Siman 44מ״ד
1 א

מד. הלכות חנוכה ודין התפלה

2 ב

בכ״ה בכסלו יומי חנוכה אנון דלא להתענאה בהון ודלא למספד בהון. כי בבית שני כשמלכה מלכות יון גזרו שמד על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות ופשטו ידיהם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו כו פרצות וטמאו הטהרות וצר להם לישראל מפניה׳ ולחצום לחץ גדול עד שרחם עליהם אלהי אבותינו והושיעם מידם וגברו בני חשמונאי הכהנים הגדולי׳ והרגום והושיעו את ישראל מידם והעמידו מלך מן הכהנים וחזרה מלכות לישראל יותר ממאתים שנה עד חרבן בית שני.

Women are obligated to light Hannukah candles, for they too were included in the miracle. This means that the enemies came to destroy everyone, men, women, and children, and there are those who say that the great miracle occurred through a woman. Her name was Judith, as the story goes, and she was the daughter of Yochanan, the high priest. She was extremely beautiful, and the Greek king wanted her to lay with him. She fed him a dish of cheese to make him thirsty, so that he would drink a great deal and became drunk, and recline and fall asleep. And it happened just that way, and once he was asleep, she took his sword and cut off his head. She brought his head to Jerusalem, and when the armies saw that their leader had been killed, they fled. For this reason, we have the custom of eating a cheese dish on Hannukah.

3 ג

וכשגברו ישראל על אויביהם ואבדום בכ״ה יום בכסלו היה ונכנסו להיכל ולא מצאו שמן טהור אלא פך אחד קטן שהיה מונח בתוך שדה קבועה בכותל שלא היו יכולין להסיטה והיה פתחה סגור וחתום בחותמו של יוחנן כהן גדול ובסגירת הפתח בחותם הכירו שלא נגעו בפך ולא היה בו שמן להדליק רק לילה אחת ונעשה להם נס והדליקו ממנו ח׳ ימים עד שהובא השמן מהמקום שהן כותשין אותו שם והיה רחוק דרך ד׳ ימים נמצאו בין הליכה וחזרה שמונה ימי׳ ומפני זה התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו עושין אלה הימים בכל שנה ושנה ימי משתה ושמחה והלל ויהיו מדליקין הנרו׳ על פתחי הבתים בכל לילה ולילה ח׳ ימים והן הנקראין ימי חנוכה כלומר חנו כ״ה כסלו בכ״ה בחדש יתחילו.

4 ד

והימי׳ האלו אסורין בהספד ובתענית וגומרים בהם את ההלל ומברכין עליו לגמור אחד יחיד ואחד צבור. ונר חנוכ׳ מצוה להניחו על פתח הבית מבחוץ בטפח הסמוך לפתח מצד שמאל הנכנס כדי שתהיה מזוזה בימין ונר חנוכה בשמאל.

5 ה

ולא יניחנה למעלה מכ׳ אמה לפי שאין העין שולטת בו ולא יהיה בזה פרסום הנס ואם הדליקה למעלה מכ׳ אמה ובא להשפילה צריך לכבותה ואח״כ להדליקה במקו׳ הראוי לפי שההדלקה עושה מצוה.

6 ו

הדליקה למטה מעשרה כשרה והוא שתהיה גבוהה שלשה טפחים מן הקרקע. והדר בעליה מניחה בחלון הסמוך לרשות הרבי׳. ועכשו בגלות שאין אנו יכולין לקיים המצות בשלמות מניחה על פתח ביתו מבפני׳ ואפי׳ הניחה על שלחנו דיו.

7 ז

ואסור להשתמש לאורה משום בזוי המטה שלא יהיו המצות בזויו׳ עליו שכן מצינו בירושלמי אמר הקב״ה הוי מכבד המצות שהן שלוחי ושלוחו של אדם כמותו ואם כבדת אותם כאלו כבדתני ואם בזית אותם כאלו בזית לשמי.

8 ח

ונהגו קדמונינו להדליק בלילה הראשונה אחת ולהיות בכל לילה מוסיף אחת עד שמנה. ונהגו לחדש הפתילו׳ בכל לילה ולברך על התוספת והטעם לפי שבכל לילה היה הנס מתחדש. ועוד טעם אחר לחדש הפתילות זכר למקדש שהיו מחדשין אותן בלילה אל מנורת המאור. ובמסכ׳ סופרי׳ כתב אין חוששין לפתילת נר חנוכה להחליפה עד שתכלה. ונהגו להתחיל בצד הפתח.

9 ט

ונשים חייבות בנר חנוכה שאף הן היו באותו הנס. פי׳ שהאויבים באו לאבד הכל אנשים ונשים וטף. ויש מפרשים שעל ידי אשה אירע להם הנס הגדול ההוא ושמה יהודית כמו שמפורש בהגדה בת היתה ליוחנן כהן גדול והיתה יפת תואר מאד ואמר המלך יון שתשכב עמו והאכילתו תבשיל של גבינה כדי שיצמא וישתה לרוב וישתכר וישכב וירדם ויהי לה בן וישכב וירדם ותקח חרבו וחתכה ראשו ותביאהו לירושלם וכראות החיל כי מת גבורם וינוסו. ועל כן נהגו לעשות תבשיל של גבנה בחנוכה.

10 י

ואכסנאי חייב בנר חנוכה ומשתתף בפריטי אם לא מדליקי עליה בגו ביתיה ואי פתח בבא לנפשיה אף על גב דמדלקי עליה בגו ביתיה חייב להדליק נר משום חשדא וכן מי שהולך לכפר שאין בו ישראל ולן שם בלילי חנוכה אף על פי שאין לו בית מיוחד שם שמענו שהר״ר משולם ז״ל היה נוהג להדליק ולברך לזכרון הנס.

11 יא

וחצר או בית שיש לו שני פתחים משתי רוחות צריכה ב׳ נרות מפני חשד העוברים. ועכשו שמדליקין בפנים אפי׳ בחצר שיש לו שני פתחים אין צריך לה אלא נר אחד שאין לחוש לחשד כלל שהנכנס בבית יראה הנר באי זו פתח שנכנס ונוכל לומר דדוקא כשהפתחים בבית אחד אבל אם הם בשני בתים בשתי רוחות ואדם אחד דר בהם ונכנסין ויוצאין בשניהם צריך להדליק בשתיהם אמנם אין צריך אלא ברכה אחת כיון דקיימ׳ לן דחובת גברא הוא אמרינן דשתיהן מצוה אחת שאין החיוב אלא מפני החשד ואפילו נימא דשתי מצות הן כיון שעושה שתיהן בבית אחד די לו בברכה אחת דומיא דתפלין של יד ושל ראש שאין מעכבין זו את זו דדי להן בברכה אחת. וכתב ה״ר יצחק ז״ל הני מילי לדידהו דמדליקי מבחוץ אבל לדידן דמדליקין בפני׳ ליכא משו׳ חשד ואין צריכין להדליק רק בפתח אחד דבני הבית ידעי ששני הפתחים של איש אחד הם.

12 יב

ומצות נר חנוכה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק ושעור זה כמו חצי שעה או יותר מעט ולפי חשבון זה מדת השמן שנותנין בנר חנוכה הוא שמינית הביצה שהרי שערו חכמים חצי לוג שמן לנרות המנורה שדולקות מערב עד בקר שהם י״ב שעות וחצי לוג הוא מלא ג׳ בצים נמצא ביצה לד׳ שעות. ולחצי שעה שמינית הביצה.

13 יג

וקודם זמן לא ידליק דהוי כשרגא בטיהרא. ואחר זמן זה גם כן לא ידליק דליכא פרסומי ניסא שהרי נכנסו כל העם בבתיהן. ואיכא מאן דאמר דקודם זמן זה ואחריו גם כן אם הדליק אינו מברך. וכתבו מקצת הגאונים ז״ל דבזמן הזה שמדליקין מבפנים מפני חשש שמא יכבוה הגוים הדרים בינינו לא חיישינן לרגל מן השוק ומברכי׳ אחר זה לכתחל׳. וכן כתב ה״ר יצחק דאנן דמדליקין מבפנים וליכא היכרא אלא לבני הבית הוי זמנה עד עמוד השחר. והר״ף ז״ל כתב נכון להדליק כל זמן שבני הבית נעורי׳ משינה אפילו רבינו שמשון גם עכשיו היה מצריך לעשות קנדילא״ש ארוכו׳ ע״כ.

14 יד

מיהו בע״ש שצריך להקדים נר חנוכה להדלקת נר שבת ונר שבת מצותה סמוך לשקיעת החמה כמו שאמרנו פ״ק דשבת כי חזיתו שמשא אריש דקלא אדליקו שרגא משום דבתר הדלקת נר שבת אין לעשות שום מלאכה לפיכך מדליק תחלה נר חנוכה ומברך כיון דלא אפשר להדליק אחר נר שבת. ויש אומרים שמדליקין תחלה נר שבת ואחריו נר חנוכה ומברך לפי שתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם ולא הוי קבלת אסור מלאכ׳ אחר שדעתו להדליק אחר כן נר חנוכה. וכן במוצאי שבת דלא אפשר להדליק עד שחשכה משו׳ כבוד שבת מאחרין ומברכין.

15 טו

ונהגו במקצת המקומות להדליק נר חנוכה במוצאי שבת בבית הכנס׳ קודם הבדלה והראב״ד ז״ל כתב שאין ראוי לעשות כך וגם במגלה שאין ראוי לקרותה עד אחר הבדלה שאין ראוי לברך על האור אחר שמלא עיניו ממנו. ומכל מקום מי שהקדים אפילו בחול שהיה טרוד והוא שיהיה בפלג המנחה האחרון דלא חמירי מהבדלה דאמרי רב מצלי של מוצאי שבת בשב׳ ואומר הבדלה על הכוס. מיהו צריך שיתן בה שמן יותר משעור הדלקה כדי שתדלק הנר עד דכליא רגלא דתרמודאי. וכתב הרי״ף ז״ל שנר חנוכה שדלקה כשעור אם רצה לכבותה אחר כך הרשות בידו או להשתמש לאורה. וכן דעת הרמב״ם ז״ל. הדליקה וכבתה אין זקוק לה.

16 טז

ומכל מקום צריך שיתן שמן בנר עד שתהיה דולקת כשעור וידליק נר אחר כנגד נר חנוכה כדי שלא ישתמש לאורה. ואי איכא מדורה לא צריך ואי אדם חשוב הוא שאין דרכו להשתמש למדורה צריך. ויש נותנין טעם להדליק נר אחרת משום הכרא ואפילו למאן דאמר מותר להשתמש לאורה צריך נר אחרת משו׳ הכרא. ועכשו שנהגו להניח נר חנוכה מבפני׳ בטפח הסמוך לפתח די לנו בזה ההכרא. שהרי מניחין אותה במקום שאין אנו רגילין להניח נר בשאר הימים וגם אינו מקום ראוי לתשמיש.

17 יז

כתב הבעל עשרת הדברות שמה שאמ׳ שאסור להשתמש לאורה הני מילי תשמיש שאינו של מצוה אבל תשמיש של מצוה מותר. וכן דעת הר״ז ז״ל. והראב״ד ז״ל כתב דכל תשמיש אפילו של מצוה כגון ללמד כנגדו אסור משום דקלשה לה כחה דלא מכוין אלא לצורך עצמו. ומוכח מדקאמר נר שבת ונר חנוכה נר שבת עדיף משום שלו׳ ביתו ואם איתא נעביד נר חנוכה ויאכל לאורה דהא אכילת מצוה היא ונקיי׳ לתרויהו אלא ודאי כל תשמיש אסו׳ ואפילו של מצוה. וכן נרא׳ מדאמרי׳ כל שמנים ופתילות שאין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה ואם מותר להשתמש לאורה שום תשמיש אמאי מדליקין בהן בחנוכה ניחוש בהן דלמא אתי לאטויי אלא ודאי אסור.

18 יח

וכתב ה״ר אשר שנהגו הנשי׳ שלא לעשו׳ מלאכה משעת הדלקה עד שעת כבייתן. ונראה הטעם להכיר שאסור להשתמש לאורן ועוד שמא יכבה הנר שישתמשו כנגדו ועל כרחם יכשלו להשתמש לאורה. ולפי זה המנהג טועות הנשים הרבה שאינן עושו׳ מלאכה כל שמונת הימים והבטלה הרחיקו ז״ל שהיא מביאה לידי שעמום על כן טוב לבטל להן מנהגן. ויש נשים רבות בטלות יום ראשון ויום שמיני ודי להן בזה כדין תור׳ בפסח וסוכו׳.

19 יט

ומותר להדליק מנר לנר. כתב הראב״ד ז״ל משרגא לשרגא שלא על ידי קינסא. וכתב ה״ר יצחק ז״ל שמותר להדליק קיסם מנר שבת להדליק נר חנוכה או איפכא. וכן להדליק ממנו אחר דכותה של מצוה אבל של חול אסור להדליק מנר של מצוה.

20 כ

ונהגו כל המקומות להדליק נר חנוכה בבית הכנס׳ להוציא מי שאינו בקי ושאינו זריז בזאת גם כי הוא הדור המצות ופרסום הנס וזכר למקדש. ויש מקומות שאין חוששין סמוך לפתח אלא לפני ההיכל. והמנהג להדליק נר חנוכה בבית הכנסת בין תפלת המנחה לתפלת ערבית. ובערב שבת מדליקין קודם תפלת המנחה ועד שלא יתפלל הקהל ובמוצאי שבת מדליקין אחר סדר קדושה וקדיש קודם שיבדילו על הכוס והראב״ד ז״ל חולק על זה המנהג כמו שכתבנו.

21 כא

יש מדליקין בנרו׳ של שעוה. והר״ף ז״ל היה מצריך לעשות נרות ארוכות אמנם המצוה המובחרת בשמן זית לפי שבו היה הנס.

22 כב

וכשהוא מדליק לילה ראשונה מברך שלשה ברכות. להדליק. ושעשה ניסים. ושהחיינו. והרואה שלא הדליק בביתו או שאינו עתיד להדליק כמי שאין לו בית או אינו בעירו אף על פי שמדליקין עליו בביתו מברך שתים שעשה נסים ושהחיינו והוא שלא שמע הברכות. אבל מי שהדליק בביתו או שעתיד להדליק או שמע הברכות אינו מברך כלל בראותו אחרים שהדליקו. ומלילה ראשונ׳ ואילך המדליק מברך שתים להדליק ושעשה נסים. והרואה מברך אחת שעשה נסים. ומי שבא ממדינת הים ולא הגיע לביתו עד ליל שני או ליל שלישי מברך בלילה שיתחיל להדליק בביתו שלשה ברכו׳.

23 כג

ושיירי הפתילות של כל הלילו׳ נהגו להבעירן שלא לשום צורך ואע״פ שמותר לפי מה שכתב הרי״ף והרמב״ם ז״ל שאמרו שמשיעבור זמנה מותר לכבותה או להשתמש לאורה. ומיהו הגאון רב אחא ז״ל כתב שאין לעשות בהן שום דבר אבל צריך להניחן עד לילה אחרונה ולעשות מהן מדורה בפני עצמה. ואף על פי שאמרו חכמינו ז״ל תשמישי מצוה נזרקין ואלו ודאי תשמישי מצוה הן מכל מקום לא דמו לעצי סוכה ולולב שלא הוקצו שיהיו כלין לאותה מצוה אבל אותן הפתילות והשמן הוקצו על דעת שיהיו כלין. ולפיכך אנו מברכין בכל לילה ולילה שעשה נסים לפי שכל לילה היה נס ספוק השמן.

24 כד

ולמה חנוכה מפרש בגמר׳ כאשר בארנו למעלה. ואת דאמרי לפי שאז חנכו את הבית מעבודה שבטלו היונים. וכבר בארנו ח׳ ימים למה. ויש נותנים טעם אחר לדבר לפי שבטלו להם מצות מילה שהיא לשמונה לפיכך קבעו ח׳ ימי חנוכה כך כתב הבעל העתים ז״ל. ועוד כתב למה אין עושין ט׳ ימים מספק כמו בחג הסכות והטעם לפי שחנוכה מדבריהם ולא החמירו בה כל כך.

25 כה

והנשים נראה לומר שאחר שהן מדליקות ומברכות שמוציאות האנשי׳. אבל חרש שוטה וקטן שהדליקו לא עשו כלום לפי שהדלקה עושה המצוה והני לאו בני מעבד מצוה ננהו. וכל שכן גוי שהדליק לפי שאינו מחויב בה כלל. וכתב ה״ר יצחק בר אבא מרי ז״ל שקטן שהגיע לחנוך מדליק. כדי עובר לעשייתן ועכשו שנהגו להדליק לילה ראשונה אחת ולהוסיף אחת אחת בכל לילה כמו שכתבנו נר שיש לה שתי פיות עולה כל פה ופה ללילה. ואם הקיף פתילות בקערה אם כפה עליה כלי עולה כל פתילה ללילה או אם הרחיק כל פתילה מחברתה באצבע לפי דעת הבעל עשרת הדברות ז״ל.

26 כו

ומה שאמרנו שמניחין נר חנוכה משמאל יש אומרים דדוקא בפתח שיש בו מזוזה מדליקין בשמאל אבל אין בו מזוזה יניחנו בימין. וכן כתב הר״ף ז״ל אך בבית הכנסת דליכא מזוזה מדליקי׳ בימין. עוד דומיא דמקדש שהיה מנורה בימין בדרום ואנו לא חלקנו בין זה לזה שבכלן מדליקין אותה בשמאל.

27 כז

ואנשים הרבה הדרי׳ בחצר משתתפי׳ בשמן ויוצאין כלן בנר אחד והוא שלא פתחו פתח לנפשם כמשפט אכסנאי. וכן כתב הרמב״ם ז״ל דאכסנאי אתא לאשמועינן דהוה אמינא נר חנוכה חובת תרעא הוא כמו מזוזה כיון שאמר שמצוה להניחה על פתח ביתו ואמ׳ שמי שיש לו פתח יהיה חייב ומי שאין לו יפטר קא משמע לן דחייב ולא דמי למזוזה דמזוזה אפילו יש לו פתחי׳ הרבה כלן חייבין ונר חנוכה בחד מיניהו סגי. וכן הדר בעליה פטור ממזוזה וחייב בנר חנוכה. וכן גדול עומד בבית אביו ואינו סומך על שלחן אביו הרי הוא כאכסנאי.

28 כח

ומי שהולך לעיר אחרת נראה שחייב לעשות שעשה נסים ואף על גב דמדליקי עליה בגו ביתיה. והבא בספינה או שהוא בבית גוים מדליק בברכות ומניחה על שלחנו ולא דמי לאכסנאי דאמרי׳ דאי מדלקי ליה בגו ביתיה לא צריך להשתתף דשאני התם שיש לו פרסו׳ הנס בהדלקת אושפיזו. היה תופש נר חנוכה בידו ועומד לא עשה כלום לפי שהרואה אומר לצרכו הוא דנקיט ליה וליכא פרסומי נסא. עששית של חנוכה שהיתה דולקת עד הלילה האחרת מכבה ומדליקה למצות הלילה:

29 כט

סדר תפלת חנוכה. ערבית שחרית ומנחה מזכירין של חנוכה בהודאה ויש קכ״ד תיבות בעל הנסים כנגד מנין יוחנן שתקנו וכן יש קכ״ד תיבות מתפלה למשה עד ויהי נועם שאמרו משה על מלאכת המשכן שרצה להקימו בכסלו אמר לו הקב״ה שמחה של כהנים אחרת תהיה בכסלו.

30 ל

וכן אם בא להזכיר בברכת המזון מזכיר בברכת הארץ ועכשו נהגו להזכיר בברכת הארץ ובתפלת המוספין גם כן מזכירין ואף על פי שאין מוסף בחנוכ׳ כלל יום הוא שנתחייב בד׳ תפלות כשיהיה שבת או ר״ח. וכן בברכת המזון מזכירין של חנוכה בברכת הארץ ושל שבת ור״ח בבונה ירושלם ואף על פי דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם כיון דתקנו להזכיר של חנוכה בברכת הארץ שהיא לפני בונה ירושלם ותקנה לא זזה ממקומה ומזכיר על הנסים וכו׳. וחוזר למקום שפסק בין בתפלה בין בברכת הארץ.

31 לא

וכתב הבעל העתי׳ שאין טוב לומ׳ כשם שעשית להם נס וכו׳. והטעם לפי מה שאמרו ז״ל לא ישאל אדם צרכיו לא בג׳ ראשונו׳ ולא בג׳ אחרו׳. והטעם לפי שאמרו ביום הכפורי׳ לפי שהם צרכי רבים ולכפרה וזה שאלת צרכים הוא. אמנם כך היא הנוסחא ברוב התפלות הזקנו׳. ונוסח הרמב״ם ז״ל. וכן כתב ה״ר אשר ז״ל. הלכך דעביד כמר עבד ודעביד כמר עבד. ומי שטעה ולא הזכיר על הנסים בתפלה אין מחזירין אותו והטעם כמו שכתבנו בהלכות תפלה. ודין טעה ולא הזכיר בברכת המזון כתבנו דינו בהלכות ברכת המזון.

32 לב

ואלו ח׳ ימים אין נופלין על פניהם ואין אומרים למנצח ושיר מזמור לפי שהן כעין י״ט אחר שאומרים בו הלל. ויש מקום שאומרים במקום שיר מזמור מזמור שיר חנוכת הבית. וכל יום מאלו שמונת ימים גומרים את ההלל וקורין אותו בלי דלוג ומברכין עליו בין יחיד בין צבור לגמור את ההלל. קורין אותו ואין מפסיקין בו אף לא בין פרק לפרק ומברכין לאחריו יהללוך. וכן הדין לכל הכ״א יום שגומרים בהן את ההלל. ואחר כך אומר קדיש זוטא ומוציאין ספר תורה ועושה סדר קריאתה כאשר כתבנו למעלה. קדיש אשרי ובא לציון. קדיש שלם מזמור שיר חנוכת הבית לדוד וכו׳. קדיש יהא שלמא וכו׳. נשלמו הלכות חנוכה וסדר תפלה ת״ל: