Siman 84פ״ד
1 א

פד. דין הלכות רבית

2 ב

אסור להלוות ברבית שנ׳ לא תהיה לו כנושה. ודוקא לישראל אבל לגר תושב מותר ואפי׳ רבית דברים כגון הקדמת שלום אסור בכל דבר אפי׳ אבק רבית אסו׳. ואע״פ שהלוה והמלוה עוברין אין לוקין עליו לפי שנתן להשבון.

3 ג

וכל המלוה ברבית אם רבית קצוצה יוצא בב״ד ומוציאין אותו מן המלוה ומחזירין ללוה ואם מת המלוה אין מוציאין מן היורשין:

4 ד

אסור לאדם להלות לבניו ולבני ביתו ברבית אף על פי שאינו מקפיד ומתנה בעלמא הוא דיהיב להו הרי זה אסור פן ירגילו בדבר זה: אבל תלמידי חכמים שהלוו זה לזה ונותן לו יותר על מה שהלוה מותר: ואומר ר״י ז״ל כי אינו מותר רק בדבר מועט שידוע שבלא זה היה נותן לו אבל בדבר מרובה לא:

5 ה

תניא בתוספ׳ מעו׳ של ישראל המופקדות ביד גוי מותר להלותן ברבית מעות של גוי המופקדות ביד ישראל אסור. זה הכלל כל שבאחריות גוי מותר באחריות ישראל אסור. ולפי זה ישראל הצרי׳ ללות מעות מן ישראל חברו על יד גוי לא ילוה אלא א״כ יקנה המשכון לגוי: והר״ף כתב בפירוש מ״מ אפילו בסתם שרי דדעתו לכך וכן נהגו להתיר אפי׳ בסתם ע״כ. והמלוה יש לו לסבור שהלוה עושה מעשיו בהתר ואם הלוה יאמר אחר כן לא עשיתי אין להאמינו אך ירא שמים יש לו להתרחק מן הדבר עד שידע שהלוה עשה בהתר אבל כשהפקיד או המושל לקח משכון מישראל אז ודאי אינו מקנהו לו ואסור ליקח ממנו רבית.

6 ו

וכשאדם הולך לדור חוץ לעירו ואמר לישראל חברו לפדות לו משכונותיו אסור לתת לו יתר על הקרן אם לא יאמר לו בפירוש בכך וכך אני קונה המשכון ממך. ואם נתן לו הלוה הקרן לבד אסור למלוה ליקח רבית מכאן ולהבא אם לא בתורת מקח כמו שאמרנו:

7 ז

וחובות של אשראי צריך שיאמר לחברו אתה תפטור הגוי בכך מכל וכל ואני קונה ממך בכך וכך מה שאוכל להוציא מן הגוי:

8 ח

והר״ם נ״ע כתב שצריך שיאמר במעמד שלשתן תן לזה חברי מה שאתה חייב לי וכשתעשה זה תהיה פטור ממני ואין לי עסק בך:

9 ט

ומותר לישראל ליתן משכונות לישראל חברו ללוות מן הגוי אבל אינו עושה לו ערב ללות מן הגוי אלא אם יקבל עליו אחריות הגוי שלא יתבע מן הערב תחלה:

10 י

ומותר לישראל ליקח משכונות של גוי ולומר לחברו הלוה מעות על אלו המשכונות שהם של גוי ואם אמר לו אחרי כן של ישראל הם אינו נאמן:

11 יא

כתב הר״מ ראובן שהלוה לישראל על משכון והלך ראובן ולוה אותן ברבית ראובן עצמו חייב לפרוע הרבית אפילו אם התנה עם שמעון כשאצטרך מעות אלוה אותם ברבי׳ עליך לפרוע אין מועיל התנאי כי הרבית מישראל קא שקיל כי אין שליחות לגוי אבל אם אמ׳ מתחילה לגוי קודם שעלה שום רבית ממשכון שאינן שלו אלא של פלוני מותר:

12 יב

ובשם הר״ש ז״ל מצאתי כתוב אם ישראל נותן משכונו לגוי למשכנו לישראל אחר אם מותר לאותו ישראל לגבות הרבית מן הגוי אעפ״י שיצא מכיסו של ישראל מותר והאי המונע ידו הרי זה חסיד שוטה ובלבד שלא יתכוין מתחילה לכך אבל אם היה יודע במשכונו של גוי וישראל בתחילה קנסי׳ ליה. וכשישראל נותן משכון שיש לו מגוי ואמר לו הלוה לי מה שיש לי על משכון זה ואקבל הרבית ואתנתו לך אם מותר לישראל לקבל הרבית מיד הגוי וליתנו לחברו ואמר רבי מותר שלא אסרה תורה אלא הרבית הבא ממלוה ללוה ושניהם ישראל אבל ממשכון גוי מותר. ורבי דוד הלוי הורה לו הלכה למעשה עכ״ל הר״ש ז״ל.

13 יג

עוד מצאתי כתוב בשמו אסור ליקח רבית מישראל משומד דלא נפיק מכלל דלא תשיך שאעפ״י שחטא ישראל הוא וכן לגט וחליצה וקדושין ישראל הוא ואם לוה מישראל מעות ע״י גוי או אפילו ישראל שלוה מעות מישראל חברו על ידי גוי מותר ליקח רבית מן הגוי שאין שליחות לגוי דמה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית: ואם ישראל עצמו או המשומד בא לפדו׳ משכונו אל יזכור לו שום רבית אלא יאמר לו קנהו מידי בכך וכך אם תרצה ע״כ:

14 יד

ומותר לישראל לומר לחברו טול דינר ואמור לפלוני שלוה לי מעו׳ וכן מותר לומר לחברו טול דינר והלוה לפלוני מעות שלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה: ודוקא בזה הענין שהלוה אינו מתחסר כלום והמלוה מתרבה או שהלוה מתחסר והמלוה אינו מתרבה אבל אם הלוה מתחסר והמלוה מתרבה אפילו על ידי אח׳ אסור:

15 טו

ורבית מוקדמת ורבית מאוחרת אסור ודוקא כשפירש לו בפירוש בשביל שתלוני או בשביל מעותיך שהיו בטלות אצלי אבל בסתם מותר ודוקא מתנה מועטת אבל במתנה מרובה דמוכחא מלת׳ אפילו בסתם אסור.

16 טז

ומשכנתה בנכיתא שרי וירא שמים יזהר מזה ומכיוצא בזה אבל משכנתא דסורא מותר דכתבי הכי במשלם שניא אלין תיפוק ארע בלא כסף ודוקא בשדה וכרם אבל בחצר שנינו המלוה חברו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור הימנו בפחות ואפילו בחצר דלא קיימא לאגרא אסור המלוה לדור בה אם לא בשכר וצריך המלוה להעלות לו שכר ודוקא דירת חצר שהיא פרהסיא אבל מידי אחרינא לא: ור״ת מתיר ללוות על בית ולדור בו בנכיתא כיון שממושכנת בידו והוי כמו מוכר שדהו לפרות לפחות משווים ויש להחמיר כדברי ר״ש המוכר בית או שדה ונתן לו מקצת דמיו ואומר לו לכשיהיו לך מעות וטול לך אסור. ופעמים ששניהם אסורין דאמר ליה לכי מייתית לי קני מעכשו וזוזי להוו גבך הלואה פעם שמוכר מותר ולוקח אסור דאמר ליה לכי מייתית קני. פעמים שמוכר אסור ולוקח מותר דאמ׳ ליה קני מעכשיו וזוזי להוו גבך הלואה. פעם ששניהם מותרין כגון דאמר ליה קני כשעור זוזך מעכשו והשאר לכי מייתית קני:

17 יז

מכר לו בית או שדה ואמר לו מוכר ללוקח לכשיהיו לך מעות החזירם לי אסור ואם אמ׳ לו לוקח למוכר לכשיהיו לי מעות אחזירם לך אפילו הכי אסור משום דהוי פטומי מלי: והר״ף ז״ל כתב ודוקא כשלא היה תנאי זה ביניהם בתחלת הענין אבל אם היה תנאי זה ביניהם בתחלת הענין אז לא הוי פטומי מלי: שנינו מרבין על השכר ואין מרבין על המכר. כיצד השכיר לו חצרו ואמר לו אם מעכשו אתה נותן הרי לך בעשר סלעים ואם של חדש בחדש סלע בחדש מותר: מכר לו שדהו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא שלך באלף זוז ואם לגורן הרי שלך בי״ב מנה אסור.

18 יח

ואסור להרבות בשכר אדם. כיצד לא יאמ׳ אדם לחברו עשה עמי מלאכה בזה היום שהיא שוה דינר ואני אעשה עמך מלאכ׳ בשבוע אחרת שהיא שוה שנים לפיכך אומר לשם שלא יאמ׳ נכש לי היום ואני אעדר לך למחר. ולא יאמר חרוש עמי בגריר ואני אחרוש עמך ברביעה שהרי טורח החרישה יותר בימות הגשמים: ואמר רב נחמן טרשא דידי שרי. פירוש למכור סחורה יותר מכדי דמיה ובלבד שלא יפרש לו מעכשו והרי הוא לך בפחות ודוקא בדבר שאין דמיו ידועי׳ לכל. ואמר חמא טרשא דידי ודאי שרי שהיה מוכר פירוש במקום הזול כבמקום היוקר שהיו מוליכין שם את הפירות לפי שהחמרים היו שם לוקחין הסחורה בזול שהיה בכאן נמכרת ביוקר ואחריות הדרך על רב חמא ומפרש טעמא משום דכל היכא דאזלי שבקי להו מכסא וזה אפילו היה בידם משלא יוכלו למצא מי יעשה להם כזה: ופסק תלמודא כי טרשא זו שרי גם כטרשא דרב נחמן יש אומרי׳ דהוי הלכה:

19 יט

ואסור לקנות פירות פרדס קודם שיתבשלו י״א בקונה סתמא וי״א בקונה בכך וכך ומודה רב נחמן בתורי י״א בקונה עגלי׳ קודם שיולדו לפי שיש בהם הפסד גדול: וי״א כשבוצרין הכרמים על ידי שוורים.

20 כ

ומותר לתת דמי יין לחברו של חבית ויאמר אם יחמיץ היין תהא של מוכר ואם הוזלה או הוקרה תהא של לוקח מותר הואיל ומקבל עליו הלוקח זולא ואפילו לא קבל זולא כמו מתשרי ועד טבת שרי: אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין אעפ״י שאין לזה יש לזה: אין לווין סאה בסאה אלא אם כן יש לו וכן מכל דבר חוץ מן המטבע דלא שייך בהו יוקרא וזולא:

21 כא

ומעמידין מלוה על גבי פירות והוא שיש לו ואם יש לו מעט מלוה עליו אפילו כמה סאין: והר״מ כתב ואם אין לו כלל אז יתן לו חברו במתנה מעט ואז יוכל להלוות כמה סאין שירצה אבל מ״מ ללוות בתנאי שלא יוכל לפרוע עד זמן היוקר אסור כמו סאה בסאתים: ואם פסק אדם כשער הגבוה נוטל כשער הזול אף על פי שהוא ביוקר בשעה שנתן דמים ואם לא פסק נוטל כשער היוקר: אמר רבי יוחנן אין פוסקין על שער שבשוק: יש פוסקין שהלכה כן אבל שמא הלכה כרבא דאמר מה לי הן מה לי דמיהן ופוסקין על שער שבשוק.

22 כב

ואסור לאדם להיות סופר למלוה ברבית שנאמר לא תשימון עליו נשך:

23 כג

כתב הר״מ ראובן שתבע לשמעון פעם אחת הבאתי לך משכון של גוי ולאחר זמן פדיתי המשכון ממך ונתתי לך רבית ואחר כן לא נתן לי הגוי רבית כלל ועתה אני תובע ממך שתחזור לי הרבית וראובן השיב באותה שעה שפדית ממני המשכון אמרתי לך אם נותנין לך הגוים רבית אז תתן לי ואם לאו לא תתן לי ואתה אמרת כן נותני׳ לי הגוי׳ רבית דין הוא שאפילו אם נותנין הגוים רבית לשמעון אסו׳ ליתן לראובן ואסור לראובן לקבל אם לא בשעה שהלוה שמעון המעות מראובן על המשכון שהיה מסתלק מן המשכון לגמרי ודומה כאלו מכרו לו ואין לו עסק לשמעון על זה המשכון כלל אז יש לו ליתן לראובן מה שנתן הגוי: