Siman 68ס״ח
1 א

סח. סדר ערב יום הכפורים וסדר תפלת המנחה ודין כל נדרי

2 ב

נהגו לעשות כפרה על הסדר שנבאר. כיצד לוקחין תרנגול שנקרא גבר ומביאין לזקן או לחסיד ובעל כונה ויקח אותו ויקיפנו סביב ראש המתכפר ג׳ פעמים ויאמר זה תחת זה זה תמורת זה זה חלוף זה יצא תרנגול זה למית׳ ויכנס פלו׳ בן פלו׳ זה לחיים. ויאמר פסוקים אלו ג׳ פעמים. אוילים מדרך פשעם וגו׳. כל אוכל תתעב וגו׳ ויצעקו אל ה׳ וגו׳. ישלח דברו וירפאם וגו׳ יודו לה׳ חסדו וגו׳ ושוחט התרנגול ומקיפו על ראש המתכפר ג׳ פעמים ואומר זה תחת זה זה תמורת זה זה חלוף זה זה תחתיו זה תמורתו זה חלופו יצא תרנגו׳ זה למית׳ ויכנס פלוני זה לחיי׳ ולא למות ובכל פעם שיקיף התרנגול על ראש המתכפר יאמ׳ אם יש עליו מלאך מליץ וגו׳ ואחר כך משלחין התרנגול למי שאין נכון לו כדי לעשות צדקה על דרך הכתוב וצדקה תציל ממות.

3 ג

וגם נהגו ישראל לטהר עצמן ולטבול קודם תפלת המנחה בנהר או בט׳ קבין מים שאובין. ואומר הר״ם כי טבילה של ערב יום הכפורים אינה צריכה ברכה כי אינה רק בשביל טהרה.

4 ד

ונהגו לקחת מלקות אחר הטבילה להכניע לבבם הערל ולהכינו לעבוד השם הנכבד והנור׳ באימה וביראה. ואומר הר״ם שיכול אדם ללקות ולטבול בערב יום הכפו׳ מתי שירצה רק שיהיה קודם לילה.

5 ה

ומצינו רמז למלקות שהוא מ׳ חסר אחת מן התורה שנאמ׳ ונקלה אחיך לעיניך אחיך בגימ׳ הכי הוו ואמר לעיניך להורות שאומדין אותו אם יכול לסבול ואם לאו יפחות מן הל״ט מכות. ומדכת׳ תורה ונקלה אחיך לעיניך ולא אמר ונלקה דרשו חכמים ז״ל שאם נתקלקל במעיו פטור. ועוד נדרש לעיניך שאחרי שנקלה שקבל דינו יהיה בעיניך כאחיך שלא תבזהו ולא תזכור לו החטא ונפטר מכרת שכתוב ונכרתו לעיני בני עמם מלמד שכל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כרתן. ונהגו לעשות רצועות המלקות של עור של עגל תפורות בעור חמור ולמה לפי שכתוב ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו יבאו הללו שמכירין ויסרו את זה שלא הכיר.

6 ו

ואחר כך באין לבית הכנסת להתפלל תפלת המנחה על סדר שאר הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים ואחר ברכת השלום יתודו והודוי זה אינו חובה רק תקנוהו שמא תטרף דעתו או יחנק בסעודה שיאכל לערב ולא יוכל להתודות ולפיכך תקנו שיתודה קודם שיאכל. ואחר תפלת המנחה אומר אבינו מלכנו וקדיש שלם. והולכין לבתיהם ואוכלין ושותק די ספקם ומתענגי׳ במאכל ובמשתה כמו שאמרו ז״ל כל האוכל בט׳ בו כאלו התענה תשיעי ועשירי.

7 ז

כתב הר״ם בערב יום הכפו׳ אין לאכול רק מאכלים קלים להתעכל כדי שלא יהיה שבע ומתענה כשיתפלל ומפסיקין מלאכול עוד היום גדול לקיים מה שנאמר ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב. ודרשו שצריך להוסיף מחול על קדש. ואחר אכלם חולצין מנעליהם ולובשין בגדים נקיים לקיים מה שנ׳ הכון לקראת אלהיך ישראל. והולכין לבית הכנסת ועומדים שם בקדושה ובטהרה כי קדוש היום לאלהינו. ודורות הראשונים היו נוהגי׳ לבקש מחילה זה לזה כדי למחול להם המלך המוחל.

8 ח

וכתב ה״ר אשר ונהגו להיות כל אחד מדליק במקומו נר או פנס ביום הכפורים לכפר על אביו ועל אמו כי כבוד הוא לשם ית׳ וכן אמר באורים כבדו ה׳. אמר הקב״ה הדליקו לפני נר שאשמור נשמותיכם שקרויה נר. ועוד יש טעם אחר לפי שצריכין לקרות בספ׳ כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו בדברי תפלות ותחנונים שאינם שגורים וידועים שלא מן הכתב וזולת זה לא יראו לקרות בלילות. ועוד נהגו בזה לכבוד השם ולכבוד בית הכנסת על דרך באורים כבדו את ה׳. ועוד להבדיל על אותו נר במוצאי היום שצרי׳ להבדיל על אור ששבת כמו שנבאר בע״ה. ועומדין כל היו׳ ההוא וכל הלילה ושומרין משמרת היום במצוה ובתור׳ כמו שנבאר בע״ה.

9 ט

ואמר רב עמרם ז״ל מנהג שלנו לאחר שאוכלין ושותין חוזרים לבתי כנסיות להתפלל תפלת ערבי׳ וכיון שעומד ש״צ לפרוס על שמע מברך שהחיינו ואחר כך מתחיל והוא רחום וכל כך למה שמא יהא אחד מן הצבור שלא ברך אבל אם תלמיד חכם הוא שרוצה לברך לעצמו כשהולך לבית הכנסת הרשות בידו דהא אמרי׳ זמן אומרו אפילו בשוק והכי שפיר למעבד לברך כל אחד ואחד זמן לעצמו בבית הכנסת לאחר שחשכה ואע״פ שש״צ מברך זמן קודם תפלת ערבי׳ שפיר דמי לברך כל אחד ואחד מקודם.

10 י

ונהגו בכל קהלות הקדש שש״צ אומרו קודם תפלת ערבית ועונין כל הצבור אחריו אמן וטעמ׳ דמלתא משום דדלמא איכא בצבורא מאן דלא גמיר ליה לזמן או אפילו מאן דגמיר דלמא שכח ולא בריך ומשו׳ הכי קא מברך ש״צ לאפוקי צבורא כלהון ידי חובתן והכי שפיר למעבד.

11 יא

ואיכא נמי דוכתא קא מפקי ס״ת בההיא שעתא דקא מברכי לזמן והא דקא מפקי ליה לס״ת כדי להתיר בו נדרים ואמרי הכי כל נדרי וכו׳. וחוזרין אותו ג׳ פעמים ויש מקומות שמברכין לזמן קודם שיאמרו כל נדרי כמו שאמרנו ויש מקומות שאין מברכין לזמן אלא לאחר כל נדרי.

12 יב

והאי מנהגא דקא עבדי בהני דוכתי לאפוקי ס״ת ולומר כל נדרי חזינן לרבוותא דאמרי דהאי מנהגא לית ליה עיקר ותעותא הוא וטובא מרבוותא דמבטלי ליה בדוכתיהו דלא למימ׳ יתיה כלל ולא עוד אלא שרוב עמי הארץ טועין בכך וסביר׳ להו שכל נדרי׳ וחרמות שעליהן בטלין בכך ונוהגין קלות ראש בחרמות ובנדרים. והכי אמ׳ רב עמרם וקצת מן הגאוני׳ שאומרי׳ כל נדרי וכו׳ ואנן לעניות דעתין אמרי׳ דלא למסמך עליהו בהא מלתא כלל.

13 יג

ואלו תורף דבריו של רב עמרם ז״ל יש עושין כך ביום הכפורים ואומר כך כל נדרי ואסרי וחרמי כלן חזרנו בהן ובאנו לפני אבינו שבשמים אם נדר נדרנו אין כאן נדר אם אסר אסרנו אין כאן אסר ואם חרם חרמנו אין כאן חרם ואם שבועה נשבענו אין כאן שבועה ואם קיום קימנו אין כאן קיום בטל הנדר מעקרו וכו׳ עד אין כאן נדר ולא שבועה ולא קיום יש כאן מחילה וסליחה וכפרה ככתוב בתורת משה ונסלח לכל עדת ישראל וכו׳. וכן אמר רב סעדיה גאון ז״ל אלא שאומ׳ בסוף דבריו וכי תקון רבנן לומ׳ כל נדרי זהו לעדה בשגגה ואסרו אסר על נפשם בבית הכנסת כגון נדרי אונסין ושגגת צבור כדכתיב ואם כל עדת בני ישראל ישגו אבל מי שנשבע כל השנה להתיר שבועתו ולבטלה לא.

14 יד

ואמר רב נטרונאי ז״ל אין נוהגין בשתי ישיבות ולא בכל מקום להתיר נדרים לא בר״ה ולא ביום הכפורים אלא ששמענו שבשאר ארצות אומרים כל נדרי אבל לא ראינו ולא שמענו מרבותינו שמעתא דנדרים. ואנו כבר גלינו דעתנו ופרשנו שאין לומר כל נדרי כלל. ומה מועלת ההתר׳ למי שמתנה לאחר נדרו שיהא בטל. וכבר שמענו מההיא שמעתא דנדרים שאין למנהג הזה שום שורש שאין מבטלין הנדרים בכך ואין בו ממש .

15 טו

ואמר מר רב האיי גאון ז״ל בר רב נחשון גאון ז״ל דהלכה כרבא דמחמיר דהוא בתראה ואין אנו מפירין נדרים ולא נוהגין להפר בין בר״ה בין ביום הכפורים ולא שמענו מרבותי׳ שהיו נוהגין זה כל עיקר. אי נמי דסבירא ליה למשרי נדרא בחוטרא הוא דעבדו. ומכל אנפי לית ביה מששא בהאי מנהגא.

16 טז

ונשאל גאון בהאי ענינא וזהו תורף השאלה והתשובה. וששאלתם אם יכולים הצבור להתנות ביום הכפורי׳ כל נדרי׳ שנודרין משנה זו לשנה אחרת. נדרים אין נשנית בשתי ישיבות היום יותר ממאה שנה. וכן אמר רב יהודאי גאון נהורא דעלמא ז״ל דאנן לא גרסינן נדרים ולא ידעינן לאסור ולהתיר בה לא נדר ולא שבועה ואין ראוי לא בישיבות ולא בכל מקום להתיר נדרים לא בר״ה ולא ביום הכפו׳ אלא שמענו שבשאר ארצות אומרי׳ כל נדרי עכ״ל הגאון בעל ספר העתים ז״ל שכתב בחבורו דעתו ודעות הגאונים אחרים ז״ל.

17 יז

עוד כתב ה״ר נתן בן ה״ר יהודה ז״ל וז״ל ערבית של יום הכפורים יורד ש״צ לפני התיבה רגיל וזקן לומר ג׳ פעמים כל נדרי להתיר נדרי׳ שבינו ובין קונו בשביל שגגות שנעשו בנדרי׳ ובשבועו׳ ובשאר אסורין בשנה שעברה כדאמ׳ רבי עקיבא יום הכפו׳ אין צריך לפרוט מעשים. וכן יאמ׳ כל נדרי ואסרי וקונמי וחרמי ושבועי די נדרנא ודאשתבענא ודי אחרימנא ודי אקימנא ודי אסרנא על נפשנא מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים זה הבא עלינו לטובה כלהון אחרטנא בהון. פי׳ אין בהן כלהן יהון שרן שביתין שביקין בטלין ומבוטלין נדרנא לא נדרי וחרמנא לא חרמי ואסרנא לא אסרי וקונמנא לא קונמי ושבועתנא לא שבועי וכו׳ עד ונסלח. וטוב ויפה שאותו ש״צ אם יש בידו שום ספק שבועה ונדר שיתירו לו ג׳ אנשים בטרם רדתו לפני התיבה ויהיה זכאי דלא כל כמיניה להתיר נדריו דאמרי כל נדרים הוא מפר חוץ משל עצמו. זהו סדר קדמון. ורבנו עזריאל זקנינו וכל זרעו אחריו מחזיקין אותו ולכך אמרי׳ אותו ג׳ פעמים. ואמת שר״ת ז״ל הגיהו והקשה עליו ואמר איך יותרו נדרים בלא מומחה או בלא ג׳ הדיוטו׳. ועוד מי התיר נדרי החזן. ולא קשיא שמאח׳ שאנו מורידין הש״צ זקן ורגיל הוי כמומח׳ ומספק נדריו יכול לעשות כאשר אמרתי. ולסדר ר״ת ז״ל שהגיה מיום הכפו׳ זה עד יום כפורים הבא וכו׳ ואומרים שאין אומרים אותו משום התרת נדרים שעברו אלא משום תנאי בנדרים שעתידין לנדור בשנה הבאה כההיא דאמרי הרוצה שלא יתקיימו נדריו יעמוד בר״ה ויתנה ויאמר כל נדרי׳ שאני עתיד לנדור יהיו בטלים ועליו יש כמה קושיות חדא שלא היה לנו לפרסם הדבר דאמרינן בנדרים פרק ארבעה נדרים ההוא דבעא למדרשי בפרקא אמרו ליה תנא סתומי פתגמיא ואת בעית למדרשא בפרקא ועוד בתנאי לא שייך חרטה דאחרטנא בהו. ועוד למה היינו אומ׳ אותו ג׳ פעמים. ועוד מהו ונסלח. ואמת שר״ת דוחה קצת מהם. עכ״ל ה״ר נתן ז״ל.

18 יח

ומה שאמרנו עומד בר״ה ואומר כל הנדרים שאדור בשנה זאת יהיו בטלים ה״מ שלא יהא זכור בשעת הנדר מן הבטול או אפי׳ זכור בשעת הנדר אם בשעת הבטול התנה ובשעת הנדר שכח מה שהתנה ואמ׳ על דעת ראשונה אני עושה בטל נדרו ואם לא אמר אין נדרו בטל דאביי ורבא לא פליגי אהדדי. והרי״ף ז״ל כתב וה״ה ליום הכפורי׳ דאקרי נמי ר״ה ולכך נהגו לומ׳ כל נדרי וכי מועיל בטול זה היינו בנדרים שבינו לבין עצמו דלא שייכי כי אם לעצמו אבל נדרים שנדר לחברו אין מועיל בטול כלל וכתב הר״ם ערב יום הכפורים קודם שיאמר כל נדרי אומ׳ בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה אנו מתירין להתפלל לעבריינים: