Siman 127קכ״ז
1 א

קכז. דין ההולך לארץ ישראל

2 ב

כתב הר״מ וששאלת להודיעך עקר המצוה ההולך לארץ ישראל אינו אלא כמו שמפורש במסכת כתבות. ואם מוחלין לו על כל עונותיו.

3 ג

הכי מפורש בסוף מס׳ כתובות ובלבד שיהיה פרוש מכאן ואילך ויזהר מכל מיני עון ויקיים כל המצות הנוהגות בארץ שאם יחטא יענש יותר מאם יחטא חוצה לארץ כי ה׳ דורש אותה תמיד ועיני ה׳ בה והשגחתו תמיד ואינו דומה מורד דמלכות בפלטין למורד חוץ לפלטין. והיא ארץ אוכלת יושביה. וכתיב ולא תקיא וכו׳. לפי שהיא תקיא עוברי עבירה והיינו דכתיב ושממו עליה אויביכם היושבים בה. ואפילו אומות העולם שבה אין מצליחים מחמת שהם עוברי עבירה. ועל כן עכשו שממה היא ואין בה עיר המוקפ׳ חומה ומיושבת כמו בשאר עירות.

4 ד

ואותן ההולכי׳ לשם ורוצים לנהוג קלו׳ ראש בפחזותם ולהתקוטט שמה קור׳ אני עליהן ותבאו ותטמאו את ארצי מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי. אבל מי שהלך להתנהג בקדושה ובטהרה אין קץ לשכרו ובלבד שיוכלו להתפרנס דכל דסליק אדעתא למדר וכו׳ כדאיתא פרק האיש מקדש.

5 ה

וששאלת אם פטור שם מחבוט הקבר לא ידעתי. וששאלת למה לא הלכו גדולי ישראל לשם כל האמור לשם.

6 ו

אשיבך דלא הוה מוותר להו והיו צריכין להתבטל מלמודם ולשוט אחר מזונותם. ואמרינן פרק מי שהוציאוהו דמותר לצאת מארץ ישראל לח״ל אחר רבו ללמוד תורה כל שכן שאין לילך מרבו מח״ל לארץ ישראל וכל שכן לקתבטל מתלמודו ולשוט אחר מזונותיו. וששאלת לפרש לך הדר בח״ל כמי שאין לו אלוה.

7 ז

אשיבך היינו משום דעיקר שכינה בארץ וכבודו בארץ ישראל כסא מול כסא וכתוב והתפללו דרך ארצם. תלפיות תל שכל פיות פונות לשם עכ״ל.