Kessef HaKodashim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat
1א׳
1 א

סעיף א' (בזמן הזה) האורים ותומים ז"ל כתב ריש סי' א' שבזמן הזה שאין סמוכים. כל דתקון חז"ל כדאורייתא תיקנו שהמצוה למנות דיינים לגבי המצוי דעבדינין שליחותא דסמוכים ובארץ ישראל המצוה למנות בכל עיר ועיר ובחוץ לארץ בכל פלך ופלך. והיינו למנות גם שוטר על זה כהמצוה שמהתוה"ק. ונראה שבמה שהוא רק הוראה בעלמא יש מצוה על זה גם מהתוה"ק כיון שמה שצ"ל סמוכים הוא רק כדי לכוף על פי שוטר. מה שאין כן בסגנון הוראה בלי הצטרכות כפיה מוטל ליחד מורים נכונים בין הבריות. גם דלגבי הוראות שחוץ לממונות ודיני נפשות לא מצינו מצוה על המנוי. רק יש מצוה על היודע להורות שיורה היטב. והוא במספר המצוות. מה שאין כן למנות מורים כראוי לא ראיתי כעת מוזכר שיהי' ע"ז מצוה מהתוה"ק. ויש ג"כ מצוה דלא תסור. ומצוה של אחרי רבים להטות לציית להמורים כראוי. ואם מסופק אם מורה בהוגן מוטל לחקור בין גדולים שבעם בני ישראל עד שיוודע לו ההוראה הנכונה ולציית כן. אך למנות מפורש בתוה"ק רק על בית דין הגדול שבירושלים בזמן שבית המקדש קיים בכלל וקמת כו' אל הכהן כו'. מ"מ לגבי ממנות שנצטווינו למנות שופטים ושוטרים כו' וכדכתיב שם בסמוך לא תקח שוחד ולא תכיר פנים דקאי אממונות שבין אדם לחבירו וכל שכן אדיני נפשות (בלשון הרמב"ם ז"ל בספר המצוות מבואר דקאי גם אשארי שמירות מעוולות בין הבריות ע"ש וצל"ע כי לפי זה הי' משמע שינהוג כן גם בלי סמוכים בהחלט. כי לגבי שמירות מעוולות לא מצאנו להצטרך סמוכים. ומה שבני עיר עם חבר עיר רשאים להסיע ג"כ על קיצותן כנראה שהוא מהתוה"ק וצלע"ע. ואולי מצד שמ"מ כתיב שופטים. ושופטים היינו סמוכים. לזאת אין מצוה זו רק בזמן סמוכים. ובמה שלא מנה שם הרמב"ם ז"ל בסוף מנין מצוות עשה רק ס' מצוות. הנוהגות בכל זמן. דלא מנה מצוות מנוי שופטים. שהיא מצוה קע"ו במנינו שם. אין ראיה שהרי שם לא מנה רק מצוות המוטלות על כל יחיד בלי שום סבה. וצלע"ג בהבחנת כמה מצוות שהשמיט שם ממספר ס'. ועל כל פנים מצוה זו היא רק בחוץ לארץ על בני פלך. ובארץ ישראל על בני עיר ולא על יחיד. ובספה"ק חרדים ז"ל במצוות שמהתוה"ק שבקנה בכל זמן מנה למנות דיינים. ואולי כוונתו מצד שסמוכים היו אפשריים בכל זמן לולי סבה שמנעתם אך הרי לא מנה קנסות לכל זמן. וצלע"ע היטב) אולי גם בהוראה שבזה יש מצוה למנות תמיד. וגם בהוראה בכל המצוות הנוהגות אולי יש מצוה למנות והוא בכלל מנוי שופטים כי משפט משמש ג' דברים העיון המצטרך לידע להורות. וההוראה והתוקף לקיים כההוראה. כמ"ש רש"י ז"ל בדוכתי טובא. ואולי להוראה יש יותר חיוב למנות כדי שלא יהי' מכשול מה שאין כן בממון מסתמא אשר להם הריב לא ישקוטו עד שיוודע להם מהחכמים הנכונים. כי לא שדי אינש זוזי' בכדי מה שאין כן בהוראה ובפרט בדברים המצוים להמסר לרבים בבחינת קדירה דבי שותפי (וכמ"ש במק"א בבחינת מש"ה על כן כל פקודי כל ישרתי) יותר הכרחי למנות להורות כהוגן. ואולי גם בזה השיעור בארץ ישראל בכל עיר ובחוץ לארץ בכל פלך כנ"ל. או אולי שיעור שבחוץ לארץ הוא רק מדרבנן ולגבי הוראה לא נתנו שיעור. והחיוב כפי ההצטרכות להרים מכשול. ולפי"ז הי' מקום לומר שגם להוראה בממונות בלי שוטר ג"כ מוטל כפי ההצטרכות. והרי זה בכלל ההלכות אודות לבית דין הגדול אזילנא והרוצים לדון חוץ לעירם כבש"ע [סי' י"ד] בזה. אך על כל' זה עד שיוכרע עפ"י עיון היטב. אי אפשר לזוז ממ"ש האורו"ת ז"ל כנ"ל ושם לא הזכיר אודות הוראה. ומשמע לפום רהיטא שלא נצטווינו על המנוי בהוראה וצלע"ע. ומ"מ יש מצוות לא תעשה לכ"ע שלא למנות מי שאינו חכם בהוראה כפי מה שהוא בההצטרכות במנויו להוראה. וגם שיש בו מעלות רבות טובות להמנוי צריך להיות ההבחנה כפי סגנון החכמה בהוראה. ואולי גם שכ' הסמ"ע ז"ל והאורו"ת ז"ל שבלי סמוכים אין מצוות מנוי מהתוה"ק מ"מ בהמשפט שעושים עכשיו על פי שליחותא של הסמוכים מקיימים מצוות עשה או י"א מ"ע להמונים המשפטים בי"א מ"ע עספה"ק חרדים ז"ל. וגם שכתב האורו"ת ז"ל שם שהשליחות מהסמוכים לשאינם סמוכים הוא רק בחי' תיקון עולם. מ"מ הרי הרבה פרטי משפטים לא נתפרשו בתוה"ק. ונכללו בכלל המצוה לדון כפי הנכון על פי המסובב על פי עיוני כל דור ודור והסכמותיהם ותיקוניהם. ורק לגבי ספק תיקנו חז"ל שספקות שבתקנות דרבנן יהי' לקולא. משא"כ קיום גוף התקנות נצטווינו על זה מהתוה"ק. ואמרו חז"ל חמורים דברי סופרים כו' חביבים דברי סופרים כו'. ואולי כן הוא בזה. ואולי מ"מ לא תיקנו חז"ל הסמוכים במה שעשו שלוחים למשפטים. רק לסגנון רשות לשפוט גם עפ"י שוטרים בהמצוי. ולא שיהי' חיוב ואולי הרי זה כספק בתקנה וצלע"ע היטב: ואולי בכלל מ"ש האורו"ת ז"ל דכל דתיקנו חז"ל כדאורייתא תיקנו. יש בזה ממילא הכרעה שתיקנו על כל כלך למנות דוקא שופטים ושוטרים כרצונם היטב: