Part II, Torah 63:1 תנינא, ס״ג:א׳
1 א

דַּע, כִּי יַעֲקֹב אָבִינוּ, כְּשֶׁשָּׁלַח אֶת בָּנָיו עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים לְיוֹסֵף, שָׁלַח עִמָּהֶם נִגּוּן שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְזֶה סוֹד: קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְכוּ' (בראשית מ״ג:י״א), בְּחִינַת זֶמֶר וְנִגּוּן, שֶׁשָּׁלַח עַל־יָדָם לְיוֹסֵף, וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: מִזִּמְרַת – לְשׁוֹן זֶמֶר וְכוּ'.

{“Take from the choice products of the Land in your pouches, and bring down to the man as tribute some balsam and some honey, and gum, resin, pistachio nuts and almonds” (Genesis 43:11).} Know! when our forefather Yaakov sent his sons, the ten tribes, to Yosef, he sent with them a melody of the Land of Israel. This is the deeper meaning of “Take from the ZiMRot (choice products) of the Land in your pouches…”—the concept of ZeMeR (song) and melody, which he sent through them to Yosef. This is as Rashi comments: me’zimrat—it connotes zemer ….

2 ב

כִּי דַּע, כִּי כָל רוֹעֶה וְרוֹעֶה יֵשׁ לוֹ נִגּוּן מְיֻחָד לְפִי הָעֲשָׂבִים וּלְפִי הַמָּקוֹם שֶׁהוּא רוֹעֶה שָׁם, כִּי כָל בְּהֵמָה וּבְהֵמָה יֵשׁ לָהּ עֵשֶׂב מְיֻחָד, שֶׁהִיא צְרִיכָה לְאָכְלוֹ. גַּם אֵינוֹ רוֹעֶה תָּמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד. וּלְפִי הָעֲשָׂבִים וְהַמָּקוֹם שֶׁרוֹעֶה שָׁם, כֵּן יֵשׁ לוֹ נִגּוּן. כִּי כָל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב יֵשׁ לוֹ שִׁירָה שֶׁאוֹמֵר, שֶׁזֶּה בְּחִינַת פֶּרֶק שִׁירָה, וּמִשִּׁירַת הָעֲשָׂבִים נַעֲשֶׂה נִגּוּן שֶׁל הָרוֹעֶה.

For know! each and every shepherd has his own special melody, according to the grasses and specific location where he is grazing. This is because each and every animal has a specific grass which it needs to eat. He also does not always pasture in the same place. Thus, his melody is dictated by the grasses and place he pastures. For each and every grass has a song which it sings. This is the concept of Perek Shirah. And from the grass’s song, the shepherd’s melody is created.

3 ג

וְזֶה סוֹד מַה שֶּׁכָּתוּב (שם ד): וַתֵּלֵד עָדָה אֶת יָבָל, הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה, וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל, הוּא הָיָה אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב. כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁהָיָה בָּעוֹלָם רוֹעֵה מִקְנֶה, הָיָה תֵּכֶף כְּלֵי־זֶמֶר כַּנַּ"ל. וְעַל־כֵּן דָּוִד הַמֶּלֶךְ, עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁהָיָה יֹדֵעַ נַגֵּן (שמואל־א טז), עַל־כֵּן הָיָה רוֹעֶה (שם) כַּנַּ"ל. (גַּם מָצִינוּ בַּאֲבוֹת הָעוֹלָם כֻּלָּם, שֶׁהָיוּ רוֹעֵי מִקְנֶה).

This is the deeper meaning of the verse “And Adah bore Yaval; he was the father of tent dwellers with cattle. His brother’s name was Yuval; he was the father of all who play harp and flute” (Genesis 4:20-21). As soon as the world had a shepherd of cattle, there were musical instruments. Therefore, because King David, may peace be upon him, was “a skilled musician” (1 Samuel 16:18), he was “a shepherd” (ibid. :11). {We find, too, that the patriarchs were all shepherds.}

4 ד

וְזֶה בְּחִינַת (ישעיהו כ״ד:ט״ז): מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִירוֹת שָׁמַעְנוּ, הַיְנוּ שֶׁזְּמִירוֹת וְנִגּוּנִים יוֹצְאִים מִכְּנַף הָאָרֶץ, כִּי עַל־יְדֵי הָעֲשָׂבִים הַגְּדֵלִים בָּאָרֶץ נַעֲשֶׂה נִגּוּן כַּנַּ"ל. וְעַל־יְדֵי שֶׁהָרוֹעֶה יוֹדֵעַ הַנִּגּוּן, עַל־יְדֵי־זֶה הוּא נוֹתֵן כֹּחַ בְּהָעֲשָׂבִים, וַאֲזַי יֵשׁ לַבְּהֵמוֹת לֶאֱכֹל.

And this is the concept of “From the end of the earth we heard song” (Isaiah 24:16)—i.e., songs and melodies emerge from the end of the earth, because melody is produced through the grasses which grow in the earth, as mentioned above. And because the shepherd knows the melody, he instills the grasses with energy, and so the animals have what to eat.

5 ה

וְזֶה בְּחִינַת (שׁה"ש ב): הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ, הַיְנוּ שֶׁהַנִּצָּנִים גְּדֵלִים בָּאָרֶץ עַל־יְדֵי הַזֶּמֶר וְהַנִּגּוּן הַשַּׁיָּךְ לָהֶם כַּנַּ"ל. נִמְצָא שֶׁעַל־יְדֵי הַזֶּמֶר וְהַנִּגּוּן שֶׁהָרוֹעֶה יוֹדֵעַ, הוּא נוֹתֵן כֹּחַ בָּעֲשָׂבִים, וְיֵשׁ מִרְעֶה לַבְּהֵמוֹת.

And this is the concept of “The first blossoms have appeared in the Land, the time of ZaMiR (singing) has arrived” (Song of Songs 2:12). In other words, the “first blossoms” grow in the Land as a result of their particular ZeMeR and melody, as mentioned above. It follows, that through the song and melody which the shepherd knows, he instills the grasses with energy and there is pasture for the animals.

6 ו

גַּם הַנִּגּוּן הוּא טוֹבָה לְהָרוֹעֶה בְּעַצְמוֹ, כִּי מֵחֲמַת שֶׁהָרוֹעֶה הוּא תָּמִיד בֵּין בְּהֵמוֹת, הָיָה אֶפְשָׁר שֶׁיַּמְשִׁיכוּ וְיוֹרִידוּ אֶת הָרוֹעֶה מִבְּחִינַת רוּחַ הָאָדָם לְרוּחַ הַבַּהֲמִיּוּת, עַד שֶׁיִּרְעֶה הָרוֹעֶה אֶת עַצְמוֹ, בִּבְחִינַת (בראשית ל״ז:י״ב): וַיֵּלְכוּ לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם וְכוּ', וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: שֶׁהָלְכוּ לִרְעוֹת אֶת עַצְמָן.

The melody is also beneficial for the shepherd himself. Because the shepherd is constantly in the company of animals, it could happen that they draw and drag him down from the category of human-spirit to animal-spirit. The shepherd might end up grazing himself, as in “they went to pasture their father’s flock…” (Genesis 37:12), which Rashi explains as: they went to pasture themselves.

7 ז

וְעַל־יְדֵי הַנִּגּוּן נִצּוֹל מִזֶּה, כִּי הַנִּגּוּן הוּא הִתְבָּרְרוּת הָרוּחַ, שֶׁמְּבָרְרִין רוּחַ הָאָדָם מִן רוּחַ הַבְּהֵמָה, בִּבְחִינַת (קהלת ג׳:כ״א): מִי יוֹדֵעַ רוּחַ בְּנֵי הָאָדָם הָעֹלָה הִיא לְמָעְלָה, וְרוּחַ הַבְּהֵמָה הַיֹּרֶדֶת הִיא לְמַטָּה, כִּי זֶהוּ עִקָּר הַנִּגּוּן – לְלַקֵּט וּלְבָרֵר הָרוּחַ טוֹבָה, כַּמְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר. וְעַל־כֵּן עַל־יְדֵי הַנִּגּוּן נִצּוֹל מֵרוּחַ הַבַּהֲמִיּוּת, כִּי נִתְבָּרֵר רוּחַ הָאָדָם מֵרוּחַ הַבְּהֵמָה עַל־יְדֵי הַנִּגּוּן כַּנַּ"ל:

But through the melody he is saved from this. For melody is the refinement of the spirit, separating human-spirit from animal-spirit, as in “Who knows that it is the spirit of the human being which ascends on high and the spirit of the animal which descends below” (Ecclesiastes 3:21). This is the essence of melody—gathering and selecting the good ruach, as explained elsewhere. The melody therefore saves him from animal- ruach, because through the melody the human- ruach is separated from animal- ruach .