1:11א׳:י״א
1 א

עץ פרי עושה פרי למינו. כי כל עץ נקרא עץ של פרי וכולם עושים פרי מקצתם למאכל ומקצתם לרפואה, ומ״ש עושה פרי למינו נראה לפרש כי האדם עץ השדה הוא ודומה לו הן מצד תמונת קומתו הן מצד שיש לו השארות נצחי כמו האדם כמ״ש (איוב יד ז) כי יש לעץ תקוה. וכל הדשאים מתיחסים לשאר הבעלי חיים הן מצד היותם נמוכים בקומה הן מצד שאין להם שורש וענף כי אם כציץ יצא וימל (שם יד ב). והקב״ה ברא כל מין מאכל שיהיה נאות למזגו של האוכל וצירף כל מין למינו כמ״ש ומשביע לכל חי רצון, ר״ל דבר שהוא רצונו מצד היותו קרוב לטבעו ומזגו לכך נאמר ולכל חית הארץ וגו' את כל ירק עשב לאכלה כי אין העשב יאות אלא דווקא למין החי הבלתי מדבר החומרי. אבל אל האדם אמר הנה נתתי לכם את כל עשב וגו' ואת כל העץ וגו', כי מצד חלק החומרי שבאדם יאות לו גם העשב ומצד עירוב הרוחניות שבו יאות לו פרי העץ ואז ילך כל מין למינו לכך נאמר עושה פרי למינו למי שהוא מינו דהיינו האדם. ועשב מזריע זרע לא הזכיר בו למינו לפי שהוא גם כן לאדם אע״פ שאינו מינו מכל וכל. אבל בעשייה הזכיר למינהו מצד שהוא מצד א' למינהו דהיינו לחלק החומר שבאדם.

Fruit tree, making fruit according to its species: [The verse refers to all trees as fruit trees] since all trees are called fruit trees and all trees make fruit, some for food and some for medicine. And that which is stated, "making fruit according to its species," appears to be explained, in that 'man is [like] the tree of the field' and [a tree] is similar to him, whether as a result of its stature or whether as a result of its enduring remnant, like man, as it is stated (Job 14:7), "Since there is hope for a tree." And all of the grasses relate to the other animals, whether because of their being of lowly stature or whether because they don't have roots and branches, but rather (Job 14:7), "like a flower, comes out and withers." And the Holy One, blessed be He, created all types of food, such that [each food] should be appropriate to the constitution of the eater; and combined every 'type [of food] to its type' [of eater], as it is stated (Psalms 145:16), "and He satiates the will of all life," which means to say [He feeds it with] something that is its will, from the angle that it is close to its nature and its constitution. And that is why it states, "And to all the living on the earth, etc... all of the green grass to eat." Since grass is not specifically appropriate except for the species of physical life that do not speak. But for man, He said, "Behold, I have given all grass, etc. and all trees etc.," since from the physical aspect of man, the grass is also appropriate for him, and from the aspect of the spiritual mixture within him, the fruit of the tree is appropriate for him. And then every 'specie will go with it specie;' and that is why it says [here], "according to its species," [meaning] to the one who is its specie, which is man. And [with] grass that give off seed, the phrase, "according to its species," is not mentioned, since it is also for man [as well as animals], even though it is not completely its specie. But when [the grass] is [actually] made, [the Torah] does mention "according to its species," from the angle that [man] is, in one aspect, its species, which is the physical side of man.

2 ב

ורז״ל (בר״ר ה ט) אמרו, שחטאה הארץ בזה כי הקב״ה אמר עץ פרי שיהיה טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן, על כן כשחטא האדם נפקדה גם היא על עונה ונתקללה וכאן מקשים למה לא נתקללה מיד, ונראה שלא קשה מידי יען כי עיקר הקללה היתה שתוציא הארץ יתושין ופרעושין כמו שפי' רש״י על פסוק (ג יז) ארורה האדמה בעבורך וכל אלו דברים המזיקין לאדם וכ״ז שלא חטא האדם לא נתקללה האדמה להעלות דברים ארורים כי אף אם האדמה חטאה מ״מ האדם מה פשעו כי ידלקו אחריו פרעושים ויתושין אבל כאשר חטא גם האדם נעשו שניהם ראוים לקללה זו. ולקמן פ' אחרי מות (יח כה) בפסוק ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה יתבאר בע״ה שרצון האל ית' היה שתתן לנבראים חומר זך ודק והיא נתנה חומר גס ועב ואילו היתה נותנת חומר זך ודק היה כל עץ עצמו כטעם הפרי גם האדם לא היה נוטה אל המוחשות ביותר ולא היה בא לכלל חטא. אמנם מצד שעברה ונתנה חומר גס גרמה לעשות עץ עושה פרי ולא עץ פרי ודבר זה גרם ג״כ לחטא האדם אשר בסיבה זו נטה האדם אל החומריות ונפל על החטא, על כן בכל חטאת האדם תלקה הארץ ונפקד עליה עונה כמו שיתבאר לקמן בע״ה.

And the Rabbis, of blessed memory, stated (Bereshit Rabbah 5:9), that the earth sinned in this because the Holy One, blessed be He, said "fruit tree," [meaning] that the taste of the tree be like the taste of the fruit, and [the earth] didn't do that; hence when man sinned, it, too, was remembered for its sin and cursed. And here, it is asked, why wasn't it cursed immediately. And it appears that this is not a question at all, given that the main curse was that the earth should give forth mosquitos and fleas, as Rashi explained on the verse (Genesis 3:17), "Cursed is the ground on your account." But all of these things are destructive to man, and [hence] so long as man didn't sin, the ground was not cursed to bring up cursed things; since even if the earth sinned, nonetheless what was man's sin, that fleas and mosquitos should run after him; but once man also sinned, both of them were fitting for this curse. And later, in Parshat Achrei Mot, on the verse (Vayikra 18:25), "And the land shall be defiled and I will remember its iniquity upon it," it will be explained, with God's help, that the will of the Power, may He be blessed, was to give a clear and fine consistency to his creations, but [instead] He gave them a coarse and thick consistency. And had He given them a clear and fine consistency, the taste of the tree would have been as the taste of the fruit; and also man would not have a tendency for the most physical and he would not have come to sin. Nonetheless, from the angle that [the earth] sinned and gave a coarse consistency, it also caused the tree to make fruit and not [be a] fruit-tree; and this thing also caused man to sin, since this is the reason that man inclined to physicality and he fell to the sin. Therefore, with all of man's sins, the earth is punished and 'its iniquity is remembered upon it,' as will be explained later on, with God's help.

3 ג

ונראה ליתן טעם אחר נכון בדבר, כי לפי שראה הנחש שהארץ שינתה רצון בוראה ואף על פי כן לא נענשה על כן מצא הנחש מקום לומר אל האשה לא מות תמותון אף אם תעבור על רצון בוראה כדרך שלא נענשה הארץ על מה שלא הוציאה עץ שטעמו כטעם הפרי, ועל כן אמר הנחש אף כי אמר אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן כלומר וכי ראוי העץ לאכילה עד שצוה לכם שלא תאכלו אפילו מן העץ, ותאמר האשה מפרי עץ הגן נאכל מודה אני לדבריך שרק פרי עץ הגן ראוי לאכילה ולא העץ על כן לא הוצרך לצוות לנו כי אם על פרי העץ שבתוך הגן ולא על העץ ויאמר הנחש לא מות תמותון שהרי אי את מודה שבזה שינתה הארץ ואף על פי כן לא נענשה, כך לא תמותון גם אתם.

And it appears that another correct reason can be given in this matter: since the snake saw that the earth changed the will of its Creator and, nonetheless, did not get punished; hence the snake found room to say to the woman, "you will not surely die," even if she go against the will of her Creator, in the [same] way as the earth did not get punished for that which it did not bring out trees, the taste of which was like the taste of the fruit. And so the snake said, [you will not die] even if God said, "don't eat from every tree of the garden;" that is to say, is the tree fitting to be eaten, that He should command you not to eat even from the tree [itself]? And the woman said, "from the fruit of the garden may we eat;" [meaning] I agree with your words, that only the fruit of the trees in the garden are fitting to eat and not the tree, hence there was no reason for Him to command us except on the fruit of the tree that is in the garden, and not on the tree [itself]. And the snake said, you will not die, since behold, don't you agree with this: the earth changed [what was commanded of it] and nonetheless was not punished; so too you will not die, you too [just like the earth].