Siman 37ל״ז
1 א

לז. דין להשלים פרשיותיו עם הצבור ודין תפלת יוצר ומוסף

2 ב

בשבת בשחרית נהגו להשכי׳ ולסדר כל אח׳ סדר השבוע איש בביתו שנים מקרא ואחד תרגום כמו שאמרו ז״ל לעולם יסדיר אדם פרשיותיו עם הצבור שני׳ מקרא ואחד תרגום ואפילו עטרו׳ ודיבון. ועוד אמרו ז״ל כל המשלי׳ פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו.

3 ג

וכת׳ ה״ר מאיר מי שלא חזר הסדר שנים מקרא ואחד תרגום קודם שבת או בשבת עצמה יכול לחזרה בשבת עד יום ארבע ואינו קרוי עבר זמנו כדאיתא פרק ערבי פסחים מי שלא הבדיל וכו׳. והספר שואל עד כמה א״ר זירא עד יום ד׳ ומסיק התם חד בשבא ותרי בשבא ותלתא בשבא מקמי שבתא. אמנם מכל מקום צריך לחזרה קודם אכילה כדאיתא בירושלמי שלשה דברים צוה ר׳ את בניו אל תאכלו ביום השבת עד שתחזרו כל הפרשה. וכתב הר״ף ז״ל מיהו רבינו יהודה פי׳ בתוס׳ פ״ק דברכות דוקא לענין גיטין אבל לענין הפרשה בעינא שישלי׳ פרשיותיו ולא אקרי עם הצבור לאחר השבת שהרי כבר התחילו לקרו׳ בצבור מסדר אחרת במנחה. ומטעם זה אפילו אם חזר הפרשה מאחד בשבת יצא דשפיר מקרי עם הצבור שכבר התחילו הפרשה בשבת במנחה ודוקא מיום אחד ואילך אבל בשבת במנחה אפילו לאחרים שקראו הפרשה בצבור לא יצא כיון שבאותו היום קראו הפרשה שעברה. כך נראה לר״ף ז״ל.

4 ד

ועוד כתב ה״ר מאיר שאינו מועיל כך כשאדם חוזר ג׳ פעמי׳ מקרא כמו שיחזור ב׳ פעמים מקרא ואחד תרגום. כי מן הדין היה לנו לחזור תרגו׳ ירושלמי לפי שבטוב יותר מפרש העברי יותר מן התרגום שלנו אך שאינו מצוי בינינו. ואף כי אנו נמשכין אחר מנהג בבליים. ולאחר שיחזור הסדר בשבת אין צריך לחזור ההפטרה והפרשה מסדר שניה.

5 ה

ואחר חזרת הסדר הולכין לבית הכנסת ואומרי׳ פסוקי דזמרא. ומוסיפין בהן מזמורים יש מהם מדברים ביצירה ויש מהן מדברים מן התורה שנתנה בשבת. ולכבוד ימים טובי׳ אנו אומרים אותן כמו בשבת. ואח״כ יורד שליח צבור לפני התיב׳ ופותח בקול רם נשמת כל חי וכו׳.

6 ו

כתב ה״ר אשר ז״ל המגיה בנשמת כל חי המעורר נרדמים אינו יודע למה כי רדומים יתכן לומר וכן נהגו לומר. ונראה לי כי שם בנימין צעיר רודם פי׳ ישן מן רדם. וכן מי שאומרים אין מלך אלא אתה ואינו אומר אין לנו מלך אלא אתה טועה כי באמת אין לנו מלך אלא הקב״ה אבל לאמות העולם יש להם אלוהות ומלכים זולת הקב״ה כמו שכתוב כי חלק ה׳ עמו. וכן כתוב הוא תהלתך והוא אלהיך. כתב ה״ר מאיר בשבועות מתחיל החזן האל בתעצומות עוזך בשביל מתן תורה שהתורה נקראת עוז שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן. ובסכות ובשמיני עצרת ובשמחת תורה מתחיל הגדול בכבוד שמך לפי שנאמר יספת לגוי נכבדת ונדרש בפסיקתא על האבות ושמיני ושמחת תורה ובפסח מתחיל הצבור לנצח לפי שהקב״ה נראה כגבור על הים. ובראש השנה ויום הכפורים מתחיל המלך היושב לפי שהקב״ה יושב בדין.

7 ז

וכתב ה״ר נתן רננו צדיקים וכו׳ בפי ישרים תתהלל כדכתיב ולישרים נאוה תהלה. ובדברי צדיקים תתברך כדכתיב וברכות לראש צדיק. ובלשון חסידי׳ תתרומם בכל מיני רוממות. ובקרב קדושי׳ תתקדש לקדושי׳ נאוה קדושה. כך סדרו במחזורים זקנים אך החדשי׳ עקבו את המישור ובשביל שראו יצחק חתום בראשי השטות בקשו לחתום רבקה בסוף השטות. אמנם שמעתי כי יש מקומות באשכנז שמסדרין אותו כך ביום הכסא. ונראה לי משום המדרש דעל רננו צדיקי׳ שהו׳ על יצחק נחתם בו.

8 ח

במקהלות וכו׳ ובכן ישתבח וכו׳. קדיש קצר. ברכו. ופותח ביוצר. מהכל יודוך עד אל אדון יש קי״ג תיבות כנגד ק׳ ברכות וכנגד י״ג כריתות שנכרתו על כל מצוה ומצוה. ומן ובוקע עד שבתה ט׳ תיבות כנגד הצדיקים. אדם. נח. אברה׳. יצחק. יעקב. משה. אהרן. דוד. ושלמה. וכנגד ט׳ שמו׳ של מלאכי השרת. אראלים. חשמלים. שרפים. כרובים. חיות. אופנים. גלגלי׳. ערין. קדישין. וכנגד ט׳ תיבות שבקק״ק. ומן ומאיר עד הרחמי׳ ז׳ תיבות נגד ז׳ ימי השבוע ונגד ז׳ מועדי׳ מהשנה. פסח. שבועות. ראש השנה. ויום הכפורים. סוכות. שמיני עצרת. פורי׳. מהמאיר עד בראשית י״ב תיבות נגד י״ב מזלות ונגד י״ב שבטים.

9 ט

אל אדון מיוסד באלפא ביתא ובראשונ׳ עשרה תיבות נגד עשרת הדברות ובאחרונה י״ב תיבות נגד י״ב מזלות נשארו תשעה אמצעיים שבכל אחד ח׳ תיבות שהן ע״ב נגד שם המפורש. ויחד הם כ״ב נגד כ״ב אותיות ונגד שם בן כ״ב. לאל אשר שבת ביום השביעי נתעלה וישב.לכל בריה ובריה ברא הקב״ה שר ובליל שבת בראשית ישב על כסא כבודו וקראן כלם ובעמדם לפניו עמד מכסאו להושיב בו שר של שבת. וזהו תפארת עטה ליום המנוחה שכבוד גדול עשה לו שהושיבו על כסאו לפני כל השרים. ובראות׳ כך עמדו ואמרו שירות ותושבחות לשר של שבת בא הקב״ה והראה אותה שמחה לאדם הדאשון כשראה לכל אחד ואחד שהיה משבח לשר של שבת פתח ואמר מזמור שיר ליום השבת. אמר לו הקב״ה לו אתה אמור שירה ולי אתה אומ׳ שירה כיון ששמע שר של שבת שטוב בעיני ה׳ לומר שירה מיד ירד מן הכסא וצוח טוב להודות לה׳. וענו כלם ולזמר לשמך עליון. זהו שבח של יום השביעי אותו הכבוד שעשה לו הקב״ה זהו שבחו. ויום השביעי משבח וכו׳. כלומר כל מה שבאותו מזמור טוב להודות לה׳. לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו אלו השרי׳ שענו כולם ואמרו ולזמר לשמך עליון. ואין לפתרו לענין אחר שהרי אין יצור מפאר ומהדר לאל כי אם ישראל ומהו כל יצוריו אלא ודאי האמת כאשר פתרתי עכ״ל ה״ר נתן ז״ל.

10 י

ויסיים עד גאל ישראל ומתפלל בלחש ג׳ ראשונו׳ וג׳ אחרות. ז׳ ברכות תקנו בשבת נגד ז׳ קולות שאמ׳ דוד על המים. וזהו שאמ׳ דוד שבע ביום הללתיך ביום פי׳ יום השבת. ואין אומ׳ הברכות האמצעיות מפני טורח צבור. ומצאתי כתוב אין בשבת י״ב ברכות אמצעיות לפי שכלן הן בקשת צרכי האדם ועל זה אין לאומרן שמא אפשר שיהיה צריך לאחת מהן ויהיה מצר בזכרו צרתו והשבת לא נתנה כי אם לקדושה ולמנוחה ולעונג ולא לצער לפיכך אין אומרי׳ רק ג׳ ראשונו׳ וג׳ אחרונות שהן שבחו של מקום והמנוחה נאמר. וכן הדין ביום טוב כל זה במדרש ר׳ תנחומא ז״ל. ובמקום האמצעיות יאמר ישמח משה והוא כנגד שבת של מתן תור׳.

11 יא

כתב הבעל המלמד ז״ל ראוי למשה לשמוח בחלקו לפי שהשם קרא לו עבד נאמן כמו שכתוב בכל ביתי נאמן הוא. וכליל תפארת בראשו נתת שבחייו נהנה מזיו שכינה ולפי שיום זה יום קדוש הוא ראוי להזכיר בו האיש אשר העלנו ממצרים וקדשנו במצות היום הקדוש הזה. חמדת ימים אותו קראת. פי׳ לא מצאנו מקום שנקרא שבת חמדת ימים רק בתרגום ירושלמי שתרגם ויכל וחמיד ה׳. רצה ומודים וברכת כהני׳. י״א שאין לומר בברכת כהנים ושמו את שמי והטעם לפי שאמר המשולשת בתורה ובזה הפסוק היא מרובעת ולא נהירא. שים שלום. אלהי נצור. קדיש שלם.

12 יב

ואחר כך מוציאין ספר תורה ואומרי׳ ויהי בנסוע הארון וכו׳. וקורין ז׳ בסדר השבוע ומפטירין בהפטרה מסודרת כאשר בארנו. ואחר ההפטרה יאמר החזן מי שברך וכו׳. ואחר יאמ׳ החזן אשרי ומחזירין הספר למקומו. וכשחל ר״ח להיות באותה שבוע ז׳ מכריז החזן ואומר יהי רצון וכו׳ וסימן סדורם כרקשנ״ה. לכונן. לרחם. לקיי׳. ושנשמע. ונתבשר. להשמיד אויבינו. יקום פורקן. כך גזרו. ובשבת שלפני ר״ח אב אין אומרים יהי רצון אך מכריז ואומר בלשון זה ר״ח אב יהיה יום פלוני הבא עלינו שיחדש הקדוש ברוך הוא עלינו ועל כל עמו ישראל לששון ולשמחה וכו׳. ועל ד׳ הצומות שהן י״ז בתמוז וט׳ באב וצום גדליה ועשרה בטבת מכריז בשבת שלפניהן ואומרים צום פלוני יהיה יום פלוני וכו׳. אבל אין מכריזין על ט׳ באב ועל צום גדליה לפי שהם ידועי׳ לכל. ואחר זאת ההכרז׳ יאמר מי שברך. ואחריו אומר אשרי ומחזירין הספר למקומו ואומר יהללו וכו׳ ובנחה וכו׳:

13 יג

תפלת המוסף אבות וגבורות וקדושת השם וקדושה רבה. וכתב בעל האשכול במוסף שבת וי״ט ויה״כ ולנעילה אומר שמע ישראל ואני ה׳ אלהיכם שהו׳ ראש וסוף של ק״ש לפי שגזרו שמד שלא לקרות קריאת שמע כלל ועמדו והתקינו זאת הקדושה בכל התפלה ואחר בטול השמד עקרו את זאת משאר הקדושו׳ חוץ מאלו כדי שיהיה זכרון לישראל מבטול השמד הואיל ואין באלו התפלות קריאת שמע לעולם.

14 יד

וכתב ה״ר יוסף ז״ל וזה לשונו ומה שאנו אומרים בכל הקדושות נקדש את שמך או נקדישך ונעריצך מלכנו שאנו עושים המלאכי׳ עקר ובקדושת מוסף אנו אומרי המוני מעלה עם עמך ישראל וכו׳ כלומר הרי אנו עושים ישראל עיקר על פי המדרש נתקן שש כנפים לאחד כל כנף אומר שירה ביומיה ובשבת אומר החיה אין לי עוד כנף והקב״ה אומר יש לי כנף אחד בארץ שאומר שירה אלו ישראל. זש״ה מכנף הארץ זמירות שמענו. ושלא לחלק בתפלת יוצר לא תקנו כן אלא במוסף.

15 טו

ואחר אומר קדושת השם ואחר יאמ׳ תכנת שבת רצית וכו׳ והוא מיוסד בתשר״ק ומנצפך הנוסחא דוקא. והוא כנגד קבוץ גליות כי לכל קבוץ שייך שריקה ישרוק ה׳ לזבוב וכו׳. תכנת מלשון ותוכן לבנים. בעשרת הדברו׳ תמצא ויום השביעי שבת להוציא מלב הנוצרי׳ והישמעלים שאלו עושין שבתם ביום ששי ואלו ביום אחד שהרי כלן קורין לשבת שבת וקרא הכתו׳ וישבות ביום השביעי. רצית קרבנותיה. שאין בהן שעיר חטאת כדי שלא להזכיר שום רמז עון. צוית פירושיה וכו׳ אלו העשרונים. מענגיה לעולם כבוד ינחלו ראיה מיוסף מוקר שבי. ועוד שבת אומר לוו ואני פורע. טועמיה חיי׳ זכו מצוה לטעום תבשילי שבת בערב שבת כדי לתקנם כהוגן ויהיו נאכלין לתאוה. גדולה בחרו כמו אדם אחד שברר מנה יפה לשבת וזכה לשלחן זהב וכלי זהב אז מסיני נצטוו אף על פי ששבת נתן במרה לא נצטוו על קרבנותיה אלא עד סיני כראוי. משל למלך שזמן משרתיו ונתן להם שני תבשילין כשרצה לאכול אמרו לו משרתיו אתה אדננו מה תאכל אמר להם די לי במה שאכלתם ב׳ תבשילין. כך הקב״ה האכיל לישראל לחם משנה ולא תבע לשלחנו אלא לחם משנה שני כבשים ושני עשרונים. עבודה והודאה וברכת כהנים ושים שלום. קדיש שלם.

16 טז

יש מקומות שנהגו לומר אין כאלהינו אחר תפלת מוסף אחד שבת ואחד י״ט כדי להשלי׳ מאה ברכות שחייב אדם לברך בכל יום כי בשבת ובי״ט אין אדם מתפלל מי״ח ברכות רק ז׳ נמצא שיצאו מהן ל״ג ברכות בין ערבית בין שחרית ומנחה ומשלימין אותן בז׳ ברכות של מוסף ושש שבסעודה שלישית וכ׳ כנוים שיש באין כאלהינו שכל אחד מהן עולה להשלים ברכה אחת נמצאו נשלמו לג׳ ברכות שהיו חסרות ואחריו אומר פטום הקטרת והשיר שהלוים היו אומרים ובמקומות שלא נהגו לאומרו יאמרו ברכות אחרות להשלים מנין המאה ברכות כמו שאמרו רז״ל בפרק התכלת רב אשי בשבת ובי״ט ממלא להו במיני מגדי ופרות: