Siman 65ס״ה
1 א

סה. סדר עשרת ימי תשובה

2 ב

ונהגו לומר מר״ה ועד יום הכפורים זכרנו באבות ומי כמוך בגבורות וכתוב לחיים בהודאה. בספר חיים בשים שלום. וגרסינן בפ״ק דברכות כל השנה כלה מתפלל אדם האל הקדוש ומלך אוהב צדק׳ ומשפט חוץ מימים שבין ר״ה ליום הכפורי׳ שמתפללין המלך הקדוש והמלך המשפט. ואמ׳ רבנו האיי ז״ל אם טעה בהמלך המשפט או בהמלך הקדוש אם לא סיים התפלה שפיר דמי שיחזור ואם סיי׳ כיון שאמרו שצריך לחזור יחזור כיון שטעה במטבע שטבעו חכמים. וכן נראה ונאות לעשות. וכבר כתבנו כל הדעות בהלכות תפלה.

3 ג

ואמ׳ רב עמרם ז״ל בעשרת ימים שבין ר״ה ליום הכפו׳ משכימין בכל יום בבתי כנסיות קודם עלות השחר ומבקשים רחמים ומתחיל ש״צ תהלה לדוד ואח״כ אומר קדיש ומתחיל תחנונים ולאחר שמסיים אומר ואנחנו לא נדע וכו׳ ואומר קדיש. כשמשכימין לומר סליחות בעשרת ימי תשובה ובאו אנשים והשלימו מנין טרם יאור היום יאמ׳ החזן ג׳ פסוקי׳ או קצת מן הסליחה אחרי שבאו המנין כדי לומר עליהם קדיש ויש מקומות שנהגו לפתוח דלתות הדביר אבל לא הארון כי אם ביום ספר.

4 ד

וגם יש מקומות שאומ׳ תחנה בלילה הראשונה. וגם יש מקומו׳ שנהגו שמי שמתפלל באשמורת יתפלל אמש ערבית וגם מתפלל בבקר בשחרית. ויש מנהג בכמה מקומות שמשכימי׳ מר״ח אלול עד יום הכפו׳ ומתפללי׳ סליחות ותחנוני׳ כנגד מ׳ ימים שעמד משה לקבל עשרת דברות אחרונו׳ וביום הכפורים אמר לו סלחתי כדבריך וירד.

5 ה

ונהגו בכל מקומות ישראל לתקוע שופר ביום ר״ח אלול ויש למנהג הזה סמך במדרש וכן כתוב במקצת הגדו׳. בר״ח אלול עלה משה להר לקבל לוחות שניות והעבירו שופר בכל המחנה שהרי משה עלה להר שלא יתעו עוד בע״ז והקב״ה נתעלה באותה תרועה ובאותו שופר שנאמר עלה אלהים בתרועה ה׳ בקול שופר. וכן התקינו חכמי׳ ז״ל שיתקעו בשופר בר״ח אלול בכל שנה ושנה ונהגו לומר אחר תפלת יוצר ומנחה א״מ ואפילו בשבת.

6 ו

וכתב רב האיי גאון ז״ל להתענו׳ בב׳ ימים של ר״ה כך אנו רואין יפה שלא להתענות שכך אמרו פרנסי הדור הראשון לישראל בר״ה אכלו משמני׳ ושתו ממתקים שעשרת ימי׳ אלו ימי תשובה מקרו ימי צום לא מקרו אלא להתפלל ולהתחנן ולהתענו׳ ולעמוד בתחנונים ולחזור בתשובה. ובירושלמי במסכת תעני׳ בכל מתעני׳ חוץ משבתות וימים טובים וחולו של מועד וחנוכה ופורי׳. ואומר הר״ם שגאון אח׳ אמר לו הלואי שיהיו מתענין בב׳ ימים של ר״ה. אבל הוא כתב בתשובה אחרת האוכל לשם שמים תבא עליו ברכה וכן המתענה לשם שמי׳ תבא עליו ברכ׳ כדי שלא יבאו לידי קלות ראש מרוב אכילה ושתיה יתברך באלהי אמן. והוא היה רגיל להתענות בהן ובשבת שבעשרת ימי תשובה לא היה מתענה.

7 ז

ונהגו לחזור אח׳ ש״צ ראוי והגון ורצוי לרוב אחיו בתפלות ימים אלו והטעם לפי שמוציא את הרבים ידי חובתן אם ירצו ולפיכך הדין נותן שיהיו מחזרין אחר איש שלם ובעל מדות הגונות וטובו׳ ורצוי את הרבי׳ כי אפי׳ בשאר ימות השנה כשמעמידי׳ חזן על הצבור להתפלל עליהם צריך שיעמידוהו ראוי והגון כי התפלה נקראת עבודה כמו שדרשו גבי דניאל תפלות כנגד תמידין תקנום על כן צרי׳ שיתן האדם אל לבו כשהוא מתפלל כנגד מי הוא מתפלל כמו שדרשו בברכות. ולרוב מעלות התפלה אמרו ז״ל אין לו להב״ה אלא ד׳ אמות של תפלה. ודרשו במדרש עיר קטנה ואנשי׳ בה מעט. עיר קטנה זו היא בית הכנסת. ואנשים בה מעט זו צבור. ובא אליה מלך גדול זה הקב״ה ומצא בה איש מסכן וחכם ומלט הוא את העיר בחכמתו זה ש״צ.

8 ח

וכשם שהמחשבה פוסלת את העבודה כשאינה מחשבה ראויה לקרבן כך בתפלה. וכשם שחוץ לזמנו וחוץ למקומו מפגל כך חוץ למקומו הראוי לתפלה וזמן הראוי לתפלה.

9 ט

וכשם שנבחרו הכהני׳ שהם בני לוי לעבודה לפי שנדבק אותו השבט להב״ה כך יש להעמיד אדם כשר וירא שמים ודבק בדרכי השם לש״צ להתפלל על הצבור שהתפלה במקום עבודה ורז״ל אמרו שראוי למנות מי שטפולו מרובה וביתו ריקן. ופי׳ מאי ריקן ריקן מעברו׳ כלומר שהוא צדיק. והרמב״ם ז״ל פי׳ שלא יהיו בו ובבני ביתו ובכל קרוביו ובכל הנלוי׳ עליו בעל עברו׳ אלא יהיה ביתו ריקן מעברות. וכשם שצריך שילמדו הכהני׳ ה׳ שנים בהלכו׳ עבודה קוד׳ שיעבדו כמו שדרשו ז״ל דכתיב בן חמש ועשרים שנה וכתיב בן שלשים שנה כך צריך שירגיל עצמו וילמוד סדר התפלה וקריא׳ התור׳ זמן מרובה קוד׳ שיעמוד להיות ש״צ כדי שיהא בקי יפה יפה. וכך אמרו ז״ל לעולם יסדיר אדם תפלתו ואח״כ יתפלל. ואמנם פסקו שאין החיוב כל כך אלא בתפלות של ר״ה ויום הכפורי׳ ושל פרקים אבל בשאר ימות השנה לא צריך. וכמה הוא פרקים משלשי׳ יום ולהלן ואם יודע בעצמו שהוא אינו בקי מאד ויודע להשמר אפילו משגגה אין לו להכניס עצמו בעבודת השם בדברי קדושה להיו׳ אמצעי בין ישראל לאביהם שבשמים.

10 י

וצריך לדקדק שיהיה בשניו כמספר שני העובדי׳ עבודה מבן כ״ה שנה ולמעלה. והמצוה מן המובחר מבן שלשים שאז הוא ימי הזקנ׳ ולבו נכנע ונשבר יותר. ונהגו שאין מתפלל אלא מי שהוא נשוי אשה דומיא דכהן גדול שאמרו ז״ל שתהיה לו אשה לשמרו מן החטא כדאיתא התם ביבמות שהן שומרות אותנו מן החטא ועונש.

11 יא

ש״צ שאינו ראוי והגון ובקי ועומד לקרא בתורה שהיא הוראו׳ משפטי השם ואסורי׳ והתרין אין מקיפי׳ לו כשאר עונשין כדכתיב בקרובי אקדש. והעד על זה נדב ואביהו וקרח ועדתו ופרץ עוזה וצרעת עוזיהו כשגבה לבו לעבוד. ושכרו מרובה אם היה מן ההגונים שבארנו ויתנהג כהוגן וכשורה ויהיה ממצדיקי הרבים בתפלתו והוא הנקרא מלאך ה׳ כמו שדרשו ז״ל ואל תאמ׳ לפני המלאך כי שגגה היא בש״צ. שכל העושה מלאכת השם ומצותו הוא מלאך כמו שמצינו בגדעון ויקר׳ מלאך ה׳. ואמר זה פנחס וצריך שיקדש עצמו קודם שיעמוד להתפלל מטומאת קרי ושיהיה קדו׳ ממחשבת עברה וכ״ש ממעשה כי את לחם אלקיו הוא מקריב וצריך שתהא תפלתו שגורה בפיו. וישמר מרשע כפי יכלתו שאם לא כן אין ראוי לספר חקיו של הקב״ה כמו שכתוב ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי. ודרשו בסנהדרין לא תטע לך אשרה כל עץ גבי פורס שאינו הגון. ואין לך פרוס יותר משליח צבור שהוא מזהיר את העם בפיוטיו ובזמיריו כדי לרצותם לאביהם שבשמים.

12 יב

ואף על פי שיהיה ראוי והגון ויודע זה בעצמו צריך שיסרב מעט כדרך שאמרו ז״ל ראשונה מסרב שניה מסרהב שלישית דומה לתבשיל שאין בו מלח. ומצוה לכל אדם להיות משכים והולך לבית הכנסת בכל עת התפלה להיות מתפלל עם הצבור כי גדולה התפלה ושכרה לזריזי׳ בה לבא לבית הכנסת מרובה כמו שאמרו רז״ל אקדימו והשיכו לבי כנישתא כי היכי דתורכון חיי.