikim…”; see there.} In other words, [the tzaddik] has an aspect of vitality on high and an aspect of vitality in this world. The spirit and vitality from on high is extremely great.

5 ה

וְהַתַּלְמִידִים הֵם עִם הַצַּדִּיק מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד, רַק שֶׁהֵם תְּלוּיִים בּוֹ כַּעֲנָפִים בְּאִילָן, שֶׁהָאִילָן יוֹנֵק חִיּוּתוֹ מִשָּׁרְשׁוֹ, וְהָעֲנָפִים יוֹנְקִים הַחִיּוּת דֶּרֶךְ הָאִילָן. וְיֵשׁ בָּזֶה כַּמָּה בְּחִינוֹת, כִּי יֵשׁ תַּלְמִידִים שֶׁהֵם בִּבְחִינַת עֲנָפִים, וְיֵשׁ שֶׁהֵם בִּבְחִינַת עָלִים, וְכֵן שְׁאָרֵי הַבְּחִינוֹת.

The students share the same spiritual root as the master, although they are dependent on him like branches on a tree. The tree nourishes vitality from its root, and the branches nourish the vitality via the tree. There are a number of different aspects to this: there are students who correspond to branches, and others who correspond to leaves as well as to the other elements [of the tree].

6 ו

וּבִשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק, אֲזַי הוּא מַשִּׂיג הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהִשִּׂיג בְּחַיָּיו, כָּל אֶחָד לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בָּאִדְּרָא, וּבְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, וּבִשְׁאָר צַדִּיקִים:

At the time of the tzaddik’s passing, he attains far more than he attained during his lifetime; each one according to his spiritual level. We find this in connection with Rabbi Shimon bar Yochai in the Idra, Rabbeinu HaKadosh, and other tzaddikim.

7 ז

וְדַע, שֶׁזֶּהוּ עַל יְדֵי שֶׁבִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּת, אֲזַי יוֹרֵד וּבָא לְמַטָּה בְּחִינַת הָרוּחַ וְהַחִיּוּת דִּלְעֵלָּא, וַאֲזַי נִתְחַבְּקִין וְנִתְאַחֲדִים יַחַד הָרוּחַ דִּלְתַתָּא עִם הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא, כִּי בֶּאֱמֶת שְׁנֵיהֶם אֶחָד. וְתֵכֶף כְּשֶׁנִּתְגַּלִּין זֶה לָזֶה, נִתְאַחֲדִין מְאֹד בְּאַחְדוּת גָּדוֹל. וּמֵחֲמַת שֶׁהָרוּחַ דִּלְעֵלָּא אֵינוֹ יָכוֹל לִהְיוֹת בְּזֶה הָעוֹלָם, כִּי טִבְעוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לִסְבֹּל כְּלָל זֶה הָעוֹלָם, עַל כֵּן נִסְתַּלֵּק לְעֵלָּא. וְעַל יְדֵי זֶה נִסְתַּלֵּק הַצַּדִּיק, כִּי כְּשֶׁנִּסְתַּלֵּק לְמַעְלָה הָרוּחַ הַנַּ"ל, נִסְתַּלֵּק עִמּוֹ הָרוּחַ דִּלְתַתָּא, מֵחֲמַת שֶׁנִּתְאַחֲדוּ מְאֹד בְּאַחְדוּת גָּדוֹל כַּנַּ"ל.

1B. Know, too, that the reason for this is that at the time of [the tzaddik’s] passing, the spirit and vitality from on high descend. The lower and higher spirits then embrace and unite. In truth, they are one, so that as soon as they reveal themselves to each other, they bond in a most exceptional oneness. Yet the spirit from on high cannot stay in this world, since by nature it cannot bear this world at all. It therefore departs for on high, and consequently the tzaddik passes on. For when the aforementioned spirit departs, the spirit from below departs with it, on account of the most exceptional oneness in which they were united.

8 ח

וְעַל כֵּן הוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאֹד, לִהְיוֹת בִּשְׁעַת הִסְתַּלְּקוּת הַצַּדִּיק, אֲפִלּוּ מִי שֶׁאֵינוֹ תַּלְמִידוֹ. כִּי מֵחֲמַת שֶׁאָז יוֹרֵד וְנִתְגַּלֶּה לְמַטָּה הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא, נִמְצָא שֶׁנִּתְגַּלֶּה אָז הֶאָרָה גְּדוֹלָה מְאֹד, עַל כֵּן הוּא טוֹבָה גְּדוֹלָה לְכָל מִי שֶׁנִּמְצָא אָז שָׁם, וְהוּא טוֹבָה לָהֶם לַאֲרִיכַת יָמִים. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה ה:) עַל פָּסוּק (תהילים מ״ט:י׳): וִיחִי עוֹד לָנֶצַח וְכוּ', כִּי יִרְאֶה חֲכָמִים יָמוּתוּ.

To be present at the passing of the tzaddik is therefore a very great thing, even for someone who is not his student. Because the spirit from on high descends and is revealed at that moment, a very great illumination is revealed then. This is why all those present at that time benefit greatly. They benefit long life, as our Sages, of blessed memory, taught concerning the verse (Psalms 49:10-11), “One can live on forever… by seeing the wise men pass away” (Chagigah 5b) .

9 ט

אֲבָל לְהַתַּלְמִידִים מַגִּיעַ הֶאָרָה גְּדוֹלָה מְאֹד אָז בְּיוֹתֵר, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהֵם תְּלוּיִין בְּהַצַּדִּיק, וְיוֹנְקִים מִשֹּׁרֶשׁ אֶחָד, נִמְצָא שֶׁזֶּה הַחִיּוּת דִּלְעֵלָּא, הוּא חִיּוּתָם מַמָּשׁ, וְנִתְאַחֲדִים וְנִתְחַבְּקִים גַּם כֵּן עִם זֶה הָרוּחַ בְּאַחְדוּת גָּדוֹל, כִּי הוּא רוּחָם וְחִיּוּתָם מַמָּשׁ כַּנַּ"ל.

Yet the students receive an exceptionally great measure of illumination. This is because they are dependent on the tzaddik and nourish from the same source. Thus the vitality from on high is literally their life-force! They, too, unite and embrace with this spirit with an exceptional oneness, since it is actually their spirit and vitality, as explained above.

10 י

וְעַל יְדֵי זֶה, אִם זוֹכֶה, יָכוֹל לְקַבֵּל פִּי שְׁנַיִם. כִּי הַצַּדִּיק שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם, נִסְתַּלֵּק עַל־יְדֵי הָאַחְדוּת שֶׁנִּתְאַחֵד עִם הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא כַּנַּ"ל. אֲבָל הַתַּלְמִידִים שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַנָּן, אֲזַי אַדְּרַבָּה נִשְׁאָר אֶצְלָם הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא, לְגֹדֶל הָאַחְדוּת שֶׁנִּתְאַחֵד מְאֹד עִם הָרוּחַ דִּלְתַתָּא, כִּי אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לְהִתְפָּרֵד עוֹד זֶה מִזֶּה. נִמְצָא שֶׁהַצַּדִּיק נִסְתַּלֵּק עַל יְדֵי זֶה, עַל יְדֵי שֶׁמּוֹשֵׁךְ עִמּוֹ הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא אֶת הָרוּחַ דִּלְתַתָּא, וְהַתַּלְמִידִים מַגִּיעַ לָהֶם פִּי שְׁנַיִם עַל יְדֵי זֶה, כִּי נִשְׁאָר אֶצְלָם בְּחִינוֹת הָרוּחַ דִּלְעֵלָּא, כִּי נִתְאַחֵד מְאֹד עִם הָרוּחַ דִּלְתַתָּא כַּנַּ"ל:

And if they are worthy, this enables them to receive a double portion. The tzaddik whose time has come to pass on from the world departs as a result of the uniting with the spirit from on high. But the students whose time has not yet come, on the contrary, the spirit from on high stays with them due to the exceptional oneness with which it has bonded with the spirit of this world. It is not possible for them to separate from each other. Thus whereas the tzaddik passes away as a result of the higher spirit drawing the lower spirit along with it, the students receive a double portion. For the spirit from on high stays with them, because of its exceptional bond with the spirit from below.

11 יא

אַךְ כַּמָּה בְּחִינוֹת יֵשׁ בְּתַלְמִידִים, וּמִי שֶׁמְּקֻשָּׁר מְאֹד בְּהַצַּדִּיק כְּמוֹ עֲנָפִים בְּאִילָן מַמָּשׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ כָּל עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהַצַּדִּיק, אַף־עַל־פִּי שֶׁאֵינוֹ אֵצֶל הַצַּדִּיק. כִּי רָאוּי לוֹ לְהַתַּלְמִיד לְהַרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ כָּל עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁל הַצַּדִּיק, אִם הוּא מְקֻשָּׁר בֶּאֱמֶת כָּרָאוּי, כְּמוֹ עֲנָפִים בְּאִילָן. כִּי הָעֲנָפִים מַרְגִּישִׁים כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁיֵּשׁ לְהָאִילָן, וְעַל כֵּן בַּקַּיִץ הֵם גְּדֵלִים, וְיֵשׁ לָהֶם חִיּוּת. כִּי הָאִילָן יוֹנֵק חִיּוּתוֹ מִשָּׁרְשׁוֹ, עַל יְדֵי הַגִּידִין שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, שֶׁיּוֹנֵק דֶּרֶךְ שָׁם חִיּוּתוֹ מִשָּׁרְשׁוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲלָלִים שֶׁיּוֹנֵק דֶּרֶךְ שָׁם חִיּוּתוֹ. וְעַל יְדֵי כֵּן בַּחֹרֶף שֶׁנִּתְיַבֵּשׁ הַלַּחְלוּחִית וְנִתְכַּוֵּץ הַחֲלָלִים, עַל יְדֵי זֶה נִתְכַּוְּצִים גַּם כָּל הָעֲנָפִים, וּמֵחֲמַת זֶה נוֹפְלִים הֶעָלִים אָז, וְכֵן לְהֵפֶךְ בַּקַּיִץ כַּנַּ"ל.

1C. There are, however, many types of students. The one who is firmly bound to the tzaddik is literally like a branch of a tree. He senses all the tzaddik’s ascents and descents inside himself, even if he is not in the proximity of the tzaddik. For if a student is genuinely bound to the tzaddik as he ought to be, like a branch to a tree, he ought to feel all the tzaddik’s spiritual advances and setbacks, just as the branches feel all the [seasonal] changes that the tree undergoes. In the summer they grow and have vitality. This is because the tree nourishes vitality from its source, drawing life-force from there through its vascular tissues—i.e., the lumina through which it draws its nourishment. Therefore in the winter, when the moisture dries up and the lumina shrivel, all the branches shrivel as well, causing the leaves to fall off; and in the summer it is just the opposite.

12 יב

וּמִי שֶׁהוּא מְקֻשָּׁר אֶל הַצַּדִּיק כְּמוֹ כֵן, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא מַרְגִּישׁ כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁל הַצַּדִּיק, כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת שֶׁל עֲלִיּוֹת וִירִידוֹת, כִּי יֵשׁ כַּמָּה וְכַמָּה בְּחִינוֹת הִסְתַּלְּקוּת, כִּי יֵשׁ בְּחִינוֹת הִסְתַּלְּקוּת הַנֶּפֶשׁ, וְיֵשׁ הִסְתַּלְּקוּת הַשֵּׁם, שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינוֹת הִסְתַּלְּקוּת, כִּי הַשֵּׁם הוּא הַנֶּפֶשׁ, וְכַמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (לקמן סי' רס), שֶׁזֶּה בְּחִינוֹת מְסִירַת הַנֶּפֶשׁ מַמָּשׁ, עַיֵּן שָׁם. וְיֵשׁ הִסְתַּלְּקוּת מִדַּרְגָּא לְדַרְגָּא, שֶׁהוּא גַּם כֵּן בְּחִינוֹת הִסְתַּלְּקוּת. וְהַתַּלְמִיד שֶׁמְּקֻשָּׁר כָּל כָּךְ, שֶׁמַּרְגִּישׁ בְּעַצְמוֹ כָּל הָעֲלִיּוֹת וִירִידוֹת שֶׁל רַבּוֹ, אֲזַי יָכוֹל לִזְכּוֹת לְפִי שְׁנַיִם בְּעֵת הַהִסְתַּלְּקוּת כַּנַּ"ל.

This is likewise the case for someone who is bound to the tzaddik. He senses all the tzaddik’s spiritual advances and setbacks. For there are many expressions of ascents and descents, since there are many different aspects of passing away. There is the soul’s passing, and there is the loss of one’s name, which is also an aspect of passing away. This is because the name is the soul, and, as explained elsewhere (below, in Lesson #260), this [sacrifice of prestige] is literally the aspect of sacrificing one’s soul; see there. And there is also a passing from level to level. This too is an aspect of passing away. Thus when a student is so strongly bound to the tzaddik that he senses inside himself all the ascents and descents that his master experiences, he can merit a double portion at the time of the passing, as explained above. {“May a double portion of your spirit be upon me.” And he answered, “… If you see me as I am being taken from you, it will be so for you; but if not, it will not be so.”}

13 יג

וְזֶה בְּחִינוֹת: אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח, דְּהַיְנוּ שֶׁתִּרְאֶה אוֹתִי לֻקָּח וְנִסְתַּלֵּק; מֵאִתְּךָ – מֵאִתְּךָ דַּיְקָא, דְּהַיְנוּ שֶׁמֵּאִתְּךָ וּמֵעַצְמְךָ תַּרְגִּישׁ הַהִסְתַּלְּקוּת כַּנַּ"ל, וְאָז תִּזְכֶּה לְפִי שְׁנַיִם בְּעֵת הַהִסְתַּלְּקוּת כַּנַּ"ל. כִּי בְּכָל עֵת שֶׁל הַהִסְתַּלְּקוּת, מֵאֵיזֶה בְּחִינָה שֶׁהוּא, אֲזַי הוּא בְּחִינַת יְרִידַת וְהִתְגַּלּוּת הָרוּחַ דִּלְעֵילָא בִּבְחִינָה הַנַּ"ל. רַק שֶׁהַהִתְגַּלּוּת הוּא כְּפִי בְּחִינַת הַהִסְתַּלְּקוּת, וּבִשְׁעַת הַהִסְתַּלְּקוּת לְגַמְרֵי, יוֹרֵד וְנִתְגַּלֶּה לְגַמְרֵי כַּנַּ"ל:

This is the meaning of “If you see me as I am being taken”—i.e., you will see me taken, passing away “from you.” Specifically “from you”—i.e., if you sense the passing from within you, as explained, then you will merit a double portion at the time of the passing. For any time of passing, in whatever aspect it may be, corresponds to the descent and revelation of the spirit from on high in the manner mentioned above. Yet the revelation is commensurate with the passing, so that at the final passing, [the higher spirit] descends and is revealed entirely.

14 יד

וְזֶה בְּחִינוֹת הַקְבָּלַת פְּנֵי רַבּוֹ, שֶׁצָּרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל תָּמִיד לְהַקְבִּיל פְּנֵי רַבּוֹ, כִּי פֶּן וְאוּלַי עַכְשָׁו הוּא עֵת שֶׁל בְּחִינַת הִסְתַּלְּקוּת, וְאִם יִזְכֶּה יְקַבֵּל אָז הֶאָרָה גְּדוֹלָה, בִּבְחִינַת פִּי שְׁנַיִם כַּנַּ"ל. וּכְשֶׁמְּקַבֵּל פִּי שְׁנַיִם, אֲזַי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה, וְיַעֲשֶׂה עֻבְדּוֹת וּצְדָקוֹת יוֹתֵר מֵרַבּוֹ, וְהַכֹּל עַל יְדֵי בְּחִינוֹת רוּחַ שֶׁל רַבּוֹ, בִּבְחִינַת: וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי – בְּרוּחֲךָ דַּיְקָא כַּנַּ"ל. (וּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ זֹאת, אֵינוֹ יוֹדֵעַ מַהוּ אִטֵּר יָד, כִּי אִטֵּר יָד הוּא דְּבַר חִדּוּשׁ. גַּם אֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל):

This is also the concept of being in the presence of one’s master. A person should always endeavor to be with his master, since it might just be the time when [his master] is in the aspect of passing on. If he is worthy, he will receive a great illumination then, in the aspect of a double portion. With the double portion that he receives, it is possible that he will pray with kavanah and so accomplish more than his master. Even so, all [his accomplishments] are by virtue of his master’s spirit, as in “May a double portion of your spirit be upon me”—specifically “of your spirit,” as explained above. {One who does not know this, does not know the deeper meaning of left-handedness, because being left-handed is something original. He also does not know how to turn potential into actual.}