Siman 137קל״ז
1 א

קלז. דין ורם לבבך

2 ב

אסו׳ להתגאות שנא׳ פן תאכל ושבעת וסמיך ליה ורם לבבך ושכחת. שאלו לחכם מהו הגאות. אמר להם שטות שאין בעלה מכיר בה. וגם נקרא תועבה שנאמר תועבת כל גבה לב. וגם כתיב גבה עינים ורחב לב אותו לא אוכל. ואמר החכם תמה אני במי שעבר במעבר השתן והזרע איך יתגאה.

3 ג

ואמרו ז״ל איש מלא תור׳ שהעלהו הקב״ה לגדולה והגיס דעתו הקב״ה משפילו שנאמר ומבמות הגיא ולא עוד אלא ששוקפין אותו בקרקע שנאמר ונשקפה על פני הישימון. ואם חזר בו הקב״ה מגביהו שנאמר כל גיא ינשא.

4 ד

ואמרו ז״ל כל המשפיל עצמו כאלו הקריב כל הקרבנות כלן שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה ואמרו רז״ל העלובין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.

5 ה

ואמרו ז״ל לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהי קשה כארז. לכך זכה הקנה לכתוב ממנו ספר תורה.