Torah 25:1 כ״ה:א׳
1 א

לְשׁוֹן רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה אָמְרוּ לֵהּ: אַחֲוֵי לָן מָנָא דְּלָא שָׁוְיָא לְחַבָּלָא. אַיְתִי בּוּדְיָא. פְּשַׁטוּהוּ, וְלָא הֲוֵי עָיֵל לְתַרְעָא. אָמַר לְהוּ, אַיְתוּ מָרָא, סִתְרוּ. הַיְנוּ מָנָא דְּלָא שָׁוְיָא לְחַבָּלָא:

They said to him, “ Achavei Lan Mana (Show us something) that is not worth the damage [it causes].” He brought a mat. They spread it out but it did not fit in the doorway. He said to them, “Bring a sledgehammer and knock down [the door with the wall]. This is something that is not worth the damage [it causes]” (Bekhorot 8b).

2 ב

מִשֶּׁחָרַב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בָּטַל הַשָּׁמִיר וְנֹפֶת צוּפִים וַאֲמָנָה: (משנה סוטה מח)

Ever since the de st ruction of the Holy Temple, the shamir worm, the honey of Tzufim and men of faith have been non-extant. (Sotah 48a)

3 ג

א כִּי צָרִיךְ כָּל אָדָם לְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ מֵהַמְדַמֶּה, וְלַעֲלוֹת אֶל הַשֵּׂכֶל; וּכְשֶׁנִּמְשָׁךְ אַחַר הַמְדַמֶּה, זֶה בְּחִינַת שְׁרִירוּת לֵב, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אַחַר הַמְדַמֶּה שֶׁבַּלֵּב,

For every person must <break the power of imagination and enter> the intellect. But when he is drawn after the <illusory desires>, this is the aspect of “the vision of the heart” (cf. Deuteronomy 29:18). He follows <his heart’s inclination>.

4 ד

וּכְשֶׁיּוֹצֵא מִשְּׁרִירוּת הַלֵּב, וּמְשַׁבֵּר לִבּוֹ הָאֶבֶן – זֶה בְּחִינַת שָׁמִיר, שֶׁעַל יָדוֹ נִכְנָע הָאֶבֶן, וְאֵינוֹ הוֹלֵךְ אַחַר תַּאֲווֹת הַמְדֻמִּיּוֹת, וְהוֹלֵךְ אַחַר הַשֵּׂכֶל.

And when he extricates himself from the heart’s vision and breaks his “heart of stone” (Ezekiel 11:19) —this is the concept of the shamir worm. Through this <the heart of stone is broken and humbled>, so that he does not go after his illusory desires but after the intellect.

5 ה

וְכָל זְמַן שֶׁלֹּא הוֹצִיא שִׂכְלוֹ אֶל הַפֹּעַל שֶׁלֹּא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשִׂכְלוֹ עֲדַיִן – אָז אֶצְלוֹ הַשֵּׂכֶל בְּכֹחַ, אַף־עַל־פִּי שֶׁכְּבָר שָׁבַר הַמְדַמֶּה, אָז נִתְקוֹמֵם תְּכוּנַת שִׂכְלוֹ. כִּי כְּשֶׁזֶּה קָם, זֶה נוֹפֵל (כמובא ברש"י ריש פרשת תולדות), אֲבָל הַשֵּׂכֶל עֲדַיִן בְּכֹחַ.

And as long as he has not transformed his intellect <from potential> to actual—as yet not used his intellect—then for him the intellect is latent, even if he has already broken the imagination. The characteristic of his intellect has surfaced, for “when one surfaces the other recedes,” yet the intellect is still in potential.

6 ו

וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁחוֹקֵר בְּשִׂכְלוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ, אֲזַי הַשֵּׂכֶל בְּפֹעַל. וְזֶה בְּחִינַת נֹפֶת צוּפִים, בִּבְחִינַת (שה"ש ד): נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ – שֶׁהוֹצִיא מְתִיקוּת שִׂכְלוֹ מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל. [וְזֶה: שִׂפְתוֹתַיִךְ, הוּא בְּחִינַת מוֹצִיא מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, שֶׁהוּא בְּחִינַת הַדִּבּוּר].

Afterwards, when he probes with his intellect and uses it, then the intellect is actualized. This is the concept of the honey of Tzufim. It corresponds to (Song of Songs 4:11), “Your lips drip like a honeycomb”—he has shifted the sweetness of his intellect from latent to active. {This being the meaning of “your lips,” the actualization of potential, which is the concept of speech.}

7 ז

וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁמַּשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיַד אֱנוֹשִׁי לְהַשִּׂיג, אָז שִׂכְלוֹ שָׁב שֵׂכֶל הַנִּקְנֶה, כְּמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַמְּחַקְּרִים, שֶׁיֵּשׁ שֵׂכֶל בְּכֹחַ, וְשֵׂכֶל הַפֹּעַל, וְשֵׂכֶל הַנִּקְנֶה.

And afterwards, when he grasps with his intellect all that the human <intellect has the power> to comprehend, then his intellect reverts to acquired intellect. As the scholars have written: there is potential intellect, actualized intellect, and acquired intellect.

8 ח

וְעִקַּר קִיּוּמוֹ שֶׁל אָדָם לְאַחַר מִיתָתוֹ, אֵינוֹ אֶלָּא שֵׂכֶל הַנִּקְנֶה, וְזֶה הַשְׁאָרוֹתָיו לְאַחַר הַמִּיתָה. וְזֶה בְּחִינַת אֲמָנָה, כִּי אֲמָנָה – לְשׁוֹן קִיּוּם דָּבָר, כִּי שֵׂכֶל הַנִּקְנֶה, הוּא קִיּוּם שֶׁל אָדָם לְאַחַר מוֹתוֹ.

Now, the essence of man’s existence after his death is only acquired intellect. This is what remains of him after death. And this is the concept of amanah (men of faith). For AMaNah implies lasting existence, <as in (1 Kings 8:26), “May Your words y’AMeN (be everlasting)”>. For acquired intellect is man’s lasting existence after he dies.

9 ט

וְשֵׂכֶל הַנִּקְנֶה נִקְרָא, מַה שֶּׁאָדָם יוֹדֵעַ הַרְבֵּה דְּבָרִים בִּידִיעָה אַחַת, כִּי קֹדֶם צָרִיךְ לֵידַע הַרְבֵּה הַקְדָּמוֹת קֹדֶם שֶׁיֵּדַע אֵיזֶהוּ דָּבָר, וְאַחַר־כָּךְ כְּשֶׁמַּשִּׂיג אֶת הַדָּבָר, מַשְׁלִיךְ הַקְדָּמוֹתָיו, וְיוֹדֵעַ אֶת הַדָּבָר בִּידִיעָה אַחַת.

“Acquired intellect” is the name given to that which a person knows many things with one knowing. At first, it is necessary to know much introductory material before one knows some matter. But afterwards, once one has grasped the matter, one discards its introductions and knows the thing with a single knowing.

10 י

וְעִקַּר הַמַּעְיַן הַחָכְמָה מִן הַמִּקְדָּשׁ יָצָא, כִּי שָׁם הָיוּ מַקְרִיבִין הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁהֵם הַבַּהֲמִיּוּת וְכֹחַ הַדִּמְיוֹן. כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים נ״א:י״ט): זִבְחֵי אֱלֹקִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה – שֶׁשְּׁבִירַת הַדִּמְיוֹן הֵם הַקָּרְבָּנוֹת. וּבִשְׁבִיל זֶה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: כְּשֶׁחָרַב בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ בָּטַל הַשָּׁמִיר וְכוּ'. וּכְשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, אָז יִתְקַיֵּם (יואל ד): וּמַעְיָן מִן הַמִּקְדָּשׁ יֵצֵא:

Now, the main fountain of wisdom flowed from the Temple, because that was where the sacrifices were brought. [What is sacrificed] is the animal nature and the power of illusion. As is written (Psalms 51:19), “The sacrifices of God are a broken spirit”—the breaking of the illusion <is achieved through> the sacrifices. Because of this our Sages said: When the Holy Temple was destroyed, the shamir worm… became non-extant. But when the Holy Temple will be rebuilt, “A fountain will flow from the Temple” (Joel 4:18) will be fulfilled.