אלו הם הגדרים שאני שלמה בן הקדוש ר' יצחק בן צדוק זצו"זל גודר על עצמי. כל זמן שאהיה בריא ובלא אונס שלא אוכל בכל יום עד שאלמוד דף אחת מתלמוד או מאחד מחבוריו כל זמן שאהיה זכור. ואם אעבור על זה מדעת שלא אשתה יין אותו היום או שאפרע חצי זהוב לצדקה. ושאקרא בכל שבוע הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום. ואם אעבור על זה מדעת מלהשלים הפרשה כאמור למעלה שאפרע שני זהובים לצדקה. ושאעשה שלש סעודות בכל שבת בפת או בפירות ואם אעבור מדעת שאפרע חצי זהוב לצדקה. ועוד כדי להכניע יצרי שלא ליהנות בזה העולם אלא כדי צורך קיום גופי שלא אוכל בסעודה אחת בשר כאחת ולא יותר משני תבשילים. ולא אשתה יין יותר משני כוסות בסעודה אחת חוץ מכוס הברכה לבד שבתות וימים טובים וחנוכה וראשי חדשים וסעודת מצוה. ועוד שלא אעשה סעודת קבע בערב שבת. ולא בערב יום טוב שיהיה בחול. ושלא אוכל באותה סעודה יותר ממאכל אחד וכל זה כדי שאכנס לשבת או ליום טוב תאב לאכילה וזה הענין כל זמן שאהיה נזכר ואם אעבור על זה מדעת שאתענה ליום אחר או שאפרע לצדקה ב' זהובים. וגם שלא אוכל הדגה קרוי בלשון לעז ברבוטה ובלשון ערבי שולי כל זמן שאהיה נזכר. ובאלו הימים הנזכרים שלא אוכל יותר מג' תבשילין ולא אשתה יותר משלשה כוסות של יין חוץ מכוס של ברכה זולתי אם יהיה כוס של מצוה. וזה על התנאים הכתובים לעיל. ושלא אשבע בשם לא אזכור שם שמי' לבטלה. ולא אקלל לשום אדם בשם. ואם ח"ו אעבור על דבר זה שלא אשתה יין באותו יום אלא כוס אחד חוץ מכוס של ברכה אם אזכור לזה. ואם יהיה לאחר אכילה שיהיה זה הקיום ליום אחר וזה אם לא אשכח. ואם אזכור ואעבור על זה שאפרע חצי זהוב לצדקה. ושאקום בכל לילה ולילה לשבח לבורא ולהתחנן ולהודות לפניו בלילות שהן ראויין להודות ובלילות האחרות לומר שירות ותושבחות ובכל לילה שאהיה בביתי ואהיה בריא בלא שום אונס ולא למה שנזכר למעלה שלא אשתה אותו יום יין אלא כוס אחד חוץ מכוס של ברכה אם לא יהיה מהימים הנזכרים למעלה ועוד להפריש מהוצאתי מכל הדברים הנזכרים למטה. ואלו הן מכל מלבוש שאעשה לאנשי ביתי ובני מכל שיהיה מהסכום עשרה זהובי' ולמעלה שאתן פשוט לכל עשרה זהובים. ואם אקנה בהמה או עבד או שפחה או קרקע שאפרע מזה הסכום ואם אקנה בגדים לסחורה שאתן שנים פשוטים לכל בגד שקורין פאסה. וכל פעם שאהיה מחוייב לברך הגומל שאתן זהוב חוץ מהליכת הדרך שלא אתחייב ליתן זה הזהוב אלא היום שאגיע לביתי בלבד ושאר הימים שני פשוטין ביום. ומכל עוף ועוף שיקנו לי או אקנה שיהיה מזהוב למעלה שאתן פשוט ומה שיהיה מזהוב ולמטה עד חצי זהוב חצי פשוט. ומה שיהיה מחצי זהוב ולמטה עד פשוט שאתן פרוטה אחת. ומכל משוי של עצים שאקנה או יקנו לי שאתן פשוט. ומכל גדי שיקנו לי או אקנה שני פשוטין. ומכל דג שאקנה או יקנו לי שיהיה מזהוב ולמעלה שאתן לכל זהוב פשוט. ואם יזכני הבורא ית' להשיא בני ולראות חופתם שאצוה אותם שיתנו מכל מה שיקחו עם נשותיהם הן במעות הן בשוה זהוב מכל מאה זהובים. וכן אם יזכני השי"ת לבנים זכרים בשוה שאתן לכל בן שיהיה לי מה שיראה לפי מה שתשיג ידי באותו זמן. These are the regulations which I, Solomon, the son the martyr, Rabbi Isaac, the son of Zadoc, of blessed memory, draw up for myself. That as long as I am in good health, and free from accident, and think of it, I shall not eat before I have studied one page of the Talmud or of its commentaries. Should I transgress this rule intentionally, I must not drink wine on that day, or I shall pay half a Zehub to charity. Again, that I shall read every week the Lesson twice in the Hebrew text, and once in the Aramaic version. Should I intentionally omit completing the Lesson as above, then I must pay two Zehubs to charity. Again, that I shall take three meals every Sabbath, consisting of bread or fruit. Should I omit to do so, I must give in charity half a Zehub. Again, in order to subdue my appetites, and not to enjoy in this world more than is necessary for the maintenance of my body, I must not eat at one meal more than one course of meat, and not more than two courses altogether; nor must I drink more than two cups of wine at one meal, apart from the blessing-cup (over which grace is said), except on Sabbath, Festivals, Chanukah, New Moon, and at other religious meals (for instance, wedding-dinners and similar festive occasions). Again I must not have any regular meal on the day preceding Sabbath or Festivals. I must not have during the day more than one course, so that I shall enter upon the holy day with a good appetite. Should I transgress this resolve intentionally I shall have to fast a day, or to pay two Zehubs. Again, that I shall not eat the fish called burbot, if I think of it. Again, even on the above-mentioned days, I must not eat more than three courses at a meal, nor drink more than three cups of wine, exclusive of the blessing-cup. Again, I must not swear by God, nor mention the name of Heaven without a purpose, nor curse any man in the name of God. Should I, God forbid, transgress it, I must not drink more than one cup of wine on that day exclusive of the blessing-cup. Should I, however, transgress this after dinner, I must abstain from wine the following day. Should I transgress it, I have to pay half a Zehub. Again, that I shall get up every night to praise God, to supplicate for His mercy, and to confess. On those nights when confession is not to be said (Sabbaths and Festivals), I shall say hymns and psalms. This I shall do when I am in my house, and in good health, free from any accident. Should I transgress it, I shall drink not more than one cup of wine the following day, except the blessing cup. I again take upon myself to give to charity the following proportion of my expenditure - from each dress which I shall have made for myself or for one member of my family, costing more than ten Zehubs, I must pay one Pashut for each ten Zehubs. Again, if I should buy an animal, or a slave, or a female slave, or ground, that I shall also pay at the same rate. And if I shall buy clothes for sale, called fashas, I shall pay two Pashuts for each garment. As often as I am compelled to say the benediction of Hagomel (after having escaped danger), I shall pay a Zehub, except when I am travelling (also involving danger in those times), in which case I shall have to pay a Zehub on my arrival, and two Pashuts daily during the journey. Again, from every kind of fish bought for me, costing more than a Zehub, I shall pay a Pashut for each Zehub. And also, if I shall be worthy by God to marry my children, and to be present at their wedding, to cause them to give to the poor from the dowry brought to them by their wives, whether in money or in kind, at the rate of one per cent. If God will make me worthy of having sons, I must give to charity according to my means at the time.
ויותר על זה בכל שנה בין ראש השנה ויום הכפורים שאעשה חשבון ומה שיהיה לי יותר על שנה שעברה אחר ההוצאות שאתן ממנו העשור ואם לא אוכל לדקדק החשבון שאתן אותו באומד לפי מה שנראה לי. ואכלול זה העשור עם כל מה שיעלה באלה הדברים הנזכרים ויהיה הכל מונח ביחד לדבר מצוה לכל מה שיראה לי. ואם יראה לי ליתן אותו במקום שאפשר להרויח בו כדי לעשות ממנו דבר מצוה שיהיה הרשות בידי. וכל מה שכתבתי עלי מאלו העניינים הנזכרים לא אתחייב בהם אלא כל זמן שאהיה זכור מהם וכדי להזכר מהם קבלתי עלי לקרות אותם בשבוע אם אזכור. I shall also, between New Year and the Day of Atonement in each year, calculate my profits during the past year and (after deducting expenses), give a tithe thereof to the poor. Should I be unable to make an accurate calculation, then I shall give approximately. This tithe I shall put aside, together with the other money for a religious (charitable) purpose, to dispose of it as I shall deem best. I also propose to have the liberty of employing the money in any profitable speculation with a view of augmenting it. But all I have written above I shall not hold myself guilty if I transgress, if such transgression be the result of forgetfulness; but in order to guard against it, I shall read this through weekly.
ואני מצוה לבני ישמרם האל ויזכם לתורתו ולמצותיו שיקבלו עליהם מאלו הגדרים כל דבר שיכלו לעמוד בו שיצוו בהן לבניהם ובניהם לבניהם עד סוף כל הדורות. וכל הדוחק עצמו להשתדל ולהרבות בגדרים אלו תבא עליו ברכה: I also command my children to take upon themselves as many of the above regulations as may be in their power to observe, and also to bind it, from generation to generation, upon their children. And he who carries them out, and even adds to them, at pain of discomfort to himself, shall merit a special blessing.
וזה נוסח הצואה שצויתי אני שלמה הנזכר לבני ישמרם האל. שיתפלל כל אחד מהם ג' פעמים בכל יום ושישתדל שתהא תפלתו בכוונה. ושתהא בביה"מ או בבית הכנסת עם הצבור ושישתדל כל אחד מהם כל יכלתו לקיים הבתי כנסיות והבתי מדרשות וההקדשות שבנו והקדישו אבותינו ז"ל ואני ג"כ. ושישתדל כל אחד לעשות כמותם בענין שלא יפסק מעשה הטוב מהם כלל. ושיהיה לכל אחד מהם תמיד בביתו ספסל ועליו סופר או שנים מתלמוד או מאחד מחבוריו בענין שיפתח ספר בבואו לביתו ויקרא מה שיוכל לקרות ושיחייב עצמו לקרות באיזה ספר שירצה ארבעה שורות לפחות קודם שיאכל ושיהיה מחוייב לקרות בכל שבוע הפרשה שנים מקרא ואחד תרגום ושישלים בכל שבת שלש סעודות אם יוכל בפת ואם לאו בפירות. And this is the text of the will which I, the above-mentioned Solomon, draw up for my children, may God preserve them. That they shall pray thrice daily, and endeavor always to utter their prayers with devotion. Again, that this prayer shall be said in the Beth Hamidrash (a prayer-house, which also served as a house of study), or in the synagogue together with the congregation. Again, that they shall apply all their powers to maintain the synagogues and the houses of study, which our ancestors have built, as well as to continue the endowments established by my ancestors and myself. They must always endeavor to imitate them, so that goodness shall never cease from among them. Again, that they shall always have a chair on which a volume of the Talmud, or any other Talmudical work, shall lie; so that they would always open a book when they come home. At least, they shall read in any book they like four lines before taking their meal. Again, that they shall read every week the Lesson twice in the Hebrew text, and once in the Aramaic version. Again, to take three meals on the Sabbath.
ושיהיה תמיד ביישן ורחמן וגומל חסד כי באלו המדות נתפרסם זרע ישראל ושתהיה כוונתו ומחשבתו יומם ולילה לעבודת הבורא ית' ועשות מה שיוכל מצדקה וחסד כי זה ישאר לאדם מכל עמלו ושישתדל להנהיג עצמו במאכליו ומשתיו כפי יכולתו במה שכת' רבינו משה ז"ל בפרק רביעי מהלכות דעות כדי שיתקיים בהם מקרא שכתוב צדיק אוכל לשובע נפשו ושיזהר שלא להזכיר שם שמים לבטלה ושיהיה משאו ומתנו באמונה ושישתדל שיהיה הין שלו צדק. ושיהיה מחוייב כל אחד מהם ללמד בניו תלמוד תורה וכל יכלתו ושישתדל שיהיה אחד מבניו תורתו אומנתו כל ימי חייו ושידריך בניו ואנשי ביתו בדרך ישרה ועבודת הבורא. וכל שיהיה מהם תורתו אומנתו שיתחייבו שאר זרעו לסייעו בכל יכלתם ולהשתדל ולהתעסק בממונו כדי שיוכל לעבור זמנו ולכלכל בניו ואנשי ביתו בכבוד ושיאהב גדולם לקטנם בבניו ושיכבד קטנם לגדלם כאביו בענין שיראה כל אחד מהם שהוא מזרע כשר ומהמשפח' שהוא ושיאהב ושיכבד לת"ח כדי שיזכה למה שאז"ל כל דרחי' רבנן הוו ליה בני רבנין. וכל דמוקיר רבנן הויין ליה חתני רבנן ושיהיה כל אחד מהם לקרות הצואה הזאת פעם אחת בשבוע ושישלים אותה ויקבל אותה עליו שיהא ג"כ מחוייב לצוות לבניו לקבל אותה עליהם ושיצוו לבניה' לקבל אותה ג"כ עליהם ובניהם לבניהם דור אחר דור עד סוף כל הדורות כדי לקיים מקרא שכתוב כי ידעתי למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. ויתקיים בהם מקרא שכתוב ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם. ובכל פעם שיקראו זאת הצואה שיקראו אלו שני אגרות הכתובים למטה ששיגר הר' משה בר נחמן ז"ל לבניו כדי להועיל מכל אותם ענינים שצוה בהם לבניו ויקרא ג"כ אלו הגדרים שקבלתי אני על עצמי כדי שיקיימו בהם מה שיוכלו לעמוד בו כי בקריאת כל אלו הדברים יהיה להם תועלת גדולה וצריך להשתדל לשים לבו עליהם בענין שיועילו לו. ואם ח"ו יארע שום מאורע לשום אחד מהם שימנעו בשבילו לקיים דבר מכל הכתוב למעלה שיהיה מחוייב באותו יום או למחרתו שלא ישתה יין או שיחסר דבר ממאכלו. או יתן צדקה לענייים בקנס על אותו המאורע בענין שישמור כל זה תמיד כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים ותהיה יראת ה' על פניהם לבלתי יחטאו כי יראת לחיים.... Again, that they shall be always modest, merciful, and charitable, for these are the qualities by which the children of Israel are known. Let also all their thoughts and meditations be always directed to the service of the Lord, and be as charitable and benevolent as possible, for this is all that remains to man of his labour. They shall also endeavor to regulate their diet according to the rules laid down by Rabbi Moses (Maimonides), so as to fulfill the words of Scripture: "The righteous eateth to the satisfying of his soul." And let them always be careful not to mention the name of God in vain, to be honest in all business transactions, and let their yea be always yea. They shall always have the obligation to train their children to the study of the Torah, but one shall devote his life to the study thereof. And it shall be incumbent upon his brothers to support this one, and to invest his moneys, and to provide for him that he and his family should live respectably, so that he be not distracted by worldly cares from his studies. Let also the elder love the younger brothers as their own children, and the younger respect the elder as a parent. Thus they may always bear in mind that they are a God-fearing family. Let them love and honour scholars, thus to merit the honour of having scholars for their sons and son-in-law. This will they shall themselves read weekly, and shall also make it incumbent upon their children, from generation to generation, to read weekly, in order to fulfill what is written (Gen. xviii. 19), "For I know him that he will command his children, etc.," and also the words of Isaiah (Lix. 21), "And this is my covenant, etc." But as often as they shall read this will, they shall also read the two letters below written, which Rabbi Moses be Nachman sent to his sons, with a view of being serviceable to them in many respects. Should, heaven forbid, they be by any sad accident prevented from fulfilling the injuctions above laid down, they must fine themselves by not drinking wine on that day, or be eating one course less at the dinner, or by giving some fine to charity...
האגרת ששלח הר' רמב"ן ז"ל מארץ ישראל לברצילוני. שמע בני מוסר אביך.... This is the letter which Rabbi Moses ben Nachman, of blessed memory, sent from the Holy Land to Barcelona: - "Hearken, my son, to the instruction of thy father..."
וזאת האגרת ששלח הרב הנזכר בהיותו בארץ ישראל לקאשטילייא בהיות בנו עומד לפני המלך. כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסריך. יברכך וישמרך מן החטא ישמרך מן העונש. הנה אדונינו המלך דוד הוליד בן חכם ונבון אשר כמוהו לא היה לפניו ואחריו לא קם כמוהו והוא צוה לו לאמר ושמרת את משמרת ה' אלהיך ללכת בדרכיו ולשמור חוקותיו ומצותיו ומשפטיו ועדותיו כאשר צוה ככתוב בתורת משה עבדך למען תשכיל את כל אשר תעשה ואת כל אשר תפנה שם. ועוד אמר לו ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין אם תדרשנו ימצא לך ואם תעזבנו יזניחך לעד. ואתה בני תמדוד עצמך כנגד שלמה ותמצא כי אתה תולעת ולא איש רמש מרמש האדמה. ואעפ"כ אם תדרשנו יגדלך וממעלה מעלה יעלך ואם תעזבנו זרוק ועזוב אתה. בני הוי זהיר בק"ש שחרית וערבית ובתפלה שלשה פעמים ביום. ובני על אכילתך תברך לפניה ולאחריה כמשפט. בני על כל פנים תקרא הפרשה בכל שבת ושבת ויהיה לך חומש מדוקדק ויהיה עמך בכל אשר תלך ולא ימוש מפיך והגית בו יומם ולילה כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל. And this is the letter which the above-mentioned Rabbi sent from the Holy Land to Castile, when his son was staying before the kind (in his service):- May God bless you, and preserve you from sin and punishment. Behold, our master, King David, bore a son, wise and of understanding, like unto whom there was never one before or after. Nevertheless he said to him (1 Kings ii. 2): 'And keep the charge of the Lord thy God,' etc. He also said to him: 'And thou, my son, know the God of thy father' (1 Chron. xxviii. 9). Now, my son, if thou wilt measure thyself with Solomon, thou wilt find thyself a worm, - not a man, merely an insect, nevertheless, if thou wilt seek God, he will make thee great; and if thou wilt forsake him, thou wilt be turned out and forsaken. My son, be careful that thou readest the Shema morning and evening, as well as that thou sayest the daily prayers. Have always with thee a Pentateuch written correctly, and read therein the Lesson for each Sabbath...
בני השלך על ה' יהבך והדבר מוכן ומזומן לפניך תחשוב אותו רחוק ממך מאד. ודע כי אין פיך שלך ואין ידך בגבולך אלא הכל ביד האלהים לעשות תן לבך תמיד אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. ואם ה' יבננו שוא עמלו הורסיו בו. אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר. ואם ה' ישמור עיר חנם טרח שמר. ודע כי החכמים הראשונים השוו המלך והאשה שומר לעמוד בחצר באימה ובמוסר. ומן הבנים (בנות?) הזהר מאד לבלתי צא בעקבותם כלל. דע כי אלהינו שונא זמה הוא ולא מצא בלעם הרשע מקום להריע לישראל רק בבנות מואב שכל הזונה עם בנות העמים מחלל בריתו של אברהם אבינו שזו היא כוונת המילה ומוציא עצמו מכלל ישראל שהם עם אלהי אברהם. ונקרא מועל באלהים שנא' אנחנו מעלנו באלהינו ונשב נשים נכריות מעמי הארץ ונקרא אשם ויקם עזרא הכהן ויאמר אליהם אתם מעלתם ותושיבו נשים נכריות מעמי הארץ להוסיף על אשמת ישראל. ונקרא פושע שנא' כי הרבינו לפשוע בדבר הזה ונקרא בוגד ותועבה ומחלל קדשה ה' אשר אהב ומשגיא ומשניא עצמו לשמים שנא' בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר יכרת ה' לאשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב אשר הם המגישים מנחה ועובדים את השם הנכבד מדה כנגד מדה הוליד בנים לאלהים אחרים וה' צבאות יכרת אותו מהיות לו זרע עובד ה' הם היו פושעי ישראל בגופן והב"ה ישיב עליהם אופן. בני בכל עת תזכור אותי ותהיה דמות דיוקני לנגד עיניך לא תסור מלפניך. וכל דבר אשר ידעת בי שאני מואס אותו אל תאהב אתה לעשותו. עמי תמיד תהיה. שומר מצותי וחיה. יכון תמיד על שפתיך מקרא שכתוב גר אנכי בארץ אל תסתר ממני מצותיך והאל הטוב והמטיב ירבה שלותיך. ויאריך בנעימים שנותיך ויגדל כבודך והודך כחפצך וכחפץ אביך זה ילדך משה בר נחמן ז"ל. תם ונשלם: 'Cast thy burden upon the Lord,' for the thing which thou believest far from thee is often very near unto thee. Know, again, that thou art not master over thy words, nor hast power over thy hand; but everything is in the hand of the Lord, who formest thy heart... Be especially careful to keep aloof from the women [of the court?]. Know that our God hates immorality, and Balaam could in no other way injure Israel than by inciting them to unchastity. [Here come many quotations from Malachi and Ezra.]... My son, remember me always, and let the image of my countenance be never absent from before thine eyes. Love not that which I hate... Let always be upon thy lips the words of the Psalmist, 'I am a stranger in the earth: hide not thy commandments from me' (Ps. Cxix. 19); and God, who is good and the dispenser of good, shall increase thy peace and prolong thy life in peace and happiness, and promote thy honour according to thy wish and the wish of thy father who bore thee, Moses ben Nachman."