Likutei Moharan
Introduction הקדמה
1 א

הדור אתם ראו דבר ה'. שמעו לא נאמר אלא ראו. ראו כי ה' נתן לכם מטמון. דברים העומדים ברומו של עולם. כמאמר רבותינו. זכרונם לברכה (פסחים קיט.) ולמכסה עתיק. זה המכסה דברים שכסה עתיק יומין. ואיכא דאמרי. זה המגלה דברים שכסה עתיק יומין.

“O generation, see the word of God” (Jeremiah 2:31). The prophet does not say hear [the word of God], but see it. See that God has given you a precious gift, something which stands at the very summit of the world. As our Sages teach: v’limekhaseh atik (coverings of old)” (Isaiah 23:18)—this is the one who covers over that which Atik Yomin (the Ancient One) covered over. And there are those who maintain that this refers to the one who reveals that which Atik Yomin covered over (Pesachim 119a).

2 ב

ותרויהו כחדא. איתנהו בהאי חבורא קדישא. כי הוא מגלה ומכסה. מגלה ומבאר דברים עליונים ונעלמים. חדושים חדשים והקדמות יקרות נוראות ונפלאות עצות מרחוק אמונה אמן. הנובעים ממקור מים חיים מקור עליון ונורא מאד. עיר גבורים עלה חכם וירד עז מבטחה.

Both are true of this holy work. It both reveals and conceals: revealing and explaining exalted and hidden matters, new insights, rudiments which are precious, awesome and wondrous; providing advice from afar, it is “the work of a master craftsman” (cf. Isaiah 25:1). All these teachings stem from the very exalted and awesome source of living water, [so that] “a wise man scales the city of the strong, and brings down the stronghold in which it trusts” (Proverbs 21:22).

3 ג

דרך כמה צמצומים והשתלשלות מעלה לעלול משכל עליון לשכל תחתון. עד אשר נתלבשו בלבושין האלו בחלוקא דרבנן. בדרך צחות ונאות. ובדרושים ערבים ונפלאים ומתוקים לחך. בדרך חכמה וטעם ופלפול וסברא ודרך חיים תוכחות מוסר השכל הבוער כאש עד לב השמים.

[These teachings are taught to us] through numerous constrictions and diminutions—from the Cause of Causes to the caused, from the upper intellect to the lower one (see Lesson #30)—until they have become clothed in these garments, the cloak of the Sages, in a clear and beautiful manner. They are in the form of pleasant, wondrous and sweet discourses, in the way of wisdom, reason, dialectic and logic, and the way of life—the reproof of ethical instruction, which is like a fire that burns to the very heart of heaven.

4 ד

וכל תורה ותורה שגלה לעם סגלה. כלם מלאים עצות נפלאות ונוראות לעבודתו האמתית יתברך. כאשר יראה הרואה בעיניו. אם ישים לבו עליהם באמת לאמתו.

All the lessons which Rebbe Nachman revealed to the Chosen People are filled with wonderful and awesome counsel in the true service of the Blessed Holy One. This will be obvious to anyone who studies them, provided he does so in search of the real truth.

5 ה

כי אך לזה היתה כונתו הקדושה. לעורר ישנים ולהקיץ נרדמים. להישיר לבות בני אדם אחינו בני-ישראל אליו יתברך. לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו. לפקח עינים עורות. ולהוציא אסירים בכושרות. להוציא ממסגר אסיר מבית כלא יושבי חשך. האסורים בתאוותיהן. והלכודים בהבליהם. והנדחים בעוונותיהם. להטות לבבם אליו יתברך להשיבם אל ה' באמת בדרך הישר והנכון לפניהם. בדרך אשר דרכו בו אבותינו מעולם:

For this alone was the Rebbe’s holy intention: “to rouse the sleeping and waken the slumbering” (Shabbat Liturgy); to make straight the hearts of men, our Jewish brethren, with God’ “to tell the imprisoned, ‘Go free,’ to those residing in darkness, ‘Come out’” (Isaiah 49:9); “to give sight to eyes that are blind” (ibid. 42:7); ‘to redeem those bound in fetters’ (cf. Psalms 68:7), to “release the shackled from confinement, those who sit in darkness from [their] prison” (Isaiah 42:7)—those bound to their passions, trapped in their folly, cast out by their sins. [His desire was] to turn their hearts to the Holy One, to return them to God in truth, along the straight and true path, the path which our forefathers have followed from yore.

6 ו

והנה אף על פי שהדברים גלויים ומובנים קצת ע"פ פשוטן של דברים אעפי"כ עוד דברים בגו. כי כפלים לתושיה. כי עדין פנימיות הדברים סתומים וחתומים מעין כל. כי הם דברים שכסה עתיק יומין. שצריכין לכסותם ולגלותם. כדי להכניסם בזה העולם.

And so, even though these points are somewhat obvious and understood from the simple interpretations of the teachings, there is more to them—they are “twofold in insight” (Job 11:6). For the inner meaning of the teachings remain hidden and concealed from all. They are matter that Atik Yomin covered over, which we must cover over and reveal in order to bring them into this world.

7 ז

כי המכסה הוא הגלוי וכו'. וכמבאר מזה בכתבי האר"י ז"ל. וכאשר שמענו מפיו הקדוש ז"ל שפ"א אמר שהתורה שהוא מגלה. היא נמוכה אלפים ורבבות מדרגות. מכפי מה שהשיגה במקומה העליון.

This is because the covering is the revelation, as is explained in the writings of the Ari (cf. Etz Chaim, Shaar HaKlallim 2), and as we once heard from the Rebbe’s holy lips, when he said that the discourses that he revealed are thousands and thousands of levels lower than the exalted level at which he perceived them (Tzaddik #360).

8 ח

והן הן גבורותיו. הן הן נוראותיו. אשר השיגה יד שכלו הקדוש הרם ונשא. להלביש ולהוריד. דברים גבוהים ונוראים כאלה. דברים קדושים ודקים ורוחניים מאד להלבישם בלבושים רבים וצמצומים. עד אשר יהיו דברים השוים לכל נפש. להודיע לבני האדם גבורותיו יתברך. לגלות עצות ודרכים ונתיבות להגיע לעבודתו יתברך באמת. למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד:

Precisely this is his strength and his awesomeness (cf. Yoma 69b): That his holy, lofty intellect succeeded in clothing and bringing down such high and awesome matters as these; holy, subtle and very spiritual matters which he clothed in numerous garments and contractions so that they have become suitable for all. [The Rebbe’s intention was] to inform people of God’s strength, and to reveal advice, ways and paths for attaining His service in truth, so “that all the peoples of the earth might know that God is the Lord, there's no other” (1 Kings 8:60).

9 ט

והנה דבר שפתים אך למחסור. להאריך ולהרחיב הדבור בשבח הפלגת גדלת מעלת קדשת נוראות הספר הקדוש הזה הנורא מאד. כי מי שירצה להסתכל בו בעין האמת. יראה ויבין בעצמו עד היכן הדברים מגיעין. ומי שלבו חלק. ואינו חפץ בתבונת קדשת הספר הזה. לא יועלו לו דברי אלה: אולם לכל אחי ורעי אדברה נא מעט מדרכי הספר הקדוש הזה. ויתר מזה יראו בעצמם. יראו עיניהם וישמח לבם.

“It is superfluous to go on extolling” (Proverbs 14:23) the great holiness and awesomeness of this book. This is because anyone who is prepared to study it honestly will appreciate and understand the extent of its greatness on his own. But one whose heart is doubtful and who has no interest in perceiving the work’s holiness will not be aided at all by these words. Even so, “to all my comrades and friends” (Psalms 122:8) I shall relate a bit of the ways of this holy work, the remainder they will come to on their own—their eyes will see and then their hearts will rejoice.

10 י

והוא. כי כל תורה ותורה מדברי הספר הקדוש הזה מדברת מכמה וכמה דברים פרטיים. מכמה וכמה מדות טובות. מכמה וכמה מצוות תורתנו הקדושה. ומהרחקות מדות רעות. וכל תורה ותורה מדברת מדברים מיחדים מה שלא נזכרו בתורה השניה. וכן כלם.

Each and every lesson of this holy book covers a number of different subjects. [These include] various positive character traits, numerous mitzvot of our holy Torah, as well as learning to keep away from negative traits. And each lesson discusses specific topics not mentioned in a previous teaching.

11 יא

כגון התורה המתחלת אמור אל הכהנים (בסימן ב'). מדברת מתפלה ושמירת הברית שתלויים זה בזה. ושצריכין בחינת משפט לידע איך ללחם עם החרב הזה וכו'. ובשביל זה צריכין להפריש צדקה קדם התפלה וכו'; ומענין מחשבות זרות שבתפלה. ומענין למוד התורה הקדושה. ומהקמת המשכן וכו' וכו'. ושצריכין לקשר התפלה להצדיק שבדור וכו'. וכל אלו הדברים מבארים שם בקשר נפלא ונורא אשר אין דגמתו.

Thus, the discourse entitles “Speak to the Priests” (Lesson #2) discusses prayer and guarding the Covenant, one being dependent upon the other; and the need to have the quality of judgment in order to know how to do battle with this sword [of prayer]…for which it is necessary to give charity before praying; as well as extraneous thoughts in prayer, studying the holy Torah, establishing the Tabernacle, and the need for binding prayer to the tzaddik of the generation. In the lesson, all these matters are explained by means of a link that is awesome and amazing, and which has no parallel.

12 יב

ותורה שאחריה כגון בחצוצרות וכו' (בסימן ה') מדברת מענינים אחרים. הינו מעשית המצוות בשמחה. ומתפלה בכח. ומיראה וכו' וכו' וכיוצא בזה בשאר התורות. כי כל דברי הספר הקדוש הזה מלא עצות טובות ונוראות.

Then, a later discourse, such as “With Trumpets” (Lesson #52), covers entirely different matters: performing the mitzvot with joy, praying enthusiastically, fear, and so on. Other lessons deal with different topics, for all the teachings of this holy work are filled with advice which is both good and amazing.

13 יג

ומדבר מכל המדות ומכל המצוות הנהוגות. ומהרחקת ושבירת כל התאוות. מתאות נאוף. ותאות ממון. ותאות אכילה. מהרחקת הכבוד. וכעס וקפידות וגדלות. (ומעלת האמת ועצם גנות השקר) מהרחקת העצבות והעצלות. מפגם הדבור. מלשון הרע ורכילות וכו'. מפגם הראות ומפגם כל החושים. מקדשת העינים והחטם והאזנים והפה שהם שבעת הנרות המאירין אל מול פני המנורה הקדושה.

They speak about all the character traits and the mitzvot, and about the keeping away from and breaking of all human desires: primarily lust, avarice and gluttony. [Also discussed is the need for] keeping oneself from honor, anger, impatience and haughtiness, and the great value of truth as opposed to the disgrace of falsehood; keeping away from depression and idleness; keeping from the damage caused by the spoken word through slander and gossip, and from spiritually blemishing one’s vision or other senses; sanctifying one’s eyes, nose, ears and mouth (Lesson #21), these being “the seven lamps that radiate their light to the center of the holy menorah” (Numbers 8:2).

14 יד

מקדשת שבת ויום טוב וראש חדש. משלש רגלים בכלל. ובפרטיות מכל רגל ורגל בפני עצמו. מפסח משבועות מסכות ומהמצוות הנהוגות בכל רגל ורגל. שהם מצוות אכילת מצה ואסור חמץ ושאור וקריאת ההגדה וארבע כוסות בפסח. וכן ממצות סכה וארבע מינים. והושענא רבה ושמיני-עצרת ושמחת-תורה. ומקבלת התורה בשבועות. מראש השנה ותקיעת שופר ומיום-הכפורים. מחנכה ופורים.

[Further topics include] the holiness of Shabbat, the Holy Days and the New Moon; the Three Festivals and each holiday in particular: Pesach, Shavuot and Sukkot, and the mitzvot which are customarily performed on each one—e.g., eating matzah and the prohibition against chametz, reading the Haggadah and drinking the four cups on Pesach, and similarly the mitzvah of sukkah and the Four Species, Hoshana Rabbah, Shemini Atzeret and Simchat Torah, and receiving the Torah on Shavuot—as well as Rosh HaShanah and blowing the shofar, Yom Kippur, Chanukah and Purim.

15 טו

מציצית ותפלין וקריאת שמע ותפלה. מצדקה ותלמוד תורה. ומשא ומתן באמונה. מאמונה ומאמונת חכמים. מענוה. מיראה ואהבה. וממעלות הרצון והכסופין דקדשה. מתפלה בכח ובכונה. הן משלש תפלות שביום. הן מגדל עצם מעלת שאר התפלות ותחנות ובקשות שצריכין להרבות בהם בכל יום ויום לומר תחנות ובקשות הרבה. ובפרט גדל מעלת ההתבודדות לפרש שיחתו בלשון אשכנז לפניו יתברך בכל יום בינו לבין קונו. שישפך כמים לבו נכח פני ה' שיזכהו להתקרב לעבודתו יתברך. ומגדל מעלת אמירת תהלים שמזכה לתשובה. וממעלת הבכיה לפני השם יתברך. כבן המתחטא לפני אביו.

[Among the daily mitzvot, the lessons] deal with tzitzit, tefilin, reciting the Shema and prayer, charity and Torah study, engaging in business honestly, faith in God and faith in the Sages, humility, fear and love, the great value of holy desire and longing. [Rebbe Nachman also discusses the great value] of praying with enthusiasm and concentration, whether it be the three daily prayers or the other, very valuable supplementary prayers, supplications and requests which we must recite each and every day and in abundance. He pays particular attention to the special value of hitbodedut—daily expressing oneself before the Holy One, in the language one normally speaks, pouring one’s heart out to God that He should make one worthy of coming closer to His service; the importance of reciting the Psalms, through which one succeeds in repenting; the value of crying before the Holy One like a son begging his father for forgiveness.

16 טז

ממעלת לב נשבר. ומהרחקת העצבות. ממעלת השמחה. שצריכין להכריח עצמו בכל כחותיו להיות בשמחה תמיד והרבה עצות נפלאות לבוא לשמחה. ממעלת קדשת ארץ-ישראל. מענין המשכן ובית-המקדש וירושלים. מגנות המחלקת ומגדל מעלת השלום. מתשובה. מתענית. מקדשת המחשבה. ומהרחקת מחשבות זרות. וכן מכל הדברים והדרכים הקדושים שבעולם המכרחים לכל.

[The lessons likewise probe] the advantage of a broken heart and avoiding sadness; the benefit of joy, for which the Rebbe offers numerous wondrous suggestions, and for which a person must always strive; the value of the holiness of the Land of Israel, the Tabernacle, the Temple and Jerusalem; the disgrace of contentiousness and the great value of peace, repentance and fasting, of the holiness of thought and shunning of extraneous thoughts; and all the holy ways and means that exist in the world for which we all have need.

17 יז

מגדל מעלת התקרבות והתקשרות לצדיקים. שבזה תלוי כל קדשת איש הישראלי. מענין נגון וכלי זמר ועשרה מיני נגינה. ומהמחאת כף ורקודין. וענין אנחה. וקול הברה. דברים שלא שמעתן אזן מעולם אשר לא נשמע ולא נראה לגלות סודות נוראות הנצרכין להעולם מאד מאד בדברים כאלו אשר דרכי ה' נסתרו בהם מאד. (ועין בזהר שלח דף קס"ח ע"ב מה שמפליג מאד בסוד קול הברה. ובפרשת פינחס דף רי"ח: שמפליג מאד בסוד מה שישראל מנענעין עצמן כשעוסקין באיזה דבר שבקדשה.

[The Rebbe discusses] the great benefit of being close and attached to the tzaddikim (Lesson #123)—the very holiness of a Jew being dependent upon this; [the importance] of melody and musical instruments, and the ten types of song; of clapping and dancing, and of sighing and the “returning voice”—matters about which the ear has never heard, neither heard nor seen a revelation of the awesome mysteries, [though] the world has great need for matters such as these in which the ways of God are greatly hidden.

18 יח

ועין עוד במקומות אחרים בזהר ובכתבים בין מחצדי חקלא. שם תראה ותבין מרחוק גדל עצם הסודות הנסתרות בכל התנועות שבני אדם עושין. ובפרט כשעושין אותן בשביל דבר שבקדשה כגון מחיאת כפים בתפלה או בשביל שמחת מצוה. וכיוצא בזה. פקח עיניך וראה והבן).

Study elsewhere in the Zohar and the writings of the Kabbalists where, from a distance, you will discover and understand the very great concealed mysteries which are present in every human movement, especially when it involves something holy such as clapping one’s hands while praying or when it stems from the joy felt from observing a mitzvah and the like (see Tikkuney Zohar #69; Tzaddik #504, #507). Open your eyes, see, and understand.

19 יט

ומרבה לדבר על לב האדם לחזקו בעבודתו יתברך. לבל יתיאש עצמו בשום אפן. ולבל יפל משום דבר שבעולם. רק יהיה עקשן גדול בעבודתו יתברך. לבלי להניח את מקומו בשום אפן בעולם כי חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו לעולם.

Again and again the lessons speak directly to a person’s heart, encouraging him in the service of God. He should never despair no matter what; never fall because of anything in the world, but always be stubborn in God’s service and never, under any circumstances, backslide from his achievements. For ‘the kindness of God never ends, His mercies never cease’ (cf. Lamentations 3:22)—ever.

20 כ

וכן מכלליות כל התרי"ג מצוות שבתורה וענפיהם וכל מצוות דרבנן. מכלליות תורה שבכתב ותורה שבע"פ. מנגלה ונסתר. הלכה וקבלה. רזין ורזין דרזין. לכלם בשם יקרא. ומכלם ידבר כמה וכמה פעמים. בדרכים וקשרים נפלאים וחדושים חדשים. וכלם כאחד הם עצות נפלאות. איך להתקרב להשם יתברך. עד אשר אין שום דבר מצוה וקדשה ועצה טובה הנצרך לכל אדם שבעולם בכל דרגא ודרגא שלא נזכר בספר הקדוש והנורא הזה.

And in general, [the lessons speak] of the 613 Commandments of the Torah and their offshoots, all the rabbinical edicts; of the Written Law and the Oral Law, revealed and hidden, Halakhah and Kabbalah, secrets and deep secrets. All are mentioned and each is spoken of time and again with amazing approaches and links and new insights. Without exception, they are wonderful suggestions for how to draw closer to the Holy One. [Everything is discussed,] so that there is no mitzvah, holy matter, or good advice needed by all the people of the world on all the different levels, which is not mentioned in the holy and awesome work.

21 כא

כי מאד עמקו מחשבותיו. כי הוא מדבר מכלליות הכל בכלל ובפרט. כולל כל העולמות והדרגות שבעולם של כל אדם. כקטן כגדול. מן ראשית נקדת הבריאה. שהוא תחלת האצילות. עד תכלית נקדת המרכז של עולם העשיה הגשמי שהאדם עומד עליו. כל אחד ואחד לפי מקומו ומדרגתו באותה השעה והזמן. מן הגדול שבגדולים עד הקטן שבקטנים. ואפלו המנחים למטה למטה בעשר כתרין דמסאבותא. אשר ירדו בעוונותיהם עד השאול תחתיות ומתחתיו. לכלם יעורר יקיץ ויחיה. לבל יתיאשו. חס ושלום. מן הרחמים. כושל יקימון מליו וברכים כורעות יאמץ (וכמבאר מזה בהתורה כי מרחמם ינהגם בלקוטי תנינא בסימן ז' עין שם על פסוק כי כל בשמים ובארץ):

For the Rebbe’s thoughts are very deep. He speaks of the universality of everything, in general and in particular; including al the universes and levels that exist in the world of each person, great and small alike, from the starting point of creation— the initial point of Atzilut—to the ultimate point of Asiyah—the physical world in which man resides. Each individual, in accordance with the place and level he is on at that moment, from the greatest of the great to the smallest of the small, and even one who is located on the lowest rungs of the ten “unholy crowns,” having fallen into the farthest reaches and even further because of his sins—Rebbe Nachman arouses, awakens and inspires each one of them so that they never despair, God forbid, from [His] mercy. The Rebbe’s words support the one who is falling, he strengthens the one who has weak knees (Job 4:4; as is explained in Likutey Moharan II, 7, “He with Compassion for Them will Lead Them”).

22 כב

ומכל דבר ודבר וכל ענין וענין שהוא מדבר. על-פי רב ידבר ממנו כמה וכמה פעמים. וכל פעם בסגנון אחר. בדרך עצה טובה אחרת.

In general, each and every topic with which Rebbe Nachman deals, he discusses again and again, each time taking a different approach, suggesting some different advice.

23 כג

למשל. בהתורה בחצוצרות (בסימן ה') שם מבאר שתפלה בכח היא בחינת רעמים. ועי"ז זוכין לפשט עקמימיות שבלב. ולזכות לעשות המצוות בשמחה גדולה מהמצוה בעצמה וכו'. ובהתורה על אשר מעלתם (בסימן מ"ד) מבאר שתפלה בכח מבטל גדלות ופניות ומחשבות זרות שבתפלה. ובהתורה תהמת יכסימו (בסימן ט) מבאר שמתפלה בכח משם מקבלין עקר החיות. ומקימין כל העולמות תחתיים שניים ושלישים. וזוכין לנסים ונפלאות. ולאמונה שלמה ולארץ-ישראל וכו'.

For example: In Lesson #5, “With Trumpets,” it is explained that intense prayer corresponds to thunder, and that through such prayer one merits straightening the crookedness of the heart and observing the mitzvot with a great joy stemming from the mitzvah itself. Then, in Lesson #48, “Because you were Unfaithful,” it is explained that through intense prayer one merits sons, and that such prayer corresponds to the sukkah and the Land of Israel, whereas elsewhere (Lesson #44) it is explained that intense prayer eliminates haughtiness, self-interests, and foreign thoughts during prayer. And in the teaching “The Deeps Covered them,” Lesson #9, it is explained that by praying intensely one receives the essence of life-force and sustains all the worlds—“lower, second and uppermost”—and merits miracles and wonders, complete faith, the Land of Israel, etc.

24 כד

וכן בכל המדות והמצוות והדרכים וההנהגות והעצות הקדושות שהוא מדבר מהם. מכלם ידבר כמה וכמה פעמים. וכל פעם בדרך וקשר חדש נפלא ונורא. פעם יחבר ויקשר יחד שמירת הברית שעי"ז זוכין לאמונה. שהיא בחינת שבת. שעי"ז נשלם הצדקה והתורה וכו'. ואזי זוכין לכסופין דקדשה להיות בעל נפש. ואזי כל אכילתו בבחינת לחם הפנים וכו'. כמבאר בהתורה אית לן בירא בדברא וכו' (בסימן ל"א). ופעם יחבר שמירת הברית עם בטול הגדלות שהוא עבודה זרה. ותקון הל"ט מלאכות שהם כל העסקים ומשא ומתן שבעולם. ויחודא עלאה ויחודא תתאה והלכה וקבלה וכו'. ועי"ז זוכין לדבור המאיר לתשובה עד שזוכין לתבונות התורה לעמקה. כמבאר בהתורה אני ה' (בסימן י"א) וכיוצא בזה בשארי המצוות והמדות.

The same is true of all the character traits, mitzvot, directives, practices and holy suggestions of which he speaks. The Rebbe discusses all of them over and over again, each time in a novel and amazing way, with a new and amazing link. One time the Rebbe connects and links together guarding the Covenant, through which one merits faith, which is the aspect of Shabbat, through which charity and Torah are made complete…and then one merits a holy desire to be a righteous person so that his eating corresponds to the showbread of the Temple, as explained in the teaching “We Have a Well in the Desert” (Lesson #31). Another time he connects guarding the Covenant with eliminating haughtiness, which is idolatry, and rectifying the thirty-nine works [prohibited on Shabbat], which are all the business activities in the world, the upper and lower unifications, Halakhah and Kabbalah…and through this, meriting speech that inspires repentance to the point where one merits deep Torah understanding, as explained in “I am God” (Lesson #44). Similar such examples can be found with respect to other mitzvot and character traits.

25 כה

הפליא עצה הגדיל תושיה. בכמה דרכים שונים. חדשים ונפלאים. כי בעצם חלישותנו. ולגדל התגברות יצרו של אדם שמתגבר עליו בכל יום כמשארז"ל (סכה נ"ב). על כן אנו צריכין עצות והתעוררות לעבודתו יתברך בכמה דרכים. כי לפעמים האדם נתעורר לדרך זה ועבודה זאת ע"י אור התורה הזאת. ולפעמים אינו מתעורר לזה ע"י תורה זאת רק על-ידי תורה אחרת. והכל לפי האדם וכפי המדרגה שלו וכפי הזמן והמקום. טעמו וראו כי טוב ה'. שמעו אמריו כי נעמו מאד. לכל אשר חפץ באמת לאמתו ורוצה להסתכל על עצמו ולחוס על חייו האמתיים לחשב על אחריתו וסופו בהאיך אנפין יעול קדם מלכא וכו' וכו' כאשר כל אדם יודע בנפשו ולבבו:

The Rebbe gave wonderful advice, spreading hope through various new and wonderful ways. Because of our utter weakness, and because of the great force with which man’s evil inclination overpowers him, attacking him daily, as our Sages teach (Sukkah 52a-b), we therefore need advice and awakening to His service in different ways. This is because sometimes a person will be aroused to a specific path or service through the light of a particular lesson. Other times, he is not aroused by that lesson, but only by a different teaching. Everything depends upon the person; his spiritual level, the place and the time. “Taste and you will see that God is good” (Psalms 34:9). ‘Hear the Rebbe’s words for they are very pleasing’ (cf. Psalms 141:6). They are for anyone who truly desires and is willing to look at himself and take pity on his true life, willing to consider his end and departure from this world: with what sort of face will he ascend before the King…as each person knows in his soul and heart.

26 כו

גם תבין ותראה. כי בכל דברי הספר הזה יש בהם עמקות גדול מאד בכל תורה ותורה. עמקות לפנים מעמקות בכלל ובפרט ובפרטי פרטיות. וכאשר שמעתי מפיו הקדוש ז”ל. שפעם אחת אמר בהתורה שלי יש עמקות גדול: כי הלא כה דברי הספר הקדוש הזה כאש וכפטיש יפוצץ סלע. כל תורה ותורה מתחלק לכמה וכמה הקדמות יקרות חדשות ונפלאות ולכמה טעמים וענינים היוצאים לרב מכל תורה ותורה.

Understand and see as well that all the words of each and every lesson in this book contain great depth; there is great profundity in the totality, in the specific, and in the fine details [of the lesson]. As I myself heard from Rebbe Nachman’s holy lips, when he said, “There are great depths to my teachings” (Tzaddik #347, #348). Why, “the words of this holy work are like a fire and like a hammer splitting rock” (Jeremiah 23:29; see Kiddushin 30b). Each lesson can be divided into numerous new and vital rudiments, and into the various topics and subjects which emerge from each teaching.

27 כז

כי כל תורה ותורה מדברי התורות הנאמרים בספר הקדוש הזה. הוא בנין גדול נפלא ונורא וחזק מאד. בנוי לתלפיות. תל שהכל פונים בו. כלול מכמה וכמה חדרים. חדר לפנים מחדר. וחדר לפנים מחדר. וחלונות ופתחים פתוחים מזה לזה ומזה לזה. וכל חדר וחדר וכל טעם וענין והקדמה הנמצאים בפרטות בכל תורה ותורה. יש בכל אחד ואחד עמקות גדול מאד מאד. וכל מה שהולכין ומתרבין הטעמים והענינים יש בהם עמקות (עמקות) יותר ויותר. כמים לים מכסים. וערום יבין לאשורו

For each and every discourse that appears in this holy book is in itself an awesome and mighty structure—“built fortified” (Song of Songs 4:4), a fortress to which all turn (Berakhot 30a; Shir HaShirim Rabbah 4:11)—comprising many chambers, room within room within room, with windows and openings leading from one to another. And each and every chamber, each explanation, topic and rudiment which appears in a teaching has in it very great depth. The more these explanations and topics expand—as the “waters cover the sea” (Isaiah 11:9)—the deeper and deeper they get, so that “the clever man studies deeply his way” (Proverbs 14:15).

28 כח

כי בכל פעם שהוא נכנס ויוצא מפלטין לפלטין ומחדר לחדר ומענין לענין באותו ענין. צריך לחזר לאחוריו בכל פעם ולהביט מאחריו להבין היטב מתיקות עמקות הדברים אחרית דבר מראשיתו וראשיתו מאחריתו. כלו קשור ומחבר ונעוץ סופו בתחלתו ותחלתו בסופו. וכן באמצעיתו ובצדדיו. ישוטט המעין וירבה הדעת. וביותר בכללות התורה שהיא מחברת ונסגרת ונכללת. מכמה טעמים וענינים שונים נוראים ונפלאים ועמקים ורחבים מני ים.

Each time a person goes from chamber to chamber, from room to room, and from subject to subject within the same topic, he must turn and look back to understand well the sweetness and depth of the words; the end of the matter from its beginning, the beginning from its end. Everything is bound, connected and intertwined; the opening with the conclusion, and the conclusion with the opening, as well as with the body of the text and the marginal points. The reader who traverses the material will increase his understanding, especially with respect to the broader perspective of the lesson, which is bound and sealed, inclusive of many wondrous and deep explanations and topics—‘broader that the sea itself’ (cf. Job 11:9).

29 כט

וצריך אתה המעין שתבין בדבריו שלפעמים מביא שנים או שלש ראיות לדבר אחד. בדרך עמקות נפלא ונעים מאד. ומרהיטת הלשון נדמה כאלו היא ראיה אחת. כי כך דרך הספר הזה. שכותב על-פי רב כמה פעמים תבת כי וכיוצא על דבר אחד. ומחמת זה נדמה שהוא טעם וראיה אחת. ובאמת הוא כמה וכמה טעמים. וכל אחד קשור בחברו. על-כן אי אפשר לחלקם. כי הם טעמים וראיות רבות בדרך נפלא מאד. וכל אחד נעוץ וקשור בחברו (עיין בספר פרפראות לחכמה בתחלתו).

And you, the serious student, should understand in the Rebbe’s words that there are times when, in an awesomely intricate and pleasing fashion, he brings two or three proofs for one point. However, due to the cursive style in which the material is presented, it may seem as if there is only one proof. Such is the manner of this book: often using “because” or “for” or some similar word more than once within a single statement, thus making it appear as if it is but a single reason and proof, when in truth there are a number of reasons. But, because each one is linked to the next, it is impossible to separate them. For numerous are the reasons and proofs, set forth in an amazing way, each one fastened and bound to the next (see Parparaot LeChokhmah’s Introduction).

30 ל

והנה לפי גדל העמקות של כל דבור ודבור. היה מהראוי לכתב בכל פעם ודוק או והבן ועין היטב. וכיוצא באלו הלשונות המורים למעין שישים עין עיונו שם להבין היטב. אך ראה ראיתי. כי אם כן יהיה ההכרח לכתב כמעט אצל כל דבור ודבור לשונות כאלו. לפי עצם ערבת מתיקת השכל והעמקות שיש בכל ענין וכמעט בכל דבור. ועפ"י רב יש עמקות גדול מאד בדבריו אשר לא יספיק שום לשון מאלו הלשונות. על כן החדלתי את עטי. ומנעתי את עצמי מלכתב שום לשון מלשונות הנ"ל. רק לפעמים ולעתים רחוקות נשמט מתחת הקלמוס איזה לשון כזה.

Indeed, because of the great depth of each and every statement, it would have been fitting to write each time” read carefully,” or “understand this,” or “study this well,” or some similar expression cautioning the reader to pay close attention to the point being made so as to understand it well. But I realized that if that were the case, it would be necessary to write some such comment following just about every point, considering the abundant sweetness of the intellect and depth contained in every topic and in almost every statement. In general, there is such great depth to the Rebbe’s words that none of these expressions could suffice. I have therefore withheld my pen and kept myself from employing any such language, although occasionally and upon rare instances some such expression did escape from the quill.

31 לא

והמעין באמת. מי שיש לו מח בקדקדו. יבין מאליו עמקות הדברים. שהם רחבים ועמקים מני ים. גבה משמים ועמק מתהום. ומי שרוצה לטעם צוף דבש אמרי נעם האלו צריך להעמיק בעין האמת בעיון גדול הדק היטב להבין הדבר על מתכנתו עד מקום שיד שכלו מגעת. אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה להבין היטב פשטיות הדברים האלה הנאמרין בספר הקדוש הזה.

Anyone who has a brain in his head and studies these teachings with an open mind will, on his own, appreciate their depth. They are ‘broader and deeper than the sea’ (cf. Job 11:9), ‘higher than the sky, deeper than the depths’ (cf. Proverbs 25:3). Anyone who wants to taste the sweet nectar of these words should analyze them honestly and in great depth, understanding each matter in its context as best he possibly can. “Happy is the one who has found wisdom and who draws insight” (Proverbs 3:13), understanding well the simple meaning of the lessons which appear in this holy book (see Tzaddik #353,#361, #362, #365).

32 לב

ואעפי"כ הוא מלתא דשויא לכלהו. כי גם אשר קצרה ידו להבין דברים עמקים. הוא גם הוא יוכל למצא מרגוע לנפשו בדברי הספר הקדוש הזה. בדברי העצות הקדושות והמוסר הנפלא היוצאים מכל תורה ותורה. כפי אשר יאיר ה' עיני שכלו להבין כונה הפשוטה שהכניס רבנו ז”ל בתורתו הקדושה. כי באמת כל דברי הספר הנורא הזה. הם השגות עליונות גבוהות ועמקות מאד מאד עד אין סוף ואין תכלית. ונעלם ונסתר ונתלבש בהם דברים גבוהים ועליונים מאד. אשר אינם מזכרים כלל בתוך התורה כי אם בדרך רמז וסוד.

Even so, it is something which is suitable for everyone. Even someone whose understanding of intricate matters is limited can find tranquility for his soul in the words of this holy book, in the holy advice and wonderful moral guidance which emerges from each and every lesson—to the degree that God enlightens him in understanding the simple meaning which the Rebbe intended in his holy teachings. Because the truth is, that all the teachings of this awesome book contain extremely exalted and deep insights—infinitely so. Concealed and cloaked within them are very great and fantastic matters which only appear in the Torah by means of an allusion or in an esoteric teaching.

33 לג

וכל כתבי האר"י ז"ל ומאמרי הזהר הקדוש ותקונים וכל דרכי הקבלה הקדושה. כלם כאחד כלולים בדברי הספר הקדוש הזה. וכל תורה ותורה מדברת מכונות מיחדות מאיזה מצוה ומשער היחוד מהעץ חיים. בדרך נפלא ונורא מאד כאשר עינינו ראו ולא זר אשר פתח עינינו והראה לנו לפעמים כטפה מן הים מעצם כונתו. וכאשר הובא בתוך הספר לפרקים איזה רמזים בעלמא. כי כל תורה ותורה כלול מפרד"ס ובכל אחד ואחד הן בדרך פשט הן בדרך רמז וכו'. בכלם יש בהם עמקות גדול נפלא ונורא מאד. אך עקר כונתו הקדושה הוא פרוש הפשוט שבכל תורה ותורה,

All the writings of the holy Ari and the discourses of the holy Zohar and the Tikkuney Zohar, as well as all the ways of the Kabbalah, are all included in this holy book. Each and every lesson speaks about the deeper intentions of some mitzvah and of a particular portal in the Etz Chaim in some amazing and spectacular fashion. This we have seen with our own eyes and not through another’s, for the Rebbe opened our eyes and occasionally revealed a drop of his great intention, as is hinted at every so often in this work. For each lesson contains PaRDeS: Pshat—explanation of the simple meaning of the text; Remez—explanation of the allusions within the text; Drush— explanation of the text using the principles of hermeneutics; and Sod—explanation of the text according to its esoteric interpretation. In each approach, there is great depth, though Rebbe Nachman’s primary intention is the simple meaning of each lesson.

34 לד

כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה כמבאר כבר כמה פעמים. שכל עקר כונתו הקדושה בכל תורה ותורה שגלה. ובכל דבור ודבור שיצא מפיו הקדוש הכל היה רק בשביל לזכות את ישראל להביאם לידי מעשה ישרה. לרמז להם מרחוק ומקרוב להורות להם עצות ותחבולות. עמקות ונפלאות. להתקרב להשם יתברך מכל מקום שהוא. כאשר יראה הרואה בעיניו אם ירצה להסתכל בעין האמת לאמתו. כי כל כונתו הקדושה היה רק שנשתדל להבין העבודה והעצות היוצאים מכל תורה ותורה. ושנבקש מהשם יתברך ונשתטח לפניו יתברך ונשתדל לקים ככל הכתוב בהם בפשיטות.

This is because “study alone is not the main thing—doing is” (Avot 1:17), as has been explained in a number of places (see Rabbi Nachman’s Wisdom #19, #27, etc.). The essence of his holy intention in each teaching that he revealed and in every statement which issued from his holy lips was only in order to add merit to Israel and bring them to upright actions, to hint to them from far and near, to teach them fantastic counsel and guidance in drawing closer to the Holy One from wherever one is. This the observer will surely notice provided he chooses to view it with an honest and open eye. For the Rebbe’s whole intention was only that we diligently work at understanding the service and advice which come out of each lesson, beseeching God, prostrating ourselves before Him and striving, with simplicity, to fulfill all that appears in them.

35 לה

ובה' בטחנו. שכל מי שישים עינו ולבו היטב לדברי קדש הנאמרין בספר הקדוש הזה. יתלהב לבו ויפתחו עיניו ויכסף וישתוקק מאד לעבודתו יתברך. עד אשר ישוב אל ה' באמת. בכל לבבו ונפשו ומאדו. ולב חזק כצור יזיז ממקומו. אם אבן הוא נמוח. אם ברזל הוא מתפוצץ. כאשר שמענו מפיו הקדוש ז"ל. שאמר שמי שיסתכל בספר הזה בעין האמת. בודאי יהיו נפתחין אצלו כל גידי קשיות לבבו. ויהיה נעשה בעל תשובה גמור:

And we trust God that anyone who pays close attention to the holy words set forth in this holy work, his heart will be kindled and his eyes opened, and he will desire and yearn for the service of God. He will then return to Him in truth, with his entire heart, soul and strength. A heart as fixed as a rock will be moved from its place. “If it is stone, it will melt; if it is iron, it will splinter” (Kiddushin 30b). As we heard from the Rebbe’s holy lips: “If a person is prepared to study this work honestly, then without any doubt his heart’s obstinacy will be shattered and he will repent totally” (Tzaddik #349).

36 לו

ובאמת הוא מן הנמנע ואי אפשר לספר בשבח החבור הקדוש הכרך הנורא הזה. ומכ"ש וכ"ש בשבח קדשת המחבר הקדוש בוצינא עלאה רבא ויקירא אדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק וקדוש לברכה. כי לו דומיה תהלה. ומה גם כי ידענו גם ידענו עצם המחלקת רבים קמו עליו ועלינו. חנם על לא דבר. ובגלל הדבר הזה הכרחנו לשום לפינו מחסום והחשינו מטוב מלהאריך ולספר בשבח קדשתו ופרישותו ותמימותו וצדקתו וענותנותו באמת.

In truth, it is well nigh impossible to speak the praises of this holy and fantastic tome, and certainly of the praises and holiness of its author: the exalted, great and precious light, our master, teacher and rabbi (may remembrance of the righteous and holy bring blessing). In his case, ‘silence is the most fitting praise’ (cf. Psalms 65:2), especially because we are aware of the great conflict—many having stood up against him and us without provocation or cause. Because of this we have had to bridle out mouths and remain silent from the good, from truthfully delineating the praises of his holiness and sanctity, his simplicity, righteousness and humility.

37 לז

ובמקום גדלתו וחכמתו הרמה והנשאה אשר כביר מצאה ידו בכל התורה כלה בנגלה ובנסתר בים התלמוד ופוסקים ראשונים ואחרונים ובכל סתרי השגות גבוהות ועצומות כל רז לא אניס לה וכל סתום לא עממהו שם אנו מוצאין ענותנותו. הפשוט הסבלן והעלוב ותמים במעשיו. עובד את ה' במסירות נפש נפלא יומם ולילה לא ישבת. לא ישקט ולא ינוח מעבודתו יתברך בחכמה והשגה גדולה ונוראה מאד מאד כאשר עיניכם תחזינה מישרים בספר הקדוש הזה. כי כל מעין אשר ישים לבו לדברים האלה ישפט בצדק. שאי אפשר להשיג דברים כאלו מכרס מלאה. וכמה יגיעות יגע וכמה טרחות טרח וכמה אלפים תעניתים והפסקות וכמה וכמה הפסקות שלמות משבת לשבת וכמה מיני סגופים סגף וכמה וכמה שנים התבודד בהתבודדות ופרש עצמו בכל מיני פרישות מכל מיני תאוות. וקדש עצמו בכל מיני קדשות.

“For in the place of his greatness and exalted wisdom”—his having reached tremendous heights in all aspects of the Torah: in the revealed and the hidden, in the sea of the Talmud, its earlier and later codifiers, and in all the concealed exalted insights, so that “no secret escaped him” (Daniel 4:6), nor did anything remain obscured from him—“there we find his humility!” (Megillah 31a). He was forthright, patient, long-suffering, and whole in his deeds; serving God with wondrous self-sacrifice, never ceasing day or night, neither relaxing nor resting from his service of Him with very great and fantastic wisdom and insight, as your eyes will clearly see from this holy work. Because any reader who pays attention to these words will judge favorably, for it is impossible to attain teachings such as these with a full belly. How greatly he toiled, how hard he worked, how many thousands of fasts—time and again from Shabbat to Shabbat—how many mortifications, how many, many years spent in secluded prayer, separating himself in every way from all desires, sanctifying himself with all types of holiness.

38 לח

וביותר על הכל נתעלה ונתקדש בקדשה נוראה ועצומה על-ידי קדשת ארץ-ישראל אשר השליך נפשו מנגד. ונסע לארץ הקדושה בשעת מלחמה שהיו תקף מלחמות קשות וחזקות באותן המדינות. וכמה וכמה הרפתקאות דעדו עליו באותו הדרך. ה' צדיק יבחן כפשתני הזה וכו' . כי הקיפו עליו אז באותן הימים כמה מיני צרות וסכנות תכופות ורצופות. צרת הדבר רחמנא לצלן שהיה אז באותה המדינה ותקף רעש המלחמה שלא היו בטוחים בחייהם יום אחד. ושאר מיני הרפתקאות קשות בגוף ונפש וממון אשר אי אפשר לבאר בכתב. והשם יתברך ברחמיו נתן לו כח ברזל לסבל כל זה מה שאי אפשר לשום אדם לסבל צרות ויסורין כאלה מכל צד. עד אשר זכה לעבר בשלום ונכנס לארץ ישראל ויצא ובא בשלום בלי פגע. וזכה למה שזכה באתגליא ובאתכסיא.

And above all, he ascended and sanctified himself with awesome and exquisite holiness through the sanctity of the Land of Israel, for which he endangered his life. He travelled to the Holy Land at a time when [the Napoleonic} War was fiercely raging in those lands through which he passed. How many difficulties he encountered along the way. God is righteous, He judges in the same manner as the flax-dealer: [putting the mighty, not the meek, to the more severe test] (Bereishit Rabbah 32:3; Rashi, Psalms 11:5). For in those times the Rebbe was beset by all different kinds of relentless and unceasing adversities and dangers, including the afflictions of plague and the tumult of war which had beset the Holy Land so that no one could be certain that he would live another day, as well as other kinds of severe hardships, physical, spiritual and monetary, which are impossible to explain in writing (see Rabbi Nachman’s Wisdom: The Pilgrimage). Yet, in His mercy, the Blessed One gave the Rebbe an iron will to endure all this suffering and hardship from every direction, such as no man can bear, so that he merited overcoming all obstacles and entered the Land of Israel. He departed and returned in peace (cf. Chagigah 14b) unharmed, having attained that which he did both in the revealed and the hidden.

39 לט

כי מלבד הנסתרות לה' אלקינו מה שזכה על-ידי ארץ-ישראל לדברים נעלמים מעין כל חי. גם באתגליא ראו ראינו כי היה ה' עמו. כי התורה שגלה אחר ארץ-ישראל בכמה מעלות עד אין שעור נתעלית ושגבה מהתורה שגלה מקדם. אם אמנם גם מקדם תורתו הקדוש האירה פני תבל נוראות נפלאתה. נפלאים דברי תורתו גם מאז ומקדם. אולם. כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי תורתו שגלה לאחר ארץ-ישראל. מדרכי תורתו שגלה מקדם כאשר שמענו מפיו הקדוש בפרוש כמה פעמים. וכל הספר הזה רבו ככלו הוא מהתורה שגלה לאחר שהיה בארץ-ישראל. ולא נמצא בו מהתורות של קדם ארץ-ישראל כי אם מעט מזעיר שנים או שלשה עלין לדגמא. (והם נמצאים בתוך הסימנים שנכתבו בלשון החברים שהם מסימן ע"ג עד סימן קי"ד וגם שם הם רק מעט דמעט):

Because, aside from “those hidden things which are God’s” (Deuteronomy 29:28), which he achieved through the Land of Israel and which remain hidden from all living creatures, also in those things manifest, ‘we saw that God was with him’ (cf. Genesis 26:28). Thus, the teachings which he revealed after having been in the Land of Israel immeasurably eclipsed in insight and level those that he revealed before his journey; despite the fact that even previously his holy lessons had tremendously enlightened the world. The words of his teachings were always amazing, but just as ‘the heavens are high above the earth’ (Isaiah 55:9), so, too, the ways of the teachings which he revealed after visiting the Land of Israel are high above the ways of the teachings which he had earlier revealed, as we explicitly heard from his holy lips a number of times (see Tzaddik #55, #130-135, #357). The work itself is almost entirely made up of lessons which he disclosed after being in the Land of Israel. There are but a few lessons, perhaps two or three pages worth, which are from the lessons given prior to his pilgrimage (these are interspersed among the lessons bearing the mark leshon chaverim [written not by Reb Noson but by other followers], which appear between Lesson #73 and #110, and then only a very few of these).

40 מ

והנה זה הספר נדפס פעם ראשון באוסטרהא בשנת תקס"ח. בחיי רבנו ז”ל. זה שלש עשרה שנה. אך המדפיסים דשם עותו מאד. כי נדפס שלא בפנינו. ועל כן רבו כמו רבו הטעיות שנפלו שם בשעת הדפוס. ובכמה מקומות נחסרו שיטות שלמות. גם שנו הסדר בכמה מקומות והחליפו כמה ענינים לגמרי. מלבד שאר קלקולים בענין ההפסקות שבין תורה לתורה. ושבתוך כל תורה בעצמה שצריכין לפעמים לתן רוח והפסק בין ענין לענין. ובכל אלה עותו מאד. לפעמים הפסיקו הפסק גדול באמצע הענין שלא לצרך. ובמקום שאמרו להפסיק. כללו וצרפו הענין יחד. עד שבכמה מקומות לא נתנו הפסק אפלו בהתחלת המאמר. על אלה שמתי לבי ודעתי לתקן הכל על צד היותר טוב. כפי אשר היה ה' עמדי. ותקנתי כל הטעיות והעוות שנפלו בהדפסה ראשונה:

This book was first published thirteen years ago in Ostrog, in 5568 (1808), while Rebbe Nachman was still alive. But, because we were not present when it was printed, the local printers tampered considerably [with the text]. As a result, a good number of mistakes were made during the printing. In a number of places, whole lines went missing or the order was changed, and some pieces were totally exchanged with others. This, aside from other errors in the demarcation between lessons, as well as within the lessons themselves, where a space or a break is occasionally required between different points. In all these areas, the printers introduced considerable distortions. There were places where large gaps were inserted into the text for no reason at all. In other places, where a division in the text was called for, they combined and put together two separate pieces, sometimes leaving no empty space even at the very beginning of a lesson. Having set my heart and mind on fixing all of this in the best way possible, to the extent that God was with me, I have corrected all the mistakes and distortions that appeared in the first printing.

41 מא

גם זאת לדעת שהספר הראשון נדפס פתאם שלא בפני כנ"ל. בעת שהיה רבנו ז”ל, בקהלת למברג. ובכמה מקומות היו צריכין עדין לתקן הלשון במהדורא תנינא. ומחמת נחיצת הדפוס. נדפס כפי מה שנכתב בראשונה במהדורא קמא. על כן ראיתי ונתון אל לבי לתקן בהרבה מקומות להרחיב ולבאר יותר. כפי מה שידעתי והבנתי בדעתי כונת המאמר. כפי מה ששמעתי מפיו הקדוש. וכל התורות שנכתבו בלשונו הקדוש בעצמו ז"ל. לא גרעתי והוספתי אפלו אות אחת. רק במקום ההכרח מאד לכתב איזה פרוש ובאור. הצגתי אותו מסגר בתוך שני חצאי לבנה למען דעת שאין זה מלשונו ז"ל בעצמו:

It should also be mentioned that the first printing took place quite unexpectedly and without my being present, while the Rebbe, of blessed memory, was in Lemberg (Lvov). Thus, although in a number of places in the text it had been necessary to make certain revisions, because of the great rush to print, it was printed the way it had been originally recorded in the initial version. I therefore saw fit and made it my business to make corrections in many places, to expand and explain the material further. I did this in accordance with what I knew and understood to be the intent of the teaching, in line with what I heard from his holy lips. As for the lessons which had been written in the Rebbe’s own holy language, I’ve never subtracted nor added to them, not even so much as a single letter. Only in those places where it was absolutely necessary to include some interpretation and explanation, there I presented the material within braces so that it would be clear that this was not from the Rebbe himself.

42 מב

גם יגעתי ומצאתי כל המראה מקומות מכל פסוקי תנ"ך ומאמרי רבותינו, זכרונם לברכה. בש"ס ומדרשים וספרי הזהר הקדוש ותקונים וכתבי האר"י ז"ל אשר רבו כמו רבו בספר הזה. ובכלם צינתי בעזרת השם יתברך המראה מקומות שלהם איה מקום כבודם:

I’ve also made an effort to research all the references for all the verse quoted from Scripture and the rabbinical teachings from the Talmud, Midrash, the holy Zohar, the Tikkuney Zohar and the writings of the Ari. There are very, very many of those in this work and, with God’s help, I’ve recorded their sources—“where the place of their glory” (Liturgy) is found.

43 מג

גם שמתי סימנים לתורה. שהצגתי אצל כל תורה ותורה ציון וסימן ע"פ סדר הא"ב. למען יקל על המעין למצא מבקשו. וגם בתוך כל תורה בעצמה. הצגתי אותיות לסימן אצל כל ענין וענין. לתן רוח וסימן להתבונן בין ענין לענין. ולהודיע שבכאן יוצא המאמר מענין לענין. ללמד ולבאר הקדמה וענין אחר. כאשר יבין המעין במקומו:

I also marked off each lesson, assigning each teaching a different letter according to the order of the Hebrew alphabet so that it is easier for the student to find what he is looking for. In addition, within each lesson itself, I affixed a letter adjacent to each topic so as ‘to indicate a break and a notation between one topic and the next’ (cf. Rashi, Leviticus 1:1) and to point out that at this juncture the discourse changes topics to teach and explain another rudiment and subject, as will be understood when one analyzes these parts of the text.

44 מד

גם כמה מאמרים. הובאו בספר הזה כפולים. פעם בארכה ופעם בקצרה. וזה. כי כן דרכו בקדש של רבנו ז"ל. שהתורות שכתב בעצמו היה על-פי-רב שנויים רבים בין האמירה והכתיבה. כי כתבם כפי רהיטת מחו הקדוש. וע"כ היה גורע ומוסיף מכפי מה שיצאו מפיו בשעת הדרוש. אבל לא כן אנכי עמדי. כי אני דקדקתי לכתב כפי מה ששמעתי מפיו הקדוש בלי גרעון ותוספת. ולאשר נמצאו כמה מאמרים שכתבתים בעצמי. ואח"כ באו לידי מכתיבת ידו הקדושה. ונמצאו שנויים רבים ביניהם. מטעם הנ"ל. על-כן אמרתי שניהם כאחד טובים. והכלל. כי כל דבר שנאמר ונשנה לא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בו:

Furthermore, in this book there are a number of discourses which are brought twice, one full length and one abridged. The reason for this is as follows: Such was Rebbe Nachman’s way. Generally speaking, in those lessons which he recorded himself there were numerous differences between his spoken and written versions. Because of the speed at which his holy mind worked at the time he recorded the teaching, he would either delete from or add to what he said when he delivered his discourse in public. The same cannot be said of me, because I was careful to write down exactly what I heard from his holy lips, without subtracting or adding. There are also a number of teachings which I transcribed, only to later have the Rebbe’s own written version come into my possession. For the reason mentioned earlier, there were differences between these versions and I consequently decided that both were good. The rule is that anything taught twice has only been repeated because of some aspect which is unique to the second (Chagigah 3a).

45 מה

עד כה דברינו אלה המעטים המחזיקים הרבה. להודיע מעט מזעיר מדרכי הספר הקדוש הזה: ויתר מזה אי אפשר להאריך ולספר במהות קדשת נפלאות נוראות הספר הקדוש והנורא הזה. כי לא יספיקו המון יריעות לדבר ולספר בשבח מעלת תורה אחת מהספר הקדוש הזה. ובפרט מחמת עצם המחלקת שהתגברה עכשו בעו"ה. ונתקים בעוונותינו הרבים ותשלך אמת ארצה. והאמת נעדרת שנעשה האמת עדרים עדרים. וכל א' וא' אומר שאצלו האמת. אבל אעפי"כ האמת הוא אחד. והאמת עד לעצמו.

This concludes our limited words which contain a great deal for making known just a modicum of the ways of this holy book—“a little which holds much.” It is impossible to go on about and relate any more of the amazing and tremendous holiness which exists in this holy and awesome work. Whole reams of paper would not suffice for telling the praises of even one lesson of this holy book. This is especially so because of the current increase in controversy which has arisen because of our many sins. And, because of our many transgressions, we have witnessed the fulfillment of “Truth has been thrown down to the ground” (Daniel 8:12); and, “The truth is absent” (Isaiah 59:15)—namely, the truth has been broken into many different groups (Sanhedrin 97a), with each group claiming that it alone possesses it. Even so, the truth remains one and testifies for itself.

46 מו

והבוחר יבחר. ועל ה' נשליך יהבנו. כי אין לנו על מי להשען. כי-אם לאבינו שבשמים תלויות עינינו. עד הנה רחמיך עזרונו. גם לנצח אל תטשנו ואל תעזבנו. שלח אורך ואמתך המה ינחונו. יהי ה' אלקינו עמנו כאשר היה עם אבותינו. ויהי נעם ה' אלקינו עלינו ומעשי ידינו כוננה עלינו. בן דוד יבוא ויגאלנו. ויעלנו בשמחה לארצנו. ויבנה בית קדשנו ותפארתנו במהרה בימינו. אכי"ר:

He that chooses shall choose, while we will put our trust in God. “For there is no one for us to rely upon other than our Father in heaven” (Sotah 49b) to Whom we turn. Your mercy and compassion have stood by us until now, may You never ever forsake or abandon us. “Provide us with Your light and Your truth, they will guide us” (Psalms 43:3). “May God our Lord be with us as He was with our fathers” (1 Kings 8:57), and “may the pleasantness of God our Lord be upon us; establish the works of our hands upon us” (Psalms 90:17). The descendant of David shall come and redeem us, taking us up to our land with rejoicing. May the House of our holiness and splendor be rebuilt speedily in our time. Amen. May it be His will.

47 מז

הלא כה דברי המעתיק והמסדר. יגדיל תורה ויאדיר:

These, then, are the words of the transcriber and compiler. “May the Torah be increased and exalted.”

48 מח

הק' נתן בא"א מוהר"ר נפתלי הירץ מנעמראב רבתי: חתן הרב הגאון החסיד המפורסם מו"ה דוד צבי אב"ד בק"ק שאריגראד ובק"ק קרעמיניץ והגליל. ובק"ק מאהלוב יצ"ו:

The insignificant NOSON, son of my lord, father and teacher, Rabbi NAFTALI HERTZ of Greater Nemerov; son-in-law of the rav and sage, the renown pious man, our teacher, Rabbi Dovid Zvi, who the head of the rabbinical court in Sharograd, Kremenetz and Mohilov.