Torah 6:1 ו׳:א׳
1 א

לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה וַיֹּאמֶר יְיָ אֶל משֶׁה קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְכוּ': (דברים לא)

“Then God said to Moshe, ‘The time is coming for you to die. Kra et Yehoshua (summon Yehoshua) and present yourselves in the Tent of Meeting, where I will appoint him.’” (Deuteronomy 31:14)

2 ב

א כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּלְהַרְבּוֹת בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם, כִּי מִי שֶׁרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד אֵינוֹ זוֹכֶה לִכְבוֹד אֱלֹקִים, אֶלָּא לְכָבוֹד שֶׁל מְלָכִים, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (משלי כ״ה:ב׳): כְּבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר; וְהַכֹּל חוֹקְרִים אַחֲרָיו וְשׁוֹאֲלִים: מִי הוּא זֶה וְאֵיזֶהוּ, שֶׁחוֹלְקִים לוֹ כָּבוֹד הַזֶּה, וְחוֹלְקִים עָלָיו, שֶׁאוֹמְרִים שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לַכָּבוֹד הַזֶּה.

Each person is required to minimize his own kavod (honor) and maximize the honor of the Omnipresent One. For anyone who pursues honor does not attain kavod Elohim (God’s glory), but kavod melakhim (glory of kings), of which it is said (Proverbs 25:2), “but the glory of kings is an investigated matter.” Everyone inquires about him <to see if he is deserving of such honor, asking,> “Who is he and what is he?” (Esther 7:5) that he is afforded such honor. And they oppose him, saying that he is not deserving of such kavod .

3 ג

אֲבָל מִי שֶׁבּוֹרֵחַ מִן הַכָּבוֹד, שֶׁמְּמַעֵט בִּכְבוֹד עַצְמוֹ וּמַרְבֶּה בִּכְבוֹד הַמָּקוֹם – אֲזַי הוּא זוֹכֶה לְכָבוֹד אֱלֹהִי, וְאָז אֵין בְּנֵי־אָדָם חוֹקְרִים עַל כְּבוֹדוֹ, אִם הוּא רָאוּי אִם לָאו, וְעָלָיו נֶאֱמַר (שם): כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר; כִּי אָסוּר לַחֲקֹר עַל הַכָּבוֹד הַזֶּה:

However, the person who flees from glory—minimizing his own glory while maximizing the glory of God—attains kavod Elohim. Then, <they> do not investigate whether he is deserving of his glory or not. Of him it is said (Proverbs, ibid.), “The glory of the Lord is a concealed matter.” For it is forbidden to inquire into <this type of> glory.