לב. דין עירובי חצרות
אסור לאדם להוציא מרשות לרשות אפילו כל שהוא ולא ברשות הרבים בלבד אלא אפילו ברשות היחיד אסור כגון מחצר לחצר ומבית לבית בלא ערוב אפילו בחור או בחלון אסור להוציא אבל בערוב מותר.
והרוצ׳ לערב ערובי בתים וחצרות בינו ובין חברו יקח מן קמחם וילושו יחד ויאפו מן הכל עוגה אחת ויברך בא״י אמ״ה אקב״ו על מצות ערוב ויאמר בזה הערוב יהא מותר לנו להוציא ולהכניס ולטלטל מבית לבית ומבית לעליה ומעלי׳ לבית ומבית לחצר ומחצ׳ לבית. אין עושין ערוב זה אלא מפת שלמה אפילו ככר מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בה. ומערבין בפת תבואה ובפת אורז ובפת עדשים אבל לא בפת דוחן.
ומיחד לו מקום בבית שבחצר שיהיה בו ד׳ על ד׳ אמות וכל זמן שהוא קיים סומכין עליו אפילו לא נשתייר ממנו אלא כזית אבל אם נאכל או נאבד או נרקב או נשרף אסור לטלטל זה עם זה עד שיעשו ערוב אחר.