Siman 125קכ״ה
1 א

קכה. דין נשיאות כפים

2 ב

בכל הימים הכהני׳ נושאי׳ כפיהם בשחרית במוסף ובנעילה אבל במנחה אין נושאין שכבר סעדו העם ושמא שתו הכהנים יין ושכור אסור בנשיאות כפים ואפילו במנחת תענית אם הוא תענית צבור או ביום כפור שיש בהן תפלת נעילה אין הכהנים נושאין כפיהם גזרה משום מנחה של כל יום.

3 ג

וכתב הר״מ ולכל הפחות צריך לומר אלהינו ואלהי אבותינו וכו׳. בדין היה לקרות לדוכן כדאיתא בשאלתות דרב אחא והאידנא דנהיגינן לקרות לדוכן וזה שאין אנו עושין מהטעם שפרשתי. אבל במנחת שאר תעניות שאין בהן תפלת נעילה כגון תשעה באב ושבעה עשר בתמוז הואיל ותפלת המנחה שלהן סמוך לשקיעת החמה הרי זו נראה כנעילה ואינה מתחלפת במנחה של כל יום. ולפיכך יש לה נשיאות כפים.

4 ד

ואין המנהג עתה לעשות נשיאות כפים אלא בשבתות וימים טובים. ואפשר כי נמנעו מפני טורח צבור.

5 ה

וכהן שעבר ועלה לדוכן במנחה של יום הכפורים אין מורידין אותו הואיל והדבר ידוע שאין שם שכרות שלא יאמרו פסול היה ולפיכך הורידוהו.

6 ו

כיצד היא נשיאות כפים בגבולין בשעה שיגיע שליח צבור לעבודה כשיאמר רצה כל הכהנים העומדים בבית הכנסת נעקרין ממקומם והולכין ועולין לדוכן ועומדין שם והופכין פניהם עד שישלים שליח צבור הודאה וכשישלי׳ מחזירין פניהם כלפי העם ופושטין אצבעותיהם ומגביהין ידיהם כנגד כתפיהם ומתחילין ואומרין בשעה שעוקרין רגליהם לעלות לדוכן. יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו ואלהי אבותינו שתהיה הברכה הזאת שצויתנו לברך עמך ישראל ברכה שלמה ואל יהא בה מכשול מעתה ועד עולם.

7 ז

וקודם שיחזיר פניו לברך את העם מברך בא״י אמ״ה א״ק בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. ואח״כ מחזיר פניו לצבור ומתחיל שליח צבור לקרותן מלה מלה ומתחילין יברכך ושליח צבור מקרא אותן מלה מלה והן עונין שנאמ׳ אמור להם עד שמשלימין פסוק ראשון וכל העם עונין אמן.

8 ח

וחוזר שליח צבור ומקרא אותן פסוק שני מלה מלה עד שישלימו פסוק שני וכל העם עונין אמן.

9 ט

וכן בפסוק שלישי וכשישלימו הכהני׳ שלשה פסוקים מתחיל שליח צבור בברכה אחרונ׳ של תפלה שהיא שים שלום.

10 י

והכהני׳ מחזירין פניהם כלפי ההיכל ואחר כך כופפין אצבעותיהם ועומדים שם בדוכן ואומרי׳ רבונו של עולם עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו כמו שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וגו׳.

11 יא

וכשיגמור שליח צבור הברכה חוזרין למקומן. וכשהן מחזירין פניהם מן הצבור מחזירין אותן דרך ימין וכן בכל החזרות.

12 יב

לפיכך החזן מקר׳ אותן מלה מלה שלא יטעו לפי שהן מנגני׳ מאד בכל מלה ומלה וכיון שכן יהיה קרוב לטעות וזהו הסדר שליח צבור אומר בנגון אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו וכו׳ עד כאמור . ומגביה קולו ואומר כהנים. ומגביה קולו ואומ׳ יברכך והם אומ׳ אחריו גם כן יברכך בקול ערב ובנגון גדול וכן כל מלה ומלה עד תום כל הברכת כמו שכתבנו. ואין החזן עונה אמן כשאר העם אחר הפסוק כדי שלא יטעה. ואינו מקרא להם עד שיכלה הדבר מפיהם. ואינו רשאי להיות מקרא להן עד שיכלה אמן מפי הצבור. ואין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה מפי המקרא ואין הצבור עונה אמן עד שתכלה הברכה מפי הכהנים ואין הכהני׳ מתחילין בברכה עד שתכלה אמן מפי הצבור.

13 יג

ואין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל ש״צ שים שלום. ואין רשאין לעקור רגליהן ממקומן עד שיגמור ש״צ שים שלום. ואין רשאין לכוף קשרי אצבעותיהן עד שיחזרו פניה׳ מן הצבו׳. ומתקנת רבן יוחנן בן זכאי שלא יעלו הכהנים לדוכן בסנדליהן אלא עומדין יחפין. כשיהיו הכהנים מברכין את העם לא יביטו בעם ולא יסיחו דעתן אלא יהיו עיניהן כנגד הארץ כעומד בתפלה.

14 יד

ואין העם רשאי להסתכל בפני הכהני׳ בשעה שהן מברכין את העם כדי שלא יסיחו דעתם אלא כל העם מתכוונין לשמוע הברכה ומכוני׳ פניהם כנגד הכהני׳ ואינם מביטים בפניהן. וצריך באלו הברכות ששה דברים סימן להם לע״ן קפ״ש. פי׳ צריך לברך בלשון הקדש. עמידה. נשיאו׳ כפי׳. קול רם. פני׳ כנגד פני׳. שם המפורש במקדש אבל לא בגבולין.

15 טו

וכבר כתבנו שקודם שיתחילו הכהני׳ לברך ש״צ קורא להם ואומ׳ בקול רם כהני׳. ואם היה הכהן המברך אחד מתחיל לברך מעצמו ואין צריך לשליח צבור לקרותו אבל מקרא אותו מלה מלה כמו שכתבנו. וכת׳ ה״ר יצחק ז״ל ומיהו עמא דבר לקרות אף ליחיד.

16 טז

ועוד נוכל לומ׳ שאם אין היחיד נושא כפיו כשאומ׳ לו אינו עובר בעשה דכתיב להם. ומשתדלין שיהיה המקר׳ אותן מישראל שנאמ׳ אמור להם מכלל שאין המקרא מהן. צבור שלא היה בו כהן אלא שליח צבור לבדו לא ישא את כפיו ואם היה מובטח שישא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי. ולעולם נשיאות כפים בעשרה וכהני׳ מן המנין.

17 יז

בית הכנסת שכלה כהנים נושאין כפיהם ולמי הם מברכין לאחיהם שבצפון ולאחיהם שבדרום והנשים והטף עונין אחריהם אמן. ואם נשארו שם עשר׳ כהני׳ יתר על אלו שעלו לדוכן העשרה אומ׳ אמן והשאר מברכין. עם שאחרי הכהנים אינן בכלל הברכה והעומדין מצדיהן הרי הן בכלל הברכה. ואם היתה מחיצה בין הכהנים ובין המתברכין אפילו של ברזל הואיל ופניהם מול פני הכהנים הרי הן בכלל הברכה.

18 יח

צבור שאין בהן כהן כלל כשיגיע שליח צבור לשים שלום אומר אלהינו ואלהי אבותינו וכו׳. עד ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ואין העם עונים אמן כלל. ואחר כך אומר שים שלום.

19 יט

כהן שלא עקר רגליו בשעה שאומר החזן רצה שוב אינו עולה באותה תפלה אבל עקר רגליו לעלות אע״פ שלא הגיע לדוכן עד אחר עבודה הרי זה עולה ומברך.

20 כ

כהן שנשא את כפיו בבית הכנסת אחד והלך לבית הכנסת אחר ומצא צבור שמתפללין ולא הגיעו לברכת כהני׳ נושא להם ואפי׳ כמה פעמים ביום. אבל אין הכהנים רשאין להוסיף ברכה על ג׳ הפסוקים כגון ה׳ אלהי אבותיכם יוסף עליכם וגו׳ וכיוצא בזה לא בקול רם ולא בלחש שנאמר לא תוסיפו על הדבר ולא תגרעו ממנו.

21 כא

וכל הכהנים כשרים לברך חוץ מן העלגין שאין מוציאין האותיות כתקנן כגון אלו שקורין לאלפין עינין ולעיינין אלפין או שקורין לשיבולת סבולת וכיוצא בזה וכבדי לשון שאין דבריהם נכרין לכל.

22 כב

ומי שיש לו מומין ברגליו או בידיו או בפניו כגון שהיו רגליו עקומות או עקושות או שהיו ידיו בהקניות לא ישא כפיו לפי שהעם מסתכלין בו. ואם היה דש בעירו והרי רגילין בזה והסומא מאחת מעיניו או בזה שיורד רירו על זקנו מותר לפי שאין העם מסתכלין בו.

23 כג

וכהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו ואפילו בשוגג ואף על פי שעשה תשובה. כהן שמל את התינוק ומת נושא את כפיו ולא דמי לכהן שהרג את הנפש חדא דהתם במזיד כדכתיב ידיכם דמים מלאו ואפילו אם תמצא לומר דבמזיד שאני הכא דמתכוי׳ לשם מצו׳ ועוד מי יימר דכלו לו חדשיו. ועוד שמא הרוח בלבלתהו אחר המילה כ״מ.

24 כד

וכן כהן שנשתמד לעבוד׳ זרה אע״פ שחזר בו לא ישא כפיו לעולם. וכן פסק הבהיר והביא ראיה מפרק בתרא דמנחות כהנים ששמשו בבית חוניו לא ישמשו במקדש והרי הן כבעלי מומין ואוכלין בקדשי׳ ומזאת הראיה עצמ׳ מתיר רש״י אחר שחזר בתשובה לעלות לדוכן כמו כהן בעל מום שמותר לעלות לדוכן רק שלא יהא המום בידם.

25 כה

אמנם הר״מ אומר שאין לו לעלות לדוכן ואם עלה מעצמו אין לו למחות ואליבא דכולי עלמא מותר לקרות הבן ראשון בספר ולעלות לדוכן אע״פ שלא חזר אביו בתשובה. וה״ר גרשם ב״ר יהודה ז״ל כתב בתשובת שאלה אחר שהביא ראיות הרב׳ לדבריו הלכך מכל הטעמים האלה כהן שנשתמד ועשה תשובה הרי הוא כשאר אחיו הכהני׳ לעלות לדוכן ונושא את כפיו וקורא ראשון בתורה ע״כ ורבנו גרשום פסק בתשובה אחרת שישא כפיו. ושאר העברות אין מונעין בו.

26 כו

ומי שלא נתמלא זקנו לא ישא את כפיו וכתב הר״י שלא ישא את כפיו בפני עצמו אבל עם אחיו הכהנים יכול לישא כשהוא בן י״ג שנה. ומי ששתה רביעית יין בבת אחת לא ישא את כפיו עד סור יינו מעליו שתה רביעית יין בשני פעמים או שנתן לתוכו מעט מים מותר ואם שתה יותר מרביעית אפילו שתהו מזוג ואפי׳ בכמה פעמים לא ישא כפיו עד סור יינו מעליו.

27 כז

וצריך שיטול ידיו עד הפרק קודם שישא כפיו ואם לא נטל לא ישא. וחלל לא ישא לפי שאינו בכהונו. אבל כל כהן שאין בו אחד מכל הדנרים האלה אף על פי שאינו חכם ואינו מדקדק במצות או שהיו הבריות מרננות אחריו או שלא היה משאו ומתנו בצדקה הרי זה נושא כפיו ואין מונעין אותו לפי שזאת מצות עשה על כל כהן ואין אומרי׳ לאדם רשע הוסף רשע והמנע מן המצות.

28 כח

ואל תתמה ותאמר מה תועיל ברכת הדיוט שאין קבול הברכה תלוי בכהנים אלא בהקב״ה שנאמ׳ ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. הכהנים כשאין בהן הדברים שכתבנו שמונעין נשיאות כפים עושין מצוה. והקב״ה מברך עמו ישראל בחפצו.

29 כט

וכשמתחילין לברך הצבור כורעין על ברכיהם ומבליעים פסוקים אלו פסוק אחד על כל מלה ומלה כשהכהנים מנגנין בה.

30 ל

יברכך. יברכך ה׳ מציון עושה שמים וארץ.

31 לא

ה׳. ה׳ אדננו מה אדיר שמך בכל הארץ.

32 לב

וישמרך. שמרני כאשון בת עין בצל כנפיך תסתירני. ואחר כך עונין אמן.

33 לג

יאר. אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה.

34 לד

ה׳. ה׳ ה׳ אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת.

35 לה

פניו. פנה אל תפלת הערער ולא בזה את תפלתו.

36 לו

אליך. אליך נשאנו את עינינו היושב בשמים.

37 לז

ויחנך. הנה כעיני עבדים אל יד אדוניהם כעיני שפחה אל יד גברתה כן עינינו אל ה׳ אלהינו עד שיחננו. ועונין העם אמן.

38 לח

ישא. ישא ברכה מאת ה׳ וצדקה מאלהי ישעו.

39 לט

ה׳. ה׳ חננו לך קוינו היה זרועם לבקרים אף ישועתנו בעת צרה.

40 מ

פניו. אל תסתר פניך ממנו ביום צר לנו הטה אלינו אזנך ביום נקרא מהר ענינו.

41 מא

אליך. אליך ה׳ נפשנו נשא.

42 מב

וישם. שימו לאדני כבוד ותהלתו באיים יגידו.

43 מג

לך. לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד.

44 מד

שלום. בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה׳ ורפאתיו. ועונין אמן.