Siman 71ע״א
1 א

עא. הלכות סוכה

2 ב

שעור הסוכה גבהה אין פחות מעשרה טפחים ורחבה אין פחות משבעה על שבעה טפחי׳ פחות מכן פסולה. וכן אם היתה גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה. וכשחמתה מרובה מצלתה פסולה סוכה רעועה והמעובה כמין בית כשרה ואפילו אין כוכבי חמה נראין מתוכה.

3 ג

וצריכה שתי דפנות זו בצד זו ושלישית אפי׳ טפח. וצריך לעשו׳ לה צורת פתח בשלישית אפי׳ קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן ודפני הסוכה כשרין מכל דבר ואפילו מבעלי חיים ואפילו מאילנות ובלבד שלא תהיה רוח מצויה מנידה אותן.

4 ד

היו דפנות דבוקות לארץ ולא היו מגיעו׳ לסכך אם היו גבוהות עשרה טפחים אף ע״פ שרחוקות מן הגג כמה אמות כשרה ובלבד שיהיו מכוונו׳ תחת שפת הגג. הרחיק הגג מן הדופן ג׳ טפחים פסולה פחות מכן כשרה. תלה מחיצה שגבוהה ד׳ טפחים ומשהו בפחות מג׳ סמוך לארץ ובפחות מג׳ סמוך לגג כשרה.

5 ה

סוכה שיש בכותלים פתחים רבים כשרה ובלבד שלא יהיה בה פתח יתר על עשר שאם היה בה פתח יתר על עשר אע״פ שיש בה צורת פתח צריך שלא יהיה מרובה פרוץ על העומד.

6 ו

היו שתי דפנות זו כנגד זו וביניהן מפולש עושה דופן שיש ברחבו ד׳ טפחים ומשהו ומעמידו בפחות מג׳ סמוך לאחת משתי הדפנות וכשרה וצריך לעשות לה צורת פתח לגמור דופן השלישי. קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן. והר״ף ז״ל כתב נהגו העולם לעשו׳ מחיצות שלמות לפי שאין הכל בקיאין בענין זה. ומה שנהגו העולם לעשו׳ כל הד׳ מחיצות בסדינין בלא שום ערבה אין זה נכון אע״פ שקושרין אותן הטב דזמנין דמנתקי ולאו אדעתיה והוה ליה מחיצה שאינה עומדת ברוח מצויה דלא שמה מחיצה והרוצה לעשו׳ מחיצה בסדינין בלא שום ערבה טוב שיערוב במחיצות קני׳ קנים פחות מג׳ ע״כ. אבל סוכה של ג׳ דפנות מעלייתא לא בעינן צורת פתח וכל שכן אי אית בה ד׳ דפנות. וזה שנהגו לעשות צורת פתח אפי׳ לסוכה בת ארבע דפנות אינו אלא לנוי בעלמא.

7 ז

העושה סוכה בראש העגלה או בראש הספינה כשרה ועולין לה ביום טוב. בראש הגמל או בראש האילן כשרה ואין עולין לה ביום טוב לפי שאסור לעלות על גבי אילן או על גבי בהמה. היו מקצת הדפנות עשויות בידי אדם ומקצתם אילנו׳ רואין כל שאלו ינטלו האילנו׳ היא יכולה לעמוד בדפנות שבידי אדם עולין לה ביום טוב.

8 ח

העוש׳ סוכה תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית. ופי׳ הבעל ההשלמה ז״ל שזה בהיות צל האילן מרובה מחמתו אבל צל האילן חמתו מרובה מצלתו וצל סוכה מרוב׳ מחמתו בלתי צרוף צל האילן בין שהסכוך תחת האילן בין שהוא עליו כשרה והוא שחבטן. ור״ש ז״ל מכשיר בחבטה אפי׳ אין צלתה מרובה מחמתה בלתי צרוף האילן. והר״ש ז״ל הוסיף בזה ואמר דכל זה כשהאילן קודם אל הסוכה אבל אם קדמה הסוכה שנעשית תחלה כהלכתה ואחר כך הדלה עליה גפן או דלעת או אילן אחר אם אותו הסכך פסול חמתו מרובה מצלתו כשרה ואפילו בלא חבטה שאין לומר שיצטרף הסכך הפסול עם הסכך הכשר אחר שנעשית תחלה כהלכתה לא צרוף סכך פסול אבל אם צל הסכך פסול מרובה מחמתו אין קדימת הסכך כשר מועיל להכשירה. והרב שקילי ז״ל כתב שאין לפסלה בשום פני׳ אם נעשית מתחלתה. ודעת הרמב״ם ז״ל ככתוב למטה במקומו בע״ה. וצריך להזהר לאלו שמסככי׳ תחת הגגין אחר שמסירי׳ הרעפים שיגלו עד שיהא שם חמה מרובה מהצל דומיא דעושה סוכתו תחת האילן. ואם הסכוך תחת קורות הגג ומופלג מהן צריך ליזהר שיהיה כל אותו הסכוך מרובה מחמתו בלתי צרוף צל קורות הגג שהן סכך פסול לפי שנקבעו שם לשם בית ולא לשם סוכה. וכל זה לדעת הבעל ההשלמה ז״ל ואפילו לדעת הר״ש צריך זה לפי שהוא מפרש כשחבטן שערב הסכך הפסול והכשר ובלא זה אינו מכשיר וכאן אי אפשר לחבוט ולערב הסכך הפסול עם הכשר. ויותר צרי׳ ליזהר לדעת הר״ז ז״ל שיסיר כל מה שיוכלו מהצל הפסול כגון הלטאט כדי שיגלה דעתו שאין רצונו באותו הצל כלל. ואם הוא מסכך בין קורות הגג והלטאט די לו שיסיר מהן כדי שיניח ביניהן ריוח יותר מכמותן כדי שיעדיף הסכך הכשר על הפסול או שישלים הסכך הכשר על האויר ברוחב הקורו׳ כמו שאמרו בגמרא אם היה שתי נותנו ערב. וכתב הר״ף ז״ל שהשר מקוצי פירש העושה סוכתו בבית צריך להסיר כל הנסרים שקורין לטאש בלעז כיון שהוא מסכך תחת הגג אבל אם הוא מסכך על הגג עצמו אז סגי בנוטל אחת מבנתים רק יזהר שלא יעש׳ סכך אחר תחת הגג דאם כן הוה ליה סוכה בתוך סוכה. ומורי ה״ר יחיאל היה נוהג כשעשה סוכתו בבית תחת הגג היה זוקף ערבה מן הסכך עד הגג לערב שני הסככין יחד להיות הכל אחד ע״כ. והרמב״ם ז״ל לא הצריך רק ליטול אחת מבנתי׳ כמו שנכתוב במקומו בע״ה. ואפשר שדעתו גם כן שצריך שיהיה הריוח יותר מכמותן כי בנוטל אחת מבנתים אי אפשר שלא יהיה כן כי אין המנהג לקבען מצומצמות ומחוברות זו אצל זו כל כך.

9 ט

סוכה שאין לה גג פסולה כגון שהיו ראשי הדפנות דבוקות זו בזו כמין צריף או שסמך ראש דופן הסוכה לכותל ואם היה לה גג אפילו טפח או שהגביה הדופן מן הקרקע טפח הרי זו כשרה. סוכה עגולה אם יכול לרבע בתוך הקפה ז׳ על ז׳ אף על פי שאין לה זוית כשרה.

10 י

סכך על גבי אכסדרה שיש לה פצימין בין שהיו נראין מבפנים ואין נראין מבחוץ בין שנראין מבחוץ ואין נראין מבפנים כשרה ושאין לה פצימין פסולה מפני שהיא סוכה העשוי כמבוי שהרי אין לה אלא שני צדי האכסדרה ואמצע האכסדרה אין בו כותל ושכנגדו אין בו פצימין.

11 יא

נעץ ארבע קונדיסין על ארבע זויות הגג וסכך על גבן הואיל והסכוך על שפת הגג כשרה ורואין את המחיצות התחתונות כאלו הן עולות למעלה על שפת הסכוך. והראב״ד ז״ל חלק על זה. סוכ׳ שאוירה גבוהה מכ׳ אמה ומעטה בכרים וכסתות אין זה מעוט ואפי׳ בטלן. מעטה בתבן ובטלו הרי זה מעוט ואין צ״ל עפר ובטלו אבל בעפר סתם אינו מעוט. היתה גבוהה מכ׳ אמה והוצין יוצאין ויורדין לתוך עשרים אמה אם צלתן מרובה מחמתן יחשבו כגג וכשרה.

12 יב

בנה אצטבה כנגד דופן האמצעי על פני כלה אם יש באצטבה רוחב שעור הסוכה כשרה. ובעל ההשלמה כתב האצטבה כשרה לבד. ועוד כתב בעל ההשלמה ז״ל דהאי דאמרינן דכשרה כלומר אפי׳ לא עשה בה מעשה וכן בכל הנך מועטין דבחלל הסוכה כגון תבן ועפר. וליכא משום תעשה ולא משו׳ עשוי דאצטריך נענוע אחר שאין הפסול בגוף הסכך ואפילו היה בה סכך פסול באמצע רב ומעטו בקנים אע״פ שלא עשה מעשה בסכך הכשר כשרה כיון שעשה מעשה להכשיר הסכך. ולפירו׳ ז״ל שאלו שעושין סוכתן בתוך הבית ואינן מגלין הגג ואינם מסירין הרעפים אחר עשית כל הסוכה דאין צריכין לנענע הסכוך אחר כך לפי שגלוי הגג והסרת הרעפים ופקפוק הדפין שקורין לאטש הוא המעשה להכשיר הסכוך הנעשה בפסול מקודם לכן.

13 יג

בנה אצטבא מן הצד אם יש משפת אצטבא ולכותל ארבע אמות לכל רוח פסולה פחות מכן כשרה וכאלו המחיצות נוגעות באצטבא והרי מן האצטבא ועד הסכוך פחות מכ׳ אמה. בנה בה עמוד ויש בה הכשר סוכה פסולה שאין לו מחיצות נכרות ונמצא על גב העמוד סכך כשר בלא דפנות. היתה פחותה מעשר וחקק בה להשלימה לעשר אם יש משפת החקק ולכותל ג׳ טפחים פסולה פחות מכן כשרה שכל פחות מג׳ כלבוד דמי.

14 יד

מי שלא עשה סוכה בין בשוגג בין במזיד עושה סוכה בחולו של מועד ואפי׳ ביום שביעי לפי שמצותה כל שבעה.

15 טו

ועושה אדם לחברו דופן בי״ט להכשיר הסוכה והוא שיעשנו שלא מדעת זה שנעש׳ שאסור לו לעשו׳ דופן בי״ט. וכן עושה דופן רביעית בכרים בי״ט אבל לא דופן שלישית לפי שמכשיר בה הסוכה ואין עושין אהל עראי בי״ט. והראב״ד ז״ל מתיר אף בדופן שלישית. נפלה סוכתו חוזר ובונה אותה כל שבעה. אין מסככי׳ אותה אלא בדבר שגדולו מן הארץ ושנעקר משם ואינו מקבל טומאה ואין ריחו רע ואינו נושל ונובל תמיד. סכך בדבר שאין גדולו מן הארץ או במחובר לארץ או בדבר שמקבל טומאה פסולה. ואם סכך בדבר שנובל או בדבר שריחו רע כשרה שלא אמרו שלא לסכך באלו אלא שלא יניח הסוכה ויצא.

16 טז

וצריך להזהר שלא יהו עלין והוצין של סכוך יורדין בתוך עשר שלא יצר לו בישיבתו. סככה במיני מתכות או בעצמות ועורות פסולה שאינן גדולי קרקע. הדלה עליה גפנים או דלעת וכיוצא בהן פסולה שהרי לא נעקרו. סככה בכלי עץ ובמחצלאות עשויו׳ לשכיבה וכיוצא בהן פסולה גזרה שמא יסכך בכלי׳ שעדיין לא טהרו.

17 יז

סככה באוכלין פסולה לפי שמקבלין טומאה. סוכי תאני׳ פרכילי ענבים ובהן ענבים מכבדות ובהן תמרים וכיוצא בהן רואין אם פסולת מרובה על האוכל מסככין בהן ואם לאו אין מסככין בהן. ועל זה נהגו בקצת מקומות לסכך בשומר הנקרא פיניו״ל הואיל ופסולת מרוב׳ על האוכל ויש אוסרין לסכך בו לפי שהוא אוכל כלו הזרע והעשב. וה״ר יחיאל ז״ל מתיר לכסות ומחזק האוכל לשוטה ואומר כי אינו מאכל אדם כלל לא ירק ולא זרע זולת לרפואה. וה״ר שמואל מאיורא ז״ל הודה לו. סכך בירקות שאם יבשו יכלו ולא ישאר בהן ממש אע״פ שהן עתה לחין הרי מקומן נחשב כאלו הוא אויר וכאלו אינם. סככה בפשתי העץ שלא דק אותן ולא נפצן כשרה שעדין עץ הוא ואם דק ונפץ אותם אין מסככין בהן מפני שנשתנית צורתו וכאלו אינו מגדולי קרקע. וכן באלו האבנים שקורין לבאדש אין מסככין בהן ואע״פ שאינן מקבלין טומאה דלאו גדולי קרקע מקרו.

18 יח

ומסככין בחבלים של סיב ושל חלף וכיוצא בהן שהרי צורתן עומדת ואין החבלים כלים. מחצלת של קנים או של גמי או של חלף אם היא גדולה סתמא לסכוך ומסככין בה ובלבד שלא יהיה לה קיר שהרי היא ככלי קבול ומקבל טומאה ואפי׳ נטל הקיר שלה אין מסככין בה מפני שהיא כשברי כלים. וכן אין ראוי לסכך בארוכות המטה פירוש אפילו חזקות או נשברו הכרעי׳ שאין ראויין להתחבר גם לא בנסרי כלי היין שקורין דוגא״ש ואפילו פחתן מג׳ לפי שהן שברי כלים. ובקטנה אין מסככין פרוש במחצלת של קנים קטנה אם היא גדולה כעבותות מסככין בה לפי שאינה ראויה לשכיבה מתוך קשיה אלא אם כן ארוכה וגדולה מסככין בה ואפי׳ ארוגה. נסרים שאין ברחבן ארבע טפחים מסככין בהן אף על פי שהן משופין ואם יש ברחבן ארבע טפחים אין מסככין בהן ואע״פ שאין משופין גזרה שמא ישב תחת התקרה וידמה שהוא בסוכה ובמקומות שנהגו להקרות בנסרי׳ דקים אסור לסכך בהן משום גזרת תקרה וכן הדין באלה מחצלות של קנים אע״פ שהיא גדולה. באלו המקומות שנוהגין לקבען בגגין כעין תקרה אין מסככין בהן. ומעשה היה בעיר נרבונה בחכם אחד שסכך בנסרים דקים פחותי׳ מג׳ ולעזו עליו ואמרו מימינו לא ראינו וכמעט שלא שמטה בחול המועד אלא שלא נזדמן לו סכך כשר אחר. וכן באלה העצי׳ הדקים שגודלי׳ ואורגי׳ אותן ונקראי׳ קלד״ש אין מסככי׳ בהן דלתקראות הן עשויות מתחלתן ויש בהן גזרת תקרה.

19 יט

נתן עליה נסר ויש ברחבו ד׳ טפחים כשרה ואין ישנין תחתיו שהרי אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה. והר״ם היה מתיר לתת נסר או קרש על הקערה בסוכה כדי להגן מן המטר לפי שסכך פסול אינו פוסל למטה מעשרה.

20 כ

היו הנסרים שאין בעביין ד׳ ויש ברחבן ד׳ והפכן על צדיהן שאין בהן ד׳ וסכך בהן פסול שהרי הנסר הזה פסול בין שסכך ברחבו בין שסכך בעביו. תקרה שאין עליה מעזיבה שהיא הטיט והאבנים אלא נסרים תקועו׳ בלבד הרי זו פסולה לפי שלא נעשה זה לשם סוכה אלא לשם בית. פי׳ שכיון שנקבעו שם לשם בית גמור נפסלו מן התורה אפי׳ קנים בעלמא לפיכך אם פקפק הנסרי׳ והגיר המסמרי׳ לשם סוכה הרי זו כשרה ובלבד שלא יהיה בכל נסר רוח ד׳ טפחים וכן אם נטל אחד מבנתי׳ והניח במקומו סכך כשר לשם סוכה הרי זו כשר׳. ויש מצריכין להסיר מהן עד שיהיה האויר רב על כמותן כמו שבארנו באלו המסככין על קורות הגגין.

21 כא

סכך בדבר פסול ובדבר כשר זה בצד זה ואין במקום אחד מן הסכך הפסול רוחב ג׳ טפחים אלא פחות אם יהיה כל הסכך הכשר יתר על הסכך הפסול כשרה ואם היה זה כמו זה בצמצום אע״פ שאין במקום אחד ג׳ טפחים פסולה מפני שהסכך הפסול כפרוץ הוא נחשב.

22 כב

סוכה שנעשת כהלכתה מ״מ כשרה ואע״פ שלא נעשית לשם מצוה. ירושלמי וצריך שיחדש בה דבר לשם מצוה. ובגמר׳ מפרש אמאי לא בעינן בסוכה עשויה לשמה כמו בציצית שהרי גם בסכה כתיב תעשה לך כמו שכתוב בציצית גדילים תעשה לך. אבל בעינן שתהיה עשויה לצל כגון סכת גוי׳ וסכת בהמה וכיוצא בהן. אבל סכה שנעשית מאליה פסולה לפי שלא נעשית לצל. וכן החוטט בגדיש ועשאהו סכה אינה סכה שהרי לא עמד גדיש זה לצל. לפי׳ אם נעשי׳ חלל טפח במשך שבעה לשם סוכה וחטט בה אחר כן והשלימה לעשרה כשרה שהרי נעשית סכך שלה לצל. חבלי קש וחבלי עצים וחבלי זרדין אין מסככין בהן גזרה שמא יעשה מהן חבלות על הגג ליבשן וימלך וישב תחתיהן לשם סוכה והוא לא עשה סכך זה לצל ונמצאת כסכה הנעשית מאליה ואם התירן כשרות ואין חבלה פחותה מכ״ה בדין. חבלות קטנות שאגד אותן למנין מסככין בהן וכן החותך ראש הדקל והחריו׳ אגודות בו מסככין בו שאגד בידי שמי׳ לא שמיה אגד ואפילו קשר ראשי חריות מצד אחד שנמצאו כחבלה בשני ראשיה אח׳ בידי אדם ואחד בידי שמי׳ מסככין בה שהאוגד עץ אחד אינו אגד אינו חבלה וזה כעץ אחד הוא שהרי אגודה בידי שמים וכן כל אגד שאינו עשוי לטלטל אינו אגד.

23 כג

הדלה על הסכה עלי אילנות ובדיהן וסכך על גבן ואח״כ קצצן אם היה סכוך הרבה מהן כשרה ואם לא היה הסכוך שהיה כשר מתחלתו הרב׳ מהן צריך לנענע אותן אחר קציצתן כדי שתהיה עשויה לשם סכה.

24 כד

ערב דבר שמסככין בו בדבר שאין מסככין בו לסכך בה אלה שהסכך הכשר יתר על הפסול פסולה. סכך בזה לעצמו ובזה לעצמו זה בצד זה אם יש בסכך פסול ג׳ טפחים במקום אחר פסולה בין באמצע בין בצד. בד״א בסכה קטנה אבל בגדולה סכך פסול פוסל באמצע בד׳ טפחים פחות מכן כשרה. פי׳ דבפחות מג׳ בקטנה ובפחות מד׳ בגדולה ישנין תחתיו. ובג׳ בקטנה ובד׳ בגדולה אם ישאר מן הסכך פסול ואילך שעור סוכה של ז׳ טפחים עם שתי דפנותיו כהלכתן ושלישית אפי׳ טפח כשרה. כיצד בית שנפחת באמצע וסכך על מקום הפחת וכן חצר המוקפת אכסדרה שסכך עליה וכן סכה גדולה שהקיפה בדבר שאין מסככי׳ בו למעלה בצד הדפנו׳ אם יש משפת הסכוך ולכותל ארבע אמות פסולה פחו׳ מכן רואין כאלו כותל נעקר ויחשב זה הסכך הפסול כאלו הוא מגוף הכותל וכשר ודבר זה הלכה למשה מסיני. וכתב ה״ר יצחק ז״ל ומ״מ אין אוכלי׳ ואין ישנה תחת הסכך הפסול.

25 כה

ואויר פוסל בג׳ בין בגדולה בין בקטנה. וסכך פסול ואויר מצטרפי׳ לפסול בג׳ בסכה קטנה. ואיזו היא סכה קטנה כל שאין בה ז׳ על ז׳. וסכה גדולה כל שישאר בה יתר על הסכך הפסול ז׳ על ז׳ מסכך כשר.

26 כו

פרש עליה בגד מלמעלה מפני החמה או תחתיה מפני הנשר פסולה. פי׳ נשר על ענפי הסכוך שנופלין בקערה ויש לו מאוס וצער בזה. וי״מ מפני הנשר שלא יתמעט הסכך בנבול עליו ממנו. וכן דעת ה״ר יצחק ז״ל אבל מפני העלי׳ שלא יפלו על השלחן הרי הוא כלנאותה ושרי. והר״ף ז״ל כתב ומתוך פי׳ הרב משמע שגם בענין זה פסולה. פרשו כדי לנאותה כשרה. וכן אם סככה כהלכתה ועטרה במיני פרות ובמיני בגדים וכלים שתלויין בה בין בכותליה בין בסכך כדי לנאותה כשרה. ונויי סכה אין ממעטין בסכה בגבהה אבל ממעטין ברחבה. היו נויי סכה מופלגים ממנה ד׳ טפחים או יתר פסולה שנמצא היושב שם כאלו אינו יושב תחת הסכך אלא תחת הנויין שהם אוכלין וכלים שאין מסככין בהן. סכך שהיו בו חלונות שהאויר נראה מהן אם יש בכל האויר ככל המקום המסוכך פסולה לפי שתהיה חמתה מרובה מצלתה וכל שחמתה מרובה מצלתה אינו סכך ואם היה הסכך רב על האויר כשרה. בד״א בשלא היה במקום אחד אויר ג׳ טפחים אבל אם היה במקום אחד אויר ג׳ טפחים בין באמצע בין מן הצד הרי זו פסולה עד שימעטנו מג׳. מעטו בדבר הפסול כגון כרי׳ וכסתות וכלים אם סכה גדולה היא כשרה ואם סכה קטנ׳ היא פסולה עד שימעטנו בדבר שמסככין בו.

27 כז

היה הסכך מדולדל כלומר שיהיה מקצתו למעלה ומקצתו למטה כשרה כגון קנה עולה וקנה יורד כשרה ובלבד שלא יהיה בין העולה והיורד ג׳ טפחים. ואם היה ברוחב זה העולה טפח או יותר אע״פ שהוא גבוה יותר מג׳ טפחי׳ רואין כאלו ירד למטה ונגע בשפת זה היורד והוא שיהיה מכוון כנגד שפת זה היורד.

28 כח

העוש׳ סכה על גבי סכה התחתונ׳ פסולה כמי שעשאה בתוך הבית שנא׳ בסכת תשבו ולא בסכה שתחת האילן ולא בסכה שתחת הבית. ומחסרון הוי״ו קא דריש. אבל העליונ׳ כשר׳. בד״א שהתחתונ׳ פסולה כשהיה גובה העליונה עשרה טפחים או יותר והיה גג התחתונה יכול לקבל כרים וכסתות של עליונה אפי׳ על ידי הדחק אבל אם אין גבוהה העליונה עשרה טפחים או שאין גג התחתונה יכול לקבל כרי׳ וכסתות של עליונה אפי׳ על ידי הדחק אף התחתונה כשרה והוא שלא יהיה גובה שתיהן יתר על כ׳ אמה שתחתונה בסכך העליונה נתרת. מטה שבתוך הסכה אם גבוה עשרה טפחים היושב תחתיה לא יצא ידי חובתו מפני שהיא כסכה בתוך סכה. וכן כילה שיש לה גג אפילו טפח אם גבוהה עשרה טפחים אין ישנים תחתיה בסכה. וכן המעמיד ד׳ עמודיה ופרש סדין עליהם אם גבוהים עשרה הרי זו סכה בתוך סכה אבל ב׳ עמודים שפרש עליהם סדין וכן כילה שאין לה גג טפח אפי׳ גבוהין כל שהו מותר לישן תחתיהן בסכה שאינה כסכה בתוך סכה מפני שאין לה גג.

29 כט

סכה שאולה כשרה. וזה שנהגו בקצת מקומו׳ בגבול ארגון שעושין סכה בחצר בית הכנסת ועוברין דרך שם ומקדשין בה והולכין אח״כ לאכול בבתיהם אותו המנהג טעות הוא בידם שלא אמרו ז״ל שכל ישראל ראויין לישב בסכה אחת אלא להתיר השאולה אבל ודאי הן צריכין לאכול בה או בבת אחת או בזה אחר זה.

30 ל

סכה גזולה כשרה. כיצד אם תקף חברו והוציאו מסכתו וישב בה יצא שאין הקרקע נגזלת. ואם גזל עצים ועשה מהן סכה יצא תקנת חכמים היא שאין לבעל העצים אלא דמי עצים בלבד ואפילו גזל נסרים והניחן ולא חברן ולא שנה בהן כלום יצא. העושה סוכתו ברשות הרבים כשרה.

31 לא

נשים ועבדים וקטנים פטורין מן הסוכה. טמטום ואנדרוגינוס חייבין. קטן שאינו צריך לאמו שהוא כבן חמש או כבן שש חייב בסכה מדברי סופרים כדי לחנכו במצות. חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה ולא חולה שיש בו סכנה אלא אפילו חש בראשו או בעיניו הוא ולא משמשיו. ואי זה הוא מצטער כל שאינו יכול לישן בסוכה מפני הרוח או מפני הזבובי׳ או מפני הריח. והר״ף ז״ל כתב מצטער מחמת סרחון וכיוצא בו. ומיהו נראה דהיינו דוקא לישן אבל לאכול לא מדאמ׳ רבא שרא ליה לר׳ אחא למגנא חוץ לסוכה משו׳ בקי פי׳ משום סרחון דגרגישת׳ ולא קאמ׳ למיכל ושמא היינו משום דאכילה אינה אלא לפי שעה. עכ״ל. וה״ר שלמיה ז״ל כתב שאינו פטור אלא בשאר הימים אבל לילה הראשון שהכתוב קבעו חובה כמצה לעולם חייב. וכן משמשי חולה אינן פטורין אלא בעת שצריך להן.

32 לב

האבל חייב בסוכה וחתן וכלה השושבינין וכל בני החבורה פטורין מן הסכה כל שבעת ימי המשת׳ שלוחי מצוה פטורין מן הסכה בין ביום ובין בלילה הולכי דרכי׳ ביום פטורין מן הסכה ביום וחייבין בלילה הולכי דרכים בלילה פטורין מן הסכה בלילה וחייבין ביום פי׳ שאם יש לו להלך בדרך ויודע שיצטרך לאכל קודם שימצא סכה אין צריך למנוע מפני זה לפי שהוא פטור ממנה והטעם משום תשבו כעין תדורו וכשם כשהוא בביתו אינו נמנע מלילך לעסקיו בין ביום בין בלילה אף זה כן וכיון דהולכין ביום חייבין בלילה יש לומר שההולכין בכפרים לתבוע חובותם בחולו של מועד בחג צריכין לשוב לבתיהן בלילה לאכול בסכה אםס אין סכה באותו כפר ואע״פ שיש לבעל הדין לחלוק המחמיר תבא עליו ברכה.

33 לג

שומרי העיר ביום פטורי׳ ביום וחייבין בלילה שומרי העיר בלילה פטורין בלילה וחייבין ביום. שומרי גנות ופרדסי׳ פטורי׳ בין ביום בין בלילה שאם השומר יעש׳ סוכה הגנב ידע שיש לו מקו׳ קבוע ויגנוב ממקו׳ אחר. כתב הר״ף ז״ל וזהו סמך לאותן העושין יינות בין הגוי׳ שאינן עושי׳ שם סוכה לא ביום ולא בלילה מפני שצריכין לשמור היין משום נסוך עכ״ל.

34 לד

כיצד היא מצות הישיבה בסכה שיהא אוכל ושותה ודר בסכה כל ז׳ הימים בין ביום בין בלילה כדרך שדר בביתו בשאר ימות השנה וכל ז׳ הימים אדם עושה ביתו עראי וסוכתו קבע שנאמ׳ בסוכות תשבו שבעת ימים. כיצד כלים נאים ומצעות נאות בסוכה וכלי שתיה כגון כוסות ואשישות בסכה אבל כלי אכילה כגון קדרות וקערות חוץ לסוכה פי׳ שלא בשעת אכילה וכל זה מטעם תשבו כעין תדורו שהרי אין דרך בשאר ימות השנה להניח כלי האכילה במקום הסעודה. ונהגו שלא להשתמש בסכה דברי׳ של בזיון כגון שטיפת קערות וכיוצא בהן דלא להוי מצות בזויות עליו כך כתב ה״ר אשר ז״ל.

35 לה

המנורו׳ בסכה ואם סכה קטנ׳ היא מניחם חוץ לסכה.

36 לו

אוכלין ושותין בסכה כל ז׳ ימים בין ביום בין בלילה ואסור לאכול סעודה חוץ לסכה כל ז׳ אלא אם כן אכל אכילת עראי כביצה או פחות או יתר מעט ואין ישני׳ חוץ לסכה אפי׳ שינת עראי ומותר לשתו׳ מים ולאכול פרות חוץ לסכה ומי שיחמיר על עצמו שלא לשתות אפי׳ מים חוץ לסכה הרי זה משובח. וכתב ה״ר יצחק ז״ל דוקא פרות אינן צריכין סכה אבל דברים אחרים כגון דייסא ובשר וגבינה כיוצא בהן צריכין סכה כדפי׳ בתוספות השלים במיני תרגימא יצא. והרוצה להחמיר בפרות יחמיר.

37 לז

אכילה בלילי י״ט ראשון בסכה חובה אפי׳ אכל כזית פת יצא ידי חובתו מכאן ואילך רשות רצה לאכול סעודה בסוכה אוכל רצה אינו אוכל כל שבעה אלא פרות או קליות אוכל חוץ לסכה כדין אכילת מצה בפסח. וצריך לתת טעם למה מברכין על הסכה כל ז׳ יותר ממצה שאין מברכין עליה אלא לילה ראשונה לבד. כתב הר״ז ז״ל דכיון דאיכא חיוב שינה כל ז׳ ואי אפשר לאדם לחיות ז׳ ימים בלא שינה נמצא חיוב הסוכה נמשך כל ז׳ יותר ממצה דאפשר בפרות בלא מצה כלל. והר׳ שמואל שקילי ז״ל כתב דשאני מצה שאכילתה בשאר ימים אינה לשום מצו׳ מצה אלא להשביע רעבו לפי שאינו רשאי לאכול חמץ ולהשביע עצמו ודומה למי שאוכל בשר בהמה טהורה לפי שאינו רשאי לאכול בשר בהמה טמאה שאינו מברך אקב״ו לאכול בשר בהמה טהורה אבל הישיבה בסוכה ודאי לאו צורך גופו הוא להשביע רעבו אבל לקיום המצוה לבד ולפי׳ צריך לברך.

38 לח

מי שהיה ראשו ורובו בסכה ושלחנו בתוך הבית או חוץ לסכה ואכל הרי זה אסור וכאלו לא אכל בסכה עד שיהא שלחנו בסכה גזרה שמא ימשך אחר שלחנו ואפי׳ בסכה גדולה.

39 לט

כל ז׳ הימים קורא בתוך הסכה ומדקדק במה שיקרא ויבין חוץ לסכה כדי שיהא דעתו מיושבת עליו. המתפלל רצה מתפלל בסכה או חוץ לסכה.

40 מ

ירדו גשמים הרי נכנס בתוך הבית מאימתי מותר לפנות משתסרח המקפה. פירוש משירדו לתוך הסכה טפות טפות שאם יפלו לתוך התבשיל יפסד אפולו תבשיל של פול פי׳ שנפסד מהר. והר״ף ז״ל פי׳ שאינו ממהר להתקלקל כשאר תבשילי׳ ע״כ. ואם פסקו גשמי׳ בעוד שהוא אוכל ושותה אין מחייבין אותו לחזור לסכה אלא גומר סעודתו בביתו. והר״ף ז״ל ורבינו יהודה בכתב ידו בתוספתא דסכה דאע״ג דמותר לאכול בבית משום ירידת גשמים מ״מ בליל ראשון של סכות צריך לאכול בסכה אפי׳ אם ירדו גשמי׳ דגמרינן ט״ו ט״ו מחג המצות מה להלן לילה ראשונ׳ חובה מכאן ואילך רשו׳. אף כאן לילה ראשונה חובה מכאן ואילך רשות. ועל כרחין בירדו גשמים קאמר דאי בשלא ירדו מאי קאמ׳ מכאן ואילך רשות והלא בי״ט הראשון מהא חובה לאכול בסוכה ביום משום כבוד י״ט אע״ג דבחולו של מועד אי בעי לאכול פת אי בעי לא אכיל פת כי אם פרות מ״מ ביו׳ טוב צריך לאכול פת משום כבוד יט. וא״כ אם הוה מיירי בלא ירדו גשמים מאי איריא בלילה אפי׳ ביום עצמו. אלא שמע מינה דמיירו בירדו גשמים דהוי רשות ואפילו בי״ט ראשון ואפילו הכי קאמר בלילה הראשונ׳ חובה דומיא דמצה דהתם אי אפש׳ להפטר בשום ענין ממצה בלילה הראשון ומיהו כזית פת בסוכ׳ סגי דומיא דמצה אך צריך שיהא ודאי לילה ולא להקדי׳ דומיא דמצה כדמפרש ה״ר יעקב מאורליי״ש פרק ערבי פסחים עכ״ל.

41 מא

והר״ם כתב דוקא לאכול כל סעודתו ראשונה של ליל הסכות בסוכה אפילו ירדו גשמים. היה ישן וירדו גשמים בלילה ונכנס בתוך הבית ופסקו הגשמי׳ אין מטריחין אותו לחזור בסכה כל אותה הלילה אלא ישן בביתו עד שיעלה עמוד השחר.

42 מב

כל זמן שיכנס אדם לישב בסוכה כל שבעה מברך. וה״ר שמואל שקיל״ו ז״ל היה מנהגו לברך אף כשהיה נכנס לקרו׳ או לשנות. וה״ר יצחק ז״ל כתב שכל שעה שנכנס לאכול מברך לישב בסוכה ואותה ברכה פוטרת שינה וטיול ע״כ.

43 מג

והר״ם נהג לעולם לברך לישב בסוכה קודם ברכת המוציא ואפילו בחול המועד כדאיתא במסכת סכה. נכנס לישב בה מברך לישב בסכה כלומר מיד שנכנס בה כדי לאכול יש לו לברך לישב בסכה וכן נהגו בגלילות קטלוני״א אבל הנכנס לישן אין לו לברך לפי שאין קבע לשינה שפעמי׳ אדם סבור לישן ואינו ישן. והר״ם ז״ל כתב ונהגו העול׳ שאין מברכין לישב בסוכה עד אחר ברכת המוציא בחול. וביום טוב ושבת מברכין אותה אחר קדוש קודם ברכת המוציא. ובליל יום טוב ראשון מברך על הסכה ואחר כך על הזמן והטעם לפי שהוא חובת היום ואע״ג דבעלמא תדיר ושאין תדיר תדיר קודם הכא מברך על הסכה ואחר כך מברך על הזמן מהטעם שכתבנו. ומסדר כל הברכו׳ על הכוס ונמצא מקדש מעומד ומברך לישב בסכה ויושב ואח״כ מברך על הזמן וכזה היה מנהג רבותי ורבני צרפת לקדש מעומד בליל ראשון של חג הסכו׳. והראב״ד ז״ל כתב מנהג קדמונינו לא היה מעולם כזה. והטעם כי הישיבה אינה אלא על דעת האכילה וכל זמן שאינו אוכל הברכה עובר לעשית המצוה היא באמת. וכן כתב הבעל העטור ז״ל וז״ל ומנהגנו לקדש כדרכו מיושב ואע״ג דבעינן עובר לעשייתן לאפוקי אחר עשייתן דלא והמקדש מעומד דעת חצוני הוא ע״כ.

44 מד

סוכה שיש בה פתחי׳ וחלונות כעשר נתרת בצורת פתח אף על פי שהפרוץ מרובה על העומד ובלבד שיהיו הפתחין עשויין כמו צורת פתח דהיינו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן ולא מן הצד אבל יתר מעשר צריך שיהא עומד מרובה על הפרוץ או כפרוץ ולא מהני צורת פתח. והר״ף ז״ל כתב טוב לעשותו מחיצות גמורות שיהא עומד מרובה לאפוקי נפשיה מפלוגתא.

45 מה

כתב ה״ר יצחק ז״ל שכשעושין הסוכ׳ מברך שהחיינו אבל אין מברכין לעשות סוכה כדמוכח פר׳ החליל ואע״פ דבירושלמי משמע דמברכין תלמוד שלנו חולק עליו דהוא עקר וכן כתב הר״מ וז״ל דאין לומר על עשיית סוכה לפי שהעשיה אינה גמר מצותה כי אם האכילה והישיבה וראיה ממנחו׳ פרק התכלת שמע לההוא גברא דקא מברך על עשית ציצית אמ׳ מאי ציצי דקא שמעינן הכא כלומ׳ לפי שהעשיה אינה גמר מצותה כי אם העטוף. וזה הכלל כל מקו׳ שהעשיה אינו גמר מצותה כגון מזוזה כשמניחה בפתח יש לברך על עשייתה וכן כלם ע״כ. כתב הר״ף ז״ל מיהו רוב העולם נהגו שלא לברך שהחיינו בשעת עשיית הסוכה שסומכין על ההיא דקדוש מידי דהוה אלולב אע״ג דלא דמי לגמרי עכ״ל.

46 מו

כבר כתבנו למעל׳ שסכך פסול פוסל באמצע בד׳ טפחים. והר״ף כתב ופוסל כל הסכה אפי׳ תחת הסכך הכשר וה״מ כשהסכך פסול הולך לכל אורך הסכה מדופן האמצעי עד הפתח ובסכה שאין לה אלא שלש דפנות דהשתא כיון דסכך ד׳ שפסול מבדיל ומפסיק באמצע לא נשאר לכל צד כי אם ב׳ דפנות ואפילו יש בכל צד וצד שעור הכשר סכה דהיינו ז׳ טפחים על ז׳ מ״מ פסול כיון דליכא כי אם ב׳ דפנות ואנן ג׳ דפנות בעינן או ב׳ כהלכתן ושלישית אפי׳ טפח וצורת פתח עמו אבל אם הסכך פסול הולך מצד דרומית לצד צפונית אם כשאר שעור הכשר סוכה לצד דופן האמצעי לפנים מן הסכך הפסול כשרה לפי שיש שם שלשה דפנו׳ אבל לצד הפתח פסולה כסוכה שאין לה ג׳ דפנו׳ משום דליכ׳ אלא חד דופן לכל צד אך אם חוזר ומתחבר הסכך של צד הפתח עם הסכך של דופן האמצעי כגון שהסכך פסול אינו לכל רוחב הסכה אז היא כשרה אפי׳ לצד הפתח אע״ג דליכא שם כי אם ג׳ דפנות מדי דהוה אפסל היוצא מן הסכה דנדון כסכה רק שיהא שעור הכשר סוכ׳ לכל דופן האמצעי כך פי׳ השר משנ״ץ פ״ק דסכה אך על כל פנים תחת הסכך פסול עצמו אין אוכלין ושותין וישנין תחתיו. עכל הר״ף ז״ל.

47 מז

גמר מלאכול ביום שביעי בשחרית לא יתיר סכתו אבל מוריד כליו ומפנה אותם מן המנחה ולמעלה אין לו מקום לפנות פוחת בה ד׳ על ד׳ ואם הוצרך לסעוד בשאר היום אוכל בסכה שמצותה כל שבעה. ובזמן הזה שאנו עושין ב׳ ימים טובים יושבים ז׳ ימים וביום שמיני שהוא יום טוב ראשון של שמיני עצרת יושבין בה ואין מברכין ואף על פי שהוא ספק ז׳ לפי שאין מברכין על הספק.

48 מח

וכן טומטום ואנדרוגינוס לעולם אין מברכין מפני שהן חייבין מספק ואין מברכין מספק. והראב״ד ז״ל הגיה עליו. וכתב אדוני אבי רואה אני מדבריו שהנשים שהן רשות אין מברכו׳ כלל ואין הכל מודי׳ לו ע״כ. ויש נותנין טעם אחר למה אין מברכין על הסכה ביום ראשון של שמיני עצרת מאחר שעשאוהו קדש בתפלה שאמרנו את יום שמיני חג העצרת לא נעשהו חול שנברך על הסכה כמו שהיה שביעי והיה חולו של מועד.

49 מט

ואומ׳ זמן בקדוש לפי שהוא רגל בפני עצמו כמו שבארנו במקומו.

50 נ

גמר מלאכול ביום השמיני מוריד כליו ומפנה אותן אין לו מקום להוריד את כליו אם היתה קטנה מכניס בה מנורה ואם היתה גדולה מכניס בה קערות וקדרות וכיוצא בהן כדי להכיר בה שהיא פסולה ושכבר נגמרה מצותה ומפני שהוא י״ט אינו יכול לפחות בה ולפסלה. והר״ם היה נוהג בליל מוצאי סכות לעלות לסכה ונוטל רשות ממנה ואומר יהי רצון שנזכה לשנה הבאה לישב בסכה של לויתן.

51 נא

עצי סכה אסורין כל שמנה ימי החג בין עצי דפנות בין עצי סכוך ואין נאותין מהן לדבר אחר כל ח׳ הימים מפני שיום ז׳ כלו הסכה מוקצת עד בין השמשות והואיל והוקצת לבין השמשות של ח׳ הוקצית כל היום. וכן אוכלין ומשקי׳ שתולין בסכה כדי לנאותה אסור להסתפק מהן כל ח׳ ואם התנה עליהן כשתלאן ואמ׳ איני בודל מהן כל בין השמשו׳ הרי זה מסתפק מהן כל עת שירצ׳ שהרי לא הוקצו ולא חלה עליהן קדושת הסכה ולא נחשבו כמותה פי׳ שאין מועיל תנאי לדבר שהוא מגוף הסכה כגון עצי הסכוך והדפנו׳ הלכך אלו העושין דפני הסכה מן השומר הנקלא פינייו״ל או אם עשו ממנו סכוך אסור להסתפק ממנו עד מוצאי י״ט. ולא מהני בהו תנאי שעל כרחו יבדל מהן כל בין השמשו׳ משו׳ סתירת אהל. אבל על הנויין אומר איני בודל מהן כל בין השמשות כלומ׳ בכל אחד מן בין השמשות של שבעה שאם לא אמר כן אם לא חל עליהן האסור בבין השמשות של יום ראשון חל בשאר הימים ונמצא שלא הועיל לו תנאו של בין השמשות ראשון לשאר הימים. ואם לא אמר תנאי בבין השמשות ראשון לכל בין השמשות תו לא מהנה בהו תנאה דכיון דחייל אסורין בבין השמשות קמא ממילא חייל בכלהו דכלהו יומי כיומא אריכתא חדא דמו. ועל ענין לשון התנאי כתב הר״ף ז״ל דלא מהני שום תנאי כי אם בלשון איני בודל כל בין השמשות. וכן נראה דמי שאומר אני מתנה לאכול מן הפירות אם יפולו אינו מועיל כלום כי אם דוקא לכשיפולו אבל ליקח מהם בעודם בסכה לא מהני שום תנאי משום בזויי מצוה כדמפרש בתוספות פרק כירה ואף על גב דאיכא דדחי לה מכל מקום נכון להחמיר. אבל בעצים לא מהני שום תנאי דעל כרחין יבדל מהן ואפי׳ נפלו מן הסכה אסור בעצים כדמוכח בביצה פרק המביא. עכ״ל הר״ף ז״ל. נשלמו הלכות סכה.