Siman 43מ״ג
1 א

מג. דין תפלת ראש חדש והלכותיו ודין ברכת הלבנה והברכה

2 ב

ערבית שחרית ומנחה מתפלל אדם תפלתו כשאר ימות השנה וכולל בעבודה יעלה ויבא. טעה ולא אמר יעלה ויבא אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר לעבודה בין יחיד בין שליח צבור כשמתפלל בלחש שאין בכך טורח צבור. ואם השלים תפלתו חוזר לראש התפלה ומזכיר. וה״מ יחיד אבל ש״צ אינו חוזר בכל עת שעתיד לאמרו בתפלה אחרת מפני טורח צבור כך כתב ה״ר נתן ז״ל.

3 ג

והרמב״ם ז״ל כתב ואם היה רגיל לומר תחנוני׳ אחר תפלתו ונזכר אחר שהשלים תפלתו קודם שיעקר את רגליו חוזר לעבודה ומזכיר בד״א בשחרית ובמנחה אבל בערבית אם טעה ולא הזכיר שוב אינו חוזר והטעם לפי שאין מקדשין את החדש בלילה.

4 ד

וה״ר נתן ז״ל כתב דבערבית ליל שני מחזירין אותו שכבר מקודש הוא כך פסק ר״י בט׳ בתשובתו. ובר״ח שני ימים ולא אמרו במנחת יום ראשון לא בלחש ולא בקול רם נראה דכיון דאין באותו היום תפלה אחרת שצריך לחזור אע״ג שעתיד לאמרו בערבי׳ שחרית ומנחה של יום שני ועוד דאם לא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים נמצא דשייכי זה בזה ואפילו הכי צריך לחזור שלא לחלק במנחת ר״ח שאינו אלא יום אחד. והאידנא שכל אחד ואחד מתפלל לעצמו אם ש״צ אמרו בלחש אין צריך לחזור כלל לא לראש ולא לעבודה שאינו חוזר ומתפלל בקול רם אלא משום קדושה. וכן נראה ממשיב הרוח ומהשאלה או שמא אין צריך לאמרו שמאחר שאינו צריך לחזור אם אמרו הוי הפסקה ויכול לאמרו בלא חזרה בשומע תפלה ואם לא אמרו שם אין צרי׳ לחזור. עכ״ל ה״ר נתן. והרמב״ם ז״ל כתב כל מקום שהיחיד חוזר ש״צ אם טעה כשמתפלל בקול רם חוזר חוץ מתפלת השחר אם שכח ולא הזכיר יעלה ויבא עד שהשלים תפלתו אינו חוזר מפני טורח צבור שהרי תפלת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה של ר״ח. ויש פוסקין שאומרי׳ שאפי׳ יחיד העומד בבית הכנסת אם טעה אין מחזירין אותו ובלב׳ שיתכוין לשמוע תפלה מש״צ מתחלתה ועד סופה ולא יתעסק בשום דבר אחר והטעם כדי שלא יתבזה בצבור על שלא כיון לבו כך כתב ה״ר אשר ז״ל. ואחר תפלת השחר הצבור קורין את ההלל בדלוג ומברכין לפניו לקרא את ההלל ומצינו סמך לקריאת ההלל בר״ח שרמזו דוד במזמור הללויה הללו אל בקדשו שיש בו י״ב פעמים הללויה כנגד י״ב חדשים ומשמע הללו אל בקדשו על קדוש החדש.

5 ה

ואמרו רז״ל תניא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר פירוש הרי״ף ז״ל יחיד לא יתחיל בברכה ואם התחיל בברכה גומר בלא ברכ׳. והר״ז ז״ל כתב שמעתי פירוש זה יחיד שארע לו נס לא יתחיל כי כשתקנו נביאים הראשונים לקרות ההלל לא תקנו אלא לצבור כשיגאלו מצרתם אבל על צרת יחיד לא תקנו לאמרו כלל כשיגאל ממנה ומודה על הנס אבל הלל דר״ח יחיד קורהו ומברך עליו כן דעת ר״ת ז״ל. והרמב״ם ז״ל כתב שקריאת ההלל בר״ח אינו אלא מנהג והמנהג אינו רק בצבור ואין מברכין עליו לפי שאין מברכין על המנהג ויחיד לא יקרא כלל ואם התחיל קוראו בדלוג כמו בצבור. ולפי דברי הרי״ף ז״ל נראה שהצבור מברכין עליו ואף על פי שאינו אלא מנהג.

6 ו

ואין להקשות עליו דמנהג של ערבה דאמרינן רב חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים הוא ואין מברכין על המנהג לפי שבמנהג ערבה שאין בו אלא חבטה בעלמא אין לברך עליו אבל במנהג הלל שהוא שבח והודאה לה׳ יתברך ראוי לברך. ור״ת ז״ל תרץ דאמנהג טלטולא בעלמא כגון ערבה לא מברכין אלא על מנהג דבר אחר מברכין שהרי מברכין אי״ט שני של גליות שאין זה אלא מנהג. ויש סותרין טעם זה לפי שאין י״ט שני דומה לשאר מנהגות לפי שעקר המנהג בו משום ספקא דאורייתא.

7 ז

והראב״ד ז״ל פי׳ ואם התחיל גומר בברכה שאין כאן קכו׳ ואין נוסח ברכה זו רק הודאה בעלמא כמו תושבחות והודאות שאנו אומרי׳ בפסוקי דזמרה. אך בירושלמי כתב גומר בלא ברכ׳. ונראין הדברים כיון דברכה שאינה צריכה היא ויש בה הזכרה ומלכות אם יברך יהיה עובר על לא תשא. ואם ירצה להרבו׳ בשבחו של מקום יברך בלי הזכרה ומלכות ויאמ׳ כנוסח זה ברוך אתה ה׳ מלך מהולל בתושבחות. ויש גדולי׳ נהגו לברך שאין לפקפק בה וזו היא נוסחה בא״י אמ״ה המהולל בפי עמו משובח ומפואר בשירי דוד עבדו בא״י מלך מהולל בתושבחות. ואחריו נוסח הברכה לדברי׳ הכל יהללוך. הלכך לדברי הפוסקי׳ ז״ל שיחיד גומר בלא ברכה אין היחיד אומר אותה אך יברך בלתי הזכרה ומלכות כמו שכתבנו.

8 ח

ואחר ההלל אומ׳ קדיש שלם. וכן בכל יום ספר שיש בו קרבן מוסף אומר קדיש שלם לפני הוצאת התורה. ואם אין בו קרבן מוסף אין אומרין קדיש זוטא. ומוציאין ספר תורה. וכל דיני קריאת התורה בר״ח תמצא למעלה בסדר קריאת התורה. ואחר קריאת התורה אומר קדיש זוטא וגוללין. ספר תורה ובעוד שגוללין אותה אומר אשרי ובא לציון ואחר מחזירין הספר למקומו ואומר קדיש זוטא.

9 ט

ומתפללין תפלת המוסף אבות וגבורו׳ וקדושת השם ובמקו׳ האמצעיו׳ יאמר ראשי חדשים לעמך נתת זמן כפרה לכל תולדותם בהיותם מקריבים. ופי׳ החכם בעל המלמד בשם החכם רבי יהודה הלוי כי כנוי תולדותם שב אל החדשים. ר״ל ר״ח היתה באה על כל תולדות ימי החדש ולפיכך קרא ר״ח זמן כפרה. ופירש גם כן מיד שונא מיד יצר הרע כי הוא הצר הצורר ואורב להחטיא. ור״ל כי שעיר החטאת לזכרון לפני השם כדי להנצל מיד הצר הצורר. רצה ומודי׳ וברכת כהנים ושים שלום קדיש שלם. ויש מקומות שאומרים במקום שיר מזמור ברכי נפשי את ה׳ ה׳ אלהי גדלת מאד וכו׳ ואח״כ אומ׳ מזמור של אותו היום. קדיש עלינו לשבח.

10 י

ונהגו הנשים שלא לעשות מלאכה בר״ח. וכן מצינו בירושלמי הני נשי דנהיגי דלא למעבד עבידתא בריש ירחא מנהגא. פירוש מנהג טוב. ומצינו בהגדה טעם למנהג מפני שלא פרקו נזמי הזהב לעגל שנעשה בר״ח. ונהגו כל ישראל לעשו׳ סעודה גדולה משאר הימים מפני כבוד היום שהוא כפרה לישראל כמו שאמרו ז״ל הביאו כפרה עלי שמעטתי את הירח כלומר בעבורי על שמעטתי את הירח ממאור שלה ואני רוצה לעשות לה כבוד שיתכפרו בה כל ישראל בכל עת שתתחדש. ובפרקי דרבי אליעזר מצינו מנהג גדול בישראל שעושין סעודה בראשי חדשים ובימים טובים כדי שנזכור תפלת המוספין ושאסור ר״ח בעשיית מלאכה לנשים ויום טוב אף לאנשי׳ ויש נותני׳ טעם אף לסעודת ראש חדש זכר לסעוד׳ שעושין לעדי הלבנה בזמן שהיו מקדשין על פי׳ הראיה. ויש אומרים שראש חדש מותר בתענית עתה שבטלה מגלת תענית כי ראש חדש מגלת תענית.

11 יא

וראש חדש שחל להיות בשבת מזכירין ערבית שחרית ומנחה יעלה ויבא בהודאה כמו אם חל בחול שאין מזכירין בו שבת כלל שהרי לקח חלקו וזה אינו כי אם לראש חדש ומוציאין ב׳ ספרי תור׳ וכל דין קריאת התורה תמצא כתוב למעלה בסדר קריאת התורה. כל השנה אחר ההפטרה יאמר אשרי ומחזירין הספרים למקומן ואומר קדיש זוטא. ומתפללין תפלת מוסף אבות וגבורות וקדושת השם ובמקום תכנת יאמר אתה יצרת. רצה ומודים וברכת כהנים ושים שלום קדיש שלם.

12 יב

וכן ברכת המזון של ראש חדש תמצאנו למעלה בהלכות ברכת המזון. וכל הדברי׳ אשר כתבנו בראש חדש בין לענין דין תפלה וברכת המזון דין חולו של מועד משפט אחד להם שאם טעה ולא הזכיר בערבית של חולו של מועד מחזירין אותו שאין בו הטעם שכתוב בראש חדש. ולענין הלל בימים שאין גומרים בהן את ההלל גם כן יש להם דין הלל בראש חדש וכשקוראין אותו בצבור קורין אותו בדלוג ואם רצו להפסיק אפי׳ באמצע הפר׳ פוסק לפי הרמב״ם ז״ל לפי שאין מברכין עליו אפי׳ בצבור כמו שכתבנו.

13 יג

ואמרו ז״ל הרואה לבנה בחדוש צריך לברך וכל המברך על החדש בזמנו כאלו מקביל פני שכינה כתיב הכא החדש הזה לכם וכתיב התם זה אלי ואנוהו. ועוד אמרו ז״ל אלו לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים בכל חדש וחדש דיים כלומר שהוא נראה על ידי גבורותיו ונפלאותיו. כך כתב רבי יונה ז״ל וכיון שכן שגדול המברך כאלו מקביל פני שכינה ראוי לברך מעומד.

14 יד

ומאי מברך אשר במאמרו ברא שחקים וכו׳. ושנו במסכת סופרים אחרי הברכה אומר ג׳ פעמים סימן טוב סימן טוב סימן טוב תהיה לישראל. ברוך בוראך ברוך עושך ברוך יוצרך ברוך מקדשך. ויש אומרים ברוך יוצרך ברוך עושך ברוך קונך ברוך בוראך. וסימן יעק״ב בראשי תיבות ורוקד ומדלג ג׳ פעמים כנגדה ואומר כשם שאני רוקד כנגדך ואיני נוגע בך כך אם ירקדו אחרים כנגדי להרע ולהזיק לי לא יוכלו להזיק לי וליגע בי. תפול עליה׳ אימתה ופחד וכו׳ פנים ואחור ג׳ פעמים אמן אמן סלה הללויה.

15 טו

ואמרו ז״ל במסכת סופרים מאמתי מברכין על הלבנה משתתבסם י״מ משתתבסם משברכו על הבשמים במוצאי שבת והטעם לפי שאז אדם מקושט ומלובש בגדים נקיים של שבת וראוי להקביל פני שכינה. ויש מפרשים משתתבסם משתעשה כמו חופה כלומר גדולה ומאירה סביבותיה. והלשון מגזרת עביד בוסמא לבריה כלומ׳ חופה. וה״ר יונה ז״ל כתב משתתבסם משתהיה האור שלה מתוק לעיני׳ וטוב כלומ׳ שיהנה האדם ממנו וזהו אחר ב׳ או ג׳ ימים אבל קודם לזמן זה אין מברכין עליו לפי שאין מאורו מתוק לעינים מתוך קטנותו ואין אדם נהנה ממנו והוא מלשון לבסומי קלא שהוא מפורש למתק הקול.

16 טז

ועד מתי מברכי׳ על הלבנה עד שתתמלא פגימתה חצי העגול. ויש מפרשים עד י״ו שתתמלא פגימת כל העגול לגמרי ומשניהם נלמוד לומר לכתחלה מברכין עד ז׳ ואם אחר מברך והולך עד י״ו ולא עוד. והטע׳ כי החמה עומדת נגד הלבנה בט״ו בחדש ולכך זיו הלבנה בחזקו עומד על מלואה כי חמה במערב ולבנה במזרח רב המקום ביניהן. ולברך מברכין עד שתתמלא פגימתה כי כל מה שתקרב הלבנה אחר חצי החדש לחמה יתכס׳ אורה ולכך מברכי׳ על התוס׳ ולא על החסרון כי על הטובה יש לנו לברך.

17 יז

פי׳ ברכת הלבנה מה״ר אשר ז״ל חק פי׳ גזרה שלא תעבור כמו שכתוב חק נתן ולא יעבור. וזמן פירוש שאינה פחותה מכ״ט יום וחצי ושני שלישי שעה וע״ג חלקים. שלא ישנו את תפקידם פירוש אשר פקדם השם זה עדות לפיכך חק נתן ולא יעבור. וכן ר״ל חק נתן ללבנה שלא יעבור וזמן לשמש ולשאר מזלות ומשרתים. ונראה לי כי אמר חק לראש חדש ולשמש זמן לפי שהלבנה פעמים באה בארוכה ופעמים באה בקצרה כי כשהשמש קרוב לה לפניה ממתינה והולכת בארוכה מפני חום השמש שישרפנה ופעמים באה בקצרה כשהשמש אחריה ממהרת לרוץ מפני חום השמש שלא יתקרב אליה וישרפנה פועל אמת שפעולתו אמת בכונה ולא במקרה להוציא מלבן של פילוסופים. ויש שגורסין פועלי אמת שפעולתן אמת ר״ל על השמש ועל הלבנה בצואת הבורא ולא במקרה. שהן עתידין להתחדש כמותה פירוש בביאת הגואל שיתחדשו השמי׳ והארץ וגדולת ישראל שיחיו המתים כמותה שמתה וחיתה כך מתי ישראל יחיה אותם הקב״ה. לפאר שם יוצרם על כבוד מלכותו כי אז תראה מלכותו על כל העמים. נשלם סדר תפלות ר״ח ומנהגותיו תהלה לאל.