Siman 70ע׳
1 א

ע. סדר התפלה לחמש תפלות ותקיעת שופר והבדלה

2 ב

לערבית יורד לפני התיבה שליח צבור שיהא אדם הגון ומרוצה לכל הקהל ופותח לבקש רחמים מאת השם בבקשה ובתחנונים. ויש נהגו לבקש בקשה זו. יר״נ ה׳ אלהינו ואלהי אבותנו לטהר מערכי רעיונינו ולכונן מענה לשוננו ותחשכנו מזדונות ותנקנו משגיאות ותהיה עם לבבנו בעת מחשבנו ועם פינו בעת הטיפנו ועם ידינו בעת מעבדינו ועם רגלינו באחוז שבילנו ולא נוציא מפינו רק הישר בעיניך ולא נאמר לפני המלאך דבר שלא כרצונך וגער בשטן ואל יבהילנו וביצר הרע ואל יכשילנו והאר פניך אלינו ונתת מהודך עלינו וקבל תחנונינו ושמע בקול הגיוננו ועזרנו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו ועל חטאת עמך בית ישראל למען שמך ויהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה׳ צורי וגואלי.

3 ג

וי״א אחר כך כל נדרי ואחר מברך על הזמן ואחר כך פותח ברכו. ויש מקומות נהגו לפתוח והוא רחום כמו בחול ואחר כך קורין את שמע בברכותיה וחותמין ופרוס סוכת שלומך. ואחר כך אומר קדיש זוטא. ומתפללין אבות וזכרנו וגבורות ומי כמוך אתה קדוש ובכן ובכן ובכן קדוש אתה אתה בחרתנו יעלה ויבא מלוך על כל העולם מחול לעונותינו רצה ומודי׳ וכתוב לחיים שים שלום בספר חיים ומתודה ואומר אלהינו ואלקי אבותינו תבא לפניך וכו׳ על כל דברי התורה הזאת. אלהי עד שלא נוצרתי. ופוסע ג׳ פסיעות לאחוריו ונותן שלום לשמאלו ואחר כך לימינו. ואם חל להיות בשבת מזכיר של שבת בכל התפלות. ואחר כך פותח החזן לך ה׳ הצדקה ואומרי׳ פסוקי דרחמי וסליחות ואין אומרי׳ קדיש עד אחר כל הסליחות שאומרי׳ קדיש שלם. והמנהג לומר לערבית שלש סליחות ואחר כך מתודין ג׳ פעמים. ואם חל להיות בשבת אחר התפלה פותח החזן ויכולו ואחר כך אומ׳ ברכה אחת מעין שבע וחותם בה מקדש השבת ואין מזכירין בה יום הכפורים כלל לפי שאלמלא שבת אין אומרים ברכה זו ביום הכפורים ואחר ברכה מעין שבע פותח לך ה׳ הצדקה ואומרים פסוקי דרחמי. ויש מתחילין סלח לנו אבינו. ואחר כל הסליחות אומרים קדיש שלם. וה״ר נתן ז״ל כתב שאומרי׳ במה מדליקין אם חל להיות בשבת ואומרים קדיש והולכין לבתיהם לשלום. תם תפלת ערבית תהלה לאל.

4 ד

בשחר משכימין לבא לבית הכנסת ואומרים ברכות ופסוקי דזמרה כמו בשבת לבד מפסו׳ מזמור שיר ליום השבת שלא יאמ׳ אותו אם לא חל בשבת ומוסיפין בהם לדוד משכיל אשרי נשוי פשע. ואחר הפסוקים אומר החזן נשמת כל חי ויוצר כמו בשבת ואומר פיוטים לבקש רחמים וסליחה מאת השם ית׳. ופורס על שמע ואחר כך עומדים להתפלל כמו שהתפללו בתפלת ערבית ואחר כך חוזר ש״צ להוציא מי שאינו בקי ומתפלל ואומר קרובוץ ומתודה באמצע התפלה. והמנהג לומר סדר עבודה אף בשחרית מתוך חביבות הדבר וכשיגיע לפני ה׳ תטהרו פותח החזן פסוקי דרחמי ומרבה להתחנן ואומר סליחות ותוכחות לשבר הלבבות ופותח אל ארך אפים. והמנהג לומר בתפלה זו ז׳ סליחות ומתודין כל הקהל שלשה פעמי׳. ואחר כך חוזר החזן ומשלי׳ תפלתו עבודה והודאה וכתוב לחיים ברכת כהנים שים שלום בספר חיים. ואחר כך אומ׳ אבינו מלכנו ואפילו בשבת וי״א תחנה אם לא יהיה שבת. ובעל העתים ז״ל כתב ונהגו במקצת מקומות דאמרי אבינו מלכנו אפילו בשבת ואנן לעניות דעתין לא חזי לן למימר אבינו מלכנו בשבת ומי שאמרו טעות הוא בידו דאפילו שמנה עשרה דאנון חובה בטלוה רז״ל בשבת והיאך נאמר אבינו מלכנו דליתיה בכל התלמוד וכן פסק ה״ר נתן ז״ל ושאר פוסקים שלא לאומרו כלל בשבת. והטעם שרבי עקיבא אמרו תחלה בתענית צבור ואין גוזרין תענית צבור בשבת ע״כ.

5 ה

נמצא לפי מה שהסדרנו ש״צ מתודה שלשה פעמים אחת ביחיד כשמתפלל עם הצבור בלחש ואחת להוציא הצבור ידי חובתן באמצע התפלה ואחת אחר הסליחות עם כל הקהל כאחד. וכן כתב הריא״ג ז״ל וז״ל ונהגו קדמוננו שיתודה ש״צ עם הצבור ביחיד ואח׳ כך חוזר ומתודה לבדו ומשמיע לצבור להוציא ידי חובתן ושוב חוזר שלישית ומתודה עם הצבור ביחד ומסיים התפלה ע״כ.

6 ו

עוד כתב וז״ל ובין כל סליח׳ וסליחה אומ׳ י״ג מדות דאמרי׳ ויעבר ה׳ על פניו ויקרא כביכול מלמד שנתעטף הקב״ה כש״צ והראהו למשה בסיני ואמר לו כל זמן שישראל חוטאין יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם ואמר רב יהודה ברית כרותה לי״ג מדות שאינן חוזרות ריקם שנ׳ הנה אנכי כורת ברית. והמנהג לומר ביום הכפורים י׳ פעמים ודוי שלשה פעמי׳ בשחרית שלשה במוסף שלשה במנחה ואחת בנעילה על דרך ההגדה כמו שפר״ש ז״ל בפרשת כי תשא בפסוק זכור לאברהם אמר משה לפני הקב״ה אם עברו עשרת הדברים אביהם נתנסה עשר נסיונו׳ ועמד בכלן יצאו עשר בעשר. ועל כן אנו מתודין עם שליח צבור עשר פעמים בו ביום. וכל הודויין מראש השנה עד מוצאי יום הכפורים ארבעים בז׳ לילי האשמורות כ״א ג׳ בכל לילה ואחת במנחת ערב יום הכפורים ואחת בכל תפלה של יום הכפורי׳ ערבית שחרית מוסף מנחה ונעילה הרי כאן כ״ז ושלש אחר פסוקי דרחמי דערבית וכן ליוצר ולמוסף ולמנחה ואחת לנעילה הרי כאן מ׳ כנגד ארבעי׳ ימים שעמד משה בתפלה לפני הקב״ה על ישראל ונתרצה לו ביום הכפורים ואמ׳ סלחתי כדבריך.

7 ז

ואחר כך אומרים קדיש שלם. ומוציאין שני ספרי תורה וקורין באחת ששה כנגד היום שמכפר על מעשה העולם הזה שנמשל לששת ימי החול בפרשת אחרי מות ובשני קורא המפטי׳ ובעשור לחדש ומפטיר בישעיה סולו סולו. וענין ההפטרה להורות שצריך אדם להיות נשמר מן החטא ואם חטא שיתן לבו לשוב בתשובה שלמה. ואחרי ההפטרה מברך כל הברכו׳ הנתקנות אחרי ההפטרה וחותם בברכת על התורה ועל העבודה כדרך שחותמין בתפלה. ואם חל בשבת מזכיר של שבת כמו בתפלה.

8 ח

ואח״כ נהגו לפסוק צדקה ושמן למאור בעד החיים והמתים להעלות זכרם לברכה לפני ה׳ ית׳. וכתב הבעל התרומה ז״ל כשאדם נודר חפץ או מעות אסור לומר חפץ זה להקדש שהרי פרו׳ ירקבו כסות וכלים יוליך הנאה לים המלח ובהמה תעקר אלא יאמר אני נותן חפץ זה או דמים לצדקה או למצוה זו ע״כ.

9 ט

וזה שנהגו להזכיר המתים לפי שהזכרת המיתה שובר לבו של אדם ומכניע יצרו. ואפשר שעל זה קורין בפרשת אחרי מות שיתנו אל לבם השומעי׳ במה צריך האדם להזהר מן החט׳ שהרי אהרן שהיה אוהב את הבריו׳ ומקרבן לתורה לא עמדה לו זכותו ונתערבה לו שמחתו במיתת שני בניו הגדולים על שחטאו לפני השם. ועוד להורות שאין ראוי לזלזל במצות הנראות אליו קלות שהרי אלו נענשו במצוה קלה שאין בה לא כרת ולא מיתת ב״ד לפי פשט המקרא והוא בהקריב׳ אש זרה ואמרו ז״ל שמצוה להביא מן ההדיוט ואף על פי שאש ירדה מן השמי׳ ולא חטאו רק שעשו שלא בהוראת משה רבן ואם היה דודם שהדב׳ ידוע שהיה מוחל על כבודו ולא היה מקפיד להענישם כל כך על כך. ואף לדברי האומר שתויי יין נכנסו לא מצינו שהוזהרו על זה. ונוכל ללמוד מזה שאפילו בדברי׳ שלא נמצא בהם אזהרה מבוארת והשכל מורה עליהן עונש גדול אם לא נשמר מהם. ואח״כ מחזירין הספרים למקומן ואומר קדיש זוטא ומתפללין תפלת מוסף. ואם יעשו שני חזנין הראשון מקרא בתורה והשני פותח בקדיש אחר שהחזיר הראשון הספרים למקומן. תם תפלת שחרית ת״ל.

10 י

למוסף אבות וזכרנו גבורות ומי כמוך וקדושת השם ובכן ובכן ובכן קדוש אתה אתה בחרתנו מפני חטאינו מלוך על כל העולם מחול לעונותינו עבודה הודאה וכתוב לחיים שים שלום בספר חיים אלהי עד שלא נוצרתי ופוסע שלש פסיעות.

11 יא

ואחר כך פותח שליח צבור לחזור התפלה ואומר קרובות ופזמונים כמו ליוצר לבקש רחמים וסליחה מאת ה׳ ית׳ ואומ׳ קדושה רבה כמו בשבתות וימים טובים. ואחר כך אומר קדושת השם וכולל בה ובכן ובכן ובכן אתה בחרתנו מפני חטאינו וכשמגיע תמידין כהלכתן מתחילין כל הצבו׳ בקול רם עלינו לשבח ואוחילה לאל ואחר כך מתחיל החזן לומד סדר היום מן העבודה שהיה עושה כהן גדול ביום הכפורים ותחלה הוא מתודה עליו ועל ביתו ואחר על הצבור. וכתב הריא״ג ז״ל וז״ל ונהגו שליח צבור לאמרו בקול רם והצבור עומדי׳ ושומעין כדרך שהיה אומרו כהן גדול ויש נהגו שאומר אותו הצבור כולן ובכל מקום יש לעשות כפי מנהגם. כיצד היה מתודה אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לפניך אני וביתי וגו׳. וגומר סדר עבודה ואחר כך אומר אלהי תבא לפניך וכו׳ ומתודה בקצרה על הצבור ואחר כך אומר סליחות ופסוקי דרחמי כפי אשר ירצה. והמנהג לומר ה׳ סליחות למוסף ואחר כך אומר ודוי וכל הצבור עמו שלשה פעמים ואחר כך חוזר ומשלים אותה וכולל בהודאה וכתוב לחיים ברכת כהנים ואח״כ ברכת השלום וכולל בה היום תאמצנו. ויש שאומרי׳ אותו בכל התפלות שחרית מוסף ומנחה ונעילה ואחר כך אומרים בספר חיים. קדיש שלם. תם תפלת מוסף ת״ל.

12 יב

למנחה מוציאין ספר תורה וקורין בה שלשה בסדר אחרי מות בפרשת כמעשה ארץ מצרים בפרשת עריות והטעם שמא יש בצבור אדם שנכשל בערוה ויזכור ויתודה ואחד מהקורין מפטיר ביונה. וכתב ה״ר נתן ז״ל שאין אומ׳ תהלה לדוד עד לאחר תפלת המנח׳ כדי להפסיק בינה לנעילה שבעלילה זו אתה פותח בנעילה. אבל בתפלת המנחה אין צריך עלילה לפתוח בה שאוחז ספר תורה בצדו ודיו וכמו הפלגת יוצר ממוסף כן הפלגת מוסף ממנחה.

13 יג

והטעם למה אנו מפטירין ביונה ללמד לבני אדם שאין ביכולתו של אדם לברוח מאת השם אם עבר עברות כדכתיב אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח. ועוד לעורר התשובה כמו שעשו אנשי ננוה ובה נושעו בראות השם מעשיהם כי שבו.

14 יד

ואחרי ההפטרה מברכין כמו שברכו להפטרת יוצר על התורה ועל העבודה וכן דעת הר״ם. ואם יהיה שבת חותמין מקדש השבת ויום הכפורים. אך בנרבונה לא נהגו כן לפי שאלמלא יום הכפורי׳ אין נביא בשבת במנחה ולפיכך אין חותמין בה רק מקדש ישראל ויום הכפורי׳. וה״ר נתן ז״ל כתב שאין אומרי׳ לא ביוצר ולא במנחה מלך מוחל וסולח כי מה טבה של מחילה וסליחה אצל נביאים אבל שבת מזכיר בהן ובחתימתן ע״כ.

15 טו

וי״א קדיש אחר קריאת התורה קודם ההפטרה. ויש חולקין בדבר זה ואומ׳ שאין לאומרו אחר קריאת התורה כלל אחר שאין אומר׳ לא אשרי ולא ובא לציון כי לא יתכן לומ׳ ב׳ קדישין כאחד על הבימה על התיבה כשיתחילו להתפלל תפלת המנחה אחר שהחזירו הספר למקומו כי אותו קדיש הוא בעבור קריאת התורה ודי לנו בכך.

16 טז

ומה שאומרים ברכת על התורה ועל העבודה בהפטרת מנחה זו מה שאין כן בהפטרת מנחת שאר תעניות לפי שביום זה יוכל לחתום בה אבל בשאר תעניות מה יחתום בה הלא אין ליום שם מיוחד שיחתום בו המפטיר ולא המתפלל ולפיכך אין אומרים אותה כלל אך מסיימין מגן דוד.

17 יז

ואחר ההפטרה מחזירין ס״ת למקומו ואומרים קדיש זוטא ומתפללין תפלת מנחה כמו שהתפללו ביוצר או לערבית בלחש ואחר כך חוזר ש״צ התפלה ואומרים קרובות ופזמוני׳ כפי מה שיש לו שהות ביום לבקש רחמי׳ מאת השם ואומרים קדושה כמו ליוצר ומתודה על הצבור באמצע התפלה אבל אינו אומר סדר עבודה כלל ואחר כך אומ׳ פסוקי דרחמי וסליחות וי״ג מדות בין כל אחת ואחת. והמנהג לומר שלשה סליחות ואחר כך מתודין הוא וכל הקהל ג׳ פעמים וחוזר לתפלתו ומשלי׳ אותה וכולל בהודאה וכתוב לחיים ובשים שלום בספר חיים.

18 יח

ואין אומרי׳ ברכת כהנים במנחה זו ולא במנחת תענית צבור כיון שיש בהן תפלת נעילה גזרה מנחה זו אטו מנחה של כל יום שיש לחוש לשכרות ושכור אסור לישא כפיו. אבל תענית שאין בו נעילה כגון מנחת תשעה באב וי״ז בתמוז וכיוצא בזה הואיל ותפלת המנחה שלהן סמוך לשקיעת החמה ואין לחוש שתתחלף בתפלת מנחה של כל יום שהרי נראית בנעילה אומרים בה ברכת כהנים. והכהנים נושאים כפיהם ואם עבר והתחיל ברכת כהנים במנחה זו של יום הכפורים גומרה שהרי כהן שעבר ועלה לדוכן אין מורידין אותו הואיל והדבר ידוע שאין זה עת שכרות ונושא את כפיו מפני החשד שלא יאמרו פסול היה ולפיכך הורידוהו.

19 יט

ואחר שהשלי׳ תפלתו אומרים אבינו מלכנו כמו ליוצר ואחר כך אומרים קדיש שלם. ואם חל להיות בשבת אומרים צדקתך לפני הקדיש אחר אבינו מלכנו ואחר כך אומרים קדיש שלם. וכן כתב בעל העתים ז״ל וז״ל אחד ראש השנה ואחד יום הכפורים שחל להיות בשבת אומ׳ במנחה צדקתך כמו בשבת גרידתא. ובאתרא דנהיגי למימר א״מ בשבת בתר דמסדר א״מ דתקינו רבנן קמאי למימ׳ קאמרי להני פסוקי דצדקתך דסביר׳ לן דצדוק הדין נינהו ואנן לעניות דעתין הא כתבינן שאין לאמרו בשב׳ כלל. תם תפלת מנחה שבח לאל.

20 כ

תפלת נעילה סומכין אותה אל הקדיש כיצד אומרים אשרי ובא לציון ואחר אומרים קדיש זוטא ועומדין להתפלל על הסדר שנבאר בע״ה. ואם חל להיו׳ בשבת מזכיר בתפלה זו של שבת כמו בשאר תפלות לפי שיום הוא שנתחייב בה׳ תפלות.

21 כא

וזמן תפלה זו סמוך לשקיעת החמה כמו שאמרו בירושלמי מאי נעילה נעילת שערי שמי׳ ורבי יוחנן אמר נעילת שערי היכל. אחוה דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבה. אמר ליה כד תחמי שמשא בריש דקלי אתיהיב לי גולתי דנצלי תפלת נעילה. מתחלפא שטתיה דרב תמן אמר בנעילת שערי שמים והכא מצלי בנעילת שערי היכל. אמר רבי מתתיה על ידי דהוה רב מאריך בצלותיה סגי הוה מגנו לנעילת שערי שמים. שמע מינה דכי הוה שמשא בריש דקלי הוי נעילת שערי היכל. והלכתא כר׳ יוחנן דאמ׳ מאי נעילה נעילת שערי היכל. והנה לך סדר תפלת נעילה אבות וזכרנו ובמקו׳ וכתבנו יאמר וחתמנו פי׳ בתפלה זו בכל מקום כתיבת ספרי הזכרונות יאמר לשון חתימה לפי שתפלה זו בשעת חתימת הדין כי נטה היום. ואמר הר״ם שאומ׳ בתפלת נעילה זוכר יצוריו שאין לומ׳ חתימה אלא במקו׳ כתיבה קדושת השם ובכן שלשה פעמים קדוש אתה אתה בחרתנו. יעלה ויבא. מלוך. מחול. ואם חל בשבת מזכיר של שבת וחותם בה של שבת עבודה והודאה ובמקום וכתוב יאמר וחתום שים שלום בספר חיים נזכר ובמקום נכתב יאמר ונחתם. תבא לפניך ודוי ואתה צדיק ובמקום אתה יודע אומר אתה נותן אלהי עד שלא נוצרתי.

22 כב

ואחר כך חוזר שליח צבור התפלה ויאמר קרובות אם ירצה ואומר קדושה רבה כמו למוסף. ומתודה באמצע התפלה בשביל הקהל ובמקום אתה יודע אומר אתה נותן ואחר כך יאמר אלהינו ואלהי אבותינו מחול לעונותינו. ואחריו מתחיל פסוקי דרחמי וסליחות. והמנהג לומר ה׳ סליחות או לפחות שלש ומזכיר י״ג מדות בין כל אחת ואחת ואחר כך יאמר ודוי הוא וכל הקהל כאחד פעם אחת לבד ואחר כך משלים תפלתו על הסדר. ואומר היום תאמצנו ואח״כ אומר קדיש.

23 כג

וכתב הר״ם וה״ר עמרם ז״ל המנהג לומר ביום הכפורים לערבית שלשה סליחות וליוצר ז׳ ולמוסף ה׳ ולמנחה שלש או ה׳ אם יש לו פנאי. יש מקומות שאומרים ג׳ סליחות וד׳ פעמים שלשה עשר מדות וביוצר שש סליחות ושבע פעמים שלשה עשר מדות ובמוסף ד׳ סליחות וחמש פעמים שלש עשר מדות ובמנחה כמו בלילה ובנעילה לא יפחות מה׳ פעמים שלש עשרה מדות ואם רצה להוסיף יוסיף. וכן מנהג בעלי נרבונה.

24 כד

ובתפלת נעילה אינה פוטרת של ערבית. ואחר תפלת נעילה סומכין תפלת ערבית ופותח ש״צ ואומר והוא רחום כמו בחול וקודם שיפתח ברכו תוקעין קשר״ק זכר לתקיעה שתוקעין ביום הכפורים של יובל. וי״א שטעם תקיעה זו כדי לערבב השטן שחוזר לשלוט במוצאי יום הכפורי׳ כי ביום הכפורי׳ לא יהיה בו כח לשלוט בישראל לפי שהם כמלאכי השרת לכל דבריה׳. והיינו דאמרי במסכת יומא שטן בכולי שתא אית ליה רשות לאשטוני אבל ביומא דכפורי לית ליה רשות שנאמר יגער ה׳ בך השטן השט״ן בגימטריא שס״ד הרי לך יום אחד פחות מימות החמה שהם שס״ה הרי לך יום יותר על שמו והיינו יום הכפורים. וכתב הבעל הערוך ז״ל בערך עזאי בסוף גמרא דפרק שני שעירים בא לכפר מעשה עזא ועזאל בבריתא דרבי אליעזר פרשה מ״ו לפיכך נותנין שוחד ביום הכפורים לסמאל שלא יבטל קרבנם שנאמ׳ גורל אחד לה׳ וגורל אחד לעזאזל שעיר חטאת שכל עונותיהם של ישראל עליו שנאמר ונשא השעיר עליו את כל עונותם אל ארץ גזרה ראה סמאל שלא מצא עון לישראל ביום הכפורים אמר לפני הקב״ה רבונו של עולם הן עם אחד בארץ כמלאכי השרת בשמי׳ מה מלאכי השרת יחפי רגלים אף ישראל כן ביום הכפורים מה מלאכי השרת אין בהם אכילה ולא שתיה אף ישראל כן מה מלאכי השרת שלום ביניהם ונקיים מכל חטא אף ישראל כן והקב״ה שומע עדות׳ של ישראל מסניגורם ומכפר להם על עונם. ובמוצאי יום הכפורי׳ חוזרין להנהגתם הגשמית חוזר גם השטן בתוכם ולפיכך תוקעין כדי לערבבו. ולפי שתקיעת שופר חכמה היא ואינה מלאכה שאפילו בשבת היה מותר אם לא מפני גזרה שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים לפי שאין הכל בקיאין לתקוע במוצאי יום הכפורים אין לחוש לכך אחר שאין לעשות רק סימן אחד ועוד שאם יעבירנו לעת כזאת אין שם אסור שכבר עבר היום והלך לו. ועוד שכבר למדו זה התוקע מתקיעתו של ר״ה. ועוד שהשופ׳ מוכן מר״ה בבית הכנסת ולא יהיה צריך להביאו ממקו׳ אחר מכל אלו הטעמי׳ לא חששו לאח׳ התקיע׳ עד אחר ההבדלה. אמנם רב עמרם והריא״ג ז״ל כתבו שלאחר סיום התפלה תוקעין וז״ל ה״ר עמרם לאחר עושה שלום תוקעין בשופר תשר״ת והולכין לשלום. ואמר רבנו האיי גאון ז״ל מנהגנו שתוקעין במוצאי יום הכפורים ולא מצינו לומר טעם חובה אלא דומה כי הוא זכר ליובל שנא׳ בו ביום הכפורים תעבירו שופר בכל ארצכם. ודלמא מנהג בכל שנה אטו יובל. אי נמי כדי לערבב השטן עכ״ל. ומנהגנו לתקוע קודם ברכו כמו שכתבנו.

25 כה

ואחר כך פותח החזן ברכו וקורא ק״ש בברכותיה ומתפללין תפלת ערבית כמו בחול רק שמבדילי׳ בה כמו במוצאי שבת ואחר התפלה אומ׳ קדיש שלם ומבדילין על הכוס בפ״ה בורא מאורי האש והמבדיל. וכשמברכין על האור אין מברכין אלא על אור ששבת ממלאכה כגון עששית שהיתה דולקת והולכת כל היום אבל לא על האור היוצא מן העצים ומן האבנים לפי שטעם ברכת האור ביום הכפורי׳ לפי שפסקה הנאתו בו ביום ועכשו הותרה לו ועל כן צריך אור ששבת. והיוצא מן העצים ומן האבנים לא שייך שבת. אבל במוצאי שבת של כל השנה אין מקפידין לאור ששבת שטעם ברכת האור במוצאי שבת לפי שתחלת בריתו במוצאי שבת כמו שמצינו בהגדה בירושלמי במוצאי שבת זמן הקב״ה לאדם הראשון שני רעפים והקישן זה בזה ויצא מהם האור וברך בורא מאורי האש. ולפיכך מברכין במוצאי שבת על כל אור שבעולם ואפי׳ על היוצא מן העצים ומן האבנים לפי שזהו כעין ברייתו. אבל ביום הכפורים שאין לומר טעם זה אין מברכין אלא על אור ששבת ויש אומרים דאפי׳ במוצאי יום הכפורים מברכין על האור היוצא מן העצים ומן האבנים מעמוד ראשון ואילך.

26 כו

ואין מברכין על הבשמים ביום הכפורים ואפי׳ חל להיות בשבת לפי שטעם בשמים במוצאי שבת להשיב הנפש היתרה הכואבת להליכת שבת ובשבת זו אין בה נפש יתרה מפני התענית. ולדברי האומר שטעם הבשמי׳ במוצאי שבת מפני שבכל שבת שובת אור של גיהנם ואינו מסריח ובמוצאי שבת חוזר ושורף ומסריח ועל זה מריחין בבשמי׳ להגין מאותו הריח לפי זה הטעם נברך על הבשמי׳ אף במוצאי יום הכפורי׳ שחל להיות בשבת. ולא כן כתב הרמב״ם ז״ל ולא כן אנחנו עושין.

27 כז

וכשחל להיות בשבת אומ׳ אח׳ תפלת ערבית ויהי נועם וסדר קדוש׳ ויתן לך כמו בשאר מוצאי שבתו׳ אחר שאין יום טוב של סוכו׳ לפני יום ד׳. ויש מנהג אחר שאין אומרי׳ ויהי נועם ולא ויתן לך כל זמן שיהיה יום טוב בכל שבת הבאה. ואמ׳ רב עמרם ז״ל ובערב יום הכפורים אינן רשאין להטמין את החמין כמו שעושין בערבי שבתות מפני שאין טומנין את החמין אלא לכבוד שבת וזה נמצ׳ אוכלו בחול במוצאי יום הכפו׳ והלכך אין בר ישראל רשאי להטמין בערב יום הכפו׳ כדי שלא ימצא מטמין לחול וכבר הפליגו בדבר זה אנשי אספמיא ועשו סמיכה שאין טומנין מיהו רב נטרונאי גאון ז״ל אמ׳ שנכון שלא להטמין אבל אין אסור בדבר והעושה אין ממחין בידו ואין מונעין אותו. נשלמו הלכות יום הכפורים וכל סדרי תפלותיו.