Siman 109ק״ט
1 א

קט. דין השוחט את המסוכנת

2 ב

השוחט את המסוכנת אחד בהמה דקה ואחד בהמ׳ גסה צריכו׳ פרכוס אחר השחיט׳ ביד או ברגל או שתכשכש בזנב.

3 ג

בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה אסור שאין זה אלא הוצאת נפש בלבד אבל ברגל בין פשטה ולא כפפה בין כפפה ולא פשטה כשר׳ שהרגלי׳ כבדי׳ אל הבהמה לפי שהם רחוקים מן הלב וכן הראש ובהמה גסה שאבריהם כבדים עליה אם לא היה מעט חיות בה לא היה לה כח לא ביד ולא ברגל לא לפשוט ולא לכפוף לפי׳ בין ביד בין ברגל אם פשטה אע״פ שלא כפפה או כפפה אע״פ שלא פשטה כשרה.

4 ד

וכתב הר״ז ז״ל דמסוכנת שהיתה ידה פשוטה וכפפה לא נתברר בדברי הר״ף ונראה לומ׳ דהלכה בהא כשמואל דשריה ומוסיף הוא על דברי הרב עכ״ל.

5 ה

וחיה אפי׳ גסה הרי היא כבהמה דקה לפרכוס לפי שהיא קלה להתנועע. ועוף אע״פ שהוא קל בתנועתו לא החמירו בו בפרכוס כמו בבהמ׳ דקה. והטעם מפני שאין כח חיותו גדול לפיכ׳ במעט חולי אפס כחו ואם תקף חליו עד שקרוב למו׳ לא היה לו כח אפי׳ לרפרף בעינו או לכשכש בזנבו ולפיכ׳ אם לא רפרף אלא בגופו ולא כשכש אלא בזנבו הוי פרכוס וכשר.

6 ו

ואי זו היא מסוכנ׳ כל שמעמידי׳ אותה ואינה עומדת אפי׳ אוכלת היטב. וכת׳ הראב״ד ז״ל לא שמעמידין אותה בידים דההיא אפי׳ עומדת לא כלום היא עמידתה דמעש׳ עץ בעלמ׳ הוא אלא שמעמידי׳ אותה בגערה או במקל ואם עומדת מותרת.

7 ז

וכל שהיא בחזקת בריאה ואע״פ שאין בה אחת מכל אלה שאינה מפרכסת כלל מותרת.